הדפסה

בית משפט השלום בחדרה תא"ק 13420-11-16

מספר בקשה:10
בפני
כב' הרשם שמעון רומי

תובע

נסים אביהו צורי שדי עגיב – ת"ז XXXXXX854

נגד

נתבע
מאור אלקבץ - ת"ז XXXXXX313

החלטה

התובע הגיש כנגד הנתבע תביעה ע"ס 100,000 ₪ בסדר דין מקוצר.

עובדות כתב התביעה בתמצית:

עידן, בן זוגה של אחות התובע, הציע לתובע להתקשר עם הנתבע "...כמשקיע בפרויקט לארגון טיולי אוכל מסביב לעולם בניצוחו של הנתבע..." "המיזם" כונה ע"י הצדדים "טור דה שף".

התובע התעניין במיזם וביום 24/12/2015 נפגשו השלושה בקיבוץ יד חנה.

בפגישה הוסכם, כי התובע ישקיע 100 אלף ₪ ובתמורה יהיה זכאי ל- 20% מהרווחים שיניב המיזם.

עוד הוסכם בין הצדדים, כי התובע יידרש מעת לעת לסייע בקידום למיזם בתמורה לשכר עבודה ויצטרף אל הטיולים, כעוזר הנהלה בשטח.

ביום 24/12/2015 נחתם בין הצדדים "הסכם השקעה והתקשרות" (נספח א' של כתב התביעה).

בסמוך לאחר מכן נטל התובע הלוואה מן הבנק וביום 10/1/2016, העביר את מלוא הסכום לחשבון הנתבע (אישור העברה בנקאית צורף כנספח ב').

עפ"י הוראות הנתבע השקיע התובע מזמנו ומרצו מעבר לשעות עבודתו האחרת ועסק בתכנון מסלולים לטיולי האוכל בארץ ובעולם.

בחלוף מספר חודשים ובהעדר כל סימן להתקדמות כלשהי במיזם, פנה התובע אל הנתבע לפשר הדבר ונענה, כי אכן חלו עיכובים הנעוצים בהתנהלות מעצבי אתר האינטרנט של המיזם אך בעניינים אחרים חלה התקדמות גם אם היא איטית יותר מכפי שסבר הנתבע.
דברים דומים נענה התובע , במשך כמע ט כשנה , כל אימת שביקש מידע בדבר עתיד המיזם.
לימים נודע לו, כי לנתבע אין ולא הייתה לו כוונה להקים אתר אינטרנט יהודי וכי נוכחותו באינטרנט
מתמצת במלל קצר ובעמוד פנימי באתרו האישי של הנתבע החליט, כי המיזם אינו אלא אחיזת עיניים.
צילום מסמך מהעמוד הפנימי הנ"ל צורף כנספח ג' לתביעה.
התובע דרש כספו בחזרה, הנתבע הבטיח להחזיר לו ועד לא יאוחר מיום 6/10/2016 אך סירב להשיב את מלוא הסכום בטענה (כוזבת לשיטת התובע) כי הכספים הושקעו בקידום המיזם.
ביום 19/9/2016 נפגשו הצדדים עידן ומשקיע נוסף (ירדן לוי) ובמעמד זה הכריז הנתבע כי המיזם הגיעו לסוף דרכו ותלה זאת בצורך להחליף את עידן בגורם אחר, תוך הטחת האשמות, כי סכסוך ביניהם על רקע הלנת שכרו של עידן ל-10 חודשים הוא הגורם לקריסת המיזם.
משכך היה, שב התובע ודרש לקבל מן הנתבע את מלוא כספו כפי שהוסכם בין הצדדים עד יום 6/10/2016.
ההתחייבות לא כובדה ואף אגורה אחת לא הוחזרה לתובע מכספי השקעתו.
התובע מפרט בסעיף 16 של כתב התביעה, כי הנתבע שלח ידו בכספי ההשקעה והשתמש בהם לצרכיו האישיים ובהם גם לכיסוי חובותיו האישים תוך שהוא מעביר כספים לקרובי משפחתו.
במאמר מוסגר אציין, כי סעדים זמניים בדמות עיכוב יציאת הנתבע את הארץ ועיקולים זמניים התבקשו והתקבלו.

