הדפסה

בית משפט השלום בחדרה תא"מ 41007-11-17

בפני
כב' הרשמת הבכירה טלי מירום

התובע

אבי קיסר
ע"י ב"כ עוה"ד גיל זיסר

נגד

הנתבע

רוני הר לבן
ע"י ב"כ עוה"ד דודי וייס

פסק דין

תביעה זו ראשיתה בבקשה לביצוע שיק בסך של 12,892 ₪ שהגיש התובע ביום 31.5.2017 בלשכת ההוצל"פ בתל אביב. השיק משוך על ידי הנתבע לפקודת התובע, ומועד פרעונו - 4.5.2017. השיק חולל מהסיבה שהחשבון ממנו נמשך אינו קיים.
הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השיק, אולם לא התייצב לדיון שנקבע בהתנגדות. בהתאם ניתן פסק דין המורה על דחיית ההתנגדות ועל חידוש הליכי ההוצל"פ. לאחר שנעתרתי לבקשת הנתבע לביטול פסק הדין, בכפוף לתשלום הוצאות ולהפקדת בטוחות, הודיע התובע כי הוא מסכים לקבלת ההתנגדות מבלי להודות בטענות הנתבע, והתיק עבר לדיון בסדר דין מהיר.
בתיק התקיימו ישיבה מקדמית וישיבת הוכחות, לאחריה הגישו הצדדים סיכומים בכתב.
טענות התובע וראיותיו
התובע הינו הבעלים והמנכ"ל של "קבוצת קיסר" (להלן: חברת קיסר), שעיסוקה, לפי הצהרתו, ניהול נכסי נדל"ן. בתצהיר עדותו הראשית טען כדלקמן:
א. במהלך השנים גיבש דרכי פעולה יחודיות ומקוריות בתחום הנדל"ן, בעלות פוטנציאל כלכלי גדול ופתרונות ניהול הזוכים לשביעות רצון של לקוחות החברה. על מנת להרחיב את תחום הפעילות שלו מתקשר התובע עם זכיינים, אותם הוא מלמד, ללא תמורה, את שיטת עבודתו היחודית, תוך השקעת זמן ומשאבים רבים, ותוך ציפיה כי הזכיין ישקיע אף הוא זמן ומשאבים על מנת לקדם את עסקו, מה שיניב פירות גם לתובע עצמו (להלן: השיטה).
ב. הנתבע פנה אליו בעקבות מודעה שפירסם לצורך איתור זכיינים. הנתבע טען בפניו כי אין לו כל נסיון קודם בתחום הנדל"ן. לאחר מו"מ בין השניים נחתם ביניהם ביום 28.5.2013 הסכם זכיינות, לפיו עתיד היה הנתבע לשמש כזכיין באזור גוש שגב, כרמיאל והקריות.
ג. הוסכם, כי התובע יעביר לנתבע הכשרות, הדרכות והשתלמויות בשיטות העבודה, השיווק ו התמחור על מנת למקסם את יכולתו של הנתבע להשיא רווחים, ואילו הנתבע התחייב להגיע לכל הפגישות וההשתלמויות ולהקדיש לכך את כל זמנו ולא לעסוק בכל עיסוק אחר; להשקיע ארבע שעות ביום לפחות בפעולות שיווק ומכירה על מנת לגייס לקוחות חדשים ; להעביר אחת לחודש דו"ח אקסל שירכז את הפעולות העסקיות והשיווקיות שביצע באותו חודש, לרבות פירוט שיחות שביצע לצורך קידום עסקו , הזמנות עבודה, חוזים חדשים ותשלומים שהתקבלו; זאת על מנת שיהא בידו של התובע להעריך את פעילותו של הנתבע כזכיין, לצורך שיפורה במידת הצורך. הוסכם, כי הכנסותיו של הנתבע יחולקו בין הצדדים באופן שהתובע יקבל 40% מהן, ואילו הנתבע - 60%.
ד. על מנת להבטיח את הצלחתו של הנתבע, הוא דאג לחניכתו ולהכשרתו באמצעות זכיין אחר שלו בשם שי חכים, לו שילם שכר עבור כך. כמו כן, על מנת ללמד ולהכשיר את הנתבע נסע עבורו התובע לקרית שמונה, לקריות וליקנעם, על מנת לסגור עבורו עסקאות עם לקוחות פוטנציאליים ("לידים") שפנו לחברה; על אף שיכול היה לסגור עמם עסקאות בעצמו ולקבל בעצמו את מלוא התמורה עבור עסקאות אלו, הוא העדיף למסור עסקאות אלו לנתבע "על מגש של כסף", על מנת להכשירו וללמדו את העבודה.
ה. בהסכם נקבע, כי הנתבע יהיה רשאי להפסיק את ההתקשרות בהתראה של 90 יום; אולם נקבע, כי ככל שהדבר ייעשה בתוך שנת ההסכם הראשונה, יהיה על הנתבע לפצות את התובע בפיצוי מוסכם של 3,000 דולר בצירוף מע"מ. כן נקבע, כי הפרת ההסכם מצד הנתבע בחוסר תום לב ואי קיום התחייבויותיו על פי ההסכם ייראו אף הם כהפסקת ההתקשרות ביוזמתו של הנתבע, המחוייבת בתשלום הפיצוי המוסכם כאמור. תנאי זה נקבע כפיצוי לתובע על השקעת זמן ומשאבים בהכשרתו של הנתבע כמפורט לעיל. בנוסף התחייב הנתבע בהסכם הזכיינות למסור בידי התובע שיק בטחון להבטחת התחייבויותיו על פי ההסכם.
ו. בניגוד להתחייבויותיו על פי ההסכם לא העביר הנתבע לתובע דו"ח אקסל ו/או דו"ח שיווק חדשי, מה שעולה כדי הפרת ההסכם. על אף פניות רבות של התובע לנתבע במייל לצורך ביצוע עסקאות נדל"ן ספציפיות, הנתבע גילה יחס מזלזל והתנער מהתחייבויותיו כלפי התובע, לא הגיע לפגישות ולהדרכות בתירוצים שונים, כגון חום גבוה, רכב במוסך, בדיקות, ילדים חולים וכדומה.
ז. הנתבע התכוון לסיים את ההתקשרות עם התובע עוד במהלך שנת ההתקשרות הראשונה, אולם על מנת להימנע מתשלום הפיצוי הכספי "משך זמן" בחוסר תום לב, תוך השחתת זמנו של התובע, עד לחלוף שנה ממועד תחילת ההסכם.
ח. הנתבע פעל בניגוד למצופה ממנו ובניגוד להגיון לפיו יבקש להשקיע בעבודתו על מנת להשיא רווחים, ובכך גרם לתובע נזק כפול - הן בהשקעת זמן ומשאבים ללא כל תוצאה, והן בהעדר פעילות עסקית, וכפועל יוצא - העדר רווחים לתובע.
ט. לאור כל אלו, נוכח הפרתו הברורה של ההסכם מצדו של הנתבע, זכאי התובע לפיצוי המוסכם בסך של 3,000 דולר בצירוף מע"מ.
התובע הסתמך בנוסף על תצהירו של שי חכים (להלן: חכים). בתצהירו טען חכים כדלקמן:
א. הוא עובד כזכיין של התובע מזה 12 שנים, כאשר בתחילת דרכו העביר לו התובע הכשרות והדרכות רבות שתרמו להתפתחותו ובזכותן בנה תשתית לקוחות ונכסים.
ב. לאחר ששימש כזכיין במשך כשמונה שנים התבקש על ידי התובע לחנוך ולהכשיר את הנתבע, בעקבות חתימתו של האחרון על הסכם זכיינות. במהלך ההכשרה של הנתבע לימד אותו, לטענתו, כיצד למלא דו"חות, כיצד למצוא "עסקאות חמות", ערך עמו סימולציות של שיחות עם לקוחות פוטנציאליים, סייע לו בפתרון דילמות של לקוחות פוטנציאליים ותיאם עבורו פגישות. עבור כל אלו שילם לו התובע שכר כנגד חשבוניות שצורפו לתצהירו: חשבונית מס' 297 מיום 10.7.2013 על סך של 1,708 ₪ וחשבונית מס' 315 מיום 1.9.2013 על סך של 2,257 ₪.
בנוסף הסתמך התובע על תגובות מאתר חברת "מידרג" ועל כמות רבה של תכתובות מסרונים ומיילים בינו ובין הנתבע.
תכתובות אלו הוגשו בשני קבצים נפרדים: קובץ בן 43 עמודים שהוגש וסומן ת/1 ומצוי בתיקיית המוצגים בתיק הממוחשב (להלן: ת/1); וקובץ בן 133 עמודים שהוגש לתיק ביום 4.2.2019 כ"רשימת מסמכים נוספים" (להלן: הקובץ).
התייחסותי להלן למספרי העמודים בקבצים הללו היא למס' העמוד בקובץ הסרוק בתיק הממוחשב.

