הדפסה

בית משפט השלום בחיפה הפ"ב 72773-05-19

בפני
כבוד ה שופטת סיגלית מצא

המבקש:

צבי דבי

נגד

המשיב:

מופק כעביה

פסק דין

1. בפניי תובענה למינוי כונס נכסים שיפעל "לפיצול וחלוקת רישום הזכויות מסוג חכירה" של הצדדים בחלקה 56 בגוש 17584 באזור תעשיה בית זרזיר.
א - ההליך
2. כעולה מנסח רישום שצורף לתובענה, רשומות הזכויות בחלקה 56 בגוש 17584 באזור תעשיה בית זרזיר (להלן: "החלקה") אשר שטחה 98,105 מ"ר על שם רשות הפיתוח בשלמות. בנסח הרישום לא נרשמו זכויות חכירה.
3. בהתאם לאישור זכויות של רשות מקרקעי ישראל מיום 6.2.2012 , אשר צורף לתובענה, הצדדים הם בעלי זכויות חכירה בחלק מהחלקה המהווה את מגרש 17 על פי תכנית ג/בת/254 "אזור תעשיה ומלאכה זרזיר", אשר פורסמה למתן תוקף ביום 21.7.1996 (להלן: "התכנית"). שטח המגרש, כעולה מאישור הזכויות, הנו 813 מ"ר . עוד עולה מאישור הזכויות כי לצדדים הסכם חכירה מהוון שתוקפו עד יום 10.7.2044. האישור אינו מפרט מהם החלקים של כל אחד מהצדדים. הסכם החכירה לא צור ף, כמו גם תשריט שצורף להסכם החכירה – ככל וצורף כזה. אישור הזכויות מוסיף ומפרט כי על הזכויות בחלקה רשומים שני עיקולים: האחד על שם המבקש מיום 24.5.2007 למס רכוש חיפה והשני מיום 19.7.2011 לטובת מס הכנסה חיפה. עוד נרשם כי הזכויות בחלקה מושכנו לטובת בנק לאומי לי שראל כאשר סכום המשכנתא 150,000 ₪.
4. ביום 4.8.1999 הגיש המבקש נגד המשיב תביעה לפירוק שיתוף ולקבלת סעד כספי לבית משפט השלום בעפולה (ת.א. 3021-99) . המשיב הגיש תביעה כספית שכנגד. ביום 20.10.2001 הגישו הצדדים לאישור בית המשפט הסכם פשרה. במסגרת ההסכם נכתב כדלקמן:
"הואיל והצדדים להסכם זה הנם החוכרים לדורות במשותף במקרקעין ....
והואיל והצדדים רכשו את המקרקעין לשם בניית מבנה אותו ייעדו למטרת פיתוח עסקים בתחום המסחר, הייצור מתן שירותים והשכרה;
....
והואיל ובין הצדדים התגלעו מחלוקות שונות במהלך בניית המבנה באשר לשלבי הבנייה, לקצב הבנייה, לעלויות הבנייה ולהתחשבנות כספית בדבר תרומתו הכספית של כל אחד מהצדדים למימון הבנייה;
....
לפיכך הוסכם, הותנה והוצהר בין הצדדים כדלקמן:
פרק א' - פירוק השיתוף במקרקעין
1. א. מוסכם על הצדדים כי המבנה יחולק בעין באופן שווה ביניהם, כאשר כל אחד מהצדדים יקבל מחצית מכל קומה; החלוקה תתבצע בהתאם לתכנית החלוקה המצורפת להסכם זה ומסומנת כנספח ב' ומהווה חלק בלתי נפרד מההסכם.
ב. יחוד החלקים במבנה בין צבי ומופק יתבצע בהסכמת הצדדים ובהתחשב בצרכי הצדדים, לא יגיעו הצדדים להסכמה תבוצע חלוקת המבנה בהתאם לאמור בהסכם זה לפי הגרלה שתתבצע בנוכחות עורכי הדין של הצדדים.
ג. במידה ומסיבה תכנונית כלשהי לא ניתן יהא לפרק השיתוף בעין, כי אז ידאגו הצדדים לרישום המקרקעין והמבנה כבית משותף או שיחשב הסכם זה כהסכם שיתוף.
2. החלוקה לשם פירוק השיתוף לרבות ה סכם זה כאשר תכנית החלוקה מהווה חלק בלתי נפרד הימנה, תועבר לבית המשפט השלום בעפולה ותקבל תוקף של פסק דין במסגרת התביעה.
