הדפסה

בית משפט השלום בחיפה עחדל"פ 55828-05-20

בפני
כבוד ה שופט אפרים צ'יזיק

מערער

שרון תורגמן
ע"י ב"כ עוה"ד אבישי קון

נגד

משיב
ממונה על חדלות פירעון – מחוז חיפה והצפון

פסק דין

בפניי ערעור על החלטת הממונה על חדלות פירעון במחוז חיפה והצפון מיום 30.4.2020 שבמסגרתה נדחתה בקשת המערער/חייב למתן צו פתיחת הליכים לפי הוראת סעיף 105 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח – 2018 .
רקע עובדתי :
המערער, יליד שנת 1973 , הגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה במהלך חודש מרץ 2017 בקשה למתן צו לכינוס נכסי החייב לפי פקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) , התש"ם – 1980 (תיק מספר 54932-03-17) לאחר שהצהיר על כך שצבר לחובתו חובות כספיים לתשעה נושים שונים בסכום מצטבר של 400,000 ₪ .
בתאריך 17.5.2017 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט נאסר ג'אהשן) צו לכינוס נכסי החייב שבמסגרתו הוטלו על המערער שורה של הגבלות המתחייב בהתאם להוראות סעיף 42א' לפקודת פשיטת הרגל. כמו כן , נקבע במסגרת הצו כי עוה"ד יונית שניידר תשמש כמנהלת המיוחדת לנכסי החייב .
כמו כן, הורה ביהמ"ש המחוזי בהחלטתו על ביטול עיקולים אשר הוטלו על המערער במסגרת הליכי ההוצאה לפועל אשר התנהלו כנגדו , ובנוסף לכך נדרש המערער לשלם לכונס הרשמי , אשר מונה ככונס לנכסיו , סך של 300 ₪ לחודש לטובת כלל נושיו החל מיום 1.7.2017 ואילך .
במהלך חודש יוני 2018 הוגדל סכום התשלום החודשי לסך של 2000 ₪ ולאחר כשנה, במהלך דיון אשר התקיים ביום 31.3.2019 , הגיעו הצדדים להסכמה דיונית ולפיה צו התשלומים יעמוד על 1500 ₪ לחודש .
בתאריך 29.8.209 הגישה המנהלת המיוחדת בקשה לביטול ההליך לאחר שהמערער לא פעל לסילוק מחדליו במסגרת הליך הכינוס. בתאריך 5.11.2019 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת אילת דגן) פסק דין , שבמסגרתו מצא בית המשפט לנכון להורות על ביטול הליך הכינוס ומחיקת הבקשה לפשיטת הרגל בשל חוסר שיתוף פעולה מצד המערער. כפועל יוצא של פסק הדין בוטלו כלל ההגבלות אשר הושתו במסגרת צו הכינוס .
זמן קצר לאחר כניסתו לתוקף של חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי , תשע"ח – 2018 וטרם שחלפו שלושה חודשים ממועד מתן פסה"ד אשר ניתן על ידי ביהמ"ש המחוזי הגיש המערער בתאריך 4.2.2020 בקשה לצו פתיחת הליכים מכח חוק חדלות פירעון שבה טען כי גובה החוב המעודכן עלה לסכום של 578,253 ₪ ברם מספר הנושים פחת לשמונה .
בתאריך 30.4.2020 ניתנה על ידי ב"כ המשיב, עו"ד הילה גולברי בר-און , החלטה הדוחה את הבקשה למתן צו לפתיחת הליכים בנימוק שעל פי הלכת ע"א 8673/13 ג'מיל אלקצאצי נ' כונס הנכסים הרשמי מיום 2.4.2014 יש להעמיד את התקופה הדרושה לחידוש הליך חדלות פירעון אשר בוטל בשל מחדלי המשיב על פרק זמן של בין שנה לשנה וחצי ממועד ביטול ההליך הקודם , ובמקרים חמורים יותר לתקופה של עד שנתיים וחצי.
