הדפסה

בית משפט השלום בחדרה תא"מ 59873-10-18

לפני כבוד השופטת הדסה אסיף

התובע

באדוסי עמאד ת.ז. XXXXXX418

נגד

הנתבעים
.1 מחמוד מסארווה ת.ז. XXXXXX031
.2 חליל עזב ת.ז. XXXXXX843
.3 הזאר עזב ת.ז. XXXXXX225

פסק דין

1. התביעה היא לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכב התובע בתאונת דרכים.

2. רכב התובע חנה בצד הדרך. הנתבע נהג באופנוע ואילו הנתבעת 3 נהגה ברכב השייך לנתבע 2. כתוצאה מהתנגשות בין רכב הנתבעים לאופנוע שעליו נהג התובע, נהדף האופנוע אל רכב התובע וגרם לו לנזקים. לטענת התובע, כל הנתבעים אחראים כלפיו ועליהם לפצות אותו בגין הנזקים שנגרמו לרכבו בגין התאונה.

3. הנתבעים לא הכחישו את התאונה. יחד עם זאת, כל אחד מה ם טוען כי האחריות לתאונה מוטלת על חברו.

4. הנתבע 1 טוען שנסע במסלול הנסיעה הימני, בכביש שבו שני מסלולי נסיעה , ואילו הנתבעת נסעה במסלול הנסיעה השמאלי. לטענתו, הנתבעת ביקשה לפנות ימינה באופן פתאומי וכאשר הפנתה את רכבה ימינה, פגע בו הרכב והדף אותו לרכב התובע. הנתבעת , לעומת זאת , טוענת כי היא נסעה במסלול הנסיעה הימני . לטענתה, כאשר ביקשה לפנות ימינה הופתעה כשהאופנוע של הנתבע פגע בה מימין.

5. שני הנתבעים טוענים כי גם לתובע אחריות לנזק שנגרם לרכבו, משום שהחנה את הרכב במקום אסור וכשהוא חוסם את נתיב הנסיעה. בתשובה לטענה זו טען התובע כי הוא החנה את הרכב במקום מותר. לטענתו, רכבים נוספים חנו באותו מקום ועל כל פנים, רכבו כלל לא חסם את נתיב הנסיעה ואין לייחס לו שום אחריות לתאונה.

6. בדיון שהיה בפני הוצגו תמונות. הוצגו תמונות של המקום שצולמו יום לפני הדיון, והוצגו גם מספ ר תמונות שצולמו ביום הארוע. מהתמונות עולה שאבני השפה במקום שבו עמד רכב התובע צבועות בלבן ובשחור, אולם איש מהצדדים לא הביא ראיה למשמעות הסימון הזה , והנתבעים לא הוכיחו שהסימון מלמד על איסור חניה במקום. מעבר לכך, מהתמונות שהוצגו ברור שהרכב אינו חוסם את נתיב הנסיעה.

7. אם לא די בכך, הנתבע העיד כי הרכב של התובע כלל לא הפריע לנסיעתו והוא יכול היה לעבור במקום ללא קושי (עמ' 6 שו' 4, 16). גם הנתבעת 3 אישרה שנתיב הנסיעה הימני כלל לא היה חסום אף שהתובע חנה בו (עמ' 9 שו' 11, 15).

8. יוצא, שאף אם התובע חנה במקום אסור, ואינני קובעת דבר בעניין זה, לא היתה לכך שום השפעה על התאונה ואין לייחס לו אחריות כלשהי לתאונה.

9. יש להכריע אפוא בין גרסאות שני הנתבעים ולקבוע מי מהם אחראי לתאונה. במחלוקת הזו אני מעדיפה את גרסת הנתבע 1 על פני גרסת הנתבעת.

10. עדותו של הנתבע 1 הייתה סדורה ועיקבית. הוא שב וחזר טענתו לפיה הוא נסע בנתיב הנסיעה הימני. עדותו מתיישבת עם ההודעה שמסר לחברת הביטוח, שגם בה טען שהוא נסע בנתיב הנסיעה הימני.

