הדפסה

בית משפט השלום בחדרה תא"מ 41829-04-19

בפני
כבוד ה שופט יעקב גולדברג

התובע
עודיי עותמאן

נגד

הנתבע
אמיר שרפי

פסק דין

לפני תביעה כספית בסכום של 30,604 ₪ בגין נזק שנגרם לרכב התובע, שאותו הוא מייחס לנתבע.

טענות הצדדים
לטענת התובע, ביום 31.10.2018 הגיע הנתבע לחנותו של התובע, שנמצאת ברחוב הראשי בעיר באקה אלע'רביה, החל להשתולל, ניסה לפגוע בתובע וברכושו, הכה ברכב התובע באלה וכך גרם לו נזק רב.
התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת שמאית מטעם השמאי חוסאם אבו חוסיין, אשר מצא נזק בחלקים רבים של הרכב, בהם מכסה המנוע, כנף אחורית ימנית, דלת קדמית ימנית, כנף קדמית ימ נית ושמאלית , מגן אחורי, עמוד אחורי ימני, שמשה קדמית ואחורית, פנסים קדמיים ואחוריים וריפוד. השמאי שם את עלות תיקון הנזקים בסכום כולל של 21,578 ₪ . עוד קבע השמאי כי לרכב נגרמה ירידת ערך בגובה 3.5%, שאותה שם בסכום של 3,043 ₪. בחוות דעתו קבע השמאי כי הנזקים ברכב אינם נזקי תאונה אלא נזקים שנגרמו כתוצאה מפעולה מכוונת.
לטענת התובע, הרקע לגרימת הנזק הוא סכסוך בין התובע לבין דודו של הנתבע בקשר עם שכירת חנות מקרובי הנתבע שבה ה פעיל התובע פיצרייה. לטענת התובע, מאז נתגלעה המחלוקת בין התובע לבין המשכיר, דודו של הנתבע, עבר התובע מסכת התעללויות ונסיונות פגיעה בו, במשלח ידו וברכושו.
התובע צירף לכתב התביעה העתק שני סרטונים, אשר לטענתו תיעדו את הנתבע משחית את רכבו של התובע. לסרטונים אלה אתייחס בהמשך בהרחבה. עוד ציין התובע כי הגיש תלונה במשטרה נגד הנתבע. אין חולק כי התלונה נסגרה.
בכתב ההגנה הכחיש הנתבע מכל וכל את טענת התובע ודחה את הטענה כי גרם נזק למכונית התובע כטענה מופרכת ומשוללת יסוד.
הנתבע שלל גם את טענת התובע למסע התנכלות מצד משפחת הנתבע וטוען, כי התובע סירב להתפנות מן המושכר גם לאחר תום החוזה והחזיק בנכס שלא כדין החל מיום 1.11.2016 ומשך למעלה משנתיים. לטענת הנתבע, התובע התנהג באלימות כלפי המשכיר והסביבה ורק לאחר שהמשכיר הגיש נגדו תביעת פינוי (תיק תא"ח 28473-11-18 – להלן " תביעת הפינוי") הסכים לפנות את הנכס.
לטענת הנתבע, התובע טפל עליו עלילת שווא. לטענתו, גם התלונה שהגיש במשטרה היתה תלונת סרק, שלא בכדי נסגרה.

הראיות
מטעם התובע הוגשו תצהירו ותצהירי שלושה עדים נוספים: מר אאוס אבו פרח, מר שאדי עות'מאן ומר מחמד גנאים. כל המצהירים התייצבו לעדות ונחקרו על תצהיריהם. בנוסף, לבקשת התובע זומן להעיד מר מוחמד לחאם, בעל חנות פלאפל, שמחנותו התקבל סרט צילום שהגיש התובע ואשר, כנטען בבקשת זימון העד, היה עד לגרימת הנזק לרכב.
מטעם הנתבע הוגשו תצהירי הנתבע עצמו, אביו, ד"ר מוסטפא שרפי, מר אחמד וותד וגב' לינדא עוויסאת. תצהיר עדה נוספת, שלא התייצבה לעדות הוצא מן התיק.