טענות הנתבע וראיותיו
בתצהיר התנגדותו לבקשה לביצוע השיק ובתצהיר התמיכה בכתב ההגנה מטעמו טען הנתבע כדלקמן:
א. הנתבע מעולם לא הפר את ההסכם עם התובע. התובע הוא זה שהפר את הסכם הזכיינות בין הצדדים, שלל ממנו כספים המגיעים לו על פיו בתירוצים שונים, סובב את הנתבע בכחש והטעה אותו באורח שיטתי. לפיכך גמלה בלבו ההחלטה להפסיק את ההתקשרות עמו, ואכן ההסכם בא אל סיומו ביום 30.12.2014.
ב. על פי סעיף 15.5 להסכם היה על התובע להשיב לידי הנתבע את שיק הבטחון בתוך ששה חדשים ממועד תום ההסכם, א לא שהתובע, במקום להשיב את השיק - כפי שהבטיח לנתבע שיעשה - פעל להגשתו לביצוע בהוצאה לפועל, שלוש שנים לאחר מועד סיום ההתקשרות בין הצדדים, וזאת כאמצעי לחץ על הנתבע במטרה להוציא ממנו כספים שלא כדין. לאורך שלוש השנים הללו לא טען התובע כל טענה כנגד הנתבע בגין הפרה לכאורית של ההסכם, ועל כן הוא מושתק מלהעלות בשלב זה טענות הנוגעות להסכם, מה גם שמדובר בטענות בעלמא.
ג. הנתבע מעולם לא נתן לתובע הרשאה להשלים פרטים מהותיים על גבי השיק, שנמסר לידיו ריק, מה שפוגם בתקינותו ובתוקפו.
ד. מצב דברים זה עולה כדי כשלון תמורה מלא, ובהתאם, דין התביעה להידחות.
לתצהירו צירף הנתבע מספר התכתבויות מייל בינו ובין התובע מיום 6.7.2014 , אשר רובן הוגשו גם במסגרת ראיות התובע.
דיון והכרעה
לאחר ששמעתי את בעלי הדין ושקלתי את עדיהם וראיותיהם, מצאתי לנכון לקבל את התביעה בחלקה בלבד.
הערה מקדמית: שני הצדדים לא הקלו על בית המשפט בהצגת ראיותיהם וטיעוניהם, וזאת בלשון המעטה. התובע הגיש שני קבצים של התכתבות מסרונים ומיילים. המסרונים כלל אינם נושאים תאריך. אשר למיילים, צורפה כמות רבה של מיילים שלא סודרה באופן כרונולוגי, לא כל העמודים בה נסרקו באותו הכיוון, חלק מהמיילים צורפו יותר מפעם אחת, גם באותו הקובץ וגם בשני הקבצים, לא תמיד צורפה ההתכתבות המלאה (במקרים רבים הושמטה תשובת הנתבע) ולא צורפה רשימה מסודרת של המיילים המקלה על התמצאות והפנייה. הנתבע צירף לכתב ההגנה תכתובת מייל מטושטשת ובלתי קריאה ברובה.
בנוסף, שני הצדדים חרגו מההנחיות בדבר היקף הסיכומים; הנתבע, שהגיש סיכומיו ראשון, חרג ממספר העמודים שהוקצב. בנסיבות, הותר לנתבע להגיש סיכומיו במספר עמודים זהה .
שני הצדדים הגישו את הסיכומים בגופן וברווח שורות קטנים משמעותית מאלו שנקבע ו (התובע הגדיל לעשות, והערות השוליים בסיכומיו - והיו כאלו לא מעט - נכתבו בגופן קטנטן שכמעט והצריך שימוש בזכוכית מגדלת).
עוד אוסיף, כי שני הצדדים הכבירו מילים בסיכומיהם על הליכים משפטיים אחרים בהם מעורב התובע, כאשר כל צד ניסה לראות בהליכים אלו כתומכים בעמדתו. אבהיר, כי ההליכים שצויינו, חלקם אינ ם חלוט ים ועומדים בפני ערעור, חלקם הסתיימו בהסדר פשרה ולא בפסק דין הכולל קביעת מימצאי עובדה ומהימנות (למשל, פסה"ד בעניין ארגמן, אשר סבורתני כי ב"כ הנתבע טעה בפירוש תוצאתו הסופית), ומכל מקום הם אינם מהווים ראיה ולו לכאורה ואין הם יכולים לבוא במקום ראיות וטיעון פוזיטיבי בהליך דנא.
כל האמור לעיל יבוא לידי ביטוי במסגרת פסיקת ההוצאות.
נטל הראיה
ראש וראשון, התביעה היא תביעה שטרית, ובתור שכזו נהנה התובע מחזקת התמורה שבסעיף 29(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: פקודת השטרות). אכן, נטען כי שיק הבטחון נחתם על החלק, וכי פרטיו המהותיים (הנתבע לא ציין אלו) הוספו בשלב מאוחר יותר; אולם סעיף 19 לפקודת השטרות מתיר למחזיק שטר להשלים בו פרטים מהותיים, אלא אם כן יוכיח עושה השטר, כי לא נתן הרשאה לביצוע השינוי או השלמת הפרטים, לפי סעיף 64 לפקודת השטרות (ראה גם רע"א 2157/07 אדאטו נ' רנתיסי [2.8.2007]). הנתבע לא הביא כל ראיה לכך שלא נתן לתובע הרשאה כזו, אדרבא: הרשאה כזו נלמדת מכללא מעצם מתן שיק בטחון לתובע.
התובע והנתבע הם צדדים קרובים לעסקת היסוד בגינה ניתן שיק הבטחון , ועל כן רשאי הנתבע להעלות טענות הגנה חוזיות ביחס להסכם בין הצדדים, לנסיבותיו ולאופן קיומו ו/או הפרתו (דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נה(4) [1998]). היותה של התביעה תביעה שטרית באה לידי ביטוי בנטל ההוכחה, כאשר - בניגוד לכלל הרגיל הקובע כי "המוציא מחברו עליו הראיה" - נטל ההוכחה מוטל על הנתבע להוכיח את טענותיו. בעניין זה אין לי אלא לדחות את טענותיו של הנתבע בסיכומיו, בכל הקשו ר לסדר הבאת הראיות ולנטל ההוכחה, שכן אין הן עולות בקנה אחד עם מושכלות היסוד בדיני השטרות.

הסכם הזכיינות
לב המחלוקת בין הצדדים הוא הסכם הזכיינות ביניהם, כאשר כל אחד מהצדדים טוען להפרתו על ידי הצד שכנגד.
הגדרתו של הסכם זכיינות מצויה בכללי ההגבלים העסקיים (פטור סוג להסכמי זכיינות) (הוראת שעה), תשס"א-2001. הסכם הזכיינות מוגדר בכללים אלו כחוזה לפיו בעל זיכיון מעניק לזכיין את הזכות לעשות שימוש בסימני מסחר ובשיטות עסקיו של בעל הזכיון למטרות שיווק או מכירה, וזאת על ידי העברת ידע ו מתן סיוע מסחרי או טכני מבעל הזכיון לזכיין במשך תקופת ההסכם; בתמורה מעביר הזכיין לבעל הזכיון תשלומים, על פי רוב - אחוז מסויים ממחזור המכירות או הרווח של הזכיין.
הסכם הזכיינות בין הצדדים דנא הינו עתיר סעיפים ותת-סעיפים, עמוס לעייפה בפרטים ומכביד למדיי. לאחר ברירת הבר מן התבן הרב, להלן תמצית הסעיפים הרלוונטים למחלוקת נשוא התביעה:
א. התובע מחזיק בשיטה יחודית לניהול נכסים, מכירתם, השכרתם או השבחתם, אותה פיתח בשבע השנים האחרונות תוך השקעת משאבים רבים, והמניבה הכנסה פסיבית גדולה שאינה מושפעת ממשברים כלכליים וממלחמות (המבוא להסכם).
ב. הזכיין מצהיר כי אין לו כל ידע קודם בתחום הנדל"ן, וכל ידע שיש לו בתחום ניתן לו על ידי התובע טרם חתימת ההסכם (המבוא להסכם).
ג. הזכיין מעוניין ללמוד את השיטה ולפעול על פיה בניהול נכסי נדל"ן לפי הנחיות התובע ותחת שמו, וזאת מבלי לשלם תמורה כלשהי עבור הזכיון או ההכשרה (המבוא להסכם).
ד. התובע יכשיר את הזכיין בשיטת העבודה שפיתח באזור שיוגדר בהסכם והזכיין יפעל באזור זה כזכיין עצמאי בליווי ובתמיכת התובע. בתמורה ישלם הזכיין לתובע שיעור קבוע מתוך הכנסותיו (סע' 2.2-2.1). בענייננו הוקצה לנתבע אזור גוש שגב, כרמיאל והקריות (סע' 4.4) ; ואילו שיעור התמורה שישלם הנתבע לתובע הועמד על 40% מהכנסותיו, לתשלום מידי חודש (סע' 11.2-11.1).
ה. התובע מעניק לזכיין "רשיון פנימי" לפעול על פי השיטה למשך שלוש שנים ממועד סיום הכשרתו של הזכיין עם אפשרות להארכה על ידי הזכיין בשתי תקופות של שנה (סע' 4.3-4.1). השיטה עצמה תהא בבעלותו הבלעדית של התובע (סע' 4.6).
ו. התובע ילמד את הזכיין את השיטה לאורך כל תקופת הזכיינות (סע' 3.1); ואולם הצלחתו של הזכיין תלויה בו ובעבודה קשה יומיומית לקידום עסקיו על פי השיטה (סע' 3.5). הזכיין יקדיש את כל זמנו, כישוריו ומאמציו לקידום וניהול עסקו על פי השיטה ולא יהא רשאי לעסוק בכל עיסוק אחר (סע' 6.1).
ז. לאחר חתימת ההסכם יעביר התובע לזכיין הכשרה והשתלמות אודות השיטה, כלים לניהול העסק, יעוץ פיננסי, השתלמויות ויעוץ שוטפים, דוגמאות הסכמים ופרסומים, מצגות וכדומה (סע' 9.3). לאחר מכן ילווה את הזכיין בהקמת העסק ובפעילותו השוטפת, על מנת להביא את הזכיין לפעול באופן עצמאי, אלא אם כן ביקש הזכיין כי התובע יצטרך לעסקאות מורכבות (סע' 9.2-9.1).
ח. הזכיין יישם את כל הנהלים שיוכתבו על ידי התובע; יגיע לפגישות עמו; לא יבצע כל פעולה ללא אישורו מראש של התובע; יהיה זמין לתובע וללקוחות בכל עת; ישקיע 4 שעות ביום לפחות בפעולות גיוס לקוחות, שיווק ומכירה; ישלח לתובע בכל אחד לחודש דו"ח אקסל של כל פעולותיו לפי שעות וימים, כולל פירוט שיחות; כן יעביר אחת לחודש דו"ח אקסל על הפעילות הכספית (סע' 6.8-6.1; סע' 9.7; סע' 11.3).
ט. להבטחת קיום התחייבויותיו על פי ההסכם ימסור הזכיין שיק בטחון או ערבות של ערב טוב (סע' 13.1). השיק יוחזר לזכיין בתוך ששה חדשים ממועד סיום ההסכם ובלבד שלא נותרו חובות של הזכיין כלפי התובע (סע' 15.5).
י. ההסכם יסתיים בתום תקופת ההסכם (סע' 14.1); אולם התובע רשאי לבטל את ההסכם במקרה שהזכיין נכנס להליכי פש"ר, חשבונו מוגבל, נכסיו עוקלו או זכויותיו שועבדו; כן רשאי התובע לבטל את ההסכם אם הזכיין הפסיק פעילותו למשך תקופות מסויימות, אם לא העביר לתובע תשלומים שהוא מחוייב להעביר, מסר דיווח כוזב או מטעה ביחס להכנסותיו (סע' 14.2).
יא. בתוך חצי השנה הראשונה של ההסכם יהיה התובע רשאי להפסיק את ההסכם מכל סיבה שהיא (סע' 14.3).
יב. הזכיין יהא רשאי להפסיק את ההסכם בהתראה של 90 יום; אולם ככל שההסכם יופסק במהלך שנתו הראשונה, יהא על הזכיין לפצות את התובע בגין הוצאותיו ואובדן הכנסותיו בפיצוי מוסכם של 3,000 דולר בצירוף מע"מ (סע' 14.4). הפרת ההסכם על ידי הזכיין, לרבות הפסקתו על ידי התובע לפי סע' 14.2 לעיל תיחשב כעזיבת הזכיין ביוזמתו ות זכה את התובע בפיצוי המוסכם (סע' 14.5).

