הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ק"פ 41000-10-20

בפני
כבוד ה שופט זיו אריאלי

קובלת

מרגלית אלבז רביבו

נגד

נאשמת
איריס רביבו

החלטה

רקע וטענות הצדדים:
ביום 21.10.20 הגישה הקובלת קובלנה פלילית נגד הנאשמת, במסגרתה ייחסה לה עבירות על חוק הגנת הפרטיות.

בכתב הקובלנה נטען, כי הקובלת והנאשמת הן גיסות. בין הנאשמת לבין אחיה של הקובלת מתנהלים הליכי גירושין בבית הדין הרבני בחיפה. בנוסף, בין הקובלת לבין הנאשמת מתנהלים דיונים בבית המשפט לענייני משפחה: תביעה של הקובלת לפינוי הנאשמת מדירת הקובלת, ותביעה הצהרתית שהוגשה על ידי הנאשמת, נגד הקובלת.

על פי כתב הקובלנה, במשך שנים השכירה הקובלת דירה לנאשמת, ללא חוזה שכירות בכתב. במהלך שנות השכירות הגישה הקובלת, מספר פעמים, תביעה נגד הנאשמת לפינוי הדירה. נטען עוד כי הנאשמת פנתה ללשכת רישום המקרקעין בבקשה לרישום הערת אזהרה על הדירה, תוך שהיא עושה לשם כך שימוש בהסכם שבוטל על ידה. הקובלת הגישה בגין מעשה זה של הנאשמת – תלונה במשטרה, אך המשטרה סגרה את תיק החקירה.

עוד נטען בכתב הקובלנה כי הנאשמת פנתה לעירית חיפה לקבלת היתר לבניית מרפסת בדירה. בפנייה זו עשתה הנאשמת שימוש בשמה של הקובלת ובחתימתה – כל זאת ללא ידיעה וללא הסכמה של הקובלת. בנוסף, הגישה הנאשמת לבית המשפט לענייני משפחה תביעה למתן פסק דין הצהרתי. גם לתביעה זו צירפה את ההסכם שבוטל על ידה.

נטען כי במעשים אלו פגעה הנאשמת בפרטיותה של הקובלת וגרמה לה לנזקים. במעשיה השתמשה הנאשמת, ללא ידיעה והסכמה של הקובלת, בחתימותיה ובשמה של הקובלת, ומסרה פרטים כוזבים בניסיון לפגוע בזכותה של הקובלת בדירה. בגין מעשים נטענים אלו ייחסה הקובלת לנאשמת עבירות על סעיפים 2(7), 2(9), ביחד עם סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות.

ביום 9.3.21 התקיים דיון ראשון, לצורך קבלת מענה מפורט לכתב הקובלנה. בפתח הדיון הודיע ב"כ הקובלת כי הוא מבקש לתקן את כתב הקובלנה, באופן שלנאשמת תיוחסנה עבירות נוספות על חוק הגנת הפרטיות – עבירות על סעיפים 2(5), 2(6) ו- 2(10) לחוק.

ב"כ הנאשמת טען כי כתב הקובלנה פגום, שכן לא פורטו המועדים בהם בוצעו על פי הטענה העבירות המיוחסות לנאשמת. ניתן על נקלה לברר מהם המועדים בהם בוצעו העבירות הנטענות, שכן על פי כתב הקובלנה – המעשים המגבשים את העבירות מתמצים בהגשת מסמכים לרשויות.

ב"כ הקובלת הודיע כי יגיש כתב קובלנה מתוקן, בו יצויינו מועדי ביצוע העבירות באופן מדויק יותר. עוד הבהיר כי לטענת הקובלת, רישום הערת אזהרה מזויפת על שמה של הנאשמת ופנייתה של הנאשמת לעיריית חיפה לצורך קבלת היתר לבניית מרפסת – הם המעשים המקימים עבירות של פגיעה בפרטיות.

