הדפסה

בית משפט השלום בחדרה ת"ט 10998-09-20

בפני
כב' הרשמת הבכירה טלי מירום

הזוכה/התובעת

בול מסחר והשקעות בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אדוה עשור

נגד

הנתבעים-החייבים

  1. בדוי בניו בע"מ
  2. חסן אזברגה

ע"י ב"כ עוה"ד נור אבו ואסל

החלטה

בפניי בקשה לביטול עיקולים שהוטלו בטרם המצאת אזהרה במסגרת ההליכים בתיק ההוצאה לפועל שבכותרת.
תיק ההוצל"פ נפתח ביום 11.8.2020 על ידי התובעת, חברה למתן שירותי מטבע, כנגד הנתבעים, בבקשה לביצוע חמישה שיקים על סך של 64,000 ₪ כל אחד, משוכים מחשבונה של הנתבעת. הנתבע חתום בגב השיקים כערב לפרעונם. בגב השיקים חותמת וחתימת היסב של חברת ראזק מצ ארווה בע"מ (להלן: חברת ראזק) וכן חתימת היסב של התובעת.
בד בבד עם הגשת בקשת הביצוע הגישה התובעת בקשה למתן צו עיקול זמני בטרם מתן אזהרה. בתצהירה של הגב' חני וייס, נציגת התובעת, שהוגש כתמיכה בבקשה, נטען כי השיקים נשוא התביעה נוכו אצלה על ידי הנתבעים בעסקת נכיון שקיבלה את הסכמתו המלאה של הנתבע, בעלי הנתבעת, כשהוא ערב לפרעון השיקים. נטען, כי על אף שהנתבעים קיבלו בעד השיקים תמורה מלאה , הם חוללו בהעדר כיסוי מספיק. נטען, כי הדבר מלמד על כך שמצבם הכלכלי של הנתבעים הוא כזה שאינו מאפשר להם לפרוע שיקים ועל כך שניסו להונות את התובעת ולהותירה בפני שוקת שבורה. נטען, כי הנתבע העביר את מניותיו בנתבעת לאחר, מה שמלמד על נסיון בחוסר תום לב להתחמק מתשלום חובותיו. נטען, כי התובעת ניסתה להגיע להסדר עם הנתבעים לתשלום חובותיהם, אך כל הצעותיה נדחו. נטען, כי על פי מידע עסקי שברשות התובעת סורבו שיקים נוספים רבים שמשכה הנתבעת, עד כי חשבונה הוגבל ע"י בנק ישראל, וכי יש לה חובות רבים בשוק החוץ-בנקאי. כל אלו מצביעים, נטען, על נסיון להברחת נכסים ולהימלטות מנושים, מה שיכביד על ביצוע פסק הדין, ועל כן התבקשה הטלת עיקולים טרם מסירת האזהרה.
רשמת ההוצל"פ נעתרה לבקשה בקבעה כי קיים חשש להברחת נכסיהם של הנתבעים והורתה על הטלת עיקולים ברישום על נכסיהם.
הנתבעים הגישו התנגדות לביצו ע השיקים ובקשה לביטול העיקולים שהוטלו טרם מסירת האזהרה. לטענתם, מעולם לא ביצעו עסקת נכיון עם התובעת לגבי השיקים נשוא בקשת הביצוע ולא מסרו לה שיקים אלו . נטען, כי השיקים האמורים הם חלק משיקים שנמסרו על ידי הנתבעים לחברת ראזק במסגרת חוזה הלוואה מיום 7.6.2020 בו התחייבה חברת ראזק לתת לנתבעת הלוואה בסך של 2.816 מיליון ₪. על פי חוזה ההלוואה שצורף להתנגדות מסרה הנתבעת לחברת ראזק 44 שיקים על סך של 64,000 ₪ כל אחד, לפרעון ההלוואה, אלא שבניגוד להתחייבותה לא מסרה חברת ראזק לנתבעת את סכום ההלוואה. על כן, נטען, בוטלה עסקת ההלוואה וחברת ראזק התחייבה להחזיר לידי הנתבעים את השיקים.