בקשת הרשות להתגונן הוגשה ביום 11/12/2016 ובאותו יום נקבע דיון ביום 23/1/2017.
סופו של דבר ולאחר דחיות מוסכמות התקיימו שני דיונים, האחד ביום 8/1/2017 שעסק בבקשת הנתבע לבטל צו עיכוב יציאה מן הארץ שניתן לבקשת התובע והשני ביום 15/3/2017 בהתנגדות כאשר קדם לכך דיון בבקשת הנתבע מיום 7/3/2017 (בצירוף מסמכים לבר"ל).
בראשית הדיון נדונה הבקשה הנ"ל ובהחלטה (עמוד 7 לפרוטוקול) נקבע, כי הבקשה מתקבלת אך ביחס לעמודים 49-1 שכן מותר 11 העמודים הם תמליל שהגשתו לא אושר.

בקשת הרשות להתגונן והמסמכים שהוגשו בהסכמה לאחריה
הבקשה נסמכת בתצהיר המבקש שנעשה ביום 11/12/2016 ובו מוצהרות העובדות הבאות ובו אישר בסעיף 5, כי הוסכם בין הצדדים (בתיווכו של עידן) על השקעת התובע בסך 100 א ש"ח, במיזם הנזכר בכתב התביעה.
עפ"י סעיף 6 לתצהיר, הוסכם, "כי הצדדים ינסו להפיק טיול קולינרי בפסח בחו"ל".
סעיף 7 מצהיר הנתבע, כי לאחר שיתברר שהקמת המיזם מתארכת מעבר לצפוי החליטו הצדדים על שינוי הקונספט ובמקום ליל סדר בחו"ל ינסו לשווק את הפרויקט לטיולים קולינאריים בחו"ל".
משכך היה, נכרת הסכם השקעה ביום 24/12/2016 ובו גם מופיע כשותף נוסף עידן הנ"ל.
עפ"י ההסכם, לתובע מגיעה תמורה אך ורק בגין רווחים שיופקו "מרווח בחברה".
סעיף 11 מאשר שוב הנתבע, כי התובע השקיע 100 אש"ח.
אך מצהיר בסעיף 12, כי הוא ועידן קיבלו 100 אש"ח להקמת הפרויקט.
בהמשך מוצהר, כי התובע מעולם לא הציג ולו מסלול אחד אשר תכנן, מעולם לא פנה אליו בעניין עיכובים כאלו הנזכרים בכתב התביעה ובסעיף 15 מפרט הנתבע, כי כל השקעות התובע הלכה לטובת המיזם, כמפורט בסעיף 15י"ג – כ"ד בסכום נומינאלי של 107,870 ₪.
סעיף 17 מוצהר, כי התקיימה פגישה בנוכחות הצדדים ועידן במהלכה הודיע עידן, כי בכוונתו לפרק את ההסכם עם התובע בלא שנתן סיבה כלשהי.
באותה פגישה התובע אמר, כי ברצונו לקבל את הכסף שהשקיע וכל שאמר לו הנתבע, כי עידן לקח חלק מהכסף לצרכיו הפרטיים (רכישת גיטרה ועוד) וכי היתרה הושקעה במיזם.
בשום שלב לא אמר ולא הבטיח הנתבע לתובע, כי יחזיר לו את השקעתו עד מועד מסוים או בכלל.
הרצון לסיים את הפרויקט הגיע מכיוונם של עידן והתובע והנתבע מעולם לא היה שותף לכך.
לא הולן שכרו של עידן, שכן הוא היה שותפו של הנתבע ולא עובד שלו.
עפ"י הצהרות הנתבע (סעיף 21) עידן היה מושך כספים לאורך כל תקופת המיזם ובזבז אותם על כל מיני ענייניים שלא קשורים במיזם, כגון, רכישת מזרן, גיטרה, פלייסטיישן, והסבת חלק מבית האוכל ביד חנה לטובת המיזם. רוב שעות היום בילה עידן במיטה.
התובע אמור היה לקבל רווחים מן המיזם וכשהוא ועידן החליטו לא להמשיך במיזם אינם יכולים אלא להלין על עצמם.
לא נגזלה אף אגורה מן התובע, הייתה הסכמה כי הוא המשקיע, והנתבע יחד עם עידן מבצעי העבודה. בפועל הנתבע הוא היחידי שעבד במיזם או לטובת המיזם.

