הדפסה

בית משפט השלום בחדרה ת"ט 25790-12-19

בפני
כב' הרשמת הבכירה טלי מירום

התובעות

  1. נתי מערכות כיבוי אש בע"מ
  2. אומגה ליין יבוא ושיווק בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד מעיין פאר

נגד

הנתבעת

חגית ריפטין סער
ע"י ב"כ עוה"ד ליעד גורדון

החלטה

בפניי בקשה לביטול עיקולים שהוטלו בהחלטתי מיום 12.2.2020, בה נעתרתי לבקשת התובעות למתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד עם העברת הדיון בהתנגדות לבית המשפט.
רקע וטענות הצדדים
התובעות הגישו ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לביצוע שטר חוב על סך של 2,386,445 ₪. בקשת הביצוע הוגשה נגד שלושה: חברת פייר טק 777 בע"מ (להלן: פייר טק); הנתבעת; ובעלה גל סער (להלן: סער). משטר החוב עולה, כי פייר טק וסער התחייבו בחתימתם על גבי השטר לשלם לתובעות את הסך של 2,386,445 ₪. הנתבעת חתומה על השטר כערבה בערבות אוואל לפרעון השטר על ידי עושי השטר. בתחתית השטר אישורו של נתנאל אברהם (להלן: נתי) מיום 27.6.2012, כי עושי השטר והערבים חתמו בפניו.
הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השטר וכן בקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות, שכן זו הוגשה באיחור, כשלטענתה, האזהרה מעולם לא הומצאה לה, והיא למדה על בקשת הביצוע לאחר שהוטלו עיקולים על נכסיה וחשבונותיה.
לגופה של ההתנגדות טענה הנתבעת, כי היא אכן בעלת המניות של חברת פייר טק, אולם במועדים הרלוונטים לשטר החוב לא היתה מעורבת בפעילות החברה בעקבות כך שחלתה במחלת הסרטן. לטענתה, היא מעולם לא חתמה על שטר החוב, החתימה שעל שטר החוב מזוייפת והיא כלל אינה מכירה את נתי. לטענתה, היא אינה יודעת עבור מה ניתן השטר ובאילו תנאים ניתן, וכי ברי כי במועד עשיית השטר, בשנת 2012, לא יכול היה נתי לדעת מה יהיה סכום השטר בשנת 2019.
בהחלטה מקדמית מיום 1.1.2020 הוריתי על עיכוב הליכי מימוש ועל הותרת עיקולים ברישום בלבד. בנוסף הוריתי על ביטול חשבון העו"ש של הנתבעת, ובלבד שאין בו יתרת זכות. הדיון בבקשות נקבע ליום 11.6.2020.
ביום 11.2.2020 הגישו התובעות בקשה למתן צו עיקול במעמד צד אחד. לבקשה צורף תצהיר מטעמו של נתי, בו הצהיר כי ההתקשרות העסקית בין פייר טק ובין התובעות נמשכה כשבע שנים, במהלכן סיפקו התובעות לפייר טק עבודות, שירותים וסחורה, אולם פייר טק צברה בהדרגה חובות הולכים וגדלים, שיקים שמסרה לתובעות סורבו, והבטחותיו של סער לדאוג ליתרה מספקת בחשבון על מנת שהשיקים יכובדו לא קויימו, כל זאת על רקע קשיים כלכליים אליהם נקלעה פייר טק, כפי שמסר סער לנתי. לטענת נתי, הצדדים קיימו מגעים מתקדמים לקראת הסדר לסילוק החוב במעורבות עורך דינה של הנתבעת, אלא שלפתע נעלמו סער, הנתבעת ועורך הדין; בנסיבות אלו לא היה מנוס אלא מלהגיש לביצוע את שטר החוב.
לטענת התובעות, התברר להן כי מספר חדשים טרם הגשת השטר לביצוע חתמה הנתבעת על הסכם למכירת ביתה בפרדס חנה לבני הזוג כתריאל. בנוסף, נטען, הנתבעת פעלה לרישום משכון על נכס מקרקעין נוסף שבבעלותה, לטובת אחותה, לטובת אמה ולטובת חברות מימון ואשראי חוץ-בנקאי. נטען, איפוא, כי מצד אחד הציגה הנתבעת מצג שווא בפני התובעות כאילו בכוונתה להגיע עמן להסדר, ומצד שני פעלה להברחת נכסיה על ידי מכירתם ו/או משכונם לטובת אחרים. בכך, נטען, התקיים מרכיב ההכבדה על ביצוע פסק הדין, שהינו תנאי מרכזי להטלת עיקול במעמד צד אחד.
כאמור, בהחלטה מיום 12.2.2020 נעתרתי לבקשה והוריתי על עיקול שני נכסי המקרקעין שבבעלותה ועל הכספים המוחזקים בידי הזוג כתריאל, רוכשי הבית בפרדס חנה.