נטען, כי שיקים שנמשכו בעבר לפקודת חברת "מעיינות הנגב", ונוכו על ידיה אצל התובעת, אכן חוללו בעבר, ובעקבות זאת הגיעו התובעת והנתבעת להסכם לפריסת החוב כולל ריבית, בהחזר חדשי של 108,000 ₪, החל מחודש אפריל השנה, כאשר כל השיקים שנמסרו במסגרת הסכם זה נפרעו, למעט שני שיקים לחודש אוגוסט שטרם הגיע מועד פרעונם, מה שמעיד על כך שהנתבעת עומדת בהתחייבויותיה.
נטען, כי התובעת לא הציגה אסמכתא לביצוע עסקת נכיון בינה ובין הנתבעת ולמתן תמורה לנתבעת, כטענתה, וכי התצהיר שצורף כתמיכה לבקשה להטלת עיקולים הינו תצהיר שקרי. עקב זאת הגישה הנתבעת תלונה במש טרה כנגד חברת ראזק וכנגד התובעת, אשר אף היא צורפה להתנגדות.
נטען, כי העיקולים שהוטלו על חשבונות הנתבעים גרמו להם נזק אדיר, גישתו של הנתבע לחשבון הבנק נחסמה וכרטיסי אשראי שלו בוטלו.
התובעת מתנגדת לביטול העיקולים ולהתנגדות עצמה . בתשובתה, לה צורף תצהיר נוסף מטעמה של הגב' חני וייס, נטען כי הנתבעת ביצעה מספר רב של עסקאות נכיון שיקים מול חברת ראזק, ואילו חברת ראזק מבצעת עסקאות נכיון שיקים מול התובעת, לרבות השיקים נשוא הבקשה, בהיקף כולל של למעלה מ - 33 מיליון ₪. נטען, כי לנתבעים נותר ח וב בסך של 3 מיליון ₪, ובסופו של דבר הושג הסכם פשרה לסילוק החוב, שנחתם כהסכם ההלוואה שצורף להתנגדות, כאשר השיקים שנמסרו במסגרת הסדר זה נמסרו, בהסכמת הנתבעים, לתובעת. נטען, כי הנתבע פנה למנהל התובעת, רונן בכור, ביקש כי השיקים לא ייפרעו ואף נכח בפגישה שנועדה להגיע לפתרון לבעיה, אלא שבהמשך נעלם וניתק כל קשר. בנסיבות אלו נאלצה התובעת להפקיד את השיקים. זאת ועוד, נטען, בניגוד לטענת הנתבעים, גם שני השיקים של חודש אוגוסט הכלולים בהסכם פריסת החוב של "מעיינות הנגב" חוללו, ונפתח בגינם תיק הוצל"פ נוסף. נטען, כי לאור כל אלו יש לקבוע כי הנזק שייגרם לתובעת מביטול העיקולים, לנוכח מצבם הכלכלי של הנתבעים ונסיונם להבריח נכסים, גדול מהנזק שייגרם לנתבעים מהותרת העיקולים על כנם, ומכאן שמאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת התובעת.
אשר להתנגדות נטען, כי התובעת הינה אוחזת כשורה בשיקים, אשר נתנה בעדם תמורה מלאה, ומכאן שאין ממש בטענות הנתבעים.
הנתבעים הגיבו על תשובת התובעת, וטענו כי בתשובתה היא מודה למעשה בכך שעסקת הנכיון לא בוצעה מול הנתבעים, כפי שנטען בתצהיר התמיכה בבקשה להטלת עיקולים טרם אזהרה, אלא מול חברת ראזק, וכי תצהיר זה היה למעשה תצהיר שקרי; הודאה זו, נטען, שוללת את טענתה של התובעת להיותה אוחזת כשורה בשיקים. כן טענו הנתבעים, כי טענתה של התובעת לפיה השיקים נמסרו במסגרת הסכם לפריסת חוב של הנתבעת כלפיה אינה מתיישבת עם לשון הסכם ההלוואה בין חברת ראזק ובין הנתבעת. עוד נטען, כי שני השיקים האחרונים במסגרת הסכם פריסת החוב של "מעיינות הנגב" אכן סורבו, אך זאת עקב העיקול שהוטל על חשבונות הנתבעים במסגרת ההליך דנא. נטען, כי אכן הנתבעת נקלעה לקשיים, אולם הגיעה להסדרים עם כל נושיה, חשבונה בבנק הפועלים לא הוגבל, כלי העבודה שלה לא מומשו וכיום היא חתומה על חוזים לביצוע עבודות בשווי של למעלה מ - 200 מיליון ₪. עוד נטען, כי לא בוצע כל שינוי בבעלות מניות הנתבעת וכי הנתבע הפך להיות בעל המניות היחיד בה בחודש ינואר 2020. לאור כל אלו שבו הנתבעים ועתרו לביטול העיקולים.
