הדפסה

בית משפט השלום בחדרה תא"ק 38342-04-17

מספר בקשה:13
בפני
כב' הרשם שמעון רומי

נתבע 1

נתבעת 2 / מבקשת
נתבע 3 / מבקש

1. יוסף הרצל

2. יוסף נורית
3. יוסף מרדכי

נגד

תובע / משיב
בנק לאומי לישראל בע"מ – ח"צ 520000118

החלטה

ביום 26/4/2017 לבקשתם המוסכמת של הצדדים ניתן תוקף של פס"ד לחוזה ההסדר החתום ע"י כל הצדדים בתיק (חתימת כל אחד מן הנתבעים אומתה באמצעות עו"ד שרון שגיא וחתימת התובע אומתה באמצעות עו"ד חזי חכם).

ביום 9/1/2019 (בקשה מס' 3) הוגשה בקשת המבקשים לביטול פסה"ד הנ"ל.

ביום 3/2/2019 הוגשה בקשת המשיב לסילוק הסף של בקשת המבקשים הנ"ל.

בהחלטה מיום 19/2/2019 נקבע על ידי, כי שתי הבקשות תדונה במעמד הצדדים ביום 7/4/2019.

ביום 24/2/2019 הגיש המשיב בקשה נוספת למתן החלטה בבקשתו לסילוק על הסף (זו אשר נקבע בה דיון ליום 7/4/2019).
הבקשה נדחתה.

ביום 10/3/2019 ניתנה החלטה בבקשת המבקשת 2 לעכב הליכים כנגדה, אגב הפנייתה להחלטות קודמות.

ביום 12/3/2019 נדחתה החלטת המבקשת 2 לעיון חוזר בהחלטה הנ"ל .

ביום 19/3/2019 ניתנה החלטתי בהודעה בעניין הבקשה לביטול פסה"ד שהגיש המשיב. שוב הפנתי את המשיב לעבר ההחלטה המזמנת דיון.
אגב הארכת המועד להגשת תגובתו לבקשת המבקשים.

ביום 27/3/2019 הוגשה תגובת המשיב לבקשת החייבים לעיון חוזר.

בקשת המבקשים (בקשה מס' 3) הוגשה כבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פס"ד ועיכוב כל הליכי הוצל"פ.
החלטתי מיום 13/1/2019 הוזמנה עמדת התובע ונקבעו תנאים לעיכוב הליכי הביצוע בתיק ההוצל"פ המבצע את פסה"ד.
למיטב בדיקתי לא הוגשה הודעה על הפקדת עירבון בתיק ההוצל"פ כי שנקבע ומכאן שההליכים כלל לא עוכבו.

הבקשה עצמה נסמכת בשני תצהירים של כל אחד משני המבקשים (המבקש הוא גיסה של המבקשת)
הבקשה מציינת, כי המבקשים ידעו אודות פסה"ד אך בסמוך ליום 12/12/2018, כאשר הנתבע 1 (להלן: "יוסף הרצל") הודיע להם על כך .
המבקש עצמו (להלן: "המבקש") לא קיבל ולא חתם על אזהרה בתיק ההוצל"פ.
המבקשת (להלן: "המבקשת") ידעה באותו מעמד או יום אחד קודם, כי יש בעיה עם הבנק, שכן כך סיפר לה יוסף הרצל, עת נפגשו שלושתם ביום 12/12/2018 וראו לראשונה את פסה"ד ומסמכי ההוצל"פ.
הבקשה הבהולה (לביטול פסה"ד) קובעת, כי טרם עברו 30 יום מיום שנודע למבקשים אודות פסה"ד שמעולם לא הומצא להם. זו מציינת, כי בסמוך לאפריל 2017 מימש הבנק משכון על רכבו של יוסף הרצל ואגב ניסיונותיו של יוסף הרצל למנוע את מימוש המשכון ביקש יוסף הנ"ל מהמבקשים לעזור לו ולחתום על ערבות לשחרור הרכב.
המשיב כך נטען בסעיף 10, החתים את המבקשים על ערבות של 750 אלף ₪, במחטף הגיש וקיבל פס"ד המאשר את הסכם הערבות, גם זאת במחטף. המשיב ערך חוזה באמצעות בא כוחו שלא נוקב בתאריך וביום 24/4/2017 המועד בו נמסר העתק החוזה ליוסף הרצל, הופנה הוא למשרד עו"ד שרון שגיא סמוך למשרד ב"כ התובע לצורך אימות חתימות המבקשים וחתימת יוסף הרצל על המסמך.
המבקשים לא ישבו עם המשיב או עם בא כוחו בשום שלב וכן (בסעיף 14) לא נכחו המבקשים ויוסף הרצל הנ"ל בשום שלב עם עו"ד שגיא.
המבקשת כך כתוב בסעיף 15, עלתה למשרד עו"ד שגיא לשתי דקות חתמה על ההסכם וירדה לרכב בו המתין לה יוסף הרצל.