3. הצדדים יפנו במשותף לכל הרשויות המוסכמות לרבות רשם המקרקעין, המפקח על הבתים המשותפים, הרשות המקומית ולכל יתר הרשויות והגופים ככל שיידרש, על מנת לרשום בפנקסיהם את החלוקה לשם פירוק השיתוף כאמור.
4. הצדדים מתחייבים בזאת האחד כלפי רעהו להתייצב בפני כל גורם ו/או מוסד ו/או רשות ולעשות ככל שיידרש על מנת לאפשר את רישום חלקו וחלקו של הצד השני במקרקעין הכל על פי החלוקה כמפורט בנספח ב' לעיל.
...."
5. עוד נקבעו בהסכם הפשרה הוראות לעניין השלמת בניית המבנה, יישוב המחלוקות הכספיות ועוד. בסעיף 2 לפרק ד' להסכם הפשרה הסכימו הצדדים כי "כל מחלוקת שתתעורר בין הצדדים בעניינים המוסדרים על פי הסכם זה ו/או כל מחלוקת שתתגלע בעתיד בקשר לבניין ו/או לבניה ו/או השימושים של הבניין ו/או יחסי השכנות שבין הצדדים ו/או תביעות נזיקין הנובעות מהנ"ל, תוכרע בבוררות ...".
6. הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין.
7. בהתאם להסכם הפשרה הגישו הצדדים ביום 22.1.2002 לבית משפט השלום בעפולה הודעה לפיה בוצעה הגרלה וכי בהתאם לתוצאותיה יקבל המבקש את המגרש המסומן כחלק א' בתכנית החלוקה הערוכה על ידי המהנדס האני בשארה בעוד המשיב יקבל את המגרש המסומן כחלק ב' בתכנית החלוקה . ההודעה ותוכנית החלוקה שצורפה לה אושרו על-ידי בית המשפט. עוד נכתב בהחלטת בית המשפט כי ".. תוקף פסק הדין מתייחס רק כלפי הצדדים".
8. אף הסכם הפשרה לא צלח והמחלוקות בין הצדדים שבו ותכפו. בסופו של יום הגיש המבקש נגד המשיב תביעה כספית על סך 1,293,765.9 ₪. כן תבע המבקש סעדים נוספים לרבות רישום המבנה שהוקם במגרש כבית משותף. עם כתב הגנתו הגיש המשיב תביעה כספית במסגרתה תבע מ המבקש 136,300 ₪.
9. התביעות נדונה בפני בורר (ד"ר אריאל פלביאן), בהתאם להסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין (פרק ד', סעיף 2). ביום 12.12.2017 ניתן פסק הבוררות.
10. בכל הנוגע לתביעה לרישום המבנה כבית משותף קבע הבורר:
"61. לאור טיב מערכת היחסים בין הצדדים ולאור המחלוקות ביניהם אני מוצא לנכון לרשום את הנכס כבית משותף וזאת כדי לצמצם באופן מקסימלי את השיתוף בין הצדדים. לצורך הרישום או בהעדר אפשרות לרישום יש להעביר למינהל תשריט רישום הבית בכדי לעדכן את המינהל בזכויותיו של כל צד.
62. הצדדים יפעלו לרישום תקנון אשר יסדיר את מערכת היחסים ביניהם וזאת תוך 4 חודשים ממועד מתן פסק דין. במידה והצדדים לא יגיעו להסכמות תוך מועד זה, יאמצו הצדדים את הוראותיו של התקנון המצוי המופיע בתוספת לחוק המקרקעין כתקנון מוסכם על הצדדים, לרבות סימון חלקי הצדדים במגרש ובבניין.
63. במידה והצדדים לא יגיעו להסכמות ביניהם תוך 4 חודשים, יהיה רשאי כל צד לפנות לבורר בבקשה מתאימה למינוי כונס נכסים לשם השלמת הרישום."
11. כן קבע הבורר כי על המבקש לשלם ל משיב סכום של 12,464 ₪ נכון לדצמבר 2017.
12. ביום 26.8.2018 הגיש המבקש לבורר בקשה למינוי כונס נכסים (תיק בוררות ב 7/1/691). גם בקשה זו נדונה בפני ד"ר אריאל פלביאן.
