הדפסה

בית משפט השלום בחדרה 30

מבקש
משה צ'ירלר
ע"י עו"ד חופן שטרייכר

נגד

משיבה

מדינת ישראל – רשות הטבע והגנים הלאומיים
ע"י עו"ד רונן מאיר

החלטה

לפני בקשה להחזיר למבקש צבים שנתפסו בביתו על-ידי המשיבה בחיפוש שנערך בו ביום 12.5.2019. בחיפוש נתפסו צבים מסוגים שונים וכן דו-חיים מסוגים שונים. המשיבה מתנגדת להשבת התפוסים ועומדת על הותרתם ברשותה.

א. ברקע הבקשה

1. ביום 12.5.2019 נערך חיפוש בביתו של המבקש ברחוב הפקאן במושב מאור ( להלן הבית), על-פי צו חיפוש של בית-משפט ( להלן צו החיפוש). במהלך החיפוש נערך דו"ח חיפוש [ מוצג מ/7] ונמצאו על-ידי נציגי המשיבה ( להלן גם רט"ג) צבים מסוגים שונים ודו-חיים מסוגים שונים, לגביהם נטען כי הם מינים אסורים בהחזקה לגורם פרטי וממילא חל איסור על סחר בהם ( להלן בעלי-החיים). בעלי-החיים שנתפסו תועדו ברשימה [ מ/8; להלן רשימת התפוסים].

2. לאחר ביצוע החיפוש ותפיסת בעלי-החיים נגבתה מהמבקש הודעת חשוד באזהרה בשל חשד להחזקה, העברה וסחר בחיות בר וערכי טבע מוגנים ללא היתר [ להלן הודעת המבקש; נ/1].

3. ביום 16.6.2019 הוגשה הבקשה בה עתר המבקש להורות למשיבה להחזיר לו את בעלי-החיים. תשובת המשיבה הוגשה ביום 17.6.2019, תוך התנגדות למבוקש.

4. דיון בבקשה התקיים ביום 27.6.2019; במהלכו חידדו הצדדים טענותיהם והגישו מסמכים. מסמכי המשיבה שסומנו נ/1 עד נ/8 ו-נ/10 הם חומר חקירה כהגדרתו בדין; כל עוד מתנהלת חקירה נגד המבקש ולא הוגש כתב-אישום, התיעוד חסוי כלפי המבקש ולא יסרק לתיק בית-המשפט. לעומת זאת, מוצג נ/9 אינו חסוי ויסרק לתיק, יחד עם כל מוצגי המבקש [ מ/1-מ/8].

5. אלו עיקר טענות המבקש שעל-יסודן ביקש להשיב לו את בעלי-החיים:

א. החיפוש שבו נתפסו בעלי-החיים לא היה חוקי שכן לא נכחו בו עדים ניטראליים ולמבקש לא הוסברה זכותו כי החיפוש ילווה בעדים כאלה. כפועל יוצא, תפיסת בעלי-החיים איננה חוקית ויש להשיבם למבקש.

ב. למבקש היתר שניתן על-ידי רט"ג לגידול צבים, הוא מגדל צבים בהיתר מזה שנים רבות, רכש ניסיון ומיומנות הכרוכים בכך, והוא הגורם המיטבי להחזיק בצבים שנתפסו. המבקש נשא בתוך כך בעלויות הכרוכות בגידול הצבים, בטיפול בהם ובהזנתם. המבקש הדגיש את הקשר הרגשי שהוא חש לצבים, שכמוהו כקשר הורי, ועמד על הקושי שהוא חווה מאז ניטלו.

ג. המבקש פעל כל השנים אל-מול רט"ג במסגרת החוק.

ד. המשיבה נוקטת אכיפה ברירנית.

