הדפסה

בית משפט השלום בחדרה 23

תובעת
סופיה קרסילניקוב
ע"י עו"ד מלכה ליברנט

נגד

נתבע
טל שטרן
ע"י עו"ד אריאל כהן

פסק - דין

לפני תביעה כספית לתשלום סך של 50,000 ₪ בגין נזקים נטענים בדירה ששכרה התובעת מהנתבע.

א. ההליך והצדדים לו

1. בבעלות הנתבע דירה בת חמישה חדרים ברחוב הירדן 7 בחדרה ( להלן הדירה). מדובר בדירה חדשה שהנתבע רכש מקבלן. מאחר שהנתבע מתגורר מחוץ לישראל, מטפל בענייניו – ובכלל זה בדירה, אביו, מר רון שטרן, על-פי יפוי-כוח ( להלן רון).

2. התובעת, בן-זוגה ואמה שכרו את הדירה למגוריהם על-פי חוזה שכירות נושא תאריך 21.9.2014 [ נספח א' לתצהיר התובעת ת/1; להלן החוזה]. החוזה נחתם על-ידי רון בשם הנתבע-המשכיר על-פי יפוי-הכוח בו הוא מחזיק. חתימתו ותוכנו של החוזה אינם במחלוקת.

3. התובעת ובני-משפחתה גרו בדירה מיום 10.10.2014 עד חודש אפריל 2017; בתוך כך וכפי שיובהר להלן, האריכה התובעת את משך השכירות על-פי אופציה שנכללה בחוזה. התובעת ובני-משפחתה פונו מהדירה על-פי פסק-דין שניתן נגדם בתא"ח ( חד') 37847-02-17 שטרן נ' קרסילניקוב (2017), לאחר שהפרו את החוזה וחדלו לשלם דמי-שכירות על-פיו. בהליך האמור ( להלן תיק הפינוי) חויבו התובעת ושוכרי הדירה האחרים לשלם לנתבע סכומי כסף והוצאות; בשל אי-תשלומם מתנהל נגדם תיק הוצאה לפועל שפתח הנתבע באמצעות רון.

4. בתביעה דנן שהוגשה ביום 10.9.2017 ביקשה התובעת לחייב את הנתבע לפצותה ב- 50,000 ₪ בשל נזקי רכוש שיוחסו למצב הדירה בתקופת השכירות ובשל עוגמת נפש. בגוף התביעה נטען כי הנתבע גרם לתובעת לשון הרע והוצאת דיבה; עילה זו – שלא נזכרה בכותרת כתב-התביעה, לא פורטה ולא כומתה, אינה טעונה התייחסות.

5. הנתבע התגונן מפני התביעה באמצעות רון וביקש לדחותה.

6. העדים נשמעו ביום 4.10.2018: לתמיכת התביעה הוגש תצהיר התובעת [ ת/1]; מן העבר השני של המתרס ניתן תצהירו של רון [ נ/6]. סיכומי הצדדים הוגשו בכתב. הפניות להלן הן לפרוטוקול הדיון, אלא אם צוין אחרת.

ב. דיון והכרעה

דין התביעה להידחות. להלן יובאו הטעמים לכך.

1. (א) בחוזה צוין ברחל-בתך-הקטנה כי מדובר בדירה חדשה שנרכשה מקבלן, היא נתונה לאחריות הקבלן ויהא על השוכר לשתף פעולה עם נציגי הקבלן בביצוע תיקונים, עבודות ובדק בית בדירה. זו לשונו של סעיף 4 בחוזה, בו ניתן לדברים הללו ביטוי:

בחתימתו על הסכם זה מאשר השוכר כי ראה את הדירה ובדק אותה ואת מצבה, ומצא אותה במצב טוב, תקין ושלם. הוא מתחייב להחזירה בתום תקופת השכירות במצב בו קיבל אותה לידיו למעט בלאי סביר הנוגע משימוש סביר ורגיל כשהיא נקייה צבועה וראויה לשימוש מיידי. ידוע לשוכר כי הדירה חדשה מקבלן ויש אחריות קבלן לביצוע תיקונים/בדק בית - השוכר ישתף פעולה עם נציגי הקבלן ויאפשר להם בתאום להיכנס ולבצע העבודות.

(ב) נוכח הוראה זו היה נהיר וגלוי לתובעת בעת חתימת החוזה כי קיימת סבירות גבוהה שבמהלך השכירות יתגלו ליקויים בדירה – בהיקף המקובל בדירה חדשה, וכי יהא עליה להיערך למתן מענה להם על-ידי הקבלן במסגרת אחריותו לדירה. התובעת אישרה זאת: היא הודתה שבחתימת החוזה ידעה שמדובר בדירה חדשה מקבלן, ידעה כי בדירה צפויות להיות תקלות מבניות כאלו ואחרות, והיה ברור ומוסכם שבמקרה של תקלה עליה לפנות לבעל הדירה ולאפשר לקבלן ונציגיו לתקן את הטעון תיקון [ עמ' 6 ש' 25-19].

