הדפסה

בית משפט השלום בחדרה ת"ת 70588-11-20

מספר בקשה:3
בפני
כב' הרשמת הבכירה טלי מירום

המבקשת-הזוכה

קדוש ושות' משרד עורכי דין
ע"י ב"כ עוה"ד הילה סמורזיק ואח'

נגד

המשיבה-החייבת

אנאבל זמיר
ע"י ב"כ עוה"ד רונן לביא

החלטה

בפניי בקשת המבקשת-הזוכה להעברת הדיון בהתנגדות לבית משפט השלום בתל אביב.
רקע
המבקשת, שותפות עורכי דין, הגישה ללשכת ההוצאה לפועל בתל אביב בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב בסך של 28,256 ₪ - חוב שכר טרחה של המשיבה כלפיה, בגין ייצוגה במספר הליכים משפטיים בינה ובין בעלת דין (להלן: הצד-שכנגד), אשר חלקם מתנהלים עד היום.
נטען, כי המשיבה היתה מרוצה מאוד מהייצוג המשפטי ואף נתנה לכך ביטוי בהודעות דוא"ל ששלחה אל משרד המבקשת ובפרסומים שהעלתה ברשתות החברתיות, בהם שיבחה את באת כוחה ממשרד המבקשת, עוה"ד הילה סמורזיק. נטען, כי לאורך תקופת הייצוג שלחה המבקשת למשיבה מעת לעת חשבונות שכר הטרחה, ונענתה לבקשתה לפרוס את התשלום על פני חדשים ארוכים; ואולם, נטען, החל מחודש מרס 2020 חדלה המשיבה לעמוד בתשלומים להם התחייבה, ובחודש מאי 2020 ביקשה להפסיק את הייצוג. עם קבלת הודעת המשיבה כי היא מבקשת להפסיק את היצוג שלחה לה המבקשת דרישת תשלום על יתרת החוב, אך זה לא שולם. פנייה מבא כוחה החדש של המשיבה לקבלת כל מסמכיה נדחתה על ידי המבקשת, עד לאחר סילוק חוב שכר הטרחה. כיוון שגם מכתב התראה בטרם הגשת תביעה על סכום קצוב לא נענה, נאלצה המבקשת להגיש את התביעה.
לטענת המבקשת, בקשתה של המשיבה להפסקת ייצוגה על ידיה באה בעקבות פרסום בפייסבוק של עו"ד קובי כשדי, בא כוחה של הצד-שכנגד בהליכים שניהלה המשיבה, בו התייחס לאופייה ולמעשיה של עוה"ד סמורזיק, פרסום שהיה בו, לשיטתה של המשיבה, כדי להעמיד את עוה"ד סמורזיק במצב של ניגוד עניינים . לא זו אף זו, נטען, המשיבה הגישה תביעה בעניין זה נגד עוה"ד סמורזיק, תביעה שכל מטרתה - לטענת המבקשת - להלך עליה אימים נוכח דרישתה לסילוק חוב שכר הטרחה. המבקשת שללה מכל וכל ניגוד עניינים כלשהו בו מצויה עוה"ד סמורזיק, וכיוון ששכר הטרחה לא שולם - הגישה את התובענה.
המשיבה הגישה בקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות ולאחר כחודש ימים הגישה את ההתנגדות עצמה. לטענתה, עוה"ד סמורזיק חצתה את הקווים, מעלה באמונה ובגדה בשליחותה ובמקצוע עריכת הדין, בכך שיצרה קשר עם הצד-שכנגד והסתירה זאת מהמשיבה. בהמשך התברר למשיבה, כי עוה"ד סמורזיק הציעה לעוה"ד כשדי לייצג אותו ואת בתו בתביעת לשון הרע שהתכוונו להגיש נגד יאיר נתניהו, מה שהעמידהּ שוב במצב של ניגוד עניינים, והכל תו ך הסתרת הדברים מעיניה של המשיבה; במיוחד חמורים הדברים, טענה המשיבה, בשים לב לכך שבינה ובין עוה"ד כשדי מתנהלים הליכים משפטיים הנובעים מההליכים המשפטיים שלה מול הצד-שכנגד. עוד טענה המשיבה, כי המבקשת דרשה ממנה שכר טרחה מעבר למוסכם .
להשלמת התמונה יצויין, כי בתצהיר התמיכה לבקשה להארכת המועד הכחישה המשיבה את מסמכי מסירת האזהרה שבוצעו לה, כביכול, בכתובתה בבנימינה, שכן הינה מתגוררת בהרצליה; לטענתה, על אף שעוה"ד סמורזיק ידעה זאת היטב, היא שלחה בכל זאת, ובמתכוון, את מסמכי התביעה לכתובתה הקודמת של המשיבה בבנימינה.
