הדפסה

בית משפט השלום בחדרה ת"ט 27645-05-20

מספר בקשה:3
בפני
כב' הרשמת הבכירה טלי מירום

המבקשת-הזוכה

סלוסייל בע"מ

נגד

המשיב-החייב

סולימאן מחאג'נה

החלטה

בפניי בקשת המבקשת-הזוכה להעברת הדיון בהתנגדות לבית משפט השלום בפתח תקווה.
רקע
המבקשת הגישה ללשכת ההוצאה לפועל בפתח תקווה בקשה לביצוע שטר חוב עליו חתם המשיב להבטחת תשלום שכר טרחה למבקשת, במסגרת הסכם בין הצדדים לטיפול בהחזרי מס. על פי ההסכם התחייבה המבקשת לפנות בשם המשיב לרשויות המס ולפעול על מנת שיקבל החזרי מס, ובתמורה התחייב המשיב לשלם למבקשת עמלה בשיעור של 23% מסך ההחזר, בצירוף מע"מ.
בסעיף 27 להסכם ההתקשרות בין הצדדים נכתב : "לבתי המשפט המוסמכים במחוז מרכז, ולהם בלבד, תהא סמכות השיפוט הבלעדית לכל תביעה עפ"י הסכם זה." בשטר החוב נכתב: "מקום השיפוט הבלעדי והיחודי לכל תביעה עפ"י שטר זה יהיה בית המשפט המוסמך במחוז מרכז בלבד."
בהתאם נטען בבקשת הביצוע, כי הסמכות לדון בהתנגדות, ככל שתוגש, נתונה לבית משפט השלום בפתח תקווה , זאת משום ש "קיימת תניית שיפוט בשטר ובחוזה."
המשיב הגיש התנגדות בלשכת ההוצאה לפועל בפתח תקווה, לשם הוגשה בקשת הביצוע, תוך שהוא מבקש כי הדיון בהתנגדות יתקיים בבית המשפט השלום בחדרה. בטופס ההתנגדות לא צויינו הנימוקים לכך, אולם בגוף ההתנגדות ובתצהירו של המשיב נטען, כי בהתאם לתקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: תקסד"א), הסמכות המקומית לדון בהתנגדות נתונה לבית משפט השלום בחדרה, זאת לנ וכח מגוריו של המשיב באום אלפחם. בהתאם התבקשה העברת התיק עם ההתנגדות לבית המשפט כאן, וכב' רשם ההוצל"פ פעל בהתאם.
הבקשה
המבקשת הגישה בקשה להעברת הדיון בהתנגדות לבית המשפט השלום בפתח תקווה , זאת לאור קיומה של תניית שיפוט לבית משפט זה, כפי שנקבע הן בשטר החוב והן בהסכם ההתקשרות, ולאור לשונה הברורה של התנייה, הקובעת ברירת שיפוט יחודית ובלעדית. לטענתה, תקנה 5 לתקסד"א, שעניינה הסכם על מקום שיפוט, גוברת על תקנה 3 לתקסד"א, הקובעת את כללי הסמכות הרגילים, וכי המשיב מחוייב, מעצם חתימתו על ההסכם בין הצדדים, לכל תנאיו, לרבות לעניין הסמכות המקומית, ומכח עקרון חופש החוזים.
המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, נציג המבקשת פנה אליו טלפונית והציע לו לבדוק האם הוא זכאי להחזרי מס. לצורך כך התבקש לשלוח צילום תעודת זהות ותלושי שכר. בנוסף התבקש לחתום באופן דיגיטלי על יפוי כח, ואף הודרך על ידי נציג המבקשת לבצע את החתימה הדיגיטלית, שכן מעולם עד לאותו מועד לא נתקל באפשרות חתימה כזו. לטענתו, מעבר לחתימתו על יפוי הכח לא חתם על כל מסמך נוסף, לא כל שכן ההסכם ושטר החוב עליהם מסתמכת המבקשת. לטענתו, החתימה המופיעה על מסמכים אלו זוייפה ואיננה חתימתו.
טוען, איפוא, המשיב, כי לאור הכחשתו את חתימתו על גבי ההסכם ושטר החוב אין המבקשת יכולה להסתמך על מסמכים אלו בתביעתה, לרבות לעניין תניית השיפוט הכלולה בהן, מה גם שמדובר בתנאים מקפחים ובלתי סבירים, שכלל לא הוסברו לו על ידי נציג המבקשת.
