הדפסה

בית משפט השלום בחדרה תא"מ 53296-01-17

בפני
כב' הרשמת הבכירה טלי מירום

התובעת

דור-רפאל עיצובים בע"מ

נגד

הנתבעת

טורקיז י.ג בע"מ

פסק דין

רקע
התובעת הינה חברה לשיווק ויצור חדרי שינה, חדרי ילדים, ארונות הזזה, חדרי ארונות, ארונות אמבטיה וכדומה. הנתבעת היא חברה פרטית שרכשה סחורה מהתובעת ומכרה אותה ללקוחותיה.
ראשיתה של תובענה זו בבקשה מיום 14.12.16 לביצוע שבעה שיקים בסך כולל של 26,118.54 ₪, שהוגשה ללשכת ההוצל"פ בחדרה. השיקים, שנמשכו על ידי הנתבעת מחשבונה בבנק מזרחי טפחות לפקודת התובעת, חוללו לאחר שניתנה לגביהם הודעת ביטול. לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ חולל שיק נוסף של הנתבעת, בסך של 3,000 ₪.
הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השיקים. לבקשה לא צורף תצהיר ערוך כדרישת התקנות, ו בהתאם להחלטת בית המשפט צורף בהמשך תצהירו של מר מיכאל (מיקי) גיא, מנהל הנתבעת ואביו של יובל גיא, בעל המניות בחברה . מיקי גיא הוא זה שלטענתו טיפל אישית בכל מערכת היחסים מול התובעת.
לאחר שהתקיים דיון בהתנגדות, במהלכו נחקר מר מיקי גיא (להלן: מיקי), הסכימה התובעת כי תינתן רשות להתגונן, וכן ביקשה כי יותר לה לתקן את כתב התביעה, לאחר שהתגלה רישום כפול שגוי של אחד השיקים שחוללו, ולנוכח חילול השיק הנוסף לאחר פתיחת תיק ההוצל" פ. בקשה כזו אכן הוגשה, במסגרתה נטען לרישום כפול שגוי של שיק נוסף. בהעדר התנגדות מצד הנתבעת התקבלה הבקשה והוגש כתב תביעה מתוקן, בעילה השטרית המקורית ובעילות נוספות - כספית, חוזית ועשיית עושר ולא במשפט. סכום התביעה בכתב התביעה המתוקן הועמד על 24,202 ₪, הוא סכום חובה של הנתבעת לתובעת, לטענתה, על פי הכרטסת המנוהלת על שמה.
בהמשך הוגש כתב הגנה, ולאחר קיום ישיבה מקדמית נקבע התיק להגשת תצהירי עדות ראשית ולשמיעת ראיות.
כיוון שהתביעה מקורה בתביעה שטרית שהוגשה להוצל"פ, יובאו ראשית טענותיה של הנתבעת כנגד בקשת הביצוע, ובהמשך - כנגד התביעה עצמה.