החקירה הנגדית מיום 15/3/2017
בטרם אסקור את החקירה הנגדית אציין, כי לכתב התביעה צורף הסכם השקעה והתקשרות מיום 24/12/2015 בין שני שותפים בחברה (Gold Trip LLC) הנתבע ועידן לוי מצד א' ומנגד התובע כצד ב'.
בהסכם מכונה התובע "המשקיע".
במהלך החקירה הנגדית הוגש מוצג מש/1, אף הוא נושא את אותו תאריך ואת אותה כותרת. שני עמודים כל אחד משני ההסכמים, אולם מרביתו של מש/1 אינו קריא.
כשנשאל המבקש האם על מש/1 הוא חתום השיב, כי זה דומה למשהו שהוא חתום עליו, כי אינו יודע וכי אינו רואה את חתימתו על מש/1.
בהסכמת הצדדים הוגש גם תדפיס תנועות חשבון נכון ליום 15/3/2016, מחשבון 970-40009/75 בנק לאומי (מספר החשבון זהה לתדפיס תנועות חשבון שהגיש המבקש עצמו בבקשה מס' 7 מיום 16/1/2017, שסומן מש/2.
העד נשאל, האם זה נכון שיתרת הזכות בחשבונו במש/2 נובעת רובה ככולה מכספי המשקיעים (100 אלף ₪ מהתובע ו-32 אלף ₪ מירדן לביא).
לאחר התנגדות למתן תשובה נקבע, כי על המבקש להשיב והוא ענה, כי מתוך היתרה הנ"ל 9,000 ₪ זה כספו וביחס לשאר הכספים כיון שאין זה חשבון עסקי אינו יודע אם כספים נכנסו רק לצורכי השקעה או לא, אך בוודאות ענה, כי המדובר בכסף שלו.
כשנשאל ביחס להעברה לחו"ל מיום 20/1/2016 של מט"ח בשווי 14,170 ₪, ענה, כי העביר הסכום לאחותו וכך גם ביחס למט"ח בשווי 6,019 מיום 16/2/2016 וסכום נוסף של מט"ח בשווי 39,766 ₪ מיום 22/2/2016 וביחס לסכום זה ציין, כי הכסף לא יועד לאחותו אלא כסף שבן דודו שמכר אופנוע ביקש להעביר באמצעות אחותו לחו"ל.
כשנשאל, האם לאחותו או מי מבני משפחתו יש קשר כלשהו למיזם ענה, בחיוב ופירט: אחותו של המבקש (תמר) היא סוכנת, העד לא ידע לומר לתאר את תפקידה ומה עשתה ומכל מקום היא הייתה סוכנת של פגישות, לראות בתי מלון וטסה לכל מיני מקומות.
העד אישר, כי בין כל המסמכים שצירף אין מסמך אחד הקושר את אחותו למיזם.
כשנשאל, מה עשה למן הפקדת הכספים (בינואר) ענה, כי החל לקנות מסלולי טיולים, תכנים של אתר אינטרנט, הפעיל את אחותו בארה"ב לזיקת בתי מלון, מחירים וניהול פגישות והשתתף בפגישה בארץ של מישהו שהגיע (בנוכחות עידן) לצורך מלון בחו"ל.
כשנשאל שוב לגבי העברת מט"ח בסך 9000 ₪ (בשונה משלוש העברות קודמות עליהן נשאל) ענה, כי תשובתו הקודמת לא הייתה חד משמעית והוא לא יודע אם הכסף יועד לתמר או לא.
כשנשאל על פרק זמן בין שלושה חודשים בקירוב במהלך העביר לחו"ל בחשבונו למעלה מ-70 אלף ₪ וזיקתם למיזם ענה, כי זה היה שלב התכנון וכסף לא אמור היה לצאת ובנשימה אחת הוסיף, כי הפגישות שאחותו ניהלה ולשם כך שכרה רכב מעוגנות בקבלות, אך לא זכר כשנשאל, מתי התחילו לעבוד על האתר.
החקירה הנגדית הסתיימה בשל התארכותה.
חקירה חוזרת לא הייתה.

