הדפסה

בית משפט השלום בחיפה עמ"ח 20884-04-12

בפני
כבוד ה שופט אפרים צ'יזיק – יו"ר הועדה
דר' אלכס קורת – חבר הועדה
דר' נעמי אפטר – חברת הועדה

מערערת

אופירה שאול
ע"י ב"כ משרד עוה"ד צדקוני-סיון

נגד

משיב

קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השיקום
ע"י ב"כ עו"ד נפתלי קפשוק

פסק דין

העניין שבפנינו ערעור על החלטת קצין התגמולים מיום 25.3.2012 לדחות את בקשתה של המערערת, הגב' אופירה שאול , מחודש מאי 2010 להכיר בזכויותיה לפי חוק משפחות החיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י – 1950 בעקבות פטירתו של המנוח , מר טל אמיתי ז"ל , אשר הלך לעולמו בתאריך 15.3.2005 .

במסגרת החלטת קצין התגמולים נשוא הערעור נקבע כדלקמן :

"הנדון : פנייתך להכרה בזכויות עפ"י חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י – 1950

"ברצוני להביע את תנחומינו הכנים בצערך.
פנייתך שבנדון נדחית מאחר וע"י המסמכים וחומר הראיות שהובאו בפנינו, לא התמלאו התנאים להכירך כידועה בציבור של המנוח טל אמית ז"ל כמשמעותו בחוק .
הינך רשאית לערער על ההחלטה האמורה בפני ועדת הערעורים תוך 30 יום מיום קבלתה".

מאחר והתיק נפתח לפני שבע שנים הרי שלמען הסדר הטוב יצוין כי התיק הועבר לטיפולה של וועדה זו בתאריך 31.3.2016 לאחר שקודם לכן נדון בפני מותב שונה (וועדה בראשות כב' השופט בדימוס יעקב וגנר).

רקע עובדתי :

במהלך שנת 1972 נפגע המנוח (יליד שנת 1953) במסגרת שירותו הצבאי בתאונת צניחה וכתוצאה מהתאונה נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 10%. במהלך שנת 1990 החל מצבו הבריאותי להתדרדר ובשנת 1994 אושר לו תגמול נצרך לאחר שנאלץ להפסיק את עבודתו כשמאי מוסמך.

בשנת 2000 נקבעה למנוח נכות צמיתה בשיעור 90% עקב הגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני, אי שליטה במתן שתן, פגיעה שורשית, תגובה נפשית לנכות הגופנית, אין אונות וכאב כרוני. כתוצאה מהחמרת מצבו הרפואי הוחמרה מאוד היכולת התפקודית של המנוח ולפיכך "וועדת מלווים" מטעם המשיב אישרה לו זכאות לקבלת מטפל/ת מלווה אישי צמוד.

בשנת 1980 התגרש המנוח מרעייתו הראשונה, מרים , ובתאריך 21.10.1982 נישא בהליך נישואין אזרחי בקפריסין לאשה אחרת בשם איריס שריד וכל זאת מבלי שמי מהשניים טרח לעדכן במרשמי משרד הפנים ו/או במרשמי המשיב את הסטטוס המשפטי/משפחתי החדש שלהם. מספר חודשים לאחר נישואיו לגב' שריד בתאריך 4.1.83 נחתם בין הגב' שריד לבין המנוח הסכם יחסי ממון ולאחר חודש ימים אף ערך לטובתה (ולטובת בתו) צוואה בכתב.

בעקבות ההתדרדרות במצבו הפיזי והנפשי של המנוח בשנת 1993 פנה המנוח אל המשיב בהליכי החמרת מצב ובשנת 1995 אף אושר לגב' שריד לשמש כמטפלת אישית של המנוח על בסיס יומי – תפקיד אשר הצריך אותה לבצע בעבור המנוח שלל פעילויות שבכללן רחצה, קניות , הסעה לטיפולים רפואיים , סיוע בזמן ההתלבשות וכו' .

לאחר שהמשיב אישר למנוח בשנת 1995 סיוע כספי לצורך שכירת דירת קרקע אשר התאימה למגבלותיו הפיזיות נפרדה בפועל דרכם של המנוח ושל הגב' שריד. בשלב מסוים המנוח החל לגור בגפו במושב חגור בתוך אוטובוס ישן אשר הוסב לשמש כקרוון נייח אולם לאחר שנתיים ימים האוטובוס נשרף ולכן בשלב זה החליט המנוח לגור בתוך רכב מסחרי גדול אותו הציב בחצר ביתם של הוריו בתל אביב .

לאחר שהמנוח והגב' שריד נפרדו זמ"ז הכיר המנוח את המערערת בשנת 1997 ובתוך זמן קצר הפכו השניים לבני זוג. המערערת אף טוענת כי בין השנים 2000 ועד 2005 היא והמנוח התגוררו במשותף במספר דירות מגורים בתחילה בקרית אונו, בשנת 2003 במושב הבונים ובסוף שנת 2004 בישוב זיכרון יעקב .