גרסת התובע ועדיו
התובע חזר בתצהירו על עיקר המפורט בכתב התביעה. התובע הוסיף בתצהירו כי לאחר אירוע הפגיעה קיבל סרטון מצלמות אבטחה של חנות פלאפל בשם פלאפל דבור, שנמצאה בקרבת מקום. התובע הצהיר כי קיבל את הסרטון מבעלי החנות, מחמד לחאם.
תצהירי יתר עדי התובע היו קצרים ביותר וזהים זה לזה. בשלושת התצהירים נכתב כי "ביום 31.10.18 ו/או בסמוך לכך הייתי נוכח בחנות של התובע כאשר הגיע הנתבע וחנה את רכבו ... ליד החנות וירד ממנו והתחיל להשתולל ברחוב הראשי בבאקה. הנתבע ניסה לפגוע בתובע ו/או ברכושו באמצעות אלה שהיתה בידו, לאחר מכן תקף את הרכב של התובע ... וגרם לו לפגיעות רבות...".
עוד נטען בכל אחד מן התצהירים כי "התובע הציג לי את הסרטון המצולם שתיעד את האירוע הנ"ל וזיהיתי בו את הנתבע באופן וודאי והצבעתי עליו לב"כ התובע. כמו כן הנני לאשר כי הסרטון צולם בזמן הרלוונטי של האירוע הנ"ל".
בחקירתו הנגדית העיד התובע כי האירוע קרה מול העסק שלו. התובע העיד: "יש מרפאה של אבא שלו [של הנתבע - י.ג.] לידי ויש כביש כאילו יכול לעלות מלמטה מכיוון המסגד. אני אומר שהוא הגיע לעסק שלי מלמטה ונכנס למקום שלי נגד כיוון התנועה וירד מהאוטו והתחיל להשתולל והיתה לו אלה" (עמ' 12, ש' 31).
התובע העיד כי האירוע קרה בשעת צהריים, בסביבות 12:30 עד 13:00, טרם פתיחת הפיצרייה לקהל הרחב. התובע העיד כי עמל על הכנת הזמנת פיצה לבית ספר ולפתע שמע "לא, לא, אל תעשה שום דבר" וראה את הנתבע , יוצא מרכבו ומתקדם לעבר הפיצרייה. התובע העיד כי אנשים סגרו את הפיצרייה ולא אפשרו לנתבע להיכנס אליה, ולכן, במקום לתקוף את התובע, פגע הנתבע ברכבו, כך לטענת התובע (עמ' 15, ש' 1-6).
התובע העיד כי לא דיבר עם הנתבע לפני האירוע ו"לא היה שום דבר ביני לבין אמיר". התובע הוסיף כי הנתבע שמע שמועה כוזבת לפיה אביו נדקר על ידי התובע (עמ' 13, ש' 10-12). יודגש, כי אין חולק כי אביו של הנתבע לא נדקר על ידי התובע וכי אבי הנתבע הופיע לדיונים בבית המשפט כשהוא בריא ושלם. התובע לא סיפק הסבר מניח את הדעת מדוע עניין זה לא נזכר כלל בתצהירו וכאשר נשאל על ידי בית המשפט מאיפה הדבר נודע לו השיב: "דוד שלו אמר לי את זה בזמן האירוע" (עמ' 14, ש' 33).
התובע העיד כי צילם את הסרטון שהגיש לתיק ממסך המחשב של מר לחאם, בעל עסק הפלאפל. באשר לסרטון השני הסביר התובע כי "זה מצלמה של בן אדם שהעביר לי את זה", אולם לא מסר פרטים לגבי זהות האדם שמסר לו את הסרטון וממילא לא ביקש לזמנו לעדות.
העד אאוס אבו פרח העיד כי בעת האירוע אכל פלאפל בחנותו של דבור ואז שמע רעש בחוץ ראה את הנתבע מגיע והלך לפיצרייה של התובע, כי התובע חבר שלו. העד מסר כי נכנס לתוך הפיצרייה וכי "אנחנו היינו בפנים והוא [הנתבע – י.ג.] היה בחוץ והדלת הי יתה סגורה".