ה. המבקש לא חלק על כך שבשנתיים שקדמו לביצוע החיפוש הציג למשיבה, לצרכי קבלת היתר, את כתובת משרדו בתל-אביב שצוין כמקום הגידול – חלף מקום הגידול הממשי בביתו במושב מאור. לטענתו בדיון, הדבר נכפה עליו בשל מוגבלות הטפסים שהוא נדרש למלא לשם קבלת ההיתר, תוך שנמנע ממנו לנקוב באותם טפסים במענו כפי שמופיע בתעודת הזהות שלו ( מען המשרד) ובנפרד – במען הגידול וההחזקה בביתו במושב מאור [ ר' עמ' 3 לפרוטוקול ש' 27-19].

6. תמצית נימוקי המבקשת לדחיית הבקשה ולהותרת בעלי-החיים בחזקתה היא כלהלן:

א. למבקש ניתן בעבר היתר מגדל מיוחד, שאינו כולל גידול למטרות סחר ( להלן ההיתר); היתר כזה ניתן רק משיקולי שמירת טבע או חינוך. מתן ההיתר, אשר מתחדש מדי שנה, טעון קיום תנאים מצטברים שפורטו. ההיתר למבקש עסק בעיקר בגידול צבים מסוגים שונים.

ב. בידי רט"ג אינדיקציות שעוררו חשד כי המבקש מעורב בסחר ואף בהברחות של זוחלים ( צבים) ודו-חיים, תוך שהוא מחזיק מינים שאינם מותרים בהחזקה לפי ההיתר שניתן לו ואף מנסה למכור חלק מהמינים הללו.

ג. המבקש נקט דיווח מטעה כלפי רט"ג וציין בבקשה להיתר כתובת לא נכונה אשר אינה כתובת הגידול וההחזקה של בעלי-החיים; צוינה כתובת משרדו בתל-אביב, חלף כתובת ביתו במושב מאור ששם הוחזקו ( ושם נתפסו) בעלי-החיים.

ד. בעקבות החיפוש ותפיסת בעלי-החיים התחוור שהמבקש הפר את כל תנאי ההיתר שניתן לו: הוא רכש במספר הזדמנויות מינים אסורים בסחר, ללא היתר; הוא הרבה חלק מהפרטים במקום ללא דיווח על שינוי במספרם; הוא לא דיווח על תמותת בעלי-חיים במקום ולא הציג לגביהם אישור וטרינר, באופן שמחזק את החשד לסחר בבעלי-חיים. לאחר בדיקת מומחים התחוור שהצבים הוחזקו על-ידי המבקש בתנאים מחפירים ולא טופלו כראוי, באופן שהסב להם פגיעות ובעיות רפואיות שונות.

ה. הבקשה מכוונת להחזקה של המבקש במינים שאינם מותרים בהחזקה לפי חוק, לגביהם לא היה מקבל היתר – אפילו פנה וביקשו מראש.

ו. הוכחשה טענתו של המבקש לאכיפה ברירנית.

ז. צו החיפוש בוצע כדין, לאחר שהמבקש הביע את רצונו המפורש לכך שלא יהיו נוכחים בחיפוש אנשים נוספים זולתו וזולת נציגי המשיבה.

7. נתתי דעתי לטענות הצדדים בבקשה, בתשובה ובדיון לפני ועיינתי בכל המוצגים שהוגשו, כמו גם בהחלטות שיפוטיות אליהן הפנו. דין הבקשה להידחות; היא מכוונת למתן היתר, בחסות בית-המשפט, להחזקת בעלי-חיים שהדין אינו מתיר למבקש להחזיק בהם, דהיינו, לתוצאה שכרוכה בהפרת חוק. מעבר לכך, הונחה תשתית ראייתית לכאורית שמצביעה על כך שהחזקת הצבים שנתפסו על-ידי המבקש הייתה כרוכה ביצירת סיכון לשלומם ובריאותם, באופן שמצדיק את תפיסתם על-ידי רט"ג ואינו מאפשר את החזרתם למבקש .

