הדפסה

בית משפט השלום בחיפה חדל"פ 40932-02-20

בפני כבוד השופטת איילת הוך-טל

בעניין
חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018

להלן – החוק
ובעניין
סמיח נכד, ת"ז XXXXXX399

להלן – היחיד
ובעניין
הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי – מחוז חיפה

להלן – הממונה
ובעניין
לנא מטר , עו"ד

להלן –הנאמנת

ובעניין
מונתזה נכד

להלן - המשיבה

ובעניין
בנק ירושלים בע"מ

להלן –
הבנק / הנושה

החלטה

לפני מספר נושאים המחייבים התייחסות, אשר התעוררו אגב דיון בהצעה לתכנית שיקום בעניינו של היחיד מיום 2.2.21. במסגרת הסוגיות הנחוצות להכרעה עומדת בקשת הנאמנת לביטול הענקה שביצע היחיד עת ויתר על זכויותיו בדירת מגורים לטובת גרושתו; בקשת הבנק לאפשר לו המשך הליכי מימוש של נכס משועבד וכן הצעת הממונה לאישור תכנית שיקום בעניינו של היחיד.
בעקבות הדיון שהתקיים ולאחר ששמעתי את עמדות הצדדים, ההכרעה תתבצע באופן מדורג.

תמצית העובדות הרלוונטיות
היחיד ורעייתו לשעבר רשומים בעלי זכויות בנכס מקרקעין הידוע כגוש 18795 חלקה 46 מגרש 70 ביישוב אבו סנאן (להלן- הנכס).
על הנכס קיים שעבוד לטובת בנק ירושלים, הוא המוסד בו קיבלו בני הזוג הלוואה למימון הרכישה (להלן – הבנק).
ביום 16.12.15 נקט הבנק הליך למימוש הנכס בגין חוב שלא נפרע.
ביום 16.12.18 אושר כפסק דין הסכם גירושין שנערך בין בני הזוג בבית הדין הדרוזי בעכו. עיקרי ההסכם יובאו בהמשך (להלן- הסכם הגירושין).
במהלך חודש ינואר 2019 התקדמו הליכי המימוש של הנכס ואושר, לבקשת הבנק, מועד לפינוי הנכס ביום 17.2.19.
ביום 18.3.20 ניתן צו לפתיחת הליכים בעניין היחיד, במסגרתו נקבע צו תשלומים חודשי בסך 1,000 ₪ וכן חויב היחיד בתשלום מזונות.
כפועל יוצא כך התעכב הליך מימוש הנכס על ידי הבנק.
ביום 5.11.20 הגישה הנאמנת בקשה לביטול עסקה הגורעת מנכסי היחיד לפי סעיף 220 לחוק ומתייחסת לזכויות היחיד בנכס. לעמדתה, יש לקבוע כי ויתור היחיד על זכויותיו בנכס במסגרת הסכם הגירושין דינו להתבטל נוכח העובדות הקיימות והוראות החוק.
מבקשת הנאמנת עולות העובדות כדלקמן.
על פי אישור מטעם רשות מקרקעי ישראל מיום 29.1.96 היחיד בעל זכויות בנכס ביחד עם המשיבה, אשר הינה גרושתו.
על זכויות היחיד והמשיבה ברשות מקרקעי ישראל נרשמה התחייבות לרישום משכנתה מיום 29.1.96 על הלוואה בסך 118,000 ₪ לטובת הבנק, הנושה.
על פי הסכם הגירושין, היחיד התחייב להעביר למשיבה את זכויותיו בנכס בזו הלשון –

על פי סעיף 4א להסכם הגירושין, המשיבה לקחה על עצמה לשלם את תשלומי החזר ההלוואה לבנק, לרבות חוב הפיגורים שהיה נכון לאותו מועד.
סעיף 7 להסכם הגירושין קובע כי היחיד ישלם למשיבה סך של 10,000 ₪ על חשבון חוב הפיגורים, עד ליום 2.3.19.

