הדפסה

בית משפט השלום בחדרה ת"ט 36134-03-20

מספר בקשה:4
בפני
כב' הרשמת הבכירה טלי מירום

המבקשת-הזוכה

פלורה ג'יבלי

נגד

המשיב-החייב

בנימין רחמים

החלטה

בפניי בקשת המבקשת-הזוכה להעברת הדיון בהתנגדות לבית משפט השלום בירושלים.
רקע
המבקשת הגישה ללשכת ההוצאה לפועל בירושלים בקשה לביצוע שיק שטחון עליו חתם המשיב, שנועד להבטחת התחייבויותיו על פי הסכם שכירות בין הצדדים, לפיו שכר המשיב דירה בעיר חריש מידי המבקשת.
המשיב הגיש התנגדות בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים, לשם הוגשה בקשת הביצוע, תוך שהוא מבקש כי הדיון בהתנגדות יתקיים בבית המשפט השלום בחדרה. במסגרת ההתנגדות ובתצהירו של המשיב נטען, כי בית משפט השלום במחוז חיפה הוא המוסמך לדון בהתנגדות . הנימוקים לכך לא פורטו.
הבקשה
המבקשת הגישה בקשה לסילוק ההתנגדות על הסף. לטענתה, ההתנגדות הוגשה בניגוד להוראות תקנה 106 לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם - 1979 (להלן: תקנות ההוצל"פ), שכן לא הוגשה לבית המשפט שליד לשכת ההוצל"פ אליה הוגשה בקשת הביצוע ואף לא לבית המשפט המוסמך לדון בהתנגדות. לטענתה, בסעיף 13(13) להסכם השכירות בין הצדדים נקבעה תניית שיפוט ייחודית , לפיה הסמכות לדון בסכסוך בין הצדדים נתונה באופן בלעדי לבית המשפט בירושלים.
המשיב לא השיב על הבקשה והמועד לכך חלף.
דיון והכרעה
דין הבקשה להידחות .
אכן, על פי תקנות הוצל"פ, במקרה של בקשה לביצוע שטר יש לחייב שתי אפשרויות להגיש את התנגדותו (ת' 106(א) לתקנות ההוצל"פ): האחת - באותה הלשכה בה הוגשה בקשת הביצוע, ואז שמורה לו הזכות לבקש, במסגרת ההתנגדות, כי רשם ההוצל"פ יעביר את ההתנגדות אל בית המשפט המוסמך; והשניה - להגישה בלשכה שליד בית המשפט המוסמך לדון בתובענה על פי כללי הסמכות המקומית שב תקסד"א, תוך שהוא מציין מדוע בית משפט זה מוסמך לדון בתובענה (ת' 106(א) סיפא לתקנות ההוצל"פ), ואם לא ציין מדוע, יראו אותו כאילו טען כי בית משפט זה הוא בית המשפט המוסמך (ת' 108(א) לתקנות ההוצל"פ). עם זאת, החלטת רשם ההוצל"פ על העברת עניין לבית משפט מסויים אינה סוף פסוק, ותמיד שמורה למי מהצדדים הזכות להעלות בבית המשפט אליו הועבר העניין טענה להעדר סמכות מקומית, אם סבור הוא כי בית משפט זה נעדר סמכות מקומית לדון בעניין.
התביעה בענייננו היא תביעה שטרית, קרי, עילתה נובעת משיק הבטחון שמסר המשיב לידי המבקשת. אין מדובר בתביעה על סכום קצוב שעילתה הסכם השכירות בין הצדדים, זאת על אף ש השיק נמסר במסגרת הסכם זה. לפיכך, יש לבחון את שאלת הסמכות המקומית בהתאם לדין המהותי החל ביחס לעילה השטרית ולא בהתבסס על הסכם השכירות, שהינו מסמך חיצוני, שאינו מתייחס באופן מפורש לשיק נשוא ההתנגדות.
הלכה פסוקה היא, כי הסמכות המקומית בהליך שעילתו שיק נקבעת על פי מקום עסקו של הבנק הנמשך, כך על פי הוראות תקנה 3(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 , בצירוף עם הוראות סעיף 3(ד)(3) ל פקודת השטרות [נוסח חדש] :
"באין מקום פרעונו של השטר נקוב במפורש, יראו כמקום פרעונו את המקום שניקב כמקום עסקו של הנמשך, או כמקום מגוריו."
ראה בעניין זה בר"ע (מח' י-ם) 611/05 בן זקן נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ [14.4.2005]):
"כשמדובר בשיק, המקום שנועד לביצועו הוא מקום עסקו או מקום מגוריו של הנמשך [...] במקרה דנן, מקום עסקו של הנמשך הוא סניף בנק דיסקונט בקריית גת ולא ניתן לומר שהמקום שנועד לביצוע התחייבות הוא בכל סניף של כל בנק, גם אם, טכנית, ניתן להפקיד את השיק בסניפים שונים של בנקים שונים."
כן ראה רע"א 8858/13 צרפתי נ' אולמר אפאל תנורי חימום בע"מ [21.1.2014]).
במקרה דנא, סניף הבנק הנמשך הוא בעיר חדרה, ומכאן שהסמכות המקומית לדון בהליך נתונה לבית המשפט כאן.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
שאלת ההוצאות תיבחן בהמשך ההליך.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח סיוון תש"פ, 20 יוני 2020, בהעדר הצדדים.