הדפסה

בית משפט השלום בחדרה תא"מ 42631-02-17

בפני
כב' הרשמת הבכירה טלי מירום

התובעת

כלבו התאומים אינטרנשיונל בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אחמד פ. מסאלחה ו/או טארק עלווי

נגד

הנתבעים

  1. דה כהן הנדסה בע"מ
  2. משה דה כהן

ע"י ב"כ עוה"ד שרון שגיא

פסק דין

התובעת, חברה לשיווק קרמיקה, שיש וכלים סניטריים ולעבודות שיש, התקשרה עם נתבעת מס' 1, חברה לביצוע פרוייקטים ועבודות בניה, לצורך אספקה והתקנה של שיש, ריצוף וחיפוי בשני בתים שבנתה הנתבעת בזכרון יעקב.
תחילתו של ההליך ב שתי בקשות לביצוע שלושה שיקים, אותן הגישה התובעת ביום 25.12.16 בלשכת ההוצאה לפועל בחדרה. בבקשה האחת התבקש ביצועו של שיק בסך של 13,664 ₪, למועד פרעון 30.9.15, משוך על ידי הנתבעת לפקודת התובעת. בבקשה השניה התבקש ביצועם של שני שיקים בסך של 14,778 ₪ ו של 14,250 ₪, למועד פרעון 30.11.15, משוכים על ידי הנתבעת לפקודת התובעת. בגבם של שני שיקים אלו מופיעה חתימתו של נתבע מס' 2 כערב לפרעונ ם, על האחד - חתימה מיום 11.8.15 ועל השני - חתימה מיום 18.8.15.
שלושת השיקים חוללו באי פרעון בשל אי כיסוי מספיק.
בשני התיקים הוגשו בקשות למתן רשות להתגונן בטענה שלא התקבלה כל סחורה מהתובעת, קרי, טענת כשלון תמורה מלא. ה תיקים עברו לבית המשפט כאן, ובשניהם ניתנה רשות להתגונן. בהסכמת הצדדים אוחדו התביעות, והוגשו כתבי טענות מותאמים לסדר דין מהיר. כן נקבע מועד לישיבה מקדמית. בהמשך הודיעו הצדדים כי הם מבקשים לבטל את הישיבה המקדמית ולקבוע את התיק לשמיעת הוכחות, זאת לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית.
מטעם התובעת הוגש תצהירו של אחד ממנהליה, עבד אלכרים אבו פנה (להלן: עבד); מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם של הנתבע ושל אחיו אורן, מנהלה של הנתבעת.
טענות התובעת
כתב התביעה המותאם לסדר דין מהיר הוגש כתביעה כספית ונטען בו, כי לאורך התקופה הרלוונטית סיפקה התובעת לנתבעת שיש עבור חיפוי וריצוף ומוצרים נוספים , אלא ששלושת השיקים שניתנו על חשבון תמורת הסחורה חוללו, ובנוסף נותר חוב בכרטסת הנתבעת, באופן שכלל החוב הגיע לסך של 46,822 ₪, הוא סכום התביעה.
נטען, כי הנתבע הוא מנהל ו/או בעל מניות ו/או בעל עניין בנתבעת, ואחיו של בעליה הרשום.
נטען, כי הנתבע הציג עצמו בפני התובעת כבעלים ו/או כמנהל מוסמך ו/או כבעל עניין בנתבעת, ועל כן ביקשה להחתימו בגב השיקים כערב לפרעונם, והנתבע אכן חתם, בהסכמה ובמודעות מלאות, על שניים מתוך שלושת השיקים.
באשר לטענת הנתבעים בשלב ההתנגדות , כי עקב אי אספקת הסחורה על ידי התובעת נאלצה הנתבעת לרכוש סחורה זהה מספק אחר, טענה התובעת, כי אין חפיפה ו/או זהות בין המוצרים, וכי בכל מקרה אין התובעת דורשת תשלום עבור סחורה שלא סיפקה לנתבעת.
לכתב התביעה צורף תרשים מדידה של מידות שנלקחו על ידי התובעת לצורך ביצוע עבודות השיש שהוזמנו על ידי התובעת וחישוב עלויות השיש; כן צורפו הזמנות, תעודות משלוח וחשבוניות לגבי המוצרים שסיפקה התובעת, לטענתה, כגון שיש למטבחים, לספי חלונות, למדרגות ולניאגרות, שיש לחיפוי קירות וכיורים. עוד צורפה תעודת אחר יות של "שיש קיסר" עבור השיש שסופק, ולפיה תאריך ההרכבה הוא 11.8.15. בנוסף צורפה הצעת מחיר למוצרי סניטציה אחרים - ארונות לחדרי רחצה וברזים. כן צורפה כרטסת הנתבעת אצל התובעת, לפיה עומדת יתרת החוב נכון ליום 28.12.15 על סך של 46,822 ₪.
טענות הנתבעים
לטענת הנתבעים, הקשר בין הנתבעת ובין התובעת נוצר במעורבותו של הקבלן המבצע של הפרוייקט, שהמליץ על התובעת בפני אורן.
נטען, כי הנתבע היה המפקח בשטח והאחראי לביצוע הפרוייקט בפועל, זאת משום שבמועדים הרלוונטים לתובענה היה אורן עסוק בפרוייקטים אחרים, וכן בטיפול בבנו אשר היה חולה במחלה קשה, ממנה הלך, למרבה הצער, לעולמו ביום 1.10.16. נטען, כי הנתבע עשה זאת כטובה אישית לאורן, מבלי לקבל שכר וללא מעמד של שכיר אצל הנתבעת.
נטען, כי במועד מסויים פנה נציג התובעת אל הנתבע בשטח, טען בפניו כי בהתאם לסיכום מוקדם עם אורן, הוא היה אמור לחתום בגב השיקים כערב, אולם התובעת שכחה להחתימו, ועל כן ביקש מהנתבע לחתום עליהם כערב במקומו, והנתבע חתם בתום לב, מבלי שהיה ער לכך שלא היה מעולם כל סיכום כזה, וכי לא היתה זו אלא הטעיה מכוונת מצד התובעת, במטרה לחייב את הנתבעים בסכומי כסף מבלי לספק להם את התמורה.
נטען, כי התובעת לא סיפקה את הסחורה ואת עבודות ההתקנה שהתחייבה לספק ולבצע, ולראיה, נטען, אף אחד מהמסמכים שצורפו על ידי התובעת - הזמנות העבודה, המדידות ותעודות המשלוח, אינם חתומים על ידי הנתבעת ו/או מי מטעמה. כן נטען, כי תעודת האחריות של "שיש קיסר" מעולם לא הוצגה לנתבעים עד למועד הגשת כתב התביעה.
נטען, כי כיוון שהסחורה אותה התחייבה התובעת לספק לא סופקה בפועל, נאלצה הנתבעת לרכוש את הסחורה מידי ספק אחר, חברת טופולסקי בע"מ, מה שהביא לעיכוב בסיום העבודות ובמסירת הבתים; הנתבעים כפרו בטענת התובעת להעדר חפיפה בין המוצרים שהתובעת לא סיפקה ובין אלו שנרכשו מחברת טופולסקי, וטענו לחפיפה מלאה בין אלו לאלו.
נטען, כי בדיעבד התברר לאורן, כי בעקבות סכסוך בין הנתבעת ובין הקבלן המבצע, הרתיע האחרון את התובעת כי לא תקבל תמורה עבור הסחורה, ועל כן גמלה בה ההחלטה שלא לספקה לנתבעת ולא לבצע את העבודות להן התחייבה וניתקה קשר עם הנתבעים.
נטען, כי בכך הפרה התובעת את ההסכם בין הצדדים ומכאן שאינה זכאית לתמורת השיקים נשוא התביעה, בהיות חיובי הצדדים חיובים שלובים.
נטען, כי השיקים חוללו מסיבת אי כיסוי מספיק בשל קשיים כלכליים אליהם נקלעה הנתבעת, עקב כך שאורן היה עסוק בטיפול בבנו.
לכתב ההגנה צורפו הצעת מחיר מיום 7.8.15 בסך של 18,911 ₪ והזמנה מיום 13.8.15 על סך של 17,563 ₪ מחברת טופולסקי להספקת ברזים, ארונות חדר רחצה ומראות. כן צורפו מסמך מיום 23.7.15 הנושא את סמלה של התובעת ואשר כונה "הזמנת עבודה" וכן חשבונית מיום 10.8.15.

