הדפסה

בית משפט השלום בחדרה תא"מ 61324-07-18

לפני כבוד השופטת הדסה אסיף

התובעת:

הכביש הבטוח בע"מ חברות 513052654
על-ידי ב"כ עו"ד מוחמד ג'ברין

נ ג ד

הנתבעים:
.1 ש.א.י יזמות והשקעות בע"מ חברות 514469113
על-ידי ב"כ עו"ד מיכאל שטרית

.2 אילון חברה לביטוח חברות 520042169
על-ידי ב"כ עו"ד בן משה

פסק – דין

בפני תביעה לתשלום פיצוי בגין נזק שנגרם לטרקטור מסוג שופל (להלן – "השופל") של התובעת, בתאונה נטענת מיום 31.12.15.

התובעת (להלן – "הכביש הבטוח") טענה כי ביום 31.12.15, עת השופל עמד באתר עבודה ברמת הכובש, מחפרון שבבעלות הנתבעת 1 (להלן – "שאי יזמות") נסע לאחור, פגע בשופל וגרם לו נזק. הכביש הבטוח צרפה חשבונית תיקון ממוסך הגלבוע, לפיה עלות תיקון השופל היא בסך של 59,358 ₪. בנוסף, עתרה לתשלום שכ"ט שמאי בסך של 2,843 ₪, ימי השבתה בסך של 2,200 ₪ והוצאות שונות בסך של 1,000 ₪.
סה"כ תבעה הכביש הבטוח סך של 65,896 ₪.

שאי יזמות הודתה באחריות לנזק שנגרם לשופל. היא גם לא הכחישה את סכומי הנזק. יחד עם זאת היא טענה שהנתבעת 2 (להלן – "איילון") היא זו שחבה בתשלום הנזק, מכח פוליסת הביטוח של המחפרון. לטענתה, הביטוח היה בתוקף במועד התאונה.
במקביל הגישה שאי יזמות הודעת צד ג' כנגד איילון, ובה חזרה על טענותיה דלעיל.

איילון הכחישה את חבותה לפיצוי בגין הנזק שנגרם לשופל. לטענתה, היא אכן ביטחה את המחפרון, אך בנסיבות הארוע נשוא התביעה היא פטורה מחבות. זאת, לטענתה, מכוח הוראות סעיף 13.1 לפוליסה ו/או בשל מעשה תרמית ודווח כוזב. לטענת איילון, טענות אלו נטענו על ידה כבר במכתב הדחיה שלה מיום 30.6.16, אשר צורף כנספח לכתב ההגנה.

בתיק התקיימו מספר דיונים לשמיעת הראיות, ובמסגרתם נשמעו העדים הבאים:
מטעם הכביש הבטוח העיד קצין הבטיחות מאיר שטאוב (להלן – "מאיר"). הבעלים ו/או המנהל, מהדי אבו מוך (להלן – "מהדי"), לא הגיע למתן עדות ועוד אתייחס לעניין זה בהמשך.
מטעם שאי יזמות העידו בעליה, יוסף שטרית (להלן – "יוסף"), וכן מי שנהג במחפרון בעת התאונה, אילן שטרית, שהוא אביו של יוסף (להלן – "אילן").
מטעם איילון העידו: בעל המוסך בו תוקן השופל, כמאל אבו-ראד (להלן – "כמאל") ואחיו העובד עימו במוסך, מוחמד אבו-ראד (להלן – "מוחמד"), שני החוקרים שעבדו על חקירת המקרה: מישל כהן (להלן – "מישל") ולאונרדו לנצ'בסקי (להלן – "לאונרדו"), וכן, חאלד קבועה, עובד של שאי יזמות (להלן – "חאלד"), אשר נטען כי הוא הפעיל מטעמה את השופל שנפגע.

בתום שמיעת הראיות, הוגשו סיכומי הצדדים בכתב, ועתה הגיעה העת למתן פסק הדין.

דיון והכרעה

לאור החומר שבתיק והעדויות שנשמעו, החלטתי לקבל את התביעה כנגד שאי יזמות, ולדחות את התביעה כנגד חברת איילון, וכן את ההודעה לצד ג' שהוגשה כנגדה על ידי שאי יזמות.

כאמור בסעיף 3 לעיל, שאי יזמות הודתה באחריותה לתאונה, ולא העלתה כל טענה לעניין הנזק. די בכך כדי ליתן כנגדה פסק דין כמבוקש בתביעה.

אשר לאיילון – זו טענה כי היא אינה חייבת לשאת בנזקים שנגרמו בתאונה, שכן הפוליסה אינה מכסה את האירוע נשוא התביעה. זאת, לטענתה, משני טעמים; האחד – הוראות סעיף 13.1 לפוליסה, והשני - מעשה תרמית ודווח כוזב. אדון בטענות כסדרן.

א - טענת חריג בפוליסה
לטענת איילון, השופל שנפגע הושכר לשאי יזמות ולכן היה בפיקוחה ותחת שמירתה. זאת, בהתבסס על דברים ש אמרו אילן שטרית וחאלד קבועה לחוקרים מטעמה. אלה מסרו , לטענתה, שהשופל שנפגע בתאונה היה בשימושה של שאי יזמות, ששכרה אותו והפעילה אותו באמצעות מפעיל מטעמה ( נ/1, נ/3).

על הרקע הזה דחתה איילון את הדרישה לתשלום מכוח הפוליסה, כשלטענתה מתקיים החריג שבסעיף 13 לפוליסה, לפיו:
"בנוסף לחריגים הכלליים אשר פורטו לעיל ו/או להלן, המבטח לא יהיה אחראי לתשלום כלשהו בשל חבות בקשר עם או הנובעת מ:
13.1 נזק לרכוש שבבעלות או בפיקוח או בשמירה של המבוטח או של נהג הרכב, או של אחד מבני ביתם...".