הבקשה לביטול העיקול
ביום 3.6.2020, כשבוע ימים טרם הדיון בהתנגדות ובבקשת הארכה הגישה הנתבעת בקשה לביטול העיקולים שהוטלו בהחלטה האמורה. בבקשתה חזרה הנתבעת על טענתה כי החתימה על שטר החוב איננה חתימתה, אלא זו זוייפה, וכי הנטל לסתור טענה זו מוטל על התובעות, נטל בו לא עמדו. נטען, כי השטר לא נערך כדין וכי סכומו הוסף שבע שנים לאחר החתימה הנטענת. מכאן, נטען, שאין כלל עילת תביעה נגד הנתבעת. בהתאם נטען, כי אין איפוא חשש להברחת נכסים על ידי הנתבעת. כן נטען לחוסר מידתיות, שכן שווי הנכסים המעוקלים עולה במידה רבה על סכום השטר. עוד נטען, כי צו העיקול לא הומצא לנתבעת בתוך 3 ימים מיום הוצאתו ועל כן פקע.
לאור מועד הגשת הבקשה נקבע כי היא תידון במועד הקבוע להתנגדות עצמה. לדיון התייצבה הנתבעת ונחקרה על תצהיר ההתנגדות שלה; נתי לא התייצב, מחמת טעות של בא כוחו, שסבר כי הדיון קבוע לשמיעת ההתנגדות בלבד, ועל כן נקבע מועד נוסף לחקירתו, כ עשרה ימים מאוחר יותר. בדיון שני זה נחקר נתי על תצהירו בבקשה למתן צו עיקול זמני, ולאחר מכן נחקרה הנתבעת על תצהירה בבקשה לביטול העיקול.
אעיר כבר עתה , כי תשובות רבות שמסרה הנתבעת במהלך שתי חקירותיה היו תשובות משתהות; במידה מסויימת ייחסתי זאת למצבה הגופני ולהשלכה של מחלתה הקשה, אולם לא רק לכך: התרשמותי היא, כי לכל הפחות בחלק מהמקרים היו תשובותיה מתחמקות, ועל כך ארחיב בהמשך.
אוסיף, כי בתחילתו של הדיון הראשון הסכים ב"כ התובעות להארכת המועד להגשת ההתנגדות עד להגשת בפועל; בסיומו, לאחר חקירתה של הנתבעת, הסכים למתן רשות להתגונן. נותר, איפוא, לדון בבקשה לביטול העיקולים בלבד.
דיון והכרעה
כללי
בקשה לביטול עיקול זמני שהוטל במעמד צד אחד נבחנת מחדש בהתאם למבחנים שנקבעו בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: " תקסד"א"), ובענייננו - בתקנות 362 ו - 374 לתקסד"א.
תקנה 362 לתקסד"א קובעת את התנאים לשם מתן סעד זמני:
"(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.
(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה של הנתבע להמציא, יביא בית המשפט בחשבון , בין השאר, שיקולים אלה:
(1) הנזק שייגרם לנתבע אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;
(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש."
בהתייחס לצו עיקול זמני קובעת תקנה 374(ב), כי -
"בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, ברשות הנתבע או ברשות מחזיק, בכפוף להוראות סימן א', ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין."
מכאן, שעל בית המשפט לבחון שני שיקולים עיקריים:
האחד, סיכויי התביעה: שיקול זה נבחן באמצעות בדיקת קיומן של ראיות לכאורה, התומכות בסיכוייו של ה תובע לזכות בהליך; בהקשר זה די בכך שבית המשפט ישתכנע, כי התביעה אינה ט ורדנית וכי קיימות שאלות המצדיקות קיומו של דיון. אין צורך לפסוק באופן סופי בדבר צדקתו של מי מבעלי הדין, ושיקול הדעת המופעל במסגרת בקשה לסעד זמני נועד רק לצורך קביעתה לכאורה של זכות ולא לצורך החלטה סופית ומוחלטת בפלוגתא (רע"א 1379/16 מראון נופי נ' סאמי נופי [3.4.2016]). ראה א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שתיים עשרה, עמ' 859:
"החלטת הערכאה הדיונית בשאלת הסעד הזמני אינה חורצת את גורל התובענה העיקרית. על בית המשפט להקפיד על כך שהכרעתו בבקשה לסעד זמני - לחיוב או לשלילה - לא תאיין את הצורך בהמשך ניהול ההליכים. ההכרעה בבקשה לסעד זמני מתחשבת בסיכויי התובענה, כפי שאלו נראים לבית המשפט בנקודת המ אזן הנוכחית, ובהם בלבד ."
השני, מאזן הנוחות והכבדה: שיקול זה נבחן באמצעות שקילת הנזק שייגרם לתובע במידה ולא יינתן הסעד, אל מול הנזק הצפוי לנתבע במידה ויינתן הסעד.
בנוסף על בית המשפט לבחון שיקולים שביושר ובצדק, תום לב ומידתיות.
יודגש, כי מטרתו של הסעד הזמני הוא לשמר מצב קיים, על מנת לשמור על מערכת הנסיבות השוררת בעת הגשת התובענה, מתוך מטרה לאפשר את ביצוע פסק הדין לכשיינתן (א. גורן, בעמ' 860).
מן הכלל אל הפרט:
סיכויי התביעה:
ראיה לכאורה לקיום חוב של פייר טק לתובעות מצויה בכרטסת הנהלת החשבונות של פייר טק אצל תובעת מס' 1 (להלן: נתי מערכות), אשר צורפה לבקשה להטלת העיקולים, ואשר עומדת, נכון ליום 18.6.2019, על סך של 1,391,445 ₪. הכרטסת של תובעת מס' 2 (להלן: אומגה ליין) לא צורפה לבקשה, לטענת ב"כ התובעות - מחמת טעות שלו; עם זאת, צורפו שני שיקים על סך של 180,000 ₪ כל אחד שנמשכו על ידי פייר טק לפקודת אומגה ליין וסורבו, וכן שיק בטחון על סך של 720,566 שנמשך לפקודת אומגה ליין וסורב אף הוא.
למעשה, לכל אורך חקירותיה לא הכחישה הנתבעת קיומו של חוב מצדה של פ ייר טק כלפי התובעות, אם כי היא לא ידעה להשיב מה גובה החוב וממה הוא מורכב (עמ' 23, ש' 6 ואילך) . היא הודתה כי לא פעלה לברר סוגיות אלו עם סער, ממנו נפרדה, לטענתה (עמ' 22, ש' 24 ואילך); תשובותיה בדבר הפעולות שנקטה על מנת לברר כיצד נוצר החוב היו מתחמקות, על אף שנשאלה בעניין זה שוב ושוב (עמ' 23, ש' 13 ואילך):
"ש. מה עשית בשביל לבדוק מה גובה החוב וממה מורכבים הפרטים?
ת. מה שעשיתי היה, שאלה מצוינת. אני חושבת איך להשיב על השאלה. אחד הדברים, אתה לא מאפשר לי להשלים את חוט המחשבה, היות וגם בנק הפועלים הייתי צריכה להחזיר חוב בתור מי שהיתה בעלת חברת פייר טק לא התכחשתי לזה ולכן פעלתי לטפל בנושא עסקת כתריאל. "
טענתה היחידה של הנתבעת, היא כי מעולם לא חתמה על שטר החוב נשוא התביעה וכי מעולם לא ראתה את נתי עד למועדים הרלוונטים לנקיטת ההליכים נגדה. נתי העיד וחזר והעיד שוב ושוב, שהנתבעת וסער הגיעו אליו שניהם ביום 27.6.2012 לביתו במושב מגשימים, הביאו עמם את שטר החוב לאחר שמילאו בו את פרטיהם, וחתמו עליו בפניו (עמ' 16, ש' 1, ש' 20, ש' 26 ואילך). הוא גם זכר שהנתבעת היתה אז מלאה יותר ורזתה מאז (עמ' 26, ש' 30). הנתבעת מנגד שבה וכפרה בכך שהיתה אי פעם בביתו של נתי במושב מגשימים.