תמצית טענות הנתבעת
בהתנגדות, בתצהיר התמיכה שהוגש בהמשך, בתצהיר העדות הראשית וכן בדיונים בבית המשפט טוענת הנתבעת, כי מקורה של המחלוקת בין הצדדים הוא בתביעה שהוגשה נגד הנתבעת לבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה ע"י לקוח של הנתבעת בגין סחורה פגומה של התובעת אשר סופקה לו (להלן: התביעה הקטנה). לטענת הנתבעת, טרם הגשת התביעה הגיעו נציגי התובעת מספר פעמים לבית הלקוח לבדיקת הסחורה האמורה, אולם לא תיקנו את הליקויים הנטענים, אלא העדיפו להמתין עד לסיום תקופת האחריות. נטען, כי נציג המכירות של התובעת הבטיח לנתבעת כי יתייצב לדיון בתביעה הקטנה, אולם לא התייצב. לכתב ההגנה צורף פרוטוקול הדיון בתביעה הקטנה מיום 12.4.16, לרבות פסק הדין שניתן בדיון זה, ועל פיו חוייבה הנתבעת, בהמלצת בית המשפט, לשלם ללקוחה סך של 1,800 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 500 ₪.
נטען, כי בעקבות פסק הדין זה דרשה הנתבעת מהתובעת כי תשפה אותה על סכום פסק הדין, כולל ההוצאות; כי תיטול מעם הנתבעת סחורה פגומה נוספת שנמסרה על ידי התובעת לנתבעת, לטענתה ; וכי תתקן ו/או תחליף ארונות או כיורים פגומים הנמצאים אצל לקוחות. לטענת הנתבעת, כיוון שלא זכתה לתשובה מהתובעת על דרישתה זו , היא נאלצה לבטל שני שיקים, האחד בסך 4,491 ₪ ליום 1.5.16 (להלן: השיק הראשון) והשני בסך 4,000 ₪ ליום 31.5.16 (להלן: השיק השני). לטענתה, בשיחת טלפון בין הצדדים הוסכם כי עד אשר תגבש התובעת את עמדתה ביחס לדרישותיה דלעיל של הנתבעת, תיתן זו ביד התובעת שיק דחוי בסך 4,491 ₪ ליום 31.7.16, כנגד החזרת השיק הראשון אשר בוטל .
כן טוענת הנתבעת, כי ביום 8.7.16 התקיימה בחנות שלה בכפר חסידים פגישה בין מיקי מצד אחד ו בין מר יוסף אזולאי, מנהל הכספים והתפעול אצל התובעת (להלן: יוסי) מצד שני, ובה הוסכם כי התובעת תשפה את הנתבעת בגין פסק הדין בתביעה הקטנה, תחליף מוצרים לשלושה לקוחות שונים, תיקח בחזרה את כל הארונות הפגומים ותזכה את הנתבעת בהתאם. כן הוסכם כי הנתבעת תמסור בידי התובעת שיק בסך 4,000 ₪ ליום 20.8.16 כנגד השיק השני שבוטל, ובנוסף תמסור לתובעת ארבעה שיקים חדשיים עוקבים בסך 3,000 ₪ כל אחד, כנגד שאר השיקים שבוטלו.
לטענת הנתבעת, היא קיימה את חלקה בהסכם, אולם התובעת לא מילאה אף אחת מהתחייבויותיה לפי ההסכם; על כן ביטלה הנתבעת את כל השיקים שנתנה לתובע ת. נסיונות ליצירת קשר עם נציגיה עלו, כך נטען, בתוהו, משהתובעת ניתקה כל קשר עם הנתבעת.
לטענת הנתבעת, לאחר שקיבלה מכתב מבא כוחה של התובעת בה נדרש סילוק חוב בסך של 15,777 ₪ (קרן), התנהלה התכתבות בינה ובין ב"כ התובעת, במסגרתה העביר ב"כ התובעת לנתבעת כרטסת לפיה יתרת החוב עומדת על 19,202 ₪; אולם נטען, כי עקב טעות שברישום כפול של השיק השני בכרטסת של הנתבעת, יתרת החוב אמורה לעמוד על 15,202 ₪ בלבד.
לטענת הנתבעת, מנהלי התובעת היו חסרי נסיון ביבוא ארונות אמבטיה מחו"ל, ועקב כך ייבאו מוצרים פגומים; עוד בשל כך, נטען, עזבו מספר עובדים ותיקים את עבודתם אצל התובעת.
במקביל העלתה הנתבעת טענת קיזוז, לפיה הינה זכאית לקזז מכל סכום חוב נטען לתובעת סך של 28,750 ₪ - שווי של סחורה פגומה אותה סיפקה לה, לטענתה, התובעת . לטענת הנתבעת, היא שלחה פירוט של סחורה פגומה זו לב"כ התובעת, וביקשה כי התובעת תיקח סחורה זו בחזרה ותזכה אותה בגינה בסך של 28,750 ₪; לטענתה, בחשבוניות שמוציאה התובעת היא כותבת במפורש כי הסחורה נותרת בבעלותה עד לפרעון מלא של ערכה, ועל כן תמוה סירובה של התובעת ליטול בחזרה את הסחורה, כאשר ערכה טרם שולם.
בסיכום כתב ההגנה המתוקן ציינה הנתבעת כי סכום השיקים שלה שבידי התובעת הוא 24,401 ₪, ואילו חובה בהתאם לכרטסת הוא 24,202 ₪.

