הדפסה

בית משפט השלום בחדרה תא"מ 38010-12-18

בפני
כבוד ה שופטת יפעת אונגר ביטון

התובע והנתבע שכנגד (המבקש)

פרג' אללה עבאס

נגד

הנתבעים והתובעת שכנגד(המשיבה)

  1. אסאו מישלין
  2. שומרה חב' לביטוח בע"מ

החלטה

1. לתיק זה הוגשו תביעות הדדיות לפיצוי בגין נזקים שנגרמו בתאונת דרכים מיום
17.8.2018.
בפני בקשה להורות על עיכוב ההליכים בתביעה שכנגד לפי סעיף 5 לחוק הבוררות.

למען השלמת התמונה, זוהי לשון הסעיף:
"5. (א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות ו ביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.
(ב) בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה.
(ג) בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות".

2. טוען המבקש כי המשיבה היא חברת ביטוח, שבינה לבין חברות ביטוח אחרות נ כרת הסכם בוררות בתביעות שיבוב, בביטוח רכב (להלן: "אתנה"). במסגרת הסכם אתנה, התחייבו חברות הביטוח החתומות עליו: "שלא להגיש לבית משפט...תביעת שיבוב שסכסוך אודותיה יש למסרו למוסד הבוררות – וזאת בין אם תביעת השיבוב היא נגד המזיק ובין שהיא נגד מבטחו ...".

3. המבקש אינו מסתיר שסע' 6 לאתנה, מחריג את ההסכמה הנ"ל למקרה בו חברת הביטוח סברה בתום לב כי המזיק איננו מבוטח בביטוח רכב. במקרה כזה, אין חובה להפנות את התביעה למוסד הבוררות וניתן להגיש או להותיר את התביעה בבית המשפט. עם זאת, נטען כי החריג הנ"ל אינו חל בענייננו, משום שעובר להגשת התביעה שכנגד, ידעה המשיבה כי המבקש מבוטח בחברת הראל, ואף שלחה אליה דרישת תשלום ביום 12.9.18, עליה השיבה הראל ביום 2.10.18 (נספחים ב' ו-ג' לבקשה).

4. המשיבה טוענת, מנגד, כי המבקש בחר להגיש תביעתו (וגם את הגנתו שכנגד) ללא מעורבות המבטחת – חברת הביטוח הראל. משכך, לשיטתה, קנה בית המשפט את הסמכות לדון בשתי התביעות בצוותא חדא, מבלי לעכב ההליכים בתביעה שכנגד. זאת ועוד, המבקש לא טען בכתב ההגנה שכנגד לעיכוב הליכים. עוד צוין, שהמבקש לא גילה שהוגש נגדו כתב אישום בגין התאונה. המבקש, שלא טען בהגנתו דבר לעניין כיסוי ביטוחי או לעיכוב הליכים כאמור, החליט לפתע – נוכח ההליך הפלילי וכוונתו להודות באחריות לתאונה – להפעיל את פוליסת הביטוח שלו ולערב את המבטחת – הראל, וכעת הוא מעלה לראשונה את הטענה בדבר עיכוב ההליכים. לכן, בהתאם לסע' 5(ב) לחוק הבוררות, החמיץ המבקש את האפשרות לעתור לעיכוב ההליכים.

5. המשיבה טוענת כי שעה שהמבקש אינו צד להסכם אתנה, אין הוא יכול להסתמך עליו במסגרת בקשה לעיכוב ההליכים, כאמור בסע' 5(א) הנ"ל.

6. מוסיפה וטוענת המשיבה, כי לפי סע' 7.7 להסכם אתנה, מקום בו קיים בעל דין נדרש שאינו צד להסכם: "לא ידונו במסגרת המוסד לבוררות סכסוכים הנובעים מתביעות השיבוב".

7. כן נטען שקבלת הבקשה לעיכוב ההליכים בתביעה שכנגד, תביא לפיצול הדיון בין התביעה העיקרית לתביעה שכנגד, בניגוד לעיקרון ולרציונאל של תקנה 53(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. טוענת המשיבה כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את פיצול הדיון כאמור.