כאשר נשאל איך ידע "שיש בלגאן בפיצרייה", השיב כי כאשר יצא מחנות הפלאפל לא ידע היכן המ הומה "הלכתי לעודאי [התובע] לדעת מה יש והוא אמר לי זה הבעיה איתי.." (עמ' 16, ש' 28-36). העד העיד כי דלת הפיצרייה שקופה וכך ניתן היה לראות מתוך הפיצרייה את מה שקורה בחוץ.
העד מסר כי ראה את האירוע במו עיניו. העד נשאל מדוע צפה בסרטון, כפי שפורט בתצהירו, והשיב כי "זה וזה שתי הוכחות. גם וידאו וגם אני ראיתי".
העד שאדי עות'מאן העיד כי הוא בן דודתו של התובע. העד מסר כי בעת האירוע היה בפיצרייה ועזר לתובע. העד מסר כי תחילה היה במטבח ולא ראה כלום וכי "אחרי כמה זמן קרה כל הבלגאן, הצעקות, יצאתי החוצה, ראיתי את הנתבע אמיר שאני מכיר אותו בא, יש קיצור דרך ליד הפיצרייה, בא נגד הכיוון, עצר, ירד מהרכב עם מקל והתחיל להתפרץ. פגע באוטו ורצה לפגוע בתובע (עמ' 18, ש' 19 ואילך).
מר עות'מאן העיד: "יצאתי מהמטבח, ראיתי שהתובע היה בחוץ כשקרה כל המקרה, האנשים הרחיקו אותו והכניסו אותו לפיצרייה כדי שלא תהיה קטטה" (עמ' 19 ש' 13). העד הסביר כי היו צעקות ומהומה עוד לפני שהנתבע הגיע למקום וכי לא הספיק להבין על מה הויכוח ובין מי למי (עמ' 20, ש' 1-4). העד הוסיף, כי כאשר הנתבע הגיע "הוא ירד לא יותר ממטר מהרכב, לא חשבתי שהוא רוצה לפגוע, לא נשאר לי זמן לחשוב, פשוט ראיתי את זה, זה היה תוך שניה". העד העיד כי עמד במרחק של כחמישה ששה מטרים מהאירוע (עמ' 19, ש' 25).
המצהיר השלישי מטעם התובע, מר מחמד גנאיים, העיד כי באותה תקופה הועסק על ידי התובע בעסק הפיצרייה. העד מסר כי שהה בתוך חלק פנימי של העסק וכששמע את המהומה יצא לחלק הקדמי של החנות כדי לראות מה קורה אולם לא יצא מהחנות כי "אנשים לא נתנו לנו לצאת. ... הרבה אנשים סגרו את הדלת" (עמ' 21, ש' 1 ואילך) וצפה באירוע מתוך החנות דרך דלת הזכוכית. העד העיד כי הנתבע רצה להיכנס לפיצרייה ולתקוף את התובע.
בהמשך עדותו הוסיף העד את הדברים הבאים: "אמיר [הנתבע] הגיע ליד המרפאה, נכנס נגד הכיוון, חנה את היונדאי גטס והתחיל להרביץ לרכב..." (עמ' 22, ש' 22-23).
עד נוסף מטעם התובע, אשר לא הוגש תצהיר מטעמו, היה מר מחמד לחאם, בעל חנות הפלאפל. מר לחאם העיד, כי לא נמצא במקום בעת האירוע ולא ראה אותו (עמ' 3, ש' 4, וש' 18) . דברים אלה אינם עולים בקנה אחד עם עדותו של העד אאוס, שהעיד כי כשהאירוע החל הוא נמצא בחנות הפלאפל וכי בעל העסק, שאותו ידע לזהות בכינויו "דבור" ולא בשמו, הוא שהגיש לו את מנת הפלאפל.
מר לחאם אישר, כי התובע ציל ם במכשיר הטלפון הסלולרי שלו קטע ממצלמת האבטחה של העסק שלו. מר לחאם העיד כי הצילום נמשך דקה או שתיים וכי לא התערב בעריכת הצילום. מר לחאם העיד כי התובע אמר לו מאיפה להתחיל להריץ את סרט מצלמת האבטחה כדי שהתובע יצלמו ומתי להפסיק את הרצת הסרטון. העד העיד כי לא ראה את מה שהתובע צילם מתוך סרט מצלמת האבטחה של חנותו (עמ' 10, ש' 11-30).
כמו כן, העיד גם השמאי אבו חוסיין, אשר חזר על עיקר חוות דעתו.

