הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ו"ע 1016

בפני
ועדת ערר לפי חוק הרשויות המקומיות
(ביוב), תשכ"ב-1962
 
כב' השופט רמזי חדיד, סגן נשיא - יו"ר
מר יצחק אמור – חבר
גב' אורית מסמי - חברה

העוררים

  1. עו"ד מוני עזורה וע 1016/07
  2. זינגר זוהר ועד 1018/07
  3. בוקסבוים ישראל וע 1022/07

בוקסבוים שולמית ועד 1022/07
4. משה ברק וע 1024/07
מאירה ברק וע 1024/07
5. מזורסקי פנינה וע 1026/07
6. מזומן ענת וע 1027/07
מזומן מרדכי וע 1027/07
7. מזורסקי חגי וע 1028/07
8. יובל נבות וע 1030/07
ורד נבות 1030/07
9. רפאל חמקין וע 1031/07
ענת רחמקין וע 1031/07
10. אילנה כהן וע 1032/07
אוהד כהן 1032/07
11. שרון לוי וע 1033/07
גדעון לוי וע 1033/07
12. איריס לנדמן (מימון) וע 1034/07
13. מירון זיוה וע 1035/07
14. שמעון פולק וע 1036/07
15. שרית אופיר וע 1037/07
גיא אופיר 1037/07
16. אלדד פרלשטיין וע 1052/07
17. קאפח משנה וע 1062/07
קאפח תמר וע 1062/07
18. יהודית בללטי וע 19/08
חיים בללטי וע 19/08
19. משה בלומנפלד ואח' וע 26/08
20. אורן לרנר ואח' 1023/07
21. ניר טסלר וע 1041/07
אורלי מזרחי 1041/07
יצחק אמיתי וע 1041/07
22. אייל ורד 48/08
23. עו"ד גיא סיוון וע 25/08
24. אפרים צוק וע 1053/07
מאירה צוק וע 1053/07
25. מתי שחם וע 22/08
26. רות פגירסקי וע 1019/07
27. שפר יחיאל וע 1021/07
28. אורי רוזנטל וע 1025/07
נורית רוזנטל וע 1025/07
29. ארז פדרו ואח' וע 1043/07
30. סרגי לובלינסקי וע 1048/07
יקטרינה לובלינסקי וע 1048/07
31. אבנר בר משיח וע 1049/07
32. יאיר בר משיח וע 1050/07
33. שרית שוורץ וע 1051/07
34. אלברט אברהם וע 2/08
35. ניב ורבקה לוי וע 16/08
36. רן גנץ וע 33/08
37. שושנה גומפרט וע 35/08
38. רפאל רדין וע 20/08
ורדה רדין וע 20/08
39. דביר אליעזר וע 1042/07
40. להב גיא וע 1044/07
41. נטע נועם וע 1045/07
42. נמרוד לויט וע 1020/07
43. עציון וסמדר שויילי וע 1065/07
44. משה ושושנה קרייזלר וע 1066/07
45. צבי ודליה בן משה וע 10671-07-08
46. גיא וענת בן ארצי וע 6768-09-08
47. ארנון וסיגל קלט וע 9619-09-08
ע"י ב"כ עוה"ד 18-1, ו- 45-47. מוני עזורה
19. יוסף ישורון
22-20. עופר בן ארי
25-24. און צוק

נגד

המשיבה
המועצה המקומית זכרון יעקב
ע"י ב"כ עוה"ד עמיחי ויינברגר

פסק דין

מבוא:

1. בחודש אוגוסט 2007, או בסמוך לכך, שלחה המשיבה לתושבי זיכרון יעקב דרישה לתשלום היטל ביוב עבור הקמת מכון לטיהור שפכים (להלן: "המט"ש") וקווי הולכה המחברים בין מערכת הביוב הפנימית של היישוב לבין המט"ש (להלן: "קווי ההולכה") (המט"ש וקווי ההולכה יקראו להלן ביחד :"המיזם") .

2. בעקבות קבלת דרישות התשלום, כאמור לעיל, הוגשו לוועדות הערר (ביוב) במסגרת הליך דנן עשרות עררים של תושבי זיכרון יעקב.

3. העררים נדונו תחילה בפני הוועדה בראשות כב' השופט (בדימוס) שלמה לבנוני, ובה היו החברים המהנדס מר סטפן כהן ועו"ד סאלח חלבי (להלן: "הוועדה הקודמת"), אשר החליטה לאחד את הדיון במכלול העררים שהוגשו נגד המשיבה במסגרת הליך אחד.

4. הוועדה הקודמת בחרה להקדים ולהכריע במספר סוגיות אשר עלו בחלק נכבד מהעררים, וזאת לאחר הגשת סיכומי טענות הצדדים בכתב. בנדון, ניתן ביום 14.7.10 פסק דין חלקי (להלן: "פסק הדין החלקי"), אליו אתייחס ביתר הרחבה בהמשך.

5. בעקבות החלטה אשר ניתנה על ידי הוועדה הקודמת, הגישו רובם המכריע של העוררים, כמו גם המשיבה, תצהירי עדותם הראשית בהליך. בהמשך , הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, אשר קיבלה תוקף של החלטה, לפיה יינתן פסק דין מנומק במכלול העררים, שלא על דרך הפשרה, וללא צורך בחקירת העדים.

בהתאם להסכמה הדיונית לעיל הוגשו סיכומי הצדדים, והתיק היה בשל למתן פסק דין סופי. דא עקא, הואיל ופג תוקף מינויים של חברי הוועדה הקודמת, ומינוי חברים אחרים תחתיהם התעכב, לא ניתן היה, למצער, לתת פסק דין, זאת עד אשר מונו לאחרונה חברי הוועדה החדשים.

6. להשלמת התמונה יצוין, כי בהתחשב בזמן הרב שעבר ממועד הגשת סיכומי הצדדים, התקיים ביום 22.12.16 דיון בפני הוועדה בהרכבה הנוכחי, ובמהלכו אישרו הצדדים שהתייצבו לדיון את הסכמתם הדיונית למתן פסק דין מנומק ללא צורך בחקירת עדים.

פסק הדין החלקי:

7. במסגרת פסק הדין החלקי דנה הוועדה הקודמת בשתי טענות סף אשר העלתה המשיבה - האחת, טענת השיהוי וההתיישנות, והשנייה, טענה להעדר סמכות עניינית של הוועדה לדון בחלק מהטענות אשר העלו מי מהעוררים לעניין תוקפו של חוק העזר שמכוחו נדרש תשלום ההיטל, שיטת ההיטלים העומדת בבסיס הדרישה, כמו גם לעניין החלטות המשיבה להקמת המט"ש. כמו כן, במסגרת פסק הדין החלקי דנה הוועדה הקודמת בשתי טענות אשר עלו במספר עררים – האחת, לעניין זהות המשלם הנכון, והשנייה, ביחס לפגמים אשר נפלו בדרישת התשלום.

8. להלן עיקר הקביעות כעולה מפסק הדין החלקי:

א. טענת המשיבה בדבר העדר סמכות עניינית של הוועדה לדון בטענות אשר העלו חלק מהעוררים, כמפורט לעיל, נדחתה.

ב. טענת השיהוי וההתיישנות התקבלה ביחס לעוררים בתיק ו"ע 19/08, בני הזוג
בללטי, וכן ביחס למרבית העוררים בתיק ו"ע 26/08 המיוצגים באמצעות עו"ד ישורון, זאת למעט ה"ה בלומנפלד משה, טל דרורי, ארז ניידרמן, יעקב ניידרמן, יניב אילוז ואסתר מדר.

ג. הטענות ביחס לזהות המשלם הנכון מחייבת הכרעה במחלוקת עובדתית, ולפיכך אין לדון בה לגופא בשלב הביניים אלא במסגרת פסק הדין הסופי שיינתן בתביעה.

ד. הפגמים אשר נפלו בדרישות המשיבה לתשלום ההיטל "אינה אוצרת די כוח על מנת לאיין את דרישת התשלום" (שם, סעיף 30 לפסק הדין החלקי), אף כי הוועדה הקודמת התחשבה באותם פגמים בקביעת המועד הנאות להגשת העררים.

יובהר, כי לא הוגש ערעור על פסק הדין החלקי.

עובדות מוסכמות:

9. בשנים 1987 ו-1990 התקשרה המשיבה בהסכמים עם קיבוץ מעיין צבי (להלן: "הקיבוץ") המצוי בתחום סמכותה של המועצה האזורית חוף הכרמל (להלן: "המועצה האזורית") להקמת שני מתקנים לאיסוף מי שופכין של המשיבה בשטח הקיבוץ (להלן: "מתקני הביוב").

כבר כעת יובהר, כי לטענת חלק מהעוררים, מתקני הביוב הינם מכוני טיהור שפכים לכל דבר ועניין, בעוד כי לטענת המשיבה המדובר הוא בשתי בריכות חמצון.

10. ברבות השנים התברר כי מתקני הביוב אינם עומדים בתקנים העדכניים, והם אף גרמו זיהום סביבתי, ולפיכך משרד הבריאות והמשרד לאיכות הסביבה דרשו מהמשיבה להקים מכון טיהור חדש ומתקדם העומד בתקנים המחייבים.

המשיבה, באמצעות אנשי מקצוע, בחנה את החלופות השונות לקיום דרישות המשרדים הממשלתיים כאמור לעיל, ובהתחשב באילוצים טופוגרפיים של זיכרון יעקב, הוחלט על הקמת מכון טיהור משותף למשיבה, למועצה המקומית פרידיס ולמועצה האזורית חוף הכרמל, וזאת בשטח קיבוץ מעיין צבי. יודגש, כי בחירה זו הייתה בשיתוף ובאישור הגורמים הממשלתיים המוסמכים.

11. להלן פירוט חלק מהאירועים לקידום המיזם, הרלוונטיים למחלוקת נשוא ההליך:

א. ביום 14.3.02 התקבלה פה אחד החלטת מועצת המשיבה בדבר נטילת הלוואה על סך של 200,000 ₪ שהועמדה על ידי המנהל לפיתוח תשתיות ביוב במשרד התשתיות הלאומיות, וזאת לצורך קבלת שירותי הנדסה להקמת המיזם.

ב. ביום 25.4.02 התקיים במינהל לפיתוח תשתיות הביוב במשרד התשתיות דיון לקידום הקמת המיזם, בו הביעו שלושת ראשי הרשויות הרלוונטיות – זיכרון יעקב, פרידיס ומועצה אזורית חוף הכרמל – הסכמתן להיות שותפות בהקמת המיזם. בדיון הנ''ל הודיע מינהל הפיתוח לנציגי הרשויות המקומיות על הצורך בקידום המיזם באמצעות עדכון חוק העזר בכל רשות וכי מחיר מ"ק קולחים ביציאה מהמט"ש באיכות של 20/30 הינו 0 ₪ למ"ק. סיכום הישיבה מיום 25.4.02 הועלה על הכתב ביום 28.4.02.

ג. ביום 1.7.02 נערך ונחתם הסכם עקרונות בין המשיבה לבין המועצה האזורית חוף הכרמל ומועצה מקומית פרידיס, לפיו התחייבה כל אחת מהן, בין היתר, להקים על אחריותה וחשבונה קווי הולכה ממערכת הביוב הפנימית של כל יישוב ויישוב ועד למט"ש, ולשאת בחלקה היחסי בהקמת המט"ש ובהפעלת המיזם.

ד. המשיבה פנתה לאנשי מקצוע לצורך תכנון המיזם, אומדן עלותו וחלוקת הנטל בין שלושת הרשויות המקומיות השותפות בו, ואף מהלכים אלה נעשו בשיתוף גורמים ממשלתיים ורשמיים שונים וזכו לאישורם.

ה. הואיל וחוק העזר לזיכרון יעקב (ביוב), תשל"ה -1974, ואשר היה בתוקף באותם מועדים לא הסדיר את ההיטל עבור המיזם, אישרה מליאת המועצה המקומית בהחלטתה מיום 16.7.03, שוב פה אחד, את תיקון החוק הנ"ל ובהתאם לתיקון התווספו שני חיובים, האחד עבור המט"ש והשני עבור קווי ההולכה, כשלכל חיוב נקבע תעריף משלו (להלן: "חוק העזר").

ו. ביום 25.3.04 אישרה מליאת מועצת המשיבה את המסגרת התקציבית להקמת המט"ש, ובאותה ישיבה אף הובהר כי המשיבה אמורה לשאת בסך של כ-16,000,000 ₪ עבור הקמתו.

ז. ביום 6.5.04 אישרה מליאת מועצת המשיבה את הקמת המיזם, ונטילת שתי הלוואות למימונו, האחת בסך של 15.8 מיליון ₪ להקמת המט"ש, והשנייה בסך של 6.3 מיליון ₪ לביצוע קווי ההולכה. כן אישרה מליאת המשיבה באותה ישיבה את הנוסח המתוקן של חוק העזר בהתאם לדרישות משרד הפנים.

ח. ביום 31.5.04 אישר משרד הפנים פרסום חוק העזר המתוקן ברשומות, והוא אכן פורסם ביום 7.7.04 (להלן: "חוק העזר המתוקן").

12. בחודש ספטמבר 2004 החלו העבודות להקמת המיזם, ואלה הסתיימו בחודש יולי 2007.

13. עם סיום העבודות להקמת המיזם, ולקראת הרצתו, פנתה המשיבה לתושבי זיכרון יעקב, והעוררים בכללם, בדרישה לתשלום היטל ביוב. דא עקא, אותן דרישות חרגו מהוראות החוק, ואף לא צוין בהן כי לנישומים מוקנית זכות הגשת ערר על דרישת התשלום. או אז, בחודש ספטמבר 2007 הוציאה המשי בה לתושבים דרישת תשלום מתוקנת, בה צוינה, בין היתר, זכותם להגשת ערר על פי חוק.

14. להשלמת התמונה יצוין, כי בהתאם להסכמה אליה הגיעו שלושת הרשויות המקומיות השותפות במיזם, התחייבה המשיבה לשאת ב-67.57% מעלות המט"ש, בעוד כי המועצה האזורית חוף הכרמל התחייבה לשאת ב-13.47% והמועצה המקומית פרידיס ב-18.96%.

