הדפסה

בית משפט השלום בחדרה תא"מ 64830-06-17

לפני כבוד השופטת הדסה אסיף

התובע

עוזי אגסי
ע"י בא כוחו עו"ד גב' ירושלמי

נגד

הנתבעים
.1 יחיאל גריידי
.2 אורית גאיה מור
.3 ארז קינן
.4 ליאור מיכאלוביץ
.5 שמעון חזן
.6 דורית בר שלום
.7 שוש גבעוני
כולם על ידי בא כוחם עו"ד נחומסון

פסק דין

1. בפני תביעה ותביעה שכנגד.

2. התובע (להלן –"עוזי"), טוען שהוא התקשר עם הנתבעים, למטרת הקמת מיזמים משותפים. לטענתו, הנתבעים פועלים יחד בשמה של קבוצה תחת השם "אור מרפא", והם התקשרו עמו בהסכם להקמת מיזמים שונים. לטענת עוזי, סוכמו העלויות, המפגשים, נערכו תוכניות עבודה והדרכה, חלוקת תפקידים ומצגות, וסוכם שעבור אלה הוא יקבל 40,000 ₪. לטענת עוזי, לאחר סיכומים אלה, ולאחר ששולמו לו 20,000 ₪, הוחלפו טיוטות הסכם אך הנתבעים ביקשו להוסיף לנוסח האחרון סעיפים דרקוניים, שכל מטרתם היתה לסכל את ההתקשרות.

לטענת עוזי התברר לו שהנתבעים לא התכוונו בכלל לחתום על ההסכם , אלא רצו רק לנצל אותו וניהלו עמו מו"מ שלא בתום לב , אף שבכל החודשים שבהם הוחלפו בין הצדדים טיוטות להסכם, הוא עבד ללא לאות לקידום הקבוצה. לטענתו, בהסתמך על הבטחותיה של הקבוצה לעבודה משותפת הוא מכר את ביתו בקנדה, עזב את מקום העבודה שבו הרוויח כ- 360,000 ₪ לשנה ואף קיבל בו רכב ממקום העבודה. הוא עבר להתגורר בארץ ועבד עם הנתבעים במשך כחצי שנה ורק אז בוטלה ההתקשרות עמו.

3. לטענת עוזי, מגיעה לו יתרת התשלום ע"ס 20,000 ₪ שטרם שולמה לו. בנוסף הוא זכאי , לטענתו, לפיצוי בגין "הפסדי הסתמכות" בסכום של 30,000 ₪ ולסכום נוסף של 25,000 ₪ בגין "קניין רוחני ועגמת נפש". בסה"כ הוגשה התביעה על סכום של 75,000 ₪.

4. הנתבעים הגישו כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד. לטענתם, אכן התנהל מו"מ, אלא שהוא לא הבשיל לידי הסכם מחייב. עוד טענו כי הם רק חלק מתוך אותה קבוצה ששמה "אור מרפא" וכי בקבוצה חברים 35 אנשים .

5. לטענת הנתבעים, עוזי הוא שניהל את המו"מ בחוסר תום לב, כשהוא מציג מצגי שווא בדבר יכולותיו וכוונותיו , ומחלץ בדרך הזו מהנתבעים סכומים שונים. לטענת הנתבעים, סוכם שלאחר שיחתם הסכם הם ישלמו לו 40,000 ₪ לצורך חלק מההוצאות הראשוניות שנדרשות לצורך הקמת המיזמים שעליהם דובר. לטענתם, למרות זאת, הם שילמו לעוזי 20,000 ₪ טרם חתימת ההסכם וזאת כמחווה של רצון טוב ולאחר ש עוזי הציג עצמו כאיש עסקים עתיר נסיון בהקמת מיזמים עסקיים בניהול עסקים ובגיוס כספים.

6. לטענת הנתבעים, אף שמלכתחילה סוכם על הקמת מיזמים עסקיים משותפים, שבהם עוזי יהיה שותף לחלק יחסי מההכנסות, עוזי דרש, בחוסר תום לב ולאחר שהוחלפו כבר מספר טיוטות להסכם, לשנות את המתווה להתקשרות. לטענת הנתבעים, עוזי דרש אז כי ההתקשרות בינו ובין הנתבעים תהיה בינו כעובד לבין הנתבעים כמעבידים, ודרש שתשולם לו משכורת חודשית, פיצויים בסכום גבוה במקרה של אובדן כושר עבודה או פיטורין, תשלומים בגין חופשת מחלה וכיוצ"ב, תנאים המיועדים ליחסי עובד מעביד.

לטענת הנתבעים, אילו אמר עוזי מראש , שהוא אינו מעוניין בשותפות אלא בהסכם עבודה שבו הוא עובד והם המעבידים, מלכתחילה לא היו מנהלים עמו מו"מ ולא היו משלמים לו כמקדמה את אותם 20,000 ₪.