ביום 1.10.2020 התקיים דיון בבקשה לביטול העיקולים. בחקירתה על תצהירי ה אישרה גב' וייס כי האמור בתצהירה הראשון, לפיה מדובר בעסקת נכיון שביצעה הנתבעת מול התובעת, אינו מדוייק, וכי עסקת הנכיון התבצעה למעשה מול חברת ראזק; אלא שלטענתה, הדבר היה בידיעתם ובהסכמתם של הנתבעים, כאשר הנתבע קיים מספר פגישות עם מנהל התובעת ועם הגב' וייס במשרדיה, חתם על טפסי הקמת לקוח ("הכר את הלקוח") וידע היטב שהשיקים שמסרה הנתבעת לחברת ראזק מיועדים להיות מנוכים אצל התובעת. הגב' וייס העידה, כי לאחר שהשיקים סורבו פנתה לחברת ראזק, המנהלת מולה עסקאות נכיון חדשיות בסכומים גדולים, וזו הבטיחה לה כי תדאג לכך שהשיקים ייפרעו על ידי הנתבעים. העדה לא ידעה להשיב מדוע לא מימשה התובעת את הבטוחות שקיבלה - לטענת ב"כ הנתבעים - מידי חברת ראזק ומדוע לא הגישה את בקשת הביצוע גם כנגדה. לשאלה מדוע המשיכה התובעת לבצע עסקאות נכיון לגבי שיקים של הנתבעת, לאור זאת ששיקים של הנתבעת בסדר גודל של כ - 2 מיליון ₪ סורבו, השיבה כי התובעת נתנה אמון בנתבע, שנתן את מילתו לכך שהשיקים ייפרעו כולם.
הנתבע מסר בחקירתו, כי הוא מנהל הנתבעת מאז שנת 2011, וכי עד לחודש דצמבר בעל המניות היה אחיו ואסר, אולם בחודש ינואר 2020 הועברו המניות לידיו. כאשר הציגה לו ב"כ התובעת אסמכתא עדכנית לכך שהאח ואסר עודנו רשום כבעל המניות היחיד טען שחתם על התצהיר כפי שזה נוסח על ידי בא כוחו, מבלי לקראו. לשאלה מדוע לא הציג אסמכתא לכך שפרע את כל השיקים שמסר לידיה של חברת ראזק מסר כי הגיע להסדר סופי מול חברת ראזק על ידי שעבוד מקרקעין לטובתה, אם כי לא היו בידיו אסמכתאות לעניין. הנתבע אישר, כי השיקים נמסרו על ידיו לחברת ראזק, כאשר חותמתה הוטבעה במעמד זה כנפרעת, וכי לבקשת ראזק מחק את השרטוט "למוטב בלבד" על גבי השיקים. הנתבע אישר, איפוא, כי ידע שסחירותם של השיקים לא הוגבלה. כאשר נשאל מדוע לא מסר לחברת ראזק הודעת ביטול בכתב של חוזה ההלוואה, כאשר חברת ראזק לא העבירה לידי הנתבעת את סכום ההלוואה כמוסכם, הסביר כי נתן בראזק אמון לאור משך הזמן בו עובדות החברות ביחד ולאור היקף העסקאות ביניהן, שעמד לטענת הנתבע על כ - 86 מיליון ₪. הנתבע אישר, כי לאחר שראזק מסר לו כי השיקים הועברו לתובעת, הוא קיים פגישה עם מנהל התובעת רונן, וביקש כי ימסור לידיו את סכום ההלוואה או שישיב לידיו את השיקים. לטענתו, רונן הסכים לא להפקיד את השיקים של חודש יולי, אולם ביום 6.8.2020 הפקיד את כל החמישה יחדיו, כאשר לא היה בחשבונה של הנתבעת כיסוי מספיק לפרעונם. הנתבע מסר, כי הנתבעת נקלעה לקשיים