טענות הצדדים בתמצית:

טענות עו"ד עזורה בשמו ובשם מרשיו :

15. לטענת העוררים מתקני הביוב שהיו קיימים בעבר הינם מכוני טיהור שופכין לכל דבר ועניין, והצורך בהקמת המט"ש נשוא ההליך נבע בשל הריבוי הטבעי באוכלוסיית זיכרון יעקב. יוצא אפוא כי חיוב העוררים בהיטל עבור המיזם הינו חיוב כפול, וזאת בניגוד לדין ולהלכה הפסוקה.

כן טענו העוררים כי במקרה דנן אין מדובר בחיובים הצופים פני עתיד, אלא בחיובים רטרואקטיביים שהמשיבה מבקשת להטיל על תושביה, בגין כספים שהוציאה בעבר, וזאת בניגוד להוראות סעיפים 16-17 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב) התשכ"ב – 1962 (להלן: "חוק הביוב") וההלכה הפסוקה. ודוק, כך לטענת העוררים, הטלת חיובים רטרואקטיביים במקרה דנן מנעה מהם לבחון סוגיות רבות, כגון: הפטור שניתן לתושבי שתי הרשויות הנוספות השותפות במיזם מתשלום היטל כלשהו עבורו, הטעמים לאי הפקדת האחריות להקמת המט"ש בידי המשיבה על אף כי היא המממנת העיקרית של עלות הקמתו , סיבת תשלום דמי ניהול במיליוני ₪ ועוד.

הוסיפו העוררים וטענו כי דרישת התשלום שנשלחה על ידי המשיבה מנוגדת לדין, ולא כוללת את הפרטים שנקבעו בסעיף 28 לחוק הביוב.

העוררים חולקים על חוקיות חיובם בהיטל עבור קווי ההולכה, הואיל ולדידם החיוב הינו המצאה של המשיבה שאינו מעוגן בחוק הביוב ובחוק העזר .

לעוררים טענות נוספות ביחס לשיטת חישוב ההיטל, כן נטען כי החישוב אינו ברור דיו ואין בו כל הסבר ופירוט נאותים. מכל מקום, הוסיפו העוררים וטענו, תהא שיטת החישוב שתיערך אשר תהא, מתחייבת המסקנה כי די בחיובם של התושבים החדשים המתעתדים להקים בניינים ובתים בזיכרון יעקב בהיטל על מנת לכסות את ההלוואות שנטלה המשיבה לצורך מימון המיזם, ולפיכך אין מקום לחייב את העוררים, שהינם תושבים ותיקים, בתשלום ההיטל. הוסיפו העוררים וטענו כי גביית ההיטל הן מהתושבים הוותיקים והן מהתושבים החדשים מותיר בידי המשיבה רווח מעבר לעלות המיזם בסך של 22.75 מיליון ₪, לא פחות.

עוד חולקים העוררים על ההיגיון שבהטלת מירב הנטל בהקמת המט"ש, כ-67%, על זיכרון יעקב, זאת על אף העובדה כי שטח היישוב קטן בהרבה משטחם של שתי הרשויות המקומיות הנוספות השותפות בהקמתו.

הוסיפו העוררים וטענו כי חלק מהם רכשו נכס בזיכרון יעקב בתקופה שבין מועד קבלת ההחלטה הראשונה להקמת המיזם, 14.3.02 , לבין מועד פרסום חוק העזר המתוקן , וחלק אחר מהעוררים רכשו נכס בזיכרון יעקב לאחר פרסום חוק העזר המתוקן . ביחס לקבוצה הראשונה, היה על המשיבה לפנות בדריש ה לתשלום ההיטל לבעלי הנכס במועד קבלת ההחלטה על הקמת המיזם מיום 14.3. 02, וביחס לקבוצה השנייה, היה על המשיבה להפנות את דרישת התשלום לבעלי הנכס במועד פרסום חוק העזר המתוקן . משלא כך פעלה המשיבה, אזי שתי הקבוצות העוררים הנ"ל פטורות מתשלום היטל הביוב.

טענות העוררת בתיק ו"ע 1019/07, גב' פיגרסקי רותי:

16. במסגרת הודעת הערר העלתה העוררת גב' פיגרסקי מספר טענות, כמפורט להלן:

א. העוררת רכשה את הנכס בגינו נדרש היטל הביוב ביום 31.8.06 ולצורך כך הבעלים הקודם קיבל אישור המשיבה, לפיו לא מוטל על הנכס חוב כלשהו. בנסיבות העניין, הואיל וחוק העזר המתוקן פורסם ביום 7.7.04 , אזי היה על המשיבה לפנות בדרישה לתשלום ההיטל למוכר הנכס.

ב. שטח הנכס כמופיע בטאבו קטן מהשטח בגינו חויבה העוררת בתשלום ההיטל.

ג. מחצית צריכת המים של העוררת מיועדת לגינון בעוד כי בישוב פרידיס אין גינות. לפיכך לא היה מקום להטיל על זיכרון יעקב את החלק היחסי בעלות המיזם על סמך כמות צריכת המים.

טענות העורר בתיק ו"ע 1021/07 - מר יחיאל שפר

17. להלן עיקר הטענות אשר העלה העורר מר שפר במסגרת הודעת הערר :

א. החיוב בהיטל עבור המיזם מהווה כפל תשלום, וזאת לאור קיומם של מתקני הביוב, מט"ש בלשון העורר.

ב. החיוב הינו רטרואקטיבי.

ג. החיוב עבור קווי ההולכה אינו מעוגן כדין בחוק העזר המתוקן.

ד. יש להטיל את החיוב בהיטל על התושבים החדשים אשר התווספו לאוכלוסיית זיכרון יעקב.

ה. אין היגיון בחיוב ההיטל על פי גודל השטח של הבית והמגרש.

טענות העוררים בתיק ו"ע 1025/07 – בני הזוג ארז ורונית רוזנטל

18. להלן עיקר הטענות אשר העלו בני הזוג רוזנטל במסגרת הודעת הערר :

א. בניגוד להוראת סעיף 16 לחוק הביוב, מעולם לא התקבלה אצל העוררים הודעת המשיבה בדבר הקמת המיזם.

ב. מועד החיוב הרלוונטי בהיטל הביוב הינו ביום 14.3.02. הואיל והעוררים רכשו את דירתם בזיכרון יעקב ביום 1.12.03, אזי היה על המשיבה לפנות בדרישה לתשלום ההיטל למוכרי הנכס, ובהתאם לכך יש לבטל את הדרישה שנשלחה לעוררים.

ג. בדרישת התשלום הראשונה אשר נשלחה לעוררים, לא צוינה זכותם שבדין להגשת ערר.

טענות העורר בתיק ו"ע 1042/07 – מר אליעזר דבי ר

19. לטענת העורר מר דביר, הוא אינו עובד והוא מוכר על ידי המשרד לביטוח לאומי כנכה בשיעור של 75%. בנסיבות העניין, אין ביכולתו של העורר לשאת בתשלום היטל הביוב.

טענות העוררים בתיק ו"ע 1043/07 – בני הזוג ארז ויעל פדרו ובני הזוג נתן ודבורה ברקת

20. בני הזוג פדרו טענו כי הם רכשו את דירתם בזיכרון יעקב ביום 26.4.06, ובני הזוג ברקת רכשו את דירתם ביום 5.8.03. הואיל וההחלטה על הקמת המיזם התקבלה אצל המשיבה עוד בשנת 2000, כך לטענת העוררים, אזי היה על המשיבה לחייב את המוכרים בתשלום ההיטל, וכתוצאה מתחייבת יש לבטל את הדרישה שהופנתה אליהם.

יצוין כי העוררים לעיל לא הגישו תצהירי עדות ראשית, אף כי המשיבה לא הכחישה את טענתם ביחס למועד רכישת דירותיהם אשר בגינם נדרש תשלום ההיטל.

טענות העורר בתיק ו"ע 1049/07 – מר אבנר בר משיח

21. לטענת מר בר משיח, הוא רכש את הנכס בגינו הוא נדרש לשאת בהיטל הביוב בחודש 08/2007, ולפיכך אין לחייבו בתשלום ההיטל.

טענות העורר בתיק ו"ע 1050/07 – מר יאיר בר משיח

22. לטענת מר בר משיח, הוא רכש את הנכס בגינו נדרש תשלום ההיטל בשנת 2004, כשנתיים ימים לפני שהמשיבה קיבלה את ההחלטה בדבר הקמת המיזם. בנסיבות העניין, אין כל מקום לחייבו בתשלום ההיטל.

טענות העורר בתיק ו"ע 2/08 – מר אברהם אלברט

23. מר אלברט מפנה לכך כי הוא נכה צה"ל בדרגת נכות של 100% וסובל משיתוק בגופו. בהתחשב במצבו הרפואי הקשה, העורר זקוק למקום מגורים מרווח, הוא הוא הנכס אשר בגינו נדרש לשלם את היטל הביוב, נכס אשר נרכש בסיוע אגף השיקום במשרד הביטחון. מכאן בקשתו של מר העורר לחייבו בתשלום היטל ביוב בסכום סמלי.

טענות העוררים בתיק ו"ע 48/08, 1041/07 ו-1023/07 (באמצעות עו''ד בן ארי) :

24. בטיעוני העוררים לעיל, הודגש כי אין בפיהם כל טענה כנגד זכות המשיבה להקים את המיזם ולגבות היטל בגינו, כפי שאין בפיהם כל טענה ביחס לגובה ההיטל או אופן חישובו. לאותם עוררים טענה אחת, לפיה, יש לראות בהחלטת המשיבה מיום 14.3.02, בדבר ה קמת המיזם, ולחילופין בהחלטת המשיבה מיום 28.4.02 (בעקבות הפגישה מיום 25.4.02 כמתואר בס"ק 11(ב) לעיל) , כמועד הקובע לצורך המצאת הודעת המשיבה לתושבים על הקמת המיזם בהתאם לסעיפים 16-17 לחוק הביוב . בעלי הנכסים באותם מועדים הם הם בעלי זיקת ההנאה למיזם ולפיכך מוטלת עליהם חובה בדין לשלם את ההיטל . בנדון אין נפקא מינה כי ההחלטות, הפעולות ויתר המהלכים, כמו גם העבודות להקמת המיזם, נמשכו זמן רב לאחר המועד הקובע, כפי שאין נפקא מינה כי במועד הקובע לא היו בידי המשיבה מלוא הנתונים ביחס למיזם. יצוין, כי טיעונים אלה שלובים בטענה נוספת שהעלו העוררים לעיל , לפיה, המשיבה לא פעלה לפי חובתה שבסעיפים 16-17 לחוק הביוב להמצאת הודעות על הקמת המיזם לעוררים , הודעה אשר "מסמנת" את החייב בתשלום ההיטל, ורק לאחר שהעוררים רכשו את נכסיהם בזיכרון יעקב, היא טרחה ופנתה אליהם באיחור ניכר, אף כי אין הם בעלי זיקת ההנאה למיזם.

לחיזוק טיעוניהם מפנים העוררים להוראות ההסכמים לפיהם הם רכשו את נכסיהם בזיכרון יעקב , ואשר ברובם נקבע כי על המוכרים לשאת בתשלום המיסים והיטלי החובה, כמו גם לפסק הדין החלקי התומך, לדידם, בעמדתם.

טענות העורר בתיק ו''ע 1053/07 ו"ע 22/08 ( באמצעות עו''ד און צוק):

25. חלק נכבד מהטענות בשני העררים לעיל נטענו על ידי יתר העוררים, ולמען הסדר הטוב נחזור להלן, ולו בקצרה, על עיקריהן:

א. העוררים חויב ו בתשלום עבור המט"ש הקיים (הכוונה למתקני הביוב), וחיוב ם בשנית בהיטל עבור המיזם מהווה חיוב כפול. לפיכך, יש להטיל את ההיטל אך ורק על תושבי זיכרון יעקב שרכשו נכסיהם לאחר הקמת מתקני הביוב, מה גם וחיוב קבוצת התושבים הנ"ל מכסה את עלות המיזם.

ב. הדרישה לתשלום ההיטל הונפקה בניגוד לחוק, מבלי שהמשיבה שלחה הודעה לעוררים על ההחלטה להקמת המיזם ו מבלי לתת הסבר מוקדם, דבר אשר מנע מהעוררים לבחון סוגיות שונות ולהתמודד כראוי עם דרישת התשלום.

ג. חוק העזר המתוקן חורג מהוראות חוק הביוב, וקיימת בו סטייה מהגדרת המו נחים "ביוב" ו-"קווי הולכה". בנדון נטען כי לפי הוראות הדין אין לחייב בהיטל הן עבור ביב מאסף והן עבור מתקן טיהור, וכי ההיטל בגין קווי הולכה אינו אלא המצאה של המשיבה .

ד. בדרישת התשלום שנשלחה על ידי המשיבה לעוררים נפלו פגמים, והיא מנוגדת להוראות הדין.

ה. עיקר הנטל בהקמת המט"ש הוטל, שלא כדין, על תושבי זיכרון יעקב.

26. העוררים בהליך לעיל העלו טענה נוספת, ולפיה הם רכש ו את נכסיהם אשר בגינם נדרש ההיטל מחב' הימנותא (הטענה עלתה ביחס לאחד משני נכסים בתיק ו''ע 1053/07, אשר רכשו העוררים מחב' הימנותא בהתאם להסכם מיום 5.10.1987 בעוד כי העורר בתיק ו''ע 22/08 רכש את הנכס שלו מאותה חברה בהתאם להסכם מיום 6.9.87). בהסכ מי המכר הנ"ל אישרה המוכרת כי היא שילמה למשיבה את מלוא הוצאות הפיתוח עבור הנכס , לרבות עבור הביוב, וזאת בהתאם להסכם פיתוח שנערך בינה לבין המשיבה מיום 5.4.82. כן טע נו העוררים כי המשיבה אינה מוסמכת לגבות היטל עבור מט"ש המוקם בשטח השיפוט של רשות מקומית אחרת , כבמקרה דנן.

טענות העורר בתיק ו"ע 25/08 – עו"ד גיא סיוון

27. עו"ד סיוון העלה במסגרת הודעת הערר שתי טענות, כלהלן:

א. שטח הנכס בגינו נדרש תשלום היטל הביוב הינו 62 מ"ר, ועל אף זאת בהתאם להודעת החיוב שטח הנכס חושב לפי 107 מ"ר.