דיון והכרעה
העילה ונטל ההוכחה
התביעה הוגשה, כאמור, כתביעה כספית נגד שני הנתבעים; אלא ש ביום 5.7.18 נתן בית המשפט המחוזי בחיפה צו פירוק כנגד הנת בעת, ההליכים נגדה עוכבו והמשיכו נגד הנתבע לבדו, מכח היותו ערב לשניים מתוך שלושת השיקים - נשוא בקשת הביצוע השניה.
לנוכח זאת, העילה הרלוונטית כנגד הנתבע מצטמצמת לשני השיקים עליהם חתם כערב, בסכום כולל של 29,038 ₪, ואינה מתייחסת לשאר חיוביה הנטענים של הנתבעת בכתב התביעה, להם אין הנתבע ערב.
עילה זו כנגד הנתבע הינה, איפוא, עילה שטרית, מכח חבותו כערב לפי סעיף 57 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: פקודת השטרות), כאשר חבותו הינה ביחד ולחוד עם חבותה של הנתבעת, כמושכת השיק.
בהיותה של התביעה - בכל הקשור לעילה כנגד הנתבע - תביעה בעילה שטרית, אזי בנסיבות אלו נהנית התובעת מחזקת התמורה שבסעיף 29(א) לפקודת השטרות. אכן, במסגרת תביעה שטרית בין צדדים קרובים לעסקת היסוד בגינה ניתן השיק רשאים הצדדים להעלות טענות הגנה חוזיות ביחס לעסקת היסוד (דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נה(4) [1998]); אין חולק, כי התובעת והנתבעת הן צדדים קרובים לעסקת היסוד בגינה ניתנו השיקים. מכאן, שהנתבעת רשאית להעלות טענות עובדתיות ומשפטיות בכל הקשור לנסיבות מתן השיק והרקע להן; אלא שבשונה מהמצב הרגיל בו חל ה כלל הקובע כי "המוציא מחברו עליו הראיה", ולנוכח חזקת התמורה ממנה נהנית התובעת, נטל ההוכחה מוטל על הנתבע ת להוכיח את כל טענותי ה אלו.
בהתאם לסעיף 7 חוק הערבות, תשכ"ז - 1967 כל טענה העומדת לחייב כלפי הנושה עומדת גם לערב, ומכאן שטענות ההגנה של הנתבעת ב יחס לעסקת היסוד עומדות גם לנתבע וכל האמור לעיל יפה גם לגביו.
התרשמות מבעלי הדין ומהעדים
התרשמתי, כי עדויותיהם של הנתבע ושל אורן אחיו היו מגמתיות, ועיקרן הכחשה גורפת של כל טענות התובעת, תוך התעלמות מוחלטת מהמסמכים ומהראיות שבתיק. השניים אף לא נשארו באולם בית המשפט עד לסיום שמיעת ההוכחות, אלא עזבו אותו במהלך עדותו של נציג התובעת, מה ששידר חוסר עניין מוחלט בהליך, כביכול אין הוא נוגע להם. בנוסף, בעדויותיהם נתגלעו סתירות מהותיות בין האמור בתצהיריהם בשלב ההתנגדות ובכתב ההגנה ובין עדויותיהם המאוחרות יותר, בתצהירי העדות הראשית מטעמם ובעדויותיהם בבית המשפט.
כך, למשל, בסעיף 2 לתצהיר התמיכה בהתנגדות הצהיר הנתבע, כי הנתבעת היא חברה המנוהלת על ידי אחיו אורן, כאשר הוא - "מפקח בשטח ואחראי על ביצוע העבודות בפועל בפרוייקט מטעם [הנתבעת]". נוסח זהה מופיע בסעיף 11 לכתב ההגנה.
לא זו אף זו, לפי סעיף 9 לתצהיר ההתנגדות של הנתבע, מעמדו זה כ"מפקח בשטח ומי שאחראי על ביצוע העבודות בפועל בפרוייקט" איפשר לו לקבוע ולהצהיר כי - "[הנתבעת] כלל לא ביצעה את העבודות שהתחייבה להן ולא סיפקה את הסחורה שהתחייבה לספק. לאור זאת, ידוע לי כי מי שסיפק את הסחורה וביצע בסופו של יום את העבודות ש[הנתבעת] היתה אמורה לבצע, היתה חברת טופולסקי ושות' בע"מ."
והנה, בתצהיר עדותו הראשית הפך לפתע הנתבע מ"מפקח בשטח ואחראי לביצוע העבודות בפועל" למי ש "מגיע מידי פעם בפעם לאתר על מנת להפגין נוכחות" בימים בהם נעדר אורן מהאתר על מנת לטפל בבנו החולה. עניין הפרוייקטים האחרים בהם היה עסוק אורן, על פי תצהיר התמיכה בהתנגדות וכתב ההגנה, הושמט, אגב, לחלוטין. גם בבית המשפט ניסה הנתבע להרחיק את עצמו מהפעילות השוטפת בפרוייקט ולגמד את מעורבותו בו , וסתר באופן מפורש את האמור בכתב ההגנה ובתצהיר ההתנגדות , כאשר העיד (עמ' 4, ש' 28 - עמ' 5, ש' 1):
"ש: אתה יכול להגיד בקירוב עד כמה שאתה יכול מתי החלת להתייצב באתר והתחלת לקחת חלק בפיקוח, בניהול?
ת: לא לקחתי חלק בפיקוח. הייתי מתייצב כשהיו מבקשים ממני להגיע."

ובהמשך (עמ' 5, ש' 6-5):
"כש[אורן] היה מתקשר והייתי יכול להגיע, הייתי מגיע. הייתי נמצא חצי שעה 20 דקות והולך."