המערערת טוענת כי המנוח סבל בשנותיו האחרונות מחרדות קשות ומתחושת רדיפה חמורה ולכן ביקש ממנה להסתיר את מערכת היחסים אשר התנהלה ביניהם.

בתאריך 8.3.2005 דיווחה בתו של המנוח, הגב' רותם זמיר-אמיתי , למשטרת ישראל על היעלמותו של המנוח ולאחר כשבוע ימים בתאריך 15.3.2005 גופתו ואקדחו אותרו בתוך רכבו בסמוך למושב גבע כרמל כאשר על פי ממצאי המשטרה המנוח נפטר כתוצאה מאיבוד דם לאחר שהאחרון ירה באופן מכוון ברגלו .

בתאריך 7.6.2005 הוכרה המערערת על ידי המוסד לביטוח לאומי כידועה בציבור של המנוח החל מיום 1.7.2000.

לאחר פטירת המנוח הגישה בת זוגו הקודמת של המנוח, גב' שריד , למשיב תביעה להכיר בה כ"בן משפחה של המנוח" ולתשלום תגמולים מכח הוראת סעיף 20א' לחוק הנכים אולם המשיב מצא לנכון לדחות את שתי התביעות הללו בשתי החלטות נפרדות אשר ניתנו במהלך חודש מרץ 2008 .

במהלך שנת 2008 הגישה הגב' שריד לוועדת הערר שליד בית משפט השלום בתל-אביב –יפו ערעור על שתי ההחלטות הללו (ו"ע 693/08). במסגרת הליך משפטי זה המערערת העידה בפני הוועדה כי הכירה את המנוח בסוף שנת 1997 לאחר שהאחרון פנה אליה לצורך קבלת טיפולים הוליסטיים אולם ברבות הימים השניים הפכו לחברים ולאחר מכן אף לבני זוג .

המערערת אף העידה בפני וועדת הערר בת"א כי החל משנת 2000 ועד ליום פטירתו של המנוח בשנת 2005 היא ושני ילדיה התגוררו עם המנוח תחת קורת גג אחת בשלושה מקומות יישוב שונים (קרית-אונו, מושב הבונים וזכרון יעקב) .

המערערת אף הוסיפה וציינה בעדותה במסגרת הליך זה כי במהלך התקופה שבה היא ניהלה מערכת יחסים זוגית עם המנוח הוא שימש הלכה למעשה כאב חורג לשני ילדיה הביולוגיים ואף נהג להתלוות אליה לאסיפות הורים, למסיבות סוף שנה ולאירועים שונים בחיי ילדיה אשר אהבו אותו וראו בו כאב חורג לכל דבר ועניין. בנוסף לכך , ציינה המערערת בעדותה כי המנוח התקשה מאוד לקבל אדם זר כמלווה/מטפל אישי ולכן היא עצמה והגב' שריד שימשו יחדיו כמטפלות האישיות שלו.

בתאריך 26.9.2011 דחתה ועדת הערר בת"א (ועדה בראשות כב' השופטת עינת רביד) את הערעור אותו הגישה הגב' שריד בנימוק שאין לקבל את ניסיונה לשנות את גרסתה היסודית ולפיה היא שימשה במשך שנים רבות כ"מלווה" בשכר של המנוח ובעת ובעונה אחת לטעון שהינה זכאית לתגמולים מהמשיב גם מתוקף היותה בת זוגו.

על פי קביעת ועדת הערר בת"א העובדה שהגב' שריד והמנוח לא טרחו לעדכן את הרשויות בישראל על נישואיהם האזרחיים זל"ז בקפריסין נבעה מתוך רצון שלא לפגוע בזכויותיו כנכה צה"ל ולכן יש בדרך התנהלות זו משום עבירה פלילית לצורך השגת תגמול במרמה כאמור בהוראת סעיף 36 לחוק המשפחות.

וועדת הערר בת"א אף הוסיפה וציינה בפסק דינה כי מאחר והגב' שריד הציגה כלפי המשיב וכלפי מוסדות ממלכתיים אחרים במשך תקופה של 23 שנה מצג מסוים בנוגע למערכת יחסיה עם המנוח הרי שאין היא יכולה לשנות את גרסתה בנוגע לסטטוס המשפטי-משפחתי שלה על מנת לתבוע מהמשיב תגמולים מנימוקים אחרים לחלוטין.

האם המערערת כמטפלת האישית של המנוח אשר ניהלה עימו קשר זוגי זכאית גם לתגמול כידועה בציבור ?

המערערת טוענת כי החלטת המשיב אינה מנומקת ואינה סבירה משום שלשיטתה הוצגו בפני המשיב ראיות רבות המצביעות על כך שהיא והמנוח התנהלו כבני זוג ידועים בציבור אשר ניהלו משק בית משותף ואף התגוררו יחדיו במשך חמש השנים האחרונות לחייו.