כבר כעת יובהר, כי מסיכומי העורר עולה כי בעקבות פנייתו למהנדס המשיבה, שטח הנכס תוקן והועמד על 73 מ"ר.

ב. העורר רכש את הנכס בגינו נדרש היטל הביוב מבעליו הקודמים בהתאם להסכם שנערך בין הצדדים ביום 26.4.06, משמע לאחר שהמשיבה קיבלה החלטה בדבר הקמת המיזם. בנסיבות העניין, היה על המשיבה לחייב את המוכר בתשלום היטל הביוב, ומשלא כך נעשה הדבר אזי אין לבוא לעורר בדרישה לתשלום ההיטל.

טענות העוררים בתיק ו"ע 26/08 (באמצעות עו''ד ישורון):

28. סיכומי העוררים לעיל מחזיקים בקושי עמוד אחד, ובמסגרתם הם מפנים לתצהיר עדותו הראשית של מר משה בלומנפלד ביחס לנתוני גידול האוכלוסייה בזיכרון יעקב וזאת ממועד חקיקת חוק העזר המתוקן ועד לסוף שנת 2007. לעניין זה נטען, כי הנתונים הנ"ל לא באו לידי ביטוי בקביעת גובה ההיטל.

כן טענו העוררים כי המשיבה לא המציאה להם נתונים ביחס למספר התושבים, גודל השטחים, וכמות השפכים של כל אחד מהרשויות השותפות במיזם, ועל כן אין באפשרותם לחשב ולבדוק את נכונות דרישות תשלום ההיטל שנשלחו אליהם .

לאור האמור לעיל, העוררים בתיק ו"ע 26/08 עותרים שלא לחייבם בתשלום ההיטל עד לקבלת הנתונים החסרים.

טענות המשיבה:

29. לטענת המשיבה, הטיעון ולפיו ההיטל מותיר בידיה רווחים לא נטענה בעבר על ידי עו"ד עזורה ולפיכך היא מהווה הרחבת חזית האסורה על פי דין. כן נטען כי טענת עו"ד עזורה ביחס למועד רכישת הנכסים על ידי מי ממרשיו לא נתמכה בתצהיר ולפיכך אין לקבלה.

ביחס לטענה בדבר הפגמים שנפלו בהודעת החיוב הראשונה, העוררת מפנה לכך כי הטענה נדונה ו נדחתה במסגרת פסק הדין החלקי ולפיכך אין להידרש אליה בשנית.

המשיבה מפנה להלכה הפסוקה ולפיה בית המשפט יתערב בהחלטה מנהלית אך ורק באם היא נגועה בחוסר סבירות או הגינות קיצוניים, והרי מבחן זה אינו מתקיים במקרה דנן.

המשיבה עומדת על הטענה כי מתקני הביוב אשר הוקמו בשנים 87' ו-90' הינם בריכות חמצון, ולא מכוני טיהור שופכין כטענת מי מהעוררים , והן נועדו לאגירת שפכים, זאת ותו לא. לפיכך, אין כל בסיס לטענה כאילו במקרה דנן עסקינן בחיוב כפול האסור על פי דין. מכל מקום, הוסיפה המשיבה וטענה, העוררים לא חויבו בתשלום היטל עבור מתקני הביוב ולפיכך ממילא אין לקבל את טענת בדבר כפל תשלום.
המשיבה מציינת כי היא מוסמכת להתקין ביוב על פי חוק ולעוררים אין זכות למנוע ממנה זאת, כפי שאין להם זכות להעלות טענותיהם כנגד המיזם בטרם ביצוע העבודות להקמתו. על אף זאת, המשיבה דאגה ליידע את תושבי זיכרון יעקב באמצעים שונים על הקמת המיזם ולפיכך הייתה פתוחה בפניהם הדרך להגשת עתירה מנהלית.

המשיבה מפנה לכך כי טיעוני העוררים כנגד הקמת המיזם, מיקומו ועלותו, לא נתמכו בחוות דעת או אסמכתא כלשה ם, כאשר מנגד החלטותיה והמהלכים בהם נקטה להקמת המיזם התקבלו על סמך חוות דעתם של בעלי מקצוע, לוו על ידי הגורמים המוסמכים וזכו לאישורם.

המשיבה מבקשת לדחות את טענת העוררים כאילו עסקינן בהיטל רטרואקטיבי וטוענת כי עילת החיוב מתגבשת עם קיום פוטנציאל חיבור תשתית הביוב לנכס. במקרה דנן רק עם השלמת העבודות להקמת המיזם, יולי 2007, מועד שבו חוק העזר המתוקן היה בתוקף, ניתן היה לחבר את נכסי העוררים למערכת שהוקמה ולפיכך רק במועד זה התגבשה עילת החיוב, ולא במועד בו נטלה המשיבה הלוואות למימונו.

ביחס לטענות המועלות כנגד ההיטל עבור קווי ההולכה, טענה המשיבה כי גם החיוב הנ''ל אושר על ידי הגורמים הממשלתיים המוסמכים ובוצע בהתאם להנחיותיהם. כן ציינה המשיבה כי קווי ההולכה מובילים את השפכים ממערכת הביוב של המשיבה אל המט"ש והחיוב בגינם לא מהווה חלק מהחיוב עבור ביב מאסף בו חויבו העוררים בעבר. ודוק, קווי ההולכה הינם שלב חדש, הכרחי ובלתי נפרד להקמת המט"ש אשר מיקומו נקבע בשל אילוצים גיאוגרפיים שאינם בשליטת המשיבה.

ביחס לחלוקת נטל המיזם בין הרשויות השותפות בו והטלת חלק הארי על תושבי זיכרון יעקב , טענה המשיבה כי טיעון העוררים בנדון מועלה ללא תימוכין של בעלי מקצוע ומכל מקום חלוקת הנטל במקרה דנן נעשתה על פי כמות השפכים המוזרמת על ידי כל אחת מהרשויות למט"ש, הוא הוא הפרמטר הרלבנטי בחלוקת הנטל , ולא שטח הרשות. מכל מקום, הוסיפה המשיבה וטענה, גם עניין זה אושר על ידי הגורמים הממשלתיים המוסמכים.

המשיבה מפנה לכך כי טיעוני מי מהעוררים ביחס לעלות הכוללת של המיזם והרווחים שלה, כביכול, מגביית ההיטל בגינו מבוססים על טיוטת תחשיב שנמסרה למשיבה ולא על התחשיב הסופי שלפיו נקבע ההיטל. כמו כן, המשיבה מפנה לכך כי העוררים נמנעו מהגשת חוות דעת או תחשיב נגדי של בעלי מקצוע לעניין חישוב עלות המיזם וכי בחישוביהם נפלו טעויות גסות ולפיכך על פניו אין בהם ממש. שוב מפנה המשיבה להלכה הפסוקה, לפיה רק בהתקיים חוסר סבירות קיצוני בהחלטת הרשות, בית המשפט יתערב וישנה את ההחלטה.

ביחס לטענות העורר בתיק ו"ע 1042/07, מר דביר אליעזר, ולטענות העורר בתיק ו"ע 2/08, מר אברהם אלברט, המשיבה מפנה להלכה הפסוקה, לפיה פטור או הנחה מתשלומי חובה, לרבות היטלי פיתוח, והיטל ביוב בכללם, חייבים להיות מעוגנים אך ורק בחוק. הואיל ובמקרה חוק הביוב וחוק העזר המתוקן אינם מתירים מתן פטור או הנחה בשל מצב כלכלי דחוק או מצב רפואי, אזי אין אלא לדחות את טענות העוררים בנדון.

ביחס לטענות העוררים המיוצגים באמצעות עו''ד צוק (תיק ו''ע 1053/07 ו-ו"ע 22/08) הוסיפה המשיבה וטענה כי בהתאם להוראות הסכם הפיתוח שנערך בינה לבין חב' המנותא, ואשר ממנה רכש ו אותם עוררים את נכסיהם, לא שולם תשלום כלשהו עבור מכון טיהור שפכים, אלא רק עבור ביב ציבורי וביב מאסף ולפיכך, העוררים הנ"ל לא ישמע ו בטענות בנדון. כמו כן, המשיבה מפנה להוראת חוק הביוב, ואשר מכוחו היא רשאית לגבות היטל עבור הקמת מט"ש מחוץ לתחום שיפוטה.

ביחס לטענות העוררים בתיק ו"ע 26/08 המיוצגים באמצעות עו''ד ישורון, המשיבה מפנה לכך כי בפסק הדין החלקי הערר הנ''ל נדחה ביחס לכל העוררים , זאת למעט שישה עוררים. לגוף העניין, טענה המשיבה כי שיטת ההיטל מבוססת על אומדן עלות המיזם, וכי אין מקום לשנות בדיעבד ועל סמך נתונים עדכניים את התחשיב לפיו נקבעו התעריפים לגביית ההיטל, מה גם והתעריפים נקבעו בחוק העזר המתוקן על סמך תחשיבים שאושרו על ידי גורמים ממשלתיים מוסמכים. הוסיפה המשיבה וטענה כי טענות העוררים בנדון הועלו בעלמא, ללא כל חוות דעת מקצועית. המשיבה שבה ומפנה להלכה הפסוקה, לפיה, רק בהתקיים חוסר סבירות קיצוני בחישוב עלות המיזם וגובה התעריפים שנקבעו בחוק העזר המתוקן, אז ורק אז בית המשפט מתערב בהחלטות הרשות המקומית ומושיט את הסעד המתחייב. מבחן זה אינו מתקיים בנסיבות מקרה דנן, ולפיכך אין כל מקום לקבלת הערר.

דיון:

חיוב כפל:

30. במחלוקת בשאלה האם מתקני הביוב הינם מכון טיהור לכל דבר ועניין, כטענת העוררים, או שמא בריכות חמצון, כטענת המשיבה, נצא מנקודת הנחה כי אמת בפי העוררים וכי אכן עסקינן במכוני טיהור שפכים. בנדון נפנה לפסק הדין שניתן ב-ת"א (חיפה) 963/04 מעין צבי נ' המועצה המקומית זיכרון יעקב ואח', בו נקבע כי אכן מדובר במכון טיהור.

31. טענת חלק מהעוררים כאילו חיובם בהיטל עבור המיזם הינו חיוב כפל האסור על פי דין, מבוסס על טענה עובדתית לפיה הם נשאו בהיטל עבור מתקני הביוב. לפיכך, בהתאם לכלל ולפיו , המוציא מחברו עליו הראיה, על ה עוררים מוטל נטל ההוכחה בנדון.

והנה, העוררים לא הגישו כל אסמכתא לתמיכה בטענה כאילו מי מהם שילם היטל עבור מתקני הביוב. ודוק, העובדה כי עשרות עוררים העלו את הטענה בנדון , ועל אף זאת אף לא אחד מהם לא צירף כל אסמכתא להוכחת טענתו, אך מחזקת את המסקנה כי הטענה חסרת כל בסיס.

יתרה מכך, העוררים בתיק ו"ע 1024/07, משפחת ברק והעוררים בתיק ו"ע 1033/07, משפחת לוי, הגישו דרישות תשלום וקבלות בגין תשלום היטל ביוב למשיבה מהם עולה כי הם לא חויבו עבור מתקני הביוב, ללמדך כי הטענה בדבר כפל תשלום אינה בדין יסודה.

32. העוררים המיוצגים באמצעות עו ''ד צוק בתיק 1053/07 ו-ו"ע 22/08, בני הזוג צוק ומר מתי שחם, מבססים טענת ם בדבר תשלום כפל על הוראות ההסכמים לפיהם הם רכשו את הנכס מחב' הימנותא, ואשר מפנים להסכם הפיתוח שנערך בין המוכרת לבין המשיבה מיום 5.4.82. בהסכם הפיתוח הנ"ל הוסדר תשלום היטלי פיתוח שונים, לרבות היטל הביוב. בנדון הפנו העוררים לעיל לאמור בס"ק 6(א) להסכם הפיתוח, בו נקבע כדלקמן:

"מעבר לתשלומים המפורטים לעיל לא תדרוש המועצה מהימנותא ומאת מי שיחכור ממנה את המגרשים (להלן: 'החוכרים'), סכום כלשהו בגין עבודות רשת המים ורשת הביוב".

טיעון העוררים בנדון לוקה בח סר, שכן מטעמים ה שמורים עימם ה ם מתעלמים מהאמור בסיפא של ס"ק 6(א) להסכם הפיתוח, בה נקבע כדלקמן:

"להסרת ספקות מובהר בזאת כי התשלומים שהימנותא תעשה לפי חוזה יהא בבחינת תשלום מלא סופי ומוחלט הן שלה והן של החוכרים, בקשר עם החזר הוצאות סלילת ה כבישים........ והיטל ביוב ציבורי וביב מאסף" (ההדגשה אינה במקור -ר.ח.)

הנה אם כן, בהתאם להסכם הפיתוח, חב' הימנותא שילמה למשיבה היטל ביוב אך ורק עבור ביוב ציבורי וביב מאסף, ולא עבור מכון טיהור או קווי הולכה, הוא הוא ההיטל הרלוונטי לענייננו.

בנסיבות העניין, טענות העוררים לעיל לכפל תשלום בהסתמך על הסכם הפיתוח שנערך בין המשיבה לבין חב' הימנותא, אינן בדין יסוד ן וה ן נדחות בזאת.

33. בבחינת למעלה מהצורך, גם בהתאם להוראות הדין אין לראות בהיטל עבור המט"ש וקווי ההולכה כחיוב כפל. נבהיר להלן ולו בקצרה.

34. בסעיף 27 לחוק הביוב נקבע איסור בדבר הטלת חיוב כפל, בזו הלשון:

"בנכס שכבר שולמו עליו דמי השתתפות בהתקנת ביוב, לא יחויב עוד בעל הנכס בהיטל לגבי שלב שעליו שולמו, בין שהביוב נרכש על ידי הרשות המקומית ובין שהותקן על ידיה שנית".

לא בכדי השתמש המחוקק בהוראה לעיל במונח "דמי השתתפות", שכן בטרם נקבעה שיטת ההיטל שבחוק הביוב לכיסוי עלות עבודות הפיתוח , הייתה נהוגה שיטה אחרת, היא שיטת דמי ההשתתפות, וסעיף 27 לחוק הביוב נועד למנוע כפל תשלומים בעקבות המעבר לשיטה החדשה (בהמשך נעמוד על ההבחנה בין שיטת ההיטל לבין שיטת השתתפות העצמית).

