הדפסה

בית משפט השלום בחדרה תא"מ 25053-07-18

בפני
כב' הרשמת הבכירה טלי מירום

התובעת

מי חדרה בע"מ

נגד

הנתבעת

החברה לאיכות הסביבה - מי און בע"מ

פסק דין

התובעת, תאגיד המים, הניקוז והביוב של העיר חדרה, הגישה ללשכת ההוצל"פ בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב בסך של 22,368 ₪ בגין חוב נטען של הנתבעת עבור צריכת מים ואגרות ביוב בנכס המוחזק על ידיה, נכון ליום 31.12.17.
הנתבעת הגישה התנגדות לתביעה. בתצהירו של בעל השליטה בנתבעת, שהוגש כתמיכה בהתנגדות, נטען, כי הנכס נשוא התובענה נמכר בשנת 2008 במסגרת הליך כינוס נכסים. נטען, כי עירית חדרה היתה מודעת לשינוי זהות המחזיקים בנכס, את זאת ניתן ללמוד מהודעה שמסר ב"כ העיריה במסגרת הליך אחר, הנוגע בעיקרו לחוב ארנונה של הנתבעת לעיריה. לא הוצגה הודעה לעיריה מטעם הנתבעת על שינוי מחזיקים בנכס.
בבוקר המועד הקבוע לדיון בבקשה למתן רשות להתגונן הגיש ב"כ התובעת הודעה מוסכמת לפיה ניתנת לנתבעת רשות להתגונן, וכי התובעת תודיע בתוך 45 יום האם בכוונתה לתקן את כתב התביעה. לאור הודעה זו בוטל הדיון הקבוע והתיק עבר לטיפולי ונקבע לתזכורת פנימית ל - 45 יום מאוחר יותר לקבלת הודעת התובעת.
משלא הוגשה כל הודעה מטעם התובעת, ניתנה החלטה על הגשת כתבי טענות מותאמים לסדר דין מהיר, ראשונה התובעת ולאחריה הנתבעת, ועל קביעת מועד לישיבה מקדמית.

התובעת לא הגישה כתב תביעה מותאם לסדר דין מהיר בהתאם להחלטה האמורה.
ביום 15.7.19 בשעות הצהרים הגישה התובעת בקשה למחיקת הנתבעת ולתיקון כתב התביעה ללא צו להוצאות. בבקשה נטען, כי פרטי הנתבעת כמחזיקת הנכס הועברו אל התובעת מעירית חדרה עם הקמתה של התובעת בשנת 2008, וכי בהתאם לנתונים אלו, הנתבעת החזיקה בנכס עד ליום 6.10.15, ולא הודיעה על שינוי מחזיק; זאת כאשר התביעה נוגעת לחיובים שהצטברו עד לחודש יולי 2014.
בנסיבות אלו ביקשה התובעת למחוק את הנתבעת מכתב התביעה ולאפשר לה לתקן את כתב התביעה בתוך 60 יום, וכן להורות על ביטול הדיון הקבוע להיום; כל זאת ללא צו להוצאות, תוך שנטען כי הנתבעת עומדת על הוצאותיה.
הבקשה לא הועברה אל סל המשימות שלי עד לרגע כתיבת פסק דין זה, ועל כן, בהתאם לנהלים, לא ניתנה בה החלטה. בדיון היום טען ב"כ הנתבעת, כי אתמול בערב הגיש תגובה כתובה לבקשת התובעת, עם העתק לב"כ התובעת, אלא שעד לרגע זה אין מופיעה בתיק כל תגובה כאמור.
טענות התובעת
כאמור, התובעת מבקשת למחוק את התביעה נגד הנתבעת וליתן לה שהות בת 60 יום להגיש כתב תביעה מתוקן, וזאת ללא חיובה בהוצאות.
בדיון היום טענה ב"כ התובעת, כי התביעה הוגשה בהתאם לנתונים שהתקבלו מעירית חדרה, וכי ארך זמן עד אשר קיבלו את הנתונים מהעיריה, אם כי גם לפי הנתונים שבידיה כיום אין התובעת יודעת מי החזיק בנכס בתקופה הרלוונטית לחוב הנתבע. כן טענה, כי חרף נסיונותיה לא קיבלה נתונים על המחזיק בפועל גם מכונס הנכסים.
ב"כ התובעת טענה, כי בנסיון לצמצם את הוצאות הנתבעת ניסתה בשבועיים האחרונים להגיע להסכמה עם בא כוחה, לפיה היא תופיע בדיון הקבוע בשמו, ולעניין ההוצאות יוכל לטעון בכתב, אלא שלטענתה, ב"כ הנתבעת לא חזר אליה, אלא אדרבא, במתכוון הגיעו לדיון היום, הוא ונציג הנתבעת, על מנת שיוכל לטעון כי הוא זכאי להוצאות משפט.