(ג) במצב דברים זה אין כל יסוד לטרוניית התובעת על כך שהיה עליה ליטול ימי חופש כדי לאפשר כניסה של אנשי מקצוע לביצוע תיקונים בדירה [ סע' 11 ב-ת/1]. מדובר בעניין שהוסכם עליו בזמן חתימת החוזה, היה חלק מתנאי השכירות וחיובי השוכר על-פי החוזה, ולא היה כרוך בהפרת חיובי המשכיר. התובעת – בעניין זה ובעניינים אחרים, העלתה טענות סתמיות ללא כל פירוט. היא לא נקבה בתאריכים בהם נערכו ביקורים של אנשי מקצוע בדירה ולא הראתה כי הם חרגו מגדר הצפוי והסביר; היא לא הראתה שהייתה לה עבודה בתקופה הרלוונטית או שנאלצה ליטול ימי חופש – בכלל, ובהיקף מוגבר תוך חסרון כיס בפרט. הטענות הועלו בעלמא ולא הוכחו.

2. (א) תקופת השכירות על-פי החוזה החלה ביום 10.10.2014 ותמה בחלוף עשרים ואחד חודשים, ביום 10.7.2016 ( להלן התקופה הבסיסית). ניתנה בו אופציה לתקופה נוספת, עד יום 10.7.2017 ( להלן תקופת האופציה) [סע' 2 ו-22 בחוזה]. בתקופה הבסיסית עמדו דמי-השכירות החודשיים על סך של 3,400 ₪; בתקופת האופציה הם גדלו בשיעור 5% והיו 3,570 ₪ לחודש [ סע' 3 ו-22 בחוזה]. התובעת אישרה זאת [ עמ' 5 ש' 30 עד עמ' 6 ש' 13].

(ב) חרף תלונותיה על ליקויים בדירה ועל טִרְדה שהייתה כרוכה בהם, עד כדי נזק לרכושה, בחרה התובעת לממש את האופציה. התנהלותה מניחה לפתחה נטל מוגבר לבאר כיצד מתיישבות טענות התביעה עם רצונה להמשיך לגור בדירה, שמעיד דווקא על שביעות רצון ממנה ועל היותה מתאימה לצרכיה [ עמ' 6 ש' 15]. הנטל לא הורם; התובעת מצאה מפלט בטענות סתמיות שלא פורטו ולא הוכחו [ עמ' 11 ש' 12-10; עמ' 15 ש' 13-12]. לו היה ממש בגרסתה, לא היו שיקולי הרגל ונוחות מטים את הכף לטובת מימוש האופציה והיא הייתה עוזבת את הדירה בתום התקופה הבסיסית.

(ג) אני מקבלת את עדותו של רון כי האופציה ניתנה לתובעת והיא בחרה לממשה, בעוד הוא לא שידלה לכך ולא הבטיח לה דבר [ עמ' 21 ש' 6-4]. עדותו של רון הייתה רצינית, מפורטת, אמינה וכנה; לא כן עדות התובעת שהותירה רושם שלילי במובהק. דוגמות לכך תובאנה בהמשך.

(ד) תלונות התובעת שאותן גוללה התביעה היו ידועות כבר במועד מימוש האופציה. בעטיין, כך טענה התובעת, ביקשה לערוך קיזוז אל-מול דמי-שכירות, אך בקשתה נדחתה [ עמ' 10 ש' 3]. החוזה שלל מהתובעת זכות קיזוז [ שם, סע' 13(ח)]. נובע מכך ביתר שאת כי מימוש האופציה ונכונותה של התובעת לשלם דמי-שכירות מוגדלים עבור הדירה שיקפו שביעות רצון ממנה, באופן שמעיד על אופי טענות התביעה. אני דוחה את טענת התובעת כי נאותה להאריך את השכירות לתקופת האופציה על-בסיס הבטחות לתיקון ליקויים ופיצוי התובעת; אני מעדיפה ללא עוררין את עדותו של רון כי הבטחות כאלה לא היו ולא נבראו ומימוש האופציה נבע מהחלטה חד-צדדית של התובעת [ עמ' 12 ש' 12-7; עמ' 20 ש' 20-19, 29-28; עמ' 21 ש' 6].

(ה) הודאת התובעת בדחיית בקשתה לקזז דבר-מה מדמי-השכירות סותרת את מבוקשה לטעון שהובטח לה פיצוי. לו סברה התובעת שבחלוף עשרים-ואחד חודשי שכירות הליקויים עומדים בעינם ולא תוקנו, לא הייתה מסתמכת על כל הבטחה עתידית לטפל בהם כבסיס למימוש האופציה. גם בעניין זה הייתה עדות התובעת גרסת בדים שאינה ראויה לאמון.