הן בשל עיכוב בקבלת תמורה מחברת נתיבי איילון לפרוייקט שביצעה עבורה, והן בשל משבר הקורונה. לטענתו, הנתבעת מצויה ביתרת זכות, ושני השיקים האחרונים שנמסרו על ידי הנתבעת לתובעת במסגרת הסכם פריסת החוב של "מעיינות הנגב" אכן סורבו מסיבת העדר כיסוי מספיק, אך זאת בשל טעות של הבנק, וכי סיבת הסירוב היתה אמורה להיות קיומו של העיקול נשוא הליך זה. לטענתו, כספים שמקבלת החברה על חשבון התמורה מחוזי העבודה הנטענים בהיקף של 200 מיליון ₪, בסך של כ - 4-3.5 מיליון ₪ בחודש, מנוכים בחברת הנכיון אס.אר אקורד של עדי צים והתמורה מופקדת בחשבונה של הנתבעת בבנק הפועלים.
בסיום החקירות סיכמו ב"כ הצדדים בעל-פה.
ב"כ התובעת טענה, כי התנהלותם של הנתבעים בלתי סבירה כאשר בחרו שלא לנקוט צעד כלשהו נגד חברת ראזק, אשר הפרה את התחייבותה להעביר לנתבעת את סכום ההלוואה לפי ההסכם. בנוסף ציינה כי חשבונות הנתבעת מוגבלים, מה שמצביע על חשש להכבדה בביצוע פסק הדין. נטען, כי כלל טענות התובעת נתמכו באסמכתאות, בעוד שטענות הנתבעים הופרכו בחקירה הנגדית. לבסוף נטען, כי אין לתובעת עניין בקריסתה של הנתבעת וכי תסכים להמיר את העיקולים בחלופה כספית או בשעבוד מקרקעין לטובתה.
ב"כ הנתבעים טען, כי ההגבלה בבנק הפועלים בוטלה בהליך אחר המתנהל בבית המשפט כאן, לאחר שהתברר כי השיקים היו אמורים להיות מסורבים מסיבת עיקול ולא מסיבת אי כיסוי מספיק. נטען, כי התובעת לא נהגה באופן סביר ובתום לב כאשר נמנעה מלהגיש את בקשת הביצוע גם נגד חברת ראזק, מה שמלמד על קנוניה בין השתיים. לטענתו, חובה היה על התובעת לוודא כי ניתנה תמורה בעד השיקים בטרם נטלה אותם לידיה, כפי שנקבע, לשיטתו, בהלכת טל טריידינג קורפ ( רע"א 8301/13 טל טריידינג קורפ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ [24.11.2015]; דנ"א 8447/15 בנק לאומי לישראל נ' טל טריידינג קורפ [11.9.2017]), ומשלא עשתה כן אין לה להלין אלא על עצמה. לטענתו, הצגת חמשת השיקים לפרעון כולם יחדיו לא נועדה אלא לגרום לנתבעת נזק. בסיום סיכומיו הודיע ב"כ הנתבעים כי יסכים להותרת העיקול על רכבי הנתבעת ששוויים, לפי הצהרתו, 38 מיליון ₪.
כיוון שבמהלך הדיון הסבתי את תשומת לבה של ב"כ התובעת, כי לא הוצגו אסמכתאות לביצוע עסקת נכיון לגבי ארבעה מתוך חמשת השיקים נשוא התובענה, הגישה בהמשך ב"כ התובעת את האסמכתא החסרה - קבלת שיקים לנכיון מיום 3.5.2019. בהודעתה טענה ב"כ התובעת, כי העובדה שהשיקים נוכו ביום 3.5.2019, בטרם מועד חתימת הסכם ההלוואה, מלמדת כי הגנת הנתבעים איננה אלא הגנת בדים חסרת אחיזה במציאות.
