הדפסה

בית משפט השלום בחיפה עש"א 58823-11-16

לפני כבוד השופטת מירב קלמפנר נבון
המערערים
.1 יוסף זארי
.2 טובה זארי

נגד

המשיבים
.1 יצחק לדיצקי
.2 תומר בסיל
.3 בנק הפועלים בע"מ
.4 שלום ביטון
.5 בנק מזרחי טפחות
.6 רשות השידור
.7 שופרסל בע"מ
.8 אילן קרייטר
.9 חיים יוגב
.10 בנק הפועלים בע"מ
.11 יהודה כפיר
.12 שופרסל בע"מ
.13 בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ

פסק דין

לפני ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל (מר עופר שורק) מיום 5/10/16 אשר ניתנה במסגרת תיק איחוד 12-99924-02-8 לפיה נדחתה בקשתם של המערערים לקבלת הפטר בהתאם להוראות תיקון 47 לחוק ההוצאה לפועל.
הערעור בעניינם של המערערים נדון במאוחד, כאשר כנגד המערערת פתוחים 15 תיקי הוצאה לפועל ואילו כנגד המערער פתוחים 13 תיקי הוצאה לפועל. חובותיו של המערער ע"ס כולל של כ 452,000 ₪ ואילו של המערערת ע"ס 331,000 ₪.
ביום 6/9/15 הגישו המערערים בקשה להפטר בלשכת ההוצאה לפועל בחדרה וביום 8/1/16 ניתנה החלטה המורה על כניסתם של המערערים למסלול הפטר. לבקשת ההפטר של המערערים הוגשו שתי התנגדויות. האחת של מר יצחק לדיצקי ואילו האחרת של עו"ד חיים יוגב. הראשונה הוגשה טרם הדיון ואילו האחרת במועד הדיון עצמו.
ביום 9/5/16 נערך דיון בבקשת המערערים וביום 22/5/16 ניתנה החלטת כבוד הרשם הדוחה את התנגדות עו"ד יוגב ומקבלת את התנגדותו של הנושה לדיצקי. ביום 23/6/16 הוגש ערעור על החלטה זו ונקבע בו דיון לפני מותב זה ביום 14/9/16.
עד למועד הדיון נדברו הצדדים ביניהם והגיעו להסכמה לפיה יתקבל הערעור , יופקד סך מסוים בתיק האיחוד ובית המשפט יחתום על פסיקתא להפטר המערערים. הסכמת הצדדים קיבלה תוקף של פסק דין, ברם פסיקתא המורה על מתן הפטר למערערים לא נחתמה מאחר ובית המשפט סבר כי הדבר מצוי בסמכות רשם ההוצאה לפועל לבחון באם עמדו המערערים בתנאים הנדרשים למתן הפטר, אף אם הוסרו התנגדויות הנושים.
המערערים פנו אל רשם ההוצאה לפועל ביום 21/9/16 ועתרו למתן הפטר בשנית. רשם ההוצאה לפועל בהחלטתו נשוא ערעור זה מיום 5/10/16 דחה את הבקשה.
לטענת המערערים טעה רשם ההוצאה לפועל הנכבד כאשר קבע כי מתקיימות במקרה דנן עובדות המסייגות מתן הפטר בדבר יצירת חובות חדשים ללא יכולת פירעונם ואי מתן הסבר המניח את הדעת לאי עמידה בהתחייבויות. לטענת המערערים התחייבותם לעו"ד יוגב הייתה לשלם לו אחוזים מתוך כספים אשר יתקבלו. לטענתם, ככל שלא היו מתקבלים כספים כי אז לא היה מקום לתשלום , ברם ככל שהיו מתקבלים כספים , כי אז היה משולם מתוכם שכרו של עו"ד יוגב. מעבר לכך טענו המערערים כי לא ניתנה להם האפשרות להיערך לטיעוני עו"ד יוגב ולהשיב עליהם שכן ההתנגדות הוגשה במועד הדיון ולפיכך אין לבסס את החלטת רשם ההוצאה לפועל על התנגדות שממילא לא ניתנה למערערים האפשרות להיערך אליה.
עוד טוענים המערערים כי שגה רשם ההוצאה לפועל עת קבע כי המערערים מחזירים הלוואה "חיצונית" באמצעות חשבון הבנק של בתם, מעדיפים בכך נושה חיצוני על פני אלו אשר בתיק האיחוד ובכך יש משום חוסר תום לב. לטענת המערערים מדובר בהלוואה אשר לקחה הבת והם רואים לעצמם חובה הורית ומוסרית לסייע בהשבתה. לטענת המערערים אין כאן משום חוסר תום לב.
המערערים טוענים כי לא ניתן דגש על כך כי הם מוכרזים כחייבים מוגבלים כבר כ 14 שנה ועמדו משך כל השנים בצו החיוב בתשלומים. המדובר בפגמים לא גדולים בתום הלב של המערערים ואם יתקבלו התנגדויות על בסיס שכזה, משמעות הדבר היא עיקור מתוכן של תיקון 47 לחוק ההוצאה לפועל. לטענת המערערים רשם ההוצאה לפועל התעלם מחלוף הזמן, בהליכי פש"ר בבית המשפט המחוזי לא הייתה מיוחסת לכך משמעות כה גדולה ולפיכך החלטתו אינה סבירה בנסיבות העניין ויש לבטלה.
לטענת המערערים שגה רשם ההוצאה לפועל עת קבע כי לא מוצו ההליכים כנגדם וזאת לאור העובדה כי משכורותיהם גדולות כיום בהשוואה לעבר. לטענת המערערים חלוף הזמן מעיד על מיצוי ההליכים והפנייתם להליכי פש"ר בבית המשפט המחוזי לא תביא כל תועלת לאיש. לטענתם, יש לאפשר להם פתיחת דף חדש שכן קניינם של הנושים עליו לא עמדו במהלכן של שנים ארוכות, אינו חזות הכול. לפיכך, עתרו המערערים לקבלת הערעור ומתן הפטר למערערים.
מבין המשיבים (כלל נושי המערערים) השיב לערעור אך המשיב 9- עוה"ד יוגב וטען כי החלטת רשם ההוצאה לפועל הייתה נכונה סבירה ומידתית , ברם הוא סבור כי נוכח הזמן הרב בו מצויים המערערים בתיקי האיחוד , ניתן יהא לקבל ערעורם של המערערים ולתן להם הפטר המותנה בתשלום בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט.