בנוסף לכך, מצוין בהחלטה כי הלכת אלקצאצי ממשיכה לעמוד על מכונה גם לאחר כניסתו לתוקף של חוק חדלות פירעון וכי ביטול ההליך עקב התנהלות חסרת תום לב, שהינו הנדבך המרכזי בהליכי חדלות פירעון , מצריך את מניעת האפשרות שחייב אשר בית המשפט המחוזי מצא לנכון להורות בעניינו על ביטול ההליך עקב מחדליו יוכל להגיש בקשה לפתוח מחדש בהליך בסמוך למועד הביטול.
על פי האמור בהחלטת הממונה, המשמעות של הלכת אלקצאצי הינה מתן אפשרות בידי החייב לפתוח בהליך מחדש רק לאחר שחלף זמן סביר ממועד ביטול ההליך הקודם וכי עמדה זו אף עולה בקנה אחד עם פסיקת ביהמ"ש העליון בעניין ע"א 7375/18 יניב גל נ' כונס הנכסים הרשמי מיום 2.10.2019 , ולפיה בהיעדר הסבר מבוסס או בהיעדר שינוי נסיבות ממשי אין מקום לאפשר פתיחת הליך חדש לפי חוק חדלות פירעון זמן קצר מאוד לאחר סגירתו של הליך קודם משום שדרך התנהלות מעין זו מהווה חוסר תום לב .
בין התאריכים 1.4.2019 ועד 30.6.2020 המערער עבד לפרנסתו במפעל פרטי בתחום ייצור מקררים תעשייתיים כעובד שעתי כאשר שכרו החודשי עמד על סך של כ- 5000 ₪ לחודש.
טענות הצדדים :
לטענת המערער, הממונה לא אפשר בידיו להגיש את טענותיו או לטעון טענות משלימות טרם מתן החלטתו בנוגע לבקשה למתן צו פתיחת הליכים , וזאת למרות שהממונה מכהן בתפקיד שהינו בעל אופי שיפוטי ומינהלי גרידא .
עוד טוען המערער, כי משתיקת המחוקק בנוגע לסמכותו המנהלית של הממונה שלא לקבל את צו פתיחת ההליכים לא ניתן ללמוד על קיומה של זכות . לטענת המערער , המחוקק הורה במסגרת סעיף 105 לחוק לבחון אך ורק את בקשתו של היחיד ולבחון האם היחיד מילא אחר התנאים אשר קבועים במסגרת סעיף 104א' לחוק .
המערער מוסיף ומציין כי הגיש לממונה טפסים ומסמכים אשר תומכים בדו"ח הכלכלי שלו ולכן ברי כי הממונה, אשר על פניו מוקנות לו סמכויות בעלות אופי מנהלי גרידא בדומה לזו של הרשם לענייני ירושה, חרג מסמכותו בכך שלא אפשר בידיו להגיש טיעונים משלימים ובפרט משאין מדובר באחד מן הטעמים אשר נזכרים במסגרת הוראת סעיף 104 לחוק חדלות פירעון .
המערער סבור כי הלכת אלקצאצי לא נועדה לחסום את הדרך למתן צו לפתיחת הליכים בהתאם לחוק חדלות פירעון , ובפרט משמדובר בפסק דין אשר ניתן לפני כ – 5.5 שנים ולכן שילוב של פס"ד המתבסס על הוראות חוק קודמות לבין הוראות דין חדשות מלמד על כך שלא אמורה לחול "תקופת צינון" בין שני ההליכים .
עוד טוען המערער כי תכליתו העיקרית של החוק החדש הינה להביא לשיקומו של היחיד במסגרת החיים הכלכליים, וכי שתיקת המחוקק בנוגע להוראות המעבר אינה מהווה הסדר שלילי אשר מחייב מתן פתיחת צו פתיחת הליכים בעת עמידת היחיד בהוראות סעיף 104 לחוק , אלא מהווה לקונה שאותה יש להשלים שלא באמצעות קביעותיו של פס"ד אלקצאצי.
