הדפסה

בית משפט השלום בחדרה תא"מ 41722-11-19

בפני
כבוד ה שופטת יפעת אונגר ביטון

תובעת

צעדים חברת כח אדם ושרות (א.ס.ע) בע"מ

נגד

נתבעת
סיסטמטי מוקדי פיתוח עסקים בע"מ

נגד

צד ג'
ניזאר חטיב

פסק דין

לפני תביעה בסך 33,345 ₪ לתשלום תמורה בגין שירותים שסיפקה התובעת לנתבעת על פי הסכם למתן שירותי ייעוץ.

לטענתה של התובעת, בין הצדדים נחתם הסכם על פיו עובד התובעת, צד ג', ישמש כיועץ והוא ששימש איש הקשר בין התובעת לנתבעת. מוסיפה התובעת וטוענת כי צד ג' חתם על המחאת זכויות וחובות הנובעות מההסכם לטובתה של התובעת. כך גם חתם על בקשה להעברת כספים אל חשבון התובעת. התובעת מוסיפה וטוענת כי שלחה לנתבעת חשבונות עסקה בגין שירותי הייעוץ, אולם, הנתבעת לא שילמה לה את התמורה. בדיעבד התברר כי התשלומים הועברו לחשבון צד ג' שלא כדין ומבלי לקבל את הסכמתה של התובעת.

הנתבעת מתגוננת בטענה כי התשלום אשר שולם לצד ג' בוצע על פי הוראתו כמורשה החתימה של התובעת. עוד נטען כי בסיפא להסכם, אישרה עורכת הדין עבד אל קאדר ניבא כי צד ג' הוא המוסמך להתחייב בשם התובעת ועל גבי ההסכם הוטבעה חותמת התובעת. על כן, נטען כי התנהלותה של הנתבעת בוצעה לפי המתווה אשר גובש נקבע ואושר על ידי התובעת ולא יעלה על הדעת כי היא תתכחש למעמדו של צד ג' מס' חודשים לאחר שהציגה מצג לפיו הוא המורשה מטעמה.

הנתבעת טוענת כי פעלה בתום לב בהתאם להוראות ההסכם בעוד התובעת היא שהתרשלה שעה שלא עדכנה את הנתבעת בשינוי סדרי העבודה אשר נקבעו מראש ולכן אין לה להלין אלא על עצמה.

יצויין, כי הנתבעת שלחה הודעת צד ג' לצד ג', לאחר נטילת רשות מבית המשפט. כמו כן, הודיעה על המצאת ההודעה לצד ג' וצירפה אישור מסירה. ברם, צד ג' לא התגונן עד כה.

העידו לפני מנהל התובעת, אחמד עבד אל קאדר, והגב' איילת גור, סמנכ"לית הכספים של הנתבעת.

ככלל, דברי התובעת שגובו בתצהירו של מנהלה, לא נסתרו כלל ועיקר בחקירתו הנגדית. הוא אישר כי באת כוחה של התובעת אימתה את חתימתו של צד ג' כמורשה חתימה מטעמה של התובעת, כאשר נחתם הסכם שירותי הייעוץ ואף אישר כי בחודש יולי 2019 העבירה הנתבעת כספים כתמורה למתן השירותים לחשבונה של הנתבעת.

כאשר נשאל המנהל מדוע לא פנה למשטרה בתלונה כנגד צד ג' ומדוע לא הוגשה תביעה נגדו, השיב: "יש לי חוזה עם הנתבעת ואני הוצאתי חשבונות עסקה של התובעת לנתבעת והחשבונות עסקה אושרו על ידיכם, פשוט מאוד, הכספים לא העברתם כרגיל כמו כל חודש לחשבון בנק של התובעת אלא העברתם את הכספים לחשבון אחר שלא שייך לתובעת" (עמ' 2 שו' 9-12 לפרוטוקול). ואמנם, הנתבעת מאשרת בכתב הגנתה כי הכספים בגינם הוגשה התביעה שולמו על ידה לחשבון בנק שאת פרטיו העביר צד ג' אליה. בדיעבד התברר כי מדובר בחשבונו ולא בחשבונה של התובעת. כאן המקום לציין שאין חולק כי צד ג' עבד אצל התובעת כעובד שכיר עד לסוף חודש אוגוסט 2019.
עוד התברר בחקירתו הנגדית של המנהל כי הודעת צד ג' אשר נשלחה אל הנתבעת בדבר פרטי חשבון בנק חדשים, נשלחה טרם סיום עבודתו אצל התובעת. לא נסתרה הטענה כי התובעת לא ידעה על כך בזמן אמת.