בתגובתה על תשובת המשיב חזרה המבקשת על טענותיה והוסיפה, כי אין ממש בטענת המשיב כאילו התבקש לחתום על יפוי כח בלבד, שכן כל המסמכים, לרבות יפוי הכח, ההסכם ושטר החוב, נשלחים אל הלקוח כמקשה אחת בקובץ אחד. מכאן שאם קיבל את יפוי הכח, שאין מחלוקת שחתם עליו, הרי שקיבל גם את ההסכם ואת שטר החוב. אשר לטענת המשיב כי אין מדובר בחתימתו טוענת המבקשת, כי החתימה הדיגיטלית, המתבצעת באמצעות האצבע על מסך מכשיר הטלפון הנייד לעולם שונה במעט מחתימה בעט על נייר, ועל כן אין דמיון בין החתימות. עוד נטען, כי במסגרת שיחות טלפוניות בין המשיב ובין נציגי המבקשת הודה המשיב לא אחת בחובו כלפיה ואף הבטיח לשלמו, אולם לא עמד בהבטחתו.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני מוצאת כי דין הבקשה להתקבל. להלן טעמיי.
על פי תקנות ההוצאה לפועל, תש"ם - 1979 (להלן: תקנות הוצל"פ), במקרה של בקשה לביצוע שטר יש לחייב שתי אפשרויות להגיש את התנגדותו ( ת' 106(א) לתקנות ההוצל"פ): האחת - באותה הלשכה בה הוגשה בקשת הביצוע, ואז שמורה לו הזכות לבקש, במסגרת ההתנגדות, כי רשם ההוצל"פ יעביר את ההתנגדות אל בית המשפט המוסמך, ובלבד שיפרט את הטעמים לכך שזהו בית המשפט המוסמך ( ת' 106(ה) לתקנות ההוצל"פ); והשניה - להגישה בלשכה שליד בית המשפט המוסמך לדון בתובענה על פי כללי הסמכות המקומית שב תקסד"א, תוך שהוא מציין מדוע בית משפט זה מוסמך לדון בתובענה (ת' 106(א) סיפא לתקנות ההוצל"פ), ואם לא ציין מדוע, יראו אותו כאילו טען כי בית משפט זה הוא בית המשפט המוסמך (ת' 108(א) לתקנות ההוצל"פ). עם זאת, החלטת רשם ההוצל"פ על העברת עניין לבית משפט מסויים אינה סוף פסוק, ותמיד שמורה למי מהצדדים הזכות להעלות בבית המשפט אליו הועבר העניין טענה להעדר סמכות מקומית, אם סבור הוא כי בית משפט זה נעדר סמכות מקומית לדון בעניין.
לטענת המשיב, חתימתו על גבי ההסכם ושטר החוב זוייפה, ומכאן שאין למסמכים אלו תוקף, לרבות לתניית השיפוט שבהם. אין בידי לקבל טענה זו.
הלכה פסוקה היא, כי בשלב הדיון בסמכות המקומית אין לדון באופן נרחב ולגופו של עניין בטענה לגבי תוקפו של שטר חוב, וכי בשלב זה הבחינה מתבצעת על פי הנטען בכתב התביעה, בהנחה כי התובע יוכיח את כל מרכיביה (ראה רע"א 28/90 שירותי אשראי מסחרי (ישראל) בע"מ נ' מירון, פ"ד מד(1) 519 [1990], פסקה 4 לפסק הדין; רע"א (מחוזי י-ם) 39263-11-10 אמנה תנועת ההתיישבות של גוש אמונים נ' דגני [5.1.2011], פסקאות 22-21 לפסק הדין; רע"א (מחוזי מרכז) 23364-04-16 רזינקס ישראל בע"מ נ' סרחאן ואח' [24.5.2016], פסקה 12 לפסק הדין; רע"א (מחוזי מרכז) 8331-12-17 גלידת שטראוס בע"מ נ' אבן [9.1.2018], פסקה 7 לפסק הדין). מכאן, שניתן להסתמך על תניית השיפוט שבהסכם ובשטר החוב לצורך בחינת הסמכות המקומית לדון בהתנגדות.
תקנה 5 לתקסד"א קובעת, כי - "היה קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אותו מקום; לא הוסכם בין בעלי הדין שמקום השיפוט המוסכם יהיה מקום שיפוט ייחודי, יכול שתוגש התובענה לבית המשפט שבאותו מקום או לבית משפט אחר לפי תקנות 3 או 4."
במילים אחרות, אם תניית השיפוט הינה ייחודית, יינתן לה תוקף מלא; אם אינה ייחודית, אזי לבית המשפט הקבוע בתניית השיפוט סמכות מקבילה לבית המשפט המוסמך על פי כללי הסמכות המקומית הרגילים אשר בת' 3 לתקסד"א (או ב ת' 4 - בתובענה שכולה במקרקעין).
