הדפסה

בית משפט השלום בחדרה תא"ח 27514-11-18

בפני
כבוד ה שופטת הדסה אסיף

תובעת

גניפר פיליפה קופר
ע"י בא כוחה עו"ד אפרים אליגולא

נגד

נתבעת
יהודית סויסה (לוי)
ע"י באי כוחה עו"ד שמואל לביא ועו"ד הדס גל- לוי

החלטה

1. בתיק זה הוגשה תביעה לפינוי מושכר בהתאם לפרק טז' 4 לתקנות סדר הדין האזרחי.

2. בתביעה צוין כי התובעת, שהיא אזרחית אנגליה, היא בעלת זכויות החכירה והחזקה הבלעדיים במקרקעין. עוד נטען בתביעה כי התובעת, שרכשה את הנכס בשנת 1984, מינתה בשנת 1992 את מר דוד בלס לטפל בכל עניין הקשור בנכסיה, לרבות בנכס נשוא התובענה וכי חתמה בהתאם על ייפוי כח כללי.

3. התביעה הוגשה באמצעות עו"ד אפרים אליגולא, וצורף לה ייפוי כח שנתן מר בלס לעורך הדין. עוד צורף לה צילום , של מה שנחזה להיות העתק נוטריוני של ייפוי כח כללי מיום 7/2/92 , ש עליו חתמה, כביכול, התובעת ובו ייפתה את כוחו של מר בלס, לטפל בענייניה. צורפו גם מסמכים נוספים, ובהם צילום דרכון של התובעת , שמספרו 432913 ואשר על פי הנתונים העולים ממנו הוצא ביום 14/4/86 והיה לכן בתוקף עד ליום 14/4/96, והוא ככל הנראה הדרכון שהוצג במעמד החתימה על ייפוי הכח הכלל י לבלס .

4. הנתבעת הגישה בקשה לסלק את התביעה על הסף. בבקשה טענה, כי יש למחוק את התביעה ולחייב בהוצאות את התובעת, או את עורך הדין של התובעת או את מיופה כוחה של התובעת, שהם שהגישו בשמה, כביכול, את התביעה. הנתבעת אף דרשה שבית המשפט יתנה הגשת תביעה חדשה, אם תוגש, בתשלום ההוצאות שייפסקו.

5. הנתבעת הפנתה בבקשתה לכך שלא צורף יפוי הכח עצמו, שכביכול ניתן למר בלס, אלא רק צילום של מסמך שכותרתו "אישור העתק". אותו "אישור העתק" נעשה בשנת 1997, ובו אישר הנוטריון כי צילום המסמך, שכותרתו "ייפוי כל כללי" ואשר צורף לאישורו, הוא העתק מדויק של המסמך המקורי, שהוצג בפניו.

6. הנתבעת הדגישה כי אף שאישורו של ההעתק נעשה על ידי נוטריון, לא הוצג אישור נוטריוני ליפוי הכח עצמו. הנתבעת טענה כי בנסיבות האלה, לא ניתן לראות באותו יפוי כח כללי מסמך מחייב.

7. עוד טענה הנתבעת, כי כאשר ייפוי הכח שמכוחו מגיש עורך הדין את התביעה, לא ניתן לו על ידי התובעת עצמה, אלא על ידי מר בלס, שטוען כי הוא מחזיק בייפוי כח מטעמה, יש לבחון את יפוי הכוח של מר בלס. מאחר שיפוי הכוח למר בלס הוא מלפני 20 שנה ויותר, ולאור התמיהות שעולות ממסמכי ייפוי הכח, לא ניתן לומר שהתביעה הוגשה כדין ויש להורות על מחיקתה.

8. הנתבעת הפנתה גם לכך שאף שנטען בכותרת התביעה כי מספר הדרכון הנוכחי של התובעת הוא 432913, לא יתכן שזהו דרכונה הנוכחי. זאת, משום שמדובר בדרכון שהיה בתוקף בעת שניתן ייפוי הכח, ודרכון לא ניתן לתקופה של יותר מ- 10 שנים.

9. לאור כל הדברים האלה, טענה הנתבעת כי ספק אם התובעת בכלל בין החיים ואין מקום לכן להותיר את התביעה כפי שהוגשה.