לאור כל אלו, עתרה המשיבה להאריך לה את המועד להגשת ההתנגדות ולקבל את ההתנגדות.
הבקשה להעברת מקום הדיון
לאחר הגשת ההתנגדות הגישה המבקשת בקשה זו, להעברת הדיון בתובענה לבית המשפט השלום בתל אביב. לטענתה, בקשת הביצוע הוגשה ללשכת ההוצל"פ בתל אביב. במסגרת ההתנגדות ביקשה המשיבה כי ההתנגדות תידון בבית המשפט בחדרה, אולם לא ציינה את הטעמים לכך. בנסיבות אלו, טוענת המבקשת, ובהתאם להוראות תקנה 109ב(ג1) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם - 1979 (להלן: תקנות ההוצל"פ), בית המשפט המוסמך לדון בהתנגדות הוא זה שליד לשכת ההוצל"פ בה הוגשה בקשת הביצוע. עוד טוענת המבקשת, כי עם העברת ההתנגדות לבית המשפט חלות תקנות סדר הדין האזרחי ולא דיני ההוצל"פ, ועל כן תיקבע הסמכות המקומית על פי הוראות תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: תקסד"א-1984) או תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: תקסד"א-2018). כיוון שכתובתה של הנתבעת היא בהרצליה - כך על פ י תצהיר התמיכה שלה בבקשת הארכה; הסכמי שכר הטרחה מכוחם הוגשה התביעה נחתמו במשרדי המבקשת בהרצליה; המקום המיועד לקיום ההתחייבות, קרי, תשלום שכר הטרחה, אף הוא בהרצליה; והמחדל, קרי, אי תשלום שכר הטרחה, מקומו גם כן בהרצליה, הרי ש הסמכות המקומית, לשיטתה של המבקשת, נתונה למחוז תל אביב, בו מצויה העיר הרצליה.
המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, הבקשה אינה נתמכת בתצהיר, כוללת טענות חדשות, בבחינת מקצה שיפורים, ואף טענות עובדתיות סותרות. לטענתה, בבקשת הביצוע לא ציינה המבקשת מהו בית המשפט שלו הסמכות המקומית לדון בהתנגדות, ככל שתוגש, אולם כתובתה של המשיבה בבקשת הביצוע צויינה בבנימינה. לטענתה, תקנה 109ב ותקנה 109י(א1) לתקנות ההוצל"פ קובעות, כי אם לא צויינו הטעמים לכך שבית המשפט שליד הלשכה בה הוגשה ההתנגדות הוא המוסמך לדון בה, יראו כאילו בית משפט זה הוא המוסמך לדון בהתנגדות, ומכאן שיש לראות את בית המשפט כאן כבעל סמכות מקומית לדון בהתנגדות. נטען, כי הגם שבקשת הביצוע והאזהרה נשלחו אל כתובתה של המשיבה בבנימינה, הרי שכעת, ולראשונה, טוענת המבקשת טענה סותרת, ולפיה ה משיבה מתגוררת בהרצליה. גם טענותיה בדבר מקום יצירת ההתחייבות, המקום המיועד לקיומה ומקום המחדל הנטען, כולן טענות שעלו רק כעת ומעולם לא נזכרו בכתב התביעה. עוד טוענת המשיבה, כי הסכמי שכר הטרחה נשלחו אליה בדוא"ל, הודפסו בבנימינה, נחתמו ונסרקו שם ונשלחו בדוא"ל אל המבקשת. גם התשלומים ששולמו בוצעו בבנימינה, על ידי העברות בנקאיות לחשבונה של המבקשת. לאור כל אלו עותרת המשיבה לדחיית הבקשה, תוך חיוב המבקשת בהוצאות ושכר טרחת עורך דין.
דיון והכרעה
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מסקנתי היא כי דין הבקשה להתקבל. להלן טעמיי.
