הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ע"נ 22562-11-13

בפני
ועדת ערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 [נוסח משולב]
יו"ר הוועדה - כב' השופט אורי גולדקורן
חברת הוועדה - ד"ר נעמי אפטר
חבר הוועדה - ד"ר מיכאל דויטש

המערער
ח. ס.
ע"י ב"כ עו"ד מירב מרקו

נגד

המשיב
קצין התגמולים
ע"י ב"כ עו"ד מראם עילבוני
פרקליטות מחוז חיפה - אזרחי

פסק דין

ערעור על החלטת המשיב, אשר דחה את בקשת המערער להכרה בנכותו, וקבע שאין קשר בין ההתקף האפילפטי בו הוא לקה בתקופת השירות הצבאי לבין תנאי שירותו.

רקע

1. המערער, יליד 1993, התגייס לשירות צבאי ביום 1.4.2015 עם פרופיל רפואי 65 (עקב פרוטאינוריה) ולאחר שעבר טירונות וקורס בבסיס בדרום הארץ, הוא השתתף במשך שלושה חודשים בקורס פענוח בבסיס הדרכה של חיל המודיעין. לאחר שעבר התקף אפילפטי ביום 23.8.2012, הוא אושפז במחלקה הנוירולוגית במרכז הרפואי סוראסקי בתל-אביב עד ליום 3.9.2012, והחל לקבל טיפול תרופתי נגד התקפים אפילפטיים . ביום 20.9.2012 הגיש המערער למשיב בקשה להכרת זכות (מחלה) לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים), בה טען כי עקב תנאי שירותו במשך שלושה חודשים בקורס בבסיס הדרכה, נגרמו לו התכווצויות ופרכוסים ביום 23.8.2012, בעת שקם משנתו לשם ביצוע שמירה. המשיב הפנה את המערער לד"ר אילנה שלזינגר, מומחית לנוירולוגיה, אשר בחוות דעתה מיום 26.8.2013 (להלן: חוות דעת שלזינגר 1) קבעה כי אין קשר של גרימה או החמרה בין ההתקף האפילפטי הבודד לבין שירותו הצבאי. לאור זאת, דחה המשיב ביום 13.10.2013 את בקשת המערער להכרה בנכותו. על החלטה זו הוגש ביום 12.11.2013 הערעור שבפנינו.

כתבי הטענות

2. בכתב הערעור נטען כי עקב התנאים התובעניים והאינטנסיביים של הקורס בו השתתף המערער וחסך שינה ממנו הוא סבל , נגרם לו התקף אפילפטי ביום 23.8.2012, כאשר הוא קם לשמירה ובגופו החלו עוויתות בלתי רצוניות שהובילו לאבדן הכרתו. עוד נטען כי בעקבות אירוע זה הוא אובחן כחולה אפילפסיה, קיבל טיפול תרופתי ונמצא במעקב רפואי . לכתב הערעור המתוקן צורף תצהירו מיום 28.11.2013 של המערער, בו תיאר את תנאי שירותו ואת האירוע מיום 23.8.2012. כן צורפה חוות דעת מיום 17.8.2014 של ד"ר אריה קוריצקי, מומחה לנוירולוגיה (להלן: חוות דעת קוריצקי), בה נקבע כי המערער סובל מאפילפסיה אידיופטית (על רקע לא ברור), הנובעת ישירות מתנאי שירותו הצבאי.

3. המשיב הגיש כתב תשובה, בו הכחיש את תנאי השירות שתוארו על-ידי המערער. עוד נטען כי המערער אינו סובל מאפילפסיה, וכי הוא סבל מהתקף אפילפטי בודד, אשר לא הותיר בו נזק, ולפיכך אין קשר של גרימה או החמרה בינו לבין השירות הצבאי. כן הוגשה חוות דעת משלימה מיום 25.1.2015 של ד"ר שלזינגר (להלן: חוות דעת שלזינגר 2), אשר התייחסה לאמור בחוות דעת קוריצקי וחזרה על מסקנתה בדבר היעדר קשר סיבתי בין ההתקף האפילפטי הבודד לבין תנאי השירות.