תמצית טענות התובעת
בתצהירו של מר עדי בן דור, מנהל התובעת (להלן: עדי), שצורף כתמיכה לבקשה לתיקון כתב התביעה, בכתב התביעה המתוקן, בתצהירי העדות הראשית של עדי ושל יוסי וכן בדיונים בבית המשפט כפרה התובעת מכל וכל בטענת הנתבעת לפיה מקור המחלוקת הוא בתביעה הקטנה וטע נה כי השיקים בוטלו לאחר שהנתבעת נקלעה לקשיים כלכליים. בתצהירו טען עדי, כי במהלך שלוש שנות ההתקשרות בין הצדדים (2013 - 2016) סיפקה התובעת לנתבעת סחורה לשביעות רצונה והנתבעת נהגה לשלם לתובעת עבור סחורה זו. לטענתו, טענותיה של הנתבעת אינן אלא נסיון להתחמק מתשלום חובה לתובעת, שבא על רקע הפסקת פעילות החנות שלה. באשר לטענת הקיזוז של הנתבעת, טען עדי כי זו לא פורטה כדבעי ולא באו לה כל סימוכין ועל כן דינה להידחות.
יוסי אזולאי מסר בתצהירו, כי עובר למועד חילול סדרת השיקים הראשונה הודיעו לו מנהלי הנתבעת כי בשל קשיים כלכליים בהם מצויה הנתבעת הם עתידים לבטל את שיקים שמסרו לתובעת. נטען, כי מתוך חשש לביטול שיקים נוספים ולאור התנהלות הנתבעת הוא יזם במהלך יולי 2016 קיום פגישה בין הצדדים , בה נכחו, מלבדו, מיקי ובנו יובל, בעל המניות בנתבעת. לטענתו, במהלך הישיבה הודו מנהלי ה נתבעת בחובה כלפי התובעת, אך בשל הקשיים הכלכליים בהם היא נתונה ביקשו לפרוס את החוב לתקופה ארוכה מתנאי התשלום המוסכמים, שהיו שוטף + 120. נטען, כי במעמד הפגישה מסרו מנהלי הנתבעת על חשבון התמורה 5 שיקים בסך כולל של 16,000 ₪, אשר גם לגביהם ניתנה בהמשך הודעת ביטול (עניין שאינו שנוי במחלוקת בין הצדדים).
לטענת יוסי, עניין התביעה הקטנה עלה בפגישה האמורה כבדרך אגב בלבד, כאשר הת בקש להחליף שני כיורים פגומים שסופקו ללקוחות וידיות ארון פגומות אצל לקוח שלישי (להלן: המוצרים הפגומים), אך מעבר לכך לא הועלתה כל טענה בדבר סחורה פגומה ו/או טענה כי על התובעת לזכות בגינה את הנתבעת.
לטענת יוסי, סוכם איפוא בפגישה, כי אם יוסדר תשלום החוב תטפל התובעת במוצרים הפגומים האמורים, על אף שהדבר מנוגד למדיניות החלפת הסחורה של התובעת. כן סוכם כי התובעת תבדוק אפשרות לשיפוי הנתבעת בגין פסק הדין של התביעה הקטנה, וזאת לאחר בחינת הנושא. בשום אופן, נטען, לא התחייבה התובעת לשפות את הנתבעת בגין פסק הדין האמור ולא הת חייבה להחליף את המוצרים הפגומים, ודאי לא כתנאי מוקדם לפרעון חובה של הנתבעת כלפיה, כפי שטוענת זו האחרונה.
לטענת יוסי, לאחר שעיין בפרוטוקול הישיבה בתביעה הקטנה, ולאור טענתו של הלקוח (התובע שם), כי הארון שנמכר לו הוא ארון מתצוגה, וכן לאור טענתו של מיקי, שייצג בדיון זה את הנתבעת, כי הבעיה נעוצה בהרכבה לא נכונה של הארון על ידי הלקוח (התובע) עצמו, החליט לדחות את דרישת השיפוי של הנתבעת, בהעדר אחריות מצד התובעת לליקויים בגינם חוייבה הנתבעת בתביעה הקטנה.
לטענת יוסי, לאחר הפגישה פנה לא אחת ליובל, בעלי הנתבעת, עמו היו לו יחסי ידידות טובים, בבקשה להסדיר את תשלום החוב, אולם הגם שיובל הודה בקיומו של החוב הוא טען שאין ביכולתו להסדירו בשל מצבו הכלכלי.
עוד טוענת התובעת, כי העובדה שלאחר הפגישה האמורה המשיכה הנתבעת להזמין סחורה מהתובעת מעידה כי היתה שבעת רצון מסחורה זו וכי טענותיה בדבר סחורה פגומה משוללות יסוד. עם זאת ציין, כי לאור התנהלותה של הנתבעת התנה יוסי את אספקתה של סחורה נוספת לנתבעת בתשלום במזומן בלבד.