טענת כשלון התמורה
כאמור, ההסכם הוא הסכם זכיינות. התובע מצדו נותן לנתבע את הידע על השיטה ואת הזכות להשתמש בה, ואילו הנתבע מצדו נותן לתובע חלק מההכנסות שמניב לו השימוש בשיטה.
השיק נשוא התביעה לא ניתן, איפוא, כתמורה עבור מוצר, נכס או זכות כלשהם שקיבל הנתבע מהתובע, אלא כבטוחה לקיום התחייבויותיו של הנתבע על פי ההסכם, ובעיקר התשלומים שעליו להעביר לו - בין אם הכוונה לחלקו של התובע בהכנסות הנתבע ובין אם בתשלום הפיצויים המוסכמים (סע' 13.3 להסכם). אף הנתבע אישר זאת בעדותו (עמ' 7*, ש' 29). על כן אין ממש בטענת הנתבע לכשלון תמורה.
למעשה, טענתו של הנתבע מתמצית בכך כי לא התקיימו התנאים למימוש שיק הבטחון (עניין אדאטו לעיל) , ובמילים אחרות, כי לא הפר את ההסכם בין הצדדים באופן המצדיק חיובו בפיצויים המוסכמים.
הפיצויים המוסכמים
כאמור, ההסכם קובע שלושה מקרים בהם יחוייב הנתבע בפיצויים המוסכמים: הראשון, כאשר הוא זה שיוזם את הפסקת ההסכם בשנת ההסכם הראשונה (סעיף 14.4 להסכם); השני, במקרה של ביטול ההסכם על ידי התובע בשל הפרה של "תהליך הכרחי לקיום ההסכם" על ידי הנתבע (סעיף 14.5 להסכם); והשלישי - באחד המקרים המנויים בסעיף 14.2 להסכם, קרי, כניסת הנתבע להליכי פש"ר, חשבון מוגבל, עיקולים או שעבודים (מה שאינו רלוונטי לענייננו) או בעקבות הפרות חמורות מצד הנתבע, כגון אי העברת כספים המגיעים לתובע, דיווח כוזב על הכנסותיו, הרשעתו בעבירה, הפרת התחייבותו לסודיות או אי קיום הפעולות הנדרשות בזמן סביר.
הצדדים אינם חלוקים בכך שההסכם הגיע לידי סיום ביום 30.12.2014, קרי, כשנה וחצי לאחר מועד חתימת ההסכם. מכאן, שאין מדובר במקרה בו יזם הנתבע את הפסקת ההסכם בתוך שנתו הראשונה. אכן, לטענת התובע, הנתבע התכוון להביא לסיום ההסכם עוד בשנתו הראשונה, אולם "משך את הזמן" עד לאחר חלוף שנה, על מנת שלא להיכנס לגדרי סעיף 14.4 להסכם, מה שיביא לחיובו בפיצויים המוסכמים. כפי שאראה בהמשך, התובע לא הוכיח כוונה זו של הנתבע, ומערך היחסים בין הצדדים מלמד כי כוונה כזו לא היתה.