אכן, אין בהכרח זיקה בין הלשכה בה הוגשה ההתנגדות ובין בית המשפט המוסמך לדון בה: על פי תקנות ההוצל"פ, יש לחייב שתי אפשרויות להגיש את התנגדותו (ת' 109ב(ב) לתקנות ההוצל"פ ): האחת - באותה הלשכה בה הוגשה בקשת הביצוע, ואז שמורה לו הזכות לבקש, במסגרת ההתנגדות, כי רשם ההוצל"פ יעביר את ההתנגדות אל בית המשפט המוסמך, ובלבד שיפרט את הטעמים לכך שזהו בית המשפט המוסמך (ת' 109ב(ג1) לתקנות ההוצל"פ); והשניה - להגישה בלשכה שליד בית המשפט המוסמך לדון בתובענה על פי כללי הסמכות המקומית שב תקסד"א, תוך שהוא מציין מדוע בית משפט זה מוסמך לדון בתובענה (ת' 109ב(ג) לתקנות ההוצל"פ). אם לא ציין מדוע, יראו אותו כאילו טען כי בית משפט זה הוא בית המשפט המוסמך ( ת' 109ט לתקנות ההוצל"פ). הוראות זהות נקבעו גם ביחס לבקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות (תקנות 109י(א), (א1), (א2) לתקנות ההוצל"פ). לשון התקנות מלמדת, איפוא, כי כיוון שנתונה לחייב אפשרות הבחירה היכן להגיש את ההתנגדות או את בקשת הארכה , הרי שאם לא פירט בה לאיזה בית משפט, לשיטתו, נתונה הסמכות המקומית, הרי שהוא מוחזק כמי שהגיש את ההתנגדות ללשכה שליד בית המשפט בעל הסמכות המקומית.
במקרה דנא, ממסמכי ההתנגדות עולה, כי המשיבה הגיש ה את הבקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות בלשכת ההוצל"פ בתל אביב, וזאת ביום 23.11.2020. בקשת הארכה עצמה נושאת בכותרתה את שם לשכת ההוצל"פ בתל אביב. גם בהחלטתה של כב' רשמת ההוצל"פ בתל אביב מיום 23.11.2020 נכתב כי - "החייב הגיש הבקשה זו ללשכה זו לפי תקנה 109ב..." [ההדגשה אינה במקור - ט.מ.]. חותמת לשכת ההוצל"פ בחדרה המוטבעת על גבי בקשת הארכה ועל גבי תצהיר המשיבה היא מיום 29.11.2020, לאחר העברת התיק ללשכה זו לצורך העברתו לבית המשפט בחדרה. עולה, איפוא, כי ההתנגדות הוגשה באותה לשכה בה הוגשה בקשת הביצוע.
בטופס הנלווה ציינה כי בית המשפט המוסמך לדון בהתנגדות הוא זה בחדרה. על אף דרישת תקנות ההוצל"פ, הטעמים לכך לא פורטו, לא בטופס הנלווה ואף לא בבקשת הארכה עצמה, בה לא נתבקשה העברת הדיון לבית המשפט המוסמך, לא צויין איזהו בית המשפט המוסמך, ועניין הסמכות המקומית לא הועלה בה כלל. לא למותר לציין, כי עניין הסמכות המקומית, ונימוקים לכך שבית המשפט כאן הוא המוסמך לדון בהתנגדות, לא הועלו גם במסגרת ההתנגדות עצמה, שהוגשה כחודש ימים לאחר הגשת בקשת הארכה.
חרף העדרם של טעמים כאמור לעיל העבירה כב' רשמת ההוצל"פ את העניין לבית המשפט כאן. נימוקים לכך לא ניתנו בהחלטתה, אולם איש מהצדדים לא הגיש ערעור על החלטה זו ובית משפט זה אינו מכהן כערכאת ערעור על כב' הרשמת.
מכל מקום, בין אם בקשת הארכה הוגשה בלשכת ההוצל"פ בתל אביב ובין אם בלשכת ההוצל"פ בחדרה, החלטת רשם ההוצל"פ על העברת עניין לבית משפט מסויים אינה סוף פסוק, ותמיד שמורה למי מהצדדים הזכות להעלות בבית המשפט אליו הועבר העניין טענה להעדר סמכות מקומית, אם סבור הוא כי בית משפט זה נעדר סמכות מקומית לדון בעניין.
הסמכות המקומית לדון בתובענה
ראש וראשון, התקנות הרלוונטיות לקביעת הסמכות המקומית לדון בהתנגדות הן תקסד"א-1984, אשר היו בתוקף הן במועד הגשת בקשת הביצוע והן במועד הגשת ההתנגדות.