ב"כ הנתבעים הגיב על הודעת התובעת וטען, כי האסמכתא שצורפה מחזקת את טענותיהם ומלמדת כי התובעת מודה כי לא קיבלה תמורה בעד השיקים וכי לא קיבלה את אישור הנתבעים מראש טרם ביצוע עסקת הנכיון.
ב"כ הנתבעים הוסיף טיעון לא קצר בעניין ההלכה הפסוקה בדבר סעד זמני, אולם אתעלם מטיעון זה משלא נתבקשה - וממילא לא ניתנה - רשות להוסיף טענות מעבר לאלו שהועלו על ידי ב"כ הצדדים בסיכומיהם בעל-פה, ומשאין טיעון זה קשור באופן ישיר לאסמכתא שצורפה או נובע מצירופה.
דיון והכרעה
מבחינת סדרי הדין החלים, הדיון בבקשה לביטול עיקול שהוטל במסגרת הליכי ההוצל"פ ידון בהתאם להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: " תקסד"א") כדיון מחודש בבקשה להטלת עיקול, לרבות לעניין נטל השכנוע, המוטל על מגיש הבקשה למתן הצו (רע"א 8420/96 דן מרגליות נ' משכן, פ"ד נא(3) 789 [1997]; רע"א 7815/09 דוד נ' אקסלנס [3.11.2009]). הבקשה, אם כן, אמורה להיבחן מחדש, בשאלה האם בשלב זה ישנה הצדקה להטלתו של צו עיקול זמני בהתאם למבחנים שנקבעו בתקסד"א, ובענייננו - בתקנות 362 ו - 374 לתקסד"א.
תקנה 362 לתקסד"א קובעת את התנאים לשם מתן סעד זמני:
"(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.
(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה של המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;
(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש."

בהתייחס לצו עיקול זמני קובעת תקנה 374(ב), כי -
"בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק, בכפוף להוראות סימן א', ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין."
מכאן, שעל בית המשפט לבחון שני שיקולים עיקריים:
האחד, סיכויי התביעה: שיקול זה נבחן באמצעות בדיקת קיומן של ראיות לכאורה, התומכות בסיכוייו של המבקש לזכות בהליך; בהקשר זה די בכך שבית המשפט ישתכנע, כי התביעה אינה ט ורדנית וכי קיימות שאלות המצדיקות קיומו של דיון. אין צורך לפסוק באופן סופי בדבר צדקתו של מי מבעלי הדין, ושיקול הדעת המופעל במסגרת בקשה לסעד זמני נועד רק לצורך קביעתה לכאורה של זכות ולא לצורך החלטה סופית ומוחלטת בפלוגתא (רע"א 1379/16 מראון נופי נ' סאמי נופי [3.4.2016]). ראה א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שתיים עשרה, עמ' 859:
"החלטת הערכאה הדיונית בשאלת הסעד הזמני אינה חורצת את גורל התובענה העיקרית. על בית המשפט להקפיד על כך שהכרעתו בבקשה לסעד זמני - לחיוב או לשלילה - לא תאיין את הצורך בהמשך ניהול ההליכים. ההכרעה בבקשה לסעד זמני מתחשבת בסיכויי התובענה, כפי שאלו נראים לבית המשפט בנקודת המ אזן הנוכחית, ובהם בלבד ."
השני, מאזן הנוחות והכבדה: שיקול זה נבחן באמצעות שקילת הנזק שייגרם למבקש במידה ולא יינתן הסעד, אל מול הנזק הצפוי למשיב במידה ויינתן הסעד.
בין שני השיקולים - סיכויי ההליך ומאזן הנוחות - קיימת "מקבילית כוחות": ככל שסיכויי המבקש לזכות בהליך גבוהים יותר, כך ייטה בית המשפט להקל בדרישה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (רע"א 9623/17 גבע נ' ורינט מערכות בע"מ [23.1.2018]).