____________________________________________
* ההפנייה למספרי העמודים היא לפרוטוקול הדיון מיום 19.9.2019.
נסיבות סיום ההסכם
כאמור, אין חולק כי מערכת היחסים החוזית בין הצדדים הסתיימה ביום 30.12.2014; אולם בפועל לא הוצגה מטעם הנתבע הודעת ביטול פוזיטיבית של ההסכם. הנושא עלה לראשונה במייל ששלח הנתבע לתובע ביום 6.7.2014 (צורף לכתב ההגנה וב עמ' 96-90 לקובץ) שעסק בשני הסכמים בקרית ים ובקרית שמונה, שלטענת הנתבע נסגרו על ידיו, ואילו התובע רק סגר בהם את הקצוות. במסגרת מייל זה כתב הנתבע - "בנוסף, ההסכם בינינו הסתיים בסוף מאי 2014." התובע, בתשובתו הארוכה על מייל זה, לא התייחס כלל לאמירה זו של הנתבע, הגם שזו אינה מעוגנת בלשון ההסכם.
לראשונה עלה הנושא מצדו של התובע במייל ששלח לנתבע ביום 10.9.2014 (עמ' 33 ב ת/1), בו כתב כי הופתע לשמוע מרואה החשבון המשותף של השניים כי בכוונתו של הנתבע לסיים את ההסכם בסוף שנת 2014 (נכתב, אמנם, 2013, אולם מתוכן הדברים וממועד המייל ברור כי המדובר בטעות מקלדת). לראשונה ב מייל זה טוען התובע בפני הנתבע כי הוא מפר את ההסכם, ומזמין אותו לפגישה לדון במחלוקות. ב מייל נוסף מיום 21.9.2014 (עמ' 36 ב ת/1) מבקש התובע מהנתבע תשובה באשר להמשך עבודתו. תשובה כזו, אם נמסרה, לא הוצגה.
כאשר הנתבע נשאל בעניין זה בחקירתו הנגדית השיב, כי לא היה צורך במתן הודעה לתובע על סיום ההסכם ביום 30.12.2014, שכן הדבר כתוב בהסכם (עמ' 8, ש' 21 ואילך); אלא שההסכם נחתם לתקופה בת שלוש שנים לפחות, ולפיכך טענה זו של הנתבע אין בה ממש .
התובע, מצדו, מעולם לא הודיע אף הוא לנתבע על הפסקת ההסכם ולא ביקש להביאו לידי סיום. למעשה, הפעם הראשונה בה הביעו הצדדים חוסר שביעות רצון ההדדי זה מזה, על סמך התכתובת שהוצגה, היתה במייל הנזכר לעיל מיום 6.7.2014; אולם לאחר מייל זה, וגם לאחר המייל הנזכר לעיל מיום 10.9.2014, המשיכו הצדדים לעבוד על פניו כרגיל, באורח שוטף, עד לתום שנת 20 14. בתכתובת המייל מסוף דצמבר 2014 (עמ' 38-37 בת/1) כתב התובע כי לדעתו הנתבע אינו מקיים את חלקו בהסכם חרף מספר רב של פניות, וביקש כי הנתבע יודיע לאן מועדות פניו.
מדוע ביקש הנתבע להביא את ההסכם לידי סיום? בזמן אמת לא ניתן לכך הסבר, ולכל הפחות לא הוצגה תכתובת בעניין, שהרי כאמור הנתבע מעולם לא מסר לתובע הודעה מפורשת על הפסקת עבודתו, קל וחומר על הסיבה לכך. בכתב ההגנה טען הנתבע כי התובע רימה והונה אותו ושלל ממנו כספים המגיעים לו; עם זאת, לא טען כי זו היתה הסיבה להפסקת ההתקשרות בין הצדדים, אלא כטיעון לכך שאין התובע רשאי לממש את שיק הבטחון נשוא התביעה.
האם הוכיח הנתבע כי התובע רימה והונה אותו?
טענתו זו של הנתבע היתה ונותרה כללית וסתמית. הנתבע לא פירש איך וכיצד רימה אותו התובע והסתפק באמירה בעלמא. ככל שכוונתו היתה לכך ששיטת העבודה ("שיטת קיסר") לא היתה תקינה, לא טען זאת מעולם במפורש. למעשה, הוא כלל לא פירט בהגנתו מהי שיטת העבודה ומה לא היה תקין בה לטענתו. כל שהעיד בעניין זה, בחקירתו הנגדית, הוא כי כחדשיים לאחר תחילת ההסכם הבין שמש הו אינו תקין בהתנהלות (עמ' 8, ש' 13 ואילך). מה לא היה תקין - לא הסביר, ולדבריו - "אני הבנתי שמשהו לא תקין ולא הבנתי מה לא תקין." (שם, ש' 19).
רק במסגרת חקירתו החוזרת התבקש הנתבע על ידי בא כוחו להסביר - "מה השיטה ואיפה הכשלים בשיטה כמו שאתה הבנת אותם על מנת שביהמ"ש יוכל להתרשם ולהבין איפה הקושי ביישום במה שלימדו אותך והראו לך מה לעשות?" ואולם התנגדותו של ב"כ התובע לעדות זו התקבלה, משלא הועלו הטענות במסגרת העדות הראשית (עמ' 16, ש' 20 ואילך), ולא היה מקום להשלמת חוסר זה במסגרת החקירה החוזרת, שלא לכך נועדה.
"שיטת קיסר"
אודות "שיטת קיסר" הסביר התובע בחקירתו. לדבריו, השיטה מתמצית בניהול נכסים עבור לקוחותיו ובשיווקם (עמ' 25, ש' 22 ואילך); כיוון שהשירות הניתן ללקוח הוא מעבר לתיווך "סתם", הסביר, הוא לא נהג להציג את עצמו כמתווך בפני הלקוחות (עמ' 26, ש' 7 ואילך); עם זאת, כפר בטענת ב"כ הנתבע, כי אסר על זכייניו להציג עצמם כמתווכים (שם, ש' 25 ואילך).
אעיר, כי בטופס ביקורים ליום 21.1.2014, לקראת פגישתו של הנתבע עם מיכאל המתווך לגבי דירה ברח' ראש פינה, ניתנה לנתבע הנחייה מפורשת - "אל תגיד למתווך מאיפה הגעת" (עמ' 37, 39 לקובץ); אולם התובע לא נחקר בעניין זה ולא עומת עם ההנחייה האמורה, ומשמדובר באזכור יחיד של איסור מסוג זה, בנוסח כללי, לא מצאתי לנכון לייחס לו משקל רב.
תמיכה בעדותו של התובע באשר לשיטת ניהול הנכסים עבור הלקוחות באה בעדותו של שי חכים, העד מטעמו, זכיין העובד עם התובע מזה 12 שנים. חכים הסביר, כי ניהול הנכסים מתבטא במתן "חבילת שירותים" לבעל נכס, הכוללת עיצוב או "רענון" של הנכס, תיקונים ותחזוקה ככל שנדרש, פרסום הנכס למכירה/להשכרה ועלויות היעוץ המשפטי (עמ' 20, ש' 20 ואילך). העד כפר מכל וכל בטענות שהעלה בפניו ב"כ הנתבע, כאילו במסגרת הפרסום מציגים התובע וזכייניו מצג שווא לפיו חבילת השירותים ניתנת ללקוח ללא עלות, ואילו רק לאחר שהלקוח "בלע" את הפתיון, ההסכם עליו הוא חותם בסופו של דבר הוא הסכם שונה, לפיו עלויות השירותים חלה עליו (עמ' 21, ש' 18 ואילך). הנתבע, מאידך, לא הציג כל ראיה סותרת, כמו למשל הפרסומים המטעים, לטענתו, ההסכמים עליהם מוחתמים הלקוחות בניגוד למצג השווא שהוצג להם, או עדות של לקוח שנפל קורבן למצג השווא הנטען. גם מוצג נ/1, ממנו עולה כי עלויות תחזוקת הנכסים מוטלת על בעלי הנכסים, אין בו כדי לסייע לנתבע, שכן לא הוצגו הפרסומים לפיהם ניתנים שירותי התובע ללא עלות , ומכאן שלא הוכחה כל הטעייה. תיזה זו שהציג ב"כ הנתבע בפני העד נותרה, איפוא, טענה בעלמא ותו לא.
במסגרת חקירתו הנגדית הטיח ב"כ הנתבע בפני התובע כי "השיטה" היא כפי שנקבעה על ידי בית המשפט השלום בתל אביב (כב' השופט יאיר דלוגין) בת"א 37401-10-14 קיסר נ' רביבו [27.5.2018], תביעה שהגיש התובע נגד זכיין אחר שלו לשעבר.
בתמצית ייאמר, כי בפסק דין האמור נקבע, כי נדבך אחד של "שיטת קיסר" הוא כי התובע דואג לשפץ את הנכס, לרהט אותו ולדא וג לתחזוקתו השוטפת; הנדבך השני - והוא הבעייתי, לפי קביעתו של כב' השופט דלוגין - הוא כי הסכם התיווך עם הלקוח קובע, כי עמלת התיווך תהא כל סכום שיתקבל במכירה מעבר לסכום המבוקש על ידי הלקוח; סכום זה נקבע על סמך מידע חלקי או מטעה שמוסר התובע ללקוח, במטרה להעמיד את הסכום המבוקש על ידי הלקוח על סכום שהוא נמוך מהמחיר הריאלי של הנכס (אותו יודע התובע, מתוך המידע והנסיון שיש לו בשוק הנדל"ן, אך לא הלקוח, שחסר מידע זה); בדרך זו מנמיך התובע את ציפיותיו של הלקו ח וגובה עמלה שגובהה כגובה הפער בין הסכום המבוקש על ידי הלקוח ובין סכום המכירה הסופי. שיטה זו יוצרת, לפי קביעתו של כב' השופט דלוגין, ניגוד עניינים מובנה בין התובע ובין לקוחותיו, הן נוכח אי מסירת המידע המלא אודות המחיר הריאלי של הנכס ללקוח, בניגוד לחובת הנאמנות של התובע כ מתווך, והן כיוון שהתובע לא יביא, מן הסתם, בפני הלקוח הצעות השוות למחיר המבוקש על ידי ו או הגבוהות ממנו בשיעור שאינו מניב עמלה סבירה לתובע.
בחקירתו הנגדית, כאשר הוצגו קביעותיו של כב' השופט דלוגין בפני התובע, הוא הכחיש מכל וכל כי זוהי שיטתו או דרך הפעולה שלו (עמ' 28, ש' 19 ואילך). אדרבא, הוא טען כי בתוך 21 יום מיום חתימת הסכם עם בעל נכס נדרש האחרון להציג הערכת שמאי של הנכס וככל שזה שונה מהערכת המחיר הראשונית - משתנה בהתאם המחיר המבוקש הקבוע בהסכם (עמ' 29, ש' 11 ואילך).
כפי שציינתי לעיל, פסק הדין של כב' השופט דלוגין אינו יכול לשמש ראיה בתובענה זו; ראשית, משום שפסק הדין אינו חלוט והוא מצוי כעת בהליכי ערעור; שנית, וזהו העיקר, משום שהתשתית הראייתית עליה ביסס של כב' השופט דלוגין את קביעותיו לא הובאה בהליך זה. הקביעות שם התבססו על טענות, על עדויות ועל ראיות שהציגו הצדדים באותו הליך; לעומת זאת, במקרה דנא לא הביא הנתבע ולו שביב ראיה לקיומה של השיטה הנטענת. הנתבע לא סיפר מה כללה הכשרתו על ידי התובע ומה כללו ההדרכות. כאמור לעיל, הוא לא הציג פרסומים של התובע שיש בהם משום הטעיית הלקוחות או הכוללים הבטחות שכל מטרתן "ללכוד" את הלקוח ובסופו של דבר מתבררות כריקות מתוכן. הזכיין שנתבע באותו הליך ולקוחות שהולכו שולל , לכאורה, לא הובאו כעדים מטעמו. בדומה לא הביא כעדים מטעמו ולו אחד מארבעת הזכיינים מהתובענה בפרשת ארגמן הנזכרת בסיכומיו, ואף טעה, כאמור, בהבנת התוצאה הסופית של הסדר הפשרה בו נסתיימה אותה תובענה. הנתבע לא הניח כל תשתית ראייתית לעניין אי התקינות או הפסלות הנטענת בשיטה, זאת על אף שפרשת ארגמן באה אל סיומה בחודש נובמבר 2014 ואילו פסק הדין של כב' השופט דלוגין ניתן ביום 27.5.2018, כחצי שנה בטרם הוגש כתב ההגנה, ומהות הראיות שהובאו באותם הלי כים היתה נגישה לנתבע. בסופו של דבר, טענות הנתבע על השיטה ומהותה לא נטענו מעולם על ידי הנתבע עצמו ( אלא רק - בהרחבה, יש לומר - מפי בא כוחו בדיונים ובסיכומים) וממילא לא הוכחו.
האם מדובר בשיטה יחודית, פרי המצאתו הבלעדית של התובע? אינני מתרשמת כך. אכן, לתובע נטייה להעצים ולהאדיר את עצמו, את חברתו ואת שיטת הפעולה שלו. הוא מציג את חברת קיסר כרשת ארצית גדולה החולשת על עסקי הנדל"ן בכל הארץ, כאשר למעשה מדובר בעסק בינוני, ולפי עדותו של חכים - מונה לא יותר מאשר עשרה עובדים, כולל קבלני המשנה (קרי, בעלי המקצוע שמבצעים את התחזוקה השוטפת בנכסים), ומספר זכייניה אינו גדול; לאורך 12 שנות עבודתו של חכים עם התובע, כך העיד, הוא הכשיר בין 5 ל - 7 סוכנים בלבד (עמ' 18, ש' 2 ואילך; עמ' 24, ש' 17 ואילך).
התובע מציג את "שיטת קיסר" כיחודית ומקורית, מרבה בתשבוחות עצמיות מופרזות ומכנה בכינויים מרשימים פעולות פשוטות ובסיסיות, כגון "מתן פתרונות ייחודיים ללקוח" כשהכוונה לאחזק ת מבנים (עמ' 25, ש' 31-30); "דרך הפעולה שלנו היא הרבה יותר רחבה, יש לה קומות, תתי קומות, מדרגות. הדרך מאוד מורכבת שאם אני אסביר לך אצטרך להרוג אותך", כאשר הכוונה, למעשה, היא שיפוץ נכס העומד למכירה על מנת להפכו אטרקטיבי יותר לקונה הפוטנציאלי (עמ' 28, ש' 13 ואילך; עמ' 29, ש' 9); "פתיחת/פתירת חסמים" , כשהכוונה לשכנוע של הלקוח (מייל מיום 6.7.2014, עמ' 93 לקובץ).
למעשה, מבחינת גיוס נכסים ולקוחות, אין הבדל ממשי בין "שיטת קיסר" ובין פ עולותיו של מתווך מן השורה, כאשר כמוהו גם התובע מאתר נכסים ולקוחות מתוך אתרי אינטרנט יעודיים כגון יד-2, ווין-ווין ודומיהם (עדות חכים, עמ' 20, ש' 17).
בדומה, אין ממש בטענתו של התובע כי הוא המציא את המונח "ניהול מכירה" (עמ' 27, ש' 18). המושג "מנהל מכירות" הינו מושג עתיק יומין ואין לתובע זכות ראשונים בו. זאת ועוד, ניהול נכסים להשכרה על ידי חברת קיסר, מה שמעניק "ראש שקט" לבעלים, הינה פעילות מקובלת וידועה בענף הנדל"ן.
ואכן, סוג כזה של פעילות או שירות זוכה אמנם לביקוש. דוגמא לכך ניתן למצוא במייל שהועבר לנתבע ביום 17.12.2013 (עמ' 21 לקובץ), והכולל בתוכו מייל של משה מהטכניון, המחפש מנהל נכסים שידאג להשכיר את יחידות הנופש וידאג לפרסום ולנקיון (עמ' 22 לקובץ). כך עולה גם מהמייל של בעל דירות להשכרה ביקנעם, ישי: "ברשותי 2 דירות ביקנעם עילית ואני מעוניין בניהולן לצורך השכרה, היות ואני מתגורר בחו"ל (קפריסין). אחת הדירות כבר מאוכלסת ואת השניה עזב דייר לפני חודש (היא כבר משופצת ומחכה לדייר הבא). אהבתי את ההבטחה שנתתם באתר שלכם - אנא חזרו אלי בנוגע לניהול הדירות שלי." (מייל מיום 2.10.2013, עמ' 130 לקובץ).
האם הציג התובע בפני הנתבע מצג שווא באשר לשיטה?
