הדפסה

בית משפט השלום בחדרה תו"ב 42843-03-17

בפני
כבוד ה שופט אהוד קפלן

המאשימה

הועדה המקומית לתכנון ובנייה פרדס חנה

נגד

הנאשם
אליהו שקד

החלטה

כתב האישום:

1. הנאשם הוא הבעלים של בית מגורים ברחוב הקשת 3 בפרדס-חנה, הידוע כחלקה 119 בגוש 10076 מאדמות פרדס חנה-כרכור (להלן "המבנה").

בכתב-האישום המקורי שהוגש נגד הנאשם ביום 20/3/2017, נטען כי בביקור שערך מפקח בניה מטעם המאשימה (תומר רצון) במקום ביום 13/7/2016 התגלו עבירות בנייה שבוצעו ללא היתר בגין: סגירת קומת עמודים בשטח 80 מ"ר; בניית מדרגות מתכת חיצוניות לקומה א' של המבנה בשטח של כ-7 מ"ר; וכן שימוש במבנה ללא היתר בשטח של כ-250 מ"ר.

2. מאוחר יותר, לאור טענות שהעלה הנאשם שהוא מחזיק בהיתר בנייה שהוצא כדין (ת/4), הוגש ביום 3/9/2018 כתב-אישום מתוקן ממנו נשמטה עבירת השימוש במבנה ללא היתר.

לאחר תיקון כתב-האישום מיוחסות לנאשם רק העבירות בגין סגירת קומת העמודים ובניית מדרגות המתכת החיצוניות ללא היתר, ביצוע עבודות בנייה ללא היתר בניגוד לסעיפים 145, 203, 243(ב) ו-243(ג) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן "חוק התכנון והבניה").

טענות הצדדים:

3. הנאשם כפר באישומים שיוחסו לו בכתב-האישום המתוקן, וטען כי הוא מחזיק בהיתר בנייה שהוצא כדין לפני כ-35 שנה שהתיר לו לסגור את קומת העמודים.

אין מחלוקת לגבי הבעלות במקרקעין ואין מחלוקת לגבי ביצוע העבודות עצמן, אלא שהנאשם טוען כי עבודות אלה בוצעו כדין בהתאם להיתר שניתן לו כדין.

4. בפן המשפטי טענה ההגנה כי מדובר בעבירות בנייה שכבר התיישנו מזמן וכי המאשימה פעלה במקרה זה בניגוד להנחיות היועמ"ש בקשר להגשת כתבי-אישום בגין עבירות שביצוען הושלם מזה שנים רבות אשר תעשה רק במקרים חריגים ונדירים.

המחלוקת העובדתית שנותר לדון בה היא האם הנאשם החזיק בהיתר בניה שהוצא כדין עוד בשנות ה-80 ועל פיו הותר לו לבצע את עבודות הבניה המיוחסת לו - שאינן שנויות במחלקות.

ראיות התביעה:

5. מטעם התביעה העיד המפקח תומר רצון, הוא העיד כי הוא הגיע למקום על מנת לבדוק חריגות בנייה שהתגלו בעקבות בדיקה שערכה המועצה המקומית במסגרת סקר ארנונה שכלל את המבנה נשוא האישום.

לדבריו- בתיק הבנייה שנמצא במשרדי הוועדה לתכנון ובניה לא נמצא היתר בניה למבנה נשוא האישום וכי בביקור במקום התגלו עבירות בגין ביצוע עבודות בנייה בקומת העמודים אשר בגינן הוא ערך טופס דיווח על גילוי עבירות בנייה (ת/1).

6. ב-ת/1 ציין העד כי מועד תחילת ביצוע העבירות היה בשנת 2014 – ככל הנראה על סמך סקר הארנונה, בעוד שהביקור שלו במקום נערך ביום 13/7/2016. בנוסף, הוא ציין כי חישובי השטחים נלקחו מחישוב שטחים שביצעה המועצה המקומית לצורך חיוב הארנונה ואשר כללו במקור את גם שטח השימוש במבנה עצמו ששטחו הכולל מגיע לכדי כ-250 מ"ר.

לטופס גילוי העבירה האמור (ת/1) צורפו תמונות שצולמו במקום ביצוע העבודות (ת/2), אשר הוצגו לעד במהלך עדותו בבית-המשפט. לדברי העד, ניתן לראות בתמונות שעבודות ביצוע בניית מדרגות המתכת נעשו לא מזמן וניתן לראות כי המעקה של המדרגות טרם הותקן ושהצבע שלו היה עדיין טרי.

7. במהלך הדיון הוצג בפני העד תשריט מדידה (ת/3) שנערך על-ידי המודד עלי עאמר שצורף לדו"ח בדיקה שערכה מחלקת הארנונה במועצה המקומית בשנת 2009, אשר ממנו עולה כי בחישוב השטחים לחיוב הארנונה לא בוצע חיוב שטחים בגין קומת העמודים אשר לגביה נקבע בד"ח כי היא מהווה קומת "עמודים פתוחה מפולשת בשטח של 79.07 מ"ר".