11. עדות הנתבעת 3 לעומת זאת, היתה מבולבלת למדי. בעדותה טענה שהיא אפילו אינה יודעת שהאופנוע פגע בהמשך ברכב אחר, דבר שעומד בסתירה לא רק לגרסה שמסרה בכתב ההגנה אלא גם סותר את הגרסה שפורטה בהודעה מטעמה. אף אם אניח שהבלבול הזה מקורו בהתרגשותה ממעמד הדיון, אין בכך כדי להסביר סתירות נוספות שנמצאו בגרסה שמסרה. כך, למשל, בהודעה שמסרה לחברת הביטוח היא לא התייחסה בכלל לנתיב הנסיעה שבו נסעה ולא ציינה באיזה משני הנתיבים נסעה. גם בכתב ההגנה לא טענה הנתבעת 3 כי היא נסעה בנתיב הנסיעה הימני, א לא רק ציינה שביקשה לפנות ימינה.

12. בתמונות שהוצגו ואשר צולמו בסמוך לאחר הארוע, נראה האופנוע כשהוא עומד בתוך נתיב הנסיעה הימני. הדבר מחזק את גרסת הנתבע 1, שטען שלכל אורך הדרך נסע בנתיב הנסיעה הזה ואילו הנתבעת נסעה בנתיב הנסיעה השמאלי.

13. אני קובעת אפוא כי הנתבעת 3 היא שאחראית לתאונה.

14. אשר לנזק - איש מהצדדים לא חלק על הנזק כפי שפורט בדו"ח השמאי מטעם התובע או על שכר הטרחה ששולם לשמאי. אני מחייבת אפוא את הנתבעת 3, ביחד ולחוד עם הנתבע 2 שנגדו כבר דין פסק דין בהעדר הגנה, לשלם לתובע את הסך של 9,042 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

15. התובע דרש גם פיצוי נוסף בסכום של 1,000 ₪ בגין בזבוז זמן, הפסד ימי עבודה והוצאות נסיעה. בהתחשב בכך שרכב התובע נפגע בזמן שאיש לא היה בו, ו חרף זאת נדרש התובע להליכים משפטיים על מנת לקבל פיצוי על הנזק שנגרם לו, אני סבורה שמדובר בסכום ראוי, ואני מחייבת לכן את הנתבעת 3 לשלם לתובע גם את הפיצוי הזה.

16. בנוסף, תשלם הנתבעת 3 לתובע את הוצאות התביעה שבפני (אגרות ומסירות לפי חשבונית), ועל כל אלה שכ"ט עו"ד לתובע בסכום של 3,000 ₪.

17. בכ' התובע טען שיש לפסוק לתובע הוצאות גם בגין ההליכים שהיו בבית המשפט המחוזי בחיפה, שם נדונו ערעורים שהגישו הנתבעים על פסקי דין שניתנו נגדם בהעדר הגנה. לא מצאתי שיש מקום לפסוק לתובע פיצוי נוסף בגין הערעורים, כפי שדרש ב"כ התובע בטיעוניו. עניין ההוצאות בגין הערעורים שנדנו בבית המשפט המחוזי צריך היה להידון שם ואין מקום שבית המשפט כאן יפסוק הוצאות בגין הליכים אלה. מעבר לכך, בכל פסקי הדין שניתנו בערעורים, יש התייחסות לשאלת ההוצאות שם, ולו באמצעות קביעה לפיה אין צו להוצאות. אין מקום אפוא לפסוק לתובע הוצאות כאן בגין הליכי הערעור.

18. התביעה כנגד הנתבע 1 נדחית.
לא מצאתי מקום לפסוק לנתבע 1 הוצאות בגין דחיית התביעה נגדו. רכב הנתבע הוא שפגע בסופו של דבר ברכב התובע והתובע, שלא היה ברכב, לא יכול היה לדעת מי משני הרכבים, של הנתבע 1 או של הנתבעת 3, הוא שאחראי לתאונה. התובע פעל איפה כראוי כשהגיש את התביעה כנגד כל הנתבעים, ולא מצאתי שיש לחייבו בהוצאות הנתבע 1 בנסיבות האלה.

המזכירות תעביר לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, ג' טבת תש"פ, 31 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.