הדפסה

בית משפט השלום בחדרה תא"מ 19275-11-18

בפני
כב' הרשמת הבכירה טלי מירום

התובעת

גבי ברכה בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אבישי ריינמן ואח'

נגד

הנתבעת

מעוף פרופשיונל (מקבוצת מעוף) בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד מוני עזורה ו/או טלי פרידריך ואח'

פסק דין

התובעת, חברה למתן שירותי מטבע ונכיון שיקים, הגישה לביצוע בלשכת ההוצל"פ בתל אביב שיק על סך של 8,607 ₪, משוך על ידי הנתבעת, חברה להשמת כח אדם, ליום 8.8.2017.
הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השיק, בה טענה כי השיק נמשך לפקודת אחד מעובדיה הזרים בשם מלחז ממלדזה (להלן: העובד) כשכר עבודתו עבור חודש יולי 2017, וזאת בהתאם לדיווח שעות עבודה שקיבלה הנתבעת מהחברה בה הועסק העובד (להלן: החברה המעסיקה ), כפי שנהגה לקבל מידי חודש בחדשו. נטען, כי ביום 13.8.2017 הודיעה החברה המעסיקה לנתבעת, כי נפלה טעות בדיווחי שעות העבודה של העובד, וכי בפועל היה אמו ר לקבל שכר נמוך בהרבה. נסיונותיה של הנתבעת לאתר את העובד ולמסור לו את ההודעה לא צלחו. לאחר שהנתבעת וידאה, לטענתה, כי השיק טרם הופקד, היא נתנה הוראה לביטולו.
עוד טענה הנתבעת במסגרת ההתנגדות, כי השיק אינו ניתן להסבה, שכן אינו ערוך בנוסח "לפקודת.." אלא "שלמו ל..". מן הטעם הזה, וכן לאור ריבוי ה"קשקושים" על השיק, כך טענה, יש לקבוע כי אין לתובעת זכות תביעה מכח השיק וכי היא אינה אוחזת בו כשורה.
בסיום הדיון בהתנגדות, לאחר חקירת המצהירה מטעם הנתבעת, גב' מינה סקלאר (להלן: מינה), מנהלת סניף רחובות בנתבעת, נתנה התובעת את הסכמתה למתן רשות להתגונן, והתביעה עברה להידון בפניי בסדר דין מהיר. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, התקיימו ישיבה מקדמית וישיבות הוכחות ובסיומן סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.