ב. המסגרת הנורמטיבית

1. סמכות תפיסה כללית של חפץ שנחשד כקשור בביצוע עבירה ( להלן סמכות התפיסה) עוגנה בסעיף 32 בפקודת סדר הדין הפלילי ( מעצר וחיפוש) (להלן הפקודה). כדי שתקום סמכות תפיסה על המשיבה להציג תשתית ראייתית שיש בה לבסס חשד סביר להתקיימותה של עילת תפיסה. המבחן הינו זה של ' יסוד סביר להניח' והוא מציב רף נמוך ומחמיר פחות ממבחן של קיום ראיות לכאורה; הדברים אמורים בשלב הדיוני של טרם הגשת כתב-אישום – הוא השלב הרלוונטי לבקשה דנן.

2. סעיף 34 בפקודה מקנה לבית-המשפט סמכות להורות מה ייעשה בחפץ שנתפס, בין לפי בקשת שוטר שהוסמך לכך ובין לבקשת אדם שתובע זכות בחפץ. סמכותו של בית-המשפט רחבה וביכולתו להורות שינהגו בחפץ כפי שיורה וכן לקבוע תנאים בעניין זה. בתוך כך מוסמך בית-המשפט להורות על חילוט החפץ שנתפס, גם אם לא הוגש כתב-אישום [יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים 720-719 והאסמכתות הנזכרות שם (2008)].

3. גם בהינתן תשתית עובדתית-ראייתית שתקים עילת תפיסה, יש לבחון אם אופן הפעלתה של סמכות התפיסה מידתית וראויה בנסיבותיו של המקרה הקונקרטי שעומד לדיון. הבדיקה נושאת אופי של עריכת איזון נורמטיבי; נשקלים בגדרו טיבם ועוצמתם של הטעמים שלשמם נחוצה התפיסה, זכות הקניין של בעל החפץ, סוג ועוצמת הפגיעה שתסב תפיסת החפץ לבעליו אל-מול סוג ועוצמת הפגיעה שתיגרם לאינטרס הציבורי אם החפץ יושב לבעליו, השלב הדיוני שבו מתבקשת הפעלת סמכות התפיסה – טרם הגשת כתב-אישום או אחריה, וכיוצא באלה. במסגרת זו יש לבדוק אם ניתן להשיג את התכלית שביסוד הפעלת סמכות התפיסה באמצעים שפגיעתם באינטרס הלגיטימי של בעל החפץ פחותה, כל זאת בלי לאיין את האינטרס הציבורי שלשמו נועדה התפיסה. רשימת השיקולים שיובאו בחשבון איננה סגורה ויש לשקול את כל השיקולים הרלבנטיים בנסיבותיו של המקרה העומד לדיון [בש"פ 6686/99 עובדיה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 464 (2000); להלן עניין עובדיה].

4. אופי הבדיקה לה יידרש בית-המשפט בבואו להכריע בבקשה המוגשת על-פי סעיף 34 בפקודה נדון בבש"פ 342/06 חב' לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל (2006):

עקרונות הדין בדבר תפיסת חפצים בידי המשטרה מחייבים החלת אמות מידה חוקתיות ביישומם. פירוש הדבר, כי חייב להימצא מקור סמכות לעצם תפיסת חפץ בידי המשטרה. מקור כזה עשוי להישען על טעם מניעתי; על צפי בדבר חילוטו בתום המשפט; או על הצורך בו כראייה במשפט. קיומו של מקור סמכות לתפיסת החפץ מלכתחילה אינו מצדיק בהכרח את המשך החזקתו לאורך זמן, ויש לבחון האם מתקיימת עילה להמשך תפיסתו בחלוף זמן ואם כן, האם קימת ' חלופת תפיסה' נאותה, העשויה להגשים בעת ובעונה אחת את תכלית התפיסה בלא פגיעה בלתי מידתית בבעל הקנין. מקום בו ניתן למצוא נוסחת איזון נאותה כאמור, ראוי להחילה, תוך שחרור התפוס אגב קביעת תנאים מידתיים הולמים להגשמת תכלית משולבת של הגנה על האינטרס הציבורי ושמירה על זכויות הפרט.