13. בהחלטתו מיום 21.3.2019 דחה הבורר את הבקשה בשל הטעמים הבאים:
א. נוכח היעדר שיתוף פעולה מוצהר של המשיב יה יה קשה לנהל את הליך הכינוס במסגרת בוררות;
ב. בישיבה מיום 11.2.2019 הודיע המשיב כי לא יהא נכון לשאת בתשלומים הכרוכים במינוי כונס נכסים והתנהלות בפני הבורר;
ג. אף המבקש עצמו לא שילם למשיב את הסכום בו חויב במסגרת פסק הדין, על אף שחלף זמן רב מהמועד בו קיבל לידיו את פסק הדין ונראה כי הדרך לא אצה אף לו;
ד. שני הצדדים עיכבו במשך זמן ארוך את תשלום שכר טרחתו של הבורר וגרמו לעיכובו של מתן פסק הבוררות (אוקטובר 2012 – יוני 2017 );
ה. בנסיבות אלה נראה כי כונס נכסים שימונה בהליך בוררות יתקשה לתפקד ולאכוף את החלטותיו וממילא יהיה צורך לפנות לבית המשפט לשם אכיפת החלטות.
ב - הבקשה
14. בתובענה שהגיש טען המבקש כי מינוי כונס נכסים נדרש בשל היעדר שיתוף פעולה בין הצדדים . עוד טוען המבקש כי המשיב מתנהל באופן הגורם לו לנזקים ופוגע בזכויותיו. בהקשר זה טען המבקש כי המשיב משכן את זכויות הצדדים בחלקה ללא ידיעתו ותוך פגיעה באפשרותו להעביר את הזכויות בחלקה. משקבע כב' הבורר כי יש להגיש את הבקשה לבית המשפט, הוגשה התובענה.
15. עוד טען המבקש כי המשיב הגיש נגדו תביעה בעילה של לשון הרע המתבררת בת.א. 48968-04-19, בניגוד לתניית הבוררות בהסכם הפשרה.
16. המבקש טען כי כל פניותיו למשיב להסדרת חלוקת ופיצול הזכויות בחלקה לא נענו.
17. משכך, עותר המבקש כי אורה על הסעדים הבאים:
א. מינוי כונס נכסים שאינו מבין ב"כ הצדדים.
ב. מתן צו מניעה האוסר על המשיב לעשות שימוש בחלקי המבנה השייכים למבקש, לרבות גישה וכניסה חופשית לחלקים השייכים למבקש על פי תכנית החלוקה, לרבות המקלט השייך למבקש אשר חדר המדרגות והגישה אליו נמצאים בחלקו של המשיב.
ג. חיוב המשיב בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
18. יצוין כי התובענה לא נתמכה בתצהיר והמבקש אף לא התייצב לדיון שנקבע ביום 29.12.2019.
19. בתשובתו לתובענה טען המשיב כי מינוי כונס נכסים הנו צעד מרחיק לכת וכי הבקשה עולה כדי מעשה בריונות. עוד טען המשיב כי הגשת התובענה הנה מהלך משפטי חסר אחריות הגורם לו נזק. המשיב הוסיף כי התובענה הוגשה בשיהוי ניכר וכי הנה טורדנית וקנטרנית.
20. המשיב טען כי המבקש עושה דין לעצמו וכי לא קיים את פסק הדין שניתן בבוררות ביום 12.12.2017 ולא שילם למשיב את הסכומים בהם חוייב.
21. המשיב הוסיף כי התובענה אינה מגלה עילה כנגדו וכי אין יריבות בינו לבין המבקש בעניין הסעד המבוקש.
22. עוד טען המשיב כי בפסק הדין נפלו טעויות, כי פנה לבורר בבקשות הבהרה אולם אלה לא נענו.
23. באשר להפרדת חלקי הצדדים טען המשיב כי מפנייתו לרשות מקרקעי ישראל עולה כי המ בקש הגיש בקשה לרישום המבנה כבית משותף. הבקשה לא טופלה מאחר והוטלו על זכויות המבקש בחלקה עיקולים המונעים את המשך ביצוע הרישום.