8. בתשובתו, חוזר המבקש על טענותיו ומתייחס לטענותיה של המשיבה: ראשית, נטען כי התנגדות המשיבה להליך הבוררות מקורו בחוסר תום לב שלווה את המשיבה עת החליטה להגיש תביעה שכנגד לבית המשפט, במקום להגישה למוסד הבוררות. שנית, לפי סעיפים 4-5 להסכם אתנה, המשיבה התחייבה להגיש תביעות שיבוב למוסד הבוררות, גם אם תביעתה היא כנגד המזיק, שהרי ידעה כי המזיק מבוטח בחברת הראל. שלישית, ראוי לדחות את הטענה שהיה על המבקש לטעון לעיכוב ההליכים במסגרת הגנתו, שכן אינו צד להסכם אתנה ופשיטא שלא יכול היה לדעת עליו. רק כאשר המשיבה פנתה לחברת הראל ביום – 25.3.20, עדכנה חברת הראל את המבקש בדבר קיומו של הסכם הבוררות. קבלת טענותיה של המשיבה עשויה להביא לידי כך שחברות ביטוח יפרו את התחייבותן להגיש את התביעות למוסד הבוררות, יגישו אותן רק כנגד המזיקים, ולאחר מכן יטענו כי אלה מנועים מלהעלות בקשות לעיכוב הליכים מחמת שלא טענו זאת בכתב ההגנה. אליבא המבקש זהו אבסורד שאין לקבלו, משום שכאמור המזיקים אינם מודעים להסכם אתנה ואינם יכולים לטעון לגב יו, אלא רק לאחר שעירבו (אם עירבו) את חברות הביטוח שלהם.

9. מוסיף המבקש ומפנה להוראות סע' 6 להסכם אתנה, על פיו, כאשר מתברר במהלך המשפט כי המזיק מבוטח, יעוכבו ההליכים והעניין יועבר לבוררות, כל עוד לא נקבע התיק להוכחות. יתר על כן, לפי לשון סע' 6 האמור, כל צד רשאי להגיש במקרה כזה בקשה לעיכוב הליכים, הוראה שיש בה להתגבר על המניעות לכאורה הנובעת מסע' 5(ב) לחוק הבוררות.

10. בעניין פיצול הדיון, טוען המבקש שאין מקום לטענת המשיבה, שעה שהיא עצמה נהגה חוסר תום לב בהגשת תביעתה לבית המשפט, מקום בו התחייבה להגישה עפ"י הסכם אתנה למוסד הבוררות. כמו כן, נטען שמחוקק המשנה צפה אפשרות שהתביעה העיקרית תמחק או תופסק וקבע במפורש שלא יהיה בכך נפקות לעניין התביעה שכנגד. מדובר בהליכים עצמאיים שאינם תלויים זה בזה. לפי פסיקה שאוזכרה בתשובת המבקש, אין עיכוב ההליכים בשל בוררות מופקע מחמת פיצול הדיון.

בהקשר לטענה זו, ולמען הסדר הטוב, הבהיר המבקש על פי החלטתי מיום 4.6.20, כי אמנם הפעיל את הפוליסה בחברת הראל וקיבל את תגמולי הביטוח ממנה לפי הוראות הפוליסה. על כן, תביעתו תמחק משום שאינו מעוניין לעמוד על הפסדיו (השתתפות עצמית וכיו"ב) בהליך זה. כך, בפועל, מתייתר ממליא הצורך לשקול את פיצול הדיון.

11. לאחר ששקלתי את טענותיהם של הצדדים, באתי לכלל מסקנה שדין הבקשה לעיכוב ההליכים להתקבל.

אמנם נקבע בסע' 5(ב) כי יש להביא את הבקשה לעיכוב ההליכים "לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה" ובענייננו הבקשה הועלתה בשלב מאוחר של ההליך. לכאורה החמיץ המבקש את ההזמנות לבקש את עיכוב ההליכים.

12. ברם, בפסיקה הוכרו מקרים בהם החמצת המועד לכאורה נבעה היעדר מידע. בע"א 4866/00 מדינת ישראל נ. חתמי לוידס, נדון מקרה בו הבקשה לעיכוב הליכים הוגשה לכאורה בשלב מאוחר של ההליך, אך קבע כי לא ניתן היה לצפות מבעל הדין שיטען טענה זו בהזדמנות קודמת נוכח המידע שהיה בידו. בהקבלה למקרה דנא, נטען כי המבקש, שאינו צד להסכם הבוררות, לא יכול היה לדעת כי המשיבה מחויבת להסכם אתנה, בו התחייבה שלא להגיש תביעת שיבוב לבית המשפט כאשר למזיק יש מבטחת. אני סבורה כי יש ממש בטענה זו וכי רק לאחר שהמבקש בחר לפנות למבטחת, חב' הראל, נודעו לו נסיבות הסכם הבוררות.
משכך, איני סבורה כי יש לזקוף את מועד העלאת הטענה לחובת המבקש.