תצהיר המבקש מצהיר עפ"י מיטב ידיעה, כי יוסף הרצל, הוא הבעלים הבלעדי והיחיד של חשבון בנק שהתנהל אצל המשיב, הוא שיעבד שני כלי רכב לטובת המשיב ועקב אי עמידתו בהתחייבות כלפיו תפס המשיב 1 משני כלי הרכב ופעל לממש המשכון.
מאחיו (יוסף הנ"ל) הבין המצהיר כי המשיב התנה את שחרור הרכב בהמצאת שני ערבים ולכן ביקש יוסף הרצל מן המבקשים לערוב לצורך שחרור הרכב.
בהמשך מצהיר המבקש, כי רק לפני מספר ימים (תצהירו אומת ביום 7/11/2019) הבין, כי המשיב החתים אותו על ערבות בת 750 אלף ₪ ולא על ערבות בשווי הרכב.
חלק נכבד מתצהיר המבקש אינו עובדות להצהיר עליהן, אלא דעתו, עמדתו או מסקנותיו, כגון: המשיב "רימה אותנו...עקץ אותנו וכדומה.
באשר לטענת הגנה אפשרית לו יבוטל פסק הדין שב ומצהיר המבקש, כי ערבותו ניתנה אך ורק לשם שחרור הרכב הממושכן ולא ערבות בת 760 אלף ₪ לחובותיו של יוסף הרצל.

תצהיר המבקשת מציין בראשיתו את אותן העובדות ממש, ומוסיפה, כי בעלה, יוסף הרצל, ביקש ממנה ומאחיו המבקש לערו ב לו כדי להביא לשחרור הרכב ש תפס הבנק.
גם היא כמבקש לא הבינה על מה חתמה וגם יתר האמור בתצהירה, לרבות, שפע הלא עובדות זהה לאלו שבתצהיר המבקש. כגון: "הריני להצהיר כי סעיפים 7, 8 אינם שווים התייחסות מצדנו כי הם המשך לבדיחה של המשיב".

ביום 7/4/2019 התקיים הדיון.
בראשיתו עמד לחקירה נגדית המבקש 3, ובראשיתה, במענה לשאלה, האם אינך טוען כי מישהו מנע ממך את האפשרות לקרוא את ההסדר לפני שחתמת עליו השיב: "מנעו ממני. הכל היה צ'יק צ'יק תחתום ותלך". אח"כ אישר, כי לא ביקש לקרוא ולא סירבו לבקשתו שלא התבקשה.
כשהופנה לעבר סעיף 4 להסדר העיד, כי הוא מבין את המשמעות של האמור בו (סעיף 4 להסדר כלשונו: "נורית ומרדכי ערבים בזה ליתרת החוב ולכל התחייבויות החייב לפי החוזה עד לסך של 750 אלף ₪.. מאשרים ומתחייבים כי קיבלו גילוי מלא של כל מידע לערב יחיד לעניין ערבותם...").

