הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ה"פ 58947-04-19

בפני
כבוד ה שופט אמיר סלאמה

מבקשת

כלל פנסיה וגמל בע"מ

נגד

משיב

מרדכי דוד אבוטבול

פסק דין

לפניי בקשה למתן סעד הצהרתי, ולפיו זכאית המבקשת לקזז לאלתר חוב של המשיב כלפיה, וזאת מכספי תגמולים הצבורים למשיב בקרן פנסיה המנוהלת ע"י המבקשת.

עובדות שאינן שנויות במחלוקת

המבקשת ביטחה את המשיב במסגרת קרן פנסיה.

בשנת 2010 הלוותה המבקשת למשיב סך של 61,500 ₪.
במסגרת הסכם ההלוואה (נספח 1 לתובענה), הוקנתה למבקשת, בין היתר, זכות עיכבון וקיזוז על כל הכספים שיגיעו למשיב מהמבקשת, לרבות כספי תגמולים, כאשר נקבע כי המבקשת "רשאית לעכב ו/או לקזז כספים כאמור על פי שיקול דעתה הבלעדי, עד לפירעונה המלאה של יתרת הלוואה" (סעיף 7.4 להסכם).
עוד הוסכם כי במידה של הפרת ההסכם ע"י אי פירעון תשלומים במסגרת הלוואה, רשאית המבקשת "להעמיד לפירעון מיידי את יתרת הלוואה, ולגבותה תוך מימוש איזו מבטוחות או כולן לפי בחירתה" (לרבות זכות הקיזוז שפורטו לעיל – א.ס).

בשלב מסויים הפסיק המשיב לפרוע את תשלומי ההלוואה .
בעקבות כך הגישה נגדו המבקשת בשנת 2015 תובענה כספית (תא"ק 44343-06-15), אשר הסתיימה בפסק דין מיום 1.11.15, בו חוייב המשיב לשלם לה סך של 43,943 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, והוצאות משפט.

המשיב לא פרע את החוב הפסוק, ובעקבות כך פתחה המבקשת נגדו בהליכי הוצאה לפועל לביצועו.
בשנת 2018 הגיש המשיב בקשה להפטר במסגרת הליכי ההוצל"פ, ובעקבות כך הגישה המבקשת בקשה לקיזוז החוב בגין הלוואה מתוך הכספים הצבורים אצלה.
הרשמת אשר דנה בעניין החליטה כי אין בסמכותה לתת תוקף לזכות קיזוז כנטען על ידי המבקשת, והאחרונה הופנתה לפתוח בהליך מתאים לצורך מתן גושפנקא לזכות הקיזוז .

על רקע זה הוגשה התביעה שלפניי, במסגרתה התבקש סעד הצהרתי כמתואר בפתח פסק הדין.

המשיב הגיש כתב הגנה, בו אישר את נטילת הלוואה, וכן את קיומו של חוב בסך 63,520 ₪ בגינה, נכון למועד הגשת התביעה.
את טענות ההגנה מיקד המשיב במצבו הכלכלי הקשה; בכך שמימוש זכות הקיזוז יפגע בצורה קשה בכספים הצבורים אצל המבקשת ואשר מיועדים למחייתו בעת פרישה לגמלאות ; בכך שמימוש הכספים ייאלץ אותו לשלם מס בשיעור 35%, אותו הוא לא היה צריך לשלם בעת מימוש זכויותיו מכוח קרן הפנסיה; ובכך שיש ביכולתו לשלם היום כ- 17,000 ₪ ולהחזיר סך של 300 ₪ לחודש.

ביום 10.6.19 קיימתי דיון בתובענה במעמד הצדדים.
במסגרת הדיון חזרו המשיב ובת זוגו על הנטען בכתב ההגנה; לא הכחישו את קיומו של החוב או את שיעורו; וביקשו את התחשבות המבקשת, בכך שיתאפשר להם לשלם לה סכום חד פעמי של 17,000 ₪ וסכום נוסף בתוך 3 שנים, ביחד עם החזר חודשי של 300 ₪.
המבקשת הבהירה כי אין ביכולתה להסכים לבקשות המשיב בנדון, אשר מבקש ממנה, הלכה למעשה, הלוואה נוספת.

דיון והכרעה

לאחר שקילת הדברים מצאתי כי שורת הדין מחייבת את קבלת התובענה, ע"י מתן סעד כמבוקש.