טענות התובעת וראיותיה
מתצהיר עדותו הראשית של מנהל התובעת מר גבי ברכה (להלן: גבי) ומנספחיו עולה, כי ביום 11.8.2017 בוצעה עסקת נכיון לגבי השיק נשוא התביעה בין גיאורגי מטצ'רשווילי (להלן: גיאורגי), ובין התובעת עצמה, במסגרתה ניכתה התובעת לגיאורגי את השיק בניכוי עמלה בסך של 86 ₪. גבי הצהיר, כי במקרים רבים בעבר ניכו עובדיה של הנתבעת אצל התובעת שיקי משכורת שקיבלו מהנתבעת, ואלו הופקדו ונפרעו ללא כל בעיה, ועל כן לא הטיל ספק בתוקף השיק ובאמינות המושך. נטען, כי התובעת נטלה את השיק, שסחירותו לא הוגבלה, בתום לב ובמהלך העסקים הרגיל, כאשר היה שלם ותקין על פי מראהו, ונתנה עבורו תמורה, ומכאן שהינה אוחזת כשורה בשיק. לתצהיר צורפו קבלת הנכיון מיום 11.8.2017 וכן רשימה של 22 שיקים שנמשכו על ידי הנתבעת ואשר נוכו על ידי התובעת בין החדשים פברואר-אוגוסט 2017.
במסגרת עדותו בבית המשפט אישר גבי, כי השיק, כפי שהוצג לפרעון בבנק, אינו נושא חתימה וחותמת של התובעת, וזאת בניגוד לנהלי העבודה השוטפים שלה, מבלי שהיה בידו לתת לכך הסבר. הוא העיד , כי התובעת ניכתה את השיק בחברת ציקורל, אף היא חברה לנכיון שיקים, כפי שהיא פועל ביחס לשיקים רבים, לרבות שיקי משכורת עובדים דוגמת השיק נשוא התביעה, ומטעם זה מופיעה חותמתה של חברת ציקורל על גב השיק. גבי העיד, כי העביר את השיק לחברת ציקורל ביום בו ניכתה אותו התובעת (11.8.2017), שחל ביום ששי, או לכל המאוחר ביום ראשון שלאחריו (עמ' 15, ש' 15 ואילך).
גבי העיד, כי על פי רוב הוא נוהג להתקשר אל מושך השיק ולוודא כי הוא תקין וכי ניתן להציגו לפרעון. לדבריו, כיוון שהתובעת ניכתה מספר רב של פעמים בעבר שיקי משכורת של הנתבעת שנתנה לעובדיה הזרים, ואשר הנתבעת אישרה לו טלפונית כי הם תקינים וכי ייפרעו, הוא הסתפק בכך ולא התקשר אל הנתבעת בכל פעם שהגיע לידיו שיק כזה , כמו גם במקרה של השיק נשוא התביעה (עמ' 15, ש' 31 - עמ' 16, ש' 1 ואילך). לדבריו, נוהגת התובעת לנכות מספר רב של שיקי משכורת, והשיק נשוא התביעה הוא שיק המשכורת הראשון שסורב (עמ' 17, ש' 12-11).