ביום 18.3.21 הוגש כתב קובלנה מתוקן, במסגרתו יוחסו לנאשמת עבירות על חוק הגנת הפרטיות, כמו גם עבירות על חוק העונשין.

על פי כתב הקובלנה המתוקן, סמוך לחודש 3/2004 ניסתה הנאשמת לרכוש דירה, ולשם כך נחתם הסכם בינה לבין שני מוכרים (עתי לוי וטל ברגמן) . הנאשמת לא עמדה בתשלום התמורה שנקבעה באותו הסכם. משכך הוסכם בין הנאשמת (ובעלה) לבין הקובלת, כי הקובלת תרכוש את הדירה במקומם, וכי תתיר לשניים להתגורר בדירה. בתמורה, ישלמו השניים לקובלת תשלום בגובה החזר הלוואה (אותה נטלה לשם רכישת הדירה). בעקבות הסכמה זו – בוטלה העסקה בין הנאשמת לבין שני המוכרים, והקובלת רכשה את הדירה. הקובלת שילמה את הוצאות הרכישה (לרבות מיסים), וכן נרשמו הערות אזהרה – לטובתה ולטובת בנק הפועלים (ממנו נטלה הקובלת הלוואה למימון רכישת הדירה).

עוד נטען בכתב הקובלנה המתוקן, כי הנאשמת רשמה, במרמה וללא ידיעתה והסכמתה של הקובלת, הערת אזהרה לטובתה של הנאשמת, תוך שהיא משתמשת לשם כך בהסכם הרכישה בינה לבין הרוכשים (הסכם אשר בוטל, כאמור). דבר רישום הערת האזהרה נודע לקובלת לראשונה סמוך לשנת 2020.

נטען, בנוסף, כי הנאשמת עשתה שימוש ברישום הערת האזהרה לצורך קבלת היתר בניה למרפסת בדירה. על מנת להסתיר מהקובלת את דבר הגשת הבקשה, ועל מנת שהודעות הוועדה המקומית לתכנון ובניה יגיעו לידי הנאשמת (ולא לידי הקובלת) - מסרה הנאשמת מידע כוזב על מקום מגוריה של הקובלת, וציינה את כתובתה של הנאשמת כמענה של הקובלת.

בנוסף, נטען כי הנאשמת עשתה שימוש בהסכם המבוטל ובהערת אזהרה לצורך קבלת פיצוי מאת שלטונות מס רכוש, בגין נזקי שריפה בחודש 11/2016, וכן לצורך תשלום חשבונות ארנונה בעיריית חיפה, מדי שנה בשנה.

נטען, כי במעשים אלו עשתה הנאשמת שימוש בידיעה על עניינה הפרטיים של הקובלת, וכן מסרה אותם לאחרים שלא למטרה אשר לשמן נמסרה. עוד עשתה שימוש בהעתק של כתב שלא נועד לשימוש בתכנו, ללא רשות מאת הקובלת. עוד השתמשה הנאשמת בשמה של הקובלת לשם רווח, ומסרה פרטים אלה שהושגו בדרך של פגיעה בפרטיות.

בנוסף, נטען כי הנאשמת אוחזת בדירתה של הקובלת, ללא אבק זכות, ומביאה בכך להפרת השלום. הנאשמת נכנסת לדירה ויוצאת ממנה תוך הקנטת הקובלת.

לפיכך ייחסה הקובלת לנאשמת עבירות על סעיפים 2(5), 2(6), 2(9) ו- 2(10), ביחד עם סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות. עוד ייחסה הקובלת לנאשמת עבירות על סעיפים 190 ו- 447 לחוק העונשין.

ביום 8.4.21 הוסיף ב"כ הקובלת, במסגרת הודעה שהוגשה, כי מועד רישום הערת האזהרה הוא סמוך ליום 21.5.06; כי מועד רכישת הדירה על ידי הקובלת הוא סמוך ליום 3.3.04, וכי אף עשתה שימוש במסמכים לצורך הליכים משפטיים – בבקשה לסעד הצהרתי בבית המשפט לענייני משפחה.