שאלות שנשאלו בחקירה החוזרת זכו להתנגדות התובע וההתנגדות התקבלה, לאחר שניתנה זכות הטיעון גם לב"כ הנתבע 3.

לאחר מכן, עמדה לחקירה נגדית הנתבעת 2, אשר אישרה, כי היא אשתו של הנתבע 1, שהוא גם בעל החוב העיקרי.
השניים עפ"י עדותה, חיים יחד במשק בית משותף וגם היא העידה כקודמה, כי לא ביקשה לקרוא את חוזה ההסדר בטרם חתמה עליו ואף ציינה כי אמרו לה שהיא יכולה לקרוא אותו. גם היא נשאלה והעידה כי הבינה את האמור בסעיף 4 לחוזה ההסדר.

ב"כ הנתבע 3 ביקשה גם היא לחקור בחקירה חוזרת את הנתבעת 2 וציינה, כי מעולם לא ייצגה אותה והיא לא חתמה בפניה על תצהיר והיא גם לא ערכה את הבקשה המשותפת.

על רקע בקשה זו, הבהיר ב"כ הנתבעת 2, כי גם הוא מבקש לחקור את המבקשת 1.

בהחלטה שניתנה קבעתי, כי בעל דין שהגיש תצהיר (המהווה בעצם חקירה ראשית) לא יוכל לחקור בחקירה נגדית את המצהיר. לאחר מכן השיבה הנתבעת 2 לחקירה החוזרת של בא כוחה וכבר בשאלה הראשונה התקבלה התנגדות ב"כ המשיב והעדה התבקשה שלא להשיב וכך היה גם עם השאלות הבאות שעניינן היה, מדוע לא קראת את החוזה, מדוע לא קראת את סעיף 4.

הדיון נחתם בצו סיכומים וקודם לכן ניתנה על ידי החלטה המציינת:

"איני מוצא לנכון לקיים דיון בבקשה לביטול בקשת המבקשים לביטול פס"ד, בטרם הוכרעה הבקשה לגופו של עניין.

בהקשר זה, קשה להימנע מלהזכיר החלטה של ביהמ"ש העליון שניתנה בימים האחרונים ברע"א 1835/19 (מאגר נבו) אשר דחתה בר"ע על דחיית בקשה על סילוק הסף של בקשה לסילוק על הסף...

לא כל בקשה המוגשת לבית משפט צריכים למלא את יומנו של ביהמ"ש וזמנם של הצדדים, שכן לעיתים כמו המקרה עסקינן, לא מן הנמנע שדחיית בקשת המבקשים תייתר את הדיון ממש שלא מן הנמנע הוא, שקבלת בקשתם תאפשר קיום דיון בבקשה לדחיית הבקשה.

בכל מקרה, דומני משהחלטתי לקיים דיון בבקשת המבקשים מתאיין הצורך בדיון האחר ועל כך ניתן היה ללמוד כבר מהחלטות בבקשות שהגיש התובע למתן החלטה וכיו"ב בקשות לרבות ארכות להגשת תגובה וכאשר אחרון הכתבים בהקשר זה הוגש ביום 5/4/2019, היינו, ביום שישי האחרון ע"י ב"כ הנתבע יוסף מרדכי (באת כוחו הנוכחית עו"ד פינקלשטיין)..."

סיכומי המבקש 1 הוגשו על גבי 6 עמודים המציינים, קובעים כי ענייננו בחוזה שנחתם בחטף בחוסר תום לב ועושק, עליו נודע למבקשים רק כשנה ו-8 חודשים לאחר אישור החוזה בבית המשפט.
גם הסיכומים בעקבות יתר הנסקר לעיל מציינים, כי המבקשים אחיו ואשתו של יוסף הרצל, "...נרתמו לדרישת המשיב והסכימו לשמש כערבים בעניין שחרור הרכב ולכך בלבד".
בדיעבד הסתבר להם, כי החתמתם על ההסכם הייתה מזימה של המשיב, כי נשלחו למשרד עו"ד שרון שגיא לצורך אימות החתימות שנחתמו על ידיהם ולהפתעתם גילו כי נפתח כנגד המבקש תיק הוצל"פ ואף החלו להינקט כנגדו הליכים כנגד כלל חובו של יוסף הרצל.
המבקש הודה כי החתימה על גבי אישור המסירה היא אכן חתימתו, אך הוא סבור, כי זו נלקחה ביום חתימת החוזה שאז חתם על המסמכים שהתבקש ע"י ב"כ המשיב מבלי שקרא או הבין על מה הוא חותם.