תנאי השירות בסמוך להתקף האפילפטי ביום 23.8.2012

4. בגוף הבקשה להכרה בנכותו, כתב המערער:

"ב-23 אוגוסט 2012 בשעה 1:40 עת קמתי לשמירה החלו בגופי עוויתות לא רצוניות. חברי לחדר הבחינו בתנועות ודרשו ממני לחזור לישון ולא לצאת לשמירה, אולם אני התעקשתי לצאת וביציאה מהחדר התמוטטתי, איבדתי את הכרתי ושבתי לעצמי כשאני במרפאת הבה"ד לאחר 20-30 ד'.

במהלך 3 החודשים בהם שהיתי בקורס בבה"ד .. הייתי נתון למסגרת לחוצה אינטנסיבית ותובענית אשר כללה שמירות שעות לימוד רבות ומרוכזות ואינטנסיביות, חתירה למצוינות הישגיות ותחרותיות רבה בין חברי הקורס. למעשה תנאי הקורס הנ"ל הם אלו שגרמו לפרכוס ולהתקף ההכרה והשלכותיהם".

5. בחוות דעת שלזינגר 1 תיארה המומחית הרפואית מטעם המשיב את התלונות שהשמיע בפניה המערער, כאשר בדקה אותו לצורך הכנת חוות הדעת:

"לדבריו .. לאורך כל הקורס היה מאוד לחוץ בשעות. הקורס היה מאוד אינטנסיבי ומאוד תחרותי. היה חודשיים וחצי בקורס ואז ב-23.8.12 העירו אותו לשמירה. היה אמור לשמור ב-02:00. הרגיש קפיצות בגוף ...".

בחוות דעת קוריצקי תיאר המומחה מטעם המערער את תלונותיו של המערער בפניו בעת שבדק אותו ביום 2.1.2014 :

"הקורס כלל ישיבה ממושכת מאוד מול מחשב (עד 10 שעות!) כמו כן, שמירות. הוקצו לו 6 שעות שינה שהיה קשה לממש עקב הרעשים והחום המקומיים. כשבוע לפני האירוע היה מר ס' בחופשה, עקב טחורים, ועם חזרתו היה עליו להשלים חומר רב ועל כן נמנעה ממנו שינה והיה במתח רב. ב-22.8.12 עלה לשמירה בין 16:00-18:00 אחה"צ. אחר כך עשה השלמות שונות. הלך לישון בסביבות 22:00-23:00 לערך וקם לשעון מעורר ב-01:30 בבוקר לשמירה שהחלה ב-02:00. חבריו הבחינו במעין עוויתות. לאחר מכן איבד את הכרתו ..".

6. בתצהיר המערער, שצורף לכתב הערעור המתוקן, נכתב:

"5. הריני להצהיר כי סבלתי מחסך בשינה אשר בעקבותיו, ובעקבות שעות הלימוד המאומצות הרבות מול המחשב, באווירה המתוארת לעיל, נגרם לי ביום 23.5.12 התקף אפילפטי .... איבדתי את הכרתי, כשאני מפרכס, נושך לשוני וקצף יוצא מפי".

7. בחקירתו הנגדית אישר המערער כי במהלך הקורס הוא קיבל פטור מנעלים צבאיות ופטור לקבלת מקלחות שלוש פעמים ביום. בחקירתו החוזרת הוא אמר:

"הקורס כלל אווירה של מצוינות, הישגיות, חברתיות רבה בין חברי הקורס .. בין היתר, התנאים לא היו הכי נוחים. מדובר ביוני - אוגוסט במרכז, היה צפוף מאוד, חם מאוד, היינו תשעה אנשים בחדר ושני מאווררים קטנים. היה מאוד מאוד חם וגם שעות השינה שלנו לא היו מיטביות ואידיאליות ולא כל כך הצלחנו לשמור על שש שעות השינה שקיבלנו בעקבות התנאים האלה. בעצם, שבוע לפני ההתקף האפילפטי עצמו, היינו בניווטים ... כשבמהלך הניווטים החלה לי בעיה של טחורים בגוף, בין היתר הפטור של שלוש מקלחות ביום קשור לבעיה הזו, למיטב זיכרוני. הייתי בחופשת מחלה בעקבות בעיה זו במשך שבוע - שבוע וחצי, כשלאחר שחזרתי הלחץ שמלכתחילה היה אצל כל חברי הקורס, אצלי היה מאוד גבוה בעקבות זה שהיה לי המון חומר להשלים ולסגור פערים בין שאר חברי הקורס. כמה ימים אחרי שחזרתי, היה לנו נוהל שמירות, והייתי צריך להשלים את כל החומר שהחסרתי. הלכתי ל ישון באחת עשרה או עשר בלילה".

חוות דעת המומחים הרפואיים

* חוות דעת קוריצקי (מטעם המערער)

8. ד"ר קוריצקי, המומחה מטעם המערער, אישר בחוות דעתו כי מאז ההתקף האפילפטי במהלך השירות הצבאי, לא חזרו התקפים אפילפטיים לאור הטיפול התרופתי נוגד כיפיון שהוא קיבל . עוד ציין כי בדיקת EEG נמצאה בגבולות הנורמה, אולם בדיקת EEG בחסך שינה הראתה פעילות אפילפטית כללית. הוא קבע כי המערער סובל מאפילפסיה אידיופטית - על רקע לא ברור, אשר עשויה לצאת מהכוח אל הפועל בתנאים חיצוניים קשים, כדוגמת חסך השינה ממנו סבל המערער במהלך שירותו. לפיכך הוא סבר שמחלתו נובעת ישירות מתנאי השירות.

9. בחקירתו בפני הוועדה הבהיר ד"ר קוריצקי כי "יש אנשים שהם יותר רגישים בחסך שינה מאחרים, כנראה בגלל מבנה גנטי כלשהו" (עמ' 3 בתמלול ישיבה מיום 29.11.2018). הוא ציין כי "מפיו (של המערער - א"ג) הבנתי שהמצב שהוא היה שרוי בו גרם לו למתח" (עמ' 6 בתמלול), והדגיש כי אצל אנשים בעלי רגישות להתקף אפילפטי, סטרס (דחק - א"ג) הינו גורם מזרז (עמ' 5 בתמלול). מומחה המערער אישר כי על-פי האסכולה הרפואית המקובלת כיום, התקף אפילפטי אחד אינו מעיד על מחלת אפילפסיה (עמ' 6 בתמלול).

* חוות דעת שלזינגר (מטעם המשיב)

10. בחוות דעת שלזינגר 1 אישרה המומחית מטעם המשיב כי האירוע מיום 23.8.2012 היה התקף אפילפטי. עוד ציינה כי המיקלוניות שקדמו להתקף מרמזות שיתכן ומדובר באפילפסיה מסוג juvenile myoclonic epilepsy, "אך בשלב זה לא ניתן לומר זאת בוודאות". ד"ר שלזינגר ציינה כי לאור זאת ולאור הפעילות האפילפטית הכללית שהודגמה בבדיקת EEG בחסך שינה, הוחלט לטפל במערער בלמיקטל (תרופה נגד פרכוסים - א" ג). היא הסבירה כי ממצאי ה-EEG מרמזים על קיום אפילפסיה אידיופטית (אשר האטיולוגיה שלה אינה ידועה) וציינה כי "במקרה שלפנינו נראה כי חסך השינה היווה precipitating factor " (העלול לגרום להתקף בחולים עם אפילפסיה). המומחית הדגישה כי מקובל שאבחנה של אפילפסיה לא תיעשה ללא תיעוד של שני התקפים אפילפטיים, וקבעה שאין קשר של גרימה או החמרה בין ההתקף האפילפטי מיום 23.8.2012 לבין שירותו הצבאי של המערער.