עוד טוען המערער כי יש לזקוף לחובת הממונה את הימנעותו מפנייה אל כלל נושיו טרם מתן ההחלטה, ולכן , ככל שנקבעת במסגרת החלטת ממונה "תקופת צינון" של שנה ומעלה הרי שיש בכך כדי לפגוע באינטרס של הנושים להביא להשאת נשייתם .
בנוסף לכך , מציין המערער כי נכון להיום מצבו הכלכלי קשה ביותר לאחר שצבר חובות רבים ו לאחר שפוטר ממקום עבודתו, כך שהלכה למעשה אי ביטול החלטת הממונה ואי שקילת הנתונים הרלוונטיים הנוגעים לעניינו בידי הממונה רק תביא להתדרדרות נוספת במצבו הכלכלי, מה גם שבחינת תום ליבו של היחיד צריך שתיקבע בהתאם לנסיבותיו ולא על סמך אי תשלום חודשי ועל אי הגשת דו"חות שאינם חזות הכל.
מנגד, המשיב טוען במענה לטענות המערער כי סמכותו של הממונה ליתן צו פתיחת הליכים מעוגנת במסגרת הוראות סעיפים 68 , 105(א) , 109 , 110 , 116(א) ו – 350(א) לחוק חדלות פירעון וכי השימוש בדיבור "ייתן" במסגרת סעיף 105(א) לחוק בשילוב דברי ההסבר לחוק חדלות פירעון מצביעים על כך שלממונה ניתן מלוא שיקול הדעת להכריע בשאלה האם יש מקום ליתן את הצו או לסרב לתיתו , ותוך התייחסות להליכי חדלות פירעון אשר התנהלו כנגד החייב במשך שבוע השנים אשר קדמו להגשת הבקשה .
באשר לטענת המערער ולפיה לא ניתנה לו זכות טיעון בפני הממונה, טוען הממונה כי הוראת סעיף 70 לתקנות חדלות פירעון בשילוב עם נוהל שהותקן על ידי הממונה לצורך טיפול בבקשת חייב למתן צו פתיחת הליכים מחייב את הממונה לוודא שלכל הפחות חלפה שנה אחת ממועד ביטול ההליך הקודם לבין ההליך החדש , ולא , יש לדחות את הבקשה לאלתר .
באשר לטענת המערער ולפיה הממונה התעלם בהחלטתו ממצבו האישי ומנסיבותיו, מציין המשיב כי המערער נמנע מהגשת בקשה לביטול פסה"ד אשר ניתן בביהמ"ש המחוזי תוך התייחסות לנסיבותיו האישיות , ולכן אין למערער אלא להלין על עצמו מה גם שההתייחסות להלכת אלקצאצי במסגרת ההליך מלמדת על כך שהממונה בחן בהחלטתו את נסיבותיו של ההליך הקודם בהתאם לפסה"ד אשר ניתן בביהמ"ש המחוזי , וכן גם את העובדה שלא חלפה שנה ממועד מתן ההחלטה הקודמת .
באשר לטענת המערער ולפיה הלכת אלקצאצי לא חלה בענייננו , מציין המשיב כי הלכה משפטית משמשת מקור משלים לדבר חקיקה הקבוע במסגרת חוק יסודות המשפט , תש"ם – 1980 מה גם שהלכת אלקצאצי לא בוטלה במסגרת הוראות הדין החדשות ומכאן שחזקה על המחוקק שהיה עושה כן במידה והיה סבור שהלכת אלקצאצי אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין החדשות .
