הדפסה

בית משפט השלום בחיפה רער"צ 62555-10-21

בפני
כבוד ה שופטת מירב קלמפנר נבון

מערער

יצחק סטופין

נגד

משיבים

  1. סאמר חגאז'י
  2. אטאר פיסל
  3. רשות האכיפה והגבייה - מנהלת מחוז חיפה והצפון

שם צד ג' ללא שם של חסוי

פסק דין

לפני ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ בעכו, הגב' בולוס, מיום 6/10/21 בתיק הוצאה לפועל 514940-03-21 במסגרתה דחתה את בקשת המערער בטענת "פרעתי".

מקורם של ההליכים בין המערער למשיבים, הוא בניסיונות חיזור של המערער אחר המשיבה 2, אשר לא נענתה לו וכיום היא אישה נשואה. בגין שורה של אירועים בין הצדדים, הוצאו במשך השנים צווים למניעת הטרדה מאיימת ואחרים למערער מהמשיבה 2 והמערער חויב בתשלום הוצאותיה. המשיב 1 הוא בא כוחה של המשיבה 2 אשר ייצג אותה בהליכים בלשכת ההוצאה לפועל.
בתיק ע"א 61261-08-20 בפסק הדין מיום 10/11/20, חויב המערער לשלם למשיבה 2 את הוצאותיה ושכר טרחת עורך דינה בסכום של 4,000 ₪ בתוספת מע"מ (להלן: "פסה"ד"). ביום 15/3/21 נפתח תיק ההוצאה לפועל לביצוע האמור בפס"ד זה, כאשר האזהרה בתיק נמסרה ביום 5/4/21.
לטענת המערער, הוא שלח ביום 25/11/21 שליח מטעמו בשם שחר, מחברת שליחויות, אשר מסר למשיבה 2, חבילה הכוללת את ההמחאות בגין הוצאות פסה"ד וכן, העתק ערעור המערער לבית המשפט העליון. לטענת המערער הוא שילם בכך את מלוא סכום פסה"ד לידי המשיבה 2, אשר המחתה את זכותה למשיב 1, בא כוחה ולכן, לטענתו היה מקום לסגור את תיק ההוצל"פ.
עוד טוען המערער כי פסה"ד, נושא תיק הוצאה לפועל לא היה חתום ומשכך, היה בטל מעיקרו ולא הייתה כל עילה לפתיחת תיק הוצאה לפועל בגינו.
המערער טוען כי רשות האכיפה והגבייה כשלה כישלון חרוץ עת הפרה את אמון הציבור בעת מתן ההחלטה נושא הערעור ופתיחת תיק ההוצאה לפועל כנגדו, בכך נפגעו זכויות יסוד של המערער ובעלי התפקיד מטעמה של הרשות, ביצעו את תפקידם תוך משוא פנים מתוך מניעים אישיים אתניים והעדפתם של המשיבים על פניו. לטענת המערער התרשלו בעלי התפקיד ופגעו בו פגיעה שאינה מדתית ועל כן, הוגש הערעור אף כנגד המשיבה 3 – הרשות לאכיפה וגבייה.
לטענת המערער, המשיב 1 הגיש ללשכת ההוצאה לפועל אישורי מסירה כוזבים ותצהירים שקריים ובכך מעל בתפקידו כעו"ד והפר את החובה החלה עליו בתקנות האתיקה המקצועית.
המערער עתר לקבוע כי פרע את פסק הדין נושא תיק ההוצאה לפועל ויש לסגור את תיק ההוצאה לפועל בגינו. כן, עתר המערער לקבוע כי מסירות ותצהירים בתיק הם שקריים ולהורות לרשות האכיפה והגבייה לבחון את מעשי בעלי התפקיד מטעמה. מכאן הערעור אשר לפני.
המשיבים 1-2 השיבו לבקשת המערער וטענו בפתח הדברים לחוסר סמכות מקומית של בית משפט השלום בחיפה לדון בערעור, לנוכח תקנה 119 (ד) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979. לשיטת המשיבים 1-2, מאחר והחלטת רשמת ההוצאה לפועל ניתנה בעכו, בית המשפט המוסמך לדון בערעור הוא בית משפט השלום בעכו. עוד נטען כי אין כל יריבות בין המשיבים 1 ו-3 למערער וכבר מטעמים אלה דין הערעור להידחות. לטענת המשיבים 1-2, בגין כל טענותיו של המערער, מלבד טענת ה"פרעתי", היה על המערער להגיש בקשת רשות ערעור