בסעיף 1 לחוק הביוב, הוגדרו, בין היתר, המונחים להלן:

ביב פרטי – ביב המשמש נכס אחד, על חיבוריו.
ביב ציבורי – ביב המשמש כמה נכסים ושהשופכין נזרמים אליו מביבים פרטיים
בלבד.
ביב מאסף – ביב שהשופכין נזרמים אליו בעיקר מביבים ציבוריים.
ביוב – ביב ציבורי או ביב מאסף על כל מתקניהם, וכן מתקנים לטיהור מי שופכין.

בסעיף 1 לחוק העזר המתוקן הוגדר המונח "ביוב" כ- "ביב ציבורי, ביב מאסף או מכון טיהור שאינו מיועד לייצור מי שתייה על מתקניהם", והיטל ביוב מוגדר כ- "היטל המוטל לשם כיסוי הוצאות של התקנת ביוב או קנייתו כאמור בסעיף 17 לחוק".

מהגדרות לעיל עולה ומתחייבת המסקנה כי הן בחוק הביוב והן בחוק העזר המתוקן, נעשתה הבחנה בין ביב ציבורי וביב מאסף לבין מכון טיהור, על מתקניו. בנסיבות העניין, לא ניתן לראות בהיטל בו נשאו מי מהעוררים עבור ביב ציבורי וביב מאסף, כהיטל עבור מכון טיהור שפכים או קווי הולכה וגם מטעם זה אין לקבל את הטענה בדבר כפל חיוב.

35. לאור מכלול הנימוקים כמפורט לעיל, אנו דוחים את הטענה כאילו היטל הביוב נשוא ההליך מהווה חיוב כפל.

חיוב רטרואקטיבי – האמנם?

36. בסעיפים 16-17 לחוק הביוב, ואשר היו בתוקף במועדים הרלוונטיים לערר, נקבע כדלקמן:

"16. החליטה רשות מקומית להתקין ביוב או לקנותו, תמסור לבעלי כל נכס שהביוב ישמש אותו, הודעה על כל שלב העומד להתקנה או לקנייה, היינו – ביב ציבורי, ביב מאסף, מכון טיהור שאינו מיועד לייצור מי שתייה ומתקנים אחרים, וטענה כי הודעה כאמור לא נמסרה למי שחייב בתשלום בעקבות ההודעה לא תישמע אלא מאותו חייב עצמו.

17. בעלי כל נכס שנמסרה להם הודעה כדין על התקנתו או קנייתו של ביוב שישמש אותו נכס, חייבים בהיטל התקנה הביוב (להלן: ההיטל), בשיעור שייקבע בחוק עזר בכל שלב כאמור בסעיף 16; ההיטל מוטל לשם כיסוי הוצאות של התקנת הביוב או של קנייתו".

בהתקיים שני השלבים המפורטים בסעיף 16 לחוק הביוב - החלטת הרשות המקומית על התקנת הביוב ומסירת הודעה לבעלי הנכסים הרלוונטיים על אותה ההחלטה - על ראש המועצה להוסיף ולפעול בהתאם לסעיף 28 לחוק הביוב, ולפיו:

"ראש המועצה ימסור לבעלי הנכסים החייבים בהיטל, דרישת תשלום המפרטת את סכום ההיטל שבעל הנכס חייב בו, את הפרטים ששימשו יסוד לחישוב ההיטל לפי פרק זה, את מועד התשלום, את זכות הערר וכן פרטים נוספים שנקבעו בחוק עזר של הרשות המקומית או בתקנות".

37. טענת חלק מהעוררים, לפיה במקרה דנן עסקינן בחיוב רטרואקטיבי האסור על פי דין, מבוססת על העובדה, שאינה שנויה במחלוקת, כי המשיבה החלה במהלכים להקמת המיזם ואף נטלה הלוואות למימונו, וזאת בטרם פעלה על פי האמור בסעיף 16 לחוק הביוב ומסרה לבעלי הנכסים הרלוונטיים, והעוררים בכללם, הודעה בדבר ההחלטה על הקמת המיזם.

ב-ע"א 380/86 נעים נ' עיריית תל אביב, פ"ד מג(4) 156 פסק בית המשפט ביחס למעמדה של הודעת הרשות המקומית לבעלי הנכסים בהתאם לסעיף 16-17 לחוק הביוב, באומרו:

"...... אמנם נכונה ההבחנה שעושים המערערים בין סלילת הכבישים להתקנת ביוב, אך הצד השווה בין שתי פעולות אלה, וזה הדבר החשוב לענייננו והמצדיק הסדר זהה, הוא, כי בשני המקרים אין לאזרח יכולת לערר על ההחלטה בדבר עצם ביצוע עבודת השיפור או התיקון בה מדובר. מכאן חובתו, בכל מקרה, להשתתף בהוצאות הכרוכות בכך, אלא אם זוכה הוא לפטור (שלם או חלקי) מסיבה כלשהי.

אשר על כן נראה לי, כי אין מנוס מלקבוע שחובת מסירת ההודעה המוזכרת בסעיף 17 הנ"ל היא פרוצדורלית גרידא, בדומה להודעה הנמסרת על סלילת רחוב או כביש" (שם, עמ' 158-159 לפסק הדין) (ההדגשה אינה במקור – ר.ח.) .

הואיל ובהתאם להלכה הפסוקה ההודעה על התקנת או קניית שלב זה או אחר של הביוב לבעלי הנכסים הרלוונטיים, הינו שלב פרוצדורלי, ומאחר וממילא אין לאזרח יכולת לערער על עצם ההחלטה בדבר ביצוע אותו שלב, אזי מן הסתם אי מתן הודעה למי מהעוררים, אינה טעם מוצדק לביטול דרישת תשלום ההיטל.

38. יתרה מכך, העוררים לא טענו כאילו הם לא ידעו על החלטת המשיבה להקים את המיזם, אלא כל טענתם היא, כי המשיבה לא שלחה להם הודעה בהתאם לסעיף 16 לחוק הביוב, זאת ותו לא. בנסיבות העניין, כאשר עסקינן בהודעה פורמלית גרידא, אזי גם מטעם זה אין לומר כאילו העדר הודעה פוגם בתוקף ההיטל.

39. בסיכומיהם הפנו חלק מהעוררים לסוגיות וסימני שאלה שונים שלא יכלו לברר בשל קבלת דרישת תשלום ההיטל ללא משלוח הודעה פורמלית בדבר ההחלטה להקמת המיזם בהתאם לסעיף 16 לחוק הביוב. בנדון הפנו העוררים לשאלות ביחס למתן פטור מתשלום היטל עבור המט"ש לתושבי פרידיס ומועצה אזורית חוף הכרמל, אי הפקדת האחריות למיזם בידי המשיבה, על אף כי היא נושאת בחלק הארי בעלות המט"ש ועוד.

טיעון העוררים לעיל אינ ו משכנע בעינינו , לא רק בשל ההלכה הפסוקה, לפיה הם אינם מוסמכים לערער על עצם הקמת מיזם, אלא גם מהטעם כי לו היתה בפיהם טענה רצינית כנגד המיזם , הם יכלו להתחקות אחר שיקולי המשיבה ומהלכיה בדיעבד באמצעות מידע ומסמכים שהיו מקבלים במסגרת הליכים מקדמיים, והעלאת טענות לגוף העניין ולא רק כתהיות וסימני שאלה ללא כל פירוט והוכחה.

זאת נדגיש, בתצהיר עדות ראשית של נציג המשיבה פורטו כל המהלכים, ההחלטות והדיונים אשר התקיימו, בצירוף אסמכתאות רלוונטיות, וזאת עד אשר המיזם קרם עור וגידים. מתיאור השתלשלות העניינים הנ"ל עולה כי צעדי המשיבה, לרבות עצם ההחלטה על הקמת המיזם, בוצעו לבקשתם, באישורם ותחת עיניהם הפקוחה של הגורמים המוסמכים, כל זאת בליווי בעלי מקצוע ובהתאם לחוות דעתם.

40. העובדה כי המשיבה נטלה הלוואות למימון המיזם, ורק לאחר מכן הוציאה דרישה לעוררים לתשלום היטל עבורו, אינה הופכת אותו לחיוב רטרואקטיבי. שכן, גובה ההיטל נקבע בחוק העזר המתוקן והוא אמור לשקף את העלות הכוללת הן של המט''ש והן של קווי ההולכה. למותר לציין, כי בטרם קביעת תעריפי ההיטל עבור שני אלה על המשיבה ל בחון מספר עניינים, כגון אופיו, מיקומו וגודלו של המיזם, והרי לצורך כך עליה להוציא הוצאות שונות כבר בשלבים המוקדמים. ואכן, כך אירע במקרה דנן בו החליטה המשיבה עוד ביום 14.3.02 ליטול הלוואה למימון שירותי הנדסה בהקשר למיזם. בנסיבות העניין, אין כל היגיון בטענה כאילו גילום ההלוואות שנטלה המשיבה לצורך מימון המיזם בחישוב גובה ההיטל, מהווה חיוב רטרואקטיבי האסור על פי דין.

חיזוק למסקנה אליה הגענו לעיל מצאנו ב-ע"א 2939/93 המועצה המקומית ראש העין נ' בן יקר גת, חב' להנדסה ובניין בע"מ (פורסם בנבו) , בו התייחס בית המשפט לסעיפים 16-17 לחוק הביוב, באומרו:

"......העולה מסעיפים אלה הוא, שרק במקרים בהם הרשות המקומית החליטה להתקין או לקנות מתקני ביוב, והיא נשאה או עתידה לשאת בהוצאות התקנתם, עומדת לה הזכות לגבות היטל ביוב מבעלי נכסים שהנחת הצינורות או מתקן הביוב ישמשו את נכסיהם. ............ יוצא, שצדק בית המשפט המחוזי, בציינו כי רק במקרה של הוצאה כספית בפועל על ידי רשות קמומית (צ"ל: מקומית – ר.ח.) , על הנחת צינורות או התקנת ביוב – בין הוצאה כספית בעבר ובין הוצאה כספית בעתיד, בין שתבצע את העבודות האמורות בעצמה ובין על ידי אחרים – רשאית היא לגבות היטלים מבעלי נכסים שאלה ישמשום" (שם, סעיף 2 לפסק הדין) (ההדגשות אינן במקור – ר.ח.).

על אותה הלכה חזר בית המשפט בתיק בר"מ 135/10 מנחומי בוני מגדלי דוד רמת גן בע"מ נ' עיריית רמת גן (פורסם בנבו) (שם סעיף 10 לפסק הדין).

41. בסיכומיהם, הפנו חלק מהעוררים לפסק הדין שניתן ב-ע"ש (מחוזי חיפה) 5760/98 עיריית קרית אתא נ' פוקס (פורסם בנבו) אולם, לא מצאנו כי המשל דומה לנמשל. בעניין פוקס הנ"ל, הרשות המקומית חייבה את העורר בהיטל עבור הנחת קווי ביוב אשר בוצעה בשנת 1996, ובמסגרת אותו היטל נכלל חיוב עבור עבודות ביוב אחרות שבוצעו עוד בשנת 1948. הנה אם כן, שני המאפיינים שבגינם נדחתה דרישת הרשות המקומית באותו מקרה לחייב את העורר בהיטל ביוב – דרישה לתשלום היטל ביוב כעבור עשרות שנים ממועד ביצוע העבודות, ובגין עבודות שונות – לא מתקיימים במקרה דנן.

42. ממכלול הנימוקים לעיל אנו דוחים את טענת העוררים בדבר חיובם בהיטל רטרואקטיבי.

דרישת התשלום:

43. בהתאם לסעיף 28 לחוק הביוב, כמצוטט לעיל, על הרשות המקומית להוציא לבעלי הנכסים הרלוונטיים דרישת תשלום ובה פרטים מפרטים שונים, לרבות זכותם להגיש ערר על אותה דרישה, כקבוע בסעיף 30 לחוק הביוב.

44. אין חולק כי במקרה דנן תחילה הוציאה המשיבה לעוררים דרישת תשלום פגומה, שאינה ממלאת אחר סעיף 28 לחוק הביוב, בין היתר מאחר ולא צוין בה כי מוקנית להם הזכות להגשת ערר. רק בהמשך הוציאה המשיבה דרישת תשלום מתוקנת העומדת בהוראות הדין.

במסגרת פסק הדין החלקי דנה הוועדה הקודמת בטענות ביחס לפגמים שנפלו בדרישת התשלום הראשונה, ולאחר סקירת הדין וההלכה הפסוקה , היא באה לכלל מסקנה כדלקמן: "...... הצבענו על כך כי מכלול הפגמים שנמנו בפעולה של המועצה, כך נלמד מהפסיקה שהובאה לידינו, אינה אוצרת די כוח, על מנת לאיין את דרישת התשלום". יחד עם זאת, הוועדה התחשבה בפגמים שנפלו בדרישת התשלום הראשונה לצורך קביעת מניין הימים להגשת העררים השונים (שם, סעיף 30 לפסק הדין החלקי).

45. על אף האמור לעיל, בחרו חלק מהעוררים, ומשיקולים השמורים עמם, לשוב ולהעלות במסגרת סיכומיהם טענות לעניין הפגמים שנפלו בדרישת התשלום הראשונה, תוך התעלמות מהעובדה כי המשיבה הוציאה דרישת תשלום מתוקנת וכן מההכרעה באותה סוגיה במסגרת פסק הדין החלקי, שכזכור, לא הוגש עליו ערעור.

46. בנסיבות כמתואר לעיל, הוועדה לא מוצאת כל מקום לשוב ולדון בטיעוני העוררים לגופם ביחס לפגמים שנפלו בדרישת התשלום הראשונה.

הוראות חוק העזר:

47. בסעיף 1 לחוק העזר המתוקן הוגדר המונח "ביוב" בזו הלשון:

"ביב ציבורי, ביב מאסף או מכון טיהור שאינו מיו עד לייצור מי שתייה, על מתקניהם"(ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).