לאחר שאיילון דחתה את הדרישה לתשלום, הכחישו שתי החברות – הכביש הבטוח ושאי יזמות, את הטענה לפיה השופל היה בחזקתה ובשימושה של שאי יזמות, וטענו כי אין לסמוך על הדברים שנרשמו בדוחות החוקרים מטעם איילון.

ככלל, נטל ההוכחה מוטל לפתחו של התובע, אולם במקרה של טענה לתחולה של חריג לפוליסה, הנטל הוא על המבטחת.
כך, למשל, נפסק בע"א 1845/90, סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פד"י מז(5), פורסם בנבו (30.3.93), עמ' 677:
"... ונדגיש, כשם שנטל השכנוע על המבוטח להראות קיומו של האירוע המוגדר, כך מוטל עול השכנוע על חברת הביטוח, להראות קיומו של החריג. אין זה משנה, לענין החריג, מה אופיו של האירוע המוגדר".

דברים דומים נפסקו בע"א 453/11 מ.ש. מוצרי אלומיניום בע"מ נ' "אריה" חברה לביטוח בע"מ, פורסם בנבו (21.8.13), סעיף 31:
"... כאשר מעלה המבטחת-הנתבעת את הטענה כי מתקיים חריג לכיסוי הביטוחי המוגדר בפוליסת הביטוח (בין אם מדובר בפוליסת "כל הסיכונים" שבצידה חריגים ובין אם מדובר בפוליסת ביטוח מפני סיכונים מוגדרים שבצידם חריגים), יוטל נטל ההוכחה לקיומו של חריג לכיסוי הביטוחי על חברת הביטוח" (סעיף 31 לפסה"ד).

בהתאם לפסיקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה אם בסופו של משפט, ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו (ע"א 78/04‏ המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ''ד סא(3) 18, סעיפים 11-12).

אני מקבלת את טענתה של איילון. שוכנעתי, לאור ריבוי הסתירות, ולאור הרושם השלילי שהותירו עדויותיהם של אילן, יוסף וחאלד, כי דווקא הגרסה הראשונית שמסרו – ואשר לפיה שאי יזמות החזיקה בשופל ועובדים מטעמה הם שהפעילו את השופל עובר לתאונה, היא הגרסה הנכונה.

לאיילון הוגשו טפסי תביעה בגין התאונה הנטענת, מהכביש הבטוח ומשאי יזמות, כדלקמן:
ביום 8.2.16 הועבר לאיילון טופס תביעה של הכביש הבטוח, באמצעות סוכן הביטוח של שאי יזמות, מוטי סקלצ'י (עמ' 54 ש' 10). בטופס זה לא פורטו שמות הנהגים, מקום ושעת האירוע. הטופס אף לא נחתם.
ביום 16.2.16 שלחה שאי יזמות טופס תביעה לחברת איילון, בנוגע לאותה תאונה, לפיו ביום 31.12.15 שעה 14:00 ארעה תאונה באתר רמת הכובש, ובמסגרתה פגע מחפרון של שאי יזמות בשופל של הכביש הבטוח. גם בטופס הזה לא צוינו שמות הנהגים.

טפסי התביעה הוגשו רק כחודשיים לאחר קרות התאונה, כאשר האירוע ונסיבותיו תוארו באופן שונה בכל אחד מהטפסים; בטופס של הכביש הבטוח נטען כי התאונה ארעה תוך כדי נסיעה לאחור, ואילו בטופס של שאי יזמות נטען כי התאונה ארעה כאשר המחפרון הרים את הכף כדי להסתובב.

בשל כך, ולנוכח העדר הפרטים בטפסים, פעלה איילון לחקור את האירוע, ומינתה לשם כך משרד חקירות. כחלק מחומר הראיות, הגישה איילון את דוח החקירה שנערכה מטעמה, וכן את ההודעות שמסרו לחוקרים, העדים הבאים: אילן שנהג במחפרון בזמן התאונה, חאלד מפעיל השופל ומוחמד (חמודי), עובד המוסך אשר טיפל בשופל.

אילן מסר בהודעתו מיום 22.5.16 (נ/1) כי:
"במהלך העבודה עוד לפני שבכלל התחלתי לעבוד הנעתי את המחפרון הרמתי את הכף ובעת שהתחלתי את נסיעתי בבוקר בכף מורמת פגעתי עם הכף הקדמית בחלק האחורי של השופל" (עמ' 1 ש' 15-20, ההדגשות אינן במקור). לדבריו: "כולנו היינו. אני רציתי לעבוד על המחפרון..." (עמ' 3 ש' 14-15, ההדגשה אינה במקור).

חאלד בהודעתו נ/3, תיאר כי התאונה התרחשה עת המחפרון:
"... נסע קדימה. הטרקטור היה בפנים בתוך המחסנים הטרקטור השני היה מאחורה. אז הוא בא לצאת, במקום לצאת לא יודע נכנס בטרקטור" (עמ' 2 ש' 24-25, ההדגשה אינה במקור).

מדובר בגרסאות ראשוניות, שניתנו בסמוך לאירוע, ולפיהן היה מדובר ביום עבודה רגיל בו נכחו כל העובדים. תוך כדי העבודה ובמהלכה ארעה התאונה, כאשר המחפרון נסע קדימה ופגע עם הכף הקדמית באחורי השופל, וגרם לו לנזק.

בעדותו בבית המשפט מסר אילן גרסה שונה בתכלית. עדותו הותירה רושם שלילי מאוד, הייתה רווית סתירות והותירה תמיהות לא מעטות.

בניגוד לגרסה שבהודעה נ/1, לפיה התאונה ארעה במהלך יום עבודה, אילן העיד בבית המשפט כי באותו יום לא עבדו באתר. לטענתו, רק עקב הצפה הוא הוזעק באותו יום בשיחת טלפון מנתיבי ישראל. הוא הגיע למקום לבדו, נסע לאחור ופגע עם הכף האחורית בשופל (עדות אילן בעמ' 37 ש' 26-33; עמ' 38 ש' 9; עמ' 43 ש' 21-23, 28; עדות יוסף בעמ' 21 ש' 1-4; עמ' 36 ש' 8-10, 18).