עוד העיד גבי, כי התובעת נוהגת ליטול גם שיקים שמועד פרעונם חלף לפני ימים ספורים, זאת מתוך הבנה כי אלו שיקים שנמסרו לעובדים זרים, המגיעים לנכותם בסוף השבוע ומציגים תלוש שכר, וכן לאור נסיון העבר לפיו לא היתה בעיה בהצגת שיקים אלו לפרעון (עמ' 16, ש' 29 ואילך).
גבי העיד, כי העובד הגיע ביחד עם גיאורגי לביצוע העסקה, אולם משום שלא היה בידיו דרכון, אלא צילום שלו בלבד, נעשתה העסקה מול גיאורגי שכן הציג הדרכון, ובהתאם הונפקה קבלת הנכיון על שמו (עמ' 17, ש' 1 ואילך).
טענות הנתבעת וראיותיה
מטעם הנתבעת הוגש תצהירה של מינה סקלאר, בו הסבירה את אופן התשלום לעובדיה הזרים של הנתבעת, קרי, על פי דיווחי השעות שנמסרו לה על ידי החברה המעסיקה. היא הצהירה, כי הנתבעת שילמה לעובדים את השכר בשיקים לבקשתם, ומתוך רצון לסייע להם לפרוע את שכר עבודתם, מתוך ידיעה כי אין להם חשבונות בנק. היא חזרה על האמור בתצהיר ההתנגדות בדבר דיווח השעות השגוי שקיבלה מהחברה המעסיקה , עד לגילוי הטעות בדוא"ל ששלחה החברה המעסיקה לנתבעת ביום 13.8.2017. נטען, כי במקום שכר של 2,522 ₪ בלבד שולם לו שכר של 8,607 ₪, בשיק נשוא התביעה. נטען, כי עם גילוי הטעות ניסתה הנתבעת להשיג את העובד טלפונית, על מנת להחליף את השיק השגוי בשיק בסכום השכר הנכון, אלא שהדבר לא עלה בידה. על כן ניתנה הוראת ביטול לשיק השגוי והונפקו שני שיקים חליפיים בסכום השכר הנכון. שיקים אלו הוצגו לפרעון ונפרעו.
מינה חזרה על טענתה בהתנגדות בדבר העדר יכולת ההסבה של השיק. כן העלתה טענה נוספת, שלא נטענה במסגרת ההתנגדות, לפיה כיוון שהשיק נמסר לתובע יום לאחר מועד פרעונו, הרי שהתובעת נטלה אותו לאחר שחלף זמנו , ומכאן שאינה אוחזת בו כשורה.
במסגרת עדותה בבית המשפט אישרה מינה, כי לא עלה בידה ליצור קשר עם העובד מיד עם גילוי הטעות בסכום השיק, וכי למעשה חודש זה - יולי 2017 - היה חודש העבודה האחרון של העובד אצל הנתבעת (עמ' 5, ש' 1 ואילך) . היא אישרה, כי הנתבעת מודעת לכך שהעובדים הזרים נוהגים לנכות את שיקי-המשכורת שלהם בחברות נכיון, משום שלרובם אין חשבונות בנק (עמ' 5, ש' 21 ואילך; עמ' 7, ש' 10 ואילך). עם זאת, נמנעה מלהשיב מדוע השיקים שמוציאה הנתבעת אינם ערוכים "למוטב בלבד", בטענה כי היא אינה עובדת בהנהלת החשבונות (עמ' 8, ש' 1 ואילך).