באשר לטענת המערער ולפיה סעיף 184 לחוק חדלות פירעון מתיר לחייב לפתוח הליך נוסף ללא "תקופת צינון", מדגיש המשיב כי התכלית אשר עומדת בבסיס חוק זה לאור דברי ההסבר לחוק הינה מניעת מצב שבו חייב צבר חובות לאחר שניתן כנגדו צו לפתיחת הליכים, ובכך להעמיד את הנושים בפני "שוקת שבורה" מבלי יכולת לגבות את חובם ולכן ככל שהמחוקק היה קובע "תקופת צינון" במסגרת סעיף זה הרי שתכליתו לא הייתה מתקיימת .
במענה לטענות הממונה טוען המערער כי גם בעת שחלה פקודת פשיטת הרגל המשיב היה מוסמך לבדוק את ההתנהלות הפרוצדוראלית של החייב, וכי גם כיום על הממונה לבדוק את הפרוצדורה ולהורות על פתיחת התיק , כך שבפועל אין לממונה סמכות שבשיקול דעת למתן צו פתיחת הליכים ולכן סמכותו מצומצמת ומסתכמת בהליכים פר וצדוראליים בלבד.
באשר לטענת המשיב ולפיה המערער נדרש להגיש בקשה לביטול פסה"ד ולחזור מחדש אל הליך פשיטת הרגל מציין המערער כי אין כל אפשרות לעשות כן, כך שהדרך היחידה אשר אפשרית נכון להיום הינה באמצעות הליך זה וכך נמנע מהממונה לתת את עתו למצבו הכלכלי נכון להיום .
עוד טוען המערער כי בענייננו יש מקום להסיק מפסיקת בית המשפט העליון בעניין ע"א 6892/18 עמוס אמיר רפאל נ' עו"ד יעקב זיסמן – מנהל מיוחד מיום 18.12.2019 ולפיה בדומה לסמכויות שהוקנו לבית המשפט המחוזי מכח פקודת פשיטת הרגל הרי שגם בית משפט השלום אשר דן במתן צו לפתיחת הליכים רשאי מכח הוראת סעיף 183 לחוק חדלות פירעון להורות על ביטול תו לפתיחת הליכים וזאת ככל שמצא כי החייב התנהל בחוסר תום לב במטרה לנצל הליכים , בשל חוסר שיתוף פעולה עם בעל התפקיד או הממונה או בשל הפרת הגבלות שהוטלו עליו .
לדעת המערער, ניתן ללמוד מפסיקת בית המשפט העליון כי "תקופת צינון" אינה מהווה חלק מתנאי ה"כניסה" להליך וכי בית המשפט רשאי לבטל צו לפתיחת הליכים שנפתחו לבקשת היחיד אשר נפתחו לבקשת היחיד/חייב ככל שהתמלאו התנאים הקבועים במסגרת סעיפים 163(ג)(1) ו – 183 לחוק חדלות פירעון .
לפי עמדת המשיב הממונה מחויב להפעיל את שיקול דעתו בעת קבלת בקשה למתן צו לפתיחת הליכים ואינו יכול לטעון בעת ובעונה אחת שתי טענות המנוגדות זל"ז, דהיינו כי מחד יש בסמכותו להפעיל שיקול דעת בנוגע לאישור או דחייה של בקשה ומאידך לטעון כי הינו פועל רק על פי מניין הימים לטובת תקופת הצינון שאינה מהווה מטבע הדברים הפעלה של שיקול הדעת המתחייב בנסיבות העניין .
עוד טוען המשיב כי במקרה דנן לא ניתן הסבר המניח את הדעת מדוע הממונה לא איפשר בידיו להגיש טיעונים נוספים מעבר לנתונים אשר פורטו במסגרת המסמכים שצורפו לבקשה ובנוסף לכך עמד באופן דווקני על מספר הימים הנדרש לצורך בחינת "תקופת הצינון" ובכך חרג מאמות המידה הנדרשות מרשות מינהלית, דהיינו מתן זכות טיעון בידי היחיד להפעיל שיקול דעת טרם מתן החלטה בעניינו .