בנוסף לכך, טוענת המערערת כי אין כל מניעה לכך שבן משפחה ישמש כמלווה של נכה צה"ל וכי המשיב מושתק מלהעלות טענות כלשהן בנוגע לגרסתה העובדתית לאחר שוועדת הערר בת"א נתנה אמון מלא בגרסתה ולאחר שהמשיב עצמו טען במסגרת אותו הליך כי היא הייתה הידועה בציבור של המנוח .

המערערת מוסיפה ומציינת כי במסגרת ההליך אשר התנהל בפני וועדת הערר בת"א, אשר הוגש לוועדה באמצעות המשיב ואף אומת בידי באת כוחה , היא הצהירה באופן מפורש שהיא שימשה כמלווה של המנוח ולכן חזקה על המשיב כגוף ציבורי כי התצהיר לא היה מוגש על ידו לביהמ"ש ככל שהייתה מניעה לכך שלצד היותה בת זוגו של המנוח היא תשמש גם כמטפלת האישית שלו.

לעניין עמדת המשיב בנוגע לסוגיית המגורים המשותפים טוענת המערערת כי המשיב אף טען בסיכומי טענותיו בתיק בעניינה של הגב' שריד שהחל מתחילת שנות התשעים המנוח התגורר עימה ולא עם גב' שריד. בנוסף לכך , מפנה המערערת לעדות בתו של המנוח במסגרת ההליך אשר התנהל בעניינה של הגב' שריד במסגרתו העידה כי המנוח היה בן זוגה לחיים , התגורר עימה במשותף ואף ניהל עימה משק בית משותף .

במענה לטענות המערערת מציין המשיב כי המערערת שימשה כמטפלת/מלווה בשכר של המנוח עד ליום מותו ואף קיבלה פיצויים בעקבות הפסקת עבודתה בעקבות פטירת המנוח ולכן נוכח המצג המסולף אשר הוצג בפני הרשויות הרי שאין היא יכולה ליהנות בנוסף גם ממעמד של ידועה בציבור.

המשיב אף מוסיף ומפנה בסיכומיו למזכר מיום 5.3.2008 במסגרתו נזכר שמה של המערערת כמלווה של המשיב וכן גם לפנייה בכתב אל אגף השיקום מיום 16.2.2005 בו פירטה את מספר שעות עבודתה כמלווה בשכר של המנוח לאחר שאושפז בבית חולים בעקבות ניתוח אותו עבר בצווארו.

בנוסף לכך, מפנה המשיב אל מכתב אותו כתבה המערערת בתאריך 8.3.2012 בו היא ציינה כי היא שימשה כמלווה של המנוח וכי קיבלה פיצויים עקב פטירתו ובנוסף לכך הינו מפנה למספר מסמכים נוספים משנת 2002 ומשנת 2005 (תלושי שכר , התכתבויות , אישור הפסקת עבודה , הודעה על תשלום מענק וכו') וכן גם לעדותה של המערערת במשטרת ישראל זמן קצר מיום 9.3.2005 מהם עולה שהמערערת הועסקה במסגרת חברת כח האדם "נתיב 2 בע"מ" כמלווה/מטפלת אישית בשכר של המנוח .

המשיב אף מבקש להקיש בסיכומיו מפסיקת בית המשפט העליון בעניין רע"א 585/11 פלונית נ' משרד הביטחון מיום 10.2.2011 ולפיה אין מקום לקבוע את טענת ההשתק/מניעות בכל אותם מקרים שבהם מטפלת/מלווה בשכר של נכה צה"ל המועסקת באמצעות חברת כח אדם , אשר ניהלה עם הנכה מערכת יחסים זוגית במהלך תקופת עבודתה , עותרת לאחר פטירת הנכה להכיר בה כידועה בציבור הזכאית בנוסף לעבודתה גם לתגמולים כספיים נוספים ממשרד הביטחון .

במסגרת התצהיר, אשר הוגש לוועדת הערר בת"א באמצעות המשיב (סעיף מספר 17 לתצהיר מיום 4.6.2009) , ציינה המערערת כי היא שימשה לתקופה מסוימת כמטפלת של המנוח (מבלי לציין את משכה) בעוד שבמסגרת התצהיר אותו צירפה לכתב הערעור במסגרת הליך זה הבהירה שהמנוח ביקש ממנה להסתיר ממשרד הביטחון את דבר היותם בני זוג וכי הוא פעל אל מול משרד הביטחון על מנת להסדיר את מעמדה כמלווה בשכר מטעם חברת כח האדם הקבלנית "נתיב 2" (סעיפים 10 – 17 לתצהיר מיום 4.2.2014).