במהלך חקירת העד הציג בפניו ב"כ המאשימה תמונות שצורפו לבדיקה האמורה אשר לטענתו תומכות בטענה שקומת העמודים אז הייתה פתוחה לפני שנסגרה על ידי הנאשם בשלב מאוחר יותר כפי שהתגלה בביקור במקום ביום 13/7/2016.
העד אומנם אישר כי בתמונות ניתן לראות שקומת העמודים הייתה בזמנו פתוחה, אך מאחר שתמונות אלה לא הוגשו באמצעות מי שערך אותן לא היה ניתן לצרף אותן כמוצג.

8. לדברי העד, הנאשם זומן לחקירה בעקבות ממצאי הדו"ח שלו אך לא התייצב לחקירה למרות שנשלחה אליו הזמנה בדואר רשום (ת/5) שלגביה נערך בירור בשירות הדואר שהעלה שההזמנה נמסרה לנאשם כפי שעולה מדו"ח "מעקב משלוחים" שהופק מאתר דואר ישראל באינטרנט.

לציין, כי בהזמנה עצמה זומן הנאשם לחקירהבקשר לחשד ל"שימוש במבנה מגורים ללא היתר בשטח של כ-330 מ"ר" שכולל כאמור את המבנה עצמו בשטח של כ-250 מ"ר.

9. בחקירה הנגדית אישר העד כי תיק הבניה הועבר לוועדה המקומית לתכנון ובניה פרדס חנה-כרכור מהוועדה המקומית לתכנון ובניה שומרון שבזמנו הייתה אחראית על נושא התכנון בשטח המועצה המקומית פרדס-חנה. לדבריו, הוא כלל לא היה מעורב בהעברת התיק מוועדת שומרון לוועדת פרדס חנה-כרכור.

הוא אישר בחקירתו כי למעשה על הכריכה של תיק הבנייה מופיע השם של אחיו של הנאשם יהודה סזגר, וכי למעשה מדובר בשני מבנים זהים שאחד מהם שייך לנאשם והאחר שייך לאחיו.

במהלך החקירה הנגדית, אישר העד כי בתיק הבניה מצויים מסמכים מהם עולה כי בהתחלה בוצעה טעות בחישוב השטחים לצורך חיוב הארנונה בקשר לנכס השייך לאחיו של הנאשם ולאחר מכן הודתה המועצה המקומית בטעות בגין חישוב שטח בסך כ-79 מ"ר בגין קומת עמודים לא מפולשת שבעקבותיה תיקנה המועצה את הודעת החיוב שנשלחה לאחיו של הנאשם (נ/1).

בהמשך החקירה הנגדית, אישר העד בתשובה לשאלת הסנגור כי אם צובעים מבנה מתכתי בצבע כסף הוא ייראה חדש יותר – הכוונה למדרגות המתכת נשוא האישום.

עדות הנאשם:

10. הנאשם בחקירתו הראשית הסביר כי הוא ואחיו קיבלו את החלקה בירושה מאביהם המנוח, עשו פרצלציה (איחוד וחלוקה) בחלקה ולאחר מכן הקימו שני מבנים כמעט זהים כל אחד על החלקה שלו.

לדבריו, באותם זמנים הוא היה איש צבא ולא היה לו זמן להתעסק עם הליכי הבנייה ולכן אחיו הוא זו שביצע את כל הפעולות הדרושות.
הוא הוסיף כי למיטב זכרונו היו שני מהנדסים שטיפלו בתוכניות שאחד מהם נפטר והשני מוגדר סיעודי כיום ולכן הוא לא יכול להגיע למתן עדות.

11. לגבי היתר הבניה של קומת העמודים שלטענתו ניתן לו עוד בשנות ה-80, לדבריו מאחר שעברו כמעט 40 שנה הוא התקשה לאתר את המסמכים הנוגעים להליך ורק לאחר בדיקה מדוקדקת בעזרת אחיו הם הצליחו למצוא רק את היתר הבניה משנת 1983 ללא הגרמושקה של קומת העמודים (נ/2).

בהיתר הבניה שהציג הנאשם, מופיע באחד הנספחים אישור מטעם מהנדס הוועדה שהיה בזמנו מר צבי סבר לפיו הוא אישר כי "הושלמו ובוצעו כל ההליכים הדרושים להוצאת היתר בניה, קומת עמודים על סמך מפרט מצורף לפי בקשה פ/2467".

