הדפסה

בית משפט השלום בחדרה ת"א 7707-03-21

בפני
כבוד ה שופט אלכס אחטר

תובעים/ משיבים

  1. נהיל (נאאל) חסן ג'והג'אה
  2. עודי נאאל ג'וג'אה

נגד

נתבעים/ מבקשים

  1. יאסר חסן ג'והג' ג'וג'אה
  2. מוחמד יאסר חסן ג'וג'אה
  3. עמאר יאסר חסן ג'וג'אה
  4. עוביידה יאסר חס ג'וג'אה
  5. מחמוד יאסר חסן ג'וג'אה

החלטה

בקשת המבקשים/הנתבעים לדחיית התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית של בית משפט זה וביטול צו המניעה שניתן בגינה.

רקע:
התביעה היא תביעת המשיבים למתן צו מניעה קבוע האוסר על המבקשים הנחת אבן שפה או פעולה אחרת בתוואי הדרך העוברת דרומה לבתיהם בחלקה 10 בגוש 12156 בכפר קרע (להלן: "המקרקעין") וכן מתן צו עשה קבוע המחייב את המבקשים לסלק ידם ולהימנע מחסימת הדרך הציבורית שליד בתיהם מהצד הדרומי שבמקרקעין.

בתמצית, טוענים המשיבים בתביעתם כי הם בעלים במשותף במקרקעין וכי ביום 22.02.21 החלו המבקשים בביצוע עבודה אסורה ללא היתר בניה, בתחום שטח מגורים שהבעלות בו משותפת ללא הסכמת הבעלים ושחלק מהבניה מתבצעת בתחום דרך מאושרת. בגין עבודות בניה אלה, המשיב מס' 1 הגיש תלונה בוועדה המקומית והודיע למשטרה. הוועדה המקומית הוציאה צו הריסה מנהלי אך המבקשים אינם מכבדים את הצו וממשיכים לבצע את העבודות. בתוך כך, הוגשה גם בקשה למתן צווים זמניים.

צו מניעה זמני ניתן בהחלטה מתאריך 09.03.21 ובית המשפט קבע מועד לדיון במעמד הצדדים.
המבקשים לא הגיעו לדיון על אף שזומנו כדין ולכן, בהיעדר התנגדות המבקשים ועל סמך הראיות שהציגו המשיבים, ניתן צו מניעה קבוע.
בתאריך 18.04.21 הגישו המבקשים בקשה לביטול צו המניעה הקבוע מאחר שלטענתם ניתן בחוסר סמכות עניינית. לשיטתם, הסמכות העניינית לדון בתביעה מוקנית לבית המשפט לענייני משפחה.

טענות הצדדים בבקשה:
המבקשים טוענים בבקשתם, בתמצית, כי על פי שני המבחנים המצטברים, זהות הצדדים ומהות הסכסוך, הקבועים בסעיפים 3(א) ו- 1(2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, נתונה הסמכות העניינית לדון בתיק זה לבית המשפט לענייני משפחה. באשר למבחן הראשון, זהות הצדדים, טוענים המבקשים כי המשיב 1 הוא אחיו של המבקש 1 ודודם של המבקשים 5-2 שהינם בניו של המבקש 1, וכי המחזיקים בקרקע (שהועברה בירושה) הינם המבקש 1 והמשיב 1 שהוא גם התובע העיקרי ולכן המבחן הראשון מתקיים לגביהם.

בכל האמור למבקשים 5-2, הרי שככל שהם אינם בגדר "בני משפחה" לפי הוראות החוק, יש ליישם את המבחן השני, מהות הסכסוך, ובענייננו, מאחר שהתובענה הינה תובענה בין משיב 1 ובנו לבין אחיו מבקש 1 ובניו הרי שמדובר בסכסוך משפחתי, בנוגע לשימוש בזכויות שהתקבלו בירושה, תוך שהם מפנים להלכת חבס.

המבקשים טענו לגופו של עניין ופירטו את כלל עבודות הבנייה שביצעו הם והמשיבים תוך שהם מרחיבים על עבודות פיתוח, גדרות, תשריטים, אבני שפה, מתקן לאחסון פחי אשפה, סלילת כבישים וכו'. לפיכך, כך לטענת המבקשים, יש לדחות את התובענה מחמת חוסר סמכותו העניינית של בית משפט זה, ולחלופין, לבטל את צו המניעה שניתן בגינה.

המשיבים טענו בתגובתם כי בקשת המבקשים לוקה בשיהוי הואיל והבקשה הוגשה כחודש לאחר הדיון שנערך בהיעדרם ולאחר שאלו בחרו שלא להתייצב לדיון. כמו כן, ייפוי כוח מטעם המבקשים הוגש מספר ימים לאחר הדיון אך בכל זאת השתהו המבקשים עוד ורק לאחר כחודש הגישו את הבקשה.