3. לשם הוכחת ליקויים בדירה הסתמכה התובעת על חוות-דעת מיום 21.2.2016 שהופנתה אל רון ונערכה על-ידי המהנדס בוריס דינרשטיין. אין מדובר בחוות-דעת מומחה שהוזמנה על-ידי התובעת לשם הוכחת טענות התביעה, אלא בחוות-דעת שהוזמנה על-ידי רון כדי למצות את יחסי הנתבע אל-מול הקבלן במסגרת אחריותו לדירה [ סע' 7 ב-נ/6; להלן חווה"ד].

התובעת הציגה עצמה כמי שהזמינה את חווה"ד והשתתפה בעלותה. הנתבע כפר בכך והציג מסמך שהראה כי הוא שילם עבורה [ עמ' 10 ש' 23-9; עמ' 23 ש' 6-3]. בחווה"ד צוין שחור-על-גבי-לבן כי היא הוזמנה על-ידי רון [ שם, בעמ' 5]. אם לא די בכך, בתצהיר שנתנה התובעת בתיק הפינוי העידה במפורש כי עורך חוות-הדעת נשלח לדירה על-ידי רון [ סע' 8.9 ב-נ/4]. כאשר מכלול הראיות הללו הוטח בה, לא נמצא בפיה מענה ממשי [ עמ' 10 ש' 30-24]. זוהי דוגמא לחוסר אמינותה של התובעת. מהותה ונפקותה של חווה"ד ידונו להלן בסעיף 8.
4. נטען שהנתבע הזניח ליקויים שהתגלו בדירה, לא טרח לתקנם ולא המריץ את הקבלן לטפל בהם. הטענה נסתרה ונשללה.

(א) התובעת אישרה שבשל היות הדירה נתונה לאחריות קבלן, היה לנתבע אינטרס מובהק לעמוד על תיקון כל ליקוי שלקיומו היא טענה, באמצעות הקבלן [ עמ' 6 ש' 29 עד עמ' 7 ש' 3; ר' גם סע' 6 רישא ב-נ/6].

(ב) התובעת הודתה שבוצעו בדירה עבודות לטיפול בליקויים נטענים; היא אישרה שהקבלן שלח בעלי-מקצוע שעבדו בדירה [ עמ' 6 ש' 26-25; עמ' 7 ש' 7-6]. התובעת אישרה שרון לא התעלם מפניותיה והפנתה להתכתבות ביניהם [ נ/1]. ההתכתבות מלמדת באורח מובהק על כך שכל פניה של התובעת לרון בטענה לקיומו של ליקוי זכתה למענה מיידי מצדו – תוך פניה לקבלן לשם מתן מענה לתלונה ויִדוע התובעת על המועד שבו יגיע נציג הקבלן לדירה לטפל בה. התכתבות במסרונים שצורפה לתצהיר התובעת, אף היא מעידה על כך: כל תלונה זכתה לתגובה של רון תוך התייחסות רצינית לתובעת ופעולה על-אתר לשם מתן מענה לה [ ר' נ/2 ו-נ/3]. אף זאת נאלצה התובעת לאשר [ עמ' 9 ש' 18-15].

(ג) התובעת אישרה שבעקבות תלונתה לרטיבות הגיעו לדירה פועלים; לדבריה, אינה יודעת מה נעשה על-ידם. היא אישרה את כל הפניות ששיגר הנתבע לקבלן שהוצגו לה ופטרה עצמה באמירה כי אינה יודעת מה נעשה על-בסיסן. הוכח אפוא שכל פניה של התובעת לרון בטענה לליקוי בדירה קיבלה מענה באופן מיידי; הלה פנה לקבלן ועמד על כך שהתלונה תיבדק על-ידי אנשי-מקצוע אשר הגיעו לדירה. עדות התובעת כי הנתבע הזניח את הליקויים ולא טרח לתקנם הופרכה אפוא. משכך הם פני הדברים, היה על התובעת להרים את הנטל ולהראות שלמרות העבודות שנעשו בדירה, לא נעשה דבר, נותרו בה ליקויים – והם גרמו לנזקים שבעטיים תבעה פיצוי. הנטל לא הורם כלל.

(ד) רון עמד בעדותו לפני על שנחזה מהתיעוד שהוגש – לרבות זה שצורף בידי התובעת: כל תלונה על ליקוי בדירה שהפנתה אליו התובעת זכתה לטיפול מיידי תוך פניה לקבלן, הבאתו לידי הגעה לדירה, טיפול בליקוי ועדכון התובעת על כך [ עמ' 22 ש' 5-1]. כך אמר: "אני הצלחתי להביא לדירה את הקבלן, את חברת המזגנים, את חברת האיטום, את היזם, את סמנכ"ל השירות של שיכון ובינוי, הכרחתי אותו, הוא היה איתי בדירה ביחד עם סופי, [...] וזה גם היה אינטרס שלי לגמור את הליקויים בתוך תקופת הבדק" [עמ' 22 ש' 17-12]. עדותו הייתה ברורה, עקבית ואמינה; לא כן עדות התובעת.