גרסה זו אינה מתיישבת עם הראיות, והדבר מערער מאוד את מהימנותה:

א. אין תמיכה לטענה שהיה יום סוער והעבודה הופסקה. ההיפך - מהודעות ועדויות אחרות עולה שהיה מדובר ביום עבודה רגיל. כך, למשל, בסעיף 10 לכתב ההגנה מטעם שאי יזמות נטען כי האירוע קרה במהלך העבודה, אילן מסר בהודעתו: "כולנו היינו.." (נ/1 בעמ' 3 ש' 14-15) ואף לדברי יוסף בעדותו: "הוא היה בתחילת יום העבודה שלו" (עמ' 31 ש' 14-15).

ב. בתום האירוע, במקום לחזור הביתה לאחר שסיים לטפל בבעיה, כמצופה ממי שהוזעק למקום ביום סוער וגשום שבו הוא כלל אינו אמור לעבוד (לפי הגרסה שמסר בית המשפט), טען אילן שהוא הלך למשרד לשתות קפה עם חאלד ואחיו (עמ' 44 ש' 11-17). למותר לציין שאם לא היה זה יום עבודה רגיל, לא ברור גם מה עשו שם חאלד ואחיו, ועוד אדרש לתמיהה זו בהמשך.

ג. אין תמיכה לטענה לפיה המחפרון נסע לאחור. אילן, אשר תחילה הכחיש האמור בהודעה נ/1 , בסופו של דבר הודה שהוא חתום עליה וכי "אם רשום אולי אמרתי את זה" (עמ' 45 ש' 22). יוסף הודה ש הוא עצמו לא היה באתר וזה מה שהוא הבין (עמ' 30 ש' 9) ו בהמשך טען כי אין זה משנה אם המחפרון זז או שהכף זזה (עמ' 31 ש' 17-18).

ד. גם לאחר שהתביעה נדחתה על ידי איילון, בנימוק שנמסרו פרטים כוזבים, לא נעשה על ידי שאי יזמות נסיון לברר את רישום הפרטים מול הפקידות שמילאו את טופס התביעה, והן גם לא זומנו למתן עדות.

ה. שאי יזמות לא הזמינה עדים נוספים לתמוך בטענותיה. לא הוזמן השומר, שלדברי אילן ויוסף היה במקום, ואף לא עובדי המוסך שטיפלו בשופל (עדות אילן בעמ' 38 ש' 1-2, עמ' 39 ש' 21, עמ' 43 ש' 13-14; עדות יוסף בעמ' 36 ש' 19-20, 24-25, 31-32). אפילו את חאלד, שהיה אותה עת עובד אצלה, נמנעה שאי יזמות מלהזמין לעדות, וסופו של דבר שדווקא איילון היא שהזמינה אותו כעד מטעמה.
הימנעותה של שאי יזמות מלזמן עדים פועלת לחובתה, וההלכות בעניין זה ידועות.

נראה איפה שהיה זה יום עבודה רגיל, ועל כל פנים, נכחו במקום עובדים רבים, כפי שעולה מחלקים אחרים בעדותם של אילן וחאלד (עדות אילן בעמ' 43 ש' 35-36; עמ' 44 ש' 1-6, 11-20; עדות חאלד בעמ' 58 ש' 10-24).

הרושם השלילי שהותירה עדותו של אילן בבית המשפט, מחזק את מסקנתי לפיה דווקא הגרסה הראשונית שמסר, לפיה -שאי יזמות שכרה את השופל והיא שהפעילה אותו באותה תקופה - היא הגרסה הנכונה. לא ניתן להתעלם מהחשש, לפיו שינוי הגרסה מקורו בכך, שבהמשך התברר לשאי יזמות שאין כיסוי ביטוחי לשופל.

בעדותו בבית המשפט אילן ניסה לטשטש כל קשר לשופל. עדותו לא הותירה רושם מהימן, ואיני מאמינה לה.

תחילה העיד אילן כי לאחר שראה שהמחפרון פגע בשופל, הוא מיד התקשר למהדי, מנהלה של הכביש הבטוח, וזאת עוד לפני שחאלד הגיע למקום (עמ' 45 ש' 25). זאת, לטענתו, משום שמדובר בכלי שאינו שייך לשאי יזמות. כאשר עומת אילן עם מה שנכתב בהודעתו נ/1, שם נכתב שהוא קודם הזעיק את חאלד ורק אח"כ התקשר למהדי (נ/1 בעמ' 2 ש' 7-9), טען כי החוקר לא רשם את דבריו לפי הסדר וכי הוא חתם על ההודאה מבלי לקרוא אותה (עמ' 41 ש' 36; עמ' 45 ש' 29). בהמשך, הודה כי: "אם רשום אולי אמרתי את זה". הדברים מתיישבים עם עדותו של החוקר מישל, שהעיד שהוא קודם הקריא לאילן את הודעה ורק אח"כ אילן חתם עליה (עדות אילן בעמ' 45 ש' 22; עדות מישל בעמ' עמ' 90 ש' 22-23; עמ' 91 ש' 8-9).

זה המקום לשוב ולציין שמהדי, מנהלה של הכביש הבטוח, לא הובא להעיד, לא מטעמה, וגם לא על ידי שאי יזמות. לכן אין בפני את גרסתו בשאלה, מה נאמר לו אודות התאונה. מחדל זה פועל הן לחובת הכביש הבטוח, והן לחובת שאי יזמות, ששתיהן מבקשות לחייב את איילון בתשלום מכוח הפוליסה.