5. עצם היות התפיסה כרוכה בפגיעה בקניינו של המבקש ובפרנסתו הקשורה במשאית אינה מאיינת את סמכות התפיסה. דברים מפורשים על כך נאמרו בעניין עובדיה [שם, בעמ' 472]:

תפיסת חפץ והחזקתו בידי המשטרה [...] כרוכות בפגיעה בזכות הקניין של הבעלים, המעוגנת כיום בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. עם זאת, יש שבנסיבות מסוימות נועדה תפיסתו של חפץ לקדם תכליות חשובות וראויות מבחינה חברתית ומשפטית. בין השאר מיועדת התפיסה למנוע מבעליו להשתמש בחפץ לשם ביצוע עבירה; לשלול מבעלי החפץ, זמנית או לצמיתות, חפץ שנעברה בו עבירה; להבטיח כי החפץ יוכל לשמש כראיה בהליך משפטי עתידי; לאפשר את חילוטו של החפץ על-ידי בית-המשפט - בין השאר - כאלמנט מניעתי או עונשי במצבים המצדיקים זאת ועוד. המחוקק קבע מנגנונים מספר שתכליתם להבטיח ככל שניתן את ההגנה על זכות הבעלים ולמנוע פגיעה שרירותית בה שלא לצורך. כך נקבעה [...] הוראה, שלפיה מוסמך שוטר לתפוס חפץ, רק אם יש לו 'יסוד סביר להניח' שבחפץ נעברה עבירה או שעומדים לעבור בו עבירה. כן נקבעה מגבלת זמן שבו מותרות שלילתו של החפץ מידי בעליו והחזקתו בידי המשטרה. במקרים מסוימים נדרשת התערבות שיפוטית על-ידי צו המתיר את המשך החזקת התפוס. כן רשאי הטוען לזכות בחפץ לבקש מבית-המשפט להורות על החזרתו, ובית-המשפט מוסמך להורות מה ייעשה בחפץ. תפיסת חפצים והחזקתם בידי המשטרה וכן חילוטם על-ידי בית-משפט נבחנים לאור תכליתן של הוראות הדין הרלוונטי, לאור הזכויות המהותיות ולאור האינטרסים השונים המשמשים בזירה. כל זאת במסגרת העקרונות הכלליים של השיטה. בכל מקרה יש לערוך איזון ראוי בין ההגנה על הזכות הקניינית של הפרט לבין האינטרס הציבורי שבמניעת ביצוע עבירות בעזרת חפצים המאפשרים את ביצועם.

6. על-פי אמות-מידה אלו יש להכריע במקרה דנן, תוך החלתן על הנסיבות הקונקרטיות אשר קשורות בבעלי-החיים ובמבקש.

ג. דיון והכרעה

במקרה דנן, אין כל בסיס להורות על השבתם של בעלי-החיים שנתפסו למבקש.

1. המבקש לא חלק על כך שבמהלך החיפוש נמצאו ברשותו בעלי-חיים שאינם בהיתר, חלקם צבים וחלקם דו-חיים [ סע' 15-14 בבקשה]. המבקש אישר שלצד תפיסת בעלי-החיים הללו, השאירה רט"ג ברשותו עשרים ואחד צבים שמותרים בגידול לכלל הציבור ונכללים ' ברשימה הלבנה' [שם, בסע' 16]. נובע מכך שהמשיבה השתמשה בסמכות התפיסה באופן מידתי, זהיר ושקול: פרטים שאינם מותרים בהחזקה ניטלו והורחקו מהמבקש, ואילו פרטים שמותרים בגידול לציבור הרחב לא נלקחו ונותרו ברשותו .

2. עיון מדוקדק בהודעת המבקש תומכת בטענת המשיבה כי הוא הפר את תנאי ההיתר שניתן לו, כל זאת לא באורח מקרי או בשוגג אלא ביודעין, לאורך זמן ובאירועים ואופנים שונים ומצטברים.