11. בחוות דעת שלזינגר 2 התבססה המומחית על ספרות רפואית, וטענה כי המערער סבל מהתקף אפילפטי בודד וכי אינו סובל ממחלת האפילפסיה, והדגישה כי לאור האסכולה הרפואית המקובלת כיום , ההתקף האפילפטי הבודד לא גרם למחלה זו. עוד ציינה כי ההתקף שהתרחש לא הותיר כל נזק ולפיכך למערער אין כיום נכות. ד"ר שלזינגר ציינה כי חסך שינה מוכר כגורם פרובוקטיבי להתקף אפילפטי, וכי "לא ניתן לשלול שחסך השינה תרם לפריצת ההתקף היחיד". היא הדגישה שדחק נפשי, מאמצים גופניים ועבודה קשה למשך שעות אינם נחשבים כזרזים לפריצת התקפים אפילפטיים ואינם גורמים למחלה. בהתייחסה לבדיקת MRI - מוח שבוצעה למערער ביום 12.7.2009, בה "מוקד קטן היפואינטנסי פריטאלי משמאל נראה מתאים לשינוי אנצפלומלצי ישן", כתבה המומחית (ההדגשות הוספו - א"ג):

"הנבדק סבל מהתקף בודד לאחר חסך שינה. יתכן וסבל מהתקף בודד בלבד על רקע חסך השינה ואינו סובל ממחלת האפילפסיה. מאידך, לאור הממצאים ב-MRI, של אנצפלומציה ישנה, דהיינו פגיעה מוחית ישנה, המתבטאת בממצא היפואינטנסי פריאטלי משמאל, יתכן כי סובל מאפילפסיה מוקדית על רקע פגיעה מוחית בעבר. אפשרות נוספת היא כי הוא סובל מאפילפסיה אידיופטית לאור ההתייצגות הקלינית וה- EEG המראה פעילות כללית ... במקרה של אפילפסיה א ידיופטית, הליקוי הינו פגם מולד, אשר גורם לסף אפילפטי נמוך. המחלה הינה מולדת ומקננת בכל החולים בה מלידה, אך מתבטאת כלפי חוץ בהופעת התקפים בגילים שונים".

12. בחקירתה הנגדית הבהירה ד"ר שלזינגר כי לשם הגדרת אדם כחולה אפילפסיה אין די בשני התקפים אפילפטיים לפחות, אלא נדרש "דבר נוסף". כשנשאלה האם העובדה שהמערער נוטל תרופת למיקטל כטיפול מונע קשורה לכך שהוא לא חווה התקפים אפילפטיים נוספים מאז ההתקף הבודד בשירות הצבאי, היא השיבה כי איננה יודעת.

המסגרת הנורמטיבית - האפילפסיה כמחלה קונסטיטוציונלית

13. אפילפסיה הינה מחלה קונסטיטוציונלית, דהיינו - מחלה המקננת בגופו של אדם ומתפרצת בנקודת זמן מסוימת. הן לגבי קשר סיבתי-עובדתי והן לגבי קשר סיבתי-משפטי נפסקו הלכות חשובות לגבי מחלה כזו. אשר לקשר סיבתי-עובדתי, הוכרה בפסיקה האפשרות כי השירות הצבאי הפעיל או הקדים את פריצתה של מחלה רדומה והפך אותה לגלויה. בכך הוכר קשר של גרימה בין השירות הצבאי לבין המחלה. אשר לקשר סיבתי-משפטי, נקבעה חזקה של ייחוס המחלה הקונסטיטוציונלית במלואה לשירות הצבאי. חזקה זו - "חזקת הגרימה" - הוסברה בפסקה 18 בפסק דינו של השופט חשין ב דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן, פ"ד נו(5) 732 (2002) (להלן: עניין אביאן) וב רע"א 2071/11 קופרמן נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 3.9.2013). הובהר כי כאשר חוברים יחד שני גורמים שהביאו למחלה, היה וייקבע כי מצב זה הביא עובדתית להתפרצות מחלה קונסטיטוציונלית תוך כדי ועקב השירות, לעתים קשה להפריד ביניהם או לכמת את חלקו של כל גורם, ויש לייחס את גרימתה המלאה לשירות הצבאי.