10. הנתבעת טענה גם כי התביעה אינה ראויה להידון לפי פרק טז' 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, מאחר שהיא בעלת זכויות של דיירת מוגנת, לפי הסכם מיום 6/4/83 שצורף לבקשתה. עוד טענה כי התביעה גם לא הוגשה על פי ההוראות שפורטו בפרק טז' 4 לת קנות, משום שלא צורף לתביעה תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת וגם לא תצהיר לעניין המסמכים, כנדרש בתקנה 215 ט (א).

11. מטעם התובעת הוגשה תגובה לבקשה. בתגובה נטען כי התובעת עודנה חיה, וכי אין ממש בטענות הנתבעת בדבר אי חוקיות יפוי הכח או התביעה שהוגשה מכוחו. עוד נטען בתגובה, עו"ד אליגולא מוסמך להגיש את התביעה בשם התובעת, לא רק מכוח יופי הכח שקיבל ממר בלס, אלא גם מכח כתב העברה שקיבל מעו"ד בשם נתי חלפין. נטען בתגובה כי התובעת הסמיכה את עו"ד חלפין לטפל עבורה בעניין המקרקעין נשוא התובענה, וחתמה לו על ייפוי כח. עו"ד חלפין , כך נטען, חתם על כתב העברה, שבו הסמיך את עו"ד אליגולא לפעול מטעם התובעת. ייפוי הכח לעו"ד חלפין, מיום 23/10/10, ומכתבו של עו"ד חלפין שבו הוא מעביר את הסמכויות מכח ייפוי הכח, אל עו"ד אליגולא, צורפו כנספח א' לתגובה.

12. לאור כל זאת, נטען בתגובה כי לא יכולה להיות מחלוקת על כך שעורך הדין אליגולא פועל מטעמה של התובעת, ויכול לכן לשמש בא כוחה בתובענה הנוכחית.

13. באשר לטענות הנתבעת אודות רכישת זכויות בדמי מפתח – טענה התובעת כי אף אם יש ממש בטענות אלה, אין מקום למחוק את התביעה, אלא לכל היותר להורות על העברתה לבית הדין לשכירות, ועל כל פנים, לטענת התובעת אין ממש בטענות הנתבעת בדבר שכירות מוגנת, והנתבעת גם לא הציגה אישור לכך שהיא משלמת דמי שכירות מוגנים או דמי שכירות כלשהם.

14. לכן, ביקשה התובעת לדחות את כל טענות הנתבעת וליתן לה פסק דין כמבוקש בתובענה.

15. בתשובה שהגישה הנתבעת היא העלתה טענות שונות גם כנגד ייפוי הכח לעו"ד חלפין ושבה והעלתה תמיהה לכך שהתובעת, שעל פי הנטען עודנה בחיים (אך לא הוצג אישור לכך), לא חתמה על ייפוי כח עדכני לעורך הדין אליגולא, שהגיש בשמה לכאורה את התובענה שבפני.

16. בדיון שהיה בפני ביום 29/4/19 אפשרתי לב"כ הצדדים להוסיף ולטעון בעניין הזה.
חרף שאלה ישירה שהפניתי לב"כ התובעת ובה שאלתי מדוע, לאור כל התמיהות והשאלות שהועלו בבקשה ותגובה, לא חתמה התובעת על ייפוי כח ישיר אליו, אף שהדבר יכול היה לסלק מיד את כל הטענות שהעלתה הנתבעת ביחס לייפויי הכח שהוגשו, לא היתה בפיו תשובה מניחה את הדעת (עמ' 1 שו' 21-23).
כאשר התבקש להתייחס לטענות הנתבעת, לפיהן התובעת אינה בחיים, ציין עו"ד אליגולא כי מר בלס הינו גיסה של התובעת, ונשוי לאחותה של התובעת, ומר בלס יודע אפוא שהיא בחיים והצהיר על כך בפני עורך דין אליגולא. עו"ד אליגולא ציין כי : "אין לי שום בעיה כי תוך שבוע ימים מהיום אפעל לצורך יצירת קשר ישיר ביני לבינה על מנת להפיס את רוחה של הנתבעת, שהתובעת בחיים" (עמ' 2 שו' 16-17).