7. לטענת הנתבעי ם, כאשר הם סירבו לחתום על ההסכם בנוסח שהעביר להם עוזי, החל עוזי במסכת של הפחדות ואיומים עד שבסופו של דבר, ביום 26/6/14 שלחו לו מכתב על הפסקת ההתקשרות עמו. לטענת הנתבעים, על עוזי להשיב להם את הסכום שקיבל מהם , ובנוסף לשלם להם פיצויים בסכום של 75,000 ₪ , שלטענתם משקפים סכום סמלי ממה שציפו להניב מההסכם ומהזמן היקר שבזבזו במו"מ.

8. ביום 20/9/18 וביום 23/12/18 נשמעו הראיות. בהמשך הגישו הצדדים טיעונים כתובים ואלה מונחים עתה בפני.

התביעה העיקרית
9. עוזי העיד לבדו. לא היו עדים נוספים מטעמו. מדובר איפה בעדות יח ידה של בעל דין. לא מצאתי שניתן לקבל את התביעה על סמך עדות יחידה זו.

10. עדותו של עוזי הותירה רושם שלילי מאוד. לכל אורך עדותו היו תשובותיו של עוזי פתלתלות ומתחמקות , ונדרש מספר לא מבוטל של שאלות על מנת לקבל תשובה פשוטה .
כך, למשל, כשנשאל היכן הוא גר וכמה פעמים ביקר בארץ (עמ' 4 ש' 17, ובש' 31 ואילך). כשנשאל על עבודתו הנוכחית התחמק בטענה שזה "חסוי ביני ובין המעביד שלי" (עמ' 5 ש' 16) , וניסה להסתיר שעבודתו בעבר הייתה ברובה, אם לא כולה, בחברות משפחתיות בלבד ( עמ' 8 ש' 12 ואילך ).

11. כל אלה, יחד עם הרושם הבלתי אמצעי שהותיר עוזי במהלך עדותו, מביאים לכך שאינני מאמינה לעדותו.

12. מעבר לכך, עוזי גם לא הביא כל ראיה היא להוכיח ולו טענה אחת מטענותיו. עוזי אפילו לא הביא לעדות את רעייתו, אף שאם היה ממש בעדותו, לפיה הוא עלה לארץ רק בשל ההתקשרות הצפויה עם הנתבעים, ניתן היה לצפות שהיא תוכל להעיד על כך. גם לא הוצגו ראיות להכנסות הקודמות שעוזי טען להן, אף שלכאורה לא היה כל קושי להמציא כאלה.

13. לכל האמור לעיל יש להוסיף שמהראיות כפי שהובאו בפני, נראה שמי שגרם לכך שבסופו של דבר לא נחתם הסכם עם התובע, היה התובע עצמו, כשהעלה רק בשלבים מתקדמים של המו"מ עימו דרישה לשינוי שיטת חישובו של התגמול הכספי שיקבל.
כך, בעוד שתחילה דובר בין הצדדים על כך שהתובע יהיה שותף, ויקבל את חלקו מהרווחים ככל שיהיו, דרש התובע בהמשך שתשולם לו משכורת קבועה, ללא קשר לגובה ההכנסות שיהיו, אם יהיו, מהמיזמים. דרישה זו של התובע עלתה לראשונה רק בטיוטה האחרונה ששלח לנתבעים.
לטענת התובע, לפיה דרישה זו עלתה גם לפני אותה טיוטה, לא הוצגה שום ראיה, ולעדות התובע עצמו אינני מאמינה, כפי שכבר פורט.

14. על כך שבסופו של דבר כלל לא היה הסכם מחייב, וגם עוזי יודע זאת, מעידה העובדה שעוזי עצמו התעלם מההוראות שנכללו באותה טיוטה, אף שלטענתו היא משקפת הסכם מחייב. על פי אותה טיוטה, "כל סכסוך אשר יתגלע בין הצדדים ו/או במקרה בו צד יחפוץ לסיים את היחסים החוזיים האמורים בהסכם זה, העניין יתברר בפני מגשר/בורר מוסכם, ללא צורך בנקיטת הליכים משפטיים"(סעיף 12 לטיוטה).

והנה, עוזי עצמו לא פנה, וגם לא ביקש לפנות, למגשר או לבורר מוסכם, אלא נקט בהליכים משפטיים כשהגיש את התביעה הנוכחית. חזקה על עוזי, שלו סבר באמת שאותה טיוטה מחייבת כהסכם, שהיה פועל על פי האמור בה. עצם פנייתו להליכים משפטיים מלמדת שעוזי עצמו לא ראה באותה טיוטה הסכם מחייב.

15. יוצא, שדין התביעה להדחות מאחר שטענת התובע, אודות הסכם שהיה בינו ובין הנתבעים, והופר על ידם, כלל לא הוכחה.