14. ברע"א 8077/96 קריספיל נ' קצין התגמולים, פ"ד נא(2) 817 (1997) נדון מקרה של חייל, אשר לאחר התעלפותו אובחן כחולה אפילפסיה. בית המשפט העליון ראה בה כמחלה קונסטיטוציונלית, הכיר בקשר הסיבתי-העובדתי בין חוסר שינה ועייפות לבין התקף אפילפטי שהתרחש בסמוך לכך (בתנאי שירות דומים למקרה שבפנינו) , ויישם את "חזקת הגרימה".

לפסיקה שראתה באפילפסיה מחלה קונסטיטוציונלית וקבעה כי נגרמה תוך ועקב השירות הצבאי ראו, למשל, ע"א (מחוזי ת"א) 1865/03 משרד הבטחון נ' לויה (פורסם בנבו, 27.11.2006); ע"א (מחוזי ת"א) 2892/04 קצין תגמולים נ' שביט (פורסם בנבו, 1.2009). והשוו: ע"א 4411/06 ירקוני נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 12.9.2006); ע"א (מחוזי חי') 3257/06 בן שמעון נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 6.6.2007). לרשימת פסקי דין בהם התקבלו תביעות של חיילים להכרה בתנאי שירות כגורמים למחלת האפילפסיה, ופסקי דין בהם נדחו תביעות כאלו, ראו ע"ו (מחוזי חי') 44559-10-11 מדינת ישראל נ' מ.ק., פסקה 17 (פורסם בנבו, 14.1.2013). כמו-כן ראו אף פסק דיננו בע"נ (שלום חי') 47041-12-14 י.ח. נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 30.8.2018).

הכרעה

15. לטענת המערער, ההתקף האפילפטי ביום 23.8.2012 התרחש בעקבות חסר שינה, העשוי לשמש - אף לדעת המומחית מטעם המשיב - כ"טריגר" להתפרצותו של התקף . הטענה העובדתית לחסר שינה הוכחשה על-ידי באת-כוח המשיב, שטענה בסיכומיה כי עדותו של המערער הינה עדות יחידה שלא נתמכה בעדות חיצונית.

כל עוד לא החליט המשיב לדחות את בקשת המערער להכרה בנכותו, לא העלה המערער בפני המשיב את הטענה לחסר בשינה. כמפורט לעיל, בגוף הבקשה להכרה בנכותו הוא ציין אך רק את תנאי הקורס הלחוצים והאינטנסיביים, שכללו שעות לימוד רבות באווירה של חתירה למצוינות. אף בפניה של ד"ר שלזינגר, המומחית מטעם המשיב, אליה הופנה המערער לאחר שהגיש את בקשתו, הוא שטח טענות דומות - אודות קורס אינטנסיבי ותחרותי, מבלי שהזכיר מחסור בשעות שינה. הטענה לחוסר שינה הועלתה על-ידי המערער לאחר שהמשיב דחה את בקשתו - במסגרת התצהיר שצורף לכתב הערעור המתוקן ובפני ד"ר קוריצקי, אליו פנה המערער לצורך קבלת חוות דעת מומחה. תיאור מפורט של נסיבות המחסור בשעות שינה מצוי בעדותו של המערער בחקירתו הנגדית, כמפורט לעיל. אולם עיון בסיכום אשפוזו במחלקה הנוירולוגית במרכז הרפואי סוראסקי מיום 3.9.2012 מגלה כי כבר באותו מועד התלונן המערער על חסר שינה. בסיכום האשפוז נרשם, בין היתר (ההדגשות הוספו - א"ג):

"בן 18 התקבל עם אירוע החשוד לפרכוס לראשונה בחייו סביב חסך שינה ... בשל קליניקה ובדיקת EEG עם פעילות אפילפטוגנית מתאימה הוחל טיפול אנטי כפיוני בלמיקטל עם עליה הדרגתית במינון ... הוסבר כי עליו להיות במעקב נוירולוג במרפאת אפילפסיה וכי לאור האבחנה של אפילפסיה עליו לפנות לר"מ 2 להמשך שירותו הצבאי".