3. המבקש מסר כי 10% מכלל בעלי-החיים שבהם החזיק לא נכללו בהיתר והוא לא דיווח עליהם ביודעין [ נ/1 בש' 6-4]. בתוך כך התייחס אל צב מסוג רדיאטה כצב אסור בהחזקה; טיעון על כך הובא מפי המשיבה בדיון לפני, תוך הדגשה כי מדובר במין שאינו מותר להחזקה ללא היתר [ עמ' 1 לפרוטוקול ש' 19-17]. הדברים מעמידים באור הנכון את טיעונו של המבקש בגוף הבקשה, לפיו צב מסוג רדיאטה נכלל ' ברשימה הלבנה' ומותר בגידול לכל אדם [ שם, סע' 16].

4. המבקש מסר כי רכש ארבעה פריטים של צב שאינו מותר בגידול ולא נכלל בהיתר כשנה קודם לכן, תוך ידיעה כי ההיתר שברשותו אינו מתיר החזקה בהם [ נ/1 בש' 10-7]. הרכישה בוצעה מצד שלישי שעל חוות-דעתו החיובית ביקש המבקש להסתמך לשם קבלת הבקשה; לא דובר ברכישה אסורה בודדת מאותו צד שלישי [ נ/1 עמ' 2 ש' 32-31]. הדבר מעיד על טיבו ומשקלו של המסמך שהציג המבקש [ מ/4], ואין צורך להרחיב על כך את הדיבור.

5. המבקש הודה ברכישת שלושה פריטי דו-חיים בשלושה מועדים שונים ובאופנים שונים – כולם פריטים שנתפסו בחיפוש, שאינם נכללים בהיתר ושלא ניתן לקבל היתר מגדל מיוחד לגביהם. לא דובר בהחזקה קצרת מועד אלא בהחזקה משך חודשים ארוכים [ נ/1 עמ' 2 ש' 14-11]. המבקש אישר כי ידע שהחזקתם של דו-חיים אסורה, ידע שאין סיכוי לקבל אישור להחזיקם, והעיד על עצמו שלא עמד בפיתוי [ שם, ש' 42-39].

6. המבקש טען שלא מכר דו-חיים אלא הסתפק בהצגת תמונות של הפריטים שהחזיק לאחר, צד שלישי, " סתם כדי לראות כמה ישלמו על זה" [נ/1 עמ' 2 ש' 31-29]. בבקשה נטען כי האדם שלו הוצגו התמונות הוא מעין ' גורם משדל' מטעם המשיבה [ שם, בסע' 2]. מהודעת המבקש עלה כי הוא הציג תצלומים של דו-חיים שברשותו ביותר מהזדמנות אחת וליותר מגורם אחד, כדי לקבל הצעת מחיר [ נ/1 עמ' 3 ש' 23-14]. הדבר מעיד לכאורה על התנהלות שיטתית שבצידה מטרה שאינה תיאורטית גרידא. היא נשקלת לצד הודאתו של המבקש כי לא עמד בפיתוי בכל הנוגע להחזקת דו-חיים. יש בהודעת המבקש בסיס לחשד כי הוא דווקא התנהל מתוך מטרה למכור את הדו-חיים שנתפסו בחיפוש [ ור' נ/1 ב עמ' 3 ש' 30-29].

7. המבקש אישר כי שלח יד בהרביית מינים אסורים בניגוד להנחיות [ נ/1 עמ' 2 ש' 35-33]. המבקש אישר שלא דיווח על תמותת בעלי-חיים שברשותו ולא הציג אישור וטרינר לגבי כל פרט שמת [ שם, ש' 43 בעמ' 2 עד ש' 13 בעמ' 3]. המסמך נ/10 מספק אישור של המבקש להפרה ביודעין של תנאי ההיתר, בגדרה של התנהלות אסטרטגית אל-מול רט"ג, ולא כמעידה חד-פעמית.

8. המבקש הודה שגידל במשך שבעה חודשים צב מסוג מאטה-מאטה שלא נכלל בהיתר [ נ/1 ש' 38-36].

