הדפסה

בית משפט השלום בחדרה תא"מ 29662-09-16

בפני
כבוד ה שופטת יפעת אונגר ביטון

התובעת

ש. שלמה רכב בע"מ

נגד

הנתבעים

  1. אדם טייאר
  2. עמאש כרם

החלטה

תיק זה הועבר לטיפולי היום, עפ"י החלטת כב' סגנית הנשיא, כב' השופטת פנינה ארגמן.
בעבר, עת כיהנה בבית משפט זה, כב' השופטת הדסה אסיף, ניתן על ידה פסק דין לדחיית התביעה מחמת אי התייצבות התובעת לדיון שהתקיים ביום 12.11.18.

ראוי לציין כי עוד קודם לכן, הועבר ההליך לדיון בבית משפט זה, נוכח החלטת כב' הרשם נחשון מבית משפט השלום בירושלים, בדבר היעדר סמכות מקומית. טרם העברת הדיון כאמור, נדרש כב' הרשם נחשון לפס"ד בהיעדר הגנה שניתן כנגד הנתבעים. פסק דין זה בוטל לאחר הגשת בקשה לביטולו, ובהיעדר תגובת התובעת. נקבע כי שאלת ההוצאות תידון בהמשך ההליך.

עוד יצוין, כי בישיבה הנ"ל, לא התייצבו מטעם התובעת, לא בא-כוחה ולא העדה מטעמה. בית המשפט וב"כ הנתבעים (שהתייצבו עם עדיהם) היו נכונים להמתין להתייצבות, שכן בבוקר הדיון הוגשה הודעה לבית המשפט כי ב"כ התובעת מתעכבת בשל תקר בצמיג רכבה. דא עקא, לאחר חלוף למעלה משעה וחצי משעת הדיון, לא הייתה התייצבות. כאמור, ניתן פסק דין לדחיית התביעה, תוך חיוב התובעת בהוצאות.

ביום 16.9.20 הגישה התובעת לראשונה בקשה להורות על ביטול פסק הדין, שם התבקש בית משפט לבטל את פסק הדין לדחיית התביעה, ותחת זאת להורות על מחיקת התביעה. הבקשה הוגשה בלא תצהיר כמתחייב ומבלי לפרט מדוע הבקשה מוגשת באיחור כה ניכר. לפיכך, נדחתה בו ביום.

רק ביום 14.10.20 הוגשה הבקשה שלפני – היא בקשה להארכת המועד להגשת בקשה חדשה לביטול פסק הדין. בין היתר נטען, כי נודע לתובעת לראשונה על פסק הדין שניתן נגדה ביום 2.8.20, כתוצאה מפניית ב"כ הנתבע 1 בהתרעה טרם נקיטת הליכי הוצאה לפועל לגביית ההוצאות. עוד נטען כי התובעת החליטה להפסיק את ההתקשרות עם בא-כוחה דאג, שלא דיווח על פסק הדין ולכן, לאורך כל התקופה מאז ניתן ועד הגשת הבקשה, לא ידעה על קיומו.

ב"כ הנתבע 1 מתנגד לבקשה. לשיטתו התובעת התרשלה באופן חמור בניהול ההליך. כמו כן טען כי פנה אליה מספר רב של פעמים בדרישה לקיים את פסק הדין ולכן ידעה גם ידעה עליו.

בתגובה לכך טוענת התובעת כי התרעות הנתבע 1 נשלחו לכתובת אחרת, של חברת הביטוח ש. שלמה ולא אליה. לכן, כל ההתרעות לא התקבלו. רק כאשר ב"כ הנתבע 1 פנה טלפונית אל התובעת, ידעה היא כי ניתן נגדה פסק דין זה מכבר.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי דין בקשת התובעת להידחות. אין מקום להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין, משום שלא ניתנו טעמים מספקים לאיחור בהגשת הבקשה, וממילא לביטול פסק הדין. אנמק:

הגם שקשה לקבל את הטענה כי ארבעה מכתבי התרעה ששלח ב"כ הנתבע 1 לא התקבלו אצל התובעת, ולא הועברו אליה ע"י חברת הביטוח, אני יוצאת מתוך נקודת ההנחה כי אכן נודע לתובעת על פסק הדין, רק ביום 2.8.20.
דא עקא, רק ביום 3.9.20, הוגש יפוי כח לתיק ובקשה להחלפת הייצוג.

למרות השתהות של חודש מאז נודע על פסק הדין, הוגשה רק הודעה על החלפת ייצוג ואילו בקשה לביטולו הוגשה רק ביום 16.9.20. משמע – כי התובעת לא עמדה במועדים הקבועים בתקנות להגשת בקשה לביטול פסק הדין, גם לאחר שנודע לה עליו.
בקשה זו לא הוגשה כהלכה. היא הוגשה בלא תצהיר, מבלי לפרט כראוי את טעמי המחדל ומבלי להיכנס כלל ועיקר לשאלת סיכויי הצלחתה של התובעת בהליך. משמע, כי אף לו הייתה הבקשה נדונה לגופה, היה מקום לדחות אותה מחמת שלא התקיימו התנאים בדין, לביטול פסק דין מתוקף שיקול דעתו של בית המשפט.

גם לאחר שנדחתה הבקשה כאמור (ביום בו הוגשה), לא אצה לתובעת הדרך להגיש בקשה מתוקנת, או לבקש הארכת מועד להגשתה. חלף כמעט חודש נוסף, עד אשר התובעת הגישה את הבקשה דנא, שהוגשה ב- 14.10.20.

גם בבקשה שלפני אין כל הסר להשתהות התובעת ואין כל התייחסות לשאלת הארכת המועד. עפ"י תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, בימ"ש מוסמך להאריך מועד שנקבע בחוק ובתקנות, רק מטעמים מיוחדים שיירשמו. לא מצאתי כי התובעת נתנה טעם כזה, או כל טעם שהוא, המצדיק להאריך המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין.

למותר לציין שגם בבקשה דנא אין התייחסות לטעמי המחדל (מלבד האמירה כי לא ידוע לתובעת מדוע בא-כוחה לא התייצב לדיון), אין התייחסות לניסיונות לקבל על כך מענה מצדו (האם התובעת ניסתה לקבל הסבר, מתי נעשו ניסיונות ומה עלה בגורלם), ולא נטען דבר בקשר לסיכויי הצלחתה של התובעת בהליך.

אין כל נימוק מדוע יש למחוק את התביעה מחמת היעדר התייצבות התובעת לדיון ולא לדחותה כפי שאירע בפועל. אפנה בעניין זה את התובעת להוראות תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, לפי המוסמך בית המשפט לדחות את התביעה לבקשת נתבע שהתייצב ואילו התובע לא התייצב. התובעת לא התכבדה לנמק מדוע היה על ביתה משפט להסתפק במחיקת התביעה, מלבד הטענה כי לו הייתה התביעה נמחקת, הייתה פתוחה בפניה הדרך להגישה מחדש. במאמר מוסגר אעיר כי עסקינן בתביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו בתאונת דרכים מיום 31.12.2015. ספק אם העדים יוכלו להעיד עדות משמעותית בהתחשב בכך שחלפו מאז התאונה כחמש שנים.

לאור כל האמור, במצטבר, הבקשה להארכת המועד נדחית.
התובעת תישא בהוצאות לזכות הנתבע 1 בסך 2,000 ₪.

ניתנה היום, ב' חשוון תשפ"א, 20 אוקטובר 2020, בהעדר.