הנתבע לא הוכיח טענה זו כלל. כאמור, הנתבע נמנע מלהסביר בכתב ההגנה ובתצהירו מה בדיוק הבטיח לו התובע, מה בדיוק לימדו אותו הוא וחכים ומה כללו ההדרכות וההכשרות שעבר. עדותו בעניין זה בבית המשפט היתה כללית ביותר ולא ירדה לפרטי ההכשרה (עמ' 13, ש' 12-11):
"שי הראה לי איך מדברים בטלפון עם אנשים. איך מוצאים ומוציאים מודעות מיד 2 ואתרי מכירות אחרים, איך להתקשר עם בעלי הנכסים ולקבוע איתם פגישות ולהציג את העסק."
הנתבע לא הבהיר איך הונחה להציג את העסק ולא הראה האם וכיצד היה בהנחיות הללו משום מצג שווא כלפי הלקוחות. לאור עדות כללית זו , לא ניתן לקבוע כל מימצא עובדתי ביחס למצג שהוצג בפני הנתבע, לא כל שכן ביחס לשאלה, האם היה זה מצג שווא.
זאת ועוד, על אף הטענה, כי כחדשיים לאחר תחילת ההתקשרות הבין שמשהו אינו תקין, הנתבע לא הראה כי פנה בשלב כלשהו לתובע, באותו מועד או לאחר מכן, ולמעשה - לכל אורך ההתקשרות בין הצדדים, בטענה כלשהי ביחס לשיטת העבודה, לאופי העבודה או להתנהלות כלשהי של התובע. הוא מעולם לא התלונן אודות פגמים בשיטה או על היותה בעייתית מבחינה מוסרית, ומעולם לא הביע חוסר רצון לשתף פעולה עם שיטה בעייתית כזו. גם בחקירתו הנגדית אישר, כי מעולם לא הלין בפני התובע כי השיטה אינה תקינה או כי יש לו הסתייגויות לגביה (עמ' 8, ש' 8 ואילך).
הנתבע גם לא גילה כל הסתייגות מפעילותה של חברת קיסר בעת שדיווח לתובע על מפגש שערך עם לקוח - קבלן בניין שביקש למכור מספר בתים במשמר הירדן, וכך כתב: "הם קנו, בנו ורוצים כמובן לעשות קופה. ניפגש איתם ונבדוק. יש להם חברת בניה שבונה בתים פרטיים בצפון ויש לו גם עוד כמה בתים לפי הבנתי. הוא התלהב מהשיטה ומהשירותים, אז צריך להלהיב אותו בפגישה ולסגור." (מייל מינואר 2014, עמ' 43 לקובץ). בהמשך כתב: "בכל מקרה אם הוא בונה בתים ורוצה להוריד את השיווק והמכירה שלהם מעצמו, ברור שאנחנו הפתרון." (עמ' 42 לקובץ).
לכך יש להוסיף, כי גם לאחר סיום ההתקשרות בין הצדדים לא תבע הנתבע את התובע על הפרת ההסכם על אף שזה הונה ורימה אותו, לשיטתו , ועל אף שלטענתו "האפיזודה שלי עם התובע גרמה לי להסתבכות כלכלית לא קטנה." (עמ' 12, ש' 28-27).
מעבר לדרוש - שכן הנתבע לא טען זאת במפורש - אבהיר, כי עצם דרישתו של התובע לקבל מהנתבע, כמו משאר זכייניו, דיווחים שוטפים על הפעולות שהם נוקטים במסגרת הסכם הזכיינות, לרבות שיחות הטלפון שקיימו ומספר הנכסים שעלה בידיהם לגייס, אין בה דבר פסול או בלתי ראוי. התובע, בתור בעל החברה, רשאי לעקוב אחר פעילות הזכיינים, בין השאר על מנת לברר את מידת תרומתם לפעילות העסקית המשותפת, שהרי הצלחתם - הצלחתו וכשלונם - כשלונו, וליתר דיוק - הפסדו. עוד אציין, כי הנתבע היה מודע לדרישה זו של התובע, שהיא כאמור דרישה לגיטימית, וזאת בעת התקשרותו עם התובע בהסכם הזכיינות, והסכים לה מעצם התקשרותו בהסכם.
למעשה, מעדותו של הנתבע בבית המשפט עולה, כי הסיבה לכך שהחליט לסיים את ההתקשרות עם התובע לא נבעה ממצג שווא, משיטה פסולה או בלתי הגונה או מדרישות בלתי אפשריות למתן דיווחים לתובע, אלא כי הבין כי אין לו את הכישורים המתאימים לפעול על פי שיטת השיווק של התובע, וכדבריו:
"אני ניסיתי בכל כוחי להרים את העסק הזה, להעשיר וללמדו מהתובע באמת ובתמים בצורה הכי תמימה והדיוטית ואולי גם אדיוטית והאמנתי שאני יכול יחד עם התובע להרים ולהתרומם אבל גיליתי על עצמי שאני לא יכול לעשות את זה. אני לא טוב בלדבר, אני לא טוב בלשכנע ולמכור את הפורמט של אבי. הוא קורא לזה שיטה. אני ראיתי שאני לא מצליח לעשות את זה. הסתכלתי על אבי ראיתי אדם מצליח גר בדירת פאר, נוסע במרצדס מפוארת אז אני גם חשבתי שאפשר להצליח שם וראיתי שזה כנראה לא התחום שלי. יש אנשים שלומדים איזה מקצוע באוניברסיטה, 3, 4 שנים יוצאים לשוק ופתאום מגלים שזה לא התחום שלהם, הם לא מצליחים בזה." (עמ' 16, ש' 4 ואילך).
ובהמשך:
"באתי באמת מתוך מקום ללמוד את השיטה של אבי שאח"כ מסתבר לי שהיא לא הייתה שיטה וזה לא הצליח לי וזה הכל." (שם, ש' 16-14).
עולה, איפוא, כי הנתבע ביקש לסיים את ההתקשרות עם התובע לאחר שנוכח לדעת כי הוא נעדר כישורי שיווק ומכירה, ההכרחיים לסוג הפעילות במסגרת הסכם הזכיינות, וכי פעילות זו כפי הנראה אינה מתאימה לו.
האם הוכיח הנתבע את טענותיו כי התובע הוא זה שחייב לו כסף?
טענתו של הנתבע, לפיה התובע חייב לו כסף עבור עסקאות שהביא לידי גמר לא הוכחה. אכן, שיק הבטחון הוגש לביצוע כשנתיים וחצי לאחר סיום ההתקשרות בין הצדדים, אולם אם אכן היה התובע חייב כספים לנתבע, ניתן היה לצפות כי זה ינקוט מהלך כלשהו לגביית החוב מיד עם סיום ההתקשרות ולא ישקוט על שמריו; כן ניתן היה לצפות כי יצרף להתנגדות ולכתב ההגנה מסמכים התומכים בטענה זו, כגון חשבוניות ומסמכים על העברות בנקאיות שבוצעו. יובהר, כי כל המסמכים הללו אמורים להימצא בידי רואה החשבון של הנתבע ולהישמר על ידיו לתקופה של 5 שנים, אשר טרם חלפה במועד הגשת ההתנגדות וכתב ההגנה. הנתבע לא הראה כי פנה לרואה החשבון בנסיון לקבל מסמכים אלו ונדחה.
כפועל יוצא, אין בידי לקבל את טענתו הנוספת של הנתבע - שכלל לא נטענה בכתבי הטענות, אלא עלתה על ידי בא כוחו רק בישיבה המקדמית - כי אי תשלום עמלות מתוך עסקאות הנדל"ן שנסגרו על ידי הנתבע פגעו במוטיבציה שלו להמשיך ולגייס נכסים ולקוחות. למעלה מן הצורך אבהיר, כי לא הובאה לגבי טענה זו ולו ראשית ראיה.
האם הוכיח הנתבע כי התובע הבטיח להחזיר לידיו את שיק הבטחון?
בין שאר טענותיו טוען הנתבע, כי התובע התחייב בפניו מספר רב של פעמים, לרבות בכתב, להחזיר לידיו את שיק הבטחון נשוא התובענה, אולם לא עמד בהתחייבותו זו. כראיה לטענה זו מבקש הנתבע להסתמך על תכתובת המייל מיום 6.7.2014 שצורפה לכתב ההגנה (מופיעה בחלקה גם בעמ' 96-90 לקובץ).
במייל שלו כותב הנתבע, בין השאר: "ההסכם בינינו הסתיים בסוף מאי 2014. יש אצלך צ'ק ביטחון שאני רוצה לקבלו בחזרה למען הסדר הטוב." והתובע משיב: "הלכתי איתך בטוב וגם הסברתי לך שכרגע הצ'יק יישאר אצלי לא בגלל שאני רוצה לתבוע אותך אלה אני נותן עוד הזדמנות ליחסים בינינו ולהשקעה הרבה שהשקעתי בך." [כך במקור - ט.מ.] על כך השיב הנתבע: "תסביר לי מה הכוונה בהזדמנות ליחסים בינינו בנוגע לצ'ק שאצלך?" והתובע ענה: "לגבי הצ'ק שלך אם הייתי רוצה לחפש סיבות לפרוע אותו הייתי מוצא ופורע."
במסגרת חקירתו הנגדית הסכים הנתבע, כי אין בתכתובת מייל זו התחייבות מפורשת של התובע להשיב לידיו את שיק הבטחון, אולם לטענתו הדברים נאמרו מספר פעמים בטלפון, בשיחות שלא הוקלטו על ידיו (עמ' 9, ש' 30-23). המסקנה המתבקשת היא, כי הנתבע לא הוכיח את טענתו בדבר הבטחתו של התובע להחזיר לו את שיק הבטחון, ואת טענתו כי התובע הפר הבטחה זו. כל שניתן להסיק מתכתובת זו היא, כי נכון לחודש יולי 2014 לא מצא התובע סיבה לפרוע את השיק.
האם הפר הנתבע את ההסכם, כטענת התובע?
בסופו של דבר, כשנתיים וחצי לאחר תום ההתקשרות בין הצדדים, מצא התובע סיבה לפרוע את השיק, מילא בו את סכום הפיצויים המוסכמים והגיש את השיק לביצוע בהוצאה לפועל. כאמור, בתצהירו טען, כי הינו זכאי לפיצויים המוסכמים כיוון שהנתבע הפר את הסכם הזכיינות בכל אלה: לא העביר דו"ח אקסל או דו"ח שיווק חדשי, לא הגיע להכשרות ולהדרכות, גילה יחס מזלזל כלפי עבודתו ולא השקיע בה את כל מרצו וזמנו, בין השאר משום שעבד במקום עבודה נוסף . בכך גרם לתובע נזק כפול - השקעת זמן ומשאבים לחינם והעדר רווחים בשל העדר פעילות עסקית מצד הנתבע. נבחן טענות אלו.
טענת התובע כאילו הנתבע עבד במקום נוסף במקביל לא הוכחה. הנתבע הכחיש זאת בנמרצות בחקירתו הנגדית (עמ' 9, ש' 31 ואילך). זאת ועוד, כפי שהסביר הנתבע, כיוון שענייני הנהלת החשבונות של הנתבע התבצעו על ידי רואה החשבון המשותף שלו ושל התובע וכיוון שעל פי ההסכם יש לתובע גישה לתיק הנהלת החשבונות של הנתבע (סע' 9 .5 להסכם הזכיינות), יכול היה התובע לברר ולוודא כי אין לנתבע הכנסות ממקורות נוספים (עמ' 10, ש' 6 ואילך). התובע לא הציג כל ראיה שתסתור את עדות הנתבע בעניין זה ואני מקבלת אותה במלואה.
טענת התובע כאילו הנתבע לא העביר לו דו"חות אקסל ופירוט שיחות חדשיים הוכחה בחלקה בלבד. העובדה שהנתבע לא שמר את המיילים בהם שלח לתובע נתונים אלו אין בה כדי להעיד כי אלו לא נשלחו. המדובר במיילים שנשלחו כשלוש וארבע שנים לפני פתיחת התיק בהוצאה לפועל , ומקובל עליי הסברו של הנתבע (עמ' 9, ש' 3) כי החליף מחשב ולא עלה בידו לאתר את המיילים (אציין, כי מדובר בתכתובת שהתבצעה מתיבת הדואר שהיתה תחת הדומיין של חברת קיסר). עדותו של הנתבע בעניין זה היתה מהימנה עליי.
לא זו אף זו: מהמיילים שצירף התובע עצמו עולה, כי הנתבע שלח מידי פעם דו"חות לתובע, לדוגמא, במייל מיום 1.7.2013 (עמ' 118 לקובץ) ובמייל מיום 5.9.2014 (עמ' 10 8 לקובץ), בו ביקש התובע לעבור איתו על הדו"חות ששלח. יחד עם זאת, ממספר רב של מיילים בהם מתזכר התובע את הנתבע בדבר הדו"חות אני מסיקה, כי הנתבע לא הקפיד על משלוח דו"חות בתדירות אותה דרש התובע, ולדוגמא: מייל של התובע בדבר נהלי משלוח הדו"חות מיום 31.10.2013 (עמ' 20 לקובץ), המופנה כנראה לכל הזכיינים, לרבות הנתבע. הנתבע עצמו הודה, כי "לא היה חזק" בדו"חות מחשב ובאקסל והלין על כך שהתובע כלל לא וידא כי הוא שולט במאטריה (עמ' 10, ש' 21); יש בכך משום הודאה בכך שלא הקפיד על משלוח דו"חות אלו.
אשר להדרכות ול"רענונים" : שוכנעתי כי בתחילה הצטרף הנתבע לתובע לפגישות עם לקוחות , על מנת ללמוד את שיטת העבודה במכירה ובהשכרה (למשל, תכתובת מייל בין השניים מיום 31-30.12.2013, עמ' 27-26 לקובץ); אולם התרשמותי היא כי בהמשך הנתבע לא הרבה להצטרף להדרכות ול"רענונים", וכי היה על התובע להזכיר לו שוב ושוב כי עליו להשתתף בהם. כך, למשל, הודיע הנתבע כי לא יצטרף לתובע לביקור שנקבע לסוף אוקטובר 2013 (מועד מדויק אין עקב חלקיות התכתובת) בשל בדיקה של בנו (מייל מיום 29.10.2013, עמ' 18 לקובץ); בדומה דחה הצעה להצטרף לתובע ליום מרוכז של למידת העבודה בנתניה, מכיוון שהיו לו בדיקות בחיפה (מייל מיום 16.1.2014, עמ' 35-34 לקובץ). כן דחה הצעה של התובע להצטרף אליו ל"חידודים" משום שרכבו במוסך (מיילים מיום 3.2.2014, עמ' 64-63 לקובץ). תזכורת לגבי ימי רענון אישיים נשלחה לו במייל מיום 14.8.2014 (עמ' 107-106 לקובץ), ביום 17.8.2014 (עמ' 57 לקובץ), ביום 5.9.014 (עמ' 32 בת/1 וכן עמ' 108 לקובץ), ולגבי הכשרה - ביום 30.10.2014 (עמ' 61 לקובץ). תזכורות נוספות נשלחו במייל מיום 6.11.2014 (עמ' 125-123 לקובץ) ובמייל מיום 17.11.2014 (עמ' 126 לקובץ).
מאידך אציין כי לא מצאתי, למעט מקרים ספורים בלבד בתחילת ההתקשרות, כי נשלחה לנתבע הודעה על הדרכה או השתלמות ביום ושעה מסויימים ובנושא מסויים, בה נדרש לנכוח, וכי לא נכח, אלא מדובר בתזכורות כלליות, כי עליו להשתתף בהשתלמויות ובהדרכות, כאשר עולה הרושם כי אין מערך סדור ומובנה של הכשרות והשתלמויות, אלא מדובר, למעשה, בהצטרפות לתובע או לשי חכים לפגישות עם לקוחות ולמידה ישירה מהתנהלותם מול אלו .
אציין, כי לכל אורך התקופה, ולכל הפחות עד לחודש ספטמבר 2014, אז טען התובע בפני הנתבע לראשונה כי הוא מפר את ההסכם, לא התריע התובע בפני הנתבע ולו פעם אחת, כי אי משלוח דו"חות והשתתפות בהדרכות עולים כדי הפרה של הסכם, ומעולם לא העלה בפניו את האפשרות כי התובע יביא, לנוכח זאת, לסיום ההסכם ביניהם, כפי שזכאי היה אולי התובע לעשות על פי סעיף 14.2(יב) להסכם. אדרבא, לכל אורך ההתכתבות שצורפה, מדרבן התובע שוב ושוב את הנתבע לשנס מתניים, לעבור הדרכות, לשלוח דו"חות ובעיקר לגייס לקוחות.