רון מסר עדות מפורטת שלימדה כי מלוא הליקויים טופלו בזמן-אמת [ עמ' 22 ש' 30-22]:

כל בעל מקצוע שהגיע לדירה אם זה היה אלדד מהמזגנים, או שזה היה שלמה החשמלאי, או שזה היה חברת האלומיניום, או מנהל העבודה של הקבלן איש בשם זכריה, לא פועל מנהל העבודה שהיה מגיע לדירה, קיבלתי מסופי עדכון אם הגיע ומה בוצע. בחלק מהדברים נכחתי בעצמי, למשל כשהיה צורך לקבל החלטה על ביצוע תיקון בחיווט מה שסופי תיארה שהיה צריך להעביר חוט חשמל דרך קיר, באתי בעצמי. כשהיתה הפגישה הזו עם הקבלן והחברה היזמית שאני גרמתי להתרחשות שלה, כמובן שבאתי בעצמי ואני אומר שזה יהיה ברור פה, אני לא טוען שלא היו ליקויים, מעולם לא טענתי. היו בדירה ליקויים. הסדק שסופי מראה בטיח היה בטיח, אני לא אומר שלא. מה שאני אמר שכל ליקוי שהובא לידיעתי, אני וידאתי שאיש מקצוע יגיע מיד, אני קיבלתי דיווח אם הוא תוקן.

(ה) חווה"ד שעליה ביקשה התובעת להסתמך ניתנה ביום 21.2.2016, בתקופה הבסיסית ולפני מימוש האופציה. התובעת הוסיפה לגור בדירה יותר משנה לאחר מתן חווה"ד.

נוכח ביצוען של עבודות בדירה שהוכח כדבעי – גם בעדותה שלה ולא רק בעדותו של רון, היה עליה להגיש חוות-דעת עדכנית של מומחה מטעמה; חוות-דעת כזו נדרשה על-מנת להראות שליקויים בדירה נותרו גם לאחר העבודות, וכי הם יצרו את הנזק שבגינו נתבע פיצוי. חוות-דעת כזו לא נערכה ולא הוגשה; מדובר בחסר מהותי שנזקף לחובת התובעת. התובעת הודתה שלתצהירה צירפה תצלומי ליקויים נטענים שאינם מראים ' שום דבר כמעט'; היא נמנעה מהצגת התמונות המקוריות בלי שניתן לכך טעם והסבר [ עמ' 9 ש' 17-15].

(ו) אם לא די בכך, התובעת אישרה שבשנת 2015, בראשית תקופת השכירות הבסיסית, הציע לה רון להכין רשימה של ליקויים נטענים לשם הגשת תביעה נגד הקבלן, על-ידה לבד או במשותף יחד עמו [ עמ' 9 ש' 29-27; ר' גם סע' 8 ב-נ/6]. התובעת נמנעה מכך בטענה שלא היה לה רצון בתביעות [ עמ' 10 ש' 2-1]. הדבר מצדד במסקנה – מסקנה שנבעה באורח ברור ועקבי מן העדויות והראיות, שלא היה ממש בטענות התובעת על-אודות נזק שנגרם לה בשל ליקויים או על-אודות ליקויים שלא טופלו ולא זכו למענה. הן באו לעולם רק לצרכי התביעה דנן, כדי ליתן מענה לתיק הפינוי ולהליכי ההוצאה לפועל שהניב.

5. אין בדברים הללו למצות את הקשיים הרבים בעדותה של התובעת על אי-טיפול בליקויים. כאשר נדרשה להצביע על ' הבטחות' לתיקון הליקויים, הפנתה להתכתבות בין הצדדים – ממנה עלה כי כל פניה שלה בטענה לגבי מצב הדירה נענתה על-ידי רון וטופלה באופן מיידי [ עמ' 15 ש' 27-26].

במהלך עדותה של התובעת בחקירה נגדית, ככל שטענתה להיעדר טיפול מצד הנתבע והקבלן הלכה והופרכה, נולדו להן טענות חדשות: טענה לכך שפועלים הגיעו לדירה ללא תיאום [ עמ' 7 ש' 8-7]; טענה על כך שהיו כל הזמן שיפוצים [ עמ' 11 ש' 8]. דינן דחיה. ראשית, עדות התובעת על כך סתרה את גרסתה בתצהיר ואת טענות כתב-התביעה. שנית, הצורך לטפל בדירה במסגרת אחריות קבלן בשנת בדק היה ידוע לתובעת במועד חתימת החוזה והיא קיבלה תנאי זה ללא עוררין. לא הוכח כי דובר במטרד שחרג מהצפוי והסביר, ונכונותה של התובעת להאריך את השכירות לתקופה נוספת תוך מימוש האופציה מהווה ראיה לכך.