סעיף 8 להסכם הגירושין קובע כך –

ס' 10-11 להסכם הגירושין מתייחסים לחיוב היחיד בתשלום מזונות ילדיו –
היחיד השיב לבקשה ביום 24.12.20 וטען כי אין מקום להתערב בהסכם הגירושין בין הצדדים, שכן מדובר בהסכם אשר נכרת בתום לב במסגרת פירוק התא המשפחתי, ומתוך כוונה להותיר לילדי בני הזוג קורת גג. היחיד הוסיף וטען כי בתמורה לוויתור על חלקו בנכס, לקחה על עצמה המשיבה את תשלום החזר ההלוואה, כך שאין מדובר בהענקה ללא תמורה.
המשיבה השיבה לבקשה ביום 1.2.21. בתשובתה חזרה על טענות היחיד וכן הראתה כי פעלה במסגרת הליכי הגבייה שניהל הבנק (תיק הוצאה לפועל 512815-12-15) ואף הגיעה להסכם מול הכונסת מטעם הבנק בנוגע לעיכוב הליכי מימוש הנכס. המשיבה הציגה הסכם שנחזה כי נערך בחודש פברואר 2019, נחתם על ידה בלבד מבלי שצוין מועד מדויק ובמסגרתו נקבע כך –

על פי המבוא להסכם זה, עומדת יתרת החוב לבנק על סך 223,625.61 ₪ בתוספת הוצאות כינוס (2,846 ₪) ושכר טרחת כונסת הנכסים (6,671 ₪).
בהסכם זה קיימת הודאה של החייבים (קרי היחיד והמשיבה) ביתרת החוב דלעיל.
על פי ההסכם, הן היחיד והן המשיבה הם החייבים בתשלום היתרה.
העותק אשר צורף לתשובת המשיבה נחתם אך ורק על ידי המשיבה ואין חתימה של היחיד או של מי מטעם הבנק.
המשיבה טענה כי היא עומדת בתנאי ההסכם מול הכונסת, כאשר את התשלום היא מבצעת לבדה. על כן, לעמדתה, היא בעלת הזכויות הבלעדית בנכס ואין מקום לבטל את העברת זכויות היחיד אליה.
ביום 2.2.21 הוגשה הודעת הבנק. הבנק עותר בבקשה לאפשר לו להמשיך בהליכי המימוש של הנכס לאור הוראות סעיפים 247-248 לחוק וזאת לצורך פירעון החוב המובטח בשעבוד על הנכס כלפיו.
הבנק מציין כי יתרת חוב הפיגורים עומדת על סך 44,742.65 ₪, כי יתרת חוב ההלוואה הינו 215,071.5 ₪ ועל כך יתווספו הוצאות ניהול הליך המימוש.
ביום 21.1.21 הגישה הממונה את המלצותיה לתכנית שיקום בהליך זה. על פי ההמלצה, בקופת הנשייה נצבר סכום של 8,632 ₪. בהמלצה קיימת סקירה אודות מצבו האישי של היחיד, מצבו הכלכלי ומצבת נכסיו. עוד קיימת סקירה של תביעות החוב שהוגשו ואושרו בסך כולל של 347,057 ₪ מתוכם חוב בדין קדימה בסך 31,037 ₪ וחוב לבנק הנושה בסך 217,555 ₪.
על פי תכנית השיקום המוצעת, על היחיד להוסיף לקופת הנשייה סך של 172,800 ₪ באופן הבא:
תשלום בסך 2,000 ₪ למשך 12 חודשים;
תשלום בסך 3,100 ₪ למשך 48 חודשים נוספים (העלייה בתשלום החודשי נובעת מכך שבחודש מרץ 2022 תהפוך ביתו הצעירה של היחיד לבגירה כך שלא יידרש להמשיך בתשלום מזונות).
בנוסף, ייזקפו לטובת קופת הנשייה זכויות פיננסיות לא מוגנות של היחיד בקופות גמל וכן יש לפעול למימוש זכויותיו בנכס, ככל שתתקבל הבקשה לביטול ההענקה.
ביום 2.2.21 התנהל דיון במעמד כל הצדדים הרלוונטיים. במהלך הדיון נעשה ניסיון לגבש הבנות אשר יגלמו את מכלול הטענות ויובילו לגיבוש תכנית שיקום, בצד מתן אפשרות ליחיד ולמשיבה להתנהל ישירות מול הבנק בניסיון לייתר את הצורך בהמשך הליכי המימוש לנכס , כמפורט בפרוטוקול. משעה שהדבר לא צלח, יש לדון תחילה בבקשה לביטול הענקה. לאחר מכן אדון בבקשת הבנק להמשיך בהליכי המ ימוש ולבסוף אתייחס לתכנית השיקום המוצעת.