9. המבקש הודה במסירת כתובת גידול כוזבת למשיבה ביודעין, ותלה זאת בפחד מגניבות [ נ/1 ש' 27-24]. בכך סתר המבקש את הטעם למסירת כתובת לא נכונה של מקום הגידול שהשמיע בדיון לפני, מפי בא-כוחו. חשש מגניבה אינו עשוי להיחשב הצדקה, ולו גם בדוחק, למתן מידע מטעה למשיבה, לשם קבלת היתר; רט"ג אינה חשודה בניסיון לגנוב בעלי-חיים מהמבקש או במסירת פרטיו לאחרים. בעינה עומדת אפוא העובדה הלכאורית כי המבקש מסר מידע מטעה וברירני ביודעין לגבי כתובת ההחזקה והגידול, זאת בדיוק באותן שנתיים שעליהן נסבו החשדות אשר מצטיירים מתוך הודעתו ואשר נצבו ביסוד צו החיפוש .

10. בעלי-החיים שנתפסו הם פריטים אסורים בהחזקה. הדבר משליך על טענת המבקש כי הוא בעל זכות קניין בהם. כאשר מדובר בהפעלת סמכות התפיסה לגבי דבר-מה שהוא עצמו אסור בהחזקה על-פי דין, אותו דין אינו מאפשר את השבת התפוס למי שממנו נלקח. בית-המשפט לא ינפיק למבקש היתר לדבר עבירה, והדברים ידועים [ בג"צ 2393/91 פרידנברג נ' שופטת השלום בתל-אביב, הגב' מרים סוקולוב, פ"ד מה(4) 490, 494 (1991)]. לעניין זה, אין נפקא מינה אם התפוסים הם חפצים או בעלי-חיים. בעל-חיים שהמבקש לא היה עשוי להחזיק בו ולגדלו בדרך-המלך, על-סמך היתר אשר ניתן כחוק בידי רט"ג, אין ביכולתו להשיב לרשותו על-יסוד הבקשה דנן, לאחר שנתפס מחזיק בהם שלא כחוק תוך הפרת תנאי ההיתר שקיבל (כך לכאורה) . לקביעה זו יש בסיס, למצער בדמות חשד סביר ולמעשה בדרגה ראייתית גבוהה מכך, בהודעת המבקש. טענות המבקש על-אודות השקעתו הכספית בבעלי-החיים אשר נתפסו אינן עניין לדיון בגדרה של הבקשה דנן, ובדין הוא לא חזר עליהן בטיעוניו לפני.

11. לתפיסה נודעה אפוא תכלית מניעתית מובהקת, דהיינו, מניעת המשך ביצוע עבירה על-ידי המבקש בדרך של החזקת בעלי-חיים שאינם מותרים בהחזקה. תכלית זו מצדדת בדחיית הבקשה ואינה מאפשרת את השבת הפריטים שנתפסו, כולם או חלקם, למבקש.

12. הונחה תשתית ראייתית לכאורית לכך שהתפיסה השיגה תכלית מניעתית נוספת: היא נועדה להבטיח את טובתם ורווחתם של בעלי-החיים. המשיבה הגישה חוות-דעת מפורטות של רופא וטרינר ד"ר צחי איזנברג [ נ/4] ושל רופאה וטרינרית ממשלית ד"ר אילת שמואלי גולדין [ נ/5], לפיהן הוחזקו צבים מסוגים שונים על-ידי המבקש באופן ובתנאים שגרמו להם לתחלואה, פצעים מזוהמים ופגיעות פיזיות אחרות שפורטו והוסברו כדבעי, תוך הצבעה על מקורם באי-קיום תנאים הקבועים בתקנות להחזקת בעלי-החיים על-ידי המבקש. המבקש השליך יהבו על טענה לאמירה של ד"ר גולדין במהלך החיפוש, לפיה נראה שהוא מחזיק את בעלי-החיים בתנאים נאותים; דא עקא, בחוות-דעתה של ד"ר גולדין יש הסבר לפער בין אמירה זו, אפילו נאמרה ( והדבר לא הוכח בשלב זה) לבין הפגיעות והתחלואה שאותרו בצבים לאחר מכן, בבדיקה מקצועית מדוקדקת. חוות-הדעת הללו מעידות על צורך בהרחקת הצבים מהמבקש לתכלית מניעתית של אי-הסבת נזק נוסף – תכלית שגם עליה אמונה המשיבה , באופן שמצדד בדחיית הבקשה. בתיעוד שהציג המבקש [ ובכלל זה מ/1 עד מ/3] אין מענה ממשי לחוות-הדעת שהציגה המשיבה, ולו גם בדוחק.