או-אז נולדו להן טענות לפגיעה בילדיה שלא פורטו, לא נתמכו בכל תיעוד ולא הוכחו [ עמ' 14 ש' 29-28]. בטענה סתמית כי הנזקים בדירה ' עלולים' להביא לכל מיני מחלות אין די; זוהי טענה שבמומחיות רפואית שלא נתמכה בחוות-דעת והושמעה מהפה ולחוץ [ סע' 17 ב-ת/1]. גם היא אינה מתיישבת עם מימוש האופציה על-ידי התובעת.

6. התביעה באה לעולם בשל טענה לנזק שנגרם לרכושה של התובעת עקב קיומם של ליקויים בדירה: נזק לריהוט ונזק למכשירי חשמל. התובעת כשלה בהוכחת הנזק הנטען, בכימותו ובהצבעה על היותו נובע במונחי קשר סיבתי מליקויים שתוקנו במסגרת אחריות שנת הבדק.

(א) בכתב-התביעה נטען ל'נזקים רבים ועצומים' שנגרמו לתובעת בשל ליקויים שהיו בדירה; הם לא פורטו, לא נמנו, לא כומתו ונותרו בגדר נעלם. הנזק היחיד שננקב במפורש יוחס לצורך לרכוש רהיטים משומשים חלף הרהיטים שהיו בדירה [ שם, בסע' 9]. באותו אופן דל, סתמי וחסר נוסח גם תצהירה של התובעת [ סע' 8 ב-ת/1]. היא לא פרטה אלו רהיטים ניזוקו וממה ניזוקו. היא לא הציגה חוות-דעת שמאי לגבי מצבם. התובעת אישרה שאין בידה כל אסמכתא שתעיד על רכישת רהיטים חדשים או החלפת אלו שהיו בדירה [ עמ' 10 ש' 8-6; עמ' 12 ש' 1].

(ב) התובעת מסרה עדות לא עקבית, משתנה ולא אמינה לגבי המועד שבו נודע לה קיומו של הנזק הנטען לרהיטים. תחילה טענה שהנזק התגלה רק עם פינוי הדירה בחודש אפריל 2017, אז הזיזה את הרהיטים ממקומם. אחר כך שינתה את טעמה כשעומתה עם גרסה אחרת, סותרת, בתצהירה, וטענה שהנזק לרהיטים היה ידוע כבר בחודש פברואר 2016, בעת ביקורו של המהנדס בדירה לשם מתן חווה"ד [ ר' עמ' 11 ש' 6-1 והשוו לסע' 9 ב-ת/1 ועמ' 11 ש' 18-13]. כאשר הוטח בתובעת שלאור עדותה הקודמת, לא ניתן היה לאתר את הנזק ללא הזזת הרהיטים ואלה לא הוזזו אלא עובר לפינוי הדירה – באופן שלא אפשר למהנדס לאתרם במועד ביקורו, מסרה גרסה שלישית לפיה המהנדס לא יכול היה לראות את הנזק שכן הרהיטים לא הוזזו במהלך ביקורו, אך הוא ' ראה חלק' [עמ' 11 ש' 25-19]. אין מנוס מלקבוע שזוהי עדות נטולת כל ערך ראייתי ולא ניתן לקבוע דבר על-פיה.

(ג) התובעת לא קשרה בין רטיבות בדירה שלקיומה טענה לבין הנזק הנטען לריהוט. הוצג לה כי נציגי הקבלן הודיעו לה, לאחר בדיקה, שעובש בדירה נוצר בשל היעדר אוורור שלה וניתן לכך ביטוי בכתובים; התובעת הסתפקה בטענה שהדירה הייתה מאווררת ולא הציעה כל הסבר לכך שלאחר עזיבתה, העובש נעלם ללא כל טיפול [ עמ' 12 ש' 27 עד עמ' 13 ש' 6]. רון קשר בעדותו בין היעדר אוורור נאות של הדירה על-ידי התובעת לבין היווצרותו של עובש בתקופה נטולת גשמים וציין כי לאחר שהתובעת פינתה את הדירה התופעה חלפה מאליה [ עמ' 24 ש' 13-1, 17, 19]. כאשר התובעת נדרשה לנקוב בתאריך בו סבלה מעובש ורטיבות, לא היה בידה לעשות כן אך היא אישרה שהדבר קדם למימוש האופציה [ עמ' 15 ש' 8-4, 15-14]. היעדר אוורור מספיק של הדירה הוא מחדל שמונח לפתחה של התובעת והטיפול בו אינו נמנה על חיובי הנתבע.