אכן, מתחילת ההתקשרות ועד לסיומה פעל התובע באופן עקבי להעביר לנתבע נכסים ולקוחות פוטנציאליים, על מנת שהנתבע ימשיך בטיפול מולם באופן עצמאי, בהתאם למוסכם ביניהם. כך למשל העביר לו שטח של שני דונם בישוב כליל (מייל מיום 24.9.2013, עמ' 122 לקובץ); נכס להשכרה/למכירה ברח' האירוס בקרית חיים (מייל מיום 27.10.2018, עמ' 16 לקובץ); ניהול השכרת מחסן של לקוח בשם גדעון (מייל מיום 28.10.2013, עמ' 17 לקובץ); ניהול השכרה של יחידות נופש בטבריה (מייל מיום 17.12.2013, עמ' 21 לקובץ); אדמה חקלאית בקיבוץ אפק (מייל מיום 8.1.2014, עמ' 31 לקובץ); בית קרקע במשמר הירדן (מייל מיום 20.1.2014, עמ' 41, 45 לקובץ); 60 יחידות דיור בכפר ורדים (אותה תכתובת מייל); וילה ברח' הר ציון בקרית שמונה (מייל מיום 18.6.2014, עמ' 77 לקובץ); עסק למכירה בקריות (מייל מיום 18.6.2014, עמ' 84-81 לקובץ); נכס מסחרי בצ'ק פוסט (מייל מיום 14.8.2014, עמ' 106 לקובץ); נכס מסחרי ביבנאל (מייל מיום 31.8.2014, עמ' 58 לקובץ); דירה למכירה בקרית מוצקין (מייל מיום 2.12.2014, עמ' 112 לקובץ).
הנתבע, מנגד, לא יצא מגדרו על מנת לגייס בעצמו לקוחות ונכסים פוטנציאליים. כל ה"לידים" שלו הועברו אליו על ידי התובע, למעט מקרים ספורים בהם יזם הוא איתור נכס, כמו דירה למכירה בחדרה שפורסמה על ידי משה מטבריה (מייל ללא תאריך, כנראה בסביבות חודש אוקטובר 2013, עמ' 24 לקובץ).
בנוסף, הנתבע השתהה בטיפול ב"לידים" ובלקוחות, אשר לעיתים אף הלינו על כך בפני התובע, וזה בתורו דירבן שוב ושוב את הנתבע לפעול. כך למשל, השתהה הנתבע במתן תשובה לבעל דירות הנופש בטבריה, והתובע העיר לו בעניין (מייל מיום 19.12.2013, עמ' 22 לקובץ); ביום 2.1.2014 דיווח הנתבע לתובע על סגירת חוזה השכרה ברח' השקמה ביקנעם, אולם נדרשו לכך תזכורת ודירבון מצד התובע, בעקבות פנייה של בעל הנכס ישי מיום 30.12.2013, בו הוא מלין כי כבר עבר חודש מאז החתימה וטרם קיבל את החוזה (עמ' 30, 71-65 לקובץ); גם לגבי קרקע חקלאית בקיבוץ אפק נ אלץ התובע לתזכר ולדרבן את הנתבע (מייל מיום 8.1.2014). הנתבע כתב כי ילדיו חולים וגם הוא טרם החלים והבטיח לערוך מספר בדיקות ולתת לתובע תשובה. התובע השיב: "שיהיו בריאים [הילדים - ט.מ.]. הנושא הזה חוזר על עצמו. תשתדל לתת שירות יותר מהיר. גם ככה אתה לא עושה כלום כל היום גם לא טלפונים." (עמ' 33-31 לקובץ). מיילים נוספים בהם מדרבן התובע את הנתבע לקדם את אזור המכירות שלו ולקדם עסקאות הם מיום 7.4.2014 (עמ' 47 לקובץ), מיום 10.6.2014 ( עמ' 75 לקובץ) ומיום 19.6.2014 (עמ' 84 לקובץ). ביום 30.6.2014 (עמ' 80-78 לקובץ) כתב לו : "אני מזכיר שתתחיל לעשות טלפונים ולבוא לרענונים ככל שתצטרך. חבל לי שאתה לא עושה מספיק למען עצמך בהתאם למוסכם. יש לך פוטנציאל, חבל!! מחר אדגים לך שוב הכשרה בנושא חוזים מול לקוחות, פתירת חסמים וכו'. בהצלחה."
דוגמא נוספת למייל בו מדרבן התובע את הנתבע להגביר את פעילותו ומאמציו הוא מייל מיום 8.7.2014 (עמ' 97 לקובץ): "רוני שלום. אני עדיין מחכה. ללקוחות זה דחוף שתתחיל להביא לקוחות ואי אפשר למשוך את זה לעד. מה קורה עם זה?"
ביום 30.7.2014 כתב התובע לנתבע - "אנא תאם איתי יום לרענונים בהבאת לקוחות חדשים לאזורך, בדרכים חדשות. כי חייבים להכניס לקוחות חדשים.". ביום 13.8.2014 השיב הנתבע: "אני ללא רכב מספר ימים. נתאם פגישה בקרוב." והתובע השיב: " הכל נחמד אבל הדברים לא זזים. האוטו כבר לא טוב כמעט שנה. אני מקווה ששאר הדברים מטופלים. אני באמת הולך איתך הכי עדין שיש כדי שדברים יזוזו." (עמ' 104-100 לקובץ).
דוגמא נוספת מופיעה בעמ' 32 בת/1 ושוב בעמ' 108 לקובץ: "רוני שלום. בנושא מכירת המסעדה הבחור אומר שאתה בכלל לא בקשר איתו. לא מעדכן אותו בכלום לא בקשר איתו. ולא מביא שום אנשים. וכבר עבר מס' חדשים. ומעבר לזה הייתי רוצה לפגוש אותך לרענונים כפי שציינתי כבר מזמן לאחר בדיקת הדו"חות שלך.. אני מצפה לקבל דו"ח חשבוניות שיווק טלפונים תיק רו"ח ועוד לפי הרשום בהסכם של כל הזמן שלא סיפקת לפי ההסכם. לבדיקה שגרתית. כמו כן רוצה לשאול האם אתה עובד או עבדת מחתימת ההסכם בעוד עבודה למעט בקיסר?" (מייל מיום 5.9.2014).
חרף זאת, כאמור, לא מצא התובע לנכון להתריע בפני הנתבע כי התנהלותו זו עלולה להביא לסיום ההתקשרות ביניהם, להיפך: עד לרגע האחרון כתב התובע לנתבע שוב ושוב כי הוא מאמין שיש לו פוטנציאל וכי הוא ישמח אם ימשיך לעבוד בחברת קיסר:
" [...] וגם הייתי מאוד רוצה שתמשיך להביא לקוחות, ובשביל זה צריך לבוא לרענונים חיזוקים אני יעזור לך בכל מה שצריך.. שוק הקריות מחכה לך הוא חם רותח. חבל שאתה לא מנצל את המומנטום.." (מייל מיום 6.11.2014, עמ' 125 לקובץ).
כאשר נשאל על כך בבית המשפט השיב התובע :
"ש. [...] אם באמת ראית שהוא לא פועל למה לא לקחת סוכן אחר לאותו אזור ועד היום לא הבאת סוכן אחר לאותו אזור?
[...]
ת. [...] בזמנים הרלבנטיים להסכם הוא היה הסוכן ורציתי לתת לו בלעדיות, ז"א אני לא אקח 700 סוכנים שיהיה לו פרנסה. סיפקתי לו מספיק לידים אבל הוא לא הגיע להכשרות. בהתחלה הגיע להכשרות ואח"כ הוא הגיע רק ללידים שסיפקנו לו וישב בחיבוק ידיים ולא עשה כלום.
ש. אז למה לא החלפת אותו?
ת. ניסיתי לדרבן אותו. המטרה שלי זה להראות לזכיינים את הדרך לתת להם לידים, לדרבן אותם.
ש. שנה וחצי אתה רואה שהבנאדם לא עושה כלום, לא מביא לקוחות, לא מפרסם, לא עושה שום דבר, למה לא העפת אותו?
ת. מאחר והשקענו בו הרבה מאוד השקעות אני מצפה להכנסות. במקרה הזה הוא רק השתמש בלידים והרוויח על זה. כשאני לוקח זכיין ומשקיע בו כל כך הרבה המטרה שלי לתת לו עוד הזדמנות להראות לו את הדרך ולמרכז אותו והמטרה שלנו ביחד להצליח. אני לא לוקח זכיין כדי להעיף אותו." (עמ' 33, ש' 5 ואילך).