דיון והכרעה

הבקשה לביטול הענקה במסגרת הסכם הגירושין

סעיף 220 לחוק מאפשר לבית המשפט לבטל עסקאות הגורעות נכסים מקופת הנשייה, וזו לשונו–
"220. ביטול פעולה הגורעת נכסים מקופת הנשייה
(א) בית המשפט רשאי להורות על ביטול פעולה שנעשתה לפני מתן צו לפתיחת הליכים, שבשלה נגרע נכס מנכסי קופת הנשייה, בהתקיים כל אלה (בסימן זה – פעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה):
(1) הפעולה נעשתה בלא תמורה או בתמורה שאינה הולמת בנסיבות העניין;
(2) מועד ביצוע הפעולה חל בתקופה שתחילתה שנתיים לפני מועד הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, ולגבי פעולה לטובת קרוב – ארבע שנים לפני המועד האמור;
(3) במועד ביצוע הפעולה היה החייב בחדלות פירעון או שביצוע הפעולה הביא אותו לחדלות פירעון.
(ב) לעניין סעיף זה, חזקה על חייב שהיה בחדלות פירעון בתקופה האמורה בסעיף קטן (א)(2), אלא אם כן הוכח אחרת."
התנאים להקמת זכות לביטול עסקאות שביצע היחיד בהתאם לסעיף 220 לחוק, הינם כדלקמן–
נכס של היחיד עצמו– מדובר על נכס שליחיד עצמו היו זכויות בו (עודד מאור ואסף דגני הפטר 983–984 (התשע"ט-2019), ע"א 367/70 הוכברג (נאמן) נ' שלגי, פ"ד כה(2) 149, 155–156 (1971) וע"א 307/64 חברת הלוואות בע"מ בפירוק נ' קדר תעשיית כלי חרס בע"מ בפירוק, פ"ד יח(4) 483, 492 (1964)).
פעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה – מדובר על הגדרה רחבה הכוללת כל פעולה אשר יש בה בכדי להקטין את קופת הנשייה. סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] , אשר בו עוגנה הסמכות לביטול עסקאות לפי הדי ן הישן, איפשר ביטולה של 'הענקה'. הפסיקה פירשה מונח זה באופן רחב, הכולל כל פעולה הגורעת מנכסי החייב מבחינה כלכלית (עודד מאור ואסף דגני הפטר 982 (התשע"ט-2019) ופש"ר (חי') 592/02 עו"ד פישהנדלר (נאמן) נ' אברמוב (פורסם במאגרים, 10.12.08) בס' 11ב).
התמורה בגין הנכס – הפעולה נעשתה בלא תמורה או בתמורה שאינה הולמת בנסיבות העניין. הדרישה היא שתמורת הנכס ניתנה תמורה מסחרית בעלת ערך, בין בעין ובין בכסף. אך אין דרישה כי תמורה הולמת תהיה בהכרח שווי השוק של הנכס. הנטל להוכיח תנאי זה מוטל על הנאמן (מאור ודגני בעמ' 991–992 וכן ראו בדברי ההסבר להצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו 2016 (ה"ח 1027 , 2.3.16) בעמ' 713).
מועד ביצוע הפעולה – הפעולה בוצעה במהלך התקופה של שנתיים לפני מועד הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, ולגבי פעולה לטובת קרוב – ארבע שנים לפני המועד האמור. לפי סעיף 96 לפקודה ניתן היה לבטל פעולות שנעשו בתקופה של עד כעשר שנים לפני שנעשה חייב לפושט רגל. ההסדר שבסעיף 220 לחוק מקצר את התקופה שהיתה נהוגה על פי הדין הישן, בהתאם לתמורות דומות שנעשו בעולם (דוד האן, דיני חדלות פירעון 425–426, 433–434 (מהדורה שנייה, התשע"ח-2018)).
חדלות פירעון של היחיד – נדרש כי במועד ביצוע הפעולה היה החייב בחדלות פירעון או שביצוע הפעולה הביא אותו לחדלות פירעון. הדרישה כאן היא שלאחר ביצוע הפעולה הפך היחיד לחדל פירעון. לעניין זה, המלומדים מאור ודגני סבורים כי די בבדיקה תזרימית פשוטה (מאור ודגני בעמ' 1003–1004) בעוד דוד האן סבור כי יש לבצע בדיקה מאזנית לעניין חדלות הפירעון בעניין זה, אף שלדעתו היה עדיף לאפשר גם בדיקה תזרימית (ראו האן בעמ' 434–435 ועמ' 409).
נבחן האם מתקיימים תנאים אלה בענייננו.