הנתבעת אישרה כי החתימה של סער על גבי שטר החוב נחזית כחתימתו וכך גם חתימתה שלה, אם כי היא לא חתמה עליה (עמ' 8, ש' 14 ואילך) ; מאידך הודתה, כי בתחילת דרכה של החברה היא היתה מעורבת באופן מלא בפעילותה של החברה ושלטה בה באופן מלא (עמ' 4, ש' 14 ואילך). יש, איפוא, קושי בטענה שהיא, אשר היתה בעלת המניות היחידה בחברה, לא היתה מעורבת בחתימה על שטר החוב; אוסיף, כי על פי התיעוד הרפואי שצירפה הנתבעת להתנגדותה, היא חלתה בלוקמיה (CLL) בשנת 2013, לאחר המועד בו נעשה שטר החוב.
בדיון הראשון טענה הנתבעת, כי ביום חתימתה לכאורה על שטר החוב היא יודעת מה עשתה בכל דקה ודקה, אך לא הוסיפה או פירטה (עמ' 10, ש' 14). בדיון השני פירטה את כל מהלך יומה במ ועד זה, כולל העובדה שצילמה ארנב ששימש אחר כך כתמונת הפרופיל שלה באינסטגרם; התכתבה במייל לגבי עסקת נדל"ן, נסעה ברכבת לתל אביב, נפגשה שם עם אנשים, חזרה וצילמה את השדרה של בנימינה. לטענתה, פעלה ללא לאות על מנת לשחזר את אותו היום בצילומים ובמיילים, על מנת להראות כי מעולם לא היתה במועד זה בביתו של נתי (עמ' 32, ש' 18); ואולם, לא רק שפירוט פעולותיה באותו היום נשמע כדקלום מוכן מראש, הרי שהנתבעת לא הציגה כל ראיה פיזית שתתמוך בטענותיה האמורות, קרי, הצילומים, המייל, עדויות האנשים עמם נפגשה או אישור רכישת כרטיס הרכבת.
זאת ועוד, הנתבעת אישרה כי מינתה את עו"ד יואב קומבוליס להגיע בשמה להסדר עם נתי (עמ' 30, ש' 29 ואילך) וכן התכתבה בעצמה עם נתי בוואטסאפ בקשר להסדר לסילוק החוב , תכתובת שצורפה לבקשת העיקול ואושרה על ידי הנתבעת בעדותה (עמ' 31, ש' 1 ואילך).
דומני כי כל אלו, בצירוף העובדה שפייר טק עצמה וגל סער לא הגישו התנגדות, די בהם על מנת לבסס עילת תביעה בשלב זה של הדיון ולקבוע כי סיכוייה הלכאוריים טובים.
יסוד ההכבדה:
נפסק, בהקשר של יסוד זה, כי אין התובע נדרש להוכיח כוונה להברחת נכסים, וכי לעיתים סכום התביעה כשלעצמו יש בו כדי להקים חשש להכבדה בביצועו של פסק הדין, כאשר יינתן, וכי די שהתובע יצביע על "חשש סביר" להכבדה על ביצוע פסק הדין, כפוף לסיכויי התביעה גופה (ראה רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות נ' גייר [29.1.2007]).
במקרה דנא, אכן מדובר בסכום תביעה גבוה ביותר, המתקרב לגבול סמכותו של בית משפט זה; אולם לכך מתווספים נתונים נוספים, המצביעים על כוונה להכביד על ביצועו של פסק הדין. ראשית, העובדה כי לפייר טק ולנתבעת חובות לגופים אחרים, כגון חברת סרור (עמ' 9, ש' 30) ולבנק הפועלים. לטענת הנתבעת, על מנת להסדיר את החוב לבנק מכרה את ביתה בפרדס חנה לזוג כתריאל, על פי הסכם מיום 19.5.2019. אלא שטענה זו אינה מתיישבת עם העובדה, שבנק הפועלים הטיל עיקול על נכס זה ביום 29.6.2019, מה שמלמד לכאורה על כך שהבנק לא ידע על עסקת המכר שנועדה, כביכול, לשלם לו את החוב. הנתבעת הכחישה, אמנם, כי הסתירה את עסקת המכר מידיעתו של הבנק במטרה להבריח נכסים, אולם תשובותיה בעניין זה היו מתחמקות (עמ' 26, ש' 12 ואילך).
