הדפסה

בית משפט השלום בחדרה תא"מ 66674-07-18

מספר בקשה:10
בפני
כב' הרשמת הבכירה טלי מירום

המבקשת-הנתבעת

מרכז המחפרון בע"מ

נגד

המשיב-התובע

עיד סביחיה

החלטה

בפניי בקשה להארכת המועד להגשת חוות דעת מומחה מטעם המבקשת.
ראשיתה של התביעה בבקשה לביצוע שיק בסך של 11,700 ₪ שהגיש המשיב ללשכת ההוצל"פ בנצרת. המבקשת הגישה התנגדות לביצוע השיק, בה טענה כי זה נמסר למשיב בתמורה לרכישת כף בובקאט. נטען, כי לאחר שהמבקשת הציבה את הכף שרכשה בחנותה באום אלפחם, הסב אחד מלקוחותיה את תשומת לבה לכך שהכף פגומה, לאור ליקוי במנגנון הפתיחה והסגירה שלה. לפיכך נתנה המבקשת הוראת ביטול לשיק שנמסר בתמורה לכף.
הדיון בהתנגדות התקיים ביום 20.11.18 בפני כב' הרשמת הבכירה שרונה צור-גינור מבית המשפט השלום בנצרת, ולאחר חקירת המצהיר מטעם המבקשת על תצהירו, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה ההתנגדות תתקבל בכפוף להפקדת סך של 6,000 ₪ על ידי המבקשת בקופת בית המשפט, והעברת התיק למחוז חיפה, הוא המחוז שלו הסמכות המקומית לדון בתובענה, לאור העובדה שהבנק הנמשך הינו באום אלפחם.
עם העברת התיק לבית המשפט כאן ניתנו הוראות להתאמת כתבי הטענות לסדר דין מהיר ולקביעת ישיבה מקדמית.
בכתב התביעה טען המשיב, כי בדומה לכל הרכישות הקודמות שביצעה המבקשת בעסק שלו, גם במקרה דנא נבדקה הכף טרם רכישתה על ידי נציג המבקשת, וכי זה לא העלה כל טענה בדבר פגם או ליקוי או אי התאמה אחר בה. כן נטען, כי ממועד הרכישה (14.12.17) ועד למועד פרעון השיק (30.4.18) לא העלתה המבקשת כל טענה בדבר פגם או ליקוי, שאם לא כן היה המשיב בודק את הטענה, וייתכן שאף מחליף את הכף, כפי שקרה פעם אחת בעבר.
בכתב ההגנה טענה המבקשת, כי בעת רכישת הכף ערך לה נציג המבקשת בדיקה "במראית עין" בלבד, אלא שכחודש וחצי לאחר הרכישה, לקוח, אשר ראה את הכף שהיתה מוצגת למכירה בעסק של המבקשת, וערך לה בדיקה מעמיקה יותר, מצא כי יש בה פגם כאמור. נטען, כי המבקשת פנתה בעניין זה אל המשיב, אשר הבטיח להגיע ולבדוק את הכף, אך מעולם לא הגיע. בכל מקרה, טוענת המבקשת, היא פנתה אל המשיב במסגרת שנת האחריות. לטענתה, לנוכח העובדה כי קיבלה מוצר פגום, היא הורתה על ביטול השיק.
ביום 15.4.19 התקיימה ישיבה מקדמית בפניי, בה חזרו הצדדים על טענותיהם, ובסיומה נקבע התיק להגשת תצהירים ולשמיעת הוכחות.
תצהיר מטעם המשיב הוגש ביום 2.5.19. ביום 21.6.19 הגישה המבקשת תצהיר עדות ראשית, אליו צורפה חוות דעת מומחה מטעמה , הקובעת כי יש בכף פגמים בתכנון וביצור, ומכאן שאין היא יכולה לשמש ככף לאיסוף גזם, שהיא המטרה לשמה נרכשה מהמשיב. במסגרת זו עותרת המבקשת להאריך לה את המועד להגשת חוות הדעת.
טענות המבקשת
לטענת המבקשת, יש להתיר לה לצרף את חוות הדעת, וזאת על מנת לאפשר לה להוכיח את הפגמים שבכף, ובכך לאפשר לבית המשפט לרדת לחקר האמת. נטען, כי הטענות לעניין הפגמים הועלו כבר בכתב ההגנה. כן נטען, כי במסגרת כתב ההגנה כתבה המבקשת, כי היא שומרת על זכותה לצרף מסמכים נוספים, ככל שאלו יגיעו אליה בעתיד. עוד נטען, כי מתן רשות להגשת חוות הדעת בשלב זה לא יגרום נזק למשיב.
לבקשה לא צורף תצהיר לתמיכה בה, ובתצהיר העדות הראשית של נציג המבקשת אין כל התייחסות לבקשה.
טענות המשיב
המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, על פי תקנה 214ג לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: תקסד"א), המועד להגשת חוות דעת הוא במצורף לכתב הטענות. לטענתו, משלא צורפה חוות דעת לכתב ההגנה, הרי שמועד לכך חלף, ואין מקום להתיר הגשתה בשלב זה, מה גם שתצהיר המבקשת עצמו הוגש באיחור ובניגוד למועדים שנקבעו בהחלטת בית המשפט. נטען, כי עניין חוות הדעת עלה כבר בדיון בהתנגדות וגם הישיבה המקדמית, אלא שהמבקשת לא הצביעה בבקשתה על טעם כלשהו המסביר מדוע לא הוגשה חוות הדעת במועד, וכי הסיבה האמיתית לכך היא עלותה הגבוהה של חוות הדעת, כפי שהתבטא ב"כ המבקשת עצמו בישיבה המקדמית.
דיון והכרעה
לאחר ששקלתי את הבקשה ואת התשובה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.
ראש וראשון, לא היה מקום לצרף את חוות הדעת לבקשה עצמה, משטרם ניתנה רשות להגשתה.
שנית, המועד להגשת חוות דעת מומחה בתביעות בסדר דין מהיר הוא במצורף לכתב הטענות (תקנה 214ג לתקסד"א), כאשר תקנה 214ח קובעת, כי לכתב הטענות יצורפו כל המסמכים עליהם מבקש בעל הדין להסתמך בהליך, וכי אם לא צירף בעל דין מסמך כלשהו לכתב טענותיו, תחול תקנה 114א לתקסד"א, הקובעת כי מסמך כזה לא יותר בהגשה כראיה, אלא ברשות בית המשפט ולאחר שנוכח כי היה לבעל הדין הצדק סביר למחדלו.
האם הראתה המבקשת כי ישנו הצדק סביר למחדלה? דומני כי התשובה לכך שלילית. בבקשה עצמה לא הובא כל הצדק או הסבר למחדל. לא צורף תצהיר המסביר מדוע לא הוגשה חוות הדעת במועד הקבוע לכך בתקנות. לא היתה לכך כל התייחסות במסגרת תצהיר העדות הראשית שהגישה המבקשת. העובדה כי המבקשת ציינה בתצהיר גילוי המסמכים מטעמה שצורף לכתב ההגנה כי היא "שומרת על זכותה לצרף מסמכים נוספים" אין בה כדי להוות הסבר למחדל או לרפאו; לא ניתן לשמור על זכות שאינה קיימת מלכתחילה, כאשר עסקינן בתביעה המתנהלת בסדר דין מהיר, ואשר לוח הזמנים בה שונה מתביעה בסדר דין רגיל, וקבוע במפורש ובמפורט בתקנות הרלוונטיות.
במקרה דנא, טענתה של המבקשת לפגם או לליקוי בכף שנרכשה היא טענתה העיקרית והמרכזית . המדובר בטענה שבמומחיות, הטעונה הגשת חוות דעת מומחה. עניין הצורך בהגשת חוות דעת מומחה כתמיכה בטענת הפגם עלה כבר בדיון בהתנגדות בפני כב' הרשמת הבכירה צור-גינור, כאשר המצהיר מטעם המבקשת נשאל מדוע לא הציג חוות דעת לפיה כף פגומה, ותשובתו היתה - " רואים שאי אפשר למכור אותה". ב"כ המשיב חזר והעלה טענה זו בסיכומיו. ב"כ המבקשת הבהיר בסיכומיו הוא, כי - " ענין הפגם - לא נתמך בחוות דעת מומחה, נטען שהיא תצורף בהתאם לאמור בסדר הדין האזרחי יחד עם תצהיר עדות ראשית." מכאן, שהמבקשת ידעה, ולכל הפחות צריכה היתה לדעת, כי עליה להגיש חוות דעת מומחה מטעמה על מנת לתמוך בטענת הפגם. בשים לב לכך שמדובר בתביעה בסדר דין מהיר, היה עליה לעשות כן במצורף לכתב ההגנה, ולמעשה אף מוקדם יותר, עוד במצורף לכתב הטענות הראשון שלה, קרי, ההתנגדות שהוגשה לביצוע השיק בלשכת ההוצל"פ.
