הדפסה

בית משפט השלום בחדרה 09

תובעת
אל נא השקעות בע"מ ח.פ. 514666312
ע"י עו"ד משה בן ארוש

נגד

נתבע
אליאב אבשלום
ע"י עו"ד שמואל יזראל

פסק - דין

לפני תביעה כספית בסדר דין מהיר לתשלום סך של 36,128 ₪ בגין עילה בנזיקין.

א. ההליך והצדדים לו

1. התובעת, חברה פרטית, עוסקת במכירת כלי-רכב.

2. במועד הרלוונטי לתובענה ניהל הנתבע עסק לתיקון מכשירי טלפון סלולאריים.

3. אלו הן טענות התביעה בתמצית: כלי-רכב בבעלות התובעת שמספרו 4217472 (להלן הרכב) נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 20.12.2015 (להלן התאונה). בתאונה היה מעורב רכב צד שלישי (להלן הצד השלישי). פרטים של הצד השלישי (להלן המידע) נשמרו על-ידי התובעת בטלפון נייד שמספרו 054-XXXX164 (להלן המכשיר). לאחר התאונה המכשיר כבה לעתים; לפיכך מסרה התובעת את המכשיר לנתבע לתיקון, בהדגישה כי מצויים בו תכנים בעלי חשיבות רבה. במהלך טיפולו במכשיר מחק הנתבע את הזיכרון במכשיר והמידע אבד.

נטען כי בשל רשלנות הנתבע נמנע מהתובעת לשחזר את פרטי הצד השלישי שנכללו במידע ולהיפרע ממנו את נזקי התאונה. סכום התביעה הועמד על סך של 36,128 ₪ וכלל את נזקי הרכב לפי חוות-דעת שמאי בסך 29,928 ₪, שכר-טרחת השמאי שבדק את הרכב בסך 1,200 ₪ ונזק עקיף בין אובדן ימי עבודה של נציגי התובעת ועוגמת נפש בסך של 5,000 ₪.

4. הנתבע התגונן מפני התביעה וביקש לדחותה. נטען כי מכשירים סלולאריים הוכנסו לעסקו על-ידי נציג התובעת – מר אייל חג'אג' (להלן חג'אג'); עוד קודם לתאונה, ביום 1.11.2015, הביא חג'אג' לתיקון מכשיר שהיה נדלק וכבה מיד כך שלא ניתן היה לפתוח אותו וממילא לא הייתה אפשרות למחוק מידע מתוכו. גם ביום 1.9.2015 נמסר אותו מכשיר לתיקון בשל צורך בהחלפת מסך. במועד מאוחר לתאונה, בינואר 2017, שוב הגיע מר חג'אג' עם המכשיר, טען שהוא אינו תקין ומצוי בו מידע חשוב שקשור לתאונת דרכים ומסר כי יהיה מוכן לשלם כל סכום כדי לחץ את המידע מהמכשיר. נעשו על-ידי הנתבע ניסיונות לשחזר את המידע – לרבות באמצעות מעבדת היבואן ומעבדה חיצונית מתמחה בתיקון רכיבי פנים, שלא צלחו. לחג'אג' נאמר במעמד מסירת המכשיר לנתבע שקשה לשחזר נתונים במקרה כזה.

5. לתמיכת התביעה הוגשו תצהירים של אוהד אביטל וחג'אג' [ת/1]. מן העבר השני של המתרס נשמעה עדות הנתבע [תצהיריו סומנו נ/3 ו- נ/4]. בדיון ההוכחות שנערך היום ויתרה התובעת על שמיעת עדותו של אוהד אביטל והסתפקה בזו של חג'אג'. בתום שמיעת העדויות סיכמו הצדדים טענותיהם על-פה. ההפניות להלן הן לפרוטוקול הדיון, אלא אם צוין אחרת.

ב. דיון והכרעה

דין התביעה להידחות במלואה. להלן יובאו הטעמים לכך.

1. התאונה ארעה ביום 20.12.2015. המכשיר הובא לנתבע לתיקון זמן ניכר לאחר מכן, בחודש פברואר 2016. בתצהירו של חג'אג' נוצר מצג לפיו המידע ובו פרטי הצד השלישי נשמרו על-גבי המכשיר באופן ראשוני ומקורי, קרי, על-ידי מי שהיה מעורב בתאונה ושמר את המידע רק בדרך זו [סע' 3 ב-ת/1]. בעדותו של חג'אג' בחקירה נגדית התחוור שלא אלו פני הדברים: אביו של חג'אג' נהג ברכב בזמן התאונה; האב רשם את המידע שכלל את שם הצד השלישי, מספר הפוליסה שלו ומספר הטלפון הנייד שלו על-גבי דף, הביא את הדף לחג'אג', וחג'אג' צילם את המידע במכשיר הנייד שלו בלי ששמר את הדף שנשא את המידע הגולמי [עמ' 4 ש' 30-22]. אין בידי לקבל את טענת חג'אג' כי מדובר בהתנהלות סבירה ומקובלת; היפוכו של דבר הוא הנכון. מכשיר נייד אינו כספת; הוא נתון לסיכונים רבים ומגוונים: גניבה, אובדן, שבר מכאני או תקלה טכנית. מי ששומר מידע בעל ערך וחשיבות רק על המכשיר הנייד שלו בלי לדאוג לגיבוי, לא כל שכן תוך השמדת דף בו תועד המידע הגולמי הרלוונטי, נוהג בחוסר סבירות קיצוני.