דיון והכרעה
ראש וראשון, התובעת הינה צד רחוק לעסקת היסוד בין הצדדים, שנערכה בין הנתבעת ובין העובד.
לטענת התובעת, הינה אוחזת כשורה בשיק ועל כן גוברת על כל פגם בזכות הקניין של צדדים קודמים לה ועל טענות ההגנה המועלות על ידי הנתבעת ביחס למערכת היחסים שבינה ובין הצד הקרוב לעסקת היסוד, העובד ( סעיף 37 לפקודת השטרות [נוסח חדש], להלן: הפקודה).
לזכותה של התובעת עומדות חזקת התמורה שבסעיף 29(א) לפקודה וחזקת האחיזה כשורה שבסעיף 29(ב) לה . הנטל לסתור חזקות אלו מוטל על הנתבעת. האם עלה הדבר בידה?
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת ראיותיהם, מסקנתי היא כי התשובה לכך שלילית ומכאן שדין התביעה להתקבל במלואה. להלן טעמיי.
זכות התביעה מכח השיק
אין בידי לקבל את טענת הנתבעת בסיכומיה, לפיה אין לתובעת זכות תביעה מכח השיק נשוא ההליך, שכן הוא אינו נושא את שמה או את חתימתה, אלא הוסב לידיה מחברת ציקורל לאחר שהשיק סורב. מעבר לכך שטענה זו הועלתה לראשונה בסיכומי הנתבעת - שהרי במסגרת ההתנגדות ותצהירה של מינה נטען רק להעדר עילת תביעה בשל "ריבוי הקשקושים" בגב השיק - אין בה ממש.
ראשית אציין, כי גבי מעולם לא מסר בתצהירו כי חתם על השיק טרם העברתו לציקורל ומכאן שלא סתר את תצהירו בבית המשפט כפי שטענה בפניו ב"כ הנתבעת במהלך חקירתו הנגדית (עמ' 15, ש' 26 ואילך).
מכל מקום, העובדה שהתובעת אינה חתומה בחתימת היסב על השיק, אין בה כדי להפקיע מידיה את זכות התביעה מכח השיק. ראשית, עולה כי עסקת הנכיון שבין התובעת ובין גיאורגי היתה עסקת נכיון ללא הסבה; השיק נמסר פיזית לידי התובעת - ראיה לכך מצויה בקבלת הנכיון מיום 13.8.2017 - אשר העבירה אותו לחברת ציקורל, וזו הסבה אותו בחתימתה על מנת להציגו לפרעון. מעצם העובדה כי השיק מוחזק פיזית בידי התובעת אנו למדים כי החזקה בו הושבה מידי חברת ציקורל לידי התובעת, תוך הטבעת חותמת ביטול ההיסב על גבי חתימת ההסב של ציקורל, כפי שהסביר גבי בעדותו (עמ' 15, ש' 15 ואילך). מכך שהחזקה בשיק הושבה לידיה של התובעת ניתן להסיק, מכח דיני החזקה במטלטלין, כי עסקת הנכיון בין ציקורל ובין התובעת בוטלה, וזכות התביעה מכח השיק שבה לידיה של התובעת.
כפי שטען איפוא נכונה ב"כ התובעת בסיכומיו, אחיזתה של התובעת בשיק הינה בגדר אחיזה של מוכ"ז: בסעיף 1 לפקודה מוגדר "אוחז" כ"מי שהוא הנפרע או הנסב של שטר או של שטר חוב ומחזיק בו, או מי שהוא המוכ"ז." ואילו "מוכ"ז" מוגדר בסעיף זה, כ"אדם המחזיק בשטר או בשטר חוב שהם בני-פרעון למוכ"ז." שטר בר פרעון למוכ"ז, על פי סעיף 7(ג) לפקודה, הוא "שטר שנאמר בו כך, או שטר שההיסב היחיד או האחרון שעליו, הוא היסב על החלק"; סעיף 33 לפקודה קובע כי "היסב על החלק אינו מפרש שום נסב, ושטר שהוסב כך הוא בר-פרעון למוכ"ז".
מאחר שאין חולק כי השיק נושא חתימת היסב של העובד , ומאחר שחתימה זו איננה מפרשת נסב, כלשונו של סעיף 33 לפקודה, דהיינו, אינה מציינת נסב ספציפי (כלומר, כי השיק מוסב לפקודת פלוני או אלמוני), אזי הופך השיק להיות בר-פרעון למוכ"ז; קרי, די ביסוד החזקה הפיזית בשיק על מנת לקיים את רכיב האחיזה שבדרישת האחיזה כשורה (ראה בעניין זה ת"א (ת"א) 40973-04-13 שיא שי עד בע"מ נ' א.פ.י. נתיב פיתוח בע"מ [8.2.2015]; תא"מ (חדרה) 35379-03-17 ר.פ.ז פרוייקטים ושירותים בע"מ נ' י. ינקוביץ, הנדסה בניין ופיתוח בע"מ [9.1.2019]).
אין בהעדרה של חתימת היסב של התובעת על גב השיק, איפוא, כדי לשלול ממנה את זכות התביעה מכח השיק, ועצם אחיזתה הפיזית בו יש בה כדי ללמד על ביטול עסקת הנכיון בינה ובין חברת ציקורל והחזרת זכות התביעה לידיה. לפיכך יש לקבוע כי התובעת הינה "אוחז" כמשמעו בסעיף 1 לפקודה, ולדחות את טענות הנתבעת בעניין זה.