לצד האמור לעיל, נטען בפני המנהל בחקירתו הנגדית כי בהסכם הוצג צד ג' כמורשה של התובעת לכל דבר ועניין. הגם שהמנהל הכחיש את הדבר (עמ' 3 שו' 14-20), עיון בהסכם גופו נספח א' לכתב התביעה, מעלה כי במסגרת אימות חתימתו על ידי באת כח התובעת, כלל התייחסות למעמדו ושם נכתב: ".... מר/גב' חטיב ניזאר הנושא/ת ת"ז XXXXXX616 מוסמכ/ת להתחייב בשם התאגיד". מכאן, ניתן להבין את טענתה של הנתבעת כי בפניה הוצג מצג בעת חתימת ההסכם כי צד ג' מוסמך להתחייב בשם התובעת לכל דבר ועניין שכן הסמכתו להתחייב לא הוגבלה בכל הגבלה.

נוסף לכך, קיימת הסכמה בין הצדדים כי לאורך תקופת ההתקשרות ביניהם, מי שעמד בקשר, נתן את השרות, ביצע את ההתכתבויות וכיוצ"ב, הינו צד ג' בלבד.

נשאלת השאלה האם די באמור על מנת לפטור את הנתבעת מחבותה כלפי התובעת בהתאם להסכם?

מתוך הראיות שהוצגו בפני עולה כי בד בבד עם חתימת ההסכם נחתם מסמך שהוכתר בכותרת: "המחאת זכויות והתחייבויות מכח הסכם מיום 3/4/19, על כל נספחיו (להלן: "ההסכם")". והנה, עיון באותו מסמך מעלה כי נכתב בו באופן מפורש שצד ג' באופן אישי, לרבות ציון מס' הזהות שלו, נותן ממחה ומעביר אל התובעת, בציון מס' ח.פ. שלה, באופן סופי מוחלט ובלתי חוזר את כל זכויותיו והתחייבויותיו על פי ההסכם. על מסמך זה חתם צד ג' וצורפה לצד חתימתו חותמת התובעת.

משמע, כי צד ג' נתן לנתבעת הוראה בלתי חוזרת להעביר את כל זכויותיו כלפיה אל התובעת.

בחקירתה הנגדית הסבירה סמנכ"לית הכספים את הרציונל של עריכת המסמך. היא תיארה כי הנתבעת עובדת עם משרד התעשייה המסחר והתעסוקה אשר מחייב אותה להעסיק קבלנים מתוך מאגר. לדידה, אל המאגר יכולים להצטרף רק אנשים פרטיים אשר נבדקים בידי משרד התעשייה ומקבלים אישור להתקבל אל המאגר. יחד עם זאת, הנתבעת נוהגת לעיתים מזומנות לעבוד עם תאגידים ובמקרה כזה נערך ההסכם עם האדם הפרטי תוך חתימה על מסמך המחאת זכויות ממנו אל התאגיד. היא תארה שכך ארע גם במקרה דנן.

עוד התברר בחקירתה הנגדית של סמנכ"לית הכספים כי מאז נחתם כתב המחאת הזכויות ועד היום, לא התקבלה אצל הנתבעת כל הודעת ביטול של המחאת הזכויות. משמע, היה על הנתבעת לשלם כספים, הן על פי ההסכם והן על פי כתב המחאת הזכויות, לתובעת בלבד.

לא זו אף זו, במועד חתימת ההסכם, נחתם מסמך המוכתר בכותרת: "בקשה להעברת כספים" ובה צד ג' מבקש ומסכים לכך שהכספים המגיעים לו מהנתבעת מעת לעת על פי חשבוניות יועברו לחשבון שפרטיו....", כשר פרטי החשבון לא מולאו באותו מסמך. דא עקא, כי צורף לו אישור ניהול חשבון על שם התובעת בבנק הפועלים סניף 665. אשר על כן, התשלום בגין חודש יולי 2019 שהעבירה הנתבעת בגין השירותים שקיבלה, הועבר לחשבון הנ"ל על שמה של התובעת.