2. משנה תוקף נודע לכך נוכח אישורו של חג'אג' שאותו מכשיר נזקק לתיקון בעסקו של הנתבע עוד קודם לתאונה, ונמסר לצרכי תיקון ביום 1.11.2015 [עמ' 2 ש' 27 עד עמ' 3 ש' 3]. שמירת מידע בעל חשיבות על מכשיר שבסמיכות זמנים לתאונה לא היה תקין ונזקק לתיקון לוקה בחוסר סבירות קיצוני. כגודל חשיבותו של המידע לעסקה של התובעת, כך נדרשה התובעת להגן עליו ולשמור אותו באופן סביר. אין מנוס מלקבוע שהיא לא עשתה כן ולו גם בדוחק. לא-זו-אף-זו: גם לאחר התאונה סבל המכשיר מתקלות וכבה לעתים; חג'אג' הצהיר על כך בפה מלא בעדותו הראשית [סע' 4 ב- ת/1]. במציאות זו, ודאי שהיה על התובעת לשמור את המידע באמצעים שאינם מוגבלים למכשירו הלא תקין של חג'אג'. הימנעותה מכך מתווספת לחוסר הסבירות בהתנהלותה שנזכר לעיל.

3. לפי עדותו של חג'אג', המכשיר נמסר לנתבע לשם חילוץ המידע בחודש פברואר 2016 [סע' 4 ב-ת/1 ועמ' 2 ש' 22-14]. התאונה ארעה ביום 20.12.2015, כעולה מחוות-דעת שמאי שצורפה לכתב-התביעה [ר' גם עמ' 2 ש' 17-15] . בין לבין חלף פרק זמן משמעותי בין חודש וחצי; דבר לא מנע מן התובעת לפנות בפרק זמן זה במכתב דרישה בגין נזקי התאונה, תוך תיעוד המידע (שם הנהג הפוגע ומספר הפוליסה שלו) במכתב זה . למעשה, מצופה היה מהתובעת שתעשה כן נוכח הצהרתו של חג'אג' כי התאריך שמופיע על-גבי חוות-דעת השמאי, 10.3.2016, איננו התאריך שבו היא נכתבה אלא מועד בו היא הוצאה פעם נוספת לבקשת התובעת ; חג'אג' מסר שחוות-הדעת נמסרה לתובעת סמוך לאחר התאונה [ עמ' 5 ש' 15-5]. חסרונו של מכתב דרישה לצד השלישי שנשלח בתכוף לאחר התאונה הוא בעוכרי התובעת; באמצעותו היה ביכולתה להגן על עצמה באורח סביר מפני אחסון לא זהיר של המידע במכשירו של חג'אג' שכבר נדרש לתיקון לפני התאונה וכבה לעיתים אחריה. לחסר זה לא ניתן הסבר בראיות התובעת ובטיעוניה.

4. עדותו של חג'אג' – עדה היחיד של התובעת, לקתה בחוסר אמינות. כבר צוי ן לעיל כי בעוד שתצהירו יצר מצג של אחסון המידע על-גבי המכשיר שלו באופן ראשוני, הצטיירה תמונה שונה באורח מהותי מעדותו בחקירה הנגדית. זאת ועוד: מכתב-התביעה עלה כי בשל אובדן המידע נמנעה מהתובעת אפשרות להגיש תביעה נגד הצד השלישי, הנהג השני שהיה מעורב בתאונה וגרם לה על-פי הנטען באשמתו. בשל מצג זה נשאלה התובעת בישיבה המקדמית אם לא היה לה ביטוח מקיף לרכב בזמן התאונה, ועל כך ענתה בשלילה [עמ' 1 בש' 10-11].

בעדותו לפני סתר חג'אג' הצהרה זו ומסר: "[...] כל תאונה שקורית יש לנו ביטוח מקיף ואנחנו מקבלים את התגמולים. זאת אומרת בוודאי בשש השנים האחרונות היו לנו מספר תאונות לפחות פעמיים שלוש קיבלנו את כל התגמולים מחברת הביטוח וזה מה שהיה אמור להיות גם פה ולא לתבוע את הנתבע" [עמ' 4 ש' 14-12]. נוכח קיומו של כיסוי ביטוחי לתאונה, היה על התובעת לשגר מיד לאחר קרותה הודעה על מקרה ביטוח למבטחת שלה בציון מלוא המידע לגבי הצד השלישי, שמו, מספר הפוליסה ומספר הטלפון שלו. התובעת לא עשתה כן בלי שסיפקה לכך כל הסבר.