עיון במסמכים המצורפים להודעת המשיב מיום 30.6.2014 עולה שבין התאריכים 11.11.2002 ועד 6.3.2005 המערערת עבדה כעובדת שכירה במסגרת חברת כח האדם "נתיב 2" בתפקיד מלווה בשכר (אישור העסקה מחודש פברואר 2012) תמורת סכום של 17.56 ₪ לשעה וכי בנוסף אליה גם הגב' שריד הועסקה כמלווה של המנוח אשר טיפלה בענייניו הבירוקרטיים (ראה : הודעת הגב' שריד במשטרת מיום 10.3.2005 ; סעיף 17 לתצהיר המערערת מיום 4.6.2009 ; עדות המערערת בעמוד 18 שורה 26 – עמוד 19 שורה 1 לפרוטוקול).

בתיקים מן הסוג בו אנו עסקינן, שבהם יש צורך להידרש לאופי מערכת היחסים אשר נוצרה בין בני זוג שאחד מהם הינו נכה צה"ל מוכר , בחינת מעמדם של בני זוג "ידועים בציבור" צריכה להיעשות בהתאם לתפישתם הסובייקטיבית את אופייה של מערכת היחסים שביניהם ועל פי מערכת הראיות המובאת בפני וועדת הערר כאשר על דרך הכלל ההכרעה באשר להתקיימות תנאי זה תיעשה בהתאם להגדרת המונח "בן משפחה" הנכללת במסגרת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) , תשי"ט – 1959 (ראה : רע"א 585/11 פלונית נ' משרד הביטחון מיום 10.2.2011).

ממסכת הראיות הרלוונטית לענייננו עולה שהמנוח דיווח למשיב על כך שהמערערת הייתה מכרה שלו שאינה בת משפחתו ולכן ביקש להעסיקה כמטפלת בשכר (ראה : מזכר גב' קרן דן-גור מהיחידה לשירותים רפואיים במשיב מיום 5.3.2008 ; עמוד 9 שורות 10 – 13 לפרוטוקול מיום 2.7.2014 ; סעיפים 79 – 80 לסיכומי המערערת). לפיכך , גם אם נקבל את עמדת ב"כ המערערת ולפיה אין כל מניעה שבני משפחה ישמשו כמלווים/מטפלים של הנכה הרי שאין כל מניעה לקבוע מסמרות בנוגע לאופי מערכת היחסים האישית אשר שררה בפועל בין המערערת לבין המנוח .

לא נעלמה מעינינו קביעת וועדת הערר בת"א ולפיה המנוח חי עם המערערת החל משנת 2000 (ראה : סעיף 56 לפסה"ד), ברם למקרא פסק דין זה עולה כי הוועדה לא קבעה מסמרות בסוגיית מעמדה המשפטי של המערערת , דהיינו האם הייתה ידועה בציבור של המנוח אשר התגוררה עימו תחת אותה קורת גג אחת או שמא השניים היו בני זוג בלבד .

מערכת היחסים הדואלית אשר התנהלה בין המערערת לבין המנוח לא נבחנה באופן מעמיק על ידי וועדת הערר בת"א מאחר ופסה"ד התמקד בעניינה של הגב' שריד בלבד ולכן אין מדובר בהשתק משפטי מאחר וסוגיה זו מצריכה הכרעה בנוגע למערכת היחסים אשר נוצרה ברבות השנים בין המערערת לבין המנוח.

משכך, יש לבחון במסגרת פס"ד זה האם המערערת זכאית לתגמול כספי מכח היותה ידועה בציבור של המנוח כאשר סוגיית הטיפול הייתה עניין נלווה למערכת יחסיהם ותו לא או שמא עסקינן במערכת יחסים של מטפלת (בשכר) ומטופל אשר ניהלו ביניהם קשר זוגי שלא השתכלל לכדי מעמד משפטי של ידועים בציבור החיים במשותף תחת אותה קורת גג .

האם המערערת והמנוח היו ידועים בציבור ?

במסגרת התיקון משנת 2009 נקבע במסגרת סעיף 1 (א) לחוק משפחות החיילים שנספו במערכה מוגדר המונח "בן משפחה של חייל שנספה במערכה" (לגבי אשה) כדלקמן : "(א) מי שהייתה אשתו של הנספה ביום מותו, ובכלל זה אשה שלפני מות הנספה גרה יחד עמו וביום מותו הייתה ידועה בציבור כאשתו – אף אם נישאה לאחר (להלן – "אלמנה") ".