אין מחלוקת כי מדובר בנכס שהזכויות בו רשומות על שם היחיד והמשיבה. בנוסף, אין חולק כי העברת הזכויות למשיבה בלבד, בהתאם להסכם הגירושין, משמעה גריעת הנכס ממצבת נכסי היחיד. הסכם הגירושין אושר בחודש פברואר 2018, כשנה לפני פתיחת הליך זה. כלומר, ההעברה בוצעה במסגרת הזמן המאפשרת ביטול העסקה בהתאם לסעיף 220(א)(2) לחוק.
עד כאן מתקיימים שלושת התנאים דלעיל .
לעניין התמורה – היחיד והמשיבה טוענים כי בגין ההעברה לקחה על עצמה היחידה את תשלומי החזר ההלוואה לבנק הנושה, לרבות חוב הפיגורים (בניכוי סך של 10,000 ₪ מחוב הפיגורים שהיחיד הסכים לקחת על עצמו לפי סעיף 7 להסכם הגירושין).
מעיון בהסכם נראה כי היחיד לא קיבל תמורה כלשהי בגין העברת זכויותיו בנכס למשיבה.
אין צורך כעת לקבוע מסמרות בשאלה אם העברת נכס מקרקעין בתמורה לתשלום יתרת החזר ההלוואה בגינה שועבד הנכס, מהווה ת מורה הולמת, שכן בענייננו, במסגרת הדיון שהתנהל ומסמכי הבנק נחזה כי היחידה כלל לא עמדה בתשלום ההלוואה לבנק וצברה חוב פיגורים. לכן מבקש הבנק להמשיך בהליכי המימוש. משמע אף אילו ניתן היה לקבל את עמדת היחיד והמשיבה לפיה ההסכמה ביניהם מהווה תמורה הולמת , ממילא תנאי זה לא קוים כלל והבנק מוסיף לפעול כנגד שני הלווים החייבים.
בעניין זה יש להפנות גם לסעיף 8 להסכם הגירושין, אשר קובע כי במצב דברים זה ממילא יראו את היחיד ואת המשיבה שותפים בנכס.
חדלות פירעון של היחיד – סעיף 220(ב) לחוק קובע חזקת חדלות פירעון במקום בו העברה בוצעה בתוך התקופה המאפשרת ביטול הענקה, אלא אם כן הוכח אחרת. הנטל להוכיח כי היחיד לא היה חדל פירעון בעת ביצוע ההעברה, מוטל על המתנגדים לביטול.
לעניין זה, היחיד והמשיבה לא הציגו כל ראיה, ורק העלו טענות בעלמא.
אולם, הקביעה כי היחיד היה חדל פירעון במועד ההעברה לא מסתמכת רק על החזקה דלעיל.
בעניין המשיבה התנהל בעבר הליך חדלות פירעון בתיק פש"ר 58426-02-17 אשר בוטל ביום 17.1.18. העובדה שההעברה בוצעה כחודש לאחר ביטול הליך חדלות הפירעון בעניין המשיבה וכשנה לפני פתיחת הליך זה, מעידה על כך שהיחיד כבר נמצא במצב של חדלות פירעון במועד כריתת הסכם הגירושין.
יוער כי היחיד בעצמו ניהל בעבר הליך חדלות פירעון בתיק פש"ר (חי') 687/07 אשר נסגר ביום 1.7.09. בנוסף, רוב חובות היחיד הנזכרים בבקשה הינם מוקדמים להעברה. בפרק נסיבות ההסתבכות המופיע בדו"ח הנאמנת ומבוסס על תצהיר ההסתבכות שהגיש היחיד עולה כי מדובר בהסתבכות כלכלית שתחילתה בשנת 1992 ואשר הלכה והתעצמה עם חלוף השנים והגידול בהיקף ההתחייבויות על פני ההכנסות. לכך מצטרפת העובדה שבהסכם הגירושין עצמו מתייחסים בני הזוג לקיומו של חוב פיגורים לנושה.
המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל הינה כי מתקיימים כל תנאי סעיף 220 לחוק המאפשרים את ביטול העסקה בה העביר היחיד את זכויותיו בנכס למשיבה.
ודוק, בבחינת למעלה מן הדרוש נחזה כי ניתן היה להגיע לאותה תוצאה גם בהסתמך על סעיף 8 להסכם הגירושין. על פי סעיף זה, במצב בו המשיבה אינה עומדת בתשלום חוב הפיגורים וההחזר החודשי של ההלוואה לנושה (כפי שארע בענייננו), "דירת המגורים תתחלק שווה בשווה בין הצדדים". כלומר, במצב הדברים הנדון, ממילא ההסכם עצמו מעיד על ביטול ההעברה האמורה.
משעה שכך, ויתור היחיד על זכויותיו בנכס לטובת המשיבה בטל ומבוטל ויש לכמת את זכויות היחיד בנכס כחלק ממכלול הנכסים העומדים לזכותו במסגרת ניהול הליך זה.