בנוסף, בחודש יוני 2019 מישכנה הנתבעת את נכס המקרקעין הנוסף שבבעלותה, בגן שומרון-עין שמר לטובת אמה ואחותה, להבטחת סכומי כסף שהלוו לה האחרונות לרכישת הקרקע ולבניית הבית, עד לסך של 2.5 מיליון ₪. גם בעניין זה היו תשובותיה של הנתבעת מתחמקות, ובמיוחד נמנעה מלהסביר מדוע מצאה לנכון למשכן את הנכס לטובת אמה ואחותה רק בחודש יוני 2019, בעוד שהכספים ניתנו, לפי הנטען, כשלוש שנים קודם לכן ואף יותר. בדיון הראשון מיום 11.6.2020 העידה:
"ש. בקשר לבית המגורים שלך, שם בחודש יוני את רושמת שעבוד לטובת אשרית ומאיה ריפטין. מי אלו?
ת. אמא שלי ואחותי. רשמתי לטובתן שעבוד כי הם נתנו לי את הכספים לקנות את הבית.
ש. בכמה כסף מדובר?
ת. עכשיו אני צריכה להתחיל להתמודד עם זה? כמה כסף היא נתנה לי? אני לא יודעת להגיד לך עכשיו.
ש. שעבוד קבוע בסכום?
ת. אני לא יודעת לענות על זה. אני צריכה לבדוק.
ש. אחותך נתנה לך כספים?
ת. לא באופן ישיר אבל אנו 3 אחיות.
ש. אז למה צריך לשעבד את הנכס?
ת. מטעמים משפחתיים.
ש. 3 שנים אחורה אמא שלך נתנה לך את הכסף?
ת. כן. שילמה לקבלנים.
ש. יש חשבוניות שאמך קיבלה מהקבלנים?
ת. כן. יש של אמא שלי ושלי.
ש. אם 3 שנים את נמצאת בבית, מה קורה בחודש יוני 2019 שדווקא אז את עושה את השעבוד הזה?
ת. אני לא יודעת... אני מנסה לחשוב כדי לענות... אתה שואל, תן לי רגע להשיב בכבוד לשאלה שלך. התשובה שלי היא כך: אני באמת לא יודעת לומר את התזמון המדויק. למרות שבשנה האחרונה לבטח וגם קודם לא היה לי קשר לדברים האלה וליצירת החוב, ולא פגשתי מעולם את הבן אדם, אני יודעת שיש לי אחריות מוסרית כבן אדם לפעול ולעמוד מול התחייבויות. כלומר, זאת התשובה." (עמ' 6, ש' 28 - עמ' 7, ש' 19).
לעומת זאת, בדיון השני מיום 22.6.2020 טענה שקיבלה את הכסף מאמה ומסבתה, ולא הזכירה את אחותה (עמ' 28, ש' 2) , והמשיכה למסור תשובות מתחמקות:
"ש. מדוע בחודש יוני 2019 שאת מוטרדת בבעיה הרפואית ובמכירת הנכס לכתריאל ומוטרדת מעיקול זמני שעשו לך בנק הפועלים על הנכנס, את מוצאת זמן לרשום משכון לטובת אימך ואחותך, על סך 2.5 מיליון שח. של מי היה הרעיון לרשום משכון?
ת. לא יודעת.
ש. של עו"ד קומבוליס?
ת. אני לא יודעת." (עמ' 29, ש' 10 ואילך).
זאת ועוד, בחודש דצמבר 2019 מישכנה הנתבעת את נכס המקרקעין האמור גם לטובת שתי חברות מימון ואשראי חוץ בנקאי כנגד הלוואה שנטלה מהן. הנתבעת התחמקה מלהשיב ביחס לסכום ההלוואה, אם כי בסופו של דבר מסרה כי מדובר בכמיליון ₪. כן התחמקה הנתבעת מלהשיב היכן נמצא כסף זה: בדיון הראשון טענה כי הוא נמצא בחשבון נאמנות הרשום על שמה, שעוה"ד קומבוליס הוא בעל הזכויות בו (עמ' 9, ש' 21 ואילך), ואילו כשנשאלה שוב על כך בדיון השני השיבה בתחילה - "בכנות, אני לא יודעת", אולם בהמשך הודתה שהכסף נמצא בידיה של אמה (עמ' 30, ש' 1 ואילך).