בשונה מחוקים אחרים הרי שלצורך הכרה בבן זוג או בת זוג כבן משפחה של צה"ל מכח חוק משפחות החיילים שנספו במערכה יש צורך להוכיח את התקיימותם של שני התנאים המצטברים הבאים - האחד, הוכחת מגורים משותפים עם הנספה לפני מותו והשני הוכחת קיומה של מערכת יחסים כידועים בציבור ביום מותו של המנוח/ה (ראה : רע"א 9755/04 סיגל ביטון נ' קצין התגמולים-משרד הביטחון מיום 31.8.2008 ; ע"ו (מחוזי חיפה) נחום שרה נ' משרד הביטחון - קצין התגמולים מיום 21.5.2013 ; ע"ו (מחוזי מרכז) 15312-07-10 ר.ר. נ' קצין התגמולים – מדינת ישראל מיום 7.12.2010 ; עמ"ח (ראשון לציון) 42050-04-12 א'ב'מ' נגד קצין התגמולים – משרד הביטחון – אגף השיקום מיום 6.11.2014 ; מ"ח (שלום חיפה) 47479-12-10 דר' קטלין גולדנברג נ' קצין התגמולים מיום 2.12.2015).

התנאי הראשון – מגורים משותפים :

תביעת המערערת הוגשה למשיב בחודש מאי 2010 ולכן הוראת תיקון מספר 30 לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה רלוונטית לענייננו מאחר והוראת הסעיף תוקנה ביום 1.3.2010 הרי שיש לבחון האם המערערת אכן התגוררה ביחד עם המנוח בסמוך ליום מותו.

עיון בתצהירה של המערערת מעלה כי בתאריך 28.12.2004 נכרת בין המנוח לבין מר דוד מזיג מזכרון יעקב ופול וקורין טובול (אזרחיים צרפתיים) הסכם לשכירת דירת מגורים הנמצאת בבעלותם ברחוב הכובשים מספר 50 בזכרון יעקב למשך תקופה של שבעה חודשים החל מיום 1.1.2005 ועד ליום 31.7.2005.

עוד עולה מעיון בהסכם זה כי המנוח ציין בכותרת ההסכם כי כתובתו הינה ברחוב ארלוזורוב 6 תל-אביב וכי המערערת ואשה אחרת בשם חמוטל גרנות חתמו על גבי מסמך נלווה להסכם שזו לשונו :

"כתב ערבות
אנו הח"מ ערבים הדדית ערבות מלאה לכל ההתחייבויות וללא יוצאים מן הכלל הנובעות מחוזה זה.
ערבותנו תהא תקפה לכל אורך תקופת השכירות ו/או האופציה כפי שהופיעה בחוזה זה וערבותנו לא תפקע ולא תפגע עקב מתן ארכה או שיהוי בהסכם זה.
אני הח"מ שאול אופירה הנושא(ת) ת.ז. מס' 051691061 הגר ב – מושב הבונים שמקצועי נטורופתית העובד ב – עצמאית
הכובשים 50 זכרון יעקב 30900
____ חתימה"

לצורך הוכחת מגוריה בדירה המערערת צירפה לכתב הערעור את חשבונות החשמל בין החודש מרץ 2005 ועד ספטמבר 2005 וכן גם את אישורי תשלום הארנונה מצד המנוח למועצת זיכרון יעקב בצירוף אישור זכאות להנחת ארנונה לשנת 2015.

עם זאת, מחקירתה הנגדית של המערערת בביהמ"ש עלה שהמנוח נהג כעניין שבשגרה לשהות אצל חבריו או לחילופין בדירת הוריו בת"א ולעיתים אף להשתתף להנאתו בלימודי עמותה בשם "אקרופוליס" ללימודי פילוסופיה וכי היא הניחה שהמנוח נסע בימיו האחרונים לטיול או ללימודים במסגרת העמותה ומשכך היא לא חששה שמא הוא נעלם מסיבה אחרת (ראה : עמוד 15 שורות 1 – 17 ; שורות 26 – 32 ; עמוד 20 שורות 1 – 7 לפרוטוקול) .

המערערת אף עומתה במהלך חקירתה הנגדית עם תשובתה, אשר ניתנה במסגרת חקירתה בתחנת משטרת זכרון יעקב מיום 9.3.2005 , בנוגע לנסיבות היעלמותו של המנוח במסגרתה היא טענה שהיא לא ידעה היכן נמצא מקום מגוריו של המנוח וכי היא שימשה כמלווה שלו בלבד .

המערערת הבהירה במהלך חקירתה הנגדית בביהמ"ש כי תשובה זו ניתנה בהתאם לרצונו ולדרישתו של המנוח אשר חשש מכך שחשיפת עצם היותם בני זוג המנהלים אורח חיים משותף תחת אותה קורת גג תגרום לכך שהרשויות יעקבו אחריו ביתר שאת וכי כתוצאה מכך תפגענה זכויותיו כנכה צה"ל (ראה : עמוד 17 שורות 1 – 6 ; שורות 11 – 21 ; שורות 29 – 32 ; עמוד 19 שורות 2 – 13 לפרוטוקול).