גרסת הנתבע ועדיו
בתצהירו העיד הנתבע, כי בתקופה הרלוונטית עבד כאח בבית חולים במרכז הארץ וביום האירוע, בסביבות השעה 14:00 הגיע לבאקה אלע'רבייה לאחר סיום משמרת בבית החולים, נכנס למרפאה של אביו והחל לסייע לו בטיפול במטופלת הסובלת מאנמיה. לאחר מספר דקות שמע מהומה והבחין בתובע ובאחרים צועקים ומגדפים וזורקים חפצים לכיוון המרפאה ומנסים להתפרץ אליה. הנתבע הצהיר כי התקדם לכיוון התובע שנראה זועם ואף ניסה לתקוף אותו, והוא ביחד עם אחרים, ניסה להדוף את התובע. הנתבע טען כי לאחר מעשה הבין כי הרקע לאירוע היה תביעת פינוי מושכר שהגיש דודו של הנתבע כנגד התובע בקשר עם עסק הפיצרייה . לאחר מכן חזר למרפאה והמשיך לסייע לאביו בטיפול במטופלים שנכחו במקום. הנתבע הכחיש בכל תוקף פגיעה ברכבו של התובע.
בעדותו, העיד הנתבע כי סייע לאביו לתפור את ידו של עובד שנפצע והובא למרפאה. העד הוסיף "במקרה הגעתי, הייתי אפילו עם המדים של בית החולים, עם החלוק". הנתבע העיד כי שמע צעקות מחוץ למרפאה וכי "יצאתי לשלוש דקות, ראיתי כל מיני אנשים, היו מהומות, הסתכלתי וראיתי שאף אחד מהמשפחה שלי לא שם, ואמרתי תודה לאל וחזרתי למרפאה. זה היה עניין של שתי דקות. לא ראיתי שום רכב" (עמ' 24, ש' 8-10).
בחקירתו הנגדית הכחיש הנתבע כי הוא מופיע בסרטון. ההכחשה לא היתה ספונטנית. תחילה מסר הנתבע "לא ב רור לי. לא נראה לי שזה אני". לאחר שבית המשפט הביע פליאה על כך שהנתבע לא יודע לזהות את עצמו בסרטון, השיב הנתבע כי הוא אינו האדם הנראה בסרטון. הכחשה זו מעוררת תמיהה, כיוון שהדמות הנראית באחד הסרטונים היתה דומה ביותר לנתבע בעת שהעיד באולם בית המשפט ו היא אינה מבוססת על אדני אמת.
הנתבע אישר בחקירתו הנגדית כי בעת הרלוונטית היה בבעלותו רכב מסוג יונדאי גטס אך הכחיש כי נסע נגד כיוון התנועה והסביר הסבר מיתמם לפיו "אני לא חושב שאדם שיש לו תואר ראשון ושני יכול להיות עבריין תנועה ולנסוע נגד כיוון התנועה".
אבי התובע, ד"ר מוסטפה שרפי, העיד בתצהירו כי ביום האירוע בסביבות השעה 14:00 טיפל בחולים במרפאתו וכי בסמוך לאותה שעה הגיע למרפאה בנו, שהוא אחראי חדר ניתוח, והחל לעזור לו בטיפול בעובד אטליז שנפצע וב מטופלת ש סבלה מקוצר נשימה ומצבה היה בלתי יציב על רקע מצב רפואי, אשר מטעמי פרטיות אין לפרטו כאן.
ד"ר שרפי הצהיר כי תוך כדי הטיפול נשמעו צעקות ובנו, הנתבע, יצא לראות מה קורה וחזר כעבור פחות מדקה. ד"ר שרפי מסר כי בנו סיפר לו כי שכניו התפרצו בעקבות תביעת פינוי שאחיו הגיש נגד התובע.
בחקירתו הנגדית חזר ד"ר שרפי על עיקרי תצהירו. כאשר עומת עם הטענה שעל פי מספר ההליך של תביעת הפינוי, תביעת הפינוי הוגשה רק בחודש נובמבר, כלומר מספר ימים לאחר האירוע, השיב כי הוא יודע שאחיו הזהיר את התובע הרבה פעמים כי בכוונתו לדרוש פינויו. ד"ר שרפי מסר כי המהומה היתה בעקבות דרישת הפינוי שהוצגה לתובע ולא בעקבות הגשת התביעה .
העד מוחמד וותד העיד בתצהירו כי ביום האירוע הגיע למרפאת ד"ר שרפי ביחד עם חבר לעבודה שנפצע. העד הצהיר כי כבר עם הגעתו למרפאה היתה המולה בסביב. העד מסר בתצהירו כי נכנס למרפאה וד"ר שרפי ובנו, הנתבע, החלו לטפל בחבר הפצוע. העד מסר כי יצא לראות מה קורה בחוץ וכי הנתבע יצא עמו החוצה וחזר אל המרפאה כעבור פחות מדקה. העד הצהיר כי לא ראה את הנתבע תוקף או משתתף בתגרה.
בחקירתו הנגדית העיד מר וותד: "היינו בפנים [במרפאה – י.ג.] אני וד"ר שרפי ובנו והחולה, שמענו צעקות בחוץ. אני יצאתי וגם בנו [הנתבע] יצא, זה היה לא יותר מדקה, לא ידעתי בדיוק מה יש שמה, נכנסנו והמשכנו לטפל באדם שהבאתי אותו" (עמ' 28, ש' 26). העד הוסיף כי אחרי פחות מדקה באה משטרה עם אחד ממכובדי היישוב.
העדה לינדא עוויסאת הצהירה כי הגיעה למרפאת ד"ר שרפי בסמוך לשעה 13:30 לטיפול הקשור למצבה הבריאותי וחוברה לאינפוזיה. על פי העדה, הנתבע סייע לאביו בטיפול בה ובחולים אחרים במרפאה. כמוצהר, כעבור כחצי שעה שמעה צעקות מחוץ למרפאה והנתבע יצא מהמרפאה למשך כחצי דקה וחזר. המצהירה העידה כי ישבה במרפאה מול דלת הזכוכית הגדולה של המרפאה וכי לא ראתה שהנתבע עשה משהו מלבד לצאת ולראות מה התרחש וממילא לא ראתה אותו תוקף אדם או גורם נזק למכונית.
העדה הוסיפה בתצהירה כי התרשמה שהנתבע חזר למרפאה כשהוא נינוח ולא ניכר כי השתתף במריבה או התגוששות כלשהי.
בחקירתה הנגדית העידה גב' עווסיאת כי היא מטופלת אצל ד"ר שרפי מזה שנים רבות. הגב' עווסיאת חזרה על כך שהיתה במרפאה וקיבלה טיפול מאביו של הנתבע וכי במרפאה נכחו אנשים נוספים. שמעה צעקות מחוץ למרפאה, ראתה את הנתבע יוצא מהמרפאה לפרק זמן של דקה ואז ח וזר.