דיון והכרעה
אקדים ואציין, כי לסיכומי הנתבעת צורף פירוט של תעודות זיכוי שהוצאו, לטענת הנתבעת, על ידי התובעת. מסמך זה לא צורף לכתב ההגנה ולא לתצהירו של מיקי, אלא צורף לראשונה לסיכומים. לא היה מקום לעשות כן ואני מורה על הוצאת מסמך זה מהתיק . בדומה, לא היה מקום כי גם התובעת תצרף לסיכומיה, ולו בתגובה, את פירוט הזיכויים הנכון לשיטתה, משזה ל א צורף לכתב התביעה ולתצהיריה . על כן אני מורה גם על הוצאתו של מסמך זה מהתיק. בהתאם, לא אתייחס למסמכים אלו ולכל טענה הקשורה אליהם ישירות.
הצדדים להליך הם צדדים קרובים לשטרות שחוללו באי פרעון ועל כן רשאית הנתבעת להעלות טענות הגנה חוזיות ביחס לעסקת היסוד (דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נה(4) 193).
טענות ההגנה העיקריות של הנתבעת הן שתיים: האחת, טענ ה לאספקת סחורה פגומה, קרי, כ שלון תמורה חלקי בלתי קצוב (בפן השטרי) ולחלופין אי התאמה (בפן החוזי) ; והשניה, טענת קיזוז של שווי הסחורה הפגומ ה ושל החיוב בפסק הדין בתביעה הקטנה מסכום חובה הנטען לתובעת.
השאלה העיקרית שבמחלוקת היא האם רשאית היתה הנתבעת לראות בסירובה של התובעת להחליף את הסחורה הפגומה וסירובה לשפותה בגין חיובה בפסק הדין בתביעה הקטנה משום הפרה מצד התובעת של החוזה בכלל, או של הסכמות אחרות בין הצדדים, אשר הצדיק ה מנגד את ביטול השיקים על ידי הנתבעת .
על מנת להכריע בשאלה זו יש לבחון את מהות ההסכמות בין הצדדים, והאם סיבת חילול השיקים היא הסירוב האמור, כנטען על ידי הנתבעת, או שמא מצבה הכלכלי של הנתבעת, כטענת התובעת.
במחלוקת עובדתית זו מצאתי לנכון להעדיף את גרסת התובעת על פני זו של הנתבעת, ולהלן טעמי י.

הימנעות מהבאת עד רלוונטי
ראש וראשון בולט בהיעדרו אחד המעורבים המרכזיים בפרשה, קרי, יובל - בעליה של הנתבעת. אין ספק כי מדובר בעד מרכזי ורלוונטי שיכול היה לשפוך אור על מערכת היחסים שבין הצדדים, ובמיוחד על מה שהתרחש במהלך הפגישה המכרעת מיום 8.7.16 ועל ההסכמות שהושגו במהלכה. כן היה בידו לתמוך בגרסתו של מיקי לעניינים אלו. טענתה של התובעת, כי ההתנהלות היתה בעיקר מול יובל, היתה ידועה לנתבעת כבר מתחילת ההליך - מכתבי הטענות של הת ובעת, מתצהירי העדות הראשית שלה ומתשובותיו של יוסי על שאלות בית המשפט בישיבה המקדמית מיום 30.4.18 (עמ' 7, שורה 3), עליהם חזר גם בישיבת ההוכחות (עמ' 30, שורות 22-21) . בנוסף, כזכור טען יוסי בתצהירו כי יובל הודה בקיום חובה של הנתבעת כלפי התובעת, אלא שלטענתו אין ביכולתה של הנתבעת לפרוע חוב זה עקב קשייה הכלכליים.
על אף כל אלו, הנתבעת לא מצאה לנכון להגיש תצהיר עדות ראשית מטעם יובל ולהביאו לעדות בבית המשפט . הסברו של מיקי לכך היה, כי הוא זה שהיה מעורב בעניין באופן אישי "והגענו למסקנה שנינו שעדיף תצהיר אחד" (עמ' 11, שורה 8), ומכאן שהחלטה לא להעיד את יובל היתה החלטה מכוונת ומושכלת; מאידך, בהסבר זה ישנו קושי ניכר, שכן אין ספק כי יובל היה מעורב ישירות גם הוא, הן בהיותו בעל המניות בחברה, הן בתור מי שחתם על חלק מתעודות המשלוח, כפי שהודה מיקי (עמ' 11, שורות 11-10), והן לנוכח עצם השתתפותו בפגישה - עניין אשר הוצנע בתצהיר ההתנגדות של מיקי, בו נטען כי בפגישה השתתפו הוא ויוסי בלבד, ודבר השתתפותו של יובל בה הושמט ממנה. בתצהיר העדות הראשית, שונה סעיף זה באופן שבמקום "מיקי גיא נציג הנתבעת" נכתב רק "הנתבעת", מבלי לציין מי בדיוק היו הנוכחים מטעם נתבעת, מה שמצביע על כך שהדברים הותרו מעורפלים בכוונה תחילה.
כן מסר יוסי בתצהירו, כי קיים מספר שיחות טלפוניות בדבר סילוק החוב עם מיקי ועם יובל, ושניהם הודו בפניו בקיומו של החוב ובכך שאין בידם לפרעו בשל בעיותיה הכלכליות של הנתבעת .
לאור טענותיה אלו של התובעת, על מעורבותו הישירה של יובל באירועים הרלוונטים לתביעה, ובמיוחד עובדת השתתפותו בפגישה בה גובשו, לפי הנטען, ההסכמות אותן הפרה כביכול התובעת, ולאור טענות התובעת בדבר הודאתו של יובל בקיום החוב ובחוסר יכולתה של הנתבעת לפרוע חוב זה, עניינים שהם בלב המחלוקת שבין הצדדים, ברי לחלוטין כי עדותו של יובל הינה עדות ר לוונטית מאין כמוה והיה בה כדי לשפוך אור על המחלוקות העיקריות נשוא תובענה זו ; חרף זאת, כאמור, בחרה הנתבעת שלא להביאו לעדות.
בנסיבות אלו אין לי אלא לקבוע, כי לו היה יובל מעיד, היתה עדותו מחזקת את גרסת התובעת ופועלת לחובתה של הנתבעת, בהתאם ל חזקה הידועה בדבר הימנעות מהבאת ראיה או עד רלוונטים:
"כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאינו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה."
(ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני פ"ד לה(1) 736, 760 (1980); ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג ואח', פ"ד מז(2) 605, 614 (1993)).
המסקנה העולה מכאן היא, כי טענות התובעת בדבר הסיכומים שגובשו בפגישה - קרי, כי תבדוק אפשרות להחלפת סחורה פגומה ולשיפוי הנתבעת בגין התביעה הקטנה רק לאחר שזו תפרע את חובה לתובעת, ולא להיפך או כתנאי מוקדם לפרעון החוב; בדבר הודאתו של יובל בקיום חובה של הנתבעת כלפיה; ובכך כי הסיבה לביטול השיקים ה יא מצב כלכלי קשה של הנתבעת - טענות אלו לא רק שלא נסתרו, אלא אף מתחזקות לנוכח הימנעותו של יובל מלהעיד מטעם הנתבעת.