בדיון שהתקיים ביום 18.4.21 העלה ב"כ הנאשמת מספר טענות מקדמיות.

נטען, כי הקובלת "מלבישה" עבירות פליליות על סכסוך אזרחי התלוי ועומד בינה לבין הנאשמת. עוד נטען, כי קיים פגם ופסול בכתב הקובלנה. אין קשר בין העובדות הנטענות לבין מי מהעבירות שיוחסו לנאשמת בכתב הקובלנה המתוקן. העובדות המתוארות בכתב הקובלנה יכולות להקים, לו היה בהן ממש, עבירות של קבלת דבר במרמה או שימוש במסמך מזויף. ואולם – הקובלת הגישה תלונה במשטרה, וזו סגרה את תיק החקירה. בגין עבירות של קבלת דבר במרמה ושימוש במסמך מזויף לא ניתן להגיש קובלנה פלילית. משכך, אימצה הקובלת באופן מלאכותי את העובדות הנטענות בכתב הקובלנה – אל גדרי חוק הגנת הפרטיות. גם ה עבירות על חוק העונשין, אשר יוחסו לנאשמת בכתב הקובלנה המתוקן – לוקות באותו פגם.

עוד נטען כי בגין המעשים המיוחסים לנאשמת והנוגעים לרישום הערת אזהרה בחודש 5/06 – הרי שכל עבירה הנובעת ממעשה זה – התיישנה.

ב"כ הנאשמת הפנה לעניין דומה [עק"פ 56296-03-19], שם קבע בית המשפט המחוזי כי לא ניתן לבסס קובלנה פלילית בעבירות על חוק הגנת הפרטיות – בהסתמך על עובדות המקימות עבירות של מירמה וזיוף.

אשר לעבירות אשר נוספו לכתב הקובלנה המתוקן [סעיפים 190 ו- 447 לחוק העונשין] – נטען כי העובדות המפורטות בכתב הקובלנה אינן מבססות את העבירות המיוחסות. מעבר לכך נטען כי לפי התוספת השניה לחוק סדר הדין הפלילי – ניתן להגיש בגין עבירות אלו קובלנה פלילית זולת אם נעברו כלפי "בן משפחה" (כהגדרתו בחוק למניעת אלימות במשפחה). מאחר שהקובלת והנאשמת גיסות, הרי שהקובלת מנועה מלהגיש קובלנה פלילית המייחסת לנאשמת עבירות אלו.

לעניין העבירות על חוק הגנת הפרטיות המיוחסות לנאשמת נטען, כי המעשים המתוארים בכתב הקובלנה המתוקן אינם מקימים עבירות על חוק הגנת הפרטיות. לא מיוחס לנאשמת כי הציגה מידע פרטי הנוגע לענייניה האישיים של הקובלת. כל שנטען הוא כי הנאשמת הציגה מצג לפיו הנכס – שייך לה.

בתשובתו במהלך הדיון הסכים ב"כ הקובלת כי העבירות שעניינן קבלת דבר במרמה ושימוש במסמך מזויף, אשר לשיטת הקובלת ביצעה אותן הנאשמת – התיישנו. הקובלת אינה מבקשת להרשיע את הנאשמת בעבירות אלו. הקובלנה מתייחסת לעבירות מתמשכות ומתחדשות, הרלבנטיות לחוק הגנת הפרטיות. הנאשמת עשתה שימוש מתמשך בתוצאות של העבירות שביצעה הנאשמת. כך לעניין תביעה כספית לפיצוי, כך לעניין תשלומי ארנונה, וכך לעניין בקשה להיתר בניה. הנאשמת עשתה שימוש בשמה של הנאשמת, בפרטיה ובמסמכיה – ובכך פגעה בפרטיותה.