אשר לחאלד - אין מחלוקת שחאלד היה במקום בסמוך לאחר התאונה. השאלה היא מדוע. אילן טען, כזכור, שזה בכלל לא היה יום עבודה רגיל. אילן גם הכחיש בחלק מעדותו את הטענה שהוא הזעיק את חאלד כדי שיפעיל את השופל לאחר התאונה. לדבריו, חאלד הגיע למקום מיוזמתו, בעקבות שיחות טלפון שערך אילן בבוקר עת ניסה להזעיק עובד אחר שגר קרוב יותר לאתר, שיגיע לטפל בהצפה. לדבריו, משלא נענה, הלך בעצמו ואילו חאלד ואחיו הגיעו למקום לאחר מכן "סתם" בשביל לשתות קפה (עמ' 44 ש' 1-6).
איני מאמינה לטענה זו. אין זה הגיוני שפועל יגיע למקום העבודה, אם לא עובדים באותו יום ומדובר ביום גשום וסוער, ובמיוחד אם ההצפה כבר טופלה.

אילן הכחיש תחילה שלאחר התאונה הוא אמר לחאלד להניע את השופל, וטען שמאחר שהשופל אינו שייך לשאי יזמות, הוא אינו רשאי להניע אותו, ומכל מקום גם אין לו מפתחות (עמ' 44 ש' 22; עמ' 45 ש' 18). בהמשך, אילן דווקא אישר שהוא אמר לחאלד להניע את השופל: "יכול להיות שאמרתי לו להפעיל ולראות אם באמת עשינו להם נזק" (עמ' 44 ש' 33), ואף נתן לו הוראות נוספות: "ואמרתי לו לכבות... כי יש רעש" (עמ' 45 ש' 18-19, 31-32).
חאלד עצמו הכחיש כי הניע את השופל. לטענתו, הוא רק חלף במקום, שמע את הרעש, הציע לכבות את השופל, ואז המשיך בדרכו מבלי לבדוק אם אכן פעלו כהצעתו (עמ' 58 ש' 10-15).

משאישר אילן כי הזעיק את חאלד ואף נתן לו הוראה להניע את השופל, מצא עצמו מתקשה להסביר את עדותו הקודמת, לפיה מאחר שהשופל לא היה בשימושה של שאי יזמות, כלל לא היו לו מפתחות לשופל. ניסיונו של אילן, להסביר כיצד הצליח חאלד בכל זאת להניע את השופל: "כל מפתח של שופל מניע את כל השופלים" (עמ' 45 ש' 4), אינו מתיישב עם ההגיון והסבירות:
א. אין זה סביר שכל אדם יוכל להניע שופל של אחר, ללא אישורו ו/או ידיעתו. גם לא הובאה על ידי מי מהצדדים ראיה לכך שאכן כך הדבר.
ב. אם אכן הטענה נכונה, ממילא נשאלת השאלה מדוע אילן עצמו לא עלה על השופל להפעילו, שהרי הוא טען שהוא יכול להפעיל כל כלי (עמ' 40 ש' 6).

לאור כל האמור אני מקבלת את טענת איילון, לפיה יש להעדיף דווקא את הגרסה הראשונית שמסרו אילן וחאלד לחוקר מטעמה של איילון , לפיה חאלד, שהיה מפעילו של השופל, הוזעק למקום כדי להניעו ולבחון האם הוא נפגע.

כך למשל, מסר אילן לחוקר מטעמה של איילון: "... הגיע המפעיל בשם חאלד שהוא עובד מטעמנו ואמרתי לו להניע את השופל..." (נ/1 בעמ' 1 ש' 11-12; עמ' 2 ש' 4-5, ההדגשות אינן במקור). אילן גם אישר את הדברים האלה בעדותו (עמ' 45 ש' 22).
דברים דומים מסר חאלד, ולמעשה, אף טען בפני החוקר שהשופל הוא בבעלות שאי יזמות! (נ/3 בעמ' 1 ש' 27, עמ' 2 ש' 12-13, עמ' 3 ש' 6-8).

נזכיר, כי בהודעה נ/1 אילן אישר באופן מפורש שהשופל הושכר מהכביש הבטוח, ואף ידע לומר את עלות השכירות (נ/1 בעמ' 2 ש' 19-20; פרוט' בעמ' 46 ש' 9-10). לדבריו:
"... מדובר בטרקטור מסוג שופל וולבו אשר שכרנו אותו מחברת כביש הבטוח וזה היה עוד מלפני כחודשיים וחצי לפני המקרה. על הכלי ששכרנו עובד מפעיל מטעמנו" (עמ' 1 ש' 8-12).

בעדותו בבית המשפט טען אילן שהוא התכוון לשופל אחר, שהושכר מאדם מכפר ברטעה (עמ' 41 ש' 13-21). יוסף, לעומת זאת, טען בעדותו שמדובר בשופל שהושכר מקבלן מטירה או מחברת אל חי דאוד (עמ' 27 ש' 10-21). לא יוסף ולא אילן, הציגו ראיה כלשהי לתמוך בטענה חדשה זו, ואינני מאמינה לה.

חיזוק למסקנתי, לפיה השופל נשוא התביעה אכן היה בשימושה ובחזקתה של שאי יזמות, מצוי בכך שלא די בכך שמהדי, מנהלה של הכביש הבטוח, נמנע ממתן עדות, אף שבקלות הוא היה יכול להציג ראיות מתאימות, אלא שגם הוכח שלמהדי חברות נוספות, שגם להן היו קשרי עבודה עם שאי יזמות. למשל, חברה בשם אמ"צ , שקשרי העבודה בינה ובין שאי יזמות כללו בין היתר, השכרת כלים לשאי יזמות (עדות מוחמד בעמ' עמ' 64 ש' 33-34; עמ' 73 ש' 12-17; חשבוניות מספר 3340 ו- 3398 שצורפו כנספח לדוח החקירה נ/8). לנתון זה משקל לא מבוטל, במיוחד משום שמהראיות שהוצגו עולה שאין הפרדה בהתנהלות הרכושית או הפיננסית, בין החברות של מהדי - חברת אמ"צ וחברת הכביש הבטוח.