טענת הסחורה הפגומה/טענת קיזוז
הנתבעת לא הציגה כל ראיה בדבר פנייה לתובעת בזמן אמת ביחס לסחורה פגומה שקיבלה ממנה, לטענתה, כגון תכתובות, בקשות להחזרת סחורה, זיכויים בכרטסת וכדומה. לא הובאה מטעמה כל ראיה לכך שטענות בדבר סחורה פגומה הועלו במועד כלשהו לפני מועד חילול השיקים וקיום הפגישה המשותפת. חזקה עליה, כי לו היתה מקבלת סחורה פגומה, היתה פועלת בנדון ופונה בעניין זה לתובעת באופן מיידי. משלא הוצגה ראיה כזו, המסקנה המתבקשת היא כי טענות אלו הועלו בדיעבד ורק לאחר ביטול השיקים.
חיזוק לכך ניתן למצוא בהתכתבויות שבין מיקי ובין עוה"ד אליהו עמר, ב"כ התובעת. לאחר חילול השיקים שלח עוה"ד עמר ביום 29.8.16 מכתב התראה לנתבעת, וזו בתשובתה מיום 31.8.16 העלתה את טענת השיפוי על פסק הדין בתביעה קטנה, וכן -לראשונה (ולכל הפחות על פי התשתית הראייתית שהוצגה) - נטען לגבי סחורה פגומה נוספת שסיפקה כביכול התובעת לנתבעת, והיא: א - "שירות פגום" (ללא ציון האם מדובר בשירות או בסחורה, ואם סחורה - איזו סחורה ספציפית) של לקוח המאיים בתביעה לבית המשפט; ב - לקוח הממתין לכיור; ג - אי מתן שירות ל"ארונות פגומים", שוב - ללא פירוט כלשהו, כמות, סוג, דגם ומהות הפגם הנטען.
במכתב נוסף ששלח מיקי לעוה"ד עמר ביום 19.9.16 נטען, מעבר לארון נשוא התביעה הקטנה, לסחורה הפגומה הבאה: א - ארון פגום של לקוח מקרית אתא המאיים לפנות לבית המשפט; ב - כיור סדוק של לקוח בקיבוץ יגור; ג - כיור סדוק של לקוח בקרית טבעון; ד - ארון שנמצא בחנות הנתבעת ושהתובעת מסרבת לקחת בחזרה. במילים אחרות, נטען לשני ארונות פגומים בלבד, האחד - נשוא התביעה הקטנה והשני - ארון שנמצא בחנות הנתבעת.
והנה, למכתבו השלישי של מיקי לעוה"ד עמר מיום 8.11.16 צורפה, לראשונה, טבלה המהווה "פירוט חלקי של הארונות הנמצאים בחנות", אותם מתבקשת התובעת ל קחת בחזרה ולזכות בגינם את הנתבעת, בסך של 28,750 ₪, סכום שהמרחק בינו ובין עלות שני הארונות הפגומים לגביהם נטען במכתבים הקודמים (בשים לב לעלות הארון נשוא התביעה הקטנה - 1,800 ₪), הוא עצום ורב, מבלי שניתן הסבר לגידול ניכר זו בהיקף הסחורה הפגומה הנטענת בין שני המכתבים הראשונים לבין המכתב השלישי.
גם אם ניתן לראות בטבלה משום פירוט מספק של הסחורה הפגומה הנטענת (ואינני קובעת כי כך הוא), הרי שטענה זו הועלתה במפורש ובמפורט לראשונה רק ביום 8.11.16, קרי, לאחר ביטול מרבית השיקים שמסרה הנתבעת לידי התובעת. לא ניתן לומר, אם כן, כי טענת הסחורה הפגומה הו עלתה על ידי הנתבעת בצורה מפורשת ובפרוטרוט במועד הפגישה, קל וחומר במועד חילול השיקים הראשונים בחודש מאי 2016.
כן לא ניתן לומר, כי מדובר בפגמים חמורים ומהותיים העולים כדי אי התאמה או כדי כשלון תמורה מלא, העשויים להקנות לנתבעת זכות לביטול ההסכם בין הצדדים ולביטול השיקים שניתנו כתמורה לסחורה שסופקה לה.
סיוע נוסף למסקנה זו ניתן למצוא בעובדה שהנתבעת המשיכה לקנות סחורה מהתובעת גם לאחר חילול השיקים, התביעה הקטנה והטענות הלכאוריות בדבר הסחורה הפגומה, זאת על סמך חשבונית מיום 18.7.16 ע"ס 878 ₪ וחשבונית מיום 30.8.16 ע"ס 425 ₪. מיקי הסביר זאת בכך שמדובר בהזמנות שביצעו לקוחות לפני מתן פסק הדין בתביעה הקטנה ועל כן עמד בהתחייבותו לספק להם את המוצרים (עמ' 18 לפרוט'), אולם לא הציג את ההזמנות עצמן או את החשבוניות הרלוונטיות, והסברו בעניין זה נותר תלוי באויר. עובדה זו יש בה כדי להפחית עד מאוד את משקלן של הטענות בדבר מחדליה הלכאוריים של התובעת, שכן חזקה על הנתבעת שלא היתה ממשיכה לרכוש סחורה מהתובעת, אם זו מכרה לה סחורה פגומה.
פועל יוצא מדחיית טענת הסחורה הפגומה, לעניין אי ההתאמה, הוא גם דחייתה של טענה זו כטענת קיזוז. טענה זו טעונה הוכחה כדבעי (ע"א 579/85 אריאן נ' בנק לאומי, פ"ד מ (2) 765, 767 - 768 (1986)), אלא שבמקרה דנא , כאמור, היא לא הוכחה כ לל.
בהקשר זה אציין עוד, כי טענת הנתבעת, לפיה התובעת ייבאה סחורה פגומה בשל חוסר נסיונם של בעליה בתחום הרלוונטי, וכן כי עקב זאת מספר עובדים ותיקים עזבו את עבודתם אצל התובעת, לא הוכחה כלל ונותרה בגדר טענה בעלמא.

