הדפסה

בית משפט השלום בחדרה תא"ק 14489-01-19

בפני
כב' הרשם שמעון רומי

תובע / משיב

בנק הפועלים בע"מ – ח"צ 520000118

נגד

מבקש / נתבע 3
מוחמד קיסי

החלטה

בתיק זה ניתן ביום 1/4/2019 פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבעים 1 ו-2.

לימים (ביום 29/5/2019) הוגשה בקשה מוסכמת ע"י הצדדים בתיק זה, לתיקון טעות סופר שנפלה בכתב התביעה ביחס לנתבע 3.

הוסף שמו של הנתבע 3 לסעיף 18ג של כתב התביעה, לצד הנתבעים 1 ו-2 מימין לסכום 168,549 ₪.

כתב התביעה מייחס למבקש ערבות לחובו של הנתבע 1, יחד ולחוד עם הנתבעת 2.

עפ"י כתב התביעה חשבון שפתח הנתבע 1 היה לדביטורי כתוצאה ממשיכת כספים, העמדת אשראי והפרת תנאי התשלום, הכל עפ"י נספחי כתב התביעה.
לבד מחובו של הנתבע 1 חייב הנתבע 3, עפ"י כתב התביעה, לשלם יחד ולחוד עם שאר הנתבעים כסכום הנקוב בשורה 8 לעיל.

המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן ביום 25/2/2019 הנסמכת בתצהירו ובו שפע של "לא עובדות" לצד העובדות הבאות:

מעולם לא קיבל המצהיר כל הודעה מהבנק או מסמך בדבר הערבות המיוחסת לו, מעולם לא קיבל מכתב התראה כנטען בכתב התביעה, מוצהר, כי הנתבע מעולם לא ערב לפירעון הלוואות שלא נטל. החתימה מיום 1/1/2017 על כתב התחייבות כערב יחיד אינה חתימתו, כי מעולם לא נתן ערבות לנתבע 1, מעולם לא ראה את הסכם ההלוואה או את כתב הערבות שצורפו לכתב התביעה ולא הייתה לו אף ידיעה אחת מן הנתבע 1 ומן התובע בדבר ההלוואה השייכת.

ביום 8/4/2019 עמד המבקש לחקירה נגדית אישר, כי החתימה על התצהיר היא חתימתו וכי הוא היה הבעלים של חברת מ.ק.אור הנדסה בע"מ, אשר כנגדה ניתן צו פירוק ביום 6/3/2019.
אח"כ אישר, כי ערב לחובות החברה האמורה וכי הוא חייב לנושים שונים כחצי מיליון ₪.
כשנשאל מה הקשר שלו לנתבע 1 ענה, כי הוא מכיר אותו מהשכונה ואין הם קרובי משפחה.
אח"כ הכחיש, כי אי פעם ביקש ממנו, הנתבע 1, לחתום עבורו ערבות ושב על טענתו, כי החתימה על כתב התביעה שצורף לכתב התביעה אינה חתימתו.
כך גם הסכם ההלוואה מיום 30/12/2016 (נספח ג' של כתב התביעה) וגם לטופס גילוי מידע לערב יחיד או מוגן.
בהסכמה, הוגשו כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה מיום 30/6/2016 ע"ס 100 אלף ₪, שלא צורפו לתיק קודם לכן וכתב הלוואה נוסף ע"ס 21,100 ₪ מיום 27/10/2016, סומנו מש/1 ומש/2.
כשנשאל האם נכון שהנתבע 1 נתן ערבותו להלוואה שנטל הוא עצמו בחשבונו הפרטי בבנק השיב, בחיוב.
כשהוצג לו מכתב ההתראה מיום 12/11/2017 שנמסר לו במסירה אישית ענה: "נכון אבל לא קיבלתי את המכתב ליד שלי" מכתב זה הוצג מש/3, בהסכמה.

סיכומי המבקש מיום 12/5/2019 ולשיטת כותבם החקירה הנגדית חיזקה את טענות המבקש כפי שפרס בתצהירו, כל אימת שהוצגו לו מסמכים שהחתימה עליהם, עפ"י עדותו אינם חתימתו.
את העובדה, כי הנתבע 1 ערב למצהיר את האחרון נטל הלוואה מן הבנק, רואה מגיש הסיכומים כהרחבת חזית.