היו למבקשת מספר הזדמנויות לתקן את המחדל. הראשונה, כבר במועד הישיבה המקדמית בפניי, בה עלה עניין חוות הדעת, כאשר ב"כ המשיב טען, כי הגם שהסוגיה עלתה בדיון בהתנגדות, לא הוגשה חוות דעת כדי "שנדע על מה מדובר", האם מדובר בבעיה טכנית או בעיה אחרת. מן הראוי היה כי כבר באותו שלב תבקש המבקשת ארכה להגשת חוות הדעת, ולמעשה - בקשה לתיקון כתב ההגנה על ידי צירוף חוות דעת, אשר מהווה חלק מכתב ההגנה בהתאם לתקנה 214ג. המבקשת לא עשתה כן. המבקשת לא עשתה כן אף לאחר הגשת תצהיר עדות הראשית מטעם המשיב, בו טען במפורש (סעיף 11 לתצהיר), כי המבקשת לא תמכה את טענתה לפגם בחוות דעת מומחה. המבקשת העלתה בקשתה רק במסגרת הגשת תצהיר העדות הראשית מטעמה (אשר, בניגוד לטענת המשיב, הוגש במועד, בשים לב לפגרת הפסח), כאמור, בשלב מאוחר ולאחר שהחמיצה מספר הזדמנויות לעשות כן.
אין ממש בטענת המבקשת, כאילו לא ייגרם למשיב נזק מהארכת המועד ומתן הרשות להגיש את חוות הדעת בשלב זה. הטענות שבחוות הדעת הן טענות חדשות, שלא עלו במסגרת כתבי הטענות של המבקשת עד כה. בתצהיר ההתנגדות נטען לפגם במנגנון הפתיחה והסגירה. כך נטען גם בכתב ההגנה. בחוות הדעת שמבוקש להגישה כעת נטען, לעומת זאת, לפגמים בתכנון הכף ובייצורה, כגון מיקום בוכנת הכף, היחס בין עומק הכף ובין גובהה, מבנה חלקה התחתון, היותה סגורה בצדדים וכן כהנה וכהנה טענות נוספות , המועלות כעת לראשונה מבלי שהיתה למשיב הזדמנות נאותה וראויה להתמודד עמן . אציין, כי דין הבקשה להידחות ולו גם מן הטעם הזה, קרי, כי בחוות הדעת מועלות טענות שלא נטענו בתצהיר ההתנגדות ובכתב ההגנה.
אכן, נפסק לא אחת כי המהות חשובה מן הפרוצדורה, אולם זאת לא כאשר כרוך הדבר בפגיעה בזכויותיו של בעל דין.
בכל הקשור לחובות הדיוניות של צד להליך המשפטי קבע לאחרונה בית המשפט העליון דברים ברורים ומפורשים ( ע"א 5400/18 מיר נ' עו"ד יעקב מירון [28.1.2019], בסעיף 1 לפסק ד ינו של כב' השופט א' שטיין, אליו הצטרף המשנה לנשיאה כב' השופט ח' מלצר):
"פרוצדורה אזרחית איננה 'תכנית כבקשתך'. כלליה נועדו להבטיח בירור צודק ויעיל של סכסוכים בין אדם לחברו על ידי בתי המשפט. מנקודת ראות חברתית-כלכלית רחבה, מטרתם של כללים אלו היא להקטין ככל שניתן את עלות הטעויות בהכרעות שיפוטיות יחד עם עלות ההליכים של בירור האמת ומניעת טעויות בבתי המשפט [...]. מטרה זו איננה זהה לאינטרס הפרטי של בעלי הדין השונים: תובע ונתבע, מערער ומשיב, ומתדיינים אחרים אשר ניצבים זה מול זה כשהמילה 'נגד' חוצה ביניהם. בעלי דין אלה חפצים לנצח במשפט כדי להגדיל את ממונם, כדי להגשים אינטרס לא ממוני, או, למצער, כדי לשמור על מה שמצוי בידם. מבחינתם, הגשמת משאלה פרטית זו עדיפה על השגת היעד החברתי של מזעור הסך המצרפי של עלויות הטעות והמניעה. במלים פשוטות יותר: בעל דין פרטי ירצה, על פי רוב, לנצח במשפט על חשבון האמת גם כשהדין איננו לצדו וגם כאשר מיצוי זכויותיו באמצעות הליכי משפט מטיל עלויות מופרזות ובלתי מוצדקות על החברה ועל הצד שכנגד [...] כללים אלו יכולים רק לתמרץ את בעלי הדין הפרטיים, אשר פועלים כדי לקדם את טובתם האישית, לנהל התדיינות משפטית בדרכים שהותוו עבורם כדי לקדם את המטרה החברתית הכפולה של צדק ויעילות. כללי הפרוצדורה מציבים את התמריצים הדרושים בדמות סנקציות משפטיות המוטלות על בעלי דין שממאנים לפעול בדרכים מקובלות ותקינות. סנקציות אלה כוללות מחיקת כתבי טענות, חסימת תביעות, דחיית בקשות ותובענות, פסילת ראיות, חיוב בתשלום הוצאות, ועוד כהנה וכהנה."