דיון :
ביום 20/2/17 התייצבו הצדדים לדיון (המערערים והמשיב 9 בלבד) והשלימו טיעוניהם לפני בית המשפט.
המערערים טוענים כי בעניינם לא התקיימו הנסיבות המסייגות מתן הפטר הנקובות בסעיפים 63(ב)(3) ו63(ב)(5) לפקודת פשיטת הרגל. לטעמם של המערערים הם לא יצרו חובות חדשים ללא יכולת פירעון ונתנו הסבר המניח את הדעת לאי עמידתם בהתחייבויותיהם. עיון בהחלטת רשם ההוצאה לפועל מעלה כי הרשם הנכבד פירט פרט היטב את הנימוקים אשר הביאו למתן החלטתו לעניין זה. הרשם הנכבד קובע כי מחקירת המערער עולה כי בהיותו חייב מוגבל באמצעים ולאחר שתיקיו אוחדו, נטל על עצמו התחייבויות לשני נושים שונים. האחד עו"ד חיים יוגב ואילו האחר עוה"ד אילן קרייטר. באשר לעוה"ד קרייטר, מהות החוב היא הלוואה אשר נטל ממנו המערער וכנגדה חתם עבורו על שטר חוב, כאמור בהיותו חייב מוגבל ובאיחוד תיקים ולא פרע אותה. המערער סיפק הסבר אשר אינו מניח את הדעת ולפיו תלה יהבו בעסקה מסוימת אשר לא התקיימה. בכך אין די לאור העובדה כי המערער ידע היטב שהוא חסר יכולת פירעון ועל אף האמור נטל את ההלוואה מעוה"ד קרייטר.
אשר לנושה עוה"ד יוגב – טענות המערערים ולפיהן חובם לנושה זה התבסס על כספים אשר היו אמורים לקבל ולולא היו מתקבלים הכספים הרי שלא היה נוצר חוב כלל, אינן עולות בקנה אחד עם השכל הישר. ברי כי ככל שהוענק למערערים שירות משפטי, זכאי עוה"ד המעניק, לשכר ראוי שהרי אחרת נמצאים המערערים מתעשרים שלא כדין על חשבונו של עוה"ד ובנסיבות אלו ניתן לקבוע כי המערערים נטלו על עצמם התחייבות כספית בהיעדר יכולת פירעון.
כפי שציין הרשם הנכבד ובטעם רב בהחלטתו, התנהלות המערערים בשני מקרים אלו מעידה על אדישות המערערים כלפי הנושים וגורל כספם, בידיעה ברורה כי הם חוסים בהגנת הכרזתם כחייבים מוגבלים ומצויים באיחוד תיקים.
המערערים טענו כי פירעון ההלוואה אשר נטלה בתם ואותה הם עצמם פורעים, נעשה מתוך חובה מוסרית והורית כלפי בתם ואין לדון אותם לכף חובה בשל כך ואין לראות בכך העדפת נושים אשר תמנע מהם קבלת הפטר. עיון בהחלטת רשם ההוצאה לפועל הנכבד מעלה, כי ההלוואה ניטלה על מנת לפטור את הערבים אשר ערבו לשטר המשכנתא אשר נטלו המערערים. המשמעות היא ברורה – ההלוואה ניטלה עבור המערערים, לתועלתם והשבתה בידי המערערים מהווה באופן ברור העדפה של נושה חיצוני על פני אלו אשר מצויים כבר באיחוד התיקים. בטעם ציין רשם ההוצאה לפועל הנכבד כי כספי ההלוואה יכולים היו לפרוע באותה המידה אף את מקצת חובות הנו שים המצויים בתיק האיחוד, תחת לפרוע את חובם של אותם הערבים לחובות המערערים.