בנוסף על בית המשפט לבחון שיקולים שביושר ובצדק, תום לב ומידתיות.
יודגש, כי מטרתו של הסעד הזמני הוא לשמר מצב קיים, על מנת לשמור על מערכת הנסיבות השוררת בעת הגשת התובענה, מתוך מטרה לאפשר את ביצוע פסק הדין לכשיינתן ( א. גורן, בעמ' 860).
ובענייננו:
סיכויי התביעה: במקרה דנא, די באחיזת התובעת בשיקים כדי ללמד על קיומה של עילת תביעה נגד הנתבעים ועל זכותה של התובעת להיפרע על פיהם, שכן מושכלות יסוד הם בדיני שטרות, לעניין נטלי ההוכחה, כי עושה השטר נושא בנטל ההוכחה להוכחת טענות ההגנה העומדות לו כנגד האוחז בשטר.
אכן, במסגרת הבקשה להטלת עיקולים טרם אזהרה לא הציגה התובעת תמונה מדוייקת באשר לאופן הגעת השיקים לידיה, כאשר טענה כי אלו הגיעו לידיה ישירות מידי הנתבעים, במסגרת עסקת נכיון שיקים בין הצדדים. במסגרת התשובה לבקשה לביטול העיקולים, ובעקבות טענות הנתבעים בהתנגדות, הובאה התמונה המדוייקת , קרי, כי המדובר בשיקים שנמשכו לפקודת חברת ראזק והוסבו לתובעת. מדוע לא הוצגה התמונה הנכונה מלכתחילה, זאת לא הובהר בצורה מלאה על ידי התובעת ; הסברה של נציגת התובעת, כי הנתבעים ידעו שהשיקים הנמסרים לחברת ראזק במסגרת העסקה ביניהם עתידים להגיע לידיה של התובעת, הוא הסבר דחוק ומוקשה. מן הראוי היה להציג את השתלשלות העניינים בצורה ברורה ומפורשת, לא כל שכן כאשר התובעת טוענת להיותה בעלת מעמד של אוחזת כשורה בשיקים כצד רחוק לעסקת היסוד, מעמד שאינו יכול להתקיים במקרה בו התובעת והנתבעת הם צדדים קרובים לעסקת היסוד .
יחד עם זאת, אין בקושי זה כדי לפגוע בעצם קיומה של עילת התביעה, המבוססת, כאמור, על עצם אחיזתה של התובעת בשיקים.
טענת הנתבעת לכשלון תמורה ב יחסים שבינה ובין חברת ראזק אין בה כדי להועיל לה בשלב זה של הדיון, ראשית, משום שהטענה לא פורטה כדבעי, כנדרש בהתאם להלכה הפסוקה:
"על מנת "להראות הגנה אפשרית" אין די בהצגת טענות כלליות. ניתן לסכם את עמדת הפסיקה בעניין באופן הבא: מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בטענות הגנה-לכאורה ולו בדוחק, אך עליו להתכבד ולפרט בתצהיר מטעמו את העובדות שעליהן מבוססות טענותיו [...] הנטל המוטל על המבקש אינו רב, אך הוא קיים." (רע"א 8123/18 זריהן נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ [11.12.2018]).
במקרה דנא לא הציגו הנתבע ים גרסה סדורה ומפורטת בדבר כשלון התמורה ב עסקה עם חברת ראזק, מעבר לטענתם בע למא, כי סכום ההלוואה לא נמסר לנתבעת. לא הובא מטעמם תצהיר של ראזק בעניין, כאשר, כאמור, בהיות התביעה תביעה שטרית, הנטל להוכחת כשלון התמורה מוטל עליהם.
חשוב מכך, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין בשלב זה של הדיון, העובדה ששישה מתוך 44 השיקים שנמסרו לחברת ראזק מכח הסכם ההלוואה מיום 7.6.2020 הגיעו לידיה של התובעת כבר ביום 3.5.2020 - כפי שעולה מהקבלה שהוגשה לאחר הדיון - מטילה לכאורה צל כבד על אותנטיות הסכם ההלוואה שבין חברת ראזק ובין הנתבעת ומעלה ספק באשר לטענת ההגנה העיקרית של הנתבעים.