ג – דיון והכרעה
24. ביום 12.12.2017 ניתן פסק דין בהליך הבוררות שניהלו הצדדים. אמנם לא הוגשה בקשה לאישורו או ביטולו של פסק הדין לבית המשפט, אולם סעיף 21 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 קובע כי: "בכפוף לסעיפים 24 עד 28 ובאין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות, מחייב פסק בוררות את בעלי-הדין וחליפיהם כמעשה בית-דין". משכך, אני דוחה את טענות המשיב כי בפסק הדין נפלו טעויות וקובעת כי פסק הדין מחייב את הצדדים כמעשה בית-דין.
25. בפסק הדין הורה הבורר על רישום המבנה כבית משותף. כך גם הסכימו הצדדים במסגרת הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין (פרק א' להסכם הפשרה).
26. בפק דינו הורה הבורר לצדדים להעביר לרשות מקרקעי ישראל תשריט רישום של המבנה ולעדכנ ו באשר לזכויותיהם של הצדדים בו (סעיף 61 לפסק הדין). עוד הורה הבורר לצדדים לפעול לרישום תקנון אשר יסדיר את יחסיהם, ובהיעדר הסכמה, הורה, יאמצו הצדדים את הוראות התקנון המצוי המופיע בתוספת הראשונה לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (סעיף 62 לפסק הדין). לבסוף הורה הבורר כי ככל ולא יגיעו הצדדים להסכמות תוך ארבעה חודשים, יהא כל צד רשאי לפנות לבורר בבקשה למינוי כונס נכסים לשם השלמת הרישום (סעיף 63 לפסק הדין).
27. המבקש לא הביא כל ראיה לכך שפעל על פי פסק הדין. המבקש לא טען וממילא לא הוכיח כי פנה לרשות מקרקעי ישראל, המציא לו את תשריט החלוקה וביקש כי יעדכן רישומיו בהתאם לו. המבקש לא טען כי הצדדים ניהלו דין ודברים באשר לתקנון הבית המשותף. המבקש אף לא הוכיח כי פעל להגיע עם המשיב להסכמות בכל הנוגע לרישום המבנה כבית משותף. כאמור, התובענה לא נתמכה בתצהיר והמבקש אף לא התייצב לדיון שנקבע ליום 29.12.2019.
28. זאת ועוד, המבקש לא הבהיר מהו ה"פיצול ברישום" אותו הוא מבקש. כאמור, זכויות הצדדים טרם נרשמו בפנקס המקרקעין. מעיון במשכון שצורף לתגובת המבקש מיום 29.11.2019 עולה כי הוטל משכון על הזכויות במגרשים 17 ו-19 – ולא מגרש 17 בלבד כפי שניתן היה לה בין מאישור הזכויות שצירף המבקש לתובענה שהגיש. כאמור, המבקש לא הגיש את הסכם/י החכירה מכוחם הוקנו למבקשים הזכויות במגרש/ים. לא ברור האם עותר הצדדים חכרו את מגרש 17 בלבד או שמא את מגרשים 17 ו-19, האם הוא מבקש לפעול לפיצול העסקה או שמא לרישום המבנה שהוקם במגרשים כבית משותף ועוד. לעניין זה לא מן המותר להפנות למכתבה של גב' אפרת דויטש ברשות מקרקעי ישראל מיום 14.12.2016 למבקשים לפיה:
"מבדיקה במסמכי התיק, לא נמצא בקשה לפיצול עסקה.
יש צורך להגיש בקשה לפיצול מגרש בטופס ייעודי שניתן להדפיסו מאתר רמ"י ולצרף את כל המסמכים המבוקשים (בטופס הבקשה).
ללא המצאת הנ"ל, לא נוכל לטפל בבקשה לפיצול" (צורף לתגובת המבקש מיום 29.11.2019)
29. לא זו אף זו, לא ברור מהי המניעה לביצוע פיצול עסקה ו/או רישום המבנה כבית משותף. המבקש לא הבהיר מהי המניעה הקיימת, ככל וקיימת, לרישום זכויות החכירה של הצדדים בפנקס המקרקעין. עוד לא הבהיר המבקש מדוע לא הגיש למפקחת על בתים משותפים בקשה לרישום המבנה כבית משותףץ.
30. ועוד, מינוי כונס נכסים הנו סעד מן היושר. משכך, על המבקש סעד זה לפעול תוך גילוי מלא ושלם ולבוא לבית המשפט כשהוא נקי כפיים. בענייננו, צרף המבקש לתובענה שהגיש נסח רישום ואישור זכויות בלתי עדכניים משנת 2012. הסכם/י החכירה שנכרתו בין הצדדים לבין רשות מקרקעי ישראל לא הוגשו . כך גם פניות שנערכו לרשות מקרקעי ישראל בעניין רישום המבנה כבית משותף, ככל שנערכו, והתשובות שניתנו לפניות אלה.