מימוש הנכס המשועבד באמצעות כונסת הנכסים מטעם הבנק

נעבור לדון בבקשת הבנק לאפשר לו המשך הליכי מימוש.
הבנק הנושה החל בהליכי מימוש של הנכס במסגרת תיק הוצאה לפועל מס' 512815-12-15.
על פי דיני חדלות פירעון שהונהגו בהתאם לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 , נושה מובטח היה רשאי להמשיך ולפעול בעצמו למימוש נכס של חדל פירעון, כאשר מינוי בעל התפקיד בהליך חדלות פירעון לביצוע המימוש נעשה באופן חריג (רע"א 1753/20 אייזנר נ' הראל (פורסם במאגרים, 29/09/20) בס' 16-14).
דין זה שונה בסעיף 248 לחוק, אשר זו לשונו –
"248. הליכי מימוש נכס משועבד
(א) לא פדה הנאמן את הנכס המשועבד בתוך התקופה האמורה בסעיף 247(ב), יחולו לעניין מימוש הנכס המשועבד הוראות אלה:
(1) היה אומדן שווי הנכס המשועבד שהגיש הנושה המובטח לפי סעיף 210(ד) (בסעיף קטן זה – אומדן שווי הנכס המשועבד) גבוה באופן מובהק מהחוב המובטח – ימומש הנכס בידי הנאמן;
(2) לא היה אומדן שווי הנכס המשועבד גבוה באופן מובהק מהחוב המובטח – ימומש הנכס בידי הנושה המובטח;
(3) מצא בית המשפט כי אומדן שווי הנכס המשועבד שהגיש הנושה אינו סביר או שהנושה המובטח לא הגיש אומדן כאמור, רשאי בית המשפט לקבוע בעצמו את האומדן, ויחולו על המימוש הוראות פסקאות (1) או (2) בהתאם לאומדן שקבע.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), בית המשפט רשאי, לבקשת נושה מובטח, להורות כי מימוש הנכס המשועבד ייעשה בידי הנושה המובטח אם מצא כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין וכי אין בכך כדי לפגוע בעניינם של שאר הנושים.
(ג) במימוש נכס משועבד בידי הנאמן לפי סעיף קטן (א) יפעל הנאמן בהתאם להנחיות הנושה המובטח, ואולם אם סבר הנאמן כי יש בהנחיות הנושה המובטח כדי לפגוע בעניינם של שאר הנושים, רשאי הוא לבקש מבית המשפט הנחיות לעניין דרך פעולתו.
(ד) מצא בית המשפט כי יש נסיבות המצדיקות זאת, רשאי הוא להורות שמימוש הנכס המשועבד בידי הנושה המובטח לפי סעיף קטן (א)(2) או (ב) ייעשה בפיקוח הנאמן ובתנאים שיקבע בית המשפט."