ולא עומדת לו כלל זכות ערעור, אך המערער לא הפריד בבקשתו בין הטענות של בקשת רשות הערעור לערעור וגם מטעם זה דין בקשתו להידחות על הסף. עוד טענו המשיבים 1-2 כי המערער הפך הגשת בקשות סרק וערעור על כל החלטה או פסק דין אשר ניתן בעניינם של הצדדים לדבר שבשגרה והכל בכדי להקשות על המשיבה 2 ובן זוגה ומונע מהם מלחיות בשלווה. באשר להחלטת רשמת ההוצל"פ טענו המשיבים 1-2 כי בקשת המערער להעביר את תיק ההוצל"פ מלשכת עכו לחיפה נדחתה בדין מכוח סעיף 6 לחוק ההוצל"פ, שכן הזוכה רשאי לפתוח את התיק בכל לשכה שיבחר וכי לא היו טעמים מוצדקים להעברת התיק ללשכה אחרת. באשר לבקשת היחיד להקטנת החוב, אשר גם היא נדחתה בדין, נטען כי הסכום שהמבקש טוען כי שולם למשיבה 2 בהמחאה, נמסר לה כמתנת יום הולדת וזאת עוד בטרם ניתן פסה"ד והמשיבה 2 סירבה לקבל את אותה "המתנה" והדבר הודע למערער. כמו כן, ההמחאה מטעם המערער כלל לא נפרעה ולכן, בצדק דחתה רשמת ההוצאה לפועל את בקשת המערער לעניין זה.
אשר לטענות המערער ביחס למסירת האזהרה, הרי שבלשכת ההוצאה לפועל התקיים דיון לעניין זה, השליח שביצע את המסירה נחקר ונקבע כי המסירה בוצעה כדין. רשמת ההוצאה לפועל אף דחתה את בקשת המערער בטענת "פרעתי" משום שהמערער לא הוכיח כי שילם דבר בגין פסק הדין ואף לא הוכיח כי מסר את ההמחאות לידי המשיבה 2.
המשיבה 3 טענה כי דין הערעור כנגדה להידחות על הסף. לטענתה, הרשות לאכיפה וגביה היא הפלטפורמה החוקית באמצעותה מתנהל תיק ההוצאה לפועל ואין לה כל עניין בתיקי ההוצאה לפועל. היא אינה הגוף היוזם או הנוקט בהליכים כנגד החייבים ומשכך אינה צד להליכים אלו ואין מקום להגשת הערעור כנגדה. עוד הוסיפה המשיבה 3 וטענה כי טענותיו של המערער באשר למשיבה 3 כלל לא היו חלק מההחלטה אותה הוא תוקף בערעור ומשכך, אין מקומן במסגרת הערעור. לטענת המשיבה 3 כלל לא נפל פגם בהתנהלותה ובהתנהלות בעלי התפקיד מטעמה.
אשר לטענה כי פסק הדין אשר בוצע בלשכת ההוצאה לפועל לא היה חתום, טוענת המשיבה 3 כי טענה זו לא הועלתה בפני רשמת ההוצאה לפועל ולכן, אין מקומה בפני ערכאת הערעור. לגופו של עניין, טוענת המשיבה 3 כי צורף פסק דין מאושר לבקשת הביצוע ואישורו היה באמצעות הטבעת חותמת נאמן למקור בידי מערכת נט המשפט. אשר על כן, עתרה המשיבה 3 לדחיית הערעור תוך השתת הוצאות על המערער.
ביום 26/12/21 התקיים דיון במעמד הצדדים, במסגרתו שב וחזר המערער על טענותיו בערעור ואף טען כי פסה"ד בטל מעיקרו כיוון שאינו חתום וכן, העלה שלל טענות כלפי המשיבה 3, אשר לטענתו אישרה את מסירת האזהרה בתיק ההוצל"פ למרות שהדבר שיקרי וכן, העלה טענות ביחס לאופן ביצוע חקירת השליח מוסר האזהרה ע"י רשמת ההוצל"פ וקביעותיה של רשמת ההוצאה לפועל. לטענתו, העיקולים שהושתו עליו, הוטלו ללא מתאם לגובה החוב וכי המשיב 1 סירב להסירם, אף שהפקיד את כל הסכומים. המשיב 1 שב וחזר על טענות המשיבים 1-2, וכן, עתר לדחיית הערעור תוך חיוב המערער בהוצאות לנוכח התנהלותו. המשיב 1 עדכן כי המערער משלם בתיק ההוצל"פ נושא התיק דנן, אך הכספים עדיין מעוכבים בו וטרם ניתנה החלטה לשחרורם. אף ב"כ המשיבה 3 שבה על טיעוניה ועמדה על דחיית הערעור כנגדה.