לטענת הקובלת – בעת שהגישה הנאשמת בקשה להיתר בניה למרפסת – עשתה שימוש בשמה של הקובלת ובפרטיה, ובכך עשתה שימוש במסמך שלא ברשותה, הסכמ תה או ידיעתה של הקובלת. כך גם לעניין רישום הערת אזהרה. הבקשה לרישום הערת האזהרה הוא המסמך אשר לשיטת הקובלת – נעשה בו שימוש ללא רשות, תוך שימוש בהסכם (בין הנאשמת לבין המוכרים), אשר הנאשמת ידעה כי הוא מבוטל. נטען בנוסף כי השימוש בשמה של הקובלת למטרת רווח – יכול לשכלל עבירה של פגיעה בפרטיות – גם אם לא בוצע אגב זיוף.

לעניין טענות הנאשמת בכל הנוגע לעבירות על סעיפים 190 ו- 447 לחוק העונשין שיוחסו לנאשמת בכתב הקובלנה המתוקן – ביקש ב"כ הקובלת שהות על מנת להשיב לטענות בכתב, באופן מסודר.

לבקשת ב"כ הקובלת, אפשרתי הגשת תגובה בכתב – הן ביחס לטענת הנאשמת כי לא ניתן להגיש קובלנה פרטית נגד בן משפחה בגין עבירות על סעיפים 190 ו- 447 לחוק העונשין, והן על מנת לאפשר לו להגיש רשימת אסמכתאות באשר לאופן הפרשנות הראוי לעבירות המנויות בסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות. עוד אפשרתי לב"כ הנאשמת למסור תשובה לטיעון המשלים מטעם הקובלת.

ביום 18.5.21 הוגש מטעם הקובלת מסמך ובו בקשה דחופה למתן צו המצאת מסמכים, בקשה לתיקון קובלנה, וכן תגובת הקובלת בהמשך לדיון מיום 18.4.21. במסגרת בקשה זו חזרה הקובלת על בקשה קודמת שהוגשה (ובגינה לא ניתנה החלטה), כי יינתן צו המצאת מסמכים, לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי, המתייחס לממסכים שונים שלטענתה רלבנטיים לבירור טענות הצדדים, ואשר באמצעותם יעלה בידי הקובלת לסתור את טענות הנאשמת, ולהוכיח את דבר הפגיעה בפרטיותה של הקובלת. עוד נטען על ידי הקובלת, כי העבירות המיוחסות לנאשמת בכתב הקובלנה המתוקן – הן עבירות מתמשכות מטבען, ועל כן אין מקום לטענת ההתיישנות שהעלתה הנאשמת. נטען בנוסף כי הנאשמת ממשיכה להחזיק בנכס תוך התנגדות הקובלת, ובכך מבצעת עבירה של הסגת גבול.

דיון והכרעה:
לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש ממש בטענות ב"כ הנאשמת, וכי דין הקובלנה להתבטל. להלן אפרט טעמיי.

העבירות לפי חוק העונשין המיוחסות לנאשמת בכתב הקובלנה המתוקן :
כידוע, קובלנה פלילית רשאי אדם להגיש בגין רשימה סגורה של עבירות, המנויות בתוספת השנייה לחוק סדר הדין הפלילי.

סעיף 1 לתוספת השנייה הנ"ל מפרט את העבירות מחוק העונשין אשר בגינן ניתן להגיש קובלנה פלילית:
"עבירות לפי סעיפים 189, 190, 192, 194, 196, 223, 334, 336 רישה, 379, 380, 447 זולת אם נעברה העבירה כשהעבריין נושא נשק חם או קר, 452, 494 ו- 496 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977, ולמעט עבירות כאמור, שנעברו כלפי בן משפחה; לעניין זה, "בן משפחה" -  כהגדרתו בחוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א- 1991;"

עינינו הרואות: הגשת קובלנה בגין עבירות על חוק העונשין אפשרית, אך מסויגת בכך שלא ניתן להגיש קובלנה פלילית בגין עבירות אלו במקרים בהם העבירה המיוחסת נעברה כלפי בן משפחה. "בן משפחה" מוגדר בחוק למניעת אלימות במשפחה כך:
"בן משפחה" – לרבות מי שהיה בן משפחה בעבר, והוא אחד מאלה:
(1) בן זוג, הורה או בן זוג של הורה, הורה של בן זוג או בן זוגו של ההורה, סב או סבתא, צאצא או צאצא של בן זוג, אח או אחות, גיס או גיסה, דוד או דודה, אחיין או אחיינית;