אכן, מעבר לעניין אי הגשת הדו"חות באופן סדיר ואי הגעה להדרכות ול"רענונים", במרבית המקרים נראה כי הנתבע פעל באופן כללי לקידום העסקאות, אם כי בעצלתיים, ערך בדיקות ואסף נתונים וגילה בקיאות בחומר, כפי שניתן לראות ביחס לדירות הנופש בטבריה (עמ' 23 לקובץ), לבית הקרקע במשמר הירדן (עמ' 46-40 לקובץ) ולדירות למכירה בקריות (עמ' 48 לקובץ), וכן לגבי יקנעם, קרית שמונה וקרית ים (עמ' 61-60 לקובץ). אף התובע עצמו כתב לנתבע - "לאחר שעשית ניתוח שוק כפי שלמדנו" (מייל מיום 6.7.2014, נספח לכתב ההגנה, עמ' 93 לקובץ) - משמע, הנתבע למד כיצד לבצע "ניתוח שוק"; באותה תכתובת כתב התובע לנתבע - "אני לא אמרתי שלא עשית כלום בנוגע לעסקאות. עשית מה שצריך לעשות בנושא זה."
כאמור, העברת נכסים פוטנציאליים לנתבע ופעילות מעשית של הנתבע לגבי הנכסים נמשכה גם לאחר התכתובת מחודש יולי 2014, בה נודע לתובע על כוונתו של הנתבע לסיים את ההתקשרות בסוף דצמבר של אותה השנה, ולמעשה עד לרגע האחרון. מכאן אני למדה כי אין ממש בטענת התובע, כי הנתבע התכוון לסיים את ההתקשרות עם התובע בטרם חלפה שנת ההסכם הראשונה ורק "משך זמן" על מנת שזו תחלוף, כדי להימנע מחיובו בפיצויים המוסכמים.
על רקע זה, קרי, התנהלותו הכללית המקצועית של הנתבע מצד אחד, ו מצד שני - הימנעותו של התובע מלסיים את ההתקשרות בשל קצב ההתנהלות הנמוך של הנתבע, מתוך אמונה כי יש לו פוטנציאל גבוה, אני מוצאת כי ההפרות עליהן מתבסס התובע כהצדקה לפרעון שיק הבטחון הינן שוליות ולא משמעותיות. אינני סבורה, כי אי הגשת דו"חות שוטפים באופן מסודר עולה כדי הפרה של "תהליכים הכרחיים לקיום ההסכם", כלשון סעיף 14.5 להסכם, המצדיקה את חיובו של הנתבע בפיצויים המוסכמים. מתוך היקף הפעילות המצומצם ביותר של הנתבע, כפי שעולה מתכתובת המיילים, נראה כי כפי הנראה לא נשלחו דו"חות שוטפים בעיקר משום שלא היה מה לדווח. בדומה, אינני סבורה כי הימנעותו של הנתבע מלהגיע להכשרות ול"רענונים", כאשר אלו מוזכרים שוב ושוב באופן כללי וסתמי במיילים, ללא ציון מקום ומועד ברורים ומפורשים לקיומם, מהווה הפרה משמעותית של הסכם הזכיינות.
בנוסף, לא הוכח כי הנתבע לא העביר לתובע את חלקו בהכנסותיו על פי ההסכם; אדרבא, בניגוד להסכם, לפיו הנתבע הוא זה שגובה את העמלות מהלקוחות ומעביר לתובע את חלקו (סעיפים 2.2-2.1, 11.2-11.1 להסכם הזכיינות), בפועל, וכפי שעולה מתכתובת המיילים, התובע הוא זה שקיבל את העמלות והעביר לנתבע את חלקו. למעשה, מתוך התכתובת שהוצגה, עולה כי העמלות היחידות שקיבל הנתבע הן מהסכם ההשכרה של הנכס ברח' השקמה ביקנעם, שהניב לצדדים עמלה חדשית בסך של 200 ₪ בצירוף מע"מ, מתוכם עמד חלקו של הנתבע על 120 ₪ בצירוף מע"מ לחודש. ראה בעניין זה מייל מיום 7.4.2014 (עמ' 48 ו - 73 לקובץ); מייל מיום 9.6.2014 (עמ' 76, 132 לקובץ) שעסק בעמלה לחדשים מרס-יוני 2014, סה"כ 480 ₪ לפני מע"מ (העברה בנקאית ע"ס 480 ₪ בוצעה ביום 7.7.2014 - עמ' 96 לקובץ); ומייל מיום 28.12.2014 (עמ' 38 ב ת/1) - עמלה לחדשים יולי-דצמבר, סה"כ 850 ₪.
מדובר, איפוא, בהפרות שוליות של ההסכם, רובן טכניות ולא מהותיות. אציין, כי מדובר בהפרות רחוקות עד מאוד מההפרות המשמעותיות להן טען התובע בתביעה נגד רביבו, כמו העובדה שרביבו לא החזיק ברשיון מתווך, הפרת התחייבותו לאי-תחרות, פרסום נכסים בשמו כמתווך עצמאי ולא כזכיין של חברת קיסר, אי דיווח על הכנסות מעסקאות נוספות שביצע, שימוש בהסכמים שנוסחו על ידי התובע ואי העברת כספים המגיעים לתובע על פי חלקו היחסי כמוסכם. אופי ההפרות שם רחוק מאופי ההפרות במקרה דנא כרחוק מזרח ממערב.
סיום ההתקשרות טרם זמנה
יחד עם זאת אני מוצאת, כי בכך שהנתבע ביקש לסיים את ההתקשרות שנה וחצי לאחר תחילתה, קרי, לאחר מחצית מתקופת ההסכם, ללא כל הסבר מפורש, נגרם לתובע נזק מסויים, ובעיקר בשל הסתמכותו על כך שהנתבע ישתלב בחברה ויחל להצמיח הכנסה משמעותית. לטענת התובע, הנזק מתבטא בהשקעה הכספית בהכשרתו של הנתבע, שירדה לטמיון, ובאי הצמחת רווחים מפעילותו העסקית.
אומר מיד: אין בידי לקבל את טענת התובע, כי השקיע כספים רבים לשם הכשרתו של הנתבע. התובע עצמו לא הראה מה כללה ההכשרה וההדרכה שהוא עצמו העביר, אם בכלל, לנתבע, מה היה היקפה, כמה שעות הקדיש לה ובאיזו עלות. אשר לשי חכים, אשר הוא זה שמונה כביכול על ידי התובע להכשיר את הנתבע, הוא הודה בעדותו כי בניגוד לנטען בתצהירו הוא לא קיבל עבור הכשרה זו תשלום נוסף או נפרד מידי התובע, אלא עשה זאת במסגרת עבודתו הרגילה בחברת קיסר, בגינה שולמה לו התמורה המוסכמת על פי ההסכם (עמ' 19-18); יש להצר על כך שבסיכומיו טען, משום מה, ב"כ התובע, כי תצהירו של חכים בעניין זה לא נסתר: נהפוך הוא.
עוד אציין, כי שתי החשבוניות שצורפו לתצהירו שי חכים (מס' 297 ומס' 315) זהות לחשבוניות שצורפו לתצהירו בתביעה נגד רביבו, כאשר גם בתביעה ההיא נטען כי אלו חשבוניות שהוציא עבור תשלום שקיבל מהתובע בתמורה להכשרתו של רביבו. לכך יש להוסיף, כי על החשבוניות נכתב "שיווק 8/13" ועל כן לא ניתן לייחסן לא לתשלום עבור הכשרתו של רביבו ולא לתשלום עבור הכשרתו של הנתבע. עדותו של חכים בעניין והשימוש בשתי החשבוניות בשני הליכים שונים שומטים את הקרקע מתחת לטענה זו של התובע, בדבר תשלום לשי חכים עבור הכשרתו של הנתבע.
אשר לנזק שנגרם לתובע עקב אי יצירת הכנסות בשיעור המצופה: יש קושי בטענה זו, שכן מצד אחד דורש התובע, כי הזכיין המתקשר עמו יהיה נטול כל נסיון בתחום הנדל"ן; מצד שני הוא טוען, כי השיטה מורכבת ומסובכת מאוד, ולראיה - גם לאחר ארבעה חדשי הכשרה לא הגיע עדיין הנתבע לרמת בקיאות כזו בה, שיתאפשר לו לסגור עסקאות באופן עצמאי (עמ' 28, ש' 14). כיצד, איפוא, מצפה התובע כי הזכיין יניב הכנסות משמעותיות תוך זמן קצר? בפועל, לאורך השנה וחצי בהן התקיימה ההתקשרות בין הצדדים, וחרף מעורבותו הישירה והאינטנסיבית של התובע - גיוס נכסים בעצמו והעברתם לנתבע והשתתפותו הפעילה בהבאת העסקאות לידי גמר - מספר העסקאות שנסגרו על ידי השניים הוא קטן, והתמורה בגינן נמוכה (העמלה כוללת של 200 ₪ + מע"מ לחודש בגין הנכס המושכר ברח' השקמה ביקנעם, הנזכרת לעיל ). על מנת לסבר את האוזן, בחישוב שנתי מדובר בעמלה לתובע בשיעור של 960 ₪ לשנה (40% מתוך 200 ₪ = 80 ₪ לחודש, שהם 960 ₪ ברוטו לשנה, לא כולל מע"מ).
לכך יש להוסיף, כי לא נקבעו בהסכם הזכיינות רמת הכנסה מינימלית שעל הנתבע להניב בפרק זמן מסויים, או יעדים שעל הנתבע לעמוד בהם במסגרת ההסכם, ומכאן שאין לומר כי הנתבע הפר את ההסכם בהקשר זה.
זאת ועוד, התובע לא הניח כל תשתית ראייתית לגבי גובה ההכנסה המצופה מהנתבע, על מנת להשוות אליה את שיעור ההכנסות שהניב בפועל, ובהתאם - לבחון האם לא עמד הנתבע בציפיות. לא הוצגו נתונים על הכנסות החברה בכלל, על הכנסות שמניבים זכיינים אחרים, אליהם ניתן היה להשוות את הנתבע, ואף לא על הכנסות הנתבע בפועל, שגם לגביה ן לא הובאו נתונים ברורים ולא נותר לי אלא לדלותם מתכתובת המייל החלקית .