נפסק, כי על מנת שתניית שיפוט תיחשב כתניית שיפוט ייחודית, עליה להיות מנוסחת בלשון מפורשת ובלתי מסוייגת, המעניקה סמכות לבית משפט מסויים, תוך שלילת סמכותם של בתי המשפט האחרים, על ידי שימוש במילים כגון: "בלבד" או "אך ורק". בהעדר ניסוח החלטי המעיד על בלעדיות, מדובר בתניית שיפוט מקבילה (ראה ת"א (נצ') 23761-05-13 מ.נ. פרחים בע"מ נ' SER4U - זר. פור. יו (2000) בע"מ [15.01.2014]).
במקרה שלפנינו, לשון תניית השיפוט בסעיף 27 להסכם ו בשטר החוב, כפי שצוטטו לעיל, הינה לשון ייחודית הקובעת במפורש ובאופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי בתי המשפט במחוז מרכז הם ורק הם, ולא כל בית משפט אחר, מוסמכים לדון בתובענה. מכאן ש מדובר בתניית שיפוט ייחודית, ובהתאם להוראות ת' 5 לתקסד"א סיפא, בתי המשפט במחוז מרכז האם אלו המוסמכים לדון בעניין.
למעלה מהדרוש אעיר, כי גם לולא הייתי מוצאת כי עסקינן בתניית שיפוט ייחודית, עדיין הייתי נעתרת לבקשה.
תקנה 3 לתקסד"א פורשה בפסיקה, כך שזכות הבחירה בין החלופות הרלוונטיות בה מסורה לתובע (בר"ע 253/72 ג'והן ווקר ובניו בע"מ נ' נשיונל דיסטילרס בע"מ, פ"ד כז(1) 361 [1973]; ע"א 530/12 יעקובוביץ נ' זיאס [28.2.2012]; רע"א (מחוזי מרכז) 8331-12-17 גלידת שטראוס בע"מ נ' אבן [9.1.2018]).
סבורני, כי אין בהוראות תקנות ההוצל"פ, גם לאחר תיקונן בשנת 2018 - תיקון שמטרתו ליצור אחידות לגבי מקום הגשת ההתנגדות בין המקרה של התנגדות לתביעה על סכום קצוב ובין המקרה של התנגדות לתביעה על פי שטר - כדי להפקיע זכות זו מידי התובע, וכי שאלת הסמכות המקומית, גם במקרה בו ראשיתו של ההליך הוא בהגשת בקשת ביצוע ללשכת ההוצל"פ, נקבעת תמיד על פי הכללים שבתקסד"א. ראה בעניין זה ת"ט (עכו) 35171-02-19 לבידי לביא מסחר ושווק בע"מ נ' סלמה [2.4.2019]; ת"ט (עכו) 2918-11-18 סלוסייל בע"מ נ' ביטון [10.6.2019]; ת"ת (רחובות) 57954-07-19 המרכז האקדמי פרס בע"מ נ' כהן [19.10.2019]).
מכאן, שגם במקרה דנא, בו הסמכות המקומית לדון בהתנגדות נתונה הן לבית המשפט כאן, נוכח מענו של המשיב, והן לבת י המשפט במחוז מרכז , נוכח תניית השיפוט, ובהינתן כי היא איננה ייחודית אלא מקבילה, עדיין נתונה זכות הבחירה לתובע, ובענייננו - למבקשת.
ראה בעניין זה החלטותיי בת"ת (חד') 29216-01-20 אידאלייט (פרויקטים) בע"מ נ' שאדי מחאמיד [1.2.2020] , ת"ט (חד') 48856-01-20 שפיר תעשיות בע"מ נ' עומרי נביל הנדסה ובניין בע"מ [20.2.2020] ו ת"ט (שלום ת"א) 21652-04-20 המשכונאים כ.ס בע"מ נ' צאבר אבו בכר [11.06.2020].
סוף דבר:
הבקשה להעברת הדיון לבתי משפט השלום במחוז מרכז מתקבלת.
המזכירות תעביר את התיק בצירוף החלטה זו לכב' נשיאת בתי המשפט השלום במחוז מרכז .
תשומת לבה של כב' הנשיאה, כי התבקשה העברת הדיון לבית המשפט השלום בפתח תקווה.
הדיון הקבוע בפניי ליום 51.2021 מבוטל.
הוצאות הבקשה יישקלו במסגרת ההליך העיקרי.
המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח סיוון תש"פ, 20 יוני 2020, בהעדר הצדדים.