דיון
תחילה באשר לעניין הסמכות המקומית. ההחלטה נושא הערעור ניתנה בלשכת ההוצאה לפועל בעכו. על אף האמור, הוגש הערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל, בבית משפט השלום בחיפה. בהחלטותיי מיום 26/10/21 ומיום 27/10/21 ניתנה למערער האפשרות להשיב מדוע הגיש את ערעורו דווקא לבית משפט השלום בחיפה במקום לבית משפט השלום בעכו הסמוך ללשכת ההוצאה לפועל בעכו, בה ניתנה ההחלטה עליה הגיש המערער את ערעורו. המערער, בחר להעניק פרשנות רחבה להוראת הסמכות המקומית אשר בסעיף 119 (ד) לתקנות ההוצאה לפועל העוסקת דווקא בבקשות רשות לערער ולפיה הסמכות היא לשופט בית משפט השלום אשר בתחום סמכותו נמצאת הלשכה בה ניתנו ההחלטה או הצו. המערער טען כי קיימת סמכות לשופט בית משפט השלום בחיפה לדון בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל בעכו. כאשר נשאל לטעמיו, השיב המערער תגובות ארוכות ביותר לפיהן הוא עומד על בקשתו לדיון בערעור בבית משפט השלום בחיפה, שכן הוא חש ברגשות שליליים לעיר עכו וכן, מטעמי נוחות. הוסבר למבקש, אשר כאמור אינו מיוצג, לא אחת כי נימוקיו ורגשותיו ביחס לעיר עכו, אינם מהווים טעם מספק להעדפתו. העובדה כי המערער ביכר להגיש את ערעורו בבית משפט אחר במחוז, ולא בבית משפט השלום בעכו משיקולים לא ענייניים, תילקח בחשבון בעת הכרעתי זו.
אשר להגשת הערעור כנגד המשיב 1 – המערער טוען כי המשיב 1, בא כוחה של המשיבה 2, אשר ייצג אותה בהליך, הגיש מסמכים כוזבים ללשכת ההוצאה לפועל ביניהם אישורי מסירה ותצהירים שקריים ומשכך מעל בתפקידו כעו"ד והפר את חובת האתיקה המקצועית החל עליו. טענות אלו כלל לא עלו בפני רשמת ההוצאה לפועל ולפיכך אין מקום להעלותם בפני ערכאת הערעור , אשר כלל אינה נדרשת לכך אלא להחלטת רשמת ההוצאה לפועל בלבד. יודגש, המשיב 1 צורף לערעור אך משום ששימש כבא כוחה של המשיבה 2 היא הזוכה בתיק ההוצאה לפועל. אלא שבכך מילא המשיב 1 את תפקידו ואין בכך על מנת ליצור יריבות אישית בין המערער למשיב 1. משכך דין הערעור כנגד המשיב 1 להידחות.
אשר לעילות הערעור כנגד המשיבה 2 - המבקש מבקש לערער על קביעות רשמת ההוצאה לפועל ולפיהן לא שולם למשיבה 2 סכום פסק הדין נושא תיק ההוצאה לפועל וכן פסק הדין לא היה חתום ועל כן בטל מעיקרו ולא הייתה עילה לפתיחת תיק ההוצאה לפועל בגינו.
יובהר, הטענה כי פסק הדין נושא תיק ההוצאה לפועל לא היה חתום ועל כן לא היה מקום לפתוח את תיק ההוצאה לפועל כנגד המערער, אין לה על מה שתסמוך. ראשית, טענה זו לא הועלתה לפני רשמת ההוצאה לפועל בדיון אשר נערך לפניה ומשכך, אין להעלותה לפני ערכאת הערעור. שנית, פסק הדין אושר טרם קבלתו לצורך פתיחת תיק ההוצאה לפועל, באמצעות חותמת נאמן למקור אשר הוטבעה באמצעות מערכת נט המשפט. משכך דינה של טענת המערער לעניין זה דחייה.
אשר לקביעתה של הרשמת הנכבדה כי לא הוכח בפניה תשלום פסק הדין למשיבה 2, הרי שהחלטת רשמת ההוצל"פ מקיפה ומנומקת היטב בקביעות עובדתיות רבות, הנסמכות הן על המסמכים שהוצגו לפניה, הן על טענות הצדדים בדיון וכן, ניתנה לאחר שבוצעה חקירה למשיבה 2, בעלה ומוסר האזהרה בתיק ההוצל"פ. הלכה פסוקה היא כי ערכאת ערעור אינה מתערבת בממצאים עובדתיים ובממצאי מהימנות שקבעה הערכאה הדיונית.