(ד) לא הוכח אפוא כל נזק לריהוט. הנזק הנטען לריהוט לא נקשר בקשר סיבתי למצב הדירה. לא הוכחה החלפת הריהוט ולא הוצגה ראשית ראיה לעלות הכרוכה בכך. חווה"ד צורפה כראיה לנזק לריהוט, אך בה לא נאמר על כך דבר; התובעת לא הכחישה זאת [ סע' 9 ב-ת/1 ועמ' 12 ש' 3-2].

(ה) התובעת טענה לנזק שנגרם בשל בעיות חשמל בדירה, באופן שהצריך תיקון מדיח [ עמ' 11 ש' 30-27]. עדותה על כך הייתה דלה וחסרה. מנגד, רון מסר באותו נושא עדות מלאה ומפורטת: כאשר סבר שתהליך בדיקת מערכת החשמל על-ידי הקבלן מתעכב, במענה לתלונות התובעת, דאג להזמין לדירה חשמלאי מטעמו. החשמלאי בדק ומצא שקִצְרֵי חשמל נגרמו בה מטעמים שנעוצים בתובעת, בשל האופן שבו הותקנו גופי תאורה ומגן ברקים על-ידה [ סע' 4(ד)(2) ונספח ד' ב-נ/6; עמ' 22 ש' 12-6]. התובעת לא השכילה להתמודד עם הדברים הללו ומצאה מפלט באי-זיכרון. היא הודתה שמקורו של קֶצֶר חשמל שעליו התלוננה איננו ידוע לה בשל אי-הבנתה בחשמל וכי ההארקה בדירה נבדקה ונמצאה תקינה [ עמ' 12 ש' 26-6].

(ו) במישור כימות הנזק שיוחס למכשירי חשמל לא הציגה התובעת אלא קבלה יחידה בגין תיקון מדיח בסך 1,600 ₪ שתאריכה 20.7.2015. לא הוצגה חוות-דעת מומחה שתקשור את התיקון לפגמים בדירה שמצויים באחריותו של הנתבע, ובכיתוב של עורך הקבלה על-גביה, שזהותו נותרה עלומה ואשר לא הובא ליתן עדות, אין די כדי להרים את הנטל.

7. לא בִּכְדי נמנעה התובעת מהבאת עדים לתמיכת תביעתה; חסרון עדותם של אמה ובעלה שהיו גם הם שוכרי הדירה והתגוררו בה בתקופת השכירות פועל לחובתה ומקים נגדה חזקה ראייתית כי היה בעדויותיהם, אילו נשמעו, לעמוד לה לרועץ ולתמוך בגרסת הנתבע [ ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 659-658 (1991)].

8. לפי עדותה הראשית של התובעת, חווה"ד צורפה כדי להוכיח את קיומו של נזק נטען לריהוט [סע' 9-8 ב-ת/1]. חלק זה של התביעה נדחה לעיל. גם בעניינים אחרים, אין בחווה"ד לסייע לתובעת.

(א) חווה"ד נסבה על ליקויים מבניים בדירה, לא בפיצוי שמגיע לתובעת כשוכרת או בקשיים אשר מונעים שימוש בדירה למגורים. כאשר הדבר הוטח בתובעת, שבה על אותן טענות שלגביהן נקבע לעיל כי הן לא הוכחו [ עמ' 14 ש' 30-27]. התובעת לא בחלה להצהיר בעדותה הראשית שהדירה לא הייתה ראויה למגורי אדם [ סע' 19 ב-ת/1]. דובר בהצהרה כוזבת; היא אינה מתיישבת עם מימוש האופציה והתובעת עצמה הסתייגה ממנה בחקירה נגדית [ עמ' 15 ש' 20-17]. לבסוף הודתה שכל טענותיה מסתכמות באי-נוחות בשימוש בדירה, לא מעבר לכך [ שם].

(ב) חווה"ד אינה מוכיחה קיומו של נזק לריהוט, אף לא נזק למדיח, שמקורם בדירה ואשר נתונים לאחריות הנתבע. עיון בחווה"ד מלמד על כך. בקדם-המשפט הובהר כי חווה"ד היא ראיה גרידא שהתובעת צרפה להוכחת טענותיה, לא חוות-דעת מומחה כמשמעה בתקנה 129 בתקנות סדר הדין האזרחי. מכיוון שכך, אי-עמידתו של רון על חקירת עורך חוות-הדעת אינה הסכמה לנכונות תוכנה.