בחינת החלופות השונות בתקנה 3 לתקסד"א-1984 מלמדת, כי הסמכות המקומית לדון בהתנגדות נתונה הן לבתי המשפט במחוז תל אביב והן לאלו שבמחוז חיפה .
מקום מגוריה של המבקשת הוא - על פי האמור בסעיף 5 לתצהירה - בהרצליה. אציין, כי מענה של המשיבה בבקשת הביצוע, כמו גם מקום מסירת האזהרה, התבססו על מענה הרשום במשרד הפנים, כפי שעולה מתמצית הרישום, נכון ליום 20.5.2020, שצורפה לבקשת הביצוע, קרי, בנימינה-גבעת עדה. אולם משהצהירה המשיבה כי הינה מתגוררת בהרצליה - ואין נפקא מינה האם הצהירה זאת אך ורק כתמיכה בטענתה לנסיון מכוון מצדה של המבקשת להכשיל את ביצוע המסירה - הרי שיש בכך כדי לבסס את התקיימותה של החלופה בתקנה 3(א)(1) לתקסד"א-1984.
גם החלופה שבתקנה 3(א)(2) לתקסד"א-1984 בדבר מקום יצירת ההתחייבות מתקיימת בענייננו : מתיאור אופן ההתקשרות בין הצדדים בתשובתה של המשיבה עולה, כי היא חתמה על הסכמי שכר הטרחה בביתה בבנימינה, ואילו עוה"ד סמורזיק חתמה על ההסכמים בשם המבקשת במשרדיה בהרצליה, כאשר המסמכים הועברו בדוא"ל. עסקינן, איפוא, בדרך התקשרות אלקטרונית לגביה ניתן להקיש מהוראות תקנה 3(א2) לתקסד"א-1984, לפיהן בתובענה הנוגעת ל התקשרות באינטרנט תיקבע הסמכות המקומית על פי מענו/עסקו של התובע או מענו/עסקו של הנתבע, ומכאן שעל פי חלופה זו נתונה הסמכות המקומית הן למחוז חיפה והן למחוז תל אביב.
החלופה שבתקנה 3(א)(3) לתקסד"א-1984, שעניינה המקום המיועד לביצוע ההתחייבות, מצביעה אף היא על כי הסמכות המקומית נתונה לבתי המשפט במחוז תל אביב. הלכה פסוקה היא כי המקום המיועד לביצוע התחייבות הוא במקום מושבו של התובע, כפי שפורשו סעיפים 44(א) ו - 61 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (רע"א 6920/94 לוי נ' פולג, פ"ד מט(2) 731 [1995]; רע"א 11180/08 עיריית מודיעין נ' ארד [6.5.2009]); רע"א 1372/16 חברת יציקות מק שלי בע"מ נ' גורסקי [20.7.2016]).
לא אחת נפסק, כי זכות הבחירה בין החלופות הרלוונטיות שבתקנה 3 לתקסד"א-1984 מסורה לתובע, הרשאי לבחור בחלופה התואמת ביותר את צרכיו, ובלבד שזו מתקיימת כדין (בר"ע 253/72 ג'והן ווקר ובניו בע"מ נ' נשיונל דיסטילרס בע"מ, פ"ד כז(1) 361 [1973]; ע"א 530/12 יעקובוביץ נ' זיאס [28.2.2012]; רע"א (מחוזי מרכז) 8331-12-17 גלידת שטראוס בע"מ נ' אבן [9.1.2018]). אין בהוראות תקנות ההוצל"פ כדי להפקיע זכות זו מידי התובע.
מכאן, שעל אף שהסמכות המקומית נתונה הן לבתי המשפט במחוז חיפה והן לאלו שבמחוז תל אביב, הרי בשים לב לכך שזכות הבחירה נתונה לתובע, ובענייננו - למבקשת, יש להיעתר לבקשתה ולהורות על העברת הדיון לבתי המשפט במחוז תל אביב.
סוף דבר:
הבקשה להעברת הדיון מתקבלת.
המזכירות תעביר את התיק והחלטה זו לכב' נשיא בתי המשפט השלום במחוז תל אביב.
הדיון הקבוע בפניי ליום 29.6.2021 מבוטל.
המשיבה תישא בהוצאות ושכ"ט עורך דין למבקשת בגין הבקשה בסך כולל של 2,500 ₪.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ה' אדר תשפ"א, 17 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.