31. לא מן המותר להפנות בהקשר זה לטענת המשיב כי המבקש עצמו לא פעל למימוש קביעותיו הכספיות של פסק הדין – טענה שהמבקש לא חלק עליה (אם כי טען כי פנה למשיב כי ימציא לו את פרטי חשבון הבנק וזה לא נענה לפנייתו, ע' 3, ש' 22-23). ברי כי על המבקש סעד מן היושר לפעול תוך גילוי מלא וניקיון כפיים, שמשמעותו קיום חיוביו שלו על פי פסק הדין.
32. למעלה מן הדרוש יצוין כי בשים לב לכך שהצדדים הם חוכרים בלבד, לא ניתן לדון בבקשה ל"פיצול הרישום בפנקסי המקרקעין" בחלקה או כל סעד קנייני אחר ללא צירוף רשות הפיתוח על-ידי רשות מקרקעי ישראל כצד נדרש – הגם שסעד מבוקש זה לא נהיר נ וכח העובדה כי זכויות החכירה של הצדדים לא נרשמו בפנקסי המקרקעין.
33. ויודגש, מינוי כונס נכסים הנו סעד דרסטי, אשר לא יינתן על נקלה. מינוי כונס נכסים (שלא בהסכמת המשיב, כבענייננו) יש בו להפקיע מידי המשיב את האפשרות לנהל קניינו, תוך פגיעה בזכות הקניין שהנה זכות חוקתית . לעניין זה ראו פסק דינו של בית המשפט בע"א 6018/03‏ ‏ משה אוליאור נ' מסא א.א. ייזום ונהול נכסים בע"מ (21.1.2007):
"סמכותו של בית המשפט להעניק סעד של מינוי כונס נכסים מעוגנת בתקנה 388 לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר קובעת כי בית המשפט רשאי לעשות כן 'אם הדבר נראה לו צודק ונוח', וזאת בין לפני מתן פסק הדין ובין לאחריו. אף שלכאורה מדובר בסעד זמני, על-פי התפתחות הפסיקה ניתן למנות כונס נכסים, בנסיבות מיוחדות, גם כסעד עיקרי, קבוע ויחיד (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 559 (מהדורה שמינית, 2005)). בהקשר של חוזי בנייה, קבע בית משפט זה לא אחת כי ניתן להשתמש בסעד האמור כדי לאפשר אכיפתם של חוזים מסוג זה, וכך לסלק את תוצאות הפרתם (ראו לדוגמה: ע"א 846/75 עוניסון - חברה לבנין בע"מ נ' דויטש, פ"ד ל(2) 398, 405-407 (1976); ע"א 540/79 שמואל נ' לויט, פ"ד לו(2) 45, 50 (1982); ע"א 698/89 שילה נ' בארי, פ"ד מז(4) 796, 810 (1993); וכן, קציר, חלק א', בעמ' 483-485). יחד עם זאת, הזכירה הפסיקה כי מדובר בסעד דרסטי, אשר תוצאותיו כלפי בעל הדין המפר חמורות. יפים בהקשר זה דברי הנשיא שמגר בפרשה קודמת:
'נהוג לאפיין את מינוי כונסי הנכסים כהליך "חמור" או "מרחיק לכת" (ראה למשל ד"ר ד' אבן-להב "כינוס נכסים לשם גבית חוב מס" המשפט א' (תשנ"ג) 269). הסיבה לכך היא, כי במהותו מבצע כונס הנכסים פעולות של השתלטות וניהול נכסים לשם מימוש חוב. בכך יש למעשה משום הפקעת השליטה בקניינו של אדם, וברי כי פעולה מעין זו לא תיעשה כדבר שבשגרה וללא צורך מיוחד' (ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, פ"ד מט(2) 102, 109 (1995)).