כך, למשל, עיון בחשבונית נ/2 (חשבונית המוסך לגבי תיקון השופל), מעלה כי החשבונית מופנית לאמ"צ . זאת, למרות שלפי הרישיון, השופל הוא בבעלות הכביש הבטוח. מוחמד אישר בעדותו, שאף שלכל חברה יש כרטסת עבודה נפרדת במוסך, מהדי הוא זה שמחליט על שם מי תצא החשבונית, ללא כל קשר לבעלות על הכלי. כך גם היה במקרה דנן (עמ' 74 ש' 30-31; עמ' 75 ש' 1-10). מהדי, כאמור, בחר שלא להעיד בפני.

מוחמד גם העיד כי בהחלטה זו היה מעורב גם אילן, וכדבריו: "... שיצאתי לשטח ופגשתי בחור בשם אילן וראיתי את הכלי והחלטנו שהכלי צריך לעבור לאמצ" (עמ' 70 ש' 21-22, ההדגשה אינה במקור). המילה "החלטנו" מרמזת שלאילן היה חלק בהחלטה זו ויש בכך כדי לחזק את המסקנה שהשופל אכן הושכר לשאי יזמות.

כמו כן,לא הוצג הסבר חליפי להתערבותו של אילן. למעשה, מוחמד אישר בהמשך עדותו כי:
"אילן, בן אדם, הכלי של אמצ, הוא איש קשר שהיה על הכלי הזה ספציפי, אם מזמינים טיפולים ממני או חלקים, אילן היה מזמין" (עמ' 71 ש' 27-29).

מהדי, כאמור, בחר שלא להעיד. במקומו הגיע להעיד מאיר, קצין הרכב של הכביש הבטוח, שעדותו הייתה חסרת כל תועלת ממשית לבירור השאלות שבמחלוקת. מאיר לא ידע לומר דבר לגבי נהלי החברה באשר להשכרת כלים. הוא גם לא ידע לומר מה קרה בתאונה או את מקום האירוע והשעה בה ארעה התאונה. הוא רק טען שקיבל דיווח ממהדי ומייד לאחר מכן אף התקשר לאילן וקיבל ממנו מידע באשר לתאונה (עמ' 5 ש' 9-10, 19-20). לצד זאת, מאיר הודה שהוא לא ידע מי היה המפעיל של השופל וגם לא ניסה לברר. עדות זו תמוהה, שכן כקצין הרכב של הכביש הבטוח ניתן היה לצפות שהוא יברר מייד מי מעובדי הכביש הבטוח נהג בשופל לפני התאונה.
חוסר העניין של מאיר בבירור הנתון הזה, רק מחזק את מסקנתי לפיה השופל כלל לא היה בחזקתה של הכביש הבטוח באותה תקופה (עמ' 3 ש' 26; עמ' 6 ש' 18-19, 35-36; עמ' 7 ש' 1).

כאשר עומת מאיר עם תמיהות שעלו מטופס ההודעה על התאונה, הוא טען שלא הוא שמילא אותו. לטענתו, אחת הפקידות מילאה את הטופס והתרשלה בכך שלא רשמה את כל הפרטים הנדרשים (עמ' 6 ש' 28-29; עמ' 7 ש' 2-4). הוא גם טען שלצד הטופס המודפס שהוגש, יש גם דיווח בכתב יד, שנשמר בארכיון (עמ' 5 ש' 29-30; עמ' 6 ש' 7-10). מסיבות השמורות עם הכביש הבטוח, ועם שאי יזמות, הפקידה לא זומנה להעיד והטופס הידני לא הוצג.

אם לא די בכך, הרי שעת שהוצגו בפניו החשבוניות שצורפו ל- נ/8, אשר מוענו כאמור לאמ"צ, טען מאיר כי החשבוניות אינן רלבנטיות: "וזה בכלל לא הכביש הבטוח. כך שזה לא רלוונטי" (עמ' 10 ש' 24-28), כשהוא נמנע מלהזכיר את הקשר שבין אמ"צ לכביש הבטוח. זאת, אף שמעדותו של כמאל, עולה כי מאיר שימש בתפקידו כקצין בטיחות גם באמ"צ והיה לכן מודע היטב לכך שמהדי הוא בעלים של שתי החברות (עמ' 79 ש' 21-24).

לטענת שאי יזמות בסיכומיה, הטענה בדבר השכרת השופל לשאי יזמות, לא נזכרה במכתב הדחיה, ולכן מנועה איילון מלהסתמך עליה כעת. בהקשר לכך הפנתה להנחיית המפקח על הביטוח, בכל הקשור לאיסור לטעון טענה חדשה, שלא הועלתה במכתב הדחיה (סעיפים 21-23, 63-64 לסיכומים).

אני דוחה טענה זו. כבר במכתב הדחיה מיום 30.6.16, טענה איילון לחלות החריג שבסעיף 13 לפוליסה. לטענת איילון במכתב הדחיה: "מהמידע שנמסר לנו עולה כי הרכוש שניזוק היה בפקוח/שמירה של המבוטח".

בהצטרף כל הטעמים דלעיל, ובהעדר ראיה לסתור, שוכנעתי, כי בהתחשב ברמת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, כפות המאזניים נוטות לעבר גרסתה של איילון, ואני קובעת לכן שהשופל היה בשימושה ובפיקוחה של שאי יזמות.

לאור האמור, ולו מטעם זה בלבד, יש לדחות את התביעות כנגד איילון.

ב – מעשה תרמית ומסירת מידע כוזב
איילון טענה בנוסף, כי הכביש הבטוח ושאי יזמות חברו יחד, במעשה תרמית ותוך מסירת דיווח כוזב, במטרה להוציא ממנה כספים.

סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, קובע כדלקמן:
"הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב) (הודעה על מקרה ביטוחי, מסירת מסמכים ושת"פ), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה - פטור המבטח מחובתו".

בהתאם לסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, בכדי להוכיח מעשה מרמה יש להוכיח שלושה יסודות – מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות, מודעות המבוטח לדווח הכוזב וכוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד אותו דווח (רע"א 230/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אחמד נסרה, פורסם בנבו (19.5.98) סעיף 4 לפסה"ד).

בהתאם לפסיקה, הנטל הוא על המבטחת, ונדרש ממנה להציג ראיות כבדות משקל. יחד עם זאת, די בהוכחת שני היסודות הראשונים הנוגעים למסירת מידע כוזב והמודעות לכך, שאז, יעבור הנטל למבוטח, להוכיח שלא התכוון להוציא כספים במרמה:
"אכן, הנטל להוכיח את שלושת יסודותיו של סעיף 25, לרבות כוונת המרמה, מוטל על המבטחת, כמי שטוענת לפטור מאחריות ביטוחית. מאחר שמדובר בהטלת "סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית" ומאחר שמדובר בתוצאה קשה ומרחיקת לכת – של שלילת תגמולי הביטוח מהמבוטח – דרושות ראיות כבדות משקל להוכחת כוונת המרמה (ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח, פ"ד מ(1) 589 (1986); אליאס, בעמ' 556).
יחד עם זאת, מקום בו הוכיחה המבטחת את התקיימותם של היסוד הראשון והשני, לאמור: כי המבוטח מסר עובדות בלתי נכונות או כוזבות וכי הוא עשה כן ביודעין, ואין ידועות העבודות הנכונות לאשורן, הרי שיש לראות במבטחת כמי שהוכיחה לכאורה את קיומה של כוונת המרמה.
במקרה כזה, יעבור נטל הבאת הראיות אל כתפי המבוטח, שיצטרך להציג את המניע לכך שמסר פרטים כוזבים ולגלות את העובדות הנכונות. מקום בו גילה המבוטח את העובדות הנכונות, או שאלה התגלו במהלך המשפט – יקבע על פי עובדות אלה אם העובדות הכוזבות נמסרו מתוך כוונה להוציא כספים מחברת הביטוח, או שמא הוצגו מתוך מניע שאין לו קשר לכוונת מרמה כזו" (רע"א 9215/10 ‏יצחק פלדמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פורסם בנבו (12.4.11), בסעיף 9).

דברים דומים נפסקו ברע"א 1219/18 ‏שי פרץ נ' שלמה חברה לביטוח בע"מ, פורסם בנבו (18.6.18), סעיף 15:
"הנטל להוכיח מרמה בתביעת תגמולים מוטל על המבטח, אך משהוכחו שני היסודות הראשונים, עובר נטל הבאת הראיות אל המבוטח, להראות שהמניע למסירת הפרטים הכוזבים לא היה בכוונה לזכות בתגמולים במרמה (רע"א 9215/10 פלדמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 9 (12.4.2011) (להלן: עניין פלדמן))".

כמפורט בהרחבה לעיל, נמצאו סתירות רבות בגרסאות העדים, ובין היתר:

א. אילן טען שהוא היה היחיד במקום, אולם בהמשך הסתבר כי היו עובדים רבים במקום, אולם אלה לא הובאו למתן עדות.

ב. נטען כי השופל לא היה בחזקת ובפיקוח שאי יזמות, אולם בהמשך הסתבר כי חאלד, עובד שאי יזמות , עבד על השופל על בסיס קבוע, ואף החזיק במפתחותיו.

ג. ניתנו שתי גרסאות שונות לאופן קרות התאונה, כאשר לטענת הכביש הבטוח התאונה ארעה עקב נסיעה לאחור ואילו לטענת שאי יזמות, התאונה ארעה בנסיעה קדימה עם הכף הקדמית.

כאמור, שאי יזמות נמנעה מלזמן לעדות את חאלד. התנהלות תמוהה לאור התפקיד שמילא חאלד באירוע כמפורט לעיל. חאלד גם עשה כל שניתן על מנת להימנע ממתן עדות. חאלד, שזומן למתן עדות על-ידי איילון, לא הגיע מרצונו ונדרש צו הבאה להביאו . מעדותו עולה רושם ברור לפיו הוא ניסה להתחמק ולצמצם את חלקו באירוע. כך, למשל, בעוד שבהודעתו מסר שהאירוע ארע בלילה ורק בבוקר הוא גילה כי הטרקטור נפגע (נ/3 בעמ' 2 ש' 1-3), בעדותו בבית המשפט טען שהוא חלף במקום ממש לאחר התאונה: "אני אומר שעברתי משם... אני אומר שאני לא זוכר כי אני עברתי בכביש... אמרתי להם לכבות והמשכתי לנסוע..." (עמ' 58 ש' 10-15, 23-24). אולם בהמשך עדותו טען: "לקחתי את הטרקטור מהריכוז, עליתי לעבודה וראיתי את המקרה" (עמ' 60 ש' 26, ההדגשה אינה במקור), מה שמעיד שנכח באתר.
מכל מקום, חאלד אישר בגרסתו הראשונית, כי הוא היה המפעיל של השופל וכי השופל היה שייך לשאי יזמות וגרסתו זו מתיישבת עם הודעתו ועדותו של אילן, כמפורט בהרחבה לעיל.