אין מחלוקת כי הנאשמת והקובלת – גיסות (הנאשמת נשואה לאחיה של הקובלת). משכך, הרי שחל הסייג הקבוע בסיפא של סעיף 1 לתוספת השנ ייה לחוק סדר הדין הפלילי, והקובלת מנועה מלהגיש קובלנה פלילית נגד הנאשמת בגין עבירות אלו. בהקשר זה ר' גם עק"פ (מחוזי-חיפה) 56296-01-19 סלמאן נ' פרג' (15.4.19).

אחזור ואדגיש – לבקשת ב"כ הקובלת, ניתנה לו שהות על מנת להגיש תגובה המתייחסת לטענה זו שהעלה ב"כ הנאשמת. תשובה עניינית – לא ניתנה (ראה בהקשר זה סעיפים 44-45 לתגובת הקובלת מיום 19.5.21).

נוכח האמור, לא מצאתי לנכון להתייחס לטענותיה האחרות של הנאשמת, ככל שהן מתייחסות לעבירות לפי חוק העונשין אשר יוחסו לה בכתב הקובלנה המתוקן.

אני מורה לפיכך על מחיקת העבירות לפי חוק העונשין אשר יוחסו לנאשמת בכתב הקובלנה המתוקן.

עבירות לפי חוק הגנת הפרטיות המיוחסות לנאשמת בכתב הקובלנה המתוקן:
לנאשמת מיוחסות, בנוסף, עבירות על סעיפים 2(5), (6), (9) ו- (10) לחוק הגנת הפרטיות. סעיפים אלו קובעים כי:
"פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה:
...
(5) העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב, והכל אם אין הכתב בעל ערך היסטורי ולא עברו חמש עשרה שנים ממועד כתיבתו; לענין זה, "כתב" – לרבות מסר אלקטרוני כהגדרתו בחוק חתימה אלקטרונית, התשס"א-2001;
(6) שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח;
...
(9) שימוש בידיעה על ענ ייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה;
(10) פרסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות לפי פסקאות (1) עד (7) או (9);"

ואולם, עיון מעמיק בעובדות הנטענות בכתב הקובלנה המתוקן מלמד, כי בבסיס טענות הקובלת עומדת טענה בדבר זיוף מסמכים על ידי הנאשמת, או לכל הפחות - עשיית שימוש במסמכים מזויפים, וקבלת דבר במרמה באמצעותם. כאן המקום להדגיש, כי מלכתחילה הגישה הקובלת תלונה במשטרה, בה טענה כי הנאשמת ביצעה עבירות מרמה וזיוף (ר' העתק תלונתה של הקובלת במשטרה, אשר צורפה על ידה כנספח לכתב הקובלנה; ר' גם טענת ב"כ הקובלת בדיון מיום 18.4.21, ש' 27-31 לפרוטוקול). אף עובדות כתב הקובלנה המתוקן עניינן ברישום הערת אזהרה על הנכס, על ידי הנאשמת ולטובתה, במרמה וללא ידיעה והסכמה של הקובלת. הוא הדין ביחס לטענת הקובלת כי הנאשמת עשתה שימוש ברישום הערת האזהרה לשם קבלת היתר בניה בדירה, ושימוש בהסכם המבוטל ובהערת האזהרה לשם קבלת פיצוי משלטונות מס רכוש, ולשם תשלום חשבונות ארנונה.

אין מחלוקת, כי בגין עבירות של זיוף, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה – לא ניתן להגיש קובלנה פלילית.