12. בהמשך הוא הסביר כי קומת העמודים נסגרה לפני שנים רבות בסמוך לקבלת היתר הבניה אך לאחרונה בזמן שהפקח ביקר במקום, הוא רק ביצע עבודות שיפוצים קטנות שכללו החלפת דלת, שבירת קיר בתוך הבית, צביעה וכו'.

לגבי המעקה, הוא טען כי המעקה היה קיים כל הזמן ורק הוחלף לאחרונה במעקה חדש מאחר שהמעקה הישן הפך ללא בטיחותי.

13. הנאשם העיד עוד כי כל הזמן קיים בלבול בינו לבין אחיו וכי משייכים את הנכס של אחיו אליו ולהיפך.

לדבריו, הוא צילם תמונות של קומת העמודים השייכת לאחיו שהיא בניגוד לקומת העמודים שלו עדיין פתוחה – ובמילים אחרות מפולשת (נ/3).

בחקירה הנגדית, הסביר הנאשם בתשובה לשאלות ב"כ המאשימה כי הבקשה למתן היתר הבניה בגין הבית עצמו הוגשה בשנת 1982 שם הופיע שההיתר כולל מרתף בשטח של 9.21 מ"ר בלבד, אך לדבריו, מאוחר יותר בשנת 1983 הוא הגיש בקשה חדשה ונפרדת להיתר בניה לגבי סגירת קומת העמודים נשוא האישום.

14. במהלך הדיון הציג ב"כ המאשימה בפני הנאשם מכתב מטעם אגף ההנדסה במועצה המקומית הנושא תאריך ה-20/6/2016,ממנו עולה כי בסקר מדידת נכסים שערכה המועצה הוא נדרש לשלם הפרשי היטלים בגין סגירת קומת עמודים בשטח של 79.07 מ"ר ובגין סגירת מרפסת בשטח של כ-37 מ"ר (ת/6).

הנאשם בתשובה אישר כי הוא לא הגיש השגה על החיוב לאור הטענה שלו כי הוא מחזיק בהיתר כדין. בהמשך תשובתו הוא הוסיף כי מלבד המכתב הזה אף אחד לא פניו בעניין וכי הוא לא זומן לשימוע בגין טענה זו ולכן הוא לא סבר כי מדובר בבעיה כלשהי שצריך לטפל בה עד שהוגש נגדו כתב-האישום נשוא הדיון.

דיון והכרעה:

15. לאחר עיון במסמכים ושמיעת העדויות וטענות הצדדים, נחה דעתי כי המאשימה לא הצליחה לעמוד בנטל ההוכחה הנדרש להרשעת הנאשם וכי במקרה זה מתעורר ספק באשר להוכחת ביצוע עבירות הבנייה המיוחסות לנאשם בכתב-האישום.

16. ראשית, יצוין כי עדותו של המפקח מטעם המאשימה הייתה ללא דופי והוא העיד בצורה הגונה וישרה. יחד עם זאת, מעדותו לא ניתן לקבוע מסמרות בקשר למועד ביצוע עבודות הבניה המתוארות בכתב-האישום ובקשר לעצם קיום או העדר קיומו של היתר בניה לקומת העמודים.

שנית, עדותו של הנאשם הייתה אמינה, קוהרנטית, לא מופרזת ונעדרת סתירות.

17. אכן, ייתכן מאוד כי חל בלבול כלשהו בין עבודות הבניה שבוצעו על ידי הנאשם לבין עבודות הבניה שבוצעו על ידי אחיו. מדובר בשני מבנים כמעט זהים, שבנויים בסמוך באותו רחוב.

כפי שעולה מתשריט המודד עלי עאמר (ת/3) שהוגש מטעם המאשימה, המדידה שנערכה על ידו (שמיוחסת לביתו של הנאשם) מתייחסת לבית מס' 6א' ברחוב הקשת. זאת, בעוד שבמכתב המועצה מיום 20/19/6/2017 (נ/1) שנשלח לאחיו של הנאשם מר סזגר יהודה נרשם שכתובתו היא ברחוב הקשת 3- הכתובת שלמעשה מייחסת המאשימה לנאשם.

18. לפיכך, לא ניתן לקבוע באופן וודאי אם התמונות שהוצגו בפני המפקח במהלך עדותו שצולמו במסגרת סקר הארנונה שערכה המועצה בשלב כלשהו בין השנים 2007 עד 2009 או אפילו לאחר מכן, שהן למעשה מתייחסות דווקא לביתו של הנאשם ולא לביתו של אחיו.

מאותה סיבה, לא ניתן לקבוע שכל חישובי חיובי הארנונה שהוצגו על-ידי המאשימה אשר מהם עולה לכאורה שעבודות הסגירה של קומת העמודים בוצעו בשנים האחרונות, אכן מתייחסים לנכס של הנאשם ולא לנכס של אחיו וכי לא חל בלבול בשיוך שני הנכסים – כפי שטען הנאשם.