לאור זאת, אנו קובעים כי עלה בידי המערער להוכיח כי ההתקף האפילפטי ביום 23.12.2012 נגרם בעקבות חסר שינה.

16. ד"ר קוריצקי, המומחה מטעם המערער, קבע בחוות דעתו שהמערער סובל מאפילפסיה אידיופטית, שיצאה מהכוח אל הפועל בהתקף האפילפטי שאירע ביום 23.8.2012. ד"ר שלזינגר, המומחית מטעם המשיב, טענה בחקירתה בפנינו שהמערער אינו סובל מאפילפסיה. אולם בחוות דעת שלזינגר 2 היא הייתה פחות נחרצת, והעלתה שלוש אפשרויות: (1) המערער סובל מאפילפסיה מוקדית; (2) המערער סובל מאפילפסיה אידיופטית; (3) המערער אינו סובל מאפילפסיה כלל. אנו סבורים כי ממצאי בדיקת MRI מ וח מיום 7.9.2012 (הנזכרת בסיכום ביקור במרפאת אפילפסיה במרכז הרפואי סוראסקי, בו נרשמה אבחנה של EPILEPSY – GENERALIZED – IDIOPATHIC ) - "איזור היפואינטנסי פאריאטלי אחורי משמאל, יכול להתאים לאנצפלומלציה ישנה", תומך באבחנה של אפילפסיה אידיופטית, כפי שקבע מומחה המערער ושהינה אחת משלוש האפשרויות שהועלו על-ידי המומחית מטעם המשיב בחוות דעתה המשלימה.

17. האם העובדה שלא קיים דיווח על התקף נוסף (לאחר ההתקף הראשון ביום 23.8.2012) פוגמת במסקנה שהמערער סובל מאפילפסיה אידיופטית, שהתפרצה בעת התרחשות ההתקף האמור, כתוצאה מחסר שינה ? המומחית מטעם המשיב אישרה שחסר שינה מוכר כגורם פרובוקטיבי להתקף, אך הדגישה שעל-פי האסכולה הרפואית המקובלת כיום - אין די בהתקף בודד כדי לאבחן אפילפסיה. בכך הודה אף המומחה מטעם המערער.

כידוע, ההלכה היא שמערער יכול להוכיח את הקשר הסיבתי אף שלא באמצעות אסכולה רפואית (רע"א 8783/96 מאיר נ' קצין התגמולים, פ"ד נז(1) 931 (2003); רע"א 2071/11 קופרמן נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 3.9.2013)). ב רע"א 43/15 פלוני נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 20.3.2016) (להלן: עניין פלוני) הדגישה השופטת ברק-ארז את רוחב השיקולים של ועדת ערעור בבואה להכריע בין חוות דעת של מומחים רפואיים, והתייחסה למשקלם של נתונים שהופיעו במאמרים רפואיים:

"בסופו של דבר, הערכאה המבררת נדרשת להכריע בין חוות דעת רפואיות שונות, ואף סותרות, של המומחים שמציגים הצדדים, וזאת על סמך מגוון רחב של שיקולים שאינו מתמצה בנתונים כלליים הנלמדים מן הספרות הרלוונטית בתחום (ראו והשוו: ע"פ 8277/14 פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקאות 32-24 (23.2.2016))".

והשופט רובינשטיין הוסיף:

"לדעתי אכן ניתן לחלץ מתיק זה גם תובנה כללית, ברוח דברי חברתי: שיקולים סטטיסטיים כבודם במקומם, ויש מקום להביאם בחשבון, אך גדולתה של הרפואה היא ביחס האינדיבידואלי לכל מטופל וחולה. דעת לכל נקל, כי הגוף האנושי אינו מגיב בהכרח באופן זהה בכל מקרה, גם כשהנתונים הבסיסיים דומים, ודבר זה אינו טעון ראיות הרבה.