טענות הנתבעת
לטענת הנתבעת, כל טענותיה פורטו כבר בשלב ההתנגדות, ובכל זאת עמדה התובעת על ההמשך ההליכים נגדה. נטען, כי הנתבעת הודיעה לעיריה על שינוי המחזיק בנכס, ואם זו לא העבירה נתון זה לתובעת, על התובעת להפנות טענותיה אליה. מכל מקום, טען ב"כ הנתבעת, כל הנתונים היו בפני התובעת זה מכבר, לרבות צו הכינוס שהוצג על ידי הנתבעת.
עוד טען ב"כ הנתבעת, כי התובעת לא קיימה את החלטת בית המשפט על הגשת כתב תביעה בסדר דין מהיר, כך שבכל מקרה לא ניתן היה להתקדם בניהול התובענה בדיון היום, בו היו צריכים להיות מונחים בפני בית המשפט כתבי הטענות המותאמים.
באשר להתייצבותו היום בבית המשפט, עם נציג הנתבעת, טען ב"כ הנתבעת, כי עשה כן משום שלא ניתנה החלטה הפוטרת אותו מלהתייצב.
דיון והכרעה
סבורני, כי לפתחה של התובעת רובצים לא מעט מחדלים בניהול התובענה. טענות הנתבעת כי היא איננה המחזיק וכי הכנס נמכר במסגרת כינוס נכסים עוד בשנת 2008 היתה ידועה לתובעת כבר ממועד הגשת ההתנגדות בחודש יולי 2018, לפני שנה בדיוק. לא הובהר אילו צעדים ננקטו מאז על מנת לנסות ולאתר את המחזיק בפועל בתקופה הרלוונטית לחוב הנתבע, ודומה כי פרק זמן של שנה די והותר בו על מנת לערוך את הבירורים הנדרשים. זאת ועוד, לבקשה שהגישה אתמול התובעת צורפה הודעת דוא"ל מאת מנהל מחלקת הגבייה בעירית חדרה מיום 10.12.18, הכוללת את היסטורית הבעלים לנכס נשוא התביעה. מכאן, שהנתונים הרלוונטים שהתבקשו מעירית חדרה נמסרו לתובעת כבר לפני שבעה חדשים, ועל כן לא היה מקום להגיש את הבקשה הנוכחית רק ערב הישיבה המקדמית שנקבעה זה מכבר.
זאת ועוד, התובעת לא מסרה הודעה לבית המשפט כפי שהתחייבה לעשות בהודעה המוסכמת שהגישה ביום 1.11.18 (אף זאת רק בבוקר הדיון בהתנגדות); התובעת גם לא הגישה כתב תביעה בסדר דין מהיר בהתאם להחלטה מיום 16.12.18.
משורת מחדלים זו עולות שתי מסקנות: האחת, אין מקום ליתן לתובעת ארכה להגשת כתב תביעה מתוקן. היה לתובעת די והותר זמן לערוך את כל הבירורים בשנה התמימה שחלפה ממועד הגשת ההתנגדות ועד היום. עד היום אין ברשותה מידע אודות המחזיק בפועל בתקופה הרלוונטית לתביעה, ואין מקום להותיר את התביעה תלויה ועומדת בבית המשפט עד למועד בו תאתר התובעת את המידע הדרוש, כאשר לא עשתה זאת עד היום. בנסיבות אלו, דין התביעה הנוכחית להימחק. התובעת תוכל להגישה מחדש נגד הנתבע הרלוונטי לכשתאתר אותו.
המסקנה השניה היא, כי על התובעת לשאת בהוצאות הנתבעת, בגין התגוננות בפני תביעה שהתבררה כתביעה שהוגשה לא נגד הנתבע הנכון , וכן בגין התייצבותם של ב"כ הנתבעת ונציגה בדיון היום. הצדק עם ב"כ הנתבעת, כי כל עוד לא ניתנה החלטה הפוטרת אותו מלהתייצב בדיון, היה עליו להתייצב אליו. באשר לנציג הנתבעת, זה היה חייב להתייצב בהתאם להוראות שניתנו בהחלטה מיום 16.12.18, המבוססות על הוראות תקנה 214יא(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.
בשקילת סכום ההוצאות בהן תחוייב התובעת לקחתי בחשבון, מחד גיסא, את שורת מחדליה שפורטו לעיל, ואת הפגיעה כתוצאה מכך באינטרס הציבורי, זאת על רקע חשיבותו הרבה של אינטרס זה כפי שבא לידי ביטוי בסעיף 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר הגם שטרם נכנסו לתוקף, ניתן ללמוד מהן על דרך ההתייחסות הראויה של ביהמ"ש למחדלים דיוניים הפוגעים באינטרס זה.
ראה בעניין זה ת"א (ת"א-יפו) 19158-05-16 מדינת ישראל - משרד הבריאות נ' פלוני [17.2.2019]; ת"א (מחוזי י-ם) 38158-02-16 גובראן נ' אבו חמיד (29.1.2019); ת"צ (מחוזי מר') 49673-11-15 גולדנר נ' אפלויג [6.12.2018]; ת"א (חד') 58496-04-18 נ.ע. לבה בע"מ נ' פלוני [27.2.2019].
מאידך גיסא לקחתי בחשבון את העובדה שההליך לא נוהל בפועל וכי התובעת הסכימה למחוק את התביעה נגד הנתבעת בשלב מקדמי יחסית, בטרם הוגש כתב הגנה, תוך חסכון בזמן שיפוטי יקר ובטרם נכפו עליה הוצאות נוספות. עוד אציין, כי לא הובאו בפניי נתונים או ראיות בדבר הוצאותיה בפועל של הנתבע ת, לרבות באשר לגובה שכר טרחת עורך דינה בגין ההליך כאן.
בשקילת כל אלה, ובשים לב לאמות המידה לפסיקת הוצאות משפט, כפי שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון בבג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רשיונות יבוא - משרד התעשיה, המסחר ואח', פ"ד ס(1) 600 [2005], לרבות בעניין המידתיות כאחד השיקולים בקביעת סכום ההוצאות, מצאתי לנכון לחייב את התובעת בהוצאות הנתבע ת בסך של 1,500 ₪.
סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
אשר על כן, אני מורה על מחיקת התביעה ועל סגירת תיק ההוצל"פ שבכותרת.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ואלו יעבירו העתק לתיק ההוצל"פ.

ניתן היום, י"ג תמוז תשע"ט, 16 יולי 2019, בהעדר הצדדים.