17. לאחר ששמעתי את כל טענות הצדדים ושבתי ועיינתי בכל החומר שבתיק בית המשפט, ולאחר שהמתנתי שמא תוגש בקשה ו/או הודעה ו/או יוגשו מסמכים נוספים מטעם התובעת, כפי שניתן היה להבין שבכוונתה לעשות לאור דבריו של עו"ד אליגולא בעמ' 2 שו' 16-17, הגיעה העת להכריע בבקשה.

18. אני סבורה שיש ממש בטענות הנתבעת ולא ניתן להותיר את התביעה כפי שהוגשה.

19. בראש ובראשונה אציין כי לנוכח כל התמיהות כפי שפורטו לעיל בהרחבה, ואין צורך לשוב ולפרט ן, אכן קיים ספק ממשי אם התובעת עודנה בחיים. במיוחד הדבר נכון, כפי שבצדק ציין ב"כ הנתבעת, כאשר לא הוצג שום מסמך שיכול ללמד על כך שהתובעת עודנה חיה, וכאשר כל המסמכים שהוצגו בחתימה לכאורה של התובעת, הם מסמכים שנושאים תאריך מלפני שנים רבות, האחרון שבהם מלפני 9 שנים.

20. על פי הנטען בתביעה, התובעת מתגוררת בלונדון, ולכאורה לא צריכה היתה לכן להיות שום מניעה לכך שתציג מסמכים ו/או ראיות לכך שהיא חיה וכל שכן, שתחתום על מסמכים מעודכנים ובכלל זה ייפוי כח ישיר לעו"ד אליגולא.

21. ההתעקשות שלא לצרף ייפוי כח כזה, וההתעקשות שלא להמציא מסמכים מעודכנים, ובמיוחד בנסיבות התיק שבפני , ולנוכח התמיהות הרבות שהעלתה הנתבעת, מעוררת חשש ממשי שמא התובעת אינה בחיים. אם אינה בחיים, פג תוקפו של יפוי בכוח שנתנה למר בלס, וזאת אף בהנחה שמדובר במסמך תקף.

22. לכך יש להוסיף, כפי שבצדק ציין ב"כ הנתבעת, שישנו ספק ממשי בדבר תוקפו של אותו "יפוי כח כללי", שכן לא רק שלא הוצג בבית המשפט ייפוי הכח המקורי, גם לא הוצג עותק מקורי של אות ו "אישור העתק", כפי שצורף לכתב התביעה . לא זו אף זו, עו"ד אליגולא, אף הודה כי המקור של שני המסמכים האלה כלל אינו בידו (עמ' 3 שו' 24-25).

23. אם לא די בכך, לכתב התביעה לא צורפו מסמכי זיהוי עדכניים של ה תובעת. צורף לה, כאמור, רק צילום דרכון משנת 1986, צילום שככל הנראה הוא חלק מנספחי אותו ייפוי כח , שלא ברור אם נחתם בפני נוטריון (שכן רק אישור ההעתק נושא חתימת נוטריון).

24. עו"ד אליגולא, ככל הנראה בהיות ו מודע היטב לקושי שבאותם מסמכים כפי שצורפו לתביעה, צירף לתשובתו ייפוי כח אחר, וטען כי יש בו כדי להסמיך אותו לפעול בשמה של התובעת ולהגיש את התביעה הנוכחית.

אני דוחה טענה זו.

25. ראשית, משום שיש לבחון את התביעה על פי המסמכים שצורפו לה, ולא על פי מסמכים שצורפו לתשובה.

26. שנית, וזה העיקר, משום שצירופו של ייפוי הכח הנוסף, יותר משהוא מועיל להוכחת סמכותו של עו"ד אליגולא לפעול בשמה של התובעת, הוא מעורר שאלות נוספות ותמיהות נוספות:
א. אם יכולה הייתה התובעת לתת ייפוי כח לעורך דין חלפין שיפעל מטעמה, מדוע לא נתנה ייפוי כח לעו"ד אליגולא? מ דוע נדרש עו"ד אליגולא לפעול מכח שרשורים של ייפויי כח שמופנים אליו על ידי צדדים של ישיים, ולא על יפוי כוח שניתן לו על ידי התובעת ישירות? לתמיהה זו לא ניתן הסבר מניח את הדעת.

ב. אם הוסמך מר בלס לפעול בשמה ומטעמה של התובעת , ואם מכוח אותו יפוי הכח שנתנה , על פי הנטען, התובעת למר בלס יכול מר בלס למנות עורכי דין לפעול בשמה של התובעת, מדוע לא חתם מר בלס על יפוי הכח לעו"ד חלפין והתובעת עצמה חתמה על אותו ייפוי כח?