אחיזה כשורה
סעיף 28(א) לפקודה מגדיר " אוחז כשורה" כמי שנטל שטר בתום לב ובעד ערך, כשהשטר על פי מראהו שלם ותקין, וטרם עבר מועד פרעונו.
הוכח בפניי כי התובעת נתנה תמורה בעד השיק וזאת על ידי נכיונו, קרי, על ידי מתן תמורתו בניכוי דמי הנכיון, כפי שעולה מ קבלת הנכיון שצור פה לתצהירו של גבי ומעדותו בעניין זה , אשר לא נסתרה.
הוכח בפניי כי התובעת, שנכיון שיקים הוא אחד מעיסוקיה, נהגה בתום לב, ומכל מקום הדבר לא נסתר על ידי הנתבעת: גבי העיד, כי שיקים רבים שנמשכו על ידי הנתבעת נוכו על ידי התובעת ללא כל בעיה, וכי לאחר שמספר רב של פעמים בהן התקשר אל הנתבעת על מנת לוודא כי השיק ניתן כנגד תמורה וכי ניתן לנכותו, וקיבל תשובה חיובית, לא המשיך לערוך בירור זה ביחס לכל שיק ושיק. לא היתה לו, בנסיבות אלו, סיבה לחשוד בפגם כלשהו בזכות הקניין של העובד ו/או של גיאורגי או בתקינותו של השיק נשוא התביעה. עדותו בעניין זה של גבי, אשר נתמכה ברשימת 22 השיקים שצורפה לתצהירו ולא נסתרה על ידי הנתבעת, מקובלת עליי במלואה.
אבהיר, כי אין בדין כל חובה המטילה על חברת נכיון לערוך בירור בדבר תקינותו השיק אל מול מושכו, גם אם בפועל רובן פועלות כך. לא זו אף זו, במועד עסקת הנכיון, 11.8.2017, לא ידעה עדיין הנתבעת על הטעות הנטענת בדיווח השעות, שהרי הדבר התגלה לה רק ביום 13.8. 2017; ומכאן, שגם לו היתה התובעת מבררת מול הנתבעת בטרם ביצוע עסקת הנכיון האם השיק תקין, יש להניח כי היתה מקבלת תשובה חיובית.
מכל האמור לעיל עולה, שיש לקבוע כי יסוד תום הלב של התובעת לא נסתר.
גבי מסר בתצהירו, כי התובעת אינה מקבלת לנכיון שיק שאינו שלם ותקין על פי מראהו. עוד העיד, כי לא הוסיף כל פרט על השיק והוא אינו נושא את חתימתו או את כתב ידו. גם עניין זה לא נסתר על ידי הנתבעת. מכאן ששיש לקבוע, כי השיק נמסר לתובעת כשהוא שלם ותקין על פי מראהו.
ולבסוף, לעניין מועד פרעונו של השיק: בין נימוקי ההתנגדות לא נטען כי השיק ניטל לאחר שעבר זמנו. טענה זו עלתה לראשונה בתצהירה של מינה, וככזו יש בה משום הרחבת חזית אסורה. זאת ועוד, הטענה נזנחה כליל בסיכומי ב"כ הנתבעת. למעלה מן הדרוש אציין, כי שיק הוא שטר בר פרעון עם דרישה (סעיף 73 לפקודה). סעיף 35 לפקודה קובע, כי שטר עם דרישה עובר זמנו לאחר זמן בלתי סביר. בפס ק הדין בע"א 346/77 המועצה המקומית מגדל העמק נגד ב.ש.ן חרושת ברזל בע"מ, פ"ד לא(3) 780 [1977] נקבע, בעקבות פסיקה אנגלית, כי "אורך חייו של שיק באופן סביר, אינו עולה על ימים אחדים. שבוע ימים אמר בית המשפט בעניין אחד, הוא זמן סביר לגביית שיק ונראה שתקופה ארוכה יותר חורגת מגדר הסבירות". (ראה גם ת"ת (תל אביב-יפו) 13683-09-09 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אורית דרי [7.12.2010]; תא"מ (נתניה) 26830-12-11 אליהו קצירי נ' פרנקה גזית [3.9.2014] , וכן ש' לרנר, דיני שטרות, מהד' שניה [2007], בעמ' 243-242).
בענייננו נטלה התובעת את השיק שלושה ימים בלבד לאחר זמנו, בגדר הסבירות, וכאשר - כאמור לעיל - לא היתה לתובעת כל סיבה לפקפק בתקינותו או בכך שייפרע, גם אם חלפו מספר ימים מאז נמשך, זאת לאור מהות השיק - שיק משכורת אותו נוהגים העובדים הזרים לנכות מספר ימים לאחר קבלתו, על פי רוב בסופי השבוע (עמ' 16, ש' 29 ואילך).
עולה כי התמלאו, איפוא, כל התנאים לאחיזתה של התובעת כשורה בשיק ולא עלה בידי הנתבעת לסתור חזקה זו.