כאשר עומת הנתבע בחקירתו הנגדית עם האמור בכתב ההגנה ובתצהיר ההתנגדות, אותם סתר זה עתה, הכחיש שטען זאת אי פעם (שם, ש' 23 - עמ' 6, ש' 4):
"ש: אני מעיין בסעיף 11 לכתב ההגנה שם נטען על ידך וע"י אחיך, אליו צורפו שני תצהירי עדות גם מטעמך וגם מטעם אורן, נטען שם כי הנתבע שזה אתה, היה מפקח בשטח ואחראי על ביצוע העבודות בפועל בפרויקט. זה לא מסתדר לי. טענת לפני כמה דקות שהגעת מדי פעם לדקות ספורות והלכת. זה לא מתיישב לי עם הטענה שבכתב ההגנה שמדובר במפקח בשטח ואחראי על ביצוע עבודות בפועל?
ת: ממש לא טענתי את זה. אני לא טענתי דבר כזה. לא רשום פה בכלל שטענתי שאני מפקח.
ש: בתצהיר האימות שלך שצורף לכתב ההגנה, מפנה לסעיף 8 (מקריא)?
ת: אני לא מכיר את הסעיפים האלה.
ש: אז אתה אומר שחתמת על תצהיר מבלי לקרוא את ההגנה?
ת: אני לא יודע על מה אתה מדבר.
ש: אז בעצם התצהיר שצורף לכתב ההגנה זה לא תצהיר אמת?
ת: מה שרשום בתצהירי זה אמת. אתה מכניס דברים שלא קשורים לתצהיר."

זאת ועוד, על אף ידיעתו הנחרצת כי הנתבעת לא סיפקה דבר, עליה הצהיר בסעיף 9 לתצהיר ההתנגדות, בבית המשפט העיד הנתבע (עמ' 7, ש' 13-12):
"אני לא אומר מה סופק ולא סופק. חלק מהסחורה כנראה לא סופק. אם הוא לא שילם כנראה שלא סופק. אני יודע מאורן שהוא רוב הסחורה סופקה מחברת טופולסקי קרמיקה. אני לא יודע למה סופקו אבל כנראה שממה שלא היה מגיע הכנסתם את השיקים ועירבתם אותי שם כדי להפעיל לחץ ." [ההדגשות אינן במקור - ט.מ.]

סתירות מהותי ות זו בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע ובעדותו בבית המשפט ביחס לתצהיר ההתנגדות ולכתב ההגנה, לא רק שמהווה חריגה אסורה מכתבי הטענות, היא פוגעת קשות במהימנותו של הנתבע ומצביעה על נסיונו להרחיק עצמו באופן מגמתי ממעורבות בפרוייקט.
פגיעה נוספת במהימנותו של הנתבע ניתן למצוא בעדותו לגבי חברת דה כהן בע"מ, כאשר בתחילה התכחש לה לחלוטין, לאחר מכן התכחש לכך שהיה בעל מניות בה, ואז התכחש לכך ששמה הקודם היה "דה כהן משה - שיווק והפצה בע"מ", זאת על אף המידע מרשות התאגידים שהוצג לו לגבי חברה זו (ת/1). תשובותיו בעניין זה היו מתחמקות ופתלתלות (עמ' 3, ש' 25-10):
"ש: יש חברה בשם דה כהן בע"מ. אתה מכיר את החברה הזו?
ת: לא.
ש: לא היית בעל מניות בחברה הזו?
ת: לא.
ש: מעולם?
ת: אולי פעם אבל ממש לא בשנים האחרונות.
ש: אתה יכול להגיד מתי, באיזה שנים?
ת: לא זוכר.
ש: אבל היית בעל מניות בחברה דה כהן בע"מ?
ת: מניות מיעוט, ממש פעם.
ש: ידוע לך שחברת דה כהן היא חברת האם של הנתבעת כאן?
ת: לא.
ש: ידוע לך מה היה שמה הקודם של חברת דה כהן בע"מ?
ת: לא.
ש: עפ"י נסח החברה של חברת דה כהן בע"מ שמה הקודם היה דה כהן משה?
ת: לא, לא היה אף פעם דה כהן משה. "

גם העד אורן לא הותיר רושם מהימן במיוחד. בעדותו בבית המשפט שלל באופן נחרץ בעיות כלכליות כלשהן שהיו לנתבעת, הכחיש כי השיקים נשוא התביעה חוללו בהעדר כיסוי מספיק, ועמד על כך שניתנה לגביהם הוראת ביטול; בכך סתר מניה וביה את האמור בסעיף 34.3 לכתב ההגנה, לפיו השיקים חוללו בשל אי כיסוי מספיק בשל קשיים כלכליים אליהם נקלעה הנתבעת (עמ' 15, ש' 18-3):
"ש: איך היה מצב החברה בשנת 2015?
ת: החברה היתה בסדר גמור. אין תביעות. גם היום כשהחברה בפירוק אין נגדה תביעות.
ש: איך אתה מסביר את זה שהשיקים שנתת שהיו מתועדים לשנת 2015, חזרו מהסיבה שאין כיסוי מספיק?
ת: אני לא זוכר שהשיקים חזרו מסיבת אכ"מ. השיקים חזרו מסיבת הוראת ביטול.
ש: אני מציג לך את השיקים. כולם חזרו אכ"מ?
ת: אני מעיין בשיקים שאתה מציג. השיקים שחזרו אכ"מ הם 0079 ו- 0097.
ש: אני מפנה לסעיף 34.3 לכתב ההגנה, שם הנתבעים מאשרים באופן הכי ברור שהשיקים שמסרה הנתבעת חזרו מסיבת אכ"מ בשל קשיים כלכליים אליהם נקלעה הנתבעת. אני מבין שלא ניתנה שום הוראת ביטול חרף טענתך שלא סופקה סחורה?
ת: בסעיף כתוב השיקים. שניים מתוך השלושה חזרו אכ"מ. כתוב שיקים.
ש: במקומך במידה ואתה טוען לכשלון תמורה, אי אספקת סחורה, הייתי אומר שעקב אי מילוי אחר התחייבות התובעת ביטלתי שיקים. האם יש לך הסבר למה לא נתת הוראת ביטול?
ת: לפי דעתי נתנו הוראת ביטול. אבל גם היום בבנקים אם נותנים הוראת ביטול ואין כסף בחשבון, אז זה חוזר אכ"מ. תראה לי תביעות נגד החברה, גם היום כשהיא בפירוק. היא עבדה עם הרבה ספקים." [ההדגשות אינן במקור - ט.מ.].
לא למותר לציין, כי בשום שלב, לא בתצהיר התמיכה בהתנגדות, לא בכתב ההגנה ולא בתצהיר עדותו הראשית לא טען אורן מעולם כי נתן לשיקים הוראת ביטול ו/או כי הם חוללו מסיבת מתן הוראת ביטול, ועל כן עד ותו זו בבית המשפט מעוררת תמיהה עקב הסתירה בינה ובין כתבי הטענות מטעם הנתבעים.
סתירה מהותית נוספת בין עדותו של אורן בבית המשפט ובין הנטען בכתבי הטענות, המשליכה אף היא לעניין מהימנותו, הוא טענת כשלון התמורה המלא, טענה שנטענה ברחל בתך הקטנה בתצהיר ההתנגדות ובסעיף 15 לכתב ההגנה, אלא שבבית המשפט הכחיש אורן שטענה זו נטענה אי פעם (עמ' 17, ש' 18-17):
"ש. התברר שהותקנו כ"כ הרבה דברים אבל בתצהירך ושל אחיך טענתם לכשלון תמורה מלא?
ת: אף אחד לא טען על כשלון תמורה מלא."