המערערים טענו כי הליכי ההוצאה לפועל כנגדם מוצו אל נוכח העובדה כי הם מוכרזים כחייבים מוגבלים כבר 14 שנים ומשלמים את חובם באמצעות צו חיוב בתשלומים. אך גם המערער עצמו הודה בחקירתו כי בעבר היו נסיבותיו הכלכליות שונות ואילו כיום מצבו טוב יותר ומשכורותיהם של המערערים טובות יותר. הרשם הנכבד קבע איפוא, כי לאור האמור ולאור התנהלות המערערים אשר יצרו חובות חדשים בהיותם בתיק האיחוד וכן העדיפו נושה חיצוני על פני הנושים בתיק האיחוד, הרי שאין מקום להעניק להם את סעד ההפטר במסגרת ההוצאה לפועל.
לא מצאתי כי נפל פגם משפטי או אחר בהחלטת רשם ההוצאה לפועל ומשכך לא מצאתי כי יש מקום להתערב בה כשם שביקשו המערערים.
המערערים טענו כי אף הנושים הסירו התנגדותם למתן סעד של הפטר ומשכך על בית המשפט כערכאת ערעור להעניק להם את הסעד המבוקש בדמות מתן הפטר. איני רואה מקום לעשות כן. אף בהעדר התנגדויות, על רשם ההוצאה לפועל לשקול בהתאם להוראותיו של ס. 69י13(א) לחוק ההוצאה לפועל, האם מתקיימים התנאים למתן צו הפטר לאחר שנערך דיון במעמד החייב וחקירת יכולת. הרשם הנכבד בחן היטב את התנאים כפי שפורט לעיל ולא מצא כי יש להעניק את סעד ההפטר למערערים. איני מוצאת מקום כאמור ומהנימוקים אשר פורטו לעיל, להתערב בהחלטת רשם ההוצאה לפועל.
בשולי הדברים יאמר, אך לא שולי כלל וכלל, כי אף לו הייתי מוצאת כי נפל פגם משפטי כזה או אחר בהחלטת רשם ההוצאה לפועל , אין זו סמכותה של ערכאת הערעור להעניק את סעד ההפטר, כי אם יש להשיב את הדיון אל רשם ההוצאה לפועל אשר לו הסמכות ולא בכדי, לתן את הסעד הנדרש, ככל שהתנאים לכך מתמלאים. סעיף 69י3(א) נוקב לא לחינם במילים "רשם ההוצאה לפועל רשאי, לפי הוראות סימן זה, לתת, לבקשת חייב מוגבל באמצעים (בסימן זה- בקשת הפטר) צו הפוטר את החייב מכל חובותיו..." הסעיף מוסיף ומפרט תנאים אשר בסמכותו וביכולתו של רשם ההוצאה לפועל לבדוק ולבחון שכן לו הגישה לכלל התיקים הפתוחים כנגד החייב, הוא זה אשר יכול לבחון, לשם משל, את אופן התנהלות החייב לאורך השנים בהן היו תיקיו מאוחדים ואת אופן עמידתו או אי עמידתו של החייב בצו החיוב בתשלומים שנפסק לו. רשם ההוצאה לפועל הוא בעל הגישה לכלל נושיו של החייב , להליכים אשר ננקטו כנגד רכושו של החייב במהלך השנים ומה הניבו אותם העיקולים. מידע זה אינו נגיש ופתוח לפני ערכאת הערעור, אשר בפניה מובא אך מעט מן המידע הנוגע למערערים ולרוב מידע זה מגמתי. לכן, לא בכדי העניק המחוקק את הסמכות ליתן צו הפטר הפוגע פגיעה של ממש בקניינם של הזוכים, למי אשר מירב המידע והכלים לעשות כן, מצויים בידיו.
סוף דבר,
לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת רשם ההוצאה לפועל נשוא הערעור והיא מצויה במתחם הסביר ומשכך איני מוצאת כי יש להתערב בה.
הערעור נדחה.
לפנים משורת הדין ובשל העדר רובם הגדול של המשיבים מההליך, איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ה שבט תשע"ז, 21 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.