הניסיון לנסח את העובדות המיוחסות לנאשמת בכתב הקובלנה, על מנת להתאימן לעבירות של פגיעה בפרטיות – נראה מאולץ. נראה כי לא בכדי חסר בכתב הקובלנה המתוקן פירוט כיצד המעשים המיוחסים לנאשמת אכן פגעו בפרטיותה של הקובלת. מכתב הקובלנה המתוקן חסר פירוט של היסוד העובדתי המהווה עבירה (לשיטת הקובלת) על חוק הגנת הפרטיות.

בצדק הפנה ב"כ הנאשמת לעק"פ (מחוזי-חיפה) 56296-03-19 סלמאן נ' וסים ואח' (15.4.19). המדובר בנסיבות דומות לענייננו, ושם קבע בית המשפט המחוזי כך (ההדגשה אינה במקור) :
"ניסיונו של המערער לבסס את הקובלנה על סעיפים מתוך חוק הגנת הפרטיות, נועדה למעשה לעקוף את חסימתו מלבסס את הקובלנה על העבירות של קבלת דבר במרמה, זיוף ועשית שימוש במסמך מזויף.
...
על מנת שניתן יהיה לקבוע האם יש להרשיע את המשיבים לפי סעיפי החוק להגנת הפרטיות, אין מנוס מלשמוע ראיות, לדון ולהכריע, בשאלה העיקרית והיא: האם זייפו המשיבים את חתימת המערער על הסכם המתנה, והאם עשו שימוש במסמך המזויף, וזאת לביסוס טענתו של המערער שהפגיעה בפרטיותו נעשתה שלא בהסכמתו, כנדרש בסעיף 1 של החוק.
ואולם, כזכור, אין חולק על כך שעבירות הזיוף, שימוש במסמך מזויף, וקבלת דבר במרמה אינן מנויות ברשימה הסגורה של העבירות שניתן לדון בהן במסגרת קובלנה פלילית פרטית, כעולה מסעיף 1 של התוספת השנייה.
משמע, ניסיונו של המערער להתבסס על העבירות לפי החוק להגנת הפרטיות, הוא ניסיון לעקוף את ההוראה המונעת על פי חוק את הדיון בעבירות זיוף, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה. אין להתיר זאת, שהרי לא בכדי הגביל המחוקק את הדיון בעבירות במסגרת קובלנה פלילית פרטית לעבירות שאינן מן החמורות בספר החוקים".

כך גם בענייננו. גם אם אניח לטובתה של הקובלת כי המעשים המיוחסים בכתב הקובלנה יכולים לגבש עבירה על חוק הגנת הפרטיות, הרי שעל מנת לקבוע אם יש להרשיע את הנאשמת בעבירות אלו, יהיה צורך לשמוע ראיות, לדון ולהכריע בשאלות הנוגעות לזיוף הבקשות השונות (בהן עשתה על פי הטענה הנאשמת שימוש במסמך הנחזה להיות את אשר הוא איננו), והאם קיבלה הנאשמת במרמה הטבות שונות, תוך שימוש שלא כדין בהסכם המבוטל ובפרטים הנוגעים לקובלת.

לשיטתי, יש בהגשת הקובלנה, בנוסחה הנוכחי ובעבירות המיוחסות לנאשמת על חוק הגנת הפרטיות, משום ניסיון לעקוף את ההוראות המונעות הגשת קובלנה בעבירות זיוף, שימוש במסמך וקבלת דבר במרמה. אין לשעות לניסיון זה ואין להתירו.

כמעט בבחינת למעלה מן הצורך אוסיף, כי אף לגופו של עניין נראה כי עובדות כתב הקובלנה המתוקן אינן מפרטות כיצד נפגעה פרטיותה של הקובלת, ומכל מקום נראה כי העובדות אינן מגלות עבירה על סעיף 2 לחוק הנ"ל.