בנוסף, יש קושי בהעלאת טענה לכשלון תמורה בעסקת היסוד אל מול אוחז כשורה. אכן, משביטל הנתבע במו ידיו את הגבלת הסחירות של השיקים נשוא התביעה, אין לו להלין על כך שהשיקים הוסבו לאחר; אגב, מעדותה של נציגת התובעת, הנתבע ידע היטב כי השיקים יוסבו לתובעת.
יובהר, כי על אף הנטען על ידי הנתבעים, אין חלה על התובעת חובה לוודא, טרם קבלת השיקים לידיה, כי ניתנה בעדם תמורה. הטלת חובה כזו על האוחז כשורה אינה נובעת מלשון פקודת השטרות [נוסח חדש], ובפרשת טל טריידינג קורפ אליה הפנה ב"כ הנתבעים בסיכומיו נקבע במפורש כי - "אוחז בשטר ייחשב ל"אוחז כשורה" גם אם לא ביצע בדיקה כלשהי ביחס לשטר." (פסקה 12 לפסק דינה של כב' ס' הנשיאה (כתוארה אז) א' חיות בדיון הנוסף). אכן, די לו לאוחז כשורה להראות כי הוא עצמו נתן ערך בעד השיקים (סעיף 28(א)(2) לפקודת השטרות), ואת זאת הראתה התובעת בקבלות נכיון השיקים שהציגה ביחס לשיקים נשוא הבקשה.
אוסיף, כי אין חלה על התובעת חובה להגיש את בקשת הביצוע כנגד כל אלו שחתימתם מופיעה על גבי השיקים, ועצם העובדה שבחרה שלא להגישה כנגד חברת ראזק משיקוליה לא תיזקף לחובתה.
מכאן, שגם אלו אין בהם כדי לשמוט את הקרקע מתחת לקיומה לכאורה של עילת התביעה.
סיכומו של דבר, עצם האחיזה בשיקים והקושי שבטענת כשלון התמורה כמפורט לעיל, די בהם על מנת לבסס עילת תביעה בשלב זה של הדיון ולקבוע כי סיכוייה הלכאוריים טובים.
יסוד ההכבדה: נפסק, בהקשר של יסוד זה, כי אין התובע נדרש להוכיח כוונה להברחת נכסים, וכי לעיתים סכום התביעה כשלעצמו יש בו כדי להקים חשש להכבדה בביצועו של פסק הדין, כאשר יינתן, וכי די שהתובע יצביע על "חשש סביר" להכבדה על ביצוע פסק הדין, כפוף לסיכויי התביעה גופה (ראה רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות נ' גייר [29.1.2007]).
בהקשר זה טוענת התובעת , כי יש להותיר את העיקולים על כנ ם לאור מצבה הכלכלי הקשה של הנתבע ת, אותו יש להסיק מכמות השיקים הרבה שמשכה ואשר הגיעו לידיה של התובעת, ואשר סורבו בשל אי כיסוי מספיק, כפי שעולה מהאסמכתאות שצורפו לתשובתה לבקשה.
בנסיונם להפריך את טענות התובעת למצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת הועלו, כאמור, טענות בדבר חתימת הנתבעת על חוזי עבודה בהיקף של 200 מיליון ₪ ובדבר חוב של כ - 55 מיליון ₪ כלפיה מחברת נתיבי איילון; אלא שהנתבעים לא הציגו אסמכתאות כלשהן לטענות אלו. בנוסף לא הוצגו דפי חשבון של החשבון בבנק הפועלים בו מופקדת, לטענת הנתבע, כל תמורת השיקים שמנכה הנתבעת בחברת הנכיון אס.אר אקורד, בסדר גודל של כ - 4 מיליון ₪ בחודש. יש גם ממש בטענת התובעת, כי עצם העובדה כי הניהול הכספי השוטף של הנתבעת מתבצע בחברת נכיון חוץ-בנקאי, באופן המונע שקיפות ביחס לניהול הכנסותיה של הנתבעת, מצביע אף הוא על חשש להברחת נכסים.