הסרטונים
כאמור לעיל, התובע הציג שני סרטונים קצרים, אשר לשיטתו קושרים את הנתבע לגרימת הנזק לרכב. אין חולק כי אחד הסרטונים נלקח ממצלמת האבטחה בעסק הפלאפל (להלן – " סרטון מצלמת האבטחה") . בסרטון זה נראית מהומה ונראה אדם גורם נזק למכונית. הצילום הוא מרוחק ואינו ברור ולא ניתן לזהות את האדם הגורם נזק למכונית , לא כל שכן לקבוע כי אותו אדם הוא הנתבע .
מקורו של הסרטון הנוסף אינו ברור והתובע העיד בעדותו כי קיבל אותו "ממצלמה של בן אדם שהעביר לי את זה" (להלן - " הסרטון הנוסף"). באותו סרטון ניתן לראות מהומ ה והמון אדם, ובהם גם אדם הנחזה כנתבע. אותו אדם לא נראה מבצע פעולה אלימה, לא כל שכן גורם נזק לרכב.
התובע ניסה להציג את שני הסרטונים באופן משולב, כך שגרימת הנזק לרכב התובע על ידי אדם לא מזוהה , הנראית בסרטון מצלמת האבטחה תקושר ותיוחס לנתבע הנראה בסרטון הנוסף. אין מקום לשלב את הסרטונים לכדי ראייה אחת הקושרת את הנתבע לגרימת הנזק.
ראשית, מקורם של הסרטונים אינו זהה. בעוד שהתובע הוכיח כי סרטון מצלמת האבטחה צולם בזמן האירוע ובסמוך לזירת האירוע, לא כן לגבי הסרטון הנוסף. התובע העיד כי קיבל את הסרטון מאדם כלשהו, אך לא פירט ממי קיבל את הסרטון וממילא לא זימן אותו לעדות. אין לדעת מתי ובאילו נסיבות צולם אותו סרטון. על כן, הסרטון הנוסף אינו ראייה קבילה.
שנית, ומטעם זה ראיתי לנכון להתייחס לסרטון הנוסף, באותו סרטון צבע חולצתו של הנתבע הוא ירוק. הדבר ראוי לציון מאחר שבסרטון מצלמת האבטחה נראה האדם שגרם נזק לרכב כלבוש בחולצה לבנה. אכן, סרטון מצלמת האבטחה אינו ברור ואפשר שהשוני בין צבע חולצת הנתבע בסרטון הנוסף לבין צבע מבצע הנזק הנראה בסרטון מצלמת האבטחה אינו אלא פרי של הטייה אופטית, אולם התובע לא הביא כל תימוכין מקצועיים לאפשרות זו.
אוסיף, כי שני הסרטונים לוקים בכך שהם קצרים ביותר. מר לחאם, בעל עסק הפלאפל, העיד כי הציג לתובע את כל סרטון מצלמת האבטחה שלו וכי התובע צילם חלק ממנו. מכאן נלמד כי היה באפשרותו של התובע להציג סרטון ארוך יותר, שאפשר שהיה מלמד עו ד על זהות הנוכחים בזירת המהומה. מחדלו של התובע לעשות כן, והצגת סרטון חלקי וקטוע פועלת לחובתו.
סיכומה של נקודה זו, לא רק שהסרטונים לא סייעו לתובע להוכיח את תביעתו, אלא שהשוני בצבע החולצה, שוני אמיתי או מתעתע, מחליש את גרסת התובע.
אני קובע אפוא כי הסרטונים אינם תומכים בטענת התובע כי הנתבע הוא שפגע ברכבו.