סיכומי המבקש הוגשו ביום 30/3/2017 על גבי 3 עמודים.
תמציתם עושה שימוש בשפע המלל שהוגש בהסכמה (עמודים 49-1) ותוהים הסיכומים הכיצד מעשרות הנספחים בחר ב"כ התובע להתמקד במספר מצומצם של נושאים לגביהם ניתנו תשובות המוכיחות את אמיתות טענות הנתבע בבקשתו.
עוד נזכר מש/1 הבלתי קריא ושאינו ניתן לזהות בו חתימות כלשהן עליו העיד הנתבע, כי אין הוא רואה את חתימותיו שם.
העוד העיד הנתב, כי אחותו שימשה כסוכנת בענייני המיזם והוא עצמו החל לעבוד על המיזם בינואר וכי אף יש לכך סימוכין בדמות קבלות (שאף אחד מהן לא הוצגה – ש.ר).
הסיכומים קובעים, כי תצהיר הנתבע כלל לא נסתר וכי טענתו, כי לתובע הזכאות עפ"י המוסכם אך לרווחים שיופקו מן המיזם ("רווח בחברה") לא נסתרה.
התובע מעולם לא הציג בפני הנתבע ולו מסלול אחד שתכנן. מעולם לא פנה אליו בענייני עיכוב זה או אחר וכן, כי הסכום אותו השקיע התובע כל כולו הוקדש למיזם.
חלק מכספי המיזם ניטלו ע"י עידן לצרכיו הפרטיים (עידן כלל לא נתבע – ש.ר).

סיכומי התובע מיום 3/4/2017 על גבי 5 עמודים מציעים ליתן רשות להתגונן בכפוף להפקדה כספית של מלוא סכום התביעה, אם לא תדחה הבקשה.
הגנת המבקש לשיטת התובע מצטמצמת לכך שמלוא ההשקעה הוקדשה לטובת הפרויקט, אגב אזכור ההוצאות הנטענות בפסקה 15 לתצהיר המבקש אשר אינם אלא טענה בעלמא כמו גם הטחת האשמות סתמיות בעידן, אשר שלח ידו בכספי השקעתו של המשיב.
גרסת המבקש בחקירתו הנגדית לשיטת התובע קרסה לחלוטין, הוא אישר, כי כספי ההשקעה במיזם בסך 132,000 ₪ מהם 32,000 ₪ של ירדן הופקדו בחשבונו האישי, הוא היחיד שהיה מורשה לבצע בחשבון פעולות (עמוד 8 בפרוטוקול שורות 9-8). כשנשאל אודות יתרת הזכות שעמדה בחשבון הנתבע במיום 15/1/2016 ע"ס 141,033 ₪ אישר הנתבע, כי מתוך סכום זה 9,033 ₪, הם כספו.
מכאן מתחייבת המסקנה שמותר הסכום הוא כספי ההשקעה.
בתוך כחודשיים העביר הנתבע לחו"ל בחשבון אחותו יותר מ-70 אלף ₪, כשיתרת הזכות בחשבונו נותרה על 6,144 ₪.
לא ניתנה תשובה מניחת דעת באשר לתכלית ההפקדה בחשבונה של תמר, אחות הנתבע.
בשלב מסוים הודה המבקש, כי חלק מהכסף עניינו בכספי בן דודו שמכר אופנוע, אך הכסף עבר לתמר.
גרסת המבקש בלתי אפשרית, הזויה, וסותרת את האמור בתצהירו.
זכרה של תמר עלה לראשונה בחקירה הנגדית, אין לה זכר בתצהיר.
כאשר טען המבקש בחקירתו, כי במהלך כשלושה חודשים בהם העביר 70 אלף ₪ לחו"ל, היה זה בשלב התכנון בו לא היה אמור לצאת כסף...
טענות המבקש לעניין גזילת כספים ע"י עידן לוי מתוך כספי ההשקעה אינן מתקבלות על הדעת, שכן הוא העיד, כי הוא היה היחיד לבצע פעולות כלשהן בחשבון בו הופקדו כספי ההשקעה.