והשופטת ברון ציינה:

"ולענייננו, נכון עשתה ועדת הערעורים שעה שלא ראתה בערכים הסטטיסטיים שהוצגו לה את חזות הכל, ובחנה לגופו את המקרה של החייל המסוים שלפניה - הוא המערער. תסמיניו ותלונותיו והטיפול באלה, הם שעומדים לבחינה בראש ובראשונה, בבואנו לברר אם העיכוב באבחון של מחלתו גרם להחמרה במצבו".

מעניין פלוני אנו למדים כי לא רק שמערער יכול להוכיח קשר סיבתי עובדתי אף שלא באמצעות אסכולה רפואית, אלא שמאמרים רפואיים הכוללים נתונים סטטיסטיים אינם חזות הכל, ויש להכריע בכל מקרה על-פי נסיבותיו.

בענייננו, אי-הופעת התקפים נוספים לאחר ההתקף הראשון עשויה להיות תוצאה של הטיפול התרופתי שהמערער קיבל מיד לאחר ההתקף הראשון. כשנשאלה על כך המומחית מטעם המשיב, היא השיבה שאינה יודעת אם נטילת למיקטל (תרופה נוגדת פרכוסים) היא שמנעה הופעת התקפים נוספים. מאחר והאפשרות ההיפותטית להתרחשותם של התקפים נוספים בהמשך השירות הצבאי בתנאים דומים, במידה והמערער לא היה מקבל טיפול תרופתי נוגד פרכוסים מיד לאחר ההתקף האפילפטי הראשון, הינה אפשרות סבירה ומתקבלת על הדעת (לאור ממצאי MRI שהעידו על ליקוי מולד שגרם לסף אפילפטי נמוך), יש מקום לפעול על-פי הגישה המקלה לפרשנות חוק הנכים שנקבעה בעניין אביאן (בעמ' 743), ואין לשלול את המסקנה שהמערער סובל מאפילפסיה אידיופטית שהתפרצה בשירות הצבאי רק מהטעם שלא זוהו התקפים נוספים.

18. האפילפסיה האידיופטית ממנה סבל המערער היא המחלה הקונסטיטוציונלית שהתפרצה ביום 22.8.2012 כהתקף אפילפטי בעקבות חסר שינה במהלך הקורס. אי-התפרצות התקף אפילפטי במשך כל חייו של המערער, עובר ליום 22.3.2012, על אף היותו בעל סף אפילפטי נמוך, מצביעה על כך שחסר השינה, שלווה בפרכוסים ובקצף מהפה, היה ה"טריגר" להתפרצות המחלה , ומעידה על קיומו של קשר סיבתי רפואי בין המחלה שהתפרצה לבין תנאי השירות באותה עת. כאמור, נטילת למיקטל לאורך זמן יצרה "מיסוך" שמנע התקף נוסף. לאור זאת, אנו מעדיפים את מסקנתו של ד"ר קוריצקי, מומחה המערער, בדבר קיומו של קשר סיבתי עובדתי (רפואי) בין מחלת האפילפסיה האידיופטית לבין תנאי השירות הצבאי.

19. בקיומו של קשר סיבתי עובדתי אין די. על המערער להוכיח אף קיומו של קשר סיבתי משפטי. לאור "חזקת הגרימה", המוחלת לגבי מחלה קונסטיטוציונלית, הרי שמתקיים אף קשר סיבתי משפטי.

התוצאה

20. עלה בידי המערער להוכיח קיומו של קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי בין מחלת האפילפסיה לבין שירותו הצבאי. לפיכך, הננו מקבלים את הערעור ומורים על ביטול החלטת המשיב מיום 13.10.2013. כמו-כן אנו מחייבים את המשיב לשלם למערער שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 7,000 ₪ וכן את שכר המומחה הרפואי מטעם המערער (לרבות שכרו בגין הופעתו בפנינו), בהתאם לקבלות שיוצגו. לכל אלו יתווספו הפרשי הצמדה למדד וריבית החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ז' אייר תשע"ט, 12 מאי 2019, בהעדר הצדדים.

.
אורי גולדקורן, שופט
יו"ר הוועדה

ד"ר נעמי אפטר
חברת הוועדה

ד"ר מיכאל דויטש
חבר הוועדה