לכך יש להוסיף את אי הבהירות בדבר הבעלות בנתבעת, כאשר המסמך אודות העברת המניות מידי האח ואסר לידיו של הנתבע בחודש ינואר 2020 אינו מתיישב עם הרישום הנוכחי ברשם החברות, כפי שהוצג בדיון על ידי ב"כ התובעת, ואינו מתיישב עם הצהרת הנתבע בתצהירו, כי לא בוצעה העברת מניות בנתבעת .
אוסיף, כי לא הוצגו ראיות כלשהן התומכות בטענת הנתבע, כי לנתבעת כלי רכב בשווי של 38 מיליון ₪ וכי בנסיבות אלו ניתן להותיר על כנו את עיקול כלי הרכב.
צירופם של כל אלו אכן מניח יסוד לסברה כי ככל שיינתן פסק דין, תהא הכבדה של ממש על מימושו, אם לא יובטח כבר כעת, ומכאן שגם יסוד ההכבדה מתקיים.
כאמור, תקנה 362 לתקסד"א מפרטת שיקולים נוספים שיש לשקול, קרי, שיקולים שביושר ובצדק, תום לב ומידתיות.
אינני סבורה כי מסירת תמונה לא מדוייקת בתצהירה הראשון של הגב' וייס, הגם שהיה מקום להימנע מכך, כאמור, עולה כדי חוסר תום לב שיש בו כדי לשלול את הטלת העיקולים, מה גם שהדבר תוקן בתצהירה השני שהוגש לבית המשפט. בנוסף, כאמור, עצם הגשת בקשת הביצוע נגד הנתבעים בלבד ולא כנגד ח ברת ראזק, כאשר אין חובה לתבוע את כל החתומים על השטר, אלא הדבר נתון לשיקול דעתו של האוחז, אין בה משום חוסר תום לב השולל את הטלת הסעד.
לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל ובשים לב לעקרון המידתיות, סבורני כי אכן יש להבטיח את ביצועו של פסק הדין, אם וכאשר יינתן, ואולם בערכים שונים מהיקפו של העיקול אשר הוטל במסגרת הליכי הוצאה לפועל, וזאת על מנת למנוע קריסה של הנתבעת, מה שאיננו בגדר אינטרס של מי מהצדדים. סבורתני, איפוא, כי יש לשנות ולצמצם את תחולתו של צו העיקול, ולהמירו בהפקדת ערובה חלקית ומתאימה; יוזכר, כי על פי פסיקת ביהמ"ש, ניתן להגמיש את התנאים ולגוונם בצורות השונות של ערובות וערבויות, ההולמות את נסיבות העניין (ע"א (ת"א) 458/80 מיטווך ובניו נ' בראל, פ"מ תשמ"א (1) 476 [28.7.1980]).
הפקדה של ערובה כאמור יש בה משום מניעת נזק בלתי הפיך שייגרם לנתבע ים, לטענתם, מהותרת העיקול הזמני על כנו, ומאידך, תבטיח את קיומו של מרבית החיוב, אם וכאשר יינתן, זאת בשים לב לקשיים שבטענות ההתנגדות של הנתבעים כפי שפורט לעיל.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובשים לב לסכום השיקים נשוא התביעה ולסכום החובה הנוכחי בתיק ההוצל"פ , אני קובעת, כי העיקולים יבוטלו כנגד הפקדת ערבון כספי במזומן, או ערבות בנקאית אוטונומית צמודת מדד וללא הגבלה בזמן, על סך של 220,000 ₪.
עם הפקדת הערובה כאמור, יבוטל העיקול.
מוצע לצדדים להסכים למתן רשות להתגונן בכפוף להפקדת הערובה. תינתן הסכמה - יועבר התיק בפני שופט/ת. בהעדר הסכמה, תידון ההתנגדות במועד שנקבע לצורך כך, ביום 4.5.2021 בשעה 9:00.
הצדדים ימסרו הודעתם עד ליום 15.11.2020.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ח תשרי תשפ"א, 06 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.