למעשה - קביעה זו משמיטה את הקרקע מתחת לראיה המרכזית עליה מסתמכת המאשימה להוכחת ביצוע עבודות הבנייה 'החדשות' על ידי הנאשם- שמתבססת על חיובי הארנונה הנזכרים.

19. יתרה מכך: המאשימה גם לא הצליחה לסתור את טענת הנאשם כי עבודות הבנייה שנראות בתמונות שצורפו לדו"ח של המפקח (ת/2) אכן בוצעו במסגרת עבודות שיפוצים קטנות והחלפת מעקה בלבד – אשר מטיבן אינן דורשות היתר בניה.

מן העבר השני, היתר הבניה לקומת העמודים משנת 1983 שהציג הנאשם מחזק את גרסתו אף אם הוא נעדר את הגרמושקה שעליה הוא מתבסס. גרסתו שהוא ערך ניסיונות רבים לאיתור אותה גרמושקה כפי שהוא העיד, סבירה ומתקבלת על הדעת לאור חלוף השנים.

20. במקרה זה, חלוף השנים מהווה 'נזק ראייתי' העשוי לפעול לטובת הנאשם. ברור שאין לצפות מהנאשם שיאתר בנקל וביד אחת מסמכים מלפני כ-40 שנה, מבלי שהוא היה צריך להציג אותם במשך תקופה ארוכה של עשרות שנים עד שהוא הועמד במצב של התגוננות בעקבות הגשת כתב-האישום נגדו.

מעבר לכך, המאשימה עצמה לא הוכיחה כי היתר הבניה בוטל בשלב כלשהו ולא ניתן שום הסבר מדוע שלא יהיה לו תוקף כשר למעט טענה שהעלה ב"כ המאשימה בסיכומיו שהיתר כזה מתבטל מאליו לאחר 3 שנים- טענה שמעולם לא הוכחה.

21. חיזוק נוסף לגרסת הנאשם, נעוץ בעובדה כי המאשימה נאותה – ברוב הגינותה, לתקן את כתב-האישום לאחר שהוצג בפניה היתר הבניה הראשון שהוצא על-ידי הנאשם בשנת 1982 לגבי בניית הבית עצמו. דבר זה רק מחזק את טענות הנאשם כי בתיק הבנייה המצוי כיום בידי המאשימה חסרים מסמכים רבים שיכולים לתמוך בגרסתו. במיוחד חסרונו של היתר הבנייה בקשר לסגירת קומת העמודים שהוצא לגרסתו כשנה לאחר מכן- בשנת 1983.

22. בסיכומי ההגנה (כמו כן בשלב מתן המענה לכתב האישום) הועלתה טענה בדבר השיהוי הרב בהגשת כתב-האישום נגד הנאשם, טענה שאליה התייחס ב"כ המאשימה בסיכומיו תוך שהוא מחדד כי מדובר בהנחיה של מחלקת אכיפת דיני המקרקעין בפרקליטות ולא בהנחיה של היועמ"ש כפי שטען הסנגור.

לשיטת המאשימה- אין תוקף לאותה הנחיה שמתייחסת להתיישנות עבירת בנייה שבוצעה בהתאם לתוכנית החלה על המקרקעין, כי המקרה הזה שונה שכן מדובר לגרסת המאשימה מדובר בבנייה שנעשתה בשנת 2016 וכתב-האישום בגינה הוגש כשנה לאחר מכן בלבד.

אבל: לא ברור אם המאשימה מייחסת לנאשם ביצוע עבודות בנייה ללא היתר שבוצעו בשנת 2016 או כפי שנרשם בדו"ח גילוי העבירה מטעם המפקח (ת/1) שמדובר בעבודת בנייה שבוצעו בשנת 2014. מטעם זה בלבד, קם ספק בגרסת המאשימה שלא ניתן לבסס עליה את מועד ביצוע העבודות הבנייה הנטענות.

23. בכל אופן -אין צורך להרחיב יתר על המידה בטענת השיהוי, ראשית כי המאשימה לא הצליחה להוכיח שאכן מדובר בעבודת בנייה חדשות ולא עבודות בנייה ישנות שבוצעו בשנות ה-80, ושנית, לאור המסקנה אליה הגעתי שמכל מקום יש לזכות את הנאשם מכל האישומים נגדו מאחר שהמאשימה לא עמדה בטל ההוכחה מעבר לספק סביר.

סיכומו של דבר:

24. הנאשם הצליח לעורר ספק סביר בגרסת המאשימה אשר פועל לטובתו ובמצב כזה, אין מנוס מזיכויו.

התוצאה היא שאני מזכה את הנאשם מכל האישומים המיוחסים לו.

הודעה זכות ערעור תוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי בחיפה.

ניתנה היום, י' אדר ב' תשע"ט, 17 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.