אבן הבוחן העיקרית לקביעת אופן מימוש הנכס המשועבד הינה היחס שבין שווי הנכס לבין גובה החוב לנושה המובטח. עם זאת, לבית המשפט נשמר שיקול הדעת לקבוע דרכי מימוש חלופיות בהתאם לנסיבות המקרה.
בשלב זה טרם הוצגה לפניי שמאות עדכנית של הנכס. השמאות היחידה שהוצגה על ידי הנושה הינה שמאות משנת 1996 וברי כי לנוכח הזמן שחלף אין בשמאות זו כדי לשקף את המצב לאשורו כיום.
עם זאת, הליכי המימוש נמשכים מזה מספר שנים וידעו עליות ומורדות. תביעות החוב שאושרו בהליך זה מורכבות בחלקן העיקרי מהחוב לבנק הנושה. הנאמנת לא ביקשה לנהל בעצמה את הליך המימוש, אשר הגיע לכאורה לשלב הפינוי .

במצב דברים זה, קיימת הצדקה מעשית לאפשר לב"כ הבנק להמשיך בהליך המימוש על מנת למקסם את תוצאות ההליך מחד, ולמזער את העלויות שבו מנגד . עם זאת, מובהר כי על כונסת הנכסים מטעם הבנק לעדכן את הנאמנת בפרטי ההליך ולקבל את אישורה טרם הגשת בקשה לאישור המכר, ככל שתוגש.

לסיכום, נוכח התוצאה לפיה יש לבטל את הענקת זכויות היחיד בנכס למשיבה ולנוכח האפשרות שניתנה לבנק להמשיך בהליכי המימוש, אזי בשלב זה אין מקום לאשר תכנית שיקום בעניינו של היחיד ויש לעקוב אחר התקדמות הליכי המימוש של הנכס, אשר יתבצעו במעקב הנאמנת כאמור.

הנאמנת תעדכן את סיכום ממצאיה לממונה, לפי הנדרש , עד ליום 15.6.21.

בהתאמה, תעדכן הממונה את המלצותיה ותגיש הצעה לתיק עד ליום 15.7.21, על מנת שניתן יהא לשקול אישור תכנית שיקום בעניינו של היחיד. ככל שתתגבש הסכמה לתכנית מוצעת, ניתן יהא לבקש את אישורה אף ללא צורך בקיום דיון נוסף.

מבלי לגרוע מהאמור לעיל, בשים לב להמלצות המובאות בהצעת הממונה, ומכיוון שהמגמה הינה להתקדם לקראת אפשרות של מתן צו שיקום כלכלי בעתיד הקרוב, אני מורה על הגדלת צו התשלומים של היחיד אשר יעמוד על סך 1,500 ₪ החל מחודש מרץ 2021 ואילך.

נקבע למעקב קבלת הצעה מעודכנת מאת הממונה ביום 16.7.21.
בכפוף לאמור בה יישקל הצורך בקביעת מועד לדיון נוסף.

ניתנה היום, ל' שבט תשפ"א, 12 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.