16. למעלה מן הצורך אציין, כי גם לו הייתי מאמינה לעוזי ולעדותו אודות קיומו של הסכם, או אודות ההסכמות שלטענתו הצדדים הגיעו אליהן, עדיין היה דינה של התביעה להידחות. זאת, משום שלא עלה בידי עוזי להוכיח שהוא זכאי לסכומים שדרש בתביעתו.

17. עוזי דרש סכום של 20,000 ₪, לטענתו בגין ההסכם שהיה בינו ובין הנתבעים. כאמור, כלל לא הוכח שנכרת הסכם, להבדיל ממו"מ לקראת כריתת הסכם. גם אם ניתן לראות במסמך שצירף עוזי משום הסכם שעל פיו היה עוזי זכאי לסכום של 40,000 ₪ לכיסוי הוצאות, הוא כלל לא הוכיח שהוציא הוצאות בסכום מצטבר שמזכה אותו בסכום הנוסף של 20,000 ₪ שאותם הוא תובע מהנתבעים.

18. בסעיף 13 לסיכומיו פירט עוזי הוצאות שהוציא לטענתו, אך לא הוצגה ראיה כלשהיא, ולו להוצאה אחת מאלה שפורטו. לא הוצגו קבלות על תשלומים לכרטיסי טיסה, שכירת רכב, רכישת מצלמה, או הקמת אתר אינטרנט, כנטען שם. גם לא הוצגו ראיות לסכום ש ל 80,000 דולר, ההפסד הנטען בגין " אבדן הכנסות מעבודה בקנדה".

לכן, אני דוחה את דרישתו של עוזי לסכום של 20,000 ₪.

19. עוזי דרש פיצוי בסכום של 30,000 שח, בגין מה שכינה "הפסדי הסתמכות". בתביעתו, וגם בסיכומיו, לא פירט כיצד חישב דרישה כספית זו, וגם לא כיצד הוכיח אותה. די בכך כדי לדחות את תביעתו בעניין זה.

20. עוזי דרש פיצוי בסכום של 25,000 ₪, בגין מה שכינה "קנין רוחני ועגמת נפש" (סעיף 23(ג) לתביעה). לטענתו, כל הפגישות שהיו לו עם הנתבעים הוקלטו וצולמו, והוא בעל הקניין הרוחני באותם צילומים והקלטות. בסיכומיו לא פירט דבר בעניין זה, אפילו לא כיצד חושב הסכום שהנדרש על ידו בראש נזק זה, ונראה לכן כי זנח דרישה זו. למעלה מן הצורך אציין כי כלל לא הוכח שעוזי לבדו הוא בעל זכות הקניין באותם צילומים או הקלטות, ולא, למשל, גם כלל חברי הקבוצה, שהרי מדובר בצילומים והקלטות של מפגשים משותפים.

21. עוזי גם כלל לא הוכיח שהוא דרש, גם לפני הגשת התביעה, לקבל לידיו את אותם צילומים או הקלטות, ונראה כי כל דרישתו בעניין זה לא באה אלא על מנת להגדיל את הסכום שדרש בתביעתו.
לכן, אני דוחה גם את טענותיו בעניין הזה.

התביעה שכנגד
22. הנתבעים טענו כי על עוזי לשלם להם פיצוי בסכום של 75,000, סכום שבאופן מפתיע (או לא), זהה לסכום התביעה שהוגשה נגדם. לטענתם, סכום זה מורכב מאותם 20,000 ₪ ששילמו לו, ומפיצוי המגיע להם, לטענתם, בשל "הזמן היקר שבזבזו במו"מ לחינם וכן בגין השעות הרבות שבזבזו בניהול מו"מ עקר" (סעיף 35 סיפא לכתב התביעה שכנגד).

23. גם דינה של תביעה זו להדחות.
דרישת הנתבעים להחזר של אותם 20,000 ₪ ששולמו לתובע לא באה אלא בתגובה לתביעה שהוגשה על ידו. כשהודיעו הנתבעים לתובע על הפסקת ההתקשרות עמו, לא דרשו את השבת הסכום הזה. גם לא הוצגה שום ראיה לכך שסכום זה שולם סתם, ולא כנגד הוצאות שה וציא עוזי עד לאותו שלב. בנוסף, הסכום שולם לתובע על ידי כל חברי הקבוצה, ולא רק על ידי הנתבעים (עמ'36 ש' 35 עד עמ' 37 ש'4 ), וגם מן הטעם הזה אין מקום להורות על השבתו לידי הנתבעים לבדם.

24. אשר ליתרת סכום התביעה – לא ניתן כל פירוט שהוא בעניין זה. לא בתצהירי הנתבעים וגם לא בסיכומים מטעמם.

סיכום:
25. אני דוחה את שתי התביעות. לאור תוצאה זו, אין צו להוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תעביר לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, ו' ניסן תשע"ט, 11 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.