המבקש מציין מה הבהיר בתצהירו המשלים, בדיון ובתגובתו לבקשה לסילוק על הסף כי הוא רוצה לאמת טענותיו בפוליגרף אך המשיב לא נעתר לרצונו. (תצהיר משלים ככל הנראה מסיכומי המבקש אינו אלא התצהיר שהוגש בתגובה לבקשה לסילוק על הסף אשר כלל לא נדונה כעולה בהחלטה מן הפרוטוקול – ש.ר).

הסיכומים מונים שרשרת חיקוקים שלטענת המסכם לא מילא אחר האמור בהם המשיב וטועה, כיצד רשום בחוזה נשוא פסק הדין, כי המבקשים קיבלו גילוי מלא אודות המידע לערב שעה שמדובר בשקר גס. עוד מציינים הסיכומים, מה היה קורה לו אכן היו מקבלים מידע מלא.

סעיף 44 קובע, כי המשיב לא הוכיח את הגנותיו ולא סתר את טענות המבקש, לא בתגובתו, לא אלו שבתצהיר המשלים ואף לא בדיון ההוכחות (לא התקיים כל דיון הוכחות – ש.ר).

כל שהיה בחקירה הנגדית אך אינו מעלה ואינו מוריד ביחס להליך דנן (הליך ההוכחות שלא היה ?! – ש.ר).

סיכומי המבקשת הוגשו כשבוע לאחר סיכומי המבקש והם קובעים, כי הדיון רק חיזק את טענותיה כי נגרם לה עוקץ ועושק ומציינת, כי המשיב שאל שתי שאלות בלבד, האם מישהו מנע ממנה לקרוא את הסכום והאם היא רואה את סכום החוב בחוזה.
לרשות המשיב עמד כל הזמן הדרוש כדי לחקור אותה ולהפריך את טענותיה הכבדות והקשות שבתצהירה.
הסיכומים קובעים, כי המבקשת היא אישה מבוגרת ותמימה והמשיב התעלם כי המדובר בערבה מוגנת המחייבת אותו להתנהל מולה בזהירות מרבית ולגלות לה ולדאוג להבין כי היא הבינה את משמעות חתימתה בהתאם לחובת הגילוי המוטלת עליו.

סיכומי התובע מיום 19/6/2019 על גבי 7 עמודים מציינים את התנגדותו להרחבת חזית. את העובדה
כי המבקשים היו צריכים להוכיח נסיבות המצדיקות מתן ארכה להגשת בקשה למתן פס"ד בחלוף כשנה ו- 9 חודשים ממועד הינתנו ולהסביר מדוע לא הגישו כתב הגנה, כמו גם סיכוייהם הטובים להצליח בהגנתם. על כל אלה על המבקשים להוכיח עילה המצדיקה ביטול חוזה (הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פס"ד) נטל הוכחה כבד דרוש לשם ביטול חוזה הפשרה והוא כלל לא הורם ע"י המבקשים.

המבקשים טוענים בסיכומים, שהבנק לא הוכיח אתגרסתו ובכך מנסים להפוך את נטל ההוכחה הרובץ לפתחו של הטוען לביטול פס"ד.

אין מחלוקת, כי הסכם הפשרה לא נחתם ע"י המבקשים בבנק או במשרד בא כוחם, אלא נחתם על ידם בפני עוד שאינו קשור לבנק או למשרד בא כוחו.