לאור הגדרת המונח ''ביוב'' לעיל, בו נעשה שימוש במילה "או", עלתה הטענה כי אין לחייב את העוררים בהיטל הן עבור ביב מאסף והן עבור מכון טיהור, ומאחר ובעבר הם חויבו בהיטל עבור ביב מאסף, אזי אין לחייבם עבור מכון הטיהור. כן טענו העוררים כי הואיל ולא צוין בהגדרת המונח ''ביוב'' לעיל מפורשות רכיב של קווי הולכה, אזי ההיטל עבור אותו רכיב הינו "המצאה פסולה" של המשיבה. האמנם?

הטיעון לעיל מקורו בפרשנות מוטעית למשמעות הנכונה של המילה "או" שבהגדרה המונח ''ביוב'', לאור ההקשר בו היא מופיעה ואף יוצרת תוצאה מעוותת ו בלתי מתקבלת על הדעת, שאינה מתיישבת עם יתר הוראות חוק העזר המתוקן וחוק הביוב. נבהיר להלן.

48. בסעיף 2 לחוק העזר המתוקן נקבע כדלקמן:

"בעלי נכס שנמסרה להם הודעה כדין על התקנתו או קנייתו של ביוב שישמש אותו נכס, חייבים בהיטל ביוב בשיעורים שנקבעו בתוספת לכל שלב כאמור בסעיף 16 לחוק." (ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).

סעיף 16 לחוק הביוב, אליו מופנה סעיף 2 לחוק העזר כמצוטט לעיל, קובע כדלקמן:

"החליטה רשות מקומית להתקין ביוב או לקנותו, תמסור לבעלי כל נכס שהביוב ישמש אותו, הודעה על כל שלב העומד להתקנה או לקנייה, היינו – ביב ציבורי, ביב מאסף, מכון טיהור שאינו מיועד לייצור מי שתייה ומתקנים אחרים ....... ." (ההדגשה אינה במקור – ר.ח.) .

הנה אם כן, מסעיף 16 לחוק הביוב, אשר נקלט במסגרת סעיף 2 לחוק העזר המתוקן, עולה ומתחייבת המסקנה כי ביב מאסף ומכון טיהור שלא נועד ליצור מי שתיה, הינם רכיבים שונים וחיוב בהיטל עבור אחד מהם, אינו מונע את החיוב עבור הרכיב השני.

ודוק, עניינו של סעיף 1 לחוק העזר המתוקן, הוא בהגדרת מונחים שונים, לרבות המונח ''ביוב''. מאידך, אין עניינו של הסעיף הנ''ל בקביעה האם הטלת היטל על רכיב זה או אחר מרכיבי הביוב המפורטים בו – ביב ציבורי, ביב מאסף ומכוני טיהור על מתקניהם – שוללת הטלת היטל על רכיב אחר. מאידך, סעיף 2 לחוק העזר המתוקן, ואשר כותרתו ''היטל ביוב'' הוא הוא ההוראה המסדירה חיוב תושבי זיכרון יעקב בהיטל ביוב ובאמצעותו ניתן להגיע לתוצאה מושכלת ונכונה, בשאלה האם המשיבה מוסמכת להטיל היטל ביוב הן עבור ביב מאסף והן עבור מכון טיהור שפכים, אם לאו. באם לא תאמר זאת, הדבר יאיין את סעיף 2 לחוק העזר המתוקן, לפיה, בעל נכס מחויב בתשלום היטל ביוב ''לכל שלב כאמור בסעיף 16 לחוק הביוב'', משמע, לרבות ביב מאסף וגם מכון טיהור, על מתקניהם, תוצאה שאין הדעת סובלת.

49. באשר לרכיבי התשתיות המונציפליות השונות, ומערכת הביוב בכללן, נאמר בספרו של עו"ד עפר שפיר "אגרות והיטלי פיתוח ברשויות מקומיות ", מהדורה שלישית, (להלן: ''ספר שפיר''), כדלקמן:

"היטלי הפיתוח מיועדים לממן את כלל מערכות התשתית המונציפליות, על כל מרכיביהן.
את מערכת התשתיות נהוג לחלק לשני מרכיבים:

א. מרכיב התשתית המקומית – אותם חלקי תשתית המיועדים לשרת ולשמש שכונות או מתחמים קונקרטיים. חלקים אלו מכונים בעגה המקצועית 'תשתיות צמודות'.
מדובר ב רחובות שכונתיים; בקווי ביוב ומים שכונתיים; בקטעי קשר המחוברים הישר לבניינים ולמערכות הביוב והמים הפנימיות שלהם וכדומה.

ב. מרכיב התשתית האזורית או הכלל עירונית – אותם חלקי תשתית ומתקנים המשמשים על פי טיבם אזורים גדולים ברשות המקומית או כל הרשות המקומית כולה – מרכיב זה מכונה בעגה המקצועית 'תשתית על'.
מונח זה כולל בתוכו רחובות עורקיים המשמשים נתיבי תנועה כלל עירוניים ; קווי ביוב ומים מאספים רחבי קוטר, המיועדים לאסוף שפכים של שכונות שלמות המוזרמים אליהם על ידי הקווים השכונתיים ולהוליכם; מתקני איגום וטיהור של מים ושפכים; מובילי ניקוז גדולים וכיוצא באלה" (שם עמ' 85)(ההדגשות אינם במקור – ר.ח.).

ובהמשך:

"ככל שמדובר בתשתית הביוב, אז חוק הביוב, בטרם תוקן בשנת 2009, תיקון שבו בוטל הפרק השלישי שבו, חייב להבחין לצורכי קביעת תעריפי ההיטל בין מרכיבי התשתית למיניהם: ביב ציבורי, שהוא התשתית הצמודה; ביב מאסף; מתקנים אחרים ומכון טיהור, שהם בעיקרון מרכיבים של תשתית על." (שם, עמ' 96).

מהאמור לעיל, וכן על פי הגיונם של דברים, אין חולק כי ביב מאסף ומכון טיהור, הם רכיבים שונים במהותם ולכל אחד מהם ייעוד משלו. לפיכך התקנת אחד הרכיבים הנ''ל והטלת היטל בגינו אינם יכול ים לבוא על חשבון ובמקום התקנת רכיב אחר והטלת היטל בגינו .

50. לאור האמור לעיל, השימוש במילה ''או'' בהגדרת המונח ''ביוב'' בסעיף 1 לחוק העזר המתוקן , אינה שוללת את סמכות המשיבה לחייב את העוררים הן בהיטל עבור ביב מאסף והן בהיטל עבור מכון טיהור.

51. הטענה ולפיה היטל עבור קווי ההולכה הינו המצאה של המשיבה, מתעלמת מהגדרת המונח ''ביוב'' בסעיף 1 לחוק העזר המתוקן הכולל את המילים ''על מתקניהם'' וכן מהמילים ''מתקנים אחרים'' בסעיף 16 לחוק הביוב. בנדון יובהר כי מאחר וקווי ההולכה הם חלק חיוני להפעלת המט''ש, והרי בלעדיהם הוא יהיה אבן שאין לה הופכין ולא ניתן להפיק ממנו כל תועלת, אזי בהחלט יש לומר כי אותם קווים הם חלק ממתקני המט''ש, ואף חלק בלתי נפרד ממנו, ולא המצאה של המשיבה, כפי שטענו העוררים.

52. זאת שוב יש לזכור, החלטת המשיבה להקים את המט"ש מחוץ לתחום השיפוט שלה נבעה מאילוצים טופוגרפיים, הכל כפי שנקבע ואושר על ידי בעלי מקצוע וגורמים ממשלתיים מוסמכים. לפיכך, ועל מנת להוביל את מי השופכין מתחומה של המשיבה אל המט"ש, היה צורך בהתקנת קווי הולכה, כפי שאכן נעשה בפועל, שוב ללמדך כי גביית היטל עבור אותם קווים, אינם המצאה של המשיבה, אלא כורח המציאות.

53. כזכור, במסגרת תיק ו''ע 1053/07 ו- ו"ע 22/08 העלה עו''ד צוף טענה, ולפיה המשיבה אינה מוסכמת לגבות היטל ביוב עבור מט"ש המוקם מחוץ לשטח שלה. האמנם?

בסעיף 2 לחוק הביוב נקבע כדלקמן:

"רשות מקומית בלא תאגיד, רשאית, ועל פי הוראות מועצת רשות המים והביוב חייבת, להתקין ביוב, לשדרגו או להרחיבו בתחומה או בחלק ממנו, בעבור מי שנמצא בתחומה". (ההדגשה אינה במקור –ר.ח.)

הנה אם כן, בניגוד לטענת אותם עוררים, בהתאם לחוק, הרשות המקומית מוסמכת להתקין ביוב לרבות, מכון טיהור שופכין, גם כ אשר רק חלק מהביוב מצוי בשטח שיפוטה, בעוד כי חלק אחר מצוי מחוץ לאותו שטח.

54. לסיכום פרק זה, טענות העוררים כנגד הוראות חוק העזר המתוקן וסמכות המשיבה לגבות מכוחו היטל עבור הקמת המיזם, על שני רכיביו – המט''ש וקווי הביוב – אינן משכנעות בעיננו והן נדחות בזאת .

שיטת החישוב:

55. אין חולק כי בהתאם להוראות הדין ולהלכה הפסוקה, המשיבה רשאית לגבות היטל המכסה אך ורק את עלות המיזם, אולם לא מעבר לכך. עיקרון זה נקבע בסעיף 17 סיפא לחוק הביוב, לפיו "ההיטל מוטל לשם כיסוי הוצאות של התקנת הביוב או קנייתו" ובתי המשפט חזר ו על אותו עקרון לא אחת. בנדון נפסק ב- בג"צ 1149/95 ארקו תעשיות חשמל בע"מ ואח' נ' ראש עיריית ראשון לציון ואח', פ"ד נד(5) 547, כדלקמן:

"חיובם של בעלי הנכסים בהיטל ביוב נקבע בחוק הביוב הראשי, ורק את קביעת שיעורו הוא הותיר בידי מחוקק המשנה. לפי חוק הביוב הראשי, מוטל ההיטל לשם כיסוי הוצאותיה של הרשות בהתקנת הביוב או בקנייתו. קביעת שיעורו של היטל הביוב חייבת להיעשות באופן שיכסה את ההוצאות הנ"ל. ......... הרשות אינה רשאית אפוא לגבות מהתושבים אלא היטל ביוב שיכסה את הוצאותיה שכבר הוצאו או את ההוצאות הצפויות, לא יותר אך גם לא פחות ......... והיא חייבת מפעם לפעם, לפי העניין, לעדכן את הנתונים החזויים שעל-פיהם היא פעלה לפי ההתפתחויות, לפי ההוצאות שכבר הוצאו בפועל בהתאמה לתחזיות שבעבר ולפי התחזיות בעתיד." (שם, עמ' 565-566).

לאותה ההלכה ר' ע"א 263/78 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' המועצה המקומית נשר, פ"ד לג(1) 757.

56. שתי פנים ל טענת מי מהעוררים כנגד חישוב ההיטל , ואלה הן: האחת, הסכום שהמשיבה תגבה מכלל תושבי זיכרון בגין ההיטל עולה על עלות המיזם ומותיר בידיה רווח במיליוני שקלים וכי גביית ההיטל מהתושבים המתעתדים לבנות בזיכרון יעקב בלבד מכסה את עלות המיזם. והשנייה, לא היה מקום להטיל על זיכרון יעקב את חלק הארי בעלות הקמת המט"ש – כ-67% - זאת על אף העובדה כי השטח שלה קטן משטח שתי הרשויות המקומיות הנוספות השותפות בהקמתו .

57. טיעוני העוררים לעיל, הינם טיעונים שבמומחיות, ועל אף זאת הם בחרו, ושיקוליהם עמם, שלא לתמוך אותם בחוות דעת, אף לא נייר עמדה, של בעל מקצוע בתחום.

מנגד, חישובי המשיבה ביחס לעלות המיזם, וקביעת גובה התעריפים אשר נקבעו בחוק העזר המתוקן, ולפיהם חושב גובה ההיטל, מבוססים על עמדתם של בעלי מקצוע שהמשיבה שכרה את שירותיהם כבר בשלבים הראשונים לתחילת המיזם. כמו כן, בהסתמך על עמדתם של בעלי המקצוע הנ''ל , נקבע שיעור הנטל שיוטל על כל אחת מהרשויות השותפות במיזם, כאשר הפרמטר שנבחר לקביעת חלקה של כל רשות בעלות מכון הטיהור, הוא כמות השפכין שכל אחד מהיישובים הנ"ל יזרים למט"ש. ושוב נזכיר, גם ההחלטות בנדון נעשו תחת פיקוחם ואישורים של גורמים ממשלתיים, מוסמכים ורשמיים אחרים.

בנדון, צירפה המשיבה לתצהיר עדותה הראשית טיוטת חישוב עלות המיזם אשר נערכה על ידי חב ' "אורבניקס בע"מ" המתמחה בדבר, נספח 6 לתצהיר, וכן תחשיב עדכני של אותה חברה, נספח 12 לתצהיר, ואשר נערך לאחר שחברת "בלשה – ילון מערכות תשתית בע"מ" תכננה את המט"ש וקבעה את חלוקת הנטל בגינו בין שלושת הרשויות הרלוונטיות. בהמשך, היועץ הכלכלי של משרד הפנים בדק את התחשיב העדכני שערכה חב' אורבניקס , וקבע בנייר עמדה כי "ההנחות הכלכליות – פיננסיות בהן נעשה שימוש בתחשיב הינן מקובלות" (נספח 13 לתצהיר המשיבה).

58. יתרה מכך, ושוב מהטעמים השמורים עמם, חישובי עו"ד עזורה והעוררים המיוצגים באמצעותו ביחס להיטל המגיע למשיבה מבוסס על טיוטת התחשיב של חב' אורבניקס, ולא על התחשיב העדכני, ומכל מקום נפלו בהם טעויות גסות כדוגמה המפורטת להלן.