לעניין סעיף 2(5) לחוק הגנת הפרטיות – על פי טענת הקובלת, המסמך בו נעשה שימוש הוא ההסכם בין הנאשמת לבין מוכרי הדירה, עתי לוי וטל ברגמן , זאת על אף שבוטל. בהמשך, ותוך שימוש בהסכם המבוטל – הגישה הנאשמת בקשה לרישום הערת אזהרה על שמה. אלא שהנאשמת היא צד להסכם זה , והיא גם מגישת הבקשה לרישום הערת האזהרה. לפיכך, על פניו, היא אינה זקוקה לרשות מאת הקובלת לשם עשיית שימוש במסמכים אלו. כמובן, ככל שמדובר בהסכם שבוטל, הרי שהשימוש בו יכול להטעות, וייתכן כי הוא מגבש עבירות אחרות, כגון עבירות מרמה. אולם בעניינו הטענה היא כי מעשיה (הנטענים) של הנאשמת מגבשים עבירה של פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(5) לחוק הגנת הפרטיות. אתקשה לראות כיצד שימוש במסמכים שערכה הנאשמת ממלא אחר היסוד העובדתי של סעיף 2(5) – שימוש בתוכן המסמך, ללא רשות מאת הנמען או הכותב.

לעניין סעיף 2(6) לחוק הגנת הפרטיות – ספק בעיניי אם המעשים הנטענים בכתב הקובלנה, גם אם היו מוכחים, עולים כדי "פגיעה בפרטיות" לפי סעיף 2(6) לחוק הגנת הפרטיות. לשיטתי, האינטרס המוגן העומד בבסיס הסעיף הנ"ל, הוא הגנה על "הקניין הרוחני" הגלום בשמו של אדם, תמונתו או קולו. סעיף זה לא נועד לשמש כתחליף או כמקביל לעבירות המרמה והזיוף. נראה כי לא בכדי לא עלה בידי ב"כ הקובלת (על אף שניתנה לו שהות לצורך כך) להפנות ולו למקרה אחד בו הוגש כתב אישום בו יוחסה עבירה על סעיף 2(6) לחוק הנ"ל, ובוודאי לא במקרים בהם יוחסו לנאשמים מעשי מרמה או זיוף.

לעניין סעיפים 2(9) ו -(10) לחוק הגנת הפרטיות – אף כאן, ספק בעיניי אם המעשים המיוחסים לנאשמת בכתב הקובלנה המתוקן, גם אם יוכחו, מהווים "שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם". ל א פורט בכתב הקובלנה המתוקן מה היא ה"ידיעה", ומהו ה"עניין הפרטי" של הקובלת, אשר בהם עשתה לכאורה הנאשמת שימוש. מכל מקום, נראה כי גם במקרה זה, סעיפים 2(9) ו- 2(10) הנ"ל נועדו להגן על אינטרס אחר.

כאמור, הדברים נאמרים למעלה מן הצורך, שכן הטעם העיקרי לביטול הקובלנה נעוץ בפגם בכתב הקובלנה ובניסיון לעקוף את המגבלה הקבועה בסעיף 68 לחוק סדר הדין הפלילי ובתוספת השנייה לחוק, תוך "הלבשת" טענות לזיוף ולמרמה, בכסות של עבירות על חוק הגנת הפרטיות.

אני מורה לפיכך על מחיקת העבירות לפי חוק הגנת הפרטיות אשר יוחסו לנאשמת בכתב הקובלנה המתוקן.

סוף דבר:
בבסיס המעשים המתוארים בכתב הקובלנה עומד סכסוך אזרחי בין הקובלת לבין הנאשמת. קשה להשתחרר מהרושם, כי כתב הקובלנה נועד, בראש ובראשונה, לצורך הגשת בקשה לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי, ולצורך קבלת מסמכים לעיון הקובלת, אשר ספק אם יהיו נגישים לעיונה במסגרת גילוי מסמכים בהליכים האזרחיים המתנהלים בין הצדדים.

מכל מקום, וללא קשר להערה אחרונה זו – נוכח המפורט לעיל, ובהתאם להוראות סעיפים 149 (3) ו- (4) לחוק סדר הדין הפלילי, אני מורה על ביטול הקובלנה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.
המזכירות תעביר את העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ד' אלול תשפ"א, 12 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.