יתרה מכך, נוכח הודאתו של חג'אג' בקיומו של ביטוח מקיף לרכב התובעת שהיה מעורב בתאונה היה על התובעת להציג אישור של המבטחת בדבר אי-הגשת תביעות כדי להראות שבתביעה דנן היא אינה מבקשת להיפרע כפל פיצוי בשל אותו אירוע. אף זאת לא עשתה התובעת, נוכח הכחשתה את קיומו של ביטוח מקיף – הכחשה שנסתרה מניה וביה בעדותו של חג'אג', העד היחיד מטעמה.

5. לפי עדות הנתבע, בעת שהמכשיר נמסר לו המידע שנמצא בו לגבי התאונה לא היה נגיש [סע' 11-10 ב- נ/4 ועמ' 8 ש' 17-9]. העדפתי את עדותו על-פ ני טענתו של חג'אג' כי במועד בו נמסר המכשיר לנתבע בפברואר 2016 הוא היה דולק ופועל [סע' 6 ב-ת/1]. הדבר עומד בסתירה להודאתו של חג'אג' כי לאחר התאונה המכשיר כבה לע יתים, ולכן הוא נדרש לפניה לנתבע כדי להוציא ממנו את התיעוד [סע' 4 ב-ת/1]. נובע מכך שעוד לפני מסירת המכשיר לנתבע, לא היה ביכולתו של חג'אג' לגשת ל מידע שנמצא בו בכוחות עצמו.

נקודת המוצא שבבסיס פנייתו של חג'אג' לנתבע הייתה אפוא כי סיכויי שחזור המידע אינם גבוהים והסיכון שהמידע אבד, זאת מטעמים שמונחים אך ורק לפתחה של התובעת, ממשי. נ יסיונו של הנתבע להציל את המידע מהמכשיר, שלא צלח, איננו משנה מכך וא ינו מספק לתובעת 'יש מאין' כיס להיפרע ממנו את נזקי התאונה. התובעת לא הציגה חוות-דעת של מומחה שתראה כי במצב שבו נמסר המכשיר לנתבע, ניתן היה לדלות ממנו את המידע. זהו חסר בראיותיה של התובעת שכן היא 'המוציא מחברו'. קביעה זו אינה משתנה אך בשל כך שהנתבע לא זימן לעדות מי מעובדי עסקו. מאחר שנטל השכ נוע הראשוני שמונח לפתחה של התובעת לא הורם, לא עבר למגרש הנתבע הנטל המשני של הבאת ראיות לסתור [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד סא(3) 18 (2006)].

6. עיינתי בתשומת לב בהתכתבות בין הצדדים במסרונים שצורפה לתצהיר של חג'אג' . נוכח כל האמור לעיל, אין בה די כדי לה וכיח חבות של הנתבע כלפי התובעת ולא ניתן לראות בה הודאה של הנתבע באחריותו לאובדן המידע. מקובלת עלי עדות הנתבע כי הוא הצטער שלא עלה בידו לסייע לתובעת בשחזור המידע ונתן לכך ביטוי בהתכתבות עם חג'אג', אך לא נטל על עצמו אחריות לכך [עמ' 9 ש' 26-12]. באותה מידה ניתן לייחס לתובעת ויתור על התביעה בכך שגם לאחר הגשתה היא מסרה מכשיר אחר לנתבע לתיקון [סע' 17 ב-נ/4].

7. התובעת לא נקטה אמצעים סבירים וזמינים לשם שמירת המידע באופן שיבטיח את זמינותו ויאפשר לה להגיש תביעה בגין נזקי התאונה, בין נגד הצד השלישי ובין נגד מבטחת רכבה. בכך אין לה להלין אלא על עצמה. רשלנותה של התובעת באי-שמירת המידע, ובאחסונו אך ורק על-גבי מכשיר שהיה לא תקין אחרי התאונה ועוד טרם מסירתו לנתבע, עולה כדי אשם מכריע כמשמעו בסעיף 64(2) בפקודת הנזיקין [רע"א 4394/09 לנדרמן נ' סגיב הנדסה ושות' (1993) בע"מ, פס' 7 (2010)]. מדובר באשם שאינו מאפשר את יחוס הנזק הנטען, ולו בחלקו, לנתבע – אלא רק לתובעת עצמה.

ג. סיכומם של דברים

די באמור לעיל כדי להכריע בשאלות הממשיות ששנויות במחלוקת ואין צורך להידרש לעניינים אחרים שנזכרו.

התביעה נדחית אפוא.

התובעת תשלם לנתבע את הוצאות ההליך בסך 750 ₪ ושכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסך 4,680 ₪, שניהם בערכי יום פסק-הדין. סכום שלא ישולם תוך שלושים יום מן המועד בו יומצא פסק-הדין לתובעת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין ואילך עד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את פסק-הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, א' טבת תשע"ט, 09 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.