לא זו אף זו, המערערת אף עומתה בחקירתה הנגדית בביהמ"ש עם תשובתה במסגרת החקירה המשטרתית במסגרתה הצהירה שהיא מעולם לא ביקרה בדירת מגוריו ובמענה לכך השיבה בעדותה בביהמ"ש כי המנוח הנחה אותה שלא לדווח על כך שביקרה בדירתו ועל דבר היותם בני זוג על מנת שלא לגרום לפגיעה בזכויותיו וכי מסיבה זו היא אף נמנעה מלדווח למשטרת ישראל על דבר היעדרותו ( ראה : עמוד 18 שורות 10 – 13 ; שורות 18 – 25 ; עמוד 23 שורות 21 – 24 ; עמוד 24 שורה 16 – עמוד 25 שורה 2 לפרוטוקול). בנוסף לכך , המערערת אף העידה כי הפעם האחרונה בה פגשה את המנוח התרחשה בתאריך 6.3.2005 וכי עד ליום 9.3.2005 היא לא פעלה לאיתורו (ראה : עמוד 16 שורות 17 – 19 לפרוטוקול) .

לא זו אף זו, המערערת אף צירפה לתיק ביהמ"ש תצהיר מטעמה של בתו של המנוח , הגב' רותם אמיתי (זמיר) , ממנו עולה כי לכל אורך התקופה שבמהלכה המנוח והמערערת היו בני"ז נהג המנוח ללון לכל הפחות פעם בשבוע בדירת הוריו שבתל-אביב וכי הוא נהג לעשות כן כחלק מרצונו "להתאוורר" בתום הטיולים או בסיום חוג לימודי הפילוסופיה אליו השתייך .

ודוק, מפסק דינה של וועדת הערר בת"א עולה כי הגב' אמיתי-זמיר ציינה בעדותה בפני הוועדה שהמנוח לא ראה את עצמו כאדם נשוי ואף נהג להצהיר על עצמו כי הינו גרוש אולם חרף זאת נהג להגיע לכל האירועים המשפחתיים ביחד עם המערערת.

מהודעתה של הגב' אמיתי-זמיר במשטרת ישראל מיום 8.3.2005, אשר נמסרה מיוזמתה בעקבות היעלמותו המסתורית , עולה כי בתו של המנוח ציינה בעדותה שהמנוח התגורר בקרוון הנמצא בחצר דירת הוריו בתל-אביב וכי לכשנשאלה אודות מערכת יחסיה של המערערת עם המנוח ציינה שהמערערת , שהינה חברתו לחיים של המנוח , מתגוררת בזכרון יעקב .

ודוק, מעדותה של הגב' אמיתי-זמיר בביהמ"ש במסגרת הליך זה וכן גם מעדותו של בנה של המערערת , מר שגיא יהב , עלה שבתקופה הסמוכה למועד פטירת המנוח נהג להתגורר לסירוגין בדירת הוריו שבתל אביב , ששם גם הייתה כתובת מגוריו הרשמית , וכן גם בדירה השכורה בזיכרון יעקב וכי דברי הדואר אשר מוענו אליו הגיעו לדירת מגוריה במושב אביחיל אולם בעת שנשאלה מהי הסיבה לריבוי הכתובות לא ידעה להשיב מהי הסיבה לכך (ראה : עמוד 61 שורות 32 – עמוד 62 שורה 2 לפרוטוקול ; עמוד 60 שורות 28 – 29 לפרוטוקול) .

מנגד, מתצהירה של נציגת המשיב , הגב' עינת לבנון , וכן גם מהתזכירים אותם ערכה ומעדותה בבית המשפט עלה כי מספר חודשים לפני מותו של המנוח (שיחה מיום 25.10.2004) הוא הצהיר בפניה שהוא ממשיך להתגורר בקרוון נוכח קשיי הדיור בהם נתקל וכי כשנה קודם (בשנת 2003) לכן הוא אף שכר לעצמו דירת מגורים במושב אביחיל באמצעות שימוש במענק סיוע כספי מטעם משרד הביטחון.

גישתם של בתי המשפט ככלל ושל וועדות הערר בפרט בנוגע למתכונת המגורים המשותפת במקרים של בני"ז ידועים בציבור הינה גישה ליבראלית בכל הנוגע למתכונת המגורים המשותפת של בני"ז ידועים בציבור (ראה : רע"א 9755/04 סיגל ביטון נ' קצין התגמולים מיום 31.8.2008 ; פרופ' שחר ליפשיץ , נשואים בעל כורחם? ניתוח ליברלי של מוסד הידועים בציבור, עיוני משפט כ"ה תשס"ב 741 ; עמ"ש 1714-09-13 (מחוזי חיפה) נ.ח. נ' עזבון המנוח ר.ח. ז"ל מיום 31.7.2014) ולכן ברגיל היינו נכונים לשקול הכרה במתכונת חיים מעין זו נוכח הקשיים הבריאותיים והנפשיים עימם התמודד המנוח בשל מצבו הבריאותי הקשה בערוב ימיו .