בפרשה זו ציין הנשיא שמגר כי מדובר ב'סעד מן היושר' ועל כן, גם אם דרך היושר היא אפקטיבית יותר, יש לבחון מלכתחילה האם דרך ההליך הרגיל אינה עשויה להעניק מזור לבעל הדין. לדבריו: 'במקום שבו הנפגע עשוי לבוא על תיקונו בדרך המלך, אין בית המשפט נדרש לסלול למענו דרך חליפין, אפילו דרך זו נוחה וצודקת יותר' (שם, בעמ' 115). כן צוין כי רק במקרים בהם הצטברות הנסיבות מצביעה על כך שהליך זה הינו הכרחי למימוש פסק הדין, ובהתחשב בגורמים כגון פרק הזמן שלגביו ניתן הכינוס, העומס שהכינוס צפוי להטיל על בית המשפט והשפעת הכינוס על המשך ניהולם של נכסי החייב, יטה בית המשפט להעניק את הסעד (שם, בעמ' 117-118). במקום אחר צוין, כי כאשר ניתן להשיג את תוצאת האכיפה בלא היזקקות לכונס נכסים, היינו במתן צו-עשה כנגד המפר, לא ימונה כונס נכסים (קציר, חלק א', בעמ' 380). כך למשל, נדחתה תביעה למינוי כונס נכסים מקום בו לא היתה ראיה לכך שהמפר אינו מסוגל, או אינו מוכן, לבצע צו של בית המשפט שיוטל עליו בנדון זה, בהתאם לחיובים שקיבל על עצמו בחוזה (ע"א 674/79 מרסל נ' פסג' העצמאות ברמת-גן בע"מ, פ"ד לה(3) 789, 794 (1981))."
34. ברי כי לעיתים אין מנוס ממינוי כונס נכסים כסעד קבוע, אולם בענייננו לא הניח המבקש את התשתית העובדתית הנדרשת למתן הסעד המבוקש או כי לא ניתן להשיג את תכלית הבקשה באמצעים פחותים.
35. לא שוכנעתי כי לא ניתן להשיג את תכליתה בקשה על דרך של הידברות, ומכל מקום טענה זו לא הוכחה בפניי. המבקש לא פרט מהם הצעדים שנקט על מנת להגיע להבנות עם המשיב ולפעולה משותפת לפירוק השיתוף במבנה וממילא לא סתר את טענת המשיב כי הנו נכון לבצע כל פעולה נדרשת לשם השגת מטרה זו ומימוש פסק הדין שניתן בבוררות.
36. לעניין זה אני מפנה דברי ב"כ המשיב בישיבת יום 29.12.2019 לפיהם "המשיב מעולם לא סירב לגשת לרמ"י, ההפך הוא הנכון, אני בעצמי ניגשתי יחד עם המשיב על מנת לחתום על המסמכים לפיצול הנכס " (ע' 1, ש' 24-25) "בעת שאני ניגשתי לרמ"י, התגלה שיש עיקול שמוטל על נכסיו של המבקש, וגם אישור זה צורף לתיק בית המשפט, שישנו עיקול שהוא מעכב את ההליך" (ע' 1, ש' 30-31), "המבקש הוא זה שמסרבל את כל ההליך הרישום בשל העיקול המוטל על נכסיו" (ע' 2, ש' 2; ע' 2, ש' 23-25) וכן "מה שכונס נכסים יכול לעשות גם אנו יכולים לעשות, איני רואה שום סיבה שביתה משפט ימנה כונס נכסים" (ע' 2, ש' 29-30), ושוב "אני מצהירה כי אנו ניגשנו לחתום על המסמכים ואנו מוכנים לגשת לרמ"י יחד עם החלטת בית המשפט, במידה ויידרש המשיב לחתום על מסמכים יעשה זאת ללא שום דיחוי. איני רואה סיבה למינוי כונס נכסים ולהשית על המשיב עוד הוצאות" (ע' 3, ש' 10-12).
37. לחלופין, המבקש לא הניח את התשתית העובדתית והמשפטית הדרושה להוכחת הטענה כי לא ניתן להשיג את תכלית הבקשה בדרכים פוגעניות פחות – כגון הגשת תשריט החלוקה לרשות מקרקעי ישראל ובקשה לייחד את חלקי הצדדים, הגשת תביעה למפקחת על רישום מקרקעין לרישום הבית כבית משותף, הגשת בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט ועוד.
38. על מנת לא לחסום את דרכו של המבקש לנקוט בהליך המתאים אני מורה על מחיקת התובענה ולא על דחייתה.
39. אני מחייבת את המבקש בהוצאות המשיב בסך 2,500 ₪ אשר ישולמו תוך שלושים יום מהיום.
המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ג' טבת תש"פ, 31 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.