אוסיף, כי הנתבעת לא הציעה חלופות ראויות לעיקולים, אשר פגיעתן פחותה, ואשר יבטיחו פרעון פסק הדין לכשיינתן. טענות ב"כ הנתבעת בסיכומיו, כי יש בידי התובעות בטוחה איתנה בדמות המחאת זכות לטובת התובעות של כספים בסך של 1.8 מיליון ₪ המגיעים לפייר טק מחברת אלקטרה, מתעלמות לחלוטין מדבריו של נתי בעניין: מעדותו עולה, כי ישנו ספק רב בדבר תשלום כספים אלו על ידי אלקטרה, נוכח טענותיה של האחרונה לליקויים בעבודות שביצעה פייר טק עבורה (עמ' 19, ש' 23; עמ' 20, ש' 14; עמ' 21, ש' 6).
צירופם של כל אלו אכן מניח יסוד לסברה כי ככל שיינתן פסק דין, תהא הכבדה של ממש על מימושו, אם לא יובטח כבר כעת, ומכאן שגם יסוד ההכבדה מתקיים.
כאמור, תקנה 362 לתקסד"א מפרטת שיקולים נוספים שיש לשקול, קרי, שיקולים שביושר ובצדק, תום לב ומידתיות. מצאתי, כי גם שקילת שיקולים אלה מובילה לתוצאה של הותרת הצו על כנו. צו העיקול הוטל על סכום התביעה, אשר מבוסס על כרטסת הנהלת החשבונות של נתי מערכות ועל שיקים שנמשכו לפקודת אומגה ליין וסורבו. טענתה של הנתבעת, כאילו שווי הנכסים המעוקלים גבוה בהרבה מסכום התביעה, לא הוכחה ולו בראשית ראיה, משלא צורפו ראיות בדבר שווי נכסי המקרקעין. מכאן, שעניין המידתיות לא הופרך על ידי הנתבעת. נוסף על כך , הנתבעת לא הניח ה תשתית ראייתית כלשהי לחוסר תום לב מצד התובעות .
לאור כל אלו, אני סבורה כי התקיימו כל התנאים הנדרשים לשם הטלת צו עיקול.
טענת הנתבעת לפקיעת צווי העיקול
לטענת הנתבעת, בקשת העיקול הומצאה לידיה רק ביום 17.3.2020, כאשר צווי העיקול עצמם לא הומצאו כלל; לפיכך, ובהתאם להוראות תקנה 370(3) לתקסד"א, צווים אלו פקעו.
אין בידי לקבל טענה זו, שכן תוצאה זו אינה מחוייבת המציאות, כפי שאף עולה מהתקנה עצמה: לבית המשפט סמכות לקבוע כי הצו לא יפקע, וזאת מטעמים מיוחדים שיירשמו.
ראה בעניין זה את דברי כב' השופט צ' זילברטל בבש"א (מחוזי י-ם) 3559/06 TONEDOOR Ltd נ' יובנק בע"מ (לשעבר בנק אינווסטק כללי בע"מ) [17.12.2006]:
"נראה, איפוא, כי פקיעת העיקול גם היא אינה בכל מצב "פקיעה מדעיקרא" אלא "פקיעה יחסית" (על משקל "בטלות יחסית"). לא בכל ההקשרים נכון יהיה להתייחס לעיקול, שניתן במעמד צד אחד ושפקע מתוקף הוראת תקנה 370 לתקנות, כאל עיקול שכמוהו כאין וכאפס, כאילו מעולם לא היה קיים".
בענייננו, סבורתני כי מתקיימים מספר טעמים לכך שאין לקבוע כי צווי העיקול פקעו. ראש וראשון, קיומם של צווי העיקול הגיע לידיעת הנתבעת בפועל לכל המאוחר ביום 17.3.2020, זאת אף אם - כטענתה המוכחשת על ידי התובעות - במועד זה הומצאה לה הבקשה ללא הצווים עצמם.
טעם שני הינו הקושי באיתורה של הנתבעת, אשר הודתה בעצמה כי הבית בו היא מתגוררת אינו נושא כתובת מפורשת, לא ברור האם הוא בשטח גן שומרון או בשטח עין שמר, ולדברי הנתבעת (עמ' 5, ש' 20 ואילך) -
"ת. אני לא אומרת לא זה ולא זה כי הסיבה שרציתי לגור שם זה בגלל המיקום, זה לא בתחום המושב ולא בתחום הקיבוץ.
ש. יש כתובת?
ת. לא. יש גוש חלקה.
ש. אין רחוב?
ת. אין רחוב."