מנגד, ובשונה מהתרשמותי זו מחוסר מהימנותם של הנתבע ושל העד מטעמו, מצאתי את עדותו של עבד, נציג התובעת, עקבית, רצופה ומעוררת אמון, זאת על אף שחקירתו הנגדית היתה רצופה נסיונות להסיט שוב ושוב את המיקוד מהעיקר אל הטפל; זאת ועוד, וכפי שאראה בהמשך, עדותו של עבד תואמת את המסמכים הכתובים ועולה עמם בקנה אחד.
טענות ההגנה
שתי טענות הגנה עיקריות בפני הנתבע: האחת, כשלון תמורה מלא , קרי, אי הספקה של הסחורה בגינן ניתנו השיקים; והשניה, כי חתימתו על השיקים כערב נעשתה בהטעייה ו/או ללא שהתגבשה אצלו גמירות דעת באשר לחתימה.
טענת כשלון התמורה המלא
בתצהירי התמיכה בהתנגדות בשתי בקשות הביצוע, נטען, כי "לא התקבלה כל סחורה מאת הזוכה", קרי, טענת כשלון תמורה מלא (סע' 8 לתצהיר אורן בבקשת הביצוע הראשונה, סע' 10 לתצהירו בבקשת הביצוע השניה). כך נטען גם בסעיף 19 לכתב ההגנה.
טענה זו קרסה לחלוטין במהלך שמיעת הראיות, משהוכח כי התובעת סיפקה לנתבעת את רוב רובה של הסחורה שהוזמנה וכן ביצעה התקנות בשני הבתים שבנתה הנתבעת.
אעיר, כי בעלי הדין לא הקלו על מלאכת ההכרעה בעניין הספקתה והתקנתה של הסחורה, בהתאמה להזמנות, לתעודות המשלוח ולחשבוניות: התובעת לא הציגה את מסמכיה בצורה מסודרת וכרונולוגית, כאשר תעודת המשלוח והחשבונית לא הוצגו ביחד עם ההזמנה להן הן משתייכות, ואילו הקבלות הוצגו רק במסגרת הכרטסת. מנגד, מטעם הנתבעים הוצגו חשבונית אחת בל בד והם נמנעו מהצגת התמונה המלאה.
בנוסף, הנתבע ואורן כפרו בכך שהסחורה סופקה, בטענה שההזמנות ותעודות המשלוח שהוצגו לא נחתמו (עמ' 6, ש' 12, ש' 17); כן חזרו וטענו כי נאלצו לרכוש את הסחורה אותה לא סיפקה התובעת מידיו של הספק האחר, חברת טופולסקי, כאשר הם מתייחסים שוב ושוב לברזים ולארונות האמבטיה, תוך התעלמות מקיומן של הזמנות נוספות שהתייחסו לסחורה רבה נוספת (עמ' 16, ש' 22-20; עמ' 18, ש' 20-17).
כאמור (סע' 29 לעיל), הנתבע עצמו הודה כי אינו יודע מה סופק ומה לא סופק, וכי כל המידע שברשותו בעניין זה נמסר לו על ידי אחיו אורן, ומבוסס על ההשערה, כי אם אורן לא שילם, משמע הסחורה לא סופקה (עמ' 7, ש' 13-12).
מנהל התובעת עבד הסביר, כי סדר הפעולות בקשר להזמנות הינו כדלקמן; ראשונה היא תמיד ההזמנה, לאחר מכן יוצאות תעודת המשלוח והחשבונית; אם התשלום נעשה בעת ההזמנה, החשבונית תונפק לפני תעודת המשלוח, וזו האחרונה תונפק רק בעת האספקה בפועל; אם התשלום נעשה בעת קבלת הסחורה בפועל, תעודת המשלוח והחשבונית יישאו תאריך זהה. מספר ההזמנה נרשם, על פי רוב, הן בתעודת המשלוח והן בחשבונית; כאשר החשבונית הונפקה במקביל להנפקת תעודת המשלוח או לאחריה, יופיע על החשבונית גם מספר תעודת המשלוח (עמ' 22, ש' 17-14; עמ' 25, ש' 19 - עמ' 26, ש' 6).
לאחר ברירת הבר מן התבן (והיה תבן רב), בחינת ההזמנות, תעודות המשלוח, החשבוניות והכרטסת, בצירוף הסבריו של עבד לגבי אופן ביצוע הזמנות ולהנפקת תעודות משלוח וחשבוניות, אני קובעת, כי רוב רובה של הסחורה שהוזמנה על ידי הנתבעת מהתובעת סופקה לה, אלא שהנתבעת לא שילמה את כל תמורתה, מה ששומט את הקרקע לחלוטין מתחת לטענת כשלון התמורה המלא.
להלן אסקור, על פי סדר כרונולוגי, את ההזמנות שנעשו, את תעודות המשלוח הרלוונטיות לסחורה המוזמנת, את החשבוניות שהוצאו לגביה, את התמורה שניתנה עבורה על פי הכרטסת, ואת הראיות שהובאו בדבר אספקתה בפועל:

הזמנה מס' 2154 מיום 23.3.15:
ההזמנה כוללת שיש חברוני בעובי 5 ס"מ עבור ספי חלונות לשני בתים.
לפי תעודת משלוח מס' 1558, המתייחסת להזמנה זו , הסחורה סופקה ביום 31.3.15.
לגבי הזמנה זו הוצאה חשבונית מס' 00020 מ יום 31.3.15 בסך של 4,130 ₪.
על פי הכרטסת, קבלה עבור התשלום הוצאה ביום 12.4.15, כשמועד הערך הוא 20.5.15.
אורן אישר בעדותו, כי ספי החלונות סופקו והותקנו (עמ' 17, ש' 10-9).
מהתשתית הראייתית האמורה, עולה כי זוהי הסחורה היחידה שסופקה לנתבעת ואשר הנתבעת שילמה לתובעת את תמורתה.
הזמנה מס' 2231 מיום 4.5.15:
ההזמנה כוללת 44 מדרגות שיש חלילה עבור שני הבתים; 3 מדפים לניאגרות; וכן סילר (חומר לאיטום שיש).
לפי תעודת משלוח מס' 1629, ביום 11.5.15 סופקו 38 מדרגות חלילה ועוד 3 פריטים שמהותם לא הובהרה.
לגבי הזמנה זו הוצאה חשבונית מס' 2326 מיום 18.5.15 בסך של 13,664 ₪.
על פי הכרטסת, קבלה עבור התשלום הוצאה ביום 7.6.15, כשמועד הערך הוא 30.9.15, וזאת כנגד השיק נשוא בקשת הביצוע הראשונה, בסכום זהה ולמועד פרעון זה ה.
הנתבע אישר מספר פעמים לאורך עדותו, כי השיש למדרגות סופק והותקן (עמ' 7, ש' 3, ש' 12, ש' 18, ש' 26; עמ' 8, ש' 23; עמ' 9, ש' 25; עמ' 11, ש' 4, ש' 9, ש' 17). גם אורן אישר זאת בעדותו (עמ' 17, ש' 12-11).
מכאן, שהסחורה שהוזמנה במסגרת הזמנה זו סופקה, כפי הנראה, בחלקה הארי לנתבעת, אלא שזו לא שילמה עבורה, שכן השיק שנמסר כתמורה עבורה חולל באי-פרעון; ואולם, כיוון שהנתבע אינו חתום על גב שיק זה כערב, אין לתובעת עילת תביעה כנגדו בגין שיק זה.
אדגיש, כי מעבר לטענה הכללית לאי הספקת הסחורה בכלל, לא נטען ולו פעם אחת, לא בכתבי הטענות ולא במהלך העדויות בבית המשפט, כי סופקו מדרגות במספר חסר - לא מדרגות בכלל ולא מדרגות משיש חלילה בפרט.
הזמנה מס' 2457 מיום 14.7.15:
זוהי ההזמנה הרלוונטית לעילת התביעה כנגד הנתבע.
ההזמנה כוללת שיש קיסר דגם 2230 למטבח , לכל אחד משני המטבחים; שיש קיסר דגם זאיקו לחיפוי קיר וספי חלונות, לכל אחד משני המטבחים; וכיור שטוח לכל אחד משני המטבחים, אחד מדגם ורמונט בלאנק והשני מדגם 100-N.
כן כוללת ההזמנה 3 מדפים לניאגרות ו - 2 מדרגות משיש חלילה.
להזמנה זו מתייחסות שתי תעודות משלוח:
האחת - מס' 1786 מיום 11.8.15, לפיה סופקו שיש, חיפוי וכיור ורמונט למטבח אחד ;
השניה - מס' 1799 מיום 18.8.15, לפיה סופקו שיש, חיפוי וכיור 100- N למטבח השני.
לגבי הזמנה זו הוצאה חשבונית מס' 2624 מיום 10.8.15 בסך של 29,323 ₪ והנושאת את מספר ההזמנה - 2457 (מה ששומט את הקרקע מתחת לטענת הנתבע בסעיף 11 לסיכומיו, כאילו התובעת לא הציגה את ההזמנה הקשורה לחשבונית 2624, משום שמעולם לא נעשתה הזמנה זו).
ביום 19.8.15, לאחר אספקת הסחורות על פי תעודות המשלוח האמורות, הוצאה ביחס לחשבונית זו חשבונית זיכוי מס' 100117 על סך 250 ₪ לפני מע"מ; כיוון שהמוצר היחיד בחשבונית מס' 2624 שעלותו היא 250 ₪ לפני מע"מ הוא מדרגת שיש חלילה, דומה כי יש להסיק, כי התובעת זיכתה את הנתבעת בגין אחת המדרגות שלא סופקה.
מכל מקום, בעקבות הזיכוי האמור עמד הסכום לתשלום לפי הזמנה 2624 על 29,028 ₪.
סכום זה שולם בשני השיקים נשוא התביעה נגד הנתבע, זאת על פי שתי הקבלות הבאות המופיעות בכרטסת:
קבלה אחת ביום 11.8.15, ע"ס 14,778 ₪, כשמועד הערך הוא 30.11.15 - הוא השיק הראשון נשוא בקשת הביצוע השניה;
קבלה שניה ביום 19.8.15, ע"ס 14,250 ₪, כשמועד הערך אף הוא 30.11.15 - הוא השיק השני נשוא בקשת הביצוע השניה.
אורן אישר בעדותו כי שיש קיסר הותקן במטבחים (עמ' 16, ש' 29-26); אמנם, בהמשך טען כי "אינו זוכר" האם השיש למטבחים סופק (עמ' 17, ש' 14-13), אולם מיד לאחר מכן שב ואישר כי התובעת סיפקה את השיש למטבח (עמ' 18, ש' 7-5).
חיזוק לכך ששיש קיסר הותקן באחד המטבחים לכל הפחות ניתן למצוא בתעודת האחריות לאבן קיסר שצורפה לכתב התביעה, המופנית לאורן דה כהן, ולפיה מועד ההתקנה הוא 11.8.15, כאשר שם התובעת נקוב בתעודה כמעבד השיש.
אכן, לכל אורך ההליך לא נטען מעולם על ידי הנתבעים, כי הם לא קיבלו את שתי מדרגות החלילה או את שלושת מדפי הניאגרה הכלולים בחשבונית 2624, שכן טענו שוב ושוב כי המוצרים שלא סופקו להם הם ארונות מטבח וברזים (כפי שאפרט להלן); יחד עם זאת, משלא הוצגו תעודות משלוח לפיה סיפקה התובעת את שתי מדרגות שיש החלילה ואת שלושת מדפי הניאגרות, ולאור הוצאת חשבונית הזיכוי בגין אחת ממדרגות שיש החלילה, מוכנה אני להניח, כי גם מדרגת השיש השניה וכן שלושת מדפי הניאגרות לא סופקו. העלות הכוללת של מוצרי אלו שלא סופקו, על פי חשבונית 2624 היא 700 ₪, ובצירוף המע"מ שחל באותם מועדים (18%) - 826 ₪. סכום זה יש להפחית מסכום השיקים המתייחסים לחשבונית 2624, הם השיקים נשוא התביעה.
תעודת משלוח מיום 25.8.15:
תעודה זו מתייחסת לארבע מדרגות שיש חלילה. בגוף התעודה מופיעות הספרות 2518, אך אינני מוציאה מכלל אפשרות כי למעשה נכתב " 25/8", הוא מועד הוצאת תעודת המשלוח, שכן לא הוצגה הזמנה מס' 2518, ואף עבד בעדותו לא אישר כי מדובר במספר הזמנה (עמ' 24, ש' 15-14). אלא ששאלה זו חורגת מגדר המחלוקת הרלוונטית, מאחר שסכום החשבונית המתייחסת לתעודת משלוח זו, 1,685 ₪, אינו נתבע מידי הנתבע, ואין לי צורך להכריע בה.
הצעת מחיר מיום 23.7.15:
אכן, הנתבעים כינו מסמך זה בכתב ההגנה כ"הזמנת עבודה", אלא שבעניין זה אני מעדיפה את עדותו של עבד, לפיה מדובר בהצעת מחיר ולא בהזמנת עבודה, על אף שהמסמך אינו נושא כותרת, אלא רק את סמלה של התובעת (עמ' 23, ש' 20 - עמ' 24, ש' 7).