13. טענה המשיבה שלמבקש אין זכות עמידה לעתור לעיכוב ההליכים משום שאינו צד להסכם אתנה. אמנם לפי הרישא לסע' 5(א): "וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות...". יחד עם זאת לפי סע' 4 לחוק הבוררות:

"הסכם בוררות וסמכותו של בורר על פיו כוחם יפה גם לגבי חליפיהם של הצדדים להסכם, וסמכותו של בורר על פי הסכם בוררות מוקנית גם לבורר חליף, והכל כשאין כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם".

כלומר, הסכם בוררות חל גם ביחס לחליפי הצדדים. אני סבורה, כי במארג היחסים שבין מבטחת למבוטח, ניתן להתייחס לתביעה מושא חוזה הביטוח ביניהם (הפוליסה) כתביעה כלפי כל אחד מהם כחליפו של השני. ולמעשה, בתחום הביטוח, עיקרון השיבוב מגלם את חליפיות המבוטח והמבטח. הסכם אתנה קובע מפורשות, בסע' 5 שכל חברת ביטוח מתחייבת שלא להגיש לבית משפט כלשהו תביעת שיבוב שסכסוך אודותיה יש למסור למוסד לבוררות, וזאת בין אם היא מופנית כנגד המזיק ובין אם היא מופנית כנגד מבטחו. סעיף זה מדגיש ביתר שאת, את חליפיות המזיק והמבטחת.

על כן, אני סבורה כי למזיק זכות עמידה לעתור לעיכוב הליכים ולפנייה למוסד הבוררות כפי שהייתה רשאית לעשות זאת המבטחת שלו, לו הייתה התביעה מוגשת נגדה.

14. חיזוק לאמור, מצוי בסע' 7.2 להסכם אתנה, שם נקבע כי אחד החריגים לחובתה של חברת ביטוח להגיש תביעת שיבוב למוסד הבוררות, הוא: "אם בידי החברה הנתבעת יש תביעה שכנגד בסכום העולה על 100,000 ₪" שאז היא יכולה להודיע זאת למוסד הבוררות והוא, ככלל, לא ידון בתביעה שכנגד, אלא יפנה את כל הסכסוך (לרבות התיק העיקרי) לבית המשפט. מכל יש ללמוד, כי בעת שנערך הסכם אתנה ראו הצדדים לו (לרבות המשיבה) את האפשרות של תביעה שכנגד, אולם הגבילו את עצמם להעבירה לדיון בבית המשפט רק כאשר סכומה עולה על 100,000 ₪. מכאן כי תביעה נגדית בסכום נמוך מזה יכול וצריך שיתברר בפני המוסד לבוררות.

15. המסקנה כי המזיקים וחברות הביטוח שלהם הינם צדדים וחליפיהם, מתחייבת גם מהגיונם של הדברים. כך למשל, לטעמי, אם מבטחת של מזיק מגישה תביעת שיבוב כנגד חברת ביטוח אחרת למוסד לבוררות, מנוע המזיק לתבוע בנפרד, בבית המשפט, את אותם הנזקים. כך, באותה מידה, חברת ביטוח שהיא צד להסכם אתנה, המגישה תביעת שיבוב, מנועה מלהגישה לבית המשפט (למעט החריגים בסע' 7 להסכם) כנגד המזיק, שעה שבכוחה להגישה למוסד לבוררות עפ"י ההסכם. המבוטח שלה, בתור חליפה, כפוף גם הוא לפסק הבוררות ולא יוכל להגיש תביעה נפרדת לבית המשפט בגין אותם נזקים. תוצאה אחרת, תביא לאיון כוונת הצדדים להסכם אתנה לרכז את מקסימום התביעות במוסד לבוררות, ולהשתמטות ברורה מההתחייבות לתבוע במוסד לבוררות המצוינת בסע' 5 להסכם אתנה.

16. נותר לדון בפיצול התביעות - לאחר שהודע מפורשות כי בכוונת המבקש למחוק תביעתו בתיק העיקרי, נוכח הפעלת הפוליסה בחברת הראל וקבלת תגמולי הביטוח, ואי עמידתו על הפסדיו העקיפים (השתתפות עצמית וכו'), הדיון בשאלת הפיצול מתייתר, שכן התביעה בתיק העיקרי נמחקת.

17. לאור כל האמור מעלה, הבקשה לעיכוב ההליכים מתקבלת. התביעה העיקרית נמחקת. התביעה שכנגד תועבר לדיון במוסד הבוררות לפי הסכם אתנה.

18. נוכח התוצאה – ישא כל צד בהוצאותיו.

19. המזכירות תסגור את התיק.

ניתנה היום, כ"ח סיוון תש"פ, 20 יוני 2020, בהעדר.