ובדיון השני הודתה:

"ש. לגבי ביתך רחב הידיים בעין שמר או גן שומרון, איפה נמצא הבית הזה?
ת. גוש 10080 חלקה 37.
ש. איפה נמצא הבית?
ת. זה נמצא בגן השומרון, זה לא שייך לתוך גן השומרון, אין לו כתובת ואין רחובות בקיבוצים ובמושב. שהגעתי לגור שם לא חלמתי שאני אצטרך להסביר. שאלת אותי בשבוע שעבר.
ש. אם אני רוצה להגיע אליך הביתה ואני אורח לא רצוי איך אני מוצא את הבית שלך?
ת. אם אתה אורח רצוי, הזמנתי אותך תדע להגיע.
ש. איך אני אגיע?
ת. תיקח מפה או מצפן. מה אתה שואל אותי. אתה צריך לתאם איתי ותגיע הביתה. אולי כן תוכל להגיע, זה שטח פרטי, אדמת טאבו זכות מעבר רק לבעלי המגרש.
ש. את אומרת אין לי כתובת לנכס, אני גרה בעין שמר גן שומרון אם תרצה להגיע אלי ואתה לא רצוי איך תגיע, יהיה לי קשה , יהיה לי קל.
ת. מה אתה רוצה שאני אשיב לך? אני מרגישה בשידור חוזר. אם לא הזמנתי אותך סביר להניח שלא יהיה לך קל למצוא אותי.