בע"פ 1258/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 625, בעמ' 632-631 נקבע כי:
"כידוע, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב במימצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, וקל וחומר במימצאי מהימנות, אלא במקרים חריגים ונדירים, ורק אם הגירסה העובדתית שהתקבלה על-ידי הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת".
לא מצאתי בנימוקי המערער כל טעם לסתור את הקביעות העובדתיות של הערכאה הדיונית, היא לשכת ההוצאה לפועל, לאחר שהתרשמה ממכלול הטענות והראיות באופן בלתי אמצעי. על מנת שלא לעשות מלאכתי קלה, נדרשתי לשלל טיעוניו של המערער לעניין זה (באשר למראהו הייחודי של המערער, לתיאור הבניין בו הוא מתגורר ובו נמסרה לו האזהרה , תיאור רכבו של המערער ועוד, בכל הנוגע לאזהרה וכן לממצאי חקירת המשיבה 2 באשר לשיקים אשר טען המערער כי מסר בידיה), אך בדומה לרשמת ההוצאה לפועל לא מצאתי ולו בדל ראייה כי המבקש שילם את חובו בהתאם לפסק הדין נושא תיק ההוצאה לפועל פסה"ד או כי ההמחאות אותן טען כי מסר בידי המשיבה 2, נפרעו. למעשה אין דבר בדברים המרובים אשר הכביר המערער בכתב טענותיו, על מנת לסייע לו בהוכחת הדברים. מכאן כי אף את טענותיו של המערער בכל הנוגע לקביעותיה העובדתיות של רשמת ההוצאה לפועל הנכבדה, יש לדחות. בהתאם יש לדחות את ערעורו כנגד המשיבה 2.
אשר למשיבה 3 – המערער צירף את המשיבה 3 היא הרשות לאכיפה וגבייה לערעורו, אך הטענות באשר לרשות לאכיפה וגביה לא עלו כלל בדיון לפני רשמת ההוצאה לפועל. טענות בדבר רשלנות בעלי התפקיד מטעמה של המשיבה 3 אין עניינן בפני ערכאת הערעור, מה עוד שבבחינת למעלה מהצורך ייאמר כי ספק רב באם קיים לטענה זו בסיס.
מטעמים אלו אין עניינן של הטענות הללו לפני ערכאת הערעור. זאת ועוד, הרשות לאכיפה וגבייה כלל אינה בעלת עניין בתיקי ההוצאה לפועל. היא אינה צד להליכי ההוצאה לפועל ואף אינה צד להליכים אשר ננקטו כנגד המערער ועליהם הוא מלין בערעורו. משכך אין יריבות בערעור זה בין הרשות לאכיפה וגבייה לבין המערער ודינו של הערעור כנגד המשיבה 3 הוא דחייה.
משנדחו אחת לאחת טענותיו של המערער באשר לכל אחד מהמשיבים לבקשה, הרי שיש לדחות ערעורו כולו וכך אני מורה.

סוף דבר,
הערעור נדחה על כלל רבדיו כנגד כל אחד מהמשיבים.
נוכח התנהלותו הדיונית של היחיד, אשר תוארה לעיל, אני מחייבת את היחיד בהוצאות המשיבים בסך כולל של 9,000 ש"ח, כך שלכל אחד מהמשיבים ישולמו הוצאותיו בסך 3,000 ₪. הוצאות המשיבה 3 ישולמו לאוצר המדינה. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
הליכים בתיק ההוצאה לפועל הרלבנטי יתחדשו והמשיבה 2 רשאית לבצע בתיק ההוצאה לפועל, הגדלת קרן בגין הוצאותיה בהליך זה.

ניתן היום, כ"ד טבת תשפ"ב, 28 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.