הדפסה

בית משפט השלום בחדרה תא"מ 57351-12-18

מספר בקשה:5
בפני
כב' הרשם שמעון רומי

תובע

יואב אלטר

נגד

נתבעת

הועדה המקומית לתכנון ולבניה - פרדס חנה כרכור 501501409

החלטה

ביום 4/3/2019 באין הגנה מעם הנתבעת, ניתן פסק דין כעתירת התביעה.

ביום 27/3/2019 הגישה הנתבעת בקשה לביטול פסה"ד ולעיכוב הליכי הוצל"פ.

מענה לסוגיית עיכוב ההליכים ניתן בהחלטתי מיום 28/3/2019 אולם לא מצאתי כי הנתבעת עשתה בו שימוש כלשהו.

הבקשה נסמכת בתצהיר נציג המבקשת, מר אריה רפפורט.

זה מצהיר לצד לא עובדות מרובות גם מעט עובדות (השאלה אם המסירה הייתה כדין או לא אינה תלויה בתצהירו של מר רפפורט).

בסעיף 5 מוצהר, כי אי הגשת כתב הגנה נובע מסיבות כנות לחלוטין "אשר נזכרו לעיל".
לעיל לא נזכרו שום סיבות כנות אלא דעתו של המצהיר אודות המסירה השונה מקביעת בימ"ש זה על גבי פסק הדין.

באשר לסיכויי הנתבעת אם יבוטל פסה"ד מציינת היא, בתצהיר הנ"ל, כי עפ"י הוראות החוק במועדים השייכים אם לא אוכל בביצוע עבודה שלגביה ניתן היתר במשך שנה ההיתר בטל.

כך גם אם הופסקה העבודה בתקופה העולה על שנה.

המשיב לא בנה ולא עשה כל שימוש בהיתר בין השנים 2013 ו-2018 ומשכך הגיש בקשה חדשה להיתר ולא לחידוש היתר מודה ומסכים הוא, כי תוקפו של ההיתר פג זה מכבר.

תשובת התובע מיום 10/4/2019 מציינת, כי כתב התביעה נמסר באמצעות הדואר כעולה מאישור המסירה שצורף הן לבקשה למתן פס"ד והן כנספח א'1 לתגובה.

הכתובת בה בוצעה המסירה הייתה ת.ד 1022 בפרדס חנה כתובת זו מצויה בכל המכתבים והמעטפות של הנתבעת וגם של המועצה מקומית פרדס חנה וכעולה ממספר דוגמאות שצורפו לתגובה.

הטענה כי זהות החותם על אישור המסירה אינה ידועה דינה להידחות, שכן הבקשה עצמה אינה מפרטת מי הוא הנציג המוסמך מטעם הנתבעת ומכל מקום מכוח הסכם בין המועצה ורשות הדואר כל דברי הדואר הממוענים אל הנתבעת מגיעים אל אותו ת.ד המשותף לה ולמועצה ולשתיהן אותו ת.ד שמספרו 1022.

באשר לסיכויי ההצלחה אם יבוטל פסה"ד מתעלמת הנתבעת מפסק הדין בעת"מ 14492-01-12, בדורשה דמי השתתפות מן הנתבע כעולה מנספח ו' של כתב התביעה.

הטענה, כי אין סיכויי לתובע כיון שעליו היה לבקש חידוש היתר ולא בקשה להיתר אינה עולה בקנה אחד עם נספח ח' מיום 7/5/2017 שצורף לכתב התביעה המתאר את הבקשה להיתר כ"חידוש היתר".

מנספח ח' גם עולה, כי ההחלטה להיעתר לבקשה לחידוש היתר התקבלה לכפוף לשני תנאים כמפורט שם.

מכאן שכלל לא מדובר בבקשה חדשה של היתר אלא לבקשה חדשה של חידוש היתר בנייה.

לאחר ארכה שניתנה בהחלטה מיום 23/4/2019, הוגשה תשובת הנתבעת ביום 30/4/2019 ובה היא זונחת את הטענה בדבר פגם בהמצאה, אולם מבהירה כי משרדי הוועדה שונים ממשרדי המועצה ואינם מצויים באותו מקום.

בחנתי את מכלול הכתבים ודומני, כי מוטב היה אלמלא הוגשה התשובה בה מצוין כי משרדי הוועדה שונים ממשרדי המועצה במיקום שלהם, שכן לו טרח מגיש התשובה לקרוא את שקראתי אני כמפורט לעיל היה מגלה מיד כי המסירה בוצעה למען הנתבעת שהיה אותה עת ת.ד שמספרו זהה לזה של המועצה ולא בבניין כלשהו.

משנטשה המבקשת את הטענה (הלא נכונה לטעמי) דומני, כי לא נותר עמה ולא כלום שיש בו כדי להצדיק את ביטול פסה"ד.

חמור בעיני, כי רשות כגון הנתבעת מוצאת לנכון להעלות על הכתב טענות ואף לסמוך אותן בתצהיר עוד בטרם טרחה לבחון את העובדות כעולה מתשובתה לתגובת התובע. כך גם ביחס לטענת ההגנה היחידה שלה הקובעת בניגוד לעובדות העולות מכתב התביעה ונספחיו, כי הנתבע צריך היה להגיש בקשה לחידוש היתר, שעה שהגיש בקשה להיתר חדש. זו עובדה שאינה עולה בקנה אחד עם מסמכים שיצאו מתחת ידה וצורפו לכתב התביעה.

בקשת הנתבעת לביטול פסה"ד נדחית, תוך חיובה בהוצאות התובע לשכ"ט עו"ד בסך 1,170 ₪ כולל מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

פסק הדין מיום 5/3/2019, שריר וקיים.

ניתנה היום, ז' סיוון תשע"ט, 10 יוני 2019, בהעדר הצדדים.