ב"כ הבנק לא החתים את המבקשים אלא מסר לידיהם העתקי החוזה בו פורטו כל הפרטים ובהם התחייבויותיהם על מנת שיוכלו ללמוד היטב את החוזה, לשקול אם ברצונם לחתום עליו, לפנות לעו"ד מטעם ולקבל יעוץ משפטי. החוזה נחתם ע"י המבקשים על גבי כל דף ודף ביום 24/4/2017 בפני עו"ד מטעמם אשר אישר בחתימתו כי הסביר להם את פרטי החו זה והמשמעות וכי חתמו על המסמך רק לאחר שהבינו היטב והסכימו ללא סייג.
לאחר מכן מסרו את החוזה החתום לב"כ הבנק שהוסיף חתימתו בשם הבנק.
עובדות אלו עולות בפירוש לחוזה שהוגש, פרטי החותמים ומועדי החתימות אשר כלל לא שנוים במחלוקת.
המבקשים יצאו ממשרד ב"כ התובע ובידיהם עותק החוזה לפני שנחתם ושבו אליו עם עותק חתום ולכן נשללות כל הטענות שלהם כי לא קיבלו עותק או לא ניתנה להם אפשרות לקרוא או הופעל עליהם לחץ כלשהו.
אין חולק על כך כי בבקשת המבקשים נטען כי החוזה נחתם במשרדו של עו"ד שרון שגיא.
בחקירה הנגדית העידו כל אחד מהמבקשים, כי לא נמנע מהם לקרוא את החוזה לפני חתימתם עליו.
החוזה מפרט בדיוק את סכום הערבות של כל אחד מהמבקשים ושניהם נשאלו בחקירה הנגדית אם הם מבינים את האמור בסעיף 4 לחוזה בדבר ערבותם והשיבו בחיוב.
לא הובאה ע"י המבקשים כל עילה מצדיקה ביטול החוזה / פסק דין שכן הם הודו שלא נמנע מהם לבחון את החוזה לפני חתימתם ולא הופעל עליהם לחץ כלשהו מטעם הבנק או נציגיו.
כשנתיים ישבו המבקשים בחיבוק ידיים ולא נמצא בבקשתם אלא טענות בע"פ כנגד מסמך בכתב.
באשר לתצהיר הנוסף מציינים הסיכומים, כי זה כלל לא עמד לדיון ובניגוד לעמדת המבקשים ביהמ"ש כלל לא אישר את התצהיר והמשיב כן התנגד להגשתו בראשית הדיון שהתקיים.
ביהמ"ש לשיטת המשיב בסיכומיו (סעיף 50) הודיע, כי התצהיר אינו חלק מהבקשה העומדת לדיון (כעולה מפרוטוקול הדיון נמנעתי מלדון בבקשת סילוק בקשת המבקשים על הסף כמתואר ברישא של החלטה זו) ולכן "התצהיר הנוסף" כלל לא היה נושא להתדיינות כלשהי.

בחנתי את מכלול הכתבים לאחר שבחנתי את כתב התביעה, את ההסכם, הבקשות שהוגשו ונדונו, הבקשות שהוגשו ולא נדונו ודין הבקשה להידחות.

לא מצאתי מדוע יש להאריך המועד להגשת הבקשה לביטול פסה"ד כאשר אין בנמצא כל טעם מיוחד או טעם אחר מכוחו ניתן להאריך המועד.

פסק הדין ניתן ביום 26/4/2017.

הבקשה הראשונה לביטולו הוגשה ביום 8/1/2019, אך כיון שלא שולמה אגרה נדחתה קליטתה למועד אחר, כאשר בסופו של יום הוגשה הבקשה למחרת היום (בקשה 3) והשאר כבר סופר בסקירת הבקשה ותוכנה לעיל.