בחוק העזר המתוקן נקבעו ארבעה תעריפים לחישוב גובה ההיטל הרלוונטיים לענייננו, ואלה הם:

מתקני טיהור:
א. לכל מ"ר משטח הקרקע (לרבות קרקע שעליה עומד בניין) 4.87 ₪
ב. לכל מ"ר של בנייה 9.73 ₪

קווי הולכה למכון טיהור שפכים:
א. לכל מ"ר משטח הקרקע (לרבות קרקע שעליה עומד בניין) 2.16 ₪
ב. לכל מ"ר של בנייה 4.31 ₪

הנה אם כן, בחישוב גובה ההיטל יש להבין בין שטח קרקע לבין שטח בנייה, הן ביחס למט"ש
והן ביחס לקווי ההולכה. על אף זאת, בחישוביהם התעלמו העוררים מהבחנה זו, והם חיברו את כל התעריפים כמפורט לעיל, והכפילו את הסכום שהתקבל, 21 ש''ח למ''ר, הן בשטחי התעשייה והן בשטחי הבנייה ובכך הגיעו, יש לקוות בהיסח הדעת, לתוצאה מעוותת המנפחת ללא כל בסיס את הסכומים המגיעים למשיבה בגביית ההיטל.

למותר לציין, כי ניסיונם זה של העוררים לא יצלח, והוועדה דוחה אותו בשתי ידיים.

59. חלוקת הנטל עבור הקמת המט"ש בין הרשויות השונות על פי כמות השפכים שכל אחד מהיישובים מזרים למ כון, הגיונית וסבירה בעיני הוועדה, מה גם, וכאמור, והדברים נקבעו על פי חוות דעתם של אנשי מקצוע. לא ניתן בהבל פיהם של העוררים לקבל את העמדה כי חלוקת הנטל בין הרשויות תקבע לפי גודל שטח היישוב, מה גם ולא ברור מה הרלוונטיות בין נתון זה לבין קביעת שיעור ההשתתפות של כל אחד מהיישובים הרלוונטיים בעלות המט''ש.

60. למעלה מהצורך, מצאנו להפנות בנדון לחזקה כפי שנקבעה בהלכה הפסוקה, לפיה, הרשות פועלת כדין והטוען אחרת, עליו הראיה. בנדון, נפסק ב- בר"מ 8499/06 עו"ד אליאב נ' עיריית הרצליה (פורסם בנבו) כדלקמן:

"אשר לטענתו של המבקש בנוגע לאי סבירות העלאת תעריף היטל הביוב. חזקה על רשות שהיא פועלת כדין, והטוען כי פעולה מסוימת נעשתה שלא כדין, עליו הראיה. וכן, הלכה היא כי לשם הרמת נטל ראייתי זה לא די בקיומה של תחושה בעלמא, המבוססת על השערות והנחות בלבד, אלא יש להניח תשתית עובדתית לטענה ............ עוד נקבע ביחס להטלת חיובי ארנונה - אך הדברים יפים גם לעניינו - כי לעירייה שיקול דעת רחב בבואה לקבוע את אמות המידה להטלתם, וממילא מצומצמת התערבות בית המשפט בשיקול דעתה בנימוק של אי סבירות. וכן, כי על המבקש להשיג על תקפותה של ההחלטה המנהלית בעילת חוסר סבירות, להראות כי ההחלטה לוקה באי סבירות רבתי ............. במקרה שלפניי המבקש לא ביסס את טענתו בדבר חוסר סבירות העלאת תעריף היטל הביוב על תחשיבים, חוות דעת מומחה, השוואה לתעריפי היטלים של רשויות אחרות או על כל ראיה אחרת אשר היה בה כדי לעורר ספק מהותי בדבר כשרותה המנהלית של פעולת העירייה. כל שטען הוא כי העלאה של 52% בשיעור תעריף היטל הביוב בתוך שנתיים אינה סבירה באופן קיצוני המעורר ספק מהותי אשר יש בו כדי להעביר את הנטל להצדיקו לעירייה. אכן, אחוז העלאת התעריף הינו גבוה על פניו, ואולם, כפי שקבע בית המשפט, אין בעובדה זו כשלעצמה, כדי לעורר ספק מהותי כאמור, אשר הצדיק את העברת הנטל לעירייה.  לפיכך בדין קבע בית המשפט כי דין ערעור העירייה בנושא זה, להתקבל, ואין מקום ליתן רשות ערעור." (שם, סעיף 6 לפסק הדין).

במקרה דנן, העוררים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכחת חוסר סבירות החלטת המשיבה בנדון , אף לא גירדו את קצה קצהו של נטל זה, וזאת הן ביחס לקביעת חלקה של זיכרון יעקב בעלות הקמת המט"ש, והן לעניין קביעת גובה ההיטל המוטל על תושבי המקום לכיסוי עלות המיזם.

61. האמור לעיל נכון אף ביתר שאת ביחס לטענת העוררים המיוצגים באמצעות עו''ד ישורון בתיק ו"ע 26/08, לפיה המשיבה לא התחשבה בנתוני גידול האוכלוסיה ממועד חקיקית חוק העזר המתוקן ועד לסוף שנת 2007.

לעניין הערר הנ''ל , נזכיר תחילה כי בסעיף 33 לפסק הדין החלקי קבעה הוועדה הקודמת, כי יש לדחות את הערר ביחס לכל העוררים הנ"ל, זאת למעט ה"ה משה בלומנפלד, טל דרורי, ארז ניידרמן, יעקב ניידרמן ו-יניב ואסתר מדר. לפיכך, ומשלא הוגש ערעור על פסק הדין החלקי, אזי האמור להלן רלוונטי אך ורק ביחס לעוררים הנ"ל.

לגוף העניין, אין אלא להפנות להלכה שנפסקה ב-ע"א 1711/02 עיריית חולון נ' ארגון הקבלנים והבונים חולון, פ"ד נח (5) 933, שם התייחס בית המשפט למאפייני שיטת ההיטל תוך שלילה מפורשת של הטענה בדבר הצורך להתחשב בנתוני זמן אמת שהתווספו בדיעבד, באומרו:

"הגישה שלפיה יש לבחון את סבירותו של תעריף ההיטל על-פי נתוני אמת הנבדקים בדיעבד, נוגדת בעיניי את השיטה ואת המתכונת שעליה מבוסס חישובו של תשלום חובה מסוג היטל. כפי שכבר צוין, מדובר בשיטת חישוב המושתתת על אומדן מקצועי באשר לעלות הכוללת של מערכת התשתית המוניציפלית הרלוונטית, בניגוד לשיטת דמי ההשתתפות המושתתת על כיסוי עלויות של עבודת תשתית ספציפית. ............... הרעיון המרכזי המונח בבסיס שיטת ההיטל הוא כאמור שיש להביא בחשבון את מכלול העלויות של התשתית המוניציפלית כולה, וזאת על-פי הערכות ואומדנים מקצועיים המתייחסים לעבודות שכבר בוצעו וכן לעבודות הצפויות להתבצע בעתיד הקרוב או הרחוק בקשר לאותה תשתית. מאחר שעניין לנו במכלול התשתית המוניציפלית הרלוונטית, לא ניתן לבחון את סבירותו של התעריף שנקבע בשיטת ההיטל על-פי נתוני אמת שנאספו לנקודת זמן ספציפית . .................. טעם נוסף אשר בגינו אין מקום לאמץ את הגישה בדבר בדיקת הסבירות על-פי נתונים שנאספו בדיעבד נעוץ בכך שגישה זו יש בה כדי לשלול משיטת ההיטל את אחד היתרונות הבולטים שלה, וכוונתי ליתרונה כשיטה הקובעת אמת מידה אחידה ופשוטה ליישום בצד יתרונותיה כשיטה צודקת ושוויונית לעומת שיטת 'דמי ההשתתפות'. כפי שכבר צוין, משמשים נתוני האמת את אנשי המקצוע העוסקים בהכנת התחשיב לצורך קביעת ההערכות הצופות פני עתיד, אולם אם תידרש הרשות לבחון לאחור את סבירותו של התעריף שנקבע על-פי נתוני אמת שנאספו בדיעבד, תיווצר אי-ודאות מתמדת באשר לסופיות התעריף שנקבע, ותהליך החיוב בכל הנוגע לאותו תעריף יהפוך מסורבל ובלתי יעיל.

בשל כל הטעמים הללו כולם נראה כי יש לבחון את סבירותם של היטלי הפיתוח נושא הערעורים ואת סבירותה של החלטת מועצת העירייה, אשר קבעה את התעריפים החדשים בלי להביא בחשבון את נתוני האמת שנאספו בדיעבד או את מצבה של קופת העירייה בכל הנוגע לתשלומים אלה." (שם, סעיף 7 לפסק הדין) (ההדגשה אינה במקור - .רח.)

62. ממכלול הנימוקים לעיל הוועדה דוחה את הטענות שהועלו כנגד חישוב גובה ההיטל וחלקה של זיכרון יעקב בעלות המט"ש.

זהות החייב הנכון :

63. הטענה ולפיה חלק מהעוררים אינו החייב הנכון בתשלום ההיטל עבור המיזם, עלתה במסגרת פסק הדין החלקי , אולם הוועדה בהרכבה הקודם לא הכריעה בה לגופה והותירה אותה לשלב זה.

64. שאלת זהותו של החייב הנכון קשורה קשר הדוק ובל ינותק עם סוגיה נוספת, והיא, מועד גיבוש חובת תשלום ההיטל על ידי העוררים (ר' ספרו של שפיר בעמ' 102-103).

65. כזכור, בסעיפים 16-17 ו-28 לחוק הביוב קבע המחוקק שלושה שלבים לחיוב היטל ביוב, ואלה הם:

קבלת החלטה של הרשות המקומית או מועצת הרשות המקומית בדבר קניית ביוב או התקנתו.
מסירת הודעה על אותה החלטה לבעלי הנכסים שהביוב ישמש את נכסיהם. בנדון יצוין, כי הואיל ומערכת הביוב מוקמת לרוב בשלבים, אזי יש להמציא הודעה כאמור לבעלי הנכסים על כל שלב ושלב (כפי שהובהר לעיל, הודעה זו הינה פורמאלית).
שיגור הודעת תשלום לבעלי הנכסים החייבים בתשלום ההיטל.

יצוין כי בסעיף 2 לחוק העזר המתוקן אימצה המשיבה את הוראות סעיפים 16 – 17 לחוק הביוב מבלי שנקבע מבחן שונה לגיבוש העילה לתשלום היטל הביוב, ולפיכך אין אלא לפנות בנדון לדין ולהלכה הפסוקה ביחס לחוק הביוב.

66. טרם תידון שאלת מועד גיבוש העילה לחיוב הנישום בהיטל, נעמוד תחילה על ההבחנה בין שיטת דמי ההשתתפות אשר הייתה נהוגה בעבר למימון הוצאות עבודות פיתוח ברשויות המקומיות, לבין שיטת ההיטלים אשר החליפה אותה, שיטה שבאה לידי ביטוי בפרק השלישי לחוק הביוב.

בפסק הדין שניתן ב-עע"מ 2314/10 עיריית ראש העין נ' אשבד נכסים בע"מ (פורסם בנבו), עמד בית המשפט על מאפייניה של שיטת החיוב בדמי ההשתתפות, באומרו:

"שיטת ההיטל החליפה את שיטת דמי ההשתתפות שנהגה עד שנות השבעים. שתי שיטות המימון – המנויות בחוקים המסמיכים את העירייה להטיל תשלומי חובה כשיטות חלופיות – נבדלות זו מזו הן בתפיסת החיוב הן בבסיסו. לפי שיטת דמי ההשתתפות, בעלי נכסים מחויבים בתשלום בגין ביצוע עבודות תשתית ספציפיות המשרתות באופן ישיר את הנכסים שבבעלותם ומקיימות זיקה ישירה של מימון בין הנכס לבין התשתית המשמשת אותו. דמי ההשתתפות נקבעים בהתאם להוצאות שהוציאה הרשות בפועל, ונועדים לממן עבודות פיתוח קונקרטיות עבור בעלי נכסים גובלים, כנגזרת של עלותן המיידית. החיוב מושת על בעלי הנכסים הגובלים, כל אחד לפי חלקו היחסי בעלות קטע התשתית הקונקרטי, ובהתאם לאמות מידה שונות....."(שם, סעיף 13 לפסק הדין)(ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).

באשר למאפייני שיטת ההיטל, הוסיף בית המשפט בעניין אשבד לעיל, באומרו:

"...... לפי שיטה זו, תעריף ההיטל אינו מחושב בזיקה מימונית לעלות הקונקרטית של הקמת תשתית ספציפית, אלא מחושב כנגזרת מתחשיב מקצועי המבוסס על אומדן של כלל עלויות התשתית שאותו סוג של היטל נועד לממן בתחומי הרשות המקומית כולה . התחשיב נערך על-ידי אנשי מקצוע (מהנדסי תעשיה וניהול, מהנדסי בניין, כלכלנים ושמאי מקרקעין) ומביא בחשבון הן את השטח הבנוי בעת עריכת התחשיב הן את זכויות הבניה שטרם נוצלו לפי התוכנית הקיימת. מתחשיב כולל זה נגזר תעריף ההיטל, המשולם לכל מטר רבוע או מטר מעוקב של בנייה...." (שם, סעיף 15 לפסק הדין) (ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).

יוצא אפוא, כי בניגוד לשיטת דמי ההשתתפות, לפיה יש להצביע על זיקת מימון וזיקת הנאה
בין עבודות הפיתוח לבין הנכס הספיציפי כתנאי לגיבוש עילת חיוב הבעלים של הנכס בדמי הש תתפות, הרי לפי שיטת ההיטל די בקיומה של זיקת הנאה בלבד, ובמילים אחרות, די בביצוע עבודות תשתית על מנת לגבש את חיובו של הנישום – בעל הנכס – בתשלום ההיטל שנועד לממן את כלל הוצאותיה של הרשות המקומית עבור אותן עבודות.

67. שאלה אחרת היא, מה מידת זיקת ההנאה המצדיקה את חיוב הנישום בתשלום ההיטל, והאם בנדון נדרש חיבור של הנכס בפועל למערכת הביוב, או שמא די לנו בקיומו של פו טנציאל החיבור.

פרק 3 לחוק הביוב אינו נותן מענה מפורש לשאלה לעיל. יחד עם זאת, ראוי להפנות ללשון העתידית בה עושה המחוקק שימוש בסעיפים 16-17 לחוק הביוב, בהם נקבע כי הרשות המקומית תמסור הודעה על החלטה להתקנת או קניית ביוב "לבעלי כל נכס שהביוב ישמש אותו" וכי בעל נכס שנמסרה לו הודעה "על התקנתו או קנייתו של ביוב שישמש אותו נכס, חייבים בהיטל התקנת הביוב" . השימוש בלשון עתיד בהוראות החוק תומך במסקנה כי על מנת לקבוע קיומה של זיקת ההנאה לגיבוש עילת החיוב בהיטל, די בקיומו של פוטנציאל לחיבור הנכס למערכת הביוב, אך אין צורך בחיבור בפועל לאותה מערכת.