[ההדגשות אינן במקור - ט.מ.]

מבלי לקבוע מסמרות בשאלה האם עמימות זו בדבר כתובתה של הנתבעת מכוונת אם לאו, לאור עדותה של הנתבעת עצמה, מובן הקושי שעמד בפני נציגי התובעות להמציא לה את כתבי הטענות ואת צווי העיקול, עד כי נאלצו להיעזר באנשי איתור מקצועיים.
ושלישית, התקנות בדבר עיקול זמני ובקשה לביטולו מלמדות, כי מחוקק-המשנה מצא לנכון לקבוע לוח זמנים קצר ומדוד, על מנת לאפשר לנתבע להתגונן מהר ככל הניתן בפני צו העיקול שניתן נגדו: כך, ככלל, יש למסור את צו העיקול לנתבע בתוך 3 ימים (תקנה 367(ב)), יש לקיים את הדיון בבקשה לביטול במעמד הצדדים בתוך 7 ימים מיום הגשתה (תקנה 367(ג)), וככלל, יש לסיים את שמיעת הדיון ביום אחד (תקנה 367(ה) ); אלא שבענייננו, הגם שלטענת הנתבעת היא קיבלה את צווי העיקול ביום 17.3.2020, הבקשה לביטול העיקול הוגשה רק ביום 3.6.2020, חדשיים ומחצה מאוחר יותר; אמנם, מדובר בתקופת משבר הקורונה, אולם גם בתקופה זו התקיימו, על פי הוראת שר המשפטים ומנהל בתי המשפט, דיונים בסעדים זמניים, לרבות בבקשות לביטולם. חרף זאת לא מצאה הנתבעת לנכון להגיש את בקשת הביטול בסמוך לאחר קבלת הצווים. התנהלות זו של הנתבעת, שלא הזדרזה להגיש את הבקשה לביטול העיקולים, מלמדת על כך שהיא לא ראתה את אותה הדחיפות אשר עמדה לנגד עיני מחוקק-המשנה בקבעו את לוח הזמנים הקצר.
ראה בעניין זה בר"ע (מחוזי י-ם) 3193/07 מיראל תעשיות טקסטיל בע"מ נ' ציון טכנולוגיות צביעה ואשפרה שותפות מוגבלת [27.08.2007]; תא"ק (שלום חיפה) 34408-08-19 עידן יוסטר נ' בנק הפועלים בע"מ בית שאן 12717 [04.10.2019].
מטעמים אלו אני מוצאת כי דין טענת הנתבעת בדבר פקיעת צווי העיקול להידחות.
סוף דבר :
לאור האמור לעיל, אינני מוצאת לנכון להורות על ביטול העיקולים.
לחלופין, העיקולים יבוטלו כנגד הפקדת ערבון כספי במזומן, או ערבות בנקאית אוטונומית צמודת מדד וללא הגבלה בזמן, בקופת בית המשפט, על סך מלוא סכום התביעה.
הנתבעת תשלם לתובעות את הוצאות הדיון בבקשה זו בסך של 2,500 ₪.
לפנים משורת הדין בלבד ורק בשל נסיבותיה האישיות של הנתבעת, לא אחייבה בהוצאות לטובת אוצר המדינה בשל החריגה המשמעותית מהיקף הסיכומים שנקבע (ששה עמודים במקום שלושה, וכן גודל גופן ורווח שורות קטן ממה שנקבע בהחלטה).

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ז' אב תש"פ, 28 יולי 2020, בהעדר הצדדים.