מכל מקום, על רקע היקף פעילות הקטן העולה מהראיות שהוצגו , אינני סבורה כי תרומתו של הנתבע לחברת קיסר היתה כה משמעותית, עד כי הפסקת ההתקשרות טרם תום תקופת ההסכם - גם בהנחה שעם הזמן עשויה היתה תרומה זו להשתפר - מגיעה לשיעור הפיצויים המוסכמים המלאים. להערכתי, היא רחוקה משיעור זה עד מאוד.
סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970 מאפשר לבית המשפט להפחית את שיעור הפיצויים החוזיים המוסכמים - "אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה."
הסבירות, כך נפסק, נבחנת במועד ההפרה, וזאת תוך התחשבות במכלול הנסיבות הקשורות לכריתת החוזה ועל בסיס הגיון כלכלי והשכל הישר (ע"א 4630/04 קניונים נכסים ובנין בע"מ נ' בני יעקב נדל"ן בע"מ [13.12.2006], פסקה ח' לפסק הדין והציטוטים הרבים שם).
במקרה דנא, בהעדר נסיון בתחום הנדל"ן לנתבע מצד אחד, ותקופת ההכשרה הארוכה והמורכבת של לימוד "השיטה" מצד שני, לא היה לתובע יסוד לצפות להכנסה משמעותית מצדו של הנתבע, ודאי לא בשנת ההסכם הראשונה, אך גם לא בהמשך. מכאן, שהפגיעה באינטרס ההסתמכות שלו להכנסה צפויה גבוהה מצד הנתבע הינה פגיעה מוגבלת ומצומצמת. יש בכך כדי להשליך על בחינת הסבירות של גובה הפיצויים המוסכמים.
לכך יש להוסיף את העובדה, כי עם סיום ההתקשרות בין הצדדים לא טען התובע בפני הנתבע כי הפר את ההסכם, כי גרם לו נזק וכי בכוונתו לממש את שיק הבטחון שנתן לו. חלפה תקופה ארוכה בת כשנתיים וחצי עד אשר ה חליט התובע להגיש את השיק לביצוע - אמנם לא שלוש שנים וחצי כטענתו השגויה של הנתבע, אולם בשיהוי ניכר אשר עשוי ללמד על כי התובע ויתר על זכותו לממש את השיק. זאת ועוד, סעיף 15.5 להסכם הזכיינות קובע, כי שיק הבטחון יוחזר לידי הזכיין בתוך ששה חדשים ממועד סיום ההסכם. לכאורה, אין מקום להקפדה דווקנית על תנאי ההסכם בכל הקשור להתחייבויותיו של הנתבע (הגשת דו"חות והגעה ל"רענונים"), ומנגד אי עמידה בתנאי האמור בהסכם, כאשר זה נוגע להתחייבות של התובע. התובע כלל לא עומת בחקירתו הנגדית עם סתירה זו שבין האמור בהסכם ובין מועד הגשת השיק לביצוע בפועל; ועל אף זאת מצאתי לקחת זאת בחשבון בעת שקילת גובה הפיצויים המוסכמים.
לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל - חומרתן הקלה של הפרות ההסכם על ידי הנתבע, היקף ההכנסות הקטן שהצמיח הנתבע לתובע בתקופת ההתקשרות, המשך ההתקשרות עם הנתבע חרף זאת ואי עמידתו של התובע בתנאי סעיף 15.5 להסכם, אני מוצאת לנכון להעמיד את הנזק שנגרם לתובע בגין סיום ההסכם שנה וחצי מוקדם ממועד סיומו על סך של 3,500 ₪. אני סבורה כי סכום זה משקף את הנזק האמיתי שנגרם לתובע כתוצאה ממהלך ההתקשרות עם הנתבע ומסיומה במועד בו הסתיימה.
סוף דבר
לאור האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 3,500 ₪.
בשים לב להערותיי בסעיף 10 לעיל, אני פוסקת לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 2,000 ₪.
כיוון שהנתבע הפקיד בקופת בית המשפט סך של 12,892 ₪, אני קובעת כי סך של 5,500 ₪ מתוך סכום זה יועבר על ידי המזכירות לידי התובע באמצעות בא כוחו.
היתרה בסך של 7,392 ₪ תושב על ידי המזכירות לידי הנתבע באמצעות בא כוחו.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ואלו יעבירו העתק לתיק ההוצל"פ שבכותרת.

ניתן היום, ו' אייר תש"פ, 30 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.