13. בכל המסמכים שהגיש המבקש אין כדי לסתור, ודאי לא במידה הדרושה, את הטעמים הללו, שמוליכים לדחיית הבקשה. הדברים אמורים גם בהחלטות שיפוטיות אליהן היפנה המבקש.

14. לא מצאתי בסיס לטענת המבקש כי החיפוש שהוביל לתפיסת בעלי-החיים בוצע שלא כחוק. דו"ח החיפוש נחזה כנושא את חתימת מחזיק המקום, ללא טענה או הסתייגות מכך שהחיפוש בוצע ללא נוכחות עדים חיצוניים. טענת המבקש כי אין זו חתימתו לא נכללה בבקשה, ולא ניתן להוכיחה בהבל פה. הודעת המבקש נינתה ביום עריכת החיפוש; אין בה טענה נגד החיפוש או אופן ביצועו. לשם השוואה, המבקש נקט גישה שונה לגבי עריכת חיפוש במכשיר הנייד שלו, והוא אינו מצטייר מתוך הודעתו כמי שאינו יודע לעמוד על זכויותיו [ נ/1 בעמ' 4-3].

המשיבה הציגה דו"ח פעולה שנערך ביום 12.5.2019, בזמן אמת, לפיו בד-בבד עם הצגת צו החיפוש למבקש הוא התבקש להביא שני עדים שיתלוו לחיפוש – ואזי ביקש לעורכו בנוכחותו בלבד וללא עדים [ נ/2]. אם יוגש נגד המבקש כתב-אישום, יהא מקום לברר את טענתו בסוגיה זו בשמיעת עדים, אולם לצרכי הבקשה שלפני נוטה הכף לטובת המשיבה ואין יסוד לקביעה כי החיפוש בוצע שלא כחוק, תוך מתן הוראה להשבת בעלי-החיים למבקש בשל כך.

15. אשר לטענה בדבר אכיפה ברירנית, היא נטענה באורח סתמי ולא הובאה תשתית מינימלית לגביה. בגוף הבקשה הוטעם שבדיון תוצגנה דוגמות לאכיפה ברירנית [ סע' 37-36 בבקשה]. בפועל לא היפנה המבקש לכל דוגמא שהיא. יש לקבוע אפוא כי הטענה נזנחה על-ידו.

16. בשולי הדברים, מצאתי לנכון לציין: נכונה אני להאמין למבקש כי הוא נקשר אל בעלי-החיים שנתפסו וחש בחסרונם. יחד עם זאת, לאור כל האמור לעיל, אין בתחושותיו של המבקש כדי לספק טעם כדין לקבלת הבקשה, תוך סלילת הדרך להשבת הצבים, כולם או חלקם, לחזקתו. במקרה דנן ידם של דרישות הדין, טובתם של בעלי-החיים ואינטרס הציבור שעליו אמונה רט"ג על העליונה באופן ברור ומובהק; עניינו הפרטי של המבקש נסוג מפניהם.

ד. סיכומם של דברים

די באמור לעיל כדי להכריע בבקשה, ואין צורך להידרש לטענות נוספות מעבר לכך.

הבקשה נדחית אפוא.

לפנים משורת הדין, לא יעשה צו להוצאות.

המוצגים שסומנו מ/1 עד מ/8 ו- נ/9 יסרקו לתיק; מוצגים נ/1 עד נ/8 ו-נ/10 ישמרו בכספת בית-המשפט בלי שייסרקו.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים בפקס' ידני ותאשר טלפונית את קבלתה.

ניתנה היום, כ"ז סיוון תשע"ט, 30 יוני 2019, בהעדר הצדדים.