סחירות השיק
גם טענתה העיקרית של הנתבעת בהתנגדות ובתצהירה של מינה, קרי, כי סחירותו של השיק הוגבלה מעצם כך שנערך בנוסח "שלמו ל..." ולא "לפקודת...", דינה להידחות. ההלכה בעניין זה ברורה: בע"א (מח' באר שבע) 36515-01-11 בנק דיסקונט לישראל נ' יעל וואיה [6.4.2011] דחה בית המשפט המחוזי את הטענה כי במילים "שלמו ל.." גילתה מושכת השיקים את כוונתה להגביל את סחירותם של השטרות, בקבעו כי בשונה מהמילים "למוטב בלבד", אין במילים "שלמו ל.." בכדי לקיים את הוראות סעיף 7(א) לפקודה, וכיתוב זה אינו מעיד על איסור העברת השטר או על כוונה שזה לא יהיה סחיר. בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה על ידי בית המשפט העליון (רע"א 3691/11 יעל וואיה נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ [14.8.2011]).
לא זו אף זו, בענייננו העידה מינה באופן מפורש, הן בתצהירה והן בעדותה בבית המשפט, כי הנתבעת נוהגת לשלם לעובדיה הזרים את משכורתם בשיקים ולא בהעברה בנקאית, וזאת מתוך ידיעה ברורה כי הם מנכים שיקים אלו בחברות נכיון משום שאין להם חשבונות בנק. למעשה, הטענה להגבלת סחירות השיק עומדת בניגוד מוחלט לעדות נציגתה של הנתבעת בעניין.
טענת ההגנה ביחס לעסקת היסוד
טענתה של הנתבעת לכשלון תמורה הינה טענה הנוגעת לעסקת היסוד בינה ובין העובד . טענה זו יפה למקרה בו הצדדים לשיק הם צדדים קרובים לעסקת היסוד, ולא כנגד אוחז כשורה, כבמקרה דנא. עם זאת ולמעלה מן הצורך, אתייחס בקצרה לטענות הנתבעת בהקשר זה.
טענתה של הנתבעת, כי השיק הוצא על יסוד דיווח שגוי לא הוכחה כדבעי. הודעת הדוא"ל של החברה המעסיקה שצורפה לתצהירה של מינה מתייחסת לשני עובדים שבטעות חושבו לגביהם שעות לא נכונות. שמותיהם של העובדים לא צויינו בדוא"ל, ולא צורפו הדיווחים - לא אלו השגויים ולא אלו המתוקנים. מכאן שלא ניתן לייחס מסמך זה לעובד דווקא. תלושי השכר שצורפו לתצהיר אין בהם כדי למלא את החסר. מטעם החברה המעסיקה לא הוגש תצהיר ונציגיה לא זומנו להעיד. העובדה שהתובעת משכה, לטענתה, שני שיקים נוספים לפקודת העובד מבלי שדאגה להחזיר לידיה את השיק השגוי, כנטען, יש בה כדי להחליש את הטענה בכללותה.
זאת ועוד, אין מדובר בכשלון תמורה מלא, אלא בכשלון תמורה חלקי בלבד; שהרי אין חולק כי העובד היה זכאי לקבל שכר עבור עבודתו בחודש יולי 2017, אם כי בסכום שונה מזה שנ כתב בשיק.
בכל אופן, לאור קביעתי לעיל, כי התובעת אוחזת כשורה בשיק, הרי שיש באפשרותה להתגבר על כל טענת הגנה של הנתבעת כנגד העובד, גם לו היתה זו מוכחת.
סוף דבר
לאור האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעת לא סתרה את חזקת התמורה ואת חזקת האחיזה כשורה של התובעת, ודין שאר טענותיה להידחות אף הן.
דין התביעה, איפוא, להתקבל במלואה.
אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את סכום השיק - 8,607 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועדו (8.8.2017) ועד היום, סך הכל - 9,018 ₪.
כן אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות ושכר טרחת עורך הדין לתובעת. בעניין זה ל קחתי בחשבון כי גבי לא התייצב לישיבת ההוכחות הראשונה (מטעמים רפואיים דחופים), ואילו ב"כ הנתבעת לא התייצבה לישיבת ההוכחות השניה (בשל טעות משרדית שנבעה מהעברת הייצוג). בשים לב לכל אלו אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות ושכר טרחת עורך דין לתובעת בסך כולל של 4,000 ₪, בערכי יום פסק הדין.
הסכום הכולל ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ואלו יעבירו העתק לתיק ההוצל"פ שבכותרת.

ניתן היום, ל' שבט תשפ"א, 12 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.