הנתבעת מבקשת לסמוך ידיה על פניה שקיבלה בדוא"ל, לטענתה, מאת צד ג', שם נאמר: "שלחתי לך במייל צילום של פתיחת החשבון..... מס' חשבון 4311307 בנק לאומי 10 סניף 895 – קרית טבעון". לדוא"ל זה צורף העתק מבקשה לפתיחת חשבון על שם הלקוח ניזאר חטיב ת.ז. XXXXXX616. לשיטת הנתבעת, בהיותו של צד ג' מורשה מטעמה של התובעת לכל דבר ועניין, הרי במסגרת זו קיבלה ממנו פרטים של חשבון אחר לצורך ביצוע תשלומים ולפיכך, לשיטתה, מנועה התובעת מלהתכחש לפעולותיו של מורשה החתימה.

במלוא הכבוד והגם שאני מניחה כי כל טענות הנתבעת בדבר הצגתו של צד ג' כמורשה חתימה של התובעת לכל דבר, הן טענות אמת, אין בכוחי לקבל את טענתה כי היה עליה להשמע להוראותיו ולהעביר את הכספים לחשבונו.

העובדה כי צד ג' הוא מורשה חתימה של התובעת במועדים הרלוונטיים, איננה עומדת בסתירה לחתימתו על כתב המחאת הזכויות, אשר מורה לנתבעת באופן סופי ובלתי חוזר להעביר את הכספים המגיעים לו אך ורק אל התובעת עצמה. משכך, נפלה הנתבעת לכלל שגגה חמורה כאשר לא בחנה לעומקה את שאלת זהות בעלי החשבון שפרטיו הועברו אליה על ידי צד ג' במייל.
לא היה קושי לבחון זאת, שכן, כאמור, הנתבעת קיבלה מצד ג' העתק הבקשה לפתיחת חשבון ממנו עולה כי הוא בעל החשבון וכי החשבון מתנהל בבנק לאומי ולא בבנק הפועלים, כפי חשבונה של התובעת. בעשותה מעשה של ביצוע תשלום לחשבונו של צד ג' בניגוד לכתב המחאת הזכויות ומבלי לקבל את אישורה של התובעת עצמה, הרי פעלה הנתבעת בניגוד לכתב המחאת הזכויות, שלא כדין.

חיזוק למסקנתי זו עולה מתוך אישורה של הנתבעת עצמה, באמצעות נציגתה הגב' מירי בן שימול, אשר אישרה בדוא"ל חוזר כי נפלה בידה טעות וכי הנתבעת תטפל בנושא ואף תדאג לכך שהטעות לא תישנה. סמנכ"לית הכספים מסרה בחקירתה הנגדית כי תשובתה זו של הגב' בן שימול חרגה מתחום סמכותה ונעשתה ללא ידיעתה. דא עקא כי הגב' בן שימול לא זומנה להעיד ואילו סמנכ"לית הכספים לא הציגה כל פניה אל התובעת לפיה יש להתעלם ממכתבה של הגב' בן שימול ומתוכנו, בהיותו פעולה של חריגה מסמכות. יש בשתיקתה של הנתבעת ובכך שלא תיקנה את הטעות לכאורה של גב' בין שימול, משום לחזק טענות התובעת כי העברת הכספים לצד ג' אישית יסודה בטעות חמורה.

נוכח האמור באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

בהעדר הגנה מטעם צד ג', חרף מסירת הודעת צד ג' לידיו ביום 12/6/20 (כנחזה מאישור המסירה שהוגש לתיק בית משפט ביום 22/6/20), מתקבלת הודעת צד ג' שהוגשה נגדו באופן מלא.

אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת 33,345 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל. כמו כן, תישא הנתבעת בהוצאות משפט ותוסיף עליהן שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪.

אני מחייבת את צד ג' לשפות את הנתבעת בכל הסכומים הנ"ל שחוייבה לשלם לתובעת וכן אני מחייבת אותו לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪.

זכות ערעור כדין.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים לאחר תשלום המחצית השניה של אגרת בית משפט.

ניתן היום, כ"ד חשוון תשפ"א, 11 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.