כדי להוכיח שליקוי שנמנה בחווה"ד יצר נזק לתובעת כשוכרת – כגון נזק לרהיטים או למכשירי חשמל, היה על התובעת להגיש חוות-דעת מומחה שבה יתועדו נזקים אלה באורח ישיר תוך הצבעה על היותם נובעים במונחי קשר סיבתי מליקויים בדירה. ציון אמירה גרידא של התובעת למהנדס מטעם רון בחווה"ד על נזק נטען – נזק שלא תועד על-ידי המומחה במישרין, לא כומת על-ידו ולא נקשר למצב הדירה, אינה אלא עדות מפי השמועה. מאחר שהתובעת כשלה בהוכחת הנזק הנטען, אין באמירות שלה שתועדו בחווה"ד כדי לספק תימוכין לתביעה.

(ג) רון ביאר שהליקויים שאותרו בדירה בתקופת הבדק ואשר טופלו באופן שתואר לעיל לא היו כרוכים בגרימת נזק לרכוש של התובעת מן הסוג אשר נטען על-ידה; דובר בליקויים למושכר – לא ליקויים לשוכר [ עמ' 23 ש' 30 עד עמ' 24 ש' 2]. חוות-הדעת אינה מבטאת פיצוי אשר מגיע לתובעת כשוכרת הדירה אלא שווי כלכלי של חיוב הקבלן לבצע תיקונים במסגרת אחריותו לדירה. בלשונו: "זה השווי הכלכלי שהמהנדס מעריך לעניין הזה. אין לזה שום קשר למשהו שקורה לאנשים בתוך הדירה. אני לא מכחיש שוב פעם. אם סופי שלחה צילום של כתם רטיבות בקיר, זה צילום של כתם רטיבות בקיר, בוודאי שצריך לטפל בזה וטופל. כל כתם רטיבות טופל" [עמ' 23 ש' 30-27]. חווה"ד עסקה בליקויים לדירה, לא בליקויים ונזקים של השוכר [ עמ' 23 ש' 1, 20-17 ].

(ד) רון מכר את הדירה לאחר שהתובעת פינתה אותה. טרם מסירת הדירה לרוכש, היא נבדקה על-ידי איש מקצוע מטעם הרוכש תוך התחייבות של רון לתקן על-חשבונו את מלוא הליקויים שהלה יאתר. תיקון הליקויים שאותרו הסתכם ב- 600 ₪ ומע"מ; דובר בתיקונים קוסמטיים [ סע' 5 ונספח ה' ב-נ/6; עמ' 24 ש' 17-13]. אף בכך יש להראות כי לא היו בדירה ליקויים שהיו עשויים להסב לתובעת את הנזק הנטען ולזכותה בפיצוי.

9. (א) התובענה הוגשה לפיצוי נזק שמקורו בליקויים בדירה ונזק לא ממוני שביטויו בעוגמת נפש. אין בכתב-התביעה זכר לטענה בדבר תשלום יתר בו נשאה התובעת בגין חשבונות חשמל וארנונה. הדבר לא מנע ממנה לכלול התייחסות לתשלום עודף של חשבונות בתצהירה [ סע' 20 ב-ת/1]. נאמנה לשיטתה, לא פירטה התובעת את הטענה ולא כימתה את סכומיה, אלא הסתפקה באמירה סתמית על ביצוע תשלומי יתר תוך צירוף העתקי חשבונות.

(ב) רון שלל תשלומי יתר של התובעת בגין חשמל וארנונה; מתיעוד שצורף על-ידה עלה כי היא אחרה בביצוע תשלומים תוך חיובה בריבית. רון עמד על כך שמדובר בחשבונות שנסבו על תקופת מגוריה של התובעת, לא על תקופה מאוחרת יותר [ סע' 9 ב-נ/6]. כאשר התובעת עומתה בחקירה נגדית עם גרסתו של רון הייתה עדותה מופת של גמגום, אי-ידיעה ועמימות; היא אישרה ששילמה חשבונות באיחור [ עמ' 16 ש' 8, 21, 24]. לא כך מוכיחים נשיאה ביתר בתשלומי חשבונות, וטענת התובעת על כך נדחית גם היא.

10. על תלונות התובעת בתביעה יש להשיב בממרה: 'טול קורה מבין עיניך'. התובעת הלינה על הפרת חיובי המשכיר; טענתה לא הוכחה ומהיבטים שונים שלה אף נסתרה והופרכה. התחוור שהתובעת לא נהגה כשוכר סביר כלל, אלא העבירה את רון מסכת ייסורים לכל אורך תקופת השכירות.

(א) בתחילת תקופת השכירות מסרה התובעת לרון שיקים מחשבון מוגבל. היא פטרה זאת בטענה שהם נועדו ' רק' לפיקדון, באופן שמעיד על הלך רוחה ותום-ליבה בנוגע לחיוביה שלה על-פי החוזה [ עמ' 7 ש' 16-15, 24-22].