למעט קביעה בלתי מבוססת לחלוטין ושאינה נסמכת אף לא בתצהירו של יוסף הרצל שאותו יכלו בקלות המבקשים להגיש, לו רק רצו בכך, אין כל תימוכין לטענת המבקשים, כי לראשונה נודע להם ביום 12/12/2018 מפי מר יוסף הרצל אודות פסק הדין.

זו טענה בעלמא, שאינה יכולה לעמוד בזכות עצמה בלא כל תימוכין כגון אלו הנזכרים מעלה.

לא מצאתי כי בפי המבקשים קיימות טענות הגנה.

השימוש הנרחב (והפסול לכעשצמו, לטעמי) בביטויים ערכיים, שליליים כלפי המשיב וכלפי באי כוחו אינם יכולים לשמש עילה לביטול פס"ד.

ההסכם שתוקף כפסק דין נושא חתימות המבקשים המאומתות ע"י עו"ד שרון שגיא שאישר, כי החתימות ניתנו לאחר שהסביר להם את תוכן החוזה הנ"ל ולאחר ששוכנע כי הבינו את תוכנו היטב, והסכימו להבין אותו ללא כל הסתייגות ורק אז חתמו בפניו והוא אימת את חתימותיהם, ביום 24/4/2017.

אין ספק כי ההסכם לא חתום בבנק התובע ואף לא במשרד באי כוחו ואין גם ספק, כי אישור עו"ד שרון שגיא, לא נעשה בנוכחות הבנק או באי כוחו.

בבקשת המבקשים (בסעיף 12) המציינת כי בראש החוזה לא נקוב תאריך כתוב גם, כי ההסכם נמסר לידי מר יוסף הרצל ("המשיב הפורמאלי") ביום 24/4/2017 ולבקשתו הופנו המבקשים אל משרד עו"ד שגיא לחתום עליו.

בסעיף 13 מבהירים המבקשים, כי בשום שלב לא נכחו או ישבו יחדיו עם המשיב או עם מי מטעמו.

מכאן מתחייבת המסקנה, כי החוזה עליו חתמו המבקשים נמסר להם בטרם חתם עליו הבנק, שכן העתקו נמסר כשהוא לא חתום ליוסף הרצל והוחזר אל בא כוח התובע כשהוא חתום ע"י המבקשים ויוסף הרצל, בפני עו"ד שגיא.

הטענות שיש למבקשים אודות הסברים שקיבלו או לא קיבלו על ערבותם, אינן צריכות להיות מופנות לעבר המשיב, אשר כלל לא ישב איתם כאמור לעיל בעת שנמסר ההסכם לידי יוסף הרצל על מנת שיחתום הוא ויחתימו הם בפני עו"ד שגיא שרון.

מכל המקובץ אני מוצא לנכון לדחות את הבקשה לביטול פסה"ד שהוגשה קרוב לשנתיים לאחר מתן תוקף להסכם חתום ע"י המבקשים והנתבע 1.

הן משום שלא הובא בפני כל טעם מיוחד הדרוש נוכח הבקשה להארכת מועד שלא נסמכה בכל תימוכין (שניתן בקלות היה להגישם בדמות תצהיר הנתבע 1 אשר כלל לא הוגש) והן לגופו של עניין, באשר לשם ביטול ההסכם, אין מקום להגיש בקשה לביטול פס"ד אשר במסגרתה ידון הלכה למעשה סעד הצהרתי אודות בטלות ההסכם.

לא לשם כך נועדה בקשה לביטול פסה"ד.

אני מוצא לנכון שלא ליתן צו להוצאות ובכך אביע מורת רוח מהגשת בקשת התובע לסילוק על הסף של בקשת המבקשים.

תיק סגור זה יישאר סגור.

ככל שהופקד עירבון בתיק ההוצל"פ לשם שכלול עיכוב הליכי ביצוע פסה"ד כנגד המבקשים, הרי שהוא יחולט לטובת הזוכה שם הוא המשיב כאן, וההליכים לביצוע פסה"ד ישופעלו.

ניתנה היום, י"א אב תשע"ט, 12 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.