טענת השיפוי בגין התביעה הקטנה
הנתבעת לא הציגה כל ראיה בדבר פנייה לתובעת בדרישה לשיפוייה בעקבות חיובה בתביעה הקטנה. פסק הדין בתביעה הקטנה (אשר אישר, למעשה, את הסכמת הצדדים שם להצעת פשרה של בית המשפט שהועלתה בדיון) ניתן ביום 12.4.16, בדיון בו נכח מיקי; הנתבעת לא הציגה כל ראיה לכך שפנתה בעניין זה לתובעת ודרשה שיפוי קודם למועד הפגישה, כשלושה חדשים מאוחר יותר. גם כאן הדבר מצביע על כך שטענה זו הועלתה בדיעבד, רק לאחר ביטול השיקים.
לא זו אף זו: יש קושי של ממש בטענה לפיה יש זיקה בין חיוב הנתבעת על פי פסק הדין בתביעה הקטנה, בסך של 1,800 ₪ בצירוף הוצאות בסך 500 ₪, סה"כ 2,300 ₪ (ולא 2,600 ₪ כטענת הצדדים) ובין ביטול שיק בסך של 4,491 ₪, סכום כפול כמעט, שמועד פרעונו פחות משלושה שבועות לאחר מכן, ביום 1.5.16, וזאת באופן חד צדדי ומשלא הוכח כי היתה כל פניה בעניין מצד הנתבעת לתובעת, או כי היתה פניה כזו והיא נדחתה על ידי התובעת. בהעדר התאמה מידתית בין סכום החיוב בתביעה הקטנה מחד ובין סכום השיק שחולל מאידך, ולנוכח סמיכות הזמנים שלא הותירה בידי התובעת אפשרות להתייחס לדרישת הנתבעת לשיפוי, גם אם נניח שהיתה כזו טרם מתן הוראת ביטול השיק, אין בידי לקבל את טענת הנתבעת, כאילו סירוב התובעת לשפותה בגין פסק הדין בתביעה הקטנה הוא- הוא הסיבה לחילול השיקים.
לגופה של דרישת השיפוי, לא הוכח בפניי כי הארון נשוא התביעה הקטנה היה ארון של התובעת; הנתבעת לא הציגה חשבונית/תעודת משלוח רלוונטית לגבי ארון זה; לא הוצגו מסמכי קריאות השירות או דו"חות הטכנאים שהגיעו לבית הלקוח בנסיון לתקן את הארון, כנטען על ידי הנתבעת. מדובר במסמכים שהיו בחזקתה של הנתבעת וכפי הנראה אף הוצגו במסגרת התביעה הקטנה (כפי שעולה מפרוטוקול הדיון שם שצורף לכתב ההגנה), אולם לא הוגשו במסגרת התביעה הנוכחית ואינם חלק מהתשתית הראייתית שהובאה על ידי הנתבעת. גם נציגה דאז של התובעת, רוני נסר אלדין , שבפניו טען מיקי כי העלה את הטענות הנוגעות לארון הפגום נשוא התביעה הקטנה, ואשר לטענתו הבטיח לו להגיע כעד מטעמו לדיון בבית המשפט לתביעות קטנות, לא הובא כע ד מטעם הנתבעת בתביעה הנוכחית ואף לא זומן באמצעות בית המשפט (בשים לב לכך כי לטענתו של מיקי הוא כבר אינו עובד של התובעת). גם בעניין חלה החזקה בדבר הימנעות מהבאת עד רלוונטי, והמסקנה המתבקשת היא כי לו היה מובא רוני לעדות, לא היה בה כדי לסייע לנתבעת, להיפך.
בנוסף, התובעת עצמה לא היתה מעורבת בתביעה הקטנה. הנתבעת לא צירפה אותה בהליכי צד שלישי ולא הוכח כי נציגה זומן לדיון שנקבע בה. הסכום אותו חוייבה הנתבעת לשלם נקבע בהסכמת הצדדים על בסיס הסדר פשרה שהושג לפי המלצת בית המשפט. דומה, כי פנייה לתובעת בדיעבד בדרישה לשיפוי סכום הפשרה האמור, כאשר זו כאמור לא היתה צד להליך בבית המשפט לתביעות קטנות וממילא לא נתנה הסכמתה להסדר הפשרה, הינה בעייתית בלשון המעטה; כך גם לגבי ביטול חד צדדי של שיק בסכום כפול כמעט, שבועות ספורים לאחר מתן פסק הדין, בטענה של אי הסכמה לדרישת השיפוי.
אשר על כן, אני קובעת כי טענת הנתבעת, לפיה השיקים בוטלו בשל סירובה של התובעת לשפותה בגין פסק הדין בתביעה הקטנה, לא רק שלא הוכחה, היא אף איננה עומדת במבחן הסבירות ואינה מתיישבת עם השכל הישר ועם הגיונם של דברים, ועל כן אין לי אלא לדחותה.

