הדפסה

בית משפט השלום בחדרה תא"מ 4435-09-19

מספר בקשה:6
בפני
כב' הרשם שמעון רומי

מבקשת / נתבעת

יפעת קפלן-פלד

נגד

משיב / תובע
מרדכי דננברג

החלטה

התובע הגיש כנגד הנתבעת תביעת נזיקין מכוח חוק איסור לשון הרע, כאשר ברקע התביעה טען התובע, כי הנתבעת כינתה אותו בכינוי "נאצי".

ביום 13/11/2019 באין הגנה מעם הנתבעת ניתן על ידי פסק דין.

ביום 1/12/2019 הגישה הנתבעת בקשה לביטולו של פסק הדין הנ"ל.

הבקשה נסמכת בתצהיר הנתבעת שאינו חתום ואינו מאומת.
לצדו הוגש עמודו האחרון של התצהיר שהוא נושא חתימת המצהירה באימות עו"ד מיום 27/11/2019.
בתצהיר מוצהרות העובדות הבאות לצד יתר האמור בו:
ביום 25/11/2019 קיבלה המצהירה הודעה בדבר פסק דין (סעיף 5).
המבקשת מאשרת, כי אכן כתב התביעה הגיעה אליה "בסמוך למועד הנטען", אולם היא העסיקה עצמה בהכנות לגיוס בנה לשירות בצה"ל (סעיף 7).
סעיף 8 מצהירה המבקשת, כי היא סועדת בעצמה את אביה המצוי בשנות ה-90 של חייו, שהוא חולה.
בסמוך למועד זה (לא ברור איזה –ש.ר.) נשמט הטיפול הדרוש להכנת כתב הגנה.
עפ"י המוצהר בסעיף 10 כתב התביעה ונספחיו ככל הנראה אבדו.

תגובת התובע מיום 4/12/2019 חתומה בידי שלושה עורכי דין אולם אינה נסמכת בתצהיר והיא מציעה לדחות את הבקשה, שכן כל השלושה העמיקו לעיין ולא מצאו ולו נימוק אחד מכוחו אפשר יהיה בדוחק להורות על ביטול פסק הדין.
התגובה מציינת בין היתר, כי אין בנמצא כל עילה לביטול פסה"ד מחובת הצדק, שכן מודה היא כי קיבלה את כתב התביעה כדין.
המבקשת לא הציגה כל סיבה סבירה לאי הגשת כתב הגנה ואין לקבל את טענתה כי איבדה את כתב התביעה כבסיס לביטול פסק דין.
באשר לסיכויי הגנה, אין בבקשה ולו בדוחק סיכויי הגנה כלשהם.
המבקשת סבורה, כי משום שאינה מכירה את המשיב אין ביניהם יריבות, כי המשיב אינו זכאי לקבל פיצוי ללא הוכחת נזק וכן, כי התובע ביכר להעמיד תביעתו על סך 75 אלף ₪ משיקולי אגרה.
ובהתייחס לשלושה אלו מציין התובע, כי העדר יריבות היא טענה מקדמית שעניינה בכתב התביעה לעת בקשת מבקש לסלקו אפילו אם תתקבל התביעה.
טענת העדר יריבות שגויה, שכן אין כל דרישה שהצדדים יהיו מכרים או חברים בפיסבוק.
באשר לסעד הפיצויים ולזכות התובע לקבלם מבלי להוכיח נזק, הרי שטענה זו מנוגדת להוראות חוק איסור לשון הרע.

תשובת הנתבעת מיום 6/12/2019 עוסקת בעניינים אזוטריים הבאים לאחר המשפט " מקום שניתן להאריך תקצר ותבהיר הנתבעת...." לאחר מכן נטענת טענה, כי כל האמור בתגובת התובע מנוגד להלכה הפסוקה ושבה לעסוק בדחיית הבקשה הראשונה למתן פס"ד (החלטתי מיום 7/11/2019 בה ציינתי, כי הבקשה אינה נסמכת באישור מסירה ולכן נדחתה הבקשה שהוגשה קודם לכן למתן פס"ד בהעדר –ש.ר)
לכותב הסיכומים לא ברור כיצד כלל ניתן פסק דין למרות דחיית הבקשה הנ"ל ולכן פסק הדין פגום באין כל ראייה לאישור מסירה.
זה המקום לציין, כי קביעות אלו מנותקות לחלוטין מההחלטות שניתנו בתיק, בכלל, וזו מיום 13/11/2019 (פסק הדין המציין את עובדות המסירה מיום 5/9/2011 כאשר בזו הפעם השכיל התובע לצרף אישור מסירה לבקשתו).

בחנתי את מכלול הכתבים ונראה, כי אין מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

ספק רב אם יש מקום לביטול פסה"ד על פי שיקול הדעת שכן המבקשת גילתה דעתה שמצאה לא להגיש כתב הגנה חרף העובדה שידעה על הגשת התביעה ובדיעבד, כך נראית לי, נתלית היא בעניינים שאין בינם לבין הימנעות מהגשת כתב הגנה ולו כלום, כגון, גיוס בנה לצבא ותמיכה באביה בן ה-90.

יחד עם זאת, אציין גם, כי טיעוני הנתבעת בתשובתה אינם מתיישבים עם הוראות הדין ועם השכל הישר:

התעלמות המבקשת מהחלטה שבהמשך לה ניתן פסק דין והתבססות אך ורק על החלטה קודמת לזו, בה נדחתה הבקשה למתן פסק הדין תמוהה ביותר ומכל מקום מסקנת המבקשת, כי פסק הדין ניתן בהעדר כל ראייה לאישור מסירה אינה נכונה בעליל.

טענות המבקשת, כי על המשיב להוכיח נזק אינן עולות בקנה אחד עם הוראות החוק אותן מצטט המבקש בתגובתו.

הסיבה היחידה שבכוחה אולי להורות על ביטול פסק הדין היא, הסכום הפסוק אשר הוא גבוה ביותר לאנשים מן היישוב וניסיוני הנלמד מהחלטות ערכאות הערעור שבמקרים דומים הייתה הבסיס לביטול פסק דין.

אשר על כן, ולמרות כל האמור לעיל, אני מוצא לנכון לבטל את פסק הדין, אולם מחייב את הנתבעת לשאת בהוצאות התובע לשכ"ט עו"ד, בלא כל קשר לתוצאות ההתדיינות אם וכאשר תהא בסך 7,020 ₪ (כולל מע"מ), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המבקשת רשאית להגיש כתב הגנה בתוך 21 ימים, שכן אין מקום לקצוב 45 יום מעת שהמבקשת יודעת על כתב התביעה זה מכבר והמועד להגשת כתב ההגנה, לו היה מוגש בעתו חלף זה מכבר.

אם יוגש כתב הגנה בתוך 21 יום מיום המצאת החלטה זו לב"כ המבקשת, יראה פסק הדין כמבוטל ואם לא יוגש, יוותר הוא על כנו. החיוב הנ"ל בהוצאות יוותר על כנו בכל אחד משני המקרים האמורים.

ניתנה היום, ב' טבת תש"פ, 30 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.