כאן המקום להעיר, כי עיון בהודעה נ/3 מעלה שהחוקר לא הזדהה בפני חאלד כחוקר פרטי, בניגוד להוראת תקנה 5 לתקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (אתיקה מקצועית), תשל"ג-1972 (עדות חאלד בעמ' 61 ש' 1-11; עמ' 62 ש' 10-11; עדות לאונרדו בעמ' 106 ש' 7-10).
יחד עם זאת ולמרות הפגם, מצאתי שהוכח כי חאלד הוא הדובר שהוקלט בשיחה, שהושמעה במהלך הדיון. שכן בפתח החקירה שאל החוקר לזהות הדובר וחאלד אישר, כי הוא חאלד קבועה. בנוסף, בעדותו אישר חאלד שאין עובד נוסף עם שם דומה (נ/3 בעמ' 1 ש' 7-13; פרו' עמ' 61 ש' 31-32).

עוד מצאתי להוסיף, כי את טענת איילון על כוונת מרמה, מחזקים גם הדברים הבאים:

א. אילן ויוסף טענו כי בתאונה נשוא התביעה השופל נפגע רק קלות (עדות יוסף בעמ' 26 ש' 32; עדות אילן בעמ' 39 ש' 14). יוסף אף הסביר כי כיון שהיה מדובר רק בפגיעה קלה, הנושא כלל לא עלה, אלא בשיחת חולין עם אביו (ראה עמ' 26 ש' 20-22 והשווה עמ' 38 ש' 10-13). אילן אף הדגיש זאת בעדותו שלוש פעמים: "ממש נגיעה" (עמ' 37 ש' 33), "זה לא איזה תאונה אלא נגיעה..." (עמ' 39 ש' 10), "סה"כ זה נגיעה" (שם בש' 14).
לעומת זאת, בהתאם לרישום חשבונית המוסך (נ/2) נגרם לשופל נזק רב, שהצריך רכישת חלקים מחו"ל ושהייה בת חודש במוסך, מיום 30.12.15 ועד ליום 31.1.16 (עדות מוחמד בעמ' 77 ש' 30; עמ' 78 ש' 6-9).

ב. מטופס התביעה של הכביש הבטוח נשמטו פרטים מהותיים, כגון שעת ומקום האירוע כמו גם שמות הנהגים. זאת, למרות חשיבות הנתונים להוכחת ארוע התאונה.

ג. לצד הכחשה של השכרת השופל מהכביש הבטוח, התברר ששאי יזמות דווקא שכרה שופל, לטענתה, מחברת אמ"צ, שהיא בבעלות זהה לזו של הכביש הבטוח (נ/8).

ד. לא הוכח תאריך התאונה. בהודעה נ/1 ובטפסי ההודעה לחברת הביטוח נטען כי התאונה ארעה ביום 31.12.15. הטענה אינה מתיישבת עם עדות מוחמד, לפיה הוא ביקר במקום ביום 29.12.15 והשופל נכנס למוסך ביום 30.12.15 (עמ' 5 ש' 24-26; חשבונית נ/2). כשעומת יוסף עם עדות מוחמד, טען כי אין זה רלבנטי מתי ארעה התאונה (עמ' 30 ש' 21), אולם ברי כי כאשר מוגשת תביעה ישנה חשיבות למועד האירוע ומקום התרחשותו. זאת וודאי כאשר טופס התביעה הוגש כחודשיים לאחר התאונה הנטענת (18.2.16).

ה. תמוה ששאי יזמות, אשר הודתה באחריותה בתאונה ובחבותה לנזק, בחרה שלא לשלם לכביש הבטוח, למרות שלטענתה היא והכביש הבטוח בקשרי עבודה ממושכים וביחסים טובים. לטענת יוסף, אין לחברה תזרים מזומנים אך בהמשך הודה כי אי התשלום מקורו בכך שלדעתו על איילון לשלם (עדות אילן בעמ' 53 ש' 34; עדות יוסף בעמ' עמ' 23 ש' 10-14; עמ' 24 ש' 6-9). הסבר זה אין בו כדי לנמק מדוע שקטה הכביש הבטוח על שמריה לאורך כל התקופה, ממועד האירוע בשנת 2015 ועד להגשת התביעה בשנת 2018, ולא דרשה משאי יזמות את תשלום הפיצוי.

מן המקובץ לעיל, התרשמתי שעלה בידי איילון להוכיח את היסוד הדרוש בדבר מסירת מידע כוזב. בנוסף, הנתונים מלמדים על כוונה מודעת למסירת מידע כוזב, מתוך אינטרס ברור ומכוון להוצאת כספים מאיילון.

מאיר, אילן ויוסף היו מודעים לעובדה שמהדי הוא הבעלים של שתי החברות, אמ"צ והכביש הבטוח, וכי אין הפרדה ממשית ביניהן. גם במוסך ידעו על כך, ולדברי מוחמד, אילן אף היה איש הקשר של מהדי בנוגע לשופל. למרות זאת, כולם בחרו להסתיר את הקשר שבין אמ"צ והכביש הבטוח, ואת קשרי העבודה שבין שאי יזמות לאמ"צ (עדות יוסף בעמ' 47 ש' 26-29, 33-34).

להשלמת התמונה יש לציין כי בנוסף למוחמד, הגיע למתן עדות אחיו, כמאל, שהינו הבעלים של המוסך. עדותו רק מחזקת התחושה כי נעשה נסיון להסתיר נתונים. כמאל טען בעדותו שהוא כלל לא ידע מדוע הוא מוזמן להעיד, ועדותו, לפיה בכלל לא טרח לנסות ולברר, אינה הגיונית ואינני מאמינה לה. היא גם עומדת בסתירה להמשך דבריו, לפיהם לאחר שנודע לו על הזימון הוא התקשר למאיר קצין הבטיחות של הכביש הבטוח (שהוא גם קצין הבטיחות של אמ"צ) על מנת לשאול אם הוא חייב להגיע לעדות. (עמ' 79 ש' 5-6; עמ' 83 ש' 3; עמ' 84 ש' 24). מאחר שכאמל זומן על ידי איילון, העובדה שהתקשר דווקא למאיר מהכביש הבטוח, מעידה על כך שלא ניתן לתת אמון בטענה כאילו לא ידע מדוע הוא מוזמן להעיד.