המשיב לא העלה למעשה כל טענת הגנה בת תוקף כלפי טענות המבקשת.
טענותיו התמקדו במצבו הכלכלי ובפגיעה הכרוכה במימוש חלק מכספי התגמולים הצבורים כיום על שמו בקרן הפנסיה, אלא שטענות אלה אינן יכולות, בנסיבות העניין, להוות הגנה ברת תוקף כלפי טענות המבקשת.

חרף האמור, ובשים לב לכך שהמשיב לא היה מיוצג בהליכים לפניי, בחנתי את המצב המשפטי ביחס לטענות המבקשת, אף שהוא עצמו לא נדרש לכך, בכדי לוודא שזכויותיו אינן נפגעות, אולם בחינה אינה מסייעת למשיב באי קבלת התובענה.

הדין מכיר בזכותה של המבקשת, בנסיבות מסוג אלה, לממש זכות קיזוז העומדת לה ביחס לכספי הצבורים אצלה, בכדי להבטיח פירעון מיידי של הלוואה שניתנה על ידה, ואשר אין חולק שלא נפרעה ע"י הלווה.
בית המשפט העליון נדרש לסוגיה זו, בין היתר במסגרת שני פסקי דין, האחד רע"א 2512/17 פינצב נ' מגדל חברה לביטוח, והשני במסגרת רע"א 1057/18 עברון נ' ורדי.
בפסקי דין אלה הוכרה זכות המבטח-המלווה לממש באופן מיידי זכות קיזוז מתוך כספי הפוליסה, אף שטרם הגיע מועד פירעונם של כספים אלה (לא נעמוד כאן על ההבדלים העיוניים בין השופטים השונים שנתנו דעתם לסוגיה זה, ונסתפק כאן בכך שזכות הקיזוז הוכרה במסגרת הלכה מחייבת של בית המשפט העליון ).
הנה כי כן, זכותה של המבקשת בענייננו לממש באופן מיידי את קיזוז העומד לה כנגד כספים הצבורים אצלה על שם המשיב, היא זכות שבדין, בשים לב לתנאי הסכם הלוואה להם הסכים המשיב.

המבקשת עתרה לאפשר לה את מימוש הקיזוז מתוך כספי התגמולים (העומדים על סך 282,729 ₪), ולא מתוך כספי הפיצויים ( העומדים על סך 124,759 ₪).
אכן, על פי דין יש להפעיל את זכות הקיזוז תחילה מתוך כספי הפיצויים, ורק בהעדר אפשרות שכזו ניתן לקזז מתוך כספי תגמולים (ראו בנדון את פסק הדין בעניין עברון).
אלא שבעניינו לא ניתן לקזז מתוך כספי הפיצויים הצבורים, משום שהמשיב עדיין עובד אצל מעבידו אשר מפריש לתוך קופת הפיצויים, ומשכך טרם התגבשה זכות של המשיב ביחס לכספי הפיצויים.
הואיל וכך, גם זכותה של המבקשת לקזז מתוך כספי התגמולים בדין יסודה, נוכח נסיבות המקרה.

לבסוף יצויין כי בקשת המבקשת לקזז את כספי התגמולים "בתוספת עלויות מס על פי חוק", אף היא בדין יסודה.
אכן, המשמעות היא שהמבקשת תעביר לרשויות המס, מתוך כספים הצבורים על שם המשיב, מס אשר לא היה חל לו כספים אלה היה ממומשים בעת פרישת המשיב לפנסיה, ואולם מדובר בתוצאה המתחייבת על פי הדין, ואשר נובעת מכך שהמשיב הפר את הסכם ההלוואה, ונותר חייב למבקשת , אשר בתורה זכאית על פי דין לממש לאלתר זכות קיזוז העומדת לה (מימוש שמשמעותו פירעון מוקדם של כספי התגמולים, המהווה אירוע מס בגינו קמה חובת תשלום מס) .

סוף דבר

התובענה מתקבלת, בכך שניתן סעד הצהרתי המכיר בזכות המבקשת לקזז לאלתר את חוב המשיב כלפיה, בסך 63,502 ₪, מתוך כספי התגמולים הצבורים למשיב בקרן פנסיה אשר מנוהלת אצל המבקשת, בתוספת עליות מס על פי דין.

בשים לב למכלול נסיבות העניין, אני מחייב את המשיב לשלם למבקשת הוצאות משפט על הצד הנמוך בגין ההליך לפניי, בסך 2,000 ₪, סכום אשר ישולם בתוך 30 ימים אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד מועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ט' סיוון תשע"ט, 12 יוני 2019, בהעדר הצדדים.