המשיב מוסיף ומציין כי הוראת סעיף 184 לחוק לא קובעת "תקופת צינון" בין הליך אחד למשנהו ולכן גם אין כל סיבה כי תהיה "תקופת צינון" בין הליך שבוטל על פי פקודת פשיטת הרגל לבין הליך אשר נפתח לפי חוק חדלות פירעון משום שלא כל מחדל מהווה חוסר תום לה ולא כל חוסר תום לב מהווה טעם לביטול ההליך ובפרט משעסקינן בבקשה למתן צו לפתיחת הליכים שהינו השלב הראשון בהליך חדלות פירעון.
דיון והכרעה :
תחולתה של הלכת אלקצאצי במסגרת הליכים אשר נפתחו לאחר כניסתו לתוקף של חוק חדלות פירעו ן :
למרות שחוק חדלות פירעון (כמו גם פקודת פשיטת הרגל) "שותק" ביחס ל"תקופת הצינון" אשר לאחריה ניתן להגיש בקשה חדשה לחדלות פירעון בהתאם להוראות החוק, הרי שעתירה אשר הוגשה בעניין לבית המשפט הגבוה לצדק בתאריך 10.5.2020 בנוגע לתהליך החקיקה של חוק חדלות פירעון אשר לא נתן את דעתו בנוגע לחסר מהותי זה נדחתה על ידי בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק (ראה: בג"ץ 2938/20 ליאור כספי חברת עורכי דין נ' הכנסת ואח' מיום 2.9.2020) .
גם מנקודת המבט של פסיקת בתי המשפט החדשה במהלך תקופת המעבר שבין שתי הוראות הדין ולאחריה, מותירה על מכונה את תחולתה של הלכת אלקצאצי אשר קובעת כי על הממונה ועל רשמי ההוצל"פ לוודא לפי שיקול דעתם כי חלפו בין שנה לשנה וחצי (ובמקרים חמורים יותר עד שנתיים וחצי) מעת ביטול ההליך הקודם ועד לפנייה החדשה לפתוח בהליך חדלות פירעון חדש (ראה גם : חדל"פ 64224-09-19 מנאר שייח יוסף נ' הממונה על חדלות פירעון – מחוז תל אביב מיום 30.3.2020 ; עחדל"פ (באר שבע) 51984-01-20 שמעון ווקנין נ' הממונה על חדלות פירעון - מחוז באר שבע והדרום מיום 2.9.2020 ; פש"ר (מחוזי ת"א) 36106-05-17 ניר בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי מיום 1.1.2020 ; בעניין עמוס אמיר רפאל, שם).
סבורני, כי במקרה דנן העובדה שבמהלך "מעשה המרכבה" של חקיקת חוק חדלות פירעון המחוקק בחר מדעת שלא לקבוע במסגרת הוראות חוק חדלות פירעון הוראות דין מפורשות בנוגע ל"תקופת הצינון" , לאחר שהוראות מעין אלו לא הוסדרו במסגרת פקודת פשיטת הרגל מצביעה על כך על כך ש"הוואקום" התחיקתי שנוצר באופן מודע מצד המחוקק נבע מההכרה בכך שהלכת אלקצאצי מהווה הנחייה שיפוטית לכל דבר ועניין המאפשרת בידי הממונה ורשמי ההוצל"פ להפעיל את שיקול דעתם בנוגע לתקופת הזמן המתחייבת על פי נסיבותיו הייחודיות של כל מקרה ומקרה (ראה גם : יצחק כהן ואמל ג'בארין, "חקיקה שיפוטית במישור הדיוני – תביעה נגד נתבע אנונימי , בעקבות פרשת מור" , עלי משפט (תשע"ז) , עמ' 143 ; ליאב אורגד ושי לביא , "הנחיה שיפוטית: הערות לתיקוני חקיקה בפסיקת בית המשפט העליון , עיוני משפט (ל"ה) , תשע"א – 2011 , עמ' 437) .