בחינת יתר הראיות בתיק
התקשיתי לייחס משקל רב לעדותם של עדי התובע. מטעם שלושת העדים הוגש תצהיר אחיד, אשר מעורר חשש כי הוכתב להם ומקשה על קבלת תצהירם כעדות אותנטית. מעבר לכך, העדים היו מתואמים מאד עם התובע. קשה להתעלם מן הדמיון בעדויות העדים והתובע עצמו ולא ניתן לתרץ דמיון זה בכך שכל העדים היו עדים לאותה התרחשות.
ראייה למידה הגבוהה של תיאום בין העדים לפני עדותם אפשר למצוא במובאות הבאות: התובע העיד: "אני אומר שהוא הגיע לעסק שלי מלמטה ונכנס למקום שלי נגד כיוון התנועה וירד מהאוטו והתחיל השתולל, והיה לו אלה".
העד שאדי העיד: "ראיתי את הנתבע אמיר, שאני מכיר אותו, בא, יש קיצור דרך ליד הפיצריה, בא נגד הכיוון, עצר, ירד מהרכב עם מקל והתחיל להתפרץ...." (עמ' 18 ש' 22-24).
העד מחמד גנאים העיד: "אמיר הגיע ליד המרפאה, נכנס נגד הכיוון, חנה את היונדאי גטס והתחיל להרביץ לרכב" (עמ' 22, ש' 22-23)
הדברים חזרו גם בעדות העד אאוס "הוא גם הגיע נגד הכיוון, יש בסרטון" (עמ' 17, ש' 11).
יצויין, כי העדים לא נכחו באולם בעת שמיעת העדים האחרים טרם שהעידו בעצמם דבר המוביל לאפשרות כי גרסות העדים תואמו מראש .
אדגיש, כי הדברים המפורטים בפרוטוקול משקפים רק באופן חלקי את הרושם החזק של תיאום שעלה מעדויות העדים.
עוד קושי בעדות שלושת עדי התביעה הנוספים נוגע להפניה לסרטון. שלושת העדים ציינו בסעיף 6 לתצהיר כי "התובע הראה לי את הסרטון המצולם שתיעד את האירוע הנ"ל וזיהיתי בו את הנתבע באופן וודאי ...". שלושת המצהירים לא פירטו לאיזה מן הסרטונים הם מתייחסים והדבר מצביע שוב על נסיונו של התובע להציג את שני הסרטונים כראייה אחת.
מעבר לכך, גם לגוף הנטען בתצהיר, לא ניתן ליישב את הצהרת המצהירים עם העובדה שסרטון מצלמת האבטחה צולם מרחוק ולא ניתן לזהות על פיו דמות של אדם כלשהו, לא כל שכן הנתבע. אפשר שהעדים צפו בסרטון הנוסף, שבו נראה הנתבע, אולם, כאמור, בסרטון זה לא נראה הנתבע מבצע פעולה אלימה או גרימת נזק כלשהי. ההפנייה לסרטון מחלישה בעיני עוד יותר את האותנטיות של תצהירי השלושה ומפחיתה את משקל עדותם.
אשוב ואזכיר את השוני בין צבע חולצתו של האדם הנראה גורם את הנזק לרכב בסרטון מצלמת האבטחה לבין צבע חולצתו של הנתבע המצולם בסרטון הנוסף. מאחר שעדי התובע התיימרו לזהות את הנתבע עם האדם שנראה גורם נזק למכונית, יש מקום לזקוף את השוני בצבע החולצה לחובת התובע, ולקבוע כי עניין זה מחליש עוד יותר את משקל עדותם של עדים אלה. תמוהה בעיני העובדה שהתובע ראה צורך ל"חזק" את האמור בתצהירי העדים באמצעות ההפניה לסרטון.