התרשמות מהעדים
לכך אוסיף כי מצאתי את עדותם של עדי התובעת, עדי ויוסי, מהימנה ומשכנעת, קולחת ועקבית, ולא יכולתי שלא להתרשם מאמיתות דבריהם; כך גם מהסברם לגבי מערכת היחסים הטובה בינם לבין יובל, אשר נוצלה, לטענתם, על ידי מיקי, מה שיכול להסביר את הימנעותו של יובל מלהעיד כנגד התובעת.
לעומתם, עדותו של מיקי היתה מבולבלת ולא-סדורה, ודומה כי הוא מנסה שוב ושוב להסיט את הדיון מעצם ביטול השיקים לנושא התביעה הקטנה וטענות הסחורה הפגומה ולמקד בהם את הדיון . במסגרת זו אציין, כי במהלך עדותו הודה מיקי שבמסגרת התביעה הקטנה טען טענה שאיננה נכונה במודע (כי הלקוח - התובע שם - הרכיב בעצמו את הארון נשוא התביעה), וזאת על מנת "למזער את נזקיו". אין צורך לומר כי העלאת טענה שקרית במודע בבית המשפט היא עניין חמור ויש בה כדי לערער במידה ניכרת את מהימנותו של העד, שכן אין לי אלא לתמוה, האם מיקי אינו "ממזער נזקים" גם בטענותיו בתביעה דנא .