לגופן של טענות, שני המבחנים לתחולת חוק בית המשפט לענייני משפחה, לא התקיימו בענייננו. המבחן הראשון לא התקיים כי המבקשים 5-2 אינם בני משפחה על פי הגדרת חוק בית המשפט לענייני משפחה, ואין להרחיב את רשימת בני המשפחה המוגדרים בחוק. אף המבחן השני לא התקיים משלא מדובר בסכסוך משפחתי שתרם תרומה משמעותית לגיבוש עילת התביעה. לטענתם, מדובר בבנייה לא חוקית שעיקרה מתבצעת בכביש מאושר, שאיננו בבעלות הצדדים, ושהופקע לצורכי ציבור, והמשיבים הם חלק מהנהנים מההפקעה כחלק מהציבור כאשר מעשי המבקשים מונעים מהם גישה לבתיהם. נטען כי העובדה שהמשיב 1 והמבקש 1 אחים אינה יכולה להפוך סכסוך רכושי לסכסוך משפחתי וכי למעשה, מבקש 1 כלל איננו מתגורר במקום כך שלמעשה, הסכסוך הוא בין מבקשים 2-5 לבין המשיבים. כלומר, בין דוד ובנו לבין אחייניו. לפיכך, טוענים המשיבים כי הסמכות לדון בתובענה הינה לבית משפט זה, ויש לדחות הבקשה.

דיון והכרעה:
נתחיל דיוננו בטענת השיהוי. "אמנם, דרך המלך היא העלאת הטענה לחוסר סמכות עניינית כבר בהזדמנות הראשונה, בסמוך לפתיחת ההליך והגשת כתבי הטענות לבית המשפט או במהלך הדיון הראשון בתיק. יחד עם זאת, גם אם לא נקט בעל דין דרך זו – אין בכך בהכרח כדי לסתום את הגולל על האפשרות לקבל את טענתו בהמשך.... אין מדובר בבקשה להארכת מועד, אשר הסבר להגשתה באיחור הוא חיוני ומתחייב. אף לא מדובר בטענת התיישנות, שיש להעלות בהזדמנות הראשונה – אחרת לא נזקקים לה ..., או בטענת חוסר סמכות מקומית – שהכלל בעניינה דומה" [רע"א 5462/14 ברזלי נ' יאיר (ג'ייסון) ברזילי, (פורסם בנבו, 11.9.2014)].

בענייננו, חובה על בית המשפט לבחון את טענת הסמכות העניינית מיוזמתו. טענת העדר הסמכות העניינית נטענה בהרחבה בבקשה וזוהי התייחסותם הראשונה של המבקשים בתיק זה. בנסיבות אלו, אין לומר כי המבקשים החמיצו את זכותם להעלותה ויש לבחון את בקשתם לגופה.
סעיף 1(2) לחוק קובע כי לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לדון "בתובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא".

החוק קובע שני מבחנים מצטברים לתחולתו: הראשון, מבחן הזהות; והשני, מבחן המהות. המבחן הראשון בודק את זהות הצדדים. התביעה חייבת להיות בין אדם לבין בן משפחתו. המבחן השני הינו מבחן המהות, שעניינו האם הסכסוך נשוא התביעות הוא סכסוך שמקורו ועילתו ביחסים המשפחתיים.

לשם בחינת קיומו של המבחן הראשון, יש לבחון מה כולל המונח "בן משפחה" כהגדרתו בסעיף 1(2) לחוק, שמונה שש קבוצות של קרובי משפחה: בן זוג, בן זוג לשעבר, ילדיו, הוריו, נכדו, הורי הוריו, אחיו ואחיותיו. יחד עם זאת, ישנן קבוצות של קרובי משפחה אשר אינם נזכרים כלל בחוק, כמו למשל: דוד, אחיין ובן דוד.

בענייננו, אין חולק כי המשיב 1 והמבקש 1 באים בגדר "בני משפחה" באופן המקיים את המבחן הראשון הנזכר בסעיף החוק. אולם, ישנה מחלוקת אם ניתן להחיל את החוק גם על המבקשים 5-2 שהינם אחייניו של המשיב 1 וילדיו של המבקש 1, וכן על משיב 2 שהינו אחיינו של מבקש 1 ובנו של משיב 1 ולכן אינם "בני משפחה" כהגדרת מונח זה בחוק.
בבע"מ 164/11 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] מיום 29.4.12 נאמר כי " ההיגד "בן משפחתו" בסעיף 1(2) לחוק, מונה שש קבוצות של קרובי משפחה – בן זוג, ילדיו, הוריו, נכדו, הורי הוריו, אחיו ואחיותיו. לגבי חלק מקבוצות אלה כלל בהן המחוקק גם את בני משפחתו של בן הזוג. כך למשל, עשה המחוקק ביחס לאחיו ואחיותיו של בן הזוג, או ביחס לילדיו של בן הזוג. יחד עם זאת, ישנן קבוצות של קרובי משפחה אשר אינם נזכרים כלל בחוק, כמו למשל, דוד, אחיין ובן-דוד. דומני, כי ניתן להבין זאת על רקע התכלית העומדת בבסיס החוק. רק בנוגע לאותו "גרעין קשה" של בני משפחה, אשר בגדרו מתעוררות מחלוקות, שמטיבן