הצעת המחיר כוללת שיש קיסר מדגם 2230 ושני כיורי ם למטבח, אשר נכללו למעשה בהזמנה מס' 2457 מיום 14.7.15, אולם במועד כתיבת הצעת המחיר טרם סופקו לנתבעת (שכן סופקו ב - 11.8.15 וב - 18.8.15).
כן כוללת ההצעה מספר ארונות אמבט ומספר ברזים. לגבי מוצרים אלו לא הוצגה הזמנה, לא הוצגה תעודת משלוח, אף לא חשבוניות או קבלות.
עבד הבהיר עדותו, כי טענת הנתבעים לגבי אי אספקת המוצרים מתייחסת אך ורק לארונות האמבט ולברזים, ולדבריו -
"הדברים האלו בהצעת המחיר הוא לא לקח אותם, ביטל והזמין במקום אחר, קיבל עליהם הצעת מחיר, לא אישר לשלוח והזמין מטופולסקי. לא את הכל. חוץ משיש וכיורים למטבחים." (עמ' 23, ש' 29-27).
ובהמשך -
"אלו דברים שרק קיבלו עליהם הצעה, לא עשו עליהם הזמנה וגם לא שילמו עליהם" (עמ' 27, ש' 18-17) ;
וכן -
"הסחורה סופקה. אין מחלוקת על סחורה. המחלוקת על דבר שהזמינו ולא קיבלו, הם רק קיבלו הצעה ולא שילמו עליה. עשו הצעת מחיר, לא אישרו את ההצעה, הלכו וקנו במקום אחר ולא שילמו עליה ולא הייתי צריך לספק אותה. על דברים שסיפקתי קיבלתי את הכסף, אבל השיקים חזרו. זה כל העניין ואנחנו טוחנים מים 3 שעות." (שם, ש' 28-25).
השוואה בין הצעת המחיר מיום 23.7.15 ובין הצעת המחיר וההזמנה מחברת טופולסקי, שצורפו לכתב ההגנה, והסבריו של אורן לגבי מסמכים אלו (עמ' 18, ש' 18 - עמ' 19, ש' 2), מלמדים, כי המוצרים לגביהם ניתנה הצעת המחיר על ידי חברת טופולסקי הם מוצרים דומים או מקבילים ובכמויות דומות לאלו שבהצעת המחיר של התובעת, קרי, ארונות אמבט וברזים. טענתו של אורן, כאילו חשבונית מס' 2624 - לגביה ניתנו השיקים נשוא התביעה נגד הנתבע - כוללת גם חיוב עבור ארונות המטבח והברזים, אשר לא סופקו - טענה זו נסתרת לחלוטין לנוכח לשון החשבונית.
המסקנה המתבקשת מתשתית ראייתית זו היא כי לגבי הארונות והברזים ניתנו הצעת מחיר הן על ידי התובעת (ביום 23.7.15) והן על ידי טופולסקי (ביום 7.8.15) ובסופו של דבר הוזמנו מוצרים אלו מ חברת טופולסקי ולא מהתובעת, ועל כן, כמובן, לא סופקו על ידיה. אין בהצעת המחיר ובהזמנה מחברת טופולסקי מוצרי שיש כלשהם, שהם עיקר ההזמנות שביצעה הנתבעת מהתובעת.
זה המקום להעיר, כי בניגוד לטענותיהם הנחרצות של הנתבע ושל אורן בתצהיריהם, לא הוצגו חשבונית או קבלה על תשלום תמורתם של מוצרים אלו לחברת טופולסקי; אלא שהשאלה האם בסופו של דבר סיפקה חברת טופולסקי את המוצרים לנתבעים והאם שילמו עבורם חורגת מגדר הדיון בתובענה זו.
סרקתי בפרוטרוט ובאריכות את כל ההזמנות, תעודות המשלוח, החשבוניות והצעות המחיר שהוצגו על ידי הצדדים, ולא בכדי. כל אלו, בצירוף עדויותיהם של הנתבע ושל אורן על התקנתם בפועל של כל מוצרי השיש - בין שיש חברוני, בין שיש חלילה ובין שיש קיסר, מלמדות כי חלק הארי של הסחורה שהוזמנה על ידי הנתבעת סופקה לה על ידי התובעת, ומה שהיה דרוש התקנה - הותקן. נסיונם של הנתבעים להסיט את המבט מעובדה ברורה זו על ידי העלאת טענות ביחס למוצרים שלא סופקו, קרי, ארונות האמבט והברזים, כאשר הוכח בבירור כי מוצרים אלו מעולם לא הוזמנו מהתובעת, והנתבעת ממילא גם לא שילמה עבורם, נסיון זה דינו להידחות מכל וכל.
בכל מקרה ולענייננו הוכח באופן ברור, כי הסחורה בגינה ניתנו שני השיקים נשוא עילת התביעה נגד הנתבע, ואשר נמסרו לתובעת בהתאם לחשבונית מס' 2624 מיום 10.8.15, סופקה במלואה והותקנה במלואה בבתים, למעט המוצרים שעלותם הופחתה מסכום השיקים כאמור בסעיף 46 לעיל. מכאן, שטענת כשלון התמורה המלא ביחס לשני שיקים אלו לא רק שלא הוכחה על ידי הנתבעים, היא נסתרה לחלוטין.
בהקשר זה אציין, כי לאור הודאתו של אורן, כי הסחורה סופקה והותקנה למעשה במלואה, אין ממש בטענת הנתבע, כי היה על התובעת להעיד מטעמה את המובילים או את המתקינים וכי המנעותה מכך, כביכול, נזקפת לחובתה. אין גם מקום, בנסיבות אלו, לרמיזות שהועלו במסגרת סיכומי הנתבע (לראשונה) כאילו אין כל ודאות שכל הסחורה שנרשמה בתעודות המשלוח סופקה במלואה וכי עדותו של עבד בעניין זה אינה אמת.
טענת הנתבע בסיכומיו, כאילו הן חזקת התמורה והן חזקת תום הלב במתן ערך כנגד השיק נסתרו שתיהן, משום שהשיקים נמסרו בטרם סופקו המטבחים, גם בה אין בה ממש; ראשית, השיקים נחתמו על ידי הנתבע באותו המועד בו סופקו המטבחים (11.8.15 ו - 18.8.15) ולא לפני כן; שנית, טענה זו של הנתבע מתעלמת מכך שמועד מסירת השיקים אינו זהה למועד פרעונם, והרי היו אלו שיקים בעלי מועד פרעון עתידי - 30.11.15, למעלה משלושה חדשים לאחר הספקת המטבחים. דין טענה זו, איפוא, להידחות.
אוסיף, כי כפירתם של הנתבעים בהזמנות ובתעודות המשלוח משום שכביכול לא נחתמו על ידי הנתבע או אורן קורסת לאור העובדה שהוכח כי רוב רובה של הסחורה סופק, ומכאן שבניגוד לטענת הנתבעים, חתימה על מסמכי ההזמנה או תעודת המשלוח איננה תנאי מוקדם לאספקת הסחורה; אדרבא, אם טוען אורן כי מעולם לא היה באולם התצוגה של התובעת או במשרדיה וכי ביצע את ההזמנה טלפונית, על סמך קטלוג שהוצג לו על ידי אחד מעובדיה של התובעת (עמ' 13, ש' 2 -15), מה לו כי ילין על כי ההזמנות אינן חתומות? מכל מקום, אין בכך כדי לשמוט את הקרקע מתחת לעצם ביצוע הזמנות, משההוכחה הטובה ביותר לקיומן היא עדותו של אורן כי הסחורה סופקה והותקנה.
לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת לכך שהנתבעים החליטו לרכוש את הארונות ואת הברזים מחברת טופולסקי. טענת הנתבעים, כאילו נאלצו לעשות כן משום שהתובעת לא סיפקה להם את הסחורה, אין בה ממש: ראשית, משום שהוכח, כפי שקבעתי לעיל, כי כל הסחורה סופקה (למעט המוצרים הספורים שצויינו לעיל ), ושנית, משום שהצעת המחיר מחברת טופולסקי ניתנה במקביל למועד בו היתה התובעת אמורה לספק לנתבעת את שיש הקיסר למטבחים, שהוא - לדברי אורן - חודש אוגוסט 2015, ולא היה כל יסוד להניח כי התובעת לא תספק את הסחורה, או כפי שהעיד אורן - "במועד הזה [אוגוסט 2015 - ט.מ.] כבר הבנתי שהתובעת לא תספק את הסחורה." (עמ' 17, ש' 26-21). על יסוד מה הבין זאת אורן, סתם ולא פירש . לא נטען וגם לא הובאה כל ראיה לכך שפער הזמנים בין הזמנת השיש (14.7.15) ובין אספקתו לשני הבתים (11.8.15, 18.8.15) נגרם בשל מחדל כלשהו של התובעת, אשר היה בו כדי לבסס אצל הנתבעים חשש כלשהו לכך שסחורה כלשהי לא תסופק, וכי עליה לפנות לספק אחר, להיפך - אורן העיד, כאמור, שמועד האספקה המיועד היה אוגוסט 2015.
גם הטענה, כי בעקבות העיכוב בהספקת הסחורה על ידי התובעת - אשר אילצה כביכול את הנתבעת לפנות לחברת טופולסקי, נגרם איחור בהשלמת הבניה ובמסירת הבתים, טענה זו לא הוכחה כלל והיא נותרה בגדר טענה בעלמא.
זאת ועוד, אם סברו הנתבעים, כי התובעת כשלה מלספק לנתבעת את הסחורה שהוזמנה ואשר שולם עבורה בשיקים התביעה, ניתן היה לצפות כי הנתבעת תיתן לשיקים אלו הוראת ביטול; אלא שלא כך אירע, ולמעשה לא נקטה הנתבעת כל צעד אופרטיבי בעניין השיקים גם לאחר שהסתבר לה, כביכול ולשיטתה, כי לא ניתנה תמורה עבורם, וזאת במשך למעלה משלושה חדשים. השיקים חוללו מחמת העדר כיסוי, וזאת - כפי שהנתבעים הודו בפה מלא בסעיף 34.3 לכתב ההגנ ה - "עקב קשיים כלכליים אליהם נקלעה הנתבעת", ועל אף עדותו ההפוכה של אורן בעניין זה בבית המשפט (סעיף 32 לעיל). גם בכך יש כדי להפריך את טענת הנתבעים כאילו סיבת חילול השיקים היא אי הספקת הסחורה .
בשולי הדברים אציין, כי בכתב ההגנה נטען, כי הקשיים הכלכליים אליהם נקלעה הנתבעת נובעים ממחלתו של בנו המנוח של אורן. יחד עם זאת, מעדותו של אורן עולה, כי ילדו היה חולה בסמוך לאחר שנולד בחודש דצמבר 2009 ועד לפטירתו בחודש אוקטובר 2016, כאשר בכל אותן שנים היה מאושפז בבית החולים במצב קריטי (עמ' 12, ש' 24-22). מצב דברים זה אכן מצער וקשה ביותר, ואולם ספק בעיניי האם מאורעות התביעה, שהתרחשו במהלך שנת 2015 והסתיימו לכל המאוחר בחודש דצמבר 2015, הושפעו, בנסיבות אלו, ממצבו של ילדו של אורן במידה המתוארת על ידי הנתבעים. תימוכין לכך ניתן למצוא בסעיף 11 לכתב ההגנה, לפיו הסיבה הראשונה שצויינה כהסבר להעדרותו של אורן מאתר העבודה היא היותו עסוק בפרוייקטים אחרים, ואילו הצורך בטיפול בבנו צויין רק כסיבה השניה.
לאור האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעים לא עמדו בנטל לסתור את חזקת התמורה ודוחה את טענת כשלון התמורה המלא. אני קובעת, כי הסחורה בגינה נמשכו שני השיקים נשוא התביעה נגד הנתבע סופקה במלואה כמעט לנתבעת והותקנה בשני הבתים, ומכאן שעל הנתבעת לשלם את תמורתם לתובעת, בניכוי עלות המוצרים שלא הופחתו, כאמור בסעיף 46 סיפא לעיל.
טענת ההטעייה בעת החתמת הנתבע כערב
לטענת הנתבע, הוא הוחתם בגב השיקים -
"ללא ידיעתו של אורן, בשטח, בתמימות, כאשר מי מטעמה של הזוכה פנה אליי ואמר לי כי הם שכחו להחתים את אורן על ערבות אישית על השיקים וביקשו שאני אחתום, ולא ראיתי בכך כל בעיה, ולכן חתמתי על הערבות האישית בדיעבד נראה, כי החתמתי על גבי השיקים נעשתה מתוך כוונה ברורה של מי מטעמה של הזוכה, לחייב אותי ואת החייבת בסכומים אשר אנו לא חייבים בהם, לאור כוונת הזוכה שלא לספק את מלוא הסחורה ו/או העבודות שהתחייבה לבצע, ולהרוויח את הכסף בגין אלו בכל מקרה." (סע' 8 לתצהיר התמיכה בהתנגדות).
הנתבע לא הוכיח טענות אלו. ראשית, אין בידי לקבל את טענתו של הנתבע, כאילו מעורבותו בפרוייקט היתה מינימלית, מעין "טובה" עבור אחיו שנבצר ממנו לשהות ברציפות באתר וכי היה מגיע, כטענתו, לאתר רק מידי פעם, כדי לראות "מה קורה" שם; כאמור לעיל, עדותו זו סותרת את האופן בו הציג עצמו בתצהיר ההתנגדות ובכתב ההגנה, כמפקח בשטח וכאחראי על ביצוע העבודות בפועל, עניין לו התכחש, כאמור, לחלוטין בעדותו בבית המשפט (ראה סע' 28 לעיל). זאת ועוד, עדותו זו עומדת בסתירה לעדותו של אחיו אורן, לפיה הנתבע - "היה מגיע לשטח. מפקח על הפועלים והעובדים ועל התקדמות הבניה." (עמ' 12, ש' 2). אמנם, בהמשך עדותו ניסה אורן להמעיט במידת מעורבותו של הנתבע למעורבות "נקודתית", אלא שהדברים שאמר מוקדם יותר נאמרו באופן ספונטני, ועל כן יש לייחס להם מידה רבה יותר של מהימנות.
טענתו של הנתבע , כי במועד חתימתו על השיקים היה באתר "במקרה" (עמ' 4, ש' 18) אינה מתיישבת עם העובדה שחתם על השיקים בשתי הזדמנויות נפרדות, ואין זה סביר בעיניי, כי על דרך המקרה, דווקא בשתי הפעמים בהם הביא נציג התובעת שיק לחתימה, הנתבע היה במקום ; אדרבא, ולאור הצהרתו הוא בתצהיר ההתנגדות, מסתבר יותר כי הוא שהה באתר בתדירות גבוהה ופיקח בפועל על העבודות.