ג. מדבריו של מר בלס בדיון שהיה בפני, עולה כי כבר עשרות שנים שהתובעת לא היתה בארץ. מכאן שייפוי הכח שנתנה, לכאורה, לעו"ד חלפין, לא נחתם בארץ וספק אם הוא תקף בנסיבות האלה. זאת, לנוכח הוראות סעיף 91 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א – 1961 , שמורה כי:
"ייפוי כח שניתן בישראל לעורך דין לפעול בתחום הפעולות שיש להם קשר לשרות המקצועי שנותן עורך הדין ללקוח, לרבות קבלת כספים ודברים אחרים בשביל לקוחו בעניין כזה, שחתימת הלקוח עליו אושרה בכתב על ידי עורך הדין, אינו טעון אישור אחר, על אף האמור בכל דין" (הדגש שלי, ה.א.).
מאחר שייפוי הכח הנטען לא נחתם בארץ, הרי שלא ניתן להסתפק בכך שחתימת התובעת עליו אושרה על ידי עו"ד חל פין, ובהעדר אישור נוטריוני, ספק לכן אם מדובר בייפוי כח תקף. בהקשר זה אוסיף כי בייפוי הכח לא צויין היכן הוא נחתם, וככל הנראה לא בכדי.

ד. גם לא הוצג יחד עם ייפוי הכח, המסמך שבאמצעותו זוהתה התובעת בעת חתימתה על יו. בייפוי הכח עצמו נכתב שהתובעת מחזיקה בדרכון שמספרו 246938 – B , אלא שלא ייתכן שזהו הדרכון שהציגה בשנת 2010. זאת, משום שמדובר באותו דרכון שבאמצעותו נרשמו זכויות התובעת בלשכת רישום המקרקעין בשנת 1984.
משנת 1984 ועד לשנת 2010, שבה חתמה התובעת, כביכול, על ייפוי הכח לעו"ד חלפין, חלפו למעלה מ- 25 שנים. לא ייתכן איפה שבזמן חתימת ייפוי הכח היה אותו דרכון בתוקף, ולא ברור אפוא אילו מסמכי זיהוי תקפים, אם בכלל, הוצגו על ידה לעו"ד חלפין.

27. מכל הנימוקים כפי שפורטו לעיל, הגעתי למסקנה שלא ניתן לקבוע, ולו ברמה הנדרשת בהליך אזרחי, כי עו"ד אליגולא אכן מוסמך להגיש את התובענה בשמה ומטעמה של התובעת. זאת , אף מבלי שאדרש להכריע בשאלה אם, בהנחה שייפוי הכח לעו"ד חלפין היה תקף, יכול היה עו"ד חלפין להעביר את סמכויותיו מכוחו לעו"ד אליגולא (ראה טענות הנתבעת בעניין הזה בעמ' 3 לכתב התשובה).

28. התעקשותם של מר בלס ועו"ד אליגולא, להמשיך בניהול התובענה מבלי להציג מסמכים המוכיחים שהתובעת בחיים , ומבלי להציג מסמכים על כך שהתובעת מודעת לתביעה כפי שהוגשה ומסמיכה אות ם לטפל בתביעה בשמה ומטעמה, תוך ש הם מסתמ כים על מסמכי ם עתיקים שרב בהם הנסתר על הגלוי, אף שלכאורה לא צריך היה להיות שום קושי להציג אישורים ומסמכים מתאימים ישירות מידי התובעת, מביאה אותי לכלל מסקנה שיש לקבל את הבקשה כפי שהוגשה.

29. אני מורה אפוא על מחיקת התביעה. מאחר שלא שוכנעתי שהתובעת היא שעומדת מאחורי הגשת התובענה, אין מקום לחייב אותה בהוצאות הנתבעת, ויש לחייב בהן את מי שהגישו את התובענה כפי שהוגשה. אני מחייבת לכן את עו"ד אליגולא, יחד ולחוד עם מר בלס , בהוצאות הנתבעת בסכום של 3510 ₪.

המזכירות תעביר לצדדים עותק החלטה זו.

ניתנה היום, כ"ג אייר תשע"ט, 28 מאי 2019, בהעדר הצדדים.