העובדה שהבקשה הראשונה הוגשה מכח פקודת פשיטת הרגל, וכי זמן קצר לאחר כניסתו לתוקף של חוק חדלות פירעון הוגשה מכוחו בקשה חדשה מטעם המערער , אינה מעלה או מורידה לענייננו בשל חשיבותה של חובת תום הלב המצופה מחייבים אשר מתנהלים בעניינם הליכים משפטיים מכח שתי הוראות הדין הללו (ראה : ע"א 7375/18 יניב גל נ' עו"ד בן ארצי ואח' מיום 2.10.2019) ומשכך אינני מוצא לנכון לקבל את טענות המערער בנוגע לאי תחולתה של הלכת אלקצאצי בענייננו .
האם נפל פגם בדרך התנהלות המשיב בכך שלא איפשר למערער לטעון בפני הממונה ובכך שלא התייחס במסגרת ההחלטה לנסיבותיו האישיות ?
כאמור מעלה, המערער טוען בהודעת הערעור כי הממונה לא אפשר בידיו להגיש טיעונים משלימים בנוגע לשיקולים אשר הנחו אותו להגיש את הבקשה החדשה לאחר כניסתו לתוקף של חוק חדלות פירעון , וכי החלטת המשיב נשואת ערעור זה אינה לוקחת בחשבון את נסיבותיו האישיות .
עיון בדברי ההסבר של סעיף 105 להצעת חוק חדלות פירעון מלמדת על כך שבניגוד להגשת מסמכים המתייחסים לתאגידים, הרי שבעניינים של היחידים די בכך שהממונה מכריע בבקשה על סמך הבקשה והמסמכים שצורפו לה .
למקרא דברי ההסבר לסעיף זה, עולה כי המחוקק יצא מתוך נקודת הנחה שבקשת יחיד יכולה להתקבל אך ורק על סמך הבקשה והמסמכים שצורפו לה בלא צורך בקיום דיון ובלא כל צורך בנוכחותו הפיזית של החייב , וכל זאת בכדי לקצר ולייעל את הליכי חדלות הפירעון. עם זאת , במקרים שבהם קיים חסר בפרטים בכדי להכריע בבקשה רשאי הממונה לדרוש מהיחיד את המידע הנוסף אשר דרוש לו או לזמנו לדיון בפניו .
מעיון בתצהיר התומך בבקשה למתן צו פתיחת הליכים ואף מעיון מדוקדק בהודעת הערעור המונחת בפניי עולה שהמערער לא נתן הסבר המניח את הדעת בנוגע לסיבות שבגינן זנח את ענייניו בעת שההליך היה תלוי ועומד בבית המשפט המחוזי בחיפה ובעיקר בנוגע לחוסר שיתוף הפעולה עם המנהלת המיוחדת.
כמו כן, לא פורטו בהודעת הערעור ובתצהיר מהן הסיבות שבגינן המערער נמנע מהגשת בקשה לביטול פסה"ד אשר ניתן בביהמ"ש המחוזי והמשך קיום הדיון על פי פקודת פשיטת הרגל בהתאם לתנאים אשר פורטו במסגרת סעיף 5 לפסה"ד, דהיינו אישור הסדרת מחדליו באמצעות המנהלת המיוחדת או מחלקת הפיקוח במשיב והפקדת ערובה כספית בקופת ביהמ"ש בסך של 2000 ₪ .
זאת ועוד, עיון בתצהיר אשר הוגש בתמיכה לבקשה למתן צו פתיחת הליכים מלמד על כך שהמערער מתייחס בתצהירו אך ורק לנסיבות אשר היו רלוונטיות למועד היווצרות החובות בין השנים 2014 – 2015 , מבלי להתייחס לנסיבות שבגינן נמנע משיתוף פעולה עם המנהלת המיוחדת ומהסדרת המחדלים אשר הובילו לסגירת התיק בביהמ"ש המחוזי בחודש נובמבר 2019 .