לא זו אף זו, כל מסמכי התובעת - הזמנות הסחורה, תעודות המשלוח והחשבוניות - נושאים את מספר הטלפון הנייד שלו ובחלקם רשום שמו בתור איש הקשר בין התובעת ובין הנתבעת. תשובותיו לשאלות ב"כ התובעת בעניין זה היו פתלתלות ומתחמקות (עמ' 6, ש' 20-5), וכאשר בסופו של דבר נאות לתת הסבר - "כנראה שאחי נתן את הפרטים שלי כאיש קשר" (שם, ש' 21) היה זה הסבר דחוק ובלתי סביר, שכן ניתן היה לצפות כי אחיו ימסור את פרטיו הוא, בתור מנהל הנתבעת , ואולי גם את מספרו של הנתבע, כמספר חלופי למקרה בו הוא עצמו לא יהיה זמין; אדרבא, העובדה שמספר הטלפון של הנתבע הוא המספר היחיד שמצויין במסמכים מתיישבת באופן מלא עם טענתו המקורית של הנתבע, בדבר היותו המפקח והאחראי בשטח על ביצוע העבודות.
לאור זאת, אינני מקבלת את טענת הנתבע, כי היה במקום במקרה ופעל ללא ידיעתו של אורן.
זאת ועוד, הנתבע לא ידע למסור מי החתימו על השיקים, וכלשונו - "אני לא יודע מי מה מו" (עמ' 7, ש' 4). טענתו, כי "אני לא יודע מי היה שם. אני לא מקשר מי שייך למי" (שם, ש' 20) אינה עולה בקנה אחד עם טענתו בתצהיר ההתנגדות, כי היה המפקח והאחראי בפועל.
לא זו אף זו; לו אכן נמצא הנתבע באתר דרך מקרה בעת שנציג התובעת ביקש להחתימו כערב על השיקים, ואם אכן הוא לא היה מעורב כלל בפרוייקט, כטענתו, ולא היתה לו כל ידיעה על שלבי הבנייה, מה הוזמן ומה סופק, תמוה הדבר כי לא ערך בירור עם אחיו, טרם החתימה על השיקים, במה מדובר והאם אין מניעה מצדו לחתום על השיקים, במיוחד כאשר נאמר לו, לטענתו, כי אורן הוא זה שהיה אמור לחתום על השיקים; העובדה שהנתבע לא מצא לנכון לערוך בירור זה עם אחיו בטרם חתם על השיקים, ולא ראה - כפי שהוא עצמו מצהיר - כל בעיה או מניעה מלחתום על שיק במקום אחיו, מצביעה על מידת מעורבותו האמיתית בפרוייקט ומידת האחריות בה נשא בכל הקשור אליו, לרבות חתימה כערב לחיוביה של הנתבעת על הגב השיקים. עובדה זו שוללת מכל וכל את טענת הנתבע למרמה מצד התובעת בהחתמתו כערב על השיקים ולכך שהוחתם בעורמה.
ישנו קושי רב בטענתו של הנתבע, כי חתם משום שסבר שהשיקים הם עבור המדרגות שהותקנו באותו המועד, זאת מעבר לכך שטענה זו נטענה לראשונה רק במהלך עדותו בבית המשפט והיא נעדרת מתצהיריו ומכתב ההגנה: מועדי החתימה על השיקים תואמים את מועדי אספקת השיש והכיורים לכל אחד משני המטבחים, ולא את מועדי הספקת המדרגות - אלו סופקו ביום 11.5.15 על פי תעודת המשלוח הרלוונטית. גם טענתו, לפיה הסתבר בדיעבד כי השיקים הם עבור סחורה שלא סופקה, בעייתית, משהוכח, כי רוב רובה של הסחורה סופקה גם סופקה.
לוח הזמנים אותו מוסר הנתבע אף הוא אינו מתיישב עם המסמכים שהוצגו; לטענתו, דיווח לאורן על חתימתו על השיקים רק לאחר מספר שבועות, כאשר אחיו מסר לו על החלפת הספק; אלא שטענה זו אינה מתיישבת עם העובדה, שהצעת המחיר מחברת טופולסקי היא מיום 7.8.15, כלומר, לפני מועד חתימתו על השיק האחד, ואילו ההזמנה עצמה מחברת טופולסקי היא מיום 13.8.15, כלומר, לפני מועד חתימתו על השיק השני.
טענתו של הנתבע בתצהירו, כאילו נמסר לו על ידי נציג התובעת כי אורן שכח לחתום על השיקים כערב אינה עולה בקנה אחד עם עדותו בעניין זה בבית המשפט, לפיה - "התקינו מדרגות, הוא בא עם השיקים ואמר תחתום מאחורה וחתמתי" (עמ' 9, ש' 25); לפי גרסה זו, לא נאמרו לו הדברים להם הוא טוען בתצהירו; בנוסף, עדותו זו לפיה נציג התובעת בא עם "השיקים" סותרת את העובדה, שכל אחד מהשיקים נחתם על ידי הנתבע במועד אחר, בהפרש של שבוע, ולא במועד אחד. תמוה גם, כי הנתבע לא מצא זמן, במהלך אותו שבוע שבין חתימת השיק הראשון לבין חתימתו על השיק השני, לברר עם אחיו האם אכן נכונות טענות התובעת, כי אורן התחייב לחתום על השיקים כערב, ולבדוק עמו האם היה עליו לחתום אם לאו.
כל אלו מלמדים, כי הנתבע חתם בגב השיקים בידיעה ובהבנה ברורה על מה הוא חותם ומה משמעות חתימתו. אין מקום לקבוע, בנסיבות אלו, כי התקיימו התנאים לסטות מהחזקה לפיה אדם מוחזק כמי שיודע את תוכנו של מסמך שעליו הוא חתם (ע"א 2119/94 לנדאו נ' וין, פ"ד מט(2) 77) [1995]). הנטל לסתור חזקה זו כבד, ומוטל על הנתבע, ועל כן אין לקבל את טענתו, כי אי הבאת נציג התובעת, אשר החתימו בפועל, לעדות, תיזקף לחובתה. ההימנעות האמורה רובצת לפתחו ונזקפת לחובתו.
אני קובעת, איפוא, כי הנתבע חתם במודעות ובגמירות דעת מלאות, ונסיונו המאוחר להתנער מחתימתו ומערבותו לפרעון השיקים דינו להידחות.
בשולי הדברים אעיר, כי עדות הנתבע ועדות אחיו אורן שזורות באמירות שאין להן מקום, בדבר מוסר תשלומים ומוסר עבודה קלוקל, כביכול, של המגזר הערבי; מעבר לכך שיש בכך משום אמירה גורפת וכוללנית הנגועה בגזענות, הרי שמדובר בטענות סתמיות ובעלמא שלא הובאה להן ולו ראשית ראיה.
סוף דבר
משדחיתי את טענת הנתבע לכשלון תמורה מלא ולכך שהוחתם על השיקים כערב בעורמה או בהטעייה, ומשקבעתי כי הבין היטב על מה הוא חותם ואת משמעות חתימתו, הרי יש לראות בו כערב לפרעון השיקים נשוא התביעה כנגדו, קרי, השיקים שנמסרו כנגד חשבונית 2624, בהתחשב בחשבונית הזיכוי, כלומר, 29,028 ₪, ובניכוי החיוב בגין המוצרים שלא סופקו בסך 826 ₪, כמפורט בסעיף 46 לעיל. הסכום לאחר הניכוי הינו 28,202 ₪.
לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 28,202 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18.8.2015 ועד היום.
בנוסף אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 7,000 ₪.
הסכום הכולל ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ואלו יעבירו העתק לתיק ההוצל"פ שבכותרת.

ניתן היום, ט"ו אב תשע"ט, 16 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.