עם זאת, יש לזכור שבמקרה דנן הדירה בזכרון יעקב נשכרה על ידי המנוח בלבד אולם למרות זאת המנוח והמערערת בחרו מטעמיהם להסתיר עובדה זו מפני הרשויות כאשר המערערת אף נמנעה ביודעין מלעדכן במשרד הפנים את כתובות מגוריה העדכניות וכעת במסגרת הליך זה המערערת מציינת לראשונה גרסה עובדתית בנוגע לכתובת מגוריה האחרונה עם המנוח אשר עומדת בסתירה מוחלטת לחלוטין להצהרותיה הקודמות (ראה : עמוד 26 שורות 3 – 11 ; שורות 19 – 29; עמוד 30 שורות 29 – 32 לפרוטוקול) מתוך מטרה ברורה ליהנות מתגמולים כספיים אשר מן הסתם היו נשללים משניהם במידה והיו מובאים כאשורם לידיעת משרד הביטחון במהלך התקופה שבה המערערת שימשה כמטפלת האישית שלו.

אשר על כן, לא עלה בידי המערערת לסתור את חזקת רישום המען הקבועה במסגרת סעיפים 3 ו – 2(11) לחוק מרשם האוכלוסין , תשכ"ה – 1965 הקובעים כי הרישום במרשם האוכלוסין מהווה ראיה לכאורה לנכונות פרטי המען הרשום (ראה : בג"ץ 4916/04 נטליה זלסקי ואח' נ' שר הפנים ואח' מיום 19.6.2011) .

משכך, בדומה למסקנת וועדת הערר בת"א אנו סבורים כי פרט לעובדה שהמערערת לא הוכיחה את טענתה ולפיה היא התגוררה עם המנוח בסמוך למועד פטירתו הרי שניסיונותיהם של השניים לטעון כי נסיונות ההסתרה של מערכת יחסים זו אינה קשורה לחששו של המנוח ממעקבים ומאלימות פיזית מצד אנשי המשיב (ראה : עמוד 31 שורות 8 – 13 לפרוטוקול) אלא מכך שמא הדבר יפגע בזכויותיו של המערער כנכה צה"ל ו/או בזכותה של המערערת לשמש כמטפלת בשכר מטעם משרד הביטחון ומשכך הצהרותיה השקריות של המערערת כלפי הרשויות מהווה על פניו עבירה פלילית על פי 36 לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום).

בנוסף לכך, על התנהגות מעין זו חל הכלל שמעילה בת עוולה לא תצמח עילת תביעה, אשר הראציונל העומד בבסיסה הוא שחוטא לא יצא נשכר ולא ייהנה מפרי חטאו ומעוול לא ייהנה מפרי עוולתו ( ראה : ע"א 6416/01 בנבנישתי ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4) 197, 206 ; ע"א 2242/03 אורנה אברהם ואח' נ' עדנאן רשאד ואח' מיום 31.8.2008) , ולכן אין לאפשר במסגרת הליך זה פגיעה באינטרס הציבורי של מתן הצהרה שקרית בפני רשות אחת ולאחר מכן לסתור אותה במחי יד לצורך הפקת רווחים כספיים כתוצאה שינוי הגרסה .

מן המקובץ לעיל עולה כי אין מקום להכיר בקיומו של התנאי מצטבר הראשון (תנאי המגורים המשותפים לפני מותו) ולכן די בכך על מנת לדחות את הערעור, אולם למען הסדר הטוב תיבחן גם סוגיית התקיימותו של הרכיב השני דהיינו היותה של המערערת ה"ידועה בציבור" של המנוח ביום מותו .

התנאי השני – היות המערערת ה"ידועה בציבור" כבת זוגו של המנוח :

בפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה אמנם נקבעו ברבות השנים מספר פרמטרים לצורך הכרעה בשאלת קביעת מעמדם של בעלי דין הטוענים למעמד של ידוע/ה ובכלל זאת מגורים משך שנים ארוכות תחת קורת גג אחת משותפת, בילויים משותפים , מימון וביצוע מטלות הבית אולם בפסיקות הרלוונטיות הנוגעת למעמדם של בני"ז הטוענים למעמד של ידועים בציבור מכח חוק משפחות חיילים שנספו במערכה נקבע מבחן סובייקטיבי ודינאמי (ראה : רע"א 585/11 פלונית נ' משרד הביטחון מיום 10.2.2011 ; רע"א 9755/04 סיגל ביטון נ' קצין התגמולים-משרד הביטחון מיום 31.8.2008) .