לדברי כאמל בעדותו, לאשתו יש בעיות רפואיות, ויש בכך כדי להסביר את חוסר מעורבותו ואי רצונו להיות מעורב (עמ' 81 ש' 34). עם כל הצעד על מצבה הרפואי של האישה, אין בכך משום נימוק מניח את הדעת להתנהלותו, שמהווה נדבך נוסף בהתנהלות העדים, בנסיון להסתרת הקשר שבין הכביש הבטוח ואמ"צ.

עיון בטופס התביעה של הכביש הבטוח מעלה, כי המניע הברור של הכביש הבטוח ושאי יזמות, להתנהלות זו של הסתרה, היה - העובדה שלשופל לא היה ביטוח מקיף שיוכל לכסות את הנזק שנגרם לו.

עוד יוער, כי לגרסת מוחמד בהודעה נ/4 , באותו זמן עשו לשופל גם טיפול אחר (עמ' 4 ש' 5-6) וגם בכך יש משום מרמה, וזהו טעם נוסף לדחיית התביעה כלפי איילון.

לאחר שנחה דעתי כי איילון הוכיחה את שני היסודות הראשונים הנדרשים, עבר נטל ההוכחה לשאי יזמות, להוכיח כי ישנו מניע אחר למסירת הדווח הכוזב, והמניע אינו כוונה להוצאת כספים במרמה.

שאי יזמות לא הרימה נטל זה, בהעדר עדים ומסמכים רלבנטיים, ללא כל נימוק ו/או הסבר.

בשולי הדברים אציין כי יש ממש בטענות שעלו כנגד דוח החקירה ועדויות החוקרים, שכן לכאורה עולה כי נמצאו בהם כשלים, ובין היתר:

א. לא ברור אלו פעולות ביצע כל אחד מהעדים – מישל ולאונרדו, ומי היה מופקד על החקירה (עדות מישל בעמ' 89 ש' 16-19, 29-32; עדות לאונרדו בעמ' 91 ש' 33-34; עמ' 101 ש' 28-31). שכן, הדוח מנוסח ברבים: "אנחנו", "חקרנו" וכד ומה, ולא ברור מי חתום עליו (עדות לאונרדו בעמ' 100 ש' 27-36; עמ' 101 ש' 10-11, 20-23).

ב. לאונרדו לא הציג עצמו כחוקר פרטי בשיחה עם חאלד, בניגוד לתקנה 5 לתקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (עמ' 105 ש' 27-28; עמ' 106 ש' 7-13).

ג. בדוח נרשם כי בין היתר נחקרה גם פקידה בשם אילנה, אולם לא הוצגה כל ראיה לכך כגון - הקלטה, דוח רשום, תמלול או אסמכתא אחרת. על חקירת אילנה לא נגבה תשלום ואף אין אינדיקציה כי בוצעה חקירה. זאת במיוחד נוכח העובדה שהוכחש שיש פקידה כזו אצל שאי יזמות (עמ' 99 ש' 14-15, 20-31).

ד. במוצג נ/7 נטען שהיו שיחות מוקלטות עם – מהדי בעלי הכביש הבטוח, מוטי מסקלצ'י סוכן הביטוח של שאי יזמות ואדם בשם יוסי סי אנד סן פרויקטים. הקלטות אלו לא הוגשו ואף לא תמלולן.

ה. לדברי לאונרדו, העדויות המוקלטות לא הועברו לידי איילון ואף אין וודאות שהועברו לדיסק (עדות לאונרדו בעמ' 100 ש' 7-14).

לטענת לאונרדו, הופעל לחץ להעביר את הדוח לחברת הביטוח ולכן היו פעולות שלא טופלו כראוי ולחלקן אף אין ביטוי בדוח. כך למשל, במהלך חקירתו הנגדית, ביקשה איילון להגיש זכרון נייד עם הקלטות, שתוכנן לא תומלל ולא נמסר לצדדים (החלטה בעמ' 95 לפרו').

יחד עם זאת, לטעמי אין בכשלים אלה די על מנת לפגום בתוצאה שאליה הגעתי. בהודעתו של אילן לא נפל כל פגם, משהחוקר מישל הזדהה בפניו, ההודעה הוקראה ורק לאחר מכן הוא חתם עליה. בנוסף, אילן אישר בחקירתו הנגדית כי מה שרשום בהודעה זה מה שהוא אמר, ויש בכך משום הודאת בעל דין.

סוף דבר

לאחר שבחנתי מכלול הראיות שהובאו בפני, אל מול העדרן של ראיות עדויות ואסמכתאות ששאי יזמות והכביש הבטוח נמנעו מלהביא , החלטתי לדחות את התביעה כנגד איילון ואת הודעת צד ג' כנגדה.

מאידך, החלטתי לקבל התביעה כנגד שאי יזמות. אני מחייבת לכן את שאי יזמות לכביש הבטוח, את הנזקים שפורטו בסעיף 9 לכתב התביעה, למעט אלה שנדרשו בשל השבתת הרכב והוצאות שונות, שלא הוכחו.
סה"כ תשלם לכן שאי יזמות לכביש הבטוח סך של 62,696 ₪. כמו כן תשלם את הוצאות המשפט (אגרות, מסירות ושכר עדים ומומחים) ועל כל אלה שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.

בנוסף, בשל התביעה וההודעה לצד ג', יישאו הכביש הבטוח ושאי יזמות, יחד ולחוד, בהוצאותיה של איילון בגין הוצאות משפט כמפורט לעיל, וכן ב שכ"ט עו"ד לאיילון בסך של 10,000 ₪.

המזכירות העתק מפסק הדין לידי הצדדים.

ניתן היום, ד' תשרי תשפ"א, 22 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.