ודוק, התנהלותו של המערער במסגרת הליך חדלות הפירעון הקודם אשר התנהל בעניינו , אינה מצדיקה ליתן משקל של ממש לטענותיו בנוגע לחוסר הנוחות אשר נגרם לו ובפרט לאחר שבין השנים 2017 ועד 2019 הזניח לחלוטין את ענייניו ולא שעה להתראות אשר נשלחו מבית המשפט המחוזי כפי שעולה מפסה"ד (ראה : סעיפים 1 – 3 לפסה"ד; דברי ב"כ הממונה בעמוד 2 שורות 24 –26 לפרוטוקול).
במקרה דנן המערער היה מיוצג על ידי עו"ד במסגרת שני ההליכים, ולכן , חזקה עליו שהיה מודע לכך שפער הזמנים הקצר שבין שני ההליכים עלול להיות לו לרועץ בשל קביעותיה של הלכת אלקצאצי, ובהינתן העובדה שהחליט לוותר במודע על האפשרות להגיש בקשה לביטול פסה"ד אשר ניתן בביהמ"ש המחוזי , בהתאם לאמור בסעיף 5 לפסה"ד ולנקוט בהליכים מכח חוק חדלות פירעון.
ודוק, העובדה שהמערער בחר מדעת להתנהל באופן זה במסגרת ההליך אשר התנהל בביהמ"ש המחוזי, והימנעותו מלנמק את הסיבה שבגינה בחר שלא להגיש בקשה לביטול פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי , ובפרט משלא נקבע בפסה"ד סד זמנים מוגדר לצורך הגשת הבקשה לביטול פסה"ד , מצביעה על זניחת ענייניו מדעת ולכן אין למערער אלא להלין על עצמו .
לעניין זה יפים דבריו של בית המשפט העליון (כב' השופט סולברג) בעניין רע"א 3396/20 קרול שאן מייקל נ' כונס הנכסים הרשמי ואח' מיום 30.6.2020 בכל הנוגע לחייב בהליך פש"ר אשר זנח את ענייניו בבית המשפט המחוזי וזאת למרות שבאותו מקרה החייב/מערער הגיש בקשה לעיון חוזר לביטול פסה"ד :
" 5. לאחר שעיינתי בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, בהחלטה מושא הבקשה שלפנַי, ובבקשת רשות הערעור, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, "הליך חדלות פירעון ככלל, והליך פשיטת רגל בפרט, הוא הליך אשר מטבעו הוא 'חסד המחוקק'" (ע"א 6892/18 רפאל נ' עו"ד יעקב זיסמן – מנהל מיוחד, פסקה 8 (18.12.2019)). בית המשפט המחוזי התנהל עם המבקש לפי רוחו, נהג עמו במידת הרחמים. המבקש מצדו, לא השכיל לנצל את ההזדמנויות שניתנו לו ואת אורך הרוח של בית המשפט. חייב הנכנס בשערי הליך פשיטת הרגל, "אינו רשאי ליטול את הדבש בלא העוקץ" (ע"א 2063/07 יצחקי נ' הכונס הרשמי, פסקה 5 (31.07.2008)). מעת שהושת על המבקש צו תשלומים, הוא נשא בתשלום אחד ויחיד. פעם, פעמיים ושלוש, קרא לו בית המשפט המחוזי לשוב אל המסלול, אך ללא הועיל. גם לאחר שבקשתו להפחתת צו התשלומים התקבלה באופן חלקי, לא ניאות המבקש להישמע להוראות בית המשפט. בהחלטה מיום 27.8.2019, התרה בית המשפט במבקש כי אם ימשיך בהתנהלותו-זו, יבוטל צו הכינוס ותימחק בקשתו לפשיטת רגל, אך הלה לא שת ליבו גם לזאת. משכך, מחק בית המשפט את הליך פשיטת הרגל, ועדיין, בעת נעילת שער, הותיר בית המשפט פתח לפתיחת השער. שלושים ימי החסד שניתנו בפסק הדין חלפו-עברו להם, ורק כעבור ארבעה וחצי חודשים, הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין. על רקע ההשתלשלות המתוארת, בצדק רב קבע בית המשפט המחוזי כי כבר 'פנה היום'. לא נותרה אפוא כל ברירה, לבד ממחיקת ההליך.