בנדון, נאמר בספרו של שפיר לעיל כדלקמן:

"....האפשרות להתחבר למערכת הביוב המוניציפלית, או במילים אחרות 'פוטנציאל ההנאה' של נכס פלוני ממערכת הביוב המוניציפלית די בה לגבש את החיוב בהיטל. על פי גישה זו נפסקה ההלכה בעניין מ.מ. נשר (ע"א 263/78 חברת החשמל נ' מועצה מקומית נשר, פ"ד לג (1) 757 – ר.ח.), וזו זכתה לחיזוק מפורש בפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט העליון בעניין נעים נ' עיריית תל אביב" (שם, 1071).

נוסיף כי בפסק הדין ב-עמ"נ (י-ם) 240/40 מועצה אזורית מטה יהודה נ' משה בניטה ואח' (פורסם בנבו) , אימץ בית המשפט את העמדה לעיל, ופסק באומרו:

"פרשנות ראויה ותכליתית של החוק מביאה למסקנה כי די בפוטנציאל של חיבור הנכס למערכת הביוב על מנת לגבש את ההצדקה בחיוב בהיטל" (שם, סעיף 31 פסק הדין).

68. אין באמור לעיל כדי לחייב את המסקנה כאילו פוטנציאל חיבור הנכס למערכת הביוב מתממש אך ורק עם סיום העבודות להקמת אותה מערכת, כשכל שנותר הוא לבצע חיבור פיזי בין שניהם. אם תאמר זאת, משמעות הדבר תהיה כי תחילה על הרשות המקומית לממן, כמעט באופן מלא, את עלות הקמתה או קנייתה של מערכת הביוב, ורק עם השלמת המערכת מתג בשת, כביכול, העילה לחיוב בעלי הנכסים הרלוונטיים בהיטל ביוב. תוצאה זו אין הדעת סובלת, והיא עלולה לגרום לגירעון תקציבי אצל הרשויות המקומיות, במיוחד אצל אותן רשויות שאינן מבוססות כלכלית. כמו כן, תוצאה זו מנוגדת להלכה הפסוקה, בה נקבע פעם אחר פעם, כי הרשות המקומית זכאית לגבות היטל ביוב, בין אם עבור הוצאה כספית אשר הוציאה בעבר ובין אם עבור הוצאה כספית עתידית (ר' פסק דין בן יקר גת אליו התייחסנו בסעיף 40 לעיל).

69. נדגיש כי אין באמור לעיל כדי לחייב את המסקנה כאילו הרשויות המקומיות מנועות מלדרוש מבעלי הנכסים הרלוונטיים תשלום היטל ביוב רק עם סיום העבודות וכאשר המערכת מוכנה להפעלה , והן בהחלט מוסמכות לבחור באפשרות זו. בנדון, אין אלא לשוב ולהפנות לספרו של שפיר לעיל, לפיו:

"אנו מסוגלים להעלות על הדעת פערים לגיטימיים בצרכי הרשות המקומית ובאינטרסים של בעלי הנכס בה, בסוגיה זו. רשות מקומית שקופתה איתנה ואין לה בעיה של משאבים ונזילות למימון תשתיותיה, ייתכן שתעדיף לדחות את מועד הטלתם של ההיטלים כולם למועד מימוש זכויות, קרי בעת בנייה או העברת זכויות הוא הדין ברשות מקומית שתבקש מאותו טעם להטיל ולגבות את היטליהם רק בעת תחילת ביצוען הפיזי של העבודות או אולי בגמר ביצוען.

אנו סבורים כי כל אחד ממועדים אלו הוא כשלעצמו לגיטימי וכי יש להותיר בידי הרשויות את שיקול הדעת בקובעו, משום שחזקה עליהם שפועלות הן לפי צורכיהן הקונקרטיים ובשים לב לאיזון שביניהן לבין תושביהן" (שם, עמ' 297)(ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).

יחד עם זאת, דחיית מועד דרישת תשלום ההיטל, על אף סמכות הרשות המקומית ל עשות כן, עלולה לעורר טענות לא קלות מצד הנושים כנגדה. לעניין זה נאמר בספרו של שפיר, כדלקמן:

"אלא שגמישות זו במישור הכרונולוגי אין לפרשה כמאפשרת לרשות המקומית לקבוע, לפי שיקול דעתה, את המועד להוצאת כל חיוב וחיוב על פני טווח זמנים רחב. אם כך תנהג, הרשות המקומית עלולה להיקלע למצבים של חוסר בהירות, מחלוקת בדבר עצם התגבשותו של החיוב, מועד התגבשותו, ומתוך אלו להגיע לידי פולמוס בדבר זהותו של החייב בהיטל.

מחלוקת במישור זה עלולה להיווצר לדוגמה בשעה שזכויות הבעלות בנכס מועברות במהלך ביצוע העבודות או לאחריהן. במצב דברים זה דחייה בהוצאת החיוב בהיטל עלולה להביא להשתחררותו של המוכר מחבותו מלכתחילה בהיטל, וזו תעבור לרוכש. זה האחרון מתרעם, ובצדק, על כי לא ידע, ולא היה יכול לדעת, על אודות חיוב זה וכי לא גילם אותו בשיקוליו לעניין רכישת הנכס" (שם, עמ' 285).

70. העולה מן המקובץ, החלטת המשיבה במקרה דנן לשלוח לעוררים את דרישת תשלום ההיטל עבור המיזם רק עם השלמת העבודות לביצועו, הינה לגיטימית בעיקרה והיא במסגרת שיקול הדעת הניתן על פי דין למשיבה. יחד עם זאת, מכאן ועד לטענה כאילו רק עם השלמת אותן העבודות התקיים מבחן זיקת ההנאה בין הנכסים הרלוונטיים לבין המיזם, הדרך רחוקה, ויש לומר אינה סלולה. ודוק, במקרה דנן ממועד פרסום חוק העזר ברשומות, 7.7.04, ותחילת העבודות להקמת המיזם, ספטמבר 2004, ועד להוצאת דרישת תשלום ההיטל לעוררים בחודש אוגוסט 2007, עברו כ-3 שנים תמימות. אין פלא אפוא כי המשיבה מתמודדת כעת עם הטענה בדבר זהות החייב הנכון, בדיוק כפי שנחזה בספרו של שפיר כמצוטט לעיל.

נשאלת אפוא כעת השאלה, מהו המועד הראשוני שבו התגבשה העילה לחיוב בעלי הנכסים בהיטל הביוב, מועד שבו המשיבה הייתה רשאית לפנות ל אותם נישומים בדרישה לתשלום אותו היטל.

71. גם לשאלה לעיל אין מענה בחוק הביוב או בחוק העזר המתוקן, שכן בשני אלה לא ה וגדרו המונחים "עבודות ביוב" או "התקנת ביוב" (אף כי בסעיף 3 לחוק הביוב פירט המחוקק את עבודות הביוב השונות שהרשות המקומית מוסמכת להתקין). לעניין זה מוצע בספרו של שפיר את המבחן כמצוטט להלן לקביעת מ ועד גיבוש עילת החיוב בהיטל:

".... את החיוב בהיטל ראוי וניתן להטיל לראשונה ב'נקודת האל חזור' של התקנת קטע התשתית הרלוונטי. כלומר המועד הראשוני להטלת החיוב בהיטל הוא מועד ביצוע העבודות להתקנת התשתית מושא ההיטל, שבו יוצא העניין מגדר משאלת לב, שאיפה או תכנון עתידיים והופך למציאות שהרשות המקומית מתכוונת, ומחויבת, ליצור ולקיים" (שם, עמ' 284).

בכל הכבוד, מצאנו היגיון רב במבחן לעיל ולפיכך אנו מאמצים אותו גם במקרה דנן. הרי התקנת או רכישת מערכת ביוב על ידי הרשות המקומית אינו עניין של מה בכך, אלא מדובר בתהליך ארוך ומסורבל בו מעורבים גורמים מגורמים שונים, לרבות הרשות המקומית, אנשי מקצוע, גופים ממשלתיים ורשמיים אחרים, ולעיתים, כפי שאירע במקרה דנן, רשויות מקומיות נוספות השותפות לאותה מערכת ביוב. בנסיבות שכאלה, אין כל רבותא כי תהליך אשר תחילתו עם קבלת החלטת הרשות המקומית על התקנתה או קנייתה של מערכת ביוב, יתממש ויבוצע בסופו של יום בפועל. לפיכך, אין כל היגיון כי אותה החלטה תיחשב כ-"מועד הקובע" לגיבוש עילת החיוב בהיטל הביוב. כמו כן, מאותם טעמים אין להלום כי שלבי בדיקת היתכנות או תכנון ראשוניים להקמת או קניית מערכת ביוב מגבשת את זיקת ההנאה הקבועה בדין, ובהתאם לכך את עילת החיוב של בעלי הנכסים בתשלום ההיטל.

72. חיזוק למסקנה אליה הגענו לעיל , מצאנו בהוראות סעיף 17 לחוק הביוב, אשר כותרתו "היטל ביוב יקבע בחוק עזר". נשוב ונצטט את הוראת החוק הנ"ל:

"בעלי כל נכס שנמסרה להם הודעה כדין על התקנתו או קנייתו של ביוב שישמש אותו נכס, חייבים בהיטל התקנה הביוב (להלן: ההיטל), בשיעור שייקבע בחוק עזר בכל שלב כאמור בסעיף 16; ההיטל מוטל לשם כיסוי הוצאות של התקנת הביוב או של קנייתו".

כמו כן, גם סעיף 28 לחוק הביוב, המסדיר משלוח דרישת תשלום ההיטל על ידי ראש הרשות המקומית לנושים, מפנה מפורשות לחוק העזר של אותה רשות, וזאת בקובעו:

"ראש המועצה ימסור לבעלי הנכסים החייבים בהיטל, דרישת תשלום המפרטת את סכום ההיטל שבעל הנכס חייב בו, את הפרטים ששימשו יסוד לחישוב ההיטל לפי פרק זה, את מועד התשלום, את זכות הערר וכן פרטים נוספים שנקבעו בחוק עזר של הרשות המקומית או בתקנות". (ההדגשה אינה במקור - ר.ח.).

נהיר אפוא כי לא ניתן לחייב את הנישום בהיטל ביוב, אלא במסגרת חוק העזר בו יש לקבוע, בין היתר, שיעור ההיטל. למותר לציין, כי שיעור ההיטל הינו תוצר של בדיקות היתכנות מערכת הביוב, בחינת האופציות השונות העומדות על הפרק, בדיקת עלויות על ידי גורמי מקצוע שונים, קבלת החלטה של הרשות המקומית להקמת מערכת הביוב או קנייתה, חקיקת חוק עזר מתאים או תיקון חוק עזר קיים, על כל המתחייב מכך מבחינת הצורך בקבלת אישור הגורמים הממשלתיים והרשמיים, ועד לפרסום חוק העזר בראשונה.

מן הכלל אל הפרט.

73. משהגענו עד הלום, נשוב לנסיבות מקרה דנן, ונפנה תחילה לאירועים הרלוונטיים ואשר למען הסדר הטוב נשוב ונפרטם להלן:

- קבלת החלטת מועצת המשיבה מיום 14.3.02 בדבר נטילת הלוואה על סך של 200,000₪ שהועמדה על ידי המינהל לפיתוח תשתיות ביוב במשרד התשתיות הלאומיות, וזאת לצורך קבלת שירותי הנדסה להקמת המיזם.
- חתימת הסכם עקרונות בין המשיבה לבין יתר הרשויות המקומיות השותפות למיזם ביום 1.7.02, לפיו התחייבו הרשויות, בין היתר, להקים על אחריותן וחשבונ ן קווי הולכה ממערכת הביוב הפנימית של כל אחד מיישובים ועד למט"ש, לשאת בחלקה היחסי של כל רשות בהקמת המט"ש ובהפעלת המיזם ועוד.
- פניית המשיבה לאנשי מקצוע לצורך תכנון המיזם, אומדן עלותו וחלוקת הנטל בין שלושת הרשויות המקומיות השותפות בו, כל זאת בשיתוף ובאישור גורמים ממשלתיים ורשמיים שונים.
- אישור מליאת המועצה בהחלטתה מיום 16.7.03 לתקן את חוק העזר הקיים על מנת להסמי ך את הרשות המקומית להטיל על תושבי זיכרון יעקב היטל עבור המיזם.
- אישור מליאת מועצת המשיבה בהחלטה מיום 25.3.04 את המסגרת התקציבית להקמת המט"ש.
- אישור מליאת מועצת המשיבה בהחלטה מיום 6.5.04 את הקמת המיזם, נטילת הלוואות למימונו וכן הנוסח המתוקן של חוק העזר בהתאם לדרישות משרד הפנים.
- אישור משרד הפנים מיום 31.5.04 בדבר פרסום חוק העזר המתוקן ברשומות ופרסומו בפועל ביום 7.7.04.
- תחילת העבודות להקמת המיזם בחודש ספטמבר 2004.

מהשתלשלות העניינים כמפורט לעיל, בשום פנים ואופן אין לומר כי החלטות המשיבה מיום 14.3.02 או מיום 6.5.04 הן הן נקודת ה"אל חזור" להקמת המיזם, שכן אין חולק כי גם לאחר קבלת אותן החלטות היה צורך בקבלת אישור משרד הפנים לתיקון חוק העזר ופרסומו ברשומות, והרי , כאמור, ללא אותו פרסום ממילא המשיבה לא הייתה מוסמכת בהתאם לסעיף 17 לחוק הביוב ל שלוח לבעלי הנכסים הרלוונטיים דרישת תשלום.

זאת יש להדגיש, מתצהיר עדותה הראשית של המשיבה עולה כי ממועד פרסום חוק העזר המתוקן ברשומות ועד למועד תחילת העבודות להקמת המיזם, כחודשיים ימים, לא בוצעו פעולות כלשהן לקידום המיזם, ללמדך כי בנסיבות מקרה דנן מועד פרסום חוק העזר המתוקן, 7.7.04, הוא הוא נקודת ה"אל חזור" שבה המיזם הפך להיות מציאות שהמשיבה מחויבת לה.