(ב) התובעת קיבלה פטור מתשלום דמי-שכירות בחודשי השכירות הראשונים כנגד מתן התחייבותה לממן התקנת מזגנים בדירה וסגירה של תקרת גבס. היא הפרה את ההתחייבות ולא נשאה במלוא העלות הכרוכה בכך [ סע' 3(2) ב-נ/6]. התובעת אישרה זאת [ עמ' 13 ש' 26 עד עמ' 14 ש' 6].

(ג) התובעת התגוררה בדירה כארבעים ושניים חודשים, מאוקטובר 2014 עד אפריל 2017. בתקופה זו שילמה את דמי-השכירות במועדם רק שלוש פעמים; בכל שאר חודשי השכירות אחרה בתשלום. אין על כך מחלוקת [ עמ' 14 ש' 18-16; עמ' 19 ש' 11-10, 17-15; עמ' 20 ש' 2-1, 10-7].

(ד) עם מימוש האופציה ונוכח מוסר התשלומים הרעוע שלה קודם לכן התחייבה התובעת לשלם דמי-שכירות באמצעות הוראת קבע. היא יצרה מצג של הסדרת הוראת קבע, אך זו לא כובדה ולו גם פעם אחת [ עמ' 20 ש' 28-25].

(ה) בחודש ינואר 2017 חדלה התובעת לשלם דמי-שכירות אך הוסיפה להחזיק בדירה, באופן שהוליד את התביעה בתיק הפינוי [ סע' 3(ו) ב-נ/6]. בהליך זה ניתן פסק-דין בהסכמה, בו נקבע שעל התובעת לפנות את הדירה והיא חויבה לשלם לנתבע 11,710 ₪ בגין חוב דמי-שכירות. לאחר שלא שילמה, נקט הנתבע הליך לפי פקודת בזיון בית משפט והיא חויבה לשלם סך נוסף של 2,500 ₪. גם סכום זה לא שולם על-ידה ברובו, באופן שהוביל לפתיחת תיק הוצאה לפועל. התובעת אישרה את הדברים, שפורטו גם בעדותו של רון [ עמ' 5 ש' 28-13; עמ' 21 ש' 27-23].

(ו) ראוי שהתובעת הייתה שמה את הדברים הללו נגד עיניה, בהעלותה טענות על-אודות הפרת חיובי הנתבע כלפיה. טענותיה נדחו; עצם העלאתן כלפי מי שנהג עמה באורך רוח יוצא דופן לוקה בחוסר תום-לב.

11. התובעת כשלה בהוכחת נזק שנגרם לה ושנבע ממצב הדירה. התובעת כשלה בהוכחת הפרה של הנתבע את חיוביו כלפיה. במציאות זו, ברי שהתובעת אינה זכאית לפיצוי בשל נזק לא ממוני. לא עלה בידי התובעת לנמק את הגשת התביעה על סך של 50,000 ₪, שלקה בהיעדר הלימה לטענות הנזק הממשי שבפיה, אפילו הייתה מצליחה להוכיחו [ עמ' 17 ש' 26-24].

סמכות לפסוק פיצוי בשל נזק לא ממוני נקבעה בסעיף 13 לחוק החוזים ( תרופות בשל הפרת חוזה): "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין". נזק לא ממוני הוא המרכיב הלא-חומרי של הפגיעה והוא עשוי להתלוות לנזק כלכלי שנגרם עקב הפרת חוזה. פיצוי לא ממוני אינו ניתן כדבר שבשגרה. הוא מוגבל למקרים בהם נלוותה להפרת החוזה ולנזק הכלכלי שנגרם בעטיה הפרה של יחסי אמון או יחסי תלות ששררו בין הנפגע למפר, או למצבים ברורים של זדון, התנהגות מעליבה או התנהלות פוגעת במיוחד [ ע"א 8588/06 דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ, פסקה 31 (2010)]. פסיקת פיצוי כזה נתונה לשיקול-דעת בית-המשפט; הוא אינו ניתן כדבר שבשגרה [ ע"א 3437/93 אגד, אגודה שתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' אדלר, פ"ד נד(1) 817, 835 (1998)].

ג. סיכומם של דברים

1. די באמור לעיל כדי להכריע במחלוקת הממשית ואין צורך להידרש לטענות מעבר לכך.

2. התביעה נדחית אפוא.

3. משנמצא כי התביעה לא נסמכה על עילה ממשית אלא על טענות בעלמא שלא הוכחו – ולאחר שהתרשמתי באופן שלילי ביותר מהתובעת, יש ליתן לכך ביטוי בפסיקת הוצאות. התובעת תשלם לנתבע את הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ ( כולל מע"מ) תוך שלושים יום מן המועד בו יומצא לה פסק-הדין; סכום שלא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין ואילך עד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את פסק-הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"ז שבט תשע"ט, 23 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.