סיכום ומסקנות
צירופם של כל אלו - דחיית טענת השיפוי; העדר ראיות למסירת הודעה על סחורה פגומה בזמן אמת; הימנעות הנתבעת מלהביא לעדות את יובל, עד רלוונטי ומשמעותי, אשר נכח באותה פגישה בה גובשו לכאורה ההסכמות שבמח לוקת; והתרשמותי הישירה מהעדויות וממהימנות העדים, מביא למסקנה כי יש להעדיף את גרסתה של התובעת, לפיה טענות הנתבעת בדבר הסחורה הפגומה ובדבר סירוב התובעת לשפות את הנתבעת הועלו לראשונה רק במסגרת הפגישה ולאחר חילול השיקים, ומעולם לא הועלתה לפני כן. כן יש להעדיף את גרסתה של התובעת, לפיה מעולם לא הוסכם בין הצדדים כי פרעון חובה של הנתבעת לתובעת מותנה ראשית בשיפוי האמור ובהחלפת הסחורה הפגומה, אלא, אדרבא, היפוכו של דבר.
כפועל יוצא, אין בידי לקבל את טענת הנתבעת, לפיה שני אלו - קיומה של סחורה פגומה וסירוב התובעת לדרישת השיפוי - הם הסיבה לביטול השיקים , ואני מעדיפה על פניה את טענת התובעת, כי טענות אלו הועלו רק במטרה להתחמק מחובותיה של הנתבעת כלפי התובעת.
חיזוק לכך ניתן למצוא בעובדה, שאיננה במחלוקת, כי מספר חדשים לאחר הפגישה המדוברת הפסיקה החנות של הנתבעת את פעילותה, ולטענת מיקי - הנתבעת הגיעה להסדרי חוב עם חלקם הארי של ספקיה, כ - 50 במספר (אם כי גם בעניין זה לא הציג מיקי ראיות פוזיטיביות כלשהן להסדרים הנטענים והדברים נותרו בגדר טענה שבעל פה בלבד), מה שמלמד כי הנתבעת אכן נקלעה לקשיים כלכליים משמעותיים.
אכן, מיקי טען כי פנה לעוה"ד עמר, בא כוחה של התובעת, במטרה להסדיר את חובותיה של הנתבעת כלפיה, לטענתו - כפי שעשה עם ספקים אחרים (חלקם גם כן באמצעות עוה"ד עמר); מעבר לכך שיש בכך משום הודאה בקיומו של החוב, התשתית הראייתית שהובאה עולה, כי פנייה זו של מיקי לעוה"ד עמר באה רק כתשובה על מכתב ההתראה שהפנה עוה"ד עמר לנתבעת לאחר ביטול השיק ובעקבותיו, ולא כפנייה יזומה מצד הנתבעת בנסיון להגיע להסכמות בדבר החוב.

סוף דבר
משקבעתי כי לא הוסכם בין הצדדים כי שיפוי הנתבעת על פסק הדין בתביעה הקטנה והחלפת סחורה פגומה הם תנאי מוקדם לפרעון חובה של הנתבעת כלפי התובעת, משקבעתי כי ממילא לא היתה התובעת חייבת לשפות את הנתבעת כאמור, ומשדחיתי את טענות הנתבעת לאי התאמה בסחורה שסיפקה לה התובעת, אני קובעת כי הנתבעת לא הוכיחה את טענתה להפרת חוזה ההתקשרות בין הצדדים על ידי התובעת; זאת בפן החוזי. כך גם בפן השטרי: הנתבעת לא סתרה את חזקת התמורה העומדת לתובעת כמחזיקת השיקים שחוללו ולא הוכיחה את טענתה לכשלון תמורה חלקי בלתי קצוב של עסקת היסוד. מנגד, הנתבעת לא הוכיחה את טענת הקיזוז שהעלתה.
מכאן, שעל הנתבעת לפרוע את חובה בגין השיקים שבוטלו.
אשר על כן, אני מקבלת את התביעה במלואה.
משביקשה ב"כ התובעת בסיכומיה להורות על חידוש ההליכים בתיק ההוצל"פ (ולא ביקשה לפסוק את סכום התביעה בכתב התביעה המתוקן), כך אני מורה.
הנתבעת תישא בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של התובעת בסך כולל של 6,000 ₪, אשר יתווספו לחוב בתיק ההוצל"פ.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ואלו יעבירו העתק לתיק ההוצל"פ שבכותרת.

ניתן היום, כ"ט טבת תשע"ט, 06 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.