6. טענותיו של המבקש ביחס לנסיבותיו האישיות, לייצוגו המשפטי, ולחוסר מודעותו להחלטה בדבר ההפחתה החלקית בצו התשלומים, נוגעות אמנם אל הלב. יחד עם זאת, התנהלותו של המבקש היתה שיטתית ומתמשכת, ולבית המשפט המחוזי לא היתה דרך אחרת להתמודד עמה".
מערכת המשפט אינה יכולה לגלות סובלנות ואורך רוח במסגרת חוק חדלות פירעון בנוגע לחייב אשר התנהל באופן שאינו כפי המצופה ממנו במסגרת הליכי פש"ר קודמים, ואשר לא טרח למצות את זכויותיו בבית המשפט המחוזי , ובפרט לאחר שניתן לו יומו ולאחר שניתנו לו הזדמנויות רבות לתקן את דרכיו בבית המשפט המחוזי .
יתירה מכך , חוק חדלות פירעון אינו אמור לשמש כ"מקצה שיפורים" לחייבים אשר התנהלו בצורה שאינה עולה בקנה אחד עם חובתם הדיונית והמהותית במסגרת הליכי הפש"ר.
משכך, אינני מוצא לנכון לקבוע כי בנסיבות עניין זה נפל רבב בשיקוליו של הממונה שלא לאפשר למערער לטעון בפניו ובכך שלא מצא לנכון לבחון את נסיבותיו האישיות .

פתיחת הליך חדש לפי הוראת סעיף 184 לחוק חדלות פירעון :
כאמור מעלה, המערער מוסיף ומציין כי סעיף 184 לחוק חדלות פירעון מאפשר ביד החייב לפתוח הליך חדש בגין חובות שנוצרו לאחר מתן הצו לפתיחת הליכים , כאשר הוראת דין זו אינה קובעת "תקופת צינון" בין הליך אחד למשנהו ולכן חוק חדלות פירעון מאפשר בידי היחיד לפתוח הליך חדלות פירעון נוסף גם לאחר פתיחת ההליך הראשון .
עיון בדברי ההסבר להצעת חוק חדלות פירעון מעלה כי הליך זה רלוונטי לחייבים אשר מתקיים בעניינם הליכי חדלות פירעון וכי ברצונם להגיש בקשה למתן צו נוסף בעניינם בנוגע לחובות שאינם חובות עבר בהליך חדלות הפירעון הראשון.
מטרתו של סעיף זה הינה להסמיך את בית המשפט לקבוע כי תביעות חוב אשר הוכרו במסגרת ההליך הראשון ייחשבו למוכרות גם במסגרת ההליך הנוסף ו"להטמיע" את ההליך הראשון אל תוך ההליך השני על מנת לאפשר לכלול בגדר חובות העבר גם את החובות שנצברו בין מועד פתיחת ההליך הראשון למועד פתיחת ההליך הנוסף , דא עקא , שבענייננו מדובר בהליך פש"ר אשר בוטל על ידי ביהמ"ש המחוזי ובבקשה למתן צו תשלומים אשר נדחתה על ידי הממונה ולכן סעיף זה אינו רלוונטי לענייננו .
סוף דבר :
לאור האמור מעלה הערעור נדחה.
מאחר והמערער מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' חשוון תשפ"א, 22 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.