ככלל, לאופן שבו תופש הציבור את מערכת היחסים שבין בני הזוג אין נפקות לעניין קביעת מעמדם כ"ידועים בציבור" והדגש הוא על תפישתם הסובייקטיבית של בני הזוג את מערכת היחסים ביניהם כאשר נטל ההוכחה לקיומם של יחסי "ידועים בציבור" (ראה : ע"א 714/88 נירה שנצר נ' יובל ריבלין, פ"ד מה(2) , עמ' 89 ; ע"א 4305/91 יהודית שדה נ' יצחק וליאורה קרבוס מיום 22.2.1994 ; אמנון בן דרור, זוגיות ללא נישואין – הידועה בציבור ספר שני (2003); מנחם שאוה, הדין האישי בישראל (מהדורה רביעית, התשסא-2001),עמ' 683) .

נטל ההוכחה לצורך ההכרה בבני זוג כ"ידועים בציבור" מוטל על הטוען לכך (שאוה, שם, בעמ' 683 - 684) ולכן על בית המשפט לקבוע את מסקנותיו על פי עובדותיו ונסיבותיו הספציפיות של המקרה ובאספקלריה של מבחני יחסי האישות ומשק הבית המשותף.

מחקירתה הנגדית של המערערת עולה כי בינה לבין המנוח התנהלה הפרדה רכושית מוחלטת כאשר כל אחד מהם ניהל חשבון בנק נפרד וכאשר השניים נושאים באופן הדדי בתשלומי המגורים המשותפות בלבד במהלך הימים שבהם הם התגוררו יחדיו.

בנוסף לכך, עלה שלאחר פטירת המנוח המערערת הודרה לחלוטין מצוואתו ואף לא נרשמה כמוטבת במסגרת ביטוח החיים שעה שבני משפחתו קיבלו לאחר מותו את חפציו ולאחר שגב' שריד מונתה לשמש כמנהלת עיזבונו ואף קיבלה לאחר מותו חלק משמעותי מירושתו לרבות כספי ביטוח החיים שלו (ראה : עמוד 21 שורה 10 – 30 לפרוטוקול ; עמוד 23 שורות 1 – 5 ; עמוד 25 שורה 32 – עמוד 26 שורה 2 ; שורות 17 – 18 שעמוד 26 שורה 26 – עמוד 27 שורה 18 ; עמוד 27 שורות 30 – 31 ; עמוד 28 שורות 13 – עמד 29 שורה 4 לפרוטוקול ; מזכר מיום 13.2.2012) .

אמנם השניים הסתירו במהלך תקופת חייהם המשותפת את דבר היותם בני זוג (ראה : עמוד 30 שורות 29 – 32 לפרוטוקול) אולם לאחר פטירתו קשה להלום כי המערערת, אשר לתפיסתה הסובייקטיבית הינה ידועתו בציבור לכל דבר ועניין של המנוח ולא כמי שניהלה עימו מערכת יחסים אינטימית ארוכת שנים לצד היותה המטפלת האישית שלו , לא תפעל למיצוי מלוא זכויותיה כבת זוגו לשעבר (למעט אל מול המוסד לביטוח לאומי) ותוותר על סיכוי של ממש לרשת חלק מזכויותיו הרכושיות שעה שבת זוגו לשעבר קיבלה נתח כספי מהותי ביותר מהונו .

מחקירת המערערת ומחקירתם של כלל העדים אשר זומנו להעיד בביהמ"ש עלה כי הם נהגו להציג את מערכת יחסיהם בשני אופנים שונים לחלוטין – דרך אחת כלפי מכריהם ובני משפחותיהם כבני זוג המנהלים אורח חיים משותף ודרך שנייה כלפי הרשויות הממלכתיות במסגרתה הקפידו להסתיר כל סממן לקיומה של מערכת יחסים זוגית מתוך רצון למקסם את רווחיהם הכספיים כנכה צה"ל וכמטפלת בשכר.

בהינתן קביעתנו מעלה בנוגע למתכונת מגוריהם של המערערת והמנוח בערוב ימיו ובהתחשב בהפרדה הרכושית המוחלטת אשר התנהלה בין השניים במהלך תקופת חייו ולאחר מותו (בניגוד לבת זוגו הקודמת) הרי שהדבר מלמד על כך שהשניים התנהלו כבני זוג המנהלים ביניהם מערכת יחסים משותפת כבני זוג אשר לא השתכללה מבחינה משפטית לכלל מעמד של ידועים בציבור.

סוף דבר :

לאחר שבחנו את טענות הצדדים לא מצאנו לנכון להתערב בהחלטת המשיב מיום 25.3.2012 שלא להכיר במערערת כ"בן משפחה" של המנוח ומשכך הערעור נדחה.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

פסק הדין יפורסם בכפוף להשמטת פרטים מזהים.

ניתן היום, ל' סיוון תשע"ט, 03 יולי 2019, בהעדר הצדדים.

אפרים צ'יזיק,
יו"ר הוועדה, שופט

דר' אלכס קורת,
חבר הוועדה

ד"ר נעמי אפטר,
חברת הוועדה