תאמר אפוא מעתה כי המועד בו התגבשה עילת חיוב העוררים בהיטל ביוב הינו ביום 7.7.04 (להלן: "המועד הקובע") וכתוצאה מתחייבת, מי מהעוררים אשר טען והוכיח כי הוא רכש נכס בזיכרון יעקב לאחר מועד זה, ובטרם התקבלה דרישת התשלום, פטור מתשלו ם ההיטל, וככל והוא שילם אותו תחת מחאה, על המשיבה להשיב אותו לידיו.

74. באשר לטענות העוררים בתיק ו"ע 1042/07, מר דביר אליעזר, ובתיק ו"ע 2/08, מר אברהם אלברט, ובקשתם למתן פטור מלא או חלקי מתשלום ההיטל בשל מצב כלכלי דחוק או מצב רפואי, לא מצאנו, למצער, כל עיגון לדרישה זו בחוק הביוב או בחוק העזר המתוקן. אדרבא, מתן פטור או הנחה בתשלום ההיטל בשל הנסיבות האמורות מנוגד להלכה הפסוקה כפי שנקבעה ב- ע"א 7368/06 דירות יוקרה בע"מ נ' ראש עיריית יבנה (פורסם בנבו), שם נפסק כדלקמן:

"חוק יסוד: משק המדינה קובע, בסעיף 1(א):

'מסים, מילוות חובה ותשלומי חובה אחרים לא יוטלו, ושיעוריהם לא ישונו, אלא בחוק או על פיו; הוא הדין לגבי אגרות'

משמעות קביעה זו היא כי, כשם שלא ניתן להטיל תשלומי חובה אלא בחוק או על פיו, כך לא ניתן לשנות את שיעורי תשלומי החובה אלא בחוק או על פיו. בכלל זה, לא ניתן לתת הנחות, פטורים, והקלות למיניהם בתשלומי החובה אלא אם יש יסוד לכך בחוק או בחיקוק מכוחו. ....

'אחת הסכנות החמורות ביותר, מבחינת עקרון שלטון החוק וטוהר המידות של פקידי המס, היא שהם יתפתו, חלילה, להעניק לנישומים הקלות מס 'לפנים משורת הדין' הרחק מעין הציבור ומעיני נציגיו. אם כך יקרה, הקופה הציבורית תיפגע ויוטל צל כבד על יושרם של פקידי המס. אמנם, המשפט המינהלי שלנו קובע, כי אין למינהל סמכות לפעול אם לא הוסמך לכך. אם פקידי השומה לא הוסמכו להעניק הקלות ממס, זולת ההקלות שנקבעות בחוק, פשיטא שאין להם סמכות להעניק הקלות כאלה. עם זאת, כדי למנוע כל ספק בנושא, נקבעו הוראות מפורשות גם בחוקי המס שלנו וגם בחוק יסודות התקציב, האוסרות במפורש מתן הקלה או הטבה 'שלא על פי דין'...' (אדרעי מסים, בעמ' 41).

הסמכה לפטור מתשלום חובה או להקל בו – כמו הסמכות לחייב בתשלום – חייבת להיות ברורה ומפורשת: 'כשם שלהטלת מס נתבע מן החוק כי ידבר אלינו בלשון צחה וברורה, כן יהא בפטור או בהקלה ממס' ..............

הטעם לכלל זה נעוץ בעקרון השוויון, ובחשש כי הקלה עם האחד תביא עימה הכבדה על האחר, ואף פגיעה בקניינו. 'היחס בין הנהנים לבין מי שאינם נהנים מהקלה הוא, על דרך העיקרון, היחס שבין הַדְּלָיַיִם שעל הבאר, שהעולה מוריד את חברו והיורד מעלה את חברו: נְהַנֶּה את ראובן מהנחה... ויהיה על שמעון לשלם יותר...' .................. הפגיעה בשוויון – שכמוה כהפלייה – 'פוגעת באמון הציבור במערכת השלטונית ומגבירה את התחושה שהשלטון מתנהל באופן שרירותי' .............. 'אכן, הפליה היא רעה-חולה. מעט מן הרעות תדמינה לה...'" (שם, סעיפים 64-65 לפסק הדין)(ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).

הואיל ובמקרה דנן אין כל עיגון בחוק הביוב וחוק העזר המתוקן למתן פטור או הנחה בתשלום היטל הביוב, אזי אין מנוס אלא מדחיית העררים לעיל.

לפני סיום

75. חלק מהעוררים כמפורט להלן לא הגישו תצהירי עדות ראשית או סיכומי טענותיהם בערר. בנסיבות העניין, יש לראות בהם כמי שנטשו את ההליך, ומכל מקום יש להורות על דחיית הערר אשר הגישו. ואלה הם הע וררים:

תיק ו"ע 1044/07 מר להב גיא.
תיק ו"ע 1045/07 גב' נטע נועם.
תיק ו"ע 1048/07 בני הזוג לובלינסקי סרגיי ויקטרינה.
תיק ו"ע 1051/07 גב' שרית שוורץ.
תיק ו"ע 1066/07 בני הזוג משה ושושנה קרייזלר.
תיק ו"ע 35/08 גב' שושנה גומפרט.

סיכום ומסקנות

76. משהגענו עד הלום, להלן יישום המסקנות אליהן הגענו לעיל ביחס לעוררים השונים.

עוררים המיוצגים באמצעות עו"ד עזורה:

א. העוררים בתיקים ו"ע 1024/07 בני הזוג ברק, ו"ע 1032/07, בני הזוג כהן, ו"ע 1034/07, גב' לנדמן, ו"ע 1052/07, מר פרלשטיין, ו-ו"ע 1062/07, בני הזוג קאפח – עוררים אלה רכשו את הנכס בגינו נקבע ההיטל לפני פרסום חוק העזר המתוקן, ולפיכך מן הדין לדחות את ערריהם.

ב. העוררים בתיקים ו"ע 1031/07, בני הזוג חמקין, ו"ע 1033/07, בני הזוג לוי : עוררים אלה רכשו נכס בזיכרון יעקב לאחר פרסום חוק העזר המתוקן, 7.7.04, ולעניין זה הם צירפו לתצהירי עדותם הראשית את הדף הראשון של הסכם הרכישה המוכיח טענתם בנדון ואף המשיבה לא חלקה על טענת אותם עוררים. לפיכך העוררים לעיל פטורים מתשלום היטל הביוב נשוא ההליך, וככל והם שילמו אותו תחת מחאה, על המשיבה להחזירו לידיהם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום ועד מועד ההשבה בפועל.

ג. העוררים בתיקים ו''ע 1020/07, מר לויט (אף כי ספק באם הוא מייצג באמצעות עו''ד עזורה), ו"ע 1026/07 , גב' מזורסקי, ו"ע 1035/07, גב' מירון, ו-ו"ע 1036/07, מר פולק: עוררים אלה טענו כי רכשו את נכסיהם בזיכרון יעקב לאחר המועד הקובע, אולם בפועל הם לא צירפו לתצהיריהם כל ראייה בנדון. יצוין כי מר פולק צירף אישור רישום הנכס על שמו, אולם אין באישור הנ''ל כל הוכחה למועד בו הוא רכש או קבל חזקה בנכס.

בשולי הדברים יצוין כי גב' מזורסקי ומר פולק טענו בתצהירי עדותם הראשית כאילו הנכס אשר פרטיו בדרישת תשלום ההיטל, אינו קשור אליהם, אולם טענתם בנדון הועלתה בעלמא ללא כל ראייה תומכת. כמו כן, בהתאם לדוקטרינת תקינות החלטה הרשות המינהלית, חזקה כי הנכס המופיע בדרישת התשלום, הינו של אותם עוררים.

בנסיבות העניין, העוררים לעיל לא הוכיחו טענתם כאילו הם רכשו את נכסיהם בזיכרון יעקב לאחר המועד הקובע, ועל כן ערריהם נדחים בזאת.

ד. העוררת בתיק ו"ע 1019/07, גב' רות פיגרסקי: העוררת הנ"ל רכשה את הנכס בגינו
נדרש היטל הביוב ביום 21.7.06, משמע לאחר המועד הקובע 7.7.04. בנסיבות העניין, הערר מתקבל והעוררת פטורה מתשלום היטל הביוב.

ה. הערר בתיק ו"ע 1021/07, מר יחיאל שפר: נדחה בזאת.

עוררים המיוצגים באמצעות עו"ד בן ארי:

ו. עוררים מס' 1-3, 5-6, 8-10, 12-13 בתיק ו"ע 1023/07 וכן העוררים בתיקים ו"ע 1041/07 ו-48/08 – כל אלה רכשו נכסים בזיכרון יעקב לאחר המועד הקובע, והדבר אף אינו מוכחש על ידי המשיבה. ה ערר של עוררים אלה מתקבל אפוא, ולפיכך הם פטורים מתשלום היטל הביוב נשוא ההליך. ככל ואותם עוררים שילמו למשיבה את היטל הביוב נשוא ההליך תחת מחאה, על המשיבה להשיב אותו לידיהם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלום ההיטל ועד מועד השבתו בפועל .

ז. עוררים מס' 4, 7, 11 ו-14-20 בתיק ו"ע 1023/07 רכשו את נכסיהם בזיכרון יעקב לפני המועד הקובע, ולפיכך עליהם לשאת בתשלום ההיטל נשוא ההליך . הערר של אותם עוררים נדחה אפוא .

ח. הערר בתיק ו"ע 1025/07, בני הזוג ארז ונורית רוזנטל - נדחה בזאת.

ט. הערר בתיק ו"ע 1042/07, מר אליעזר דביר – נדחה בזאת.

י. העוררים בתיק ו"ע 1043/07, בני הזוג ארז ויעל פדרו – הערר שלהם מתקבל, הואיל והם רכשו את דירתם בזיכרון יעקב לפני המועד הקובע, וע ל כן הם פטורים מתשלום היטל הביוב.

באשר לבני הזוג נתן ודבורה ברקת, הנ"ל רכשו את דירתם בזיכרון יעקב לפני המועד הקובע, 5.8.03, ולפיכך הערר שלהם נדחה בזאת.

יא. הערר בתיק ו"ע 1049/07, מר אבנר בר משיח: הנ"ל העלה טענה סתמית לפיה הוא רכש את הנכס בגינו נדרש תשלום היטל הביוב בחודש 08/2007 אולם לא טרח לצרף כל אסמכתא או להגיש תצהיר עדות ראשית להוכחת טענתו בנדון. בנסיבות העניין, הערר נדחה בזאת.

יב. העורר בתיק ו"ע 1050/07, מר יאיר בר משיח: האמור בס"ק י"א לעיל נכון גם ביחס לעורר הנ"ל, שאף הוא לא תמך טענתו לעניין מועד רכישת הנכס באסמכתא כלשהי או בתצהיר עדות ראשית. בנסיבות העניין, הערר הנ"ל נדחה בזאת.

יג. הערר בתיק ו"ע 2/08 מר אברהם אלברט - נדחה בזאת.

יד. העררים בתיק ו''ע 1053/07[ בני הזוג צוק, ו- ו''ע 22/08, מר מתי שחם – נדחים בזאת.

טו. הערר בתיק ו"ע 25/08, עו"ד גיא סיוון: העורר רכש את הנכס בזיכרון יעקב ביום 26.4.06, משמע לאחר המועד הקובע, ולפיכך הערר מתקבל והוא פטור מתשלום היטל הביוב.

טז. הערר שהוגש באמצעות עו''ד ישורון בתיק ו''ע 26/08, ביחס לה"ה בלומנפלד משה, טל דרורי, ארז ניידרמן, יעקב ניידרמן, יניב אילוז ואסתר מדר – נדחה בזאת.

יז. העוררים בתיקים המפורטים להלן לא הגישו תצהירי עדות ראשית או סיכומי טענות ולפיכך הערר שלהם נדחה בזאת :

תיק ו"ע 1044/07 מר להב גיא.
תיק ו"ע 1045/07 גב' נטע נועם.
תיק ו"ע 1048/07 בני הזוג לובלינסקי סרגיי ויקטרינה.
תיק ו"ע 1051/07 גב' שרית שוורץ.
תיק ו"ע 1066/07 בני הזוג משה ושושנה קרייזלר.
תיק ו"ע 35/08 גב' שושנה גומפרט.

77. ככל ומי מהעוררים אשר עררם התקבל שילם למשיבה את היטל הביוב נשוא ההליך תחת מחאה, על המשיבה להשיב את הסכום ששולם לידיו, באמצעות בא כוחו, ככל והוא מיוצג בהליך, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלום ההיטל ועד השבת הסכום בפועל.

78. המשיבה תשלם לכל אחד מהעוררים אשר עררם התקבל הוצאות האגרה ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בסך של 2,340 ₪ (כולל מע"מ).

העוררים אשר הערר שלהם נדחה, ישלמו למשיבה הוצאות ההליך בסך של 2,000 ₪ (כולל מע"מ), זאת למעט העוררים בתיק ו"ע 2/08, מר אברהם אלברט ו-ו"ע 1042/07, מר אליעזר דבי ר, אשר בשל הנסיבות המפורטות בערר שהגישו, פטורים מתשלום הוצאות ההליך.

להסר ספק מובהר בזאת, כי בני זוג אשר הגישו ערר ייחשבו כבעל דין אחד לעניין החיוב בהוצאות ההליך. לפיכך חיוב המשיבה בהוצאות ושכ"ט עו"ד לזכותם או חיובם בהוצאות ושכ"ט עו"ד לטובת המשיבה – הי נם ביחד ולחוד. כן מובהר, כי חיוב המשיבה בהוצאות בעררים שהתקבלו, כמפורט לעיל, תקף גם ביחס לעוררים שאינם מיוצגים באמצעות עו"ד.

79. החיובים כאמור לעיל ישולמו עד ליום 12.3.17.

ניתן היום, ט' שבט תשע"ז, 05 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.

רמזי חדיד, שופט
סגן הנשיא - יו"ר הוועדה

מר יצחק אמור,
חבר הוועדה

גב' אורית מסמי,
חברת הוועדה