סיכומי המשיב מיום 12/6/2019 ארוכים פי שניים וחצי מסיכומי המבקש, כאשר חלק נכבד מהם הוא ציטוט מהפרוטוקול.
אליבא דתובע המבקש לא הצביע בבקשתו על הגנה כלשהי.
המבקש לא חלק כלל על שיעור החוב אלא התמקד בטענת הזיוף, כאשר טענותיו בעניין זה כלפי הבנק אינן מגובות בראייה כלשהי.
עדותו העידה על חוסר מהימנות ולכן אין לתת משקל ראייתי כלשהו לעדותו (בשלב דיוני זה, היינו בדיון בבקשת רשות להתגונן אין כל נפקות להימנות של עד וממילא גם לא ניתן משקל ראייתי לעדות בין אם היא אמת ובין אם היא שקר – ש.ר).
המבקש אישר בעדותו, כי יש לו חובות בהיקף של כחצי מיליון ₪, כי חברה שהייתה בבעלותו פורקה וכי היה ערב לחובותיה.
לצד זאת ולאחר שהעיד, כי אינו מכיר את הנתבע 1 (התעלמתי מן האמור בסעיף 15 לסיכומים המתאר מה עלה מחקירת התובע סמוך להגשת התביעה ביחס לקרבת המשפחה שבין הנתבע 1 לנתבע 3) העיד, כי הוא עצמו נתן ערבות להלוואה שהנתבע 1 נטל מן התובע.
תחילה הכחיש כל היכרות אח"כ העיד, כי נתן ערבות לנתבע 1 אשר לדבריו אין הוא מכיר כלל, למעט היותם בני אותה שכונה.
התובע סבור, כי עלי להכריע בעניין ייחוס חתימות למבקש עפ"י התרשמותי, אלא שאין מדובר בהליך הוכחות.
בהמשך מציין הבנק בסיכומיו, כי המבקש הכחיש נחרצות אף את החתימות בחשבונו הפרטי שם נטל הלוואה, אך בהגינותו הרבה מציין, כי מסמכים אלו לא הוגשו כמוצגים לתיק ולכן אין לכך כל משמעות לצורך הדיון הנוכחי.

בניגוד לטענות המבקש, כי לא נמסרה לו כל התראה ההיפך הגמור עולה ממש/3 שהוגש בהסכמה, היינו, כי ההתראה נמסרה לו ביום 12/11/2018, והמבקש אמנם העיד, כי ידוע לו דבר המסירה אך הוא לא קיבל אותו פיזית לידיו.

הגם שב"כ המבקש צפה בסיכומי המשיב עוד ביום 13/6/2019 לא הוגשו סיכומי תשובה, בהתאם לזכותו של המבקש, עפ"י הדין.

בחנתי את מכלול הכתבים ודומני, כי טענות המבקש כי לא נמסרה לו התראה קודם להגשת התביעה אינן נסתרות מן האמור במוצג מש/3, שכן שם מצהיר מוסר זה או אחר, בדבר מסירת התראה טרם הגשת תובענה על סכום קצוב (בהוצאה לפועל ובין מסמך זה לבין ענייננו אין ולא כלום).

גם אם שיקר המבקש בעדותו כטענת המשיב, עדיין לא נסתרה עדותו מקום שיכול היה המשיב לסותרה:

מסמכים מחשבון המבקש בבנק שביחס אליהם הכחיש העד את עדותו, כלל לא הוגשו כעולה גם מסיכומי התובע ולכן לא ניתן להסתמך על חקירתו הנגדית בעניין זה.

המבקש לא התייחס כלל לעובדה, כי על חלק מהמסמכים מייחסים לו חתימת ערבות נמצא אימות חתימתה של עובדת התובע (גב' רנין).

עיון במסמך זה המתעד חתימות ערבים ומאומת בידי גב' רנין הנ"ל מגלה מיד, כי האימות מתייחס לערב השני מתוך שניים, ואין הוא אלא המבקש עצמו. זולת הכחשת חתימתו לא ניסה כלל המבקש להתעמת עם אישורה הנ"ל של הגב' רנין.

הכחשה גורפת של כל מסמך הנטען להיות חתום בידי המבקש אינה מספקת בנסיבות העניין, שכן על המבקש להציג תימוכין כלשהם לשוני הנטען על ידו בין החתימה על המסמכים האמורים לבין חתימתו.
טענה בעלמא אינה מקימה הגנה, אף לא לכאורה.

בנסיבות אלו, אני מוצא לנכון להתנות את מתן הרשות להתגונן למבקש בהפקדת כ 15% מקרן סכום התביעה, היינו, סך 28,000 ₪ בקופת בית משפט זה.

סכום זה יופקד בתוך 30 יום מיום מסירת החלטה זו לב"כ המבקש, שאחרת תראה הבר"ל כנדחית.

החלטה נוספת תינתן לעת תזכורת פנימית שתקוים ביום 16/9/2019.

ניתנה היום, י"א אב תשע"ט, 12 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.