זאת ועוד, משורה ארוכה של החלטות שניתנו לאחרונה עולה מסר ברור ביחס לאיזון הראוי שעל בית המשפט לערוך בעת בחינת מחדלים דיוניים שונים, שיש בהם כדי לפגוע באינטרס הציבורי, זאת על רקע חשיבותו הרבה של אינטרס זה, כפי שבאה לידי ביטוי בסעיף 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט - 2018 (להלן: תקסד"א החדשות), אשר הגם שטרם נכנסו לתוקף, ניתן ללמוד מהן על דרך ההתייחסות הראויה של בית המשפט לתקלות דיוניות.
יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט טל חבקין בהחלטתו מיום 17.2.19 בת"א (ת"א-יפו) 19158-05-16 מדינת ישראל - משרד הבריאות נ' פלוני (סעיפים 10-8 לפסק הדין):
"מאז שניתנו פסקי דין אלה נפל דבר במשפט הדיוני האזרחי: הותקנו תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ("התקנות החדשות"). תקנות אלו, שצפויות להיכנס לתוקף בתחילת שנת המשפט הבאה, נועדו לשנות את נקודת האיזון בין התכליות והאינטרסים המתחרים המונחים ביסודה של ההתדיינות האזרחית כפי שנהגה ערב התקנתן. תקנות 5-1 קובעות עקרונות יסוד שמתווים את אופן הפעלת שיקול הדעת השיפוטי בשאלה אם יש מקום להקדיש משאבים נוספים לבירור ולאפשר תיקון של מחדל דיוני. תקנה 2 קובעת את "מטרת העל" של התקנות, וזו לשונה:
'הליך שיפוטי ראוי והוגן מתקיים במערכת שיפוטית עצמאית ובלתי תלויה שהוקמה לפי דין, נגישה לציבור, מקיימת דיון לפי כללי הצדק הטבעי, מכריעה בתוך זמן סביר על יסוד הטענות ההדדיות המובאות לפניה, מנהלת את ההליך ופוסקת בו באופן שוויוני, מידתי ויעיל ומנמקת את החלטותיה.'
תקנה 5 מעגנת את חובתו של בית המשפט לשקול - בכל החלטה דיונית שהוא נותן - גם את אינטרס הציבור בניצול יעיל של משאבי השיפוט, וזו לשונה:
'בית המשפט יאזן, לפי הצורך, בין האינטרס של בעלי הדין ובין האינטרס הציבורי; לעניין זה, "אינטרס ציבורי" - נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי.'
"אמנם התקנות החדשות טרם נכנסו לתוקף אך ניתן ללמוד מהן גם על דרך ההתנהלות הראויה באשר לתקלות דיוניות" (ת"א (מחוזי י-ם) 38158-02-16 גובראן נ' אבו חמיד, פסקה 17 (29.1.2019)). "רוחן [של התקנות החדשות] כבר מנשבת באולמותינו" (ת"צ (מחוזי מר') 49673-11-15 גולדנר נ' אפלויג, פסקה 19 (6.12.2018)). יש ללמוד מהן השראה פרשנית ולהקנות לעקרונות המונחים ביסודן משקל הולם (השוו ל בש"א 5990/18 רננים חברה לפיתוח ויזום פרוייקטים (מיתר) 1990 בע"מ נ' בודה, פסקה 2 (2.10.2018))."
עוד ראו בע ניין זה את החלטתה של כב' השופטת קרן אניספלד בת"א (חד') 58496-04-18 נ.ע. לבה בע"מ נ' פלוני [27.2.2019] וההחלטות הר בות המצוטטות בסעיף ה(9) להחלטתה זו .
בחינה של הבקשה הנוכחית על רקע רוח חדשה זו, המנשבת באולמות בתי המשפט לקראת כניסתן הצפויה לתוקף של התקנות החדשות, כפי שהן מפורשות כבר כעת בפסיקת בתי המשפט, מביאה למסקנה, כי אין, בנסיבות אלו, מקום להתיר הגשת חוות דעת במועד הנוכחי.
אשר על כן, הבקשה להגשת חוות דעת מטעם המבקשת נדחית. חוות הדעת תוצא מהתיק.
המבקשת תישא בהוצאות ושכר טרחת עוה"ד למשיב בגין בקשה זו בסך של 1,000 ₪.
המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, כ"ז סיוון תשע"ט, 30 יוני 2019, בהעדר הצדדים.