תגובת הנתבע לסיכומי התובע מאזכרים בחלק מהחלטתי המציינת, כי כל סכום שמצוי בחשבון הנתבע הוא שלו והתשובות, כמו גם השאלות ביחס לסכום זה או אחר חסרות משמעות.
התגובה שבה ומזכירה את עניין מכירת האופנוע ע"י בן דודו של הנתבע והעברת כספים לחו"ל ומדגישה את תפקידה המכריע של תמר והעדר כל שאלה אודות 60 הדפים שהנתבע צירף יום לפני הדיון (49 מהם אושרו להגשה ולא 60- ש.ר).

בחנתי את מכלול הכתבים.

בולט השוני בין ההסכם שצורף לכתב התביעה לבין ההסכם שהוגש כמש/1.
על שוני זה שעניינו גם בזהות הצדדים להסכם וגם במיהות החותמים יש השלכה על ההתחייבויות החוזיות ומיהות הנוטל אותן עפ"י החוזה.
לשיטתי די בכך על מנת ליתן רשות להתגונן.
הוסף לכך, כי קיומו של משקיע נוסף (עידן) לא בא זכרו בכתב התביעה, שם ממוקדת התביעה בהשקעת התובע בלבד, בסך 100,000₪ רק בנספח א' של כתב התביעה נזכר גם קיומו של שותף בחברה ששמה מתנוסס לתפארת בכותרת הסכם ההשקעה.
ההשקעה עפ"י נספח א' של כתב התביעה אינה בכיסו של הנתבע, כי אם בחברה הנ"ל והיא אשר עפ"י ההסכם חפצה ליתן לתובע תגמולים עפ"י ההסכם.
איני יודע טיבה של אותה חברה, ואם אכן קיימת היא, אולם, החברה אף חתומה על המסמך לצד חתימתו של מר עידן לוי.
הנתבע, מנגד, ככל הנראה לי, מעיון בנספח א', כלל אינו חתום על ההסכם הנ"ל, אלא לצד שם החברה.
מן המקובץ הוא, כי יש ליתן למבקש הרשות להתגונן ולאפשר לו להוכיח את תביעתו, גם אם החקירה הנגדית סיפקה תשובות בלתי מניחות את הדעת לשאלות שנשאלו, אך בשים לב לשאלות שלא נשאלו בדבר הטענה המרכזית של הנתבע, לפיה, ההתחייבות היא לתמלוגים ולא אחרת.

נתונה לנתבע הרשות להתגונן.

נוכח שווי התובענה (גבוה מ- 75,000.00₪) תתברר התובענה בסדר הדין בה הוגשה.

תצהיר הנתבע יהא לכתב ההגנה, כמתחייב מהוראות תקנה 211 בתקסד"א.

החלטה זו תועבר למנ"ת, על מנת שייקבע דיון בפני שופט/ת.

בהוצאות הבקשה יישא כל צד בעצמו.

ניתנה היום, ז' אייר תשע"ז, 03 מאי 2017, בהעדר הצדדים.