באשר לעדות התובע, גם עדות זו אינה נקייה מסימני שאלה. התובע העיד כי לא היה לו סכסוך או דין ודברים עם הנתבע והתקשה לספק הסבר מדוע הנתבע רצה לתקוף אותו או לגרום נזק למכוניתו. כאמור לעיל, בחקירתו הנגדית העלה לראשונה טענה לפיה דודו של הנתבע סיפר לו כי התובע דקר את אביו של הנתבע ומכאן המהומה. גרסה זו לא רק שהיא כבושה, אלא היא נשמעת בלתי מהימנה ומצוצה מן האצבע, במיוחד נוכח טענת התובע כי דודו של הנתבע, הוא ולא אחר, מסר ל תובע על כך "בזמן אמת".
הלכה היא כי צד שעליו רובץ הנטל להוכיח עובדות המטילות על יריבו סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית, חייב לעשות זאת באמצעות ראיות בעלות משקל רב וכבד יותר ממה שדרוש במשפטים אזרחיים רגילים (ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, 598 (1986).
התובע הביא ארבעה עדים לתמו ך בגרסתו . מדובר במשקל עדויות "כבד" לכאורה . עם זאת, בדיקת גרסות העדים לגופן מלמדת כי לא ניתן לייחס לעדויות אלה משקל רב בשל קושי לייחס להן אותנטיות. הגשת התצהירים האחידים מטעם שלושת חבריו של התובע ג ורעת מהאותנטיות של גרסותיהם. משקל נוסף נגרע בשל התרשמותי כי עדויות שלושת העדים תואמו באופן הדוק, ועניין זה מקשה עוד יותר לייחס לעדויותיהם אותנטיות. ההפניה הקולקטיבית לסרטון שממנה ניתן ללמוד בטעות כי העדים זיהו את הנתבע בסרטון כמי שגרם את הנזק לרכב מחלישה את משקל עדויותיהם עוד יותר. נוכח הקושי לראות את גרסות העדים כגרסות אותנטיות אתקשה לתת להן משקל ממשי.
עדותו הכבושה של התובע, הפער בין טענתו לפיה לא היה לו סכסוך או דין ודברים עם הנתבע לבין ההתנהגות המיוחסת לנתבע , והעדר יכולתו של התובע להצביע על מניע לגרימת הנזק מצד הנתבע, מחלישים את המשקל שיש לתת לגרסת התובע עצמו .
באשר לעדויות ההגנה, לא מצאתי סתירות או סימני שאלה בעדויות האב, גב' עוויסאת ומר וותד. עדויות אלה מבססות את הגנת הנתבע, לפיה נכח במרפאה, יצא לכמה רגעים לראות על מה המהומה וחזר למרפאה.
באשר לעדות הנתבע עצמו, מצאתי קושי בכך שהנתבע הכחיש שהוא מופיע בסרטון הנוסף, למרות שהוא נראה באותו סרטון בבירור. כזכור, בסרטון זה לא נראית הפגיעה ברכב וממליא הסרטון אינו קביל, אולם הכחשתו המהוססת של הנתבע את זיהויו בסרטון מעיבה על עדותו. סימן שאלה זה אינו מהווה ראייה פוזיטיבית הקושרת את הנתבע עם הנזק לרכב התובע ואינו יכול לרפא את חולשת ראיות התביעה.
סיכומו של דבר, התובע לא עמד בנטל הוכחת תביעתו. התביעה נדחית.
הנתבע יישא בהוצאות התובע בסכום כולל של 4,000 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך התקופה הקבועה לכך בתקנות.

המזכירות תודיע ותסגור התיק ברישומיה.

ניתן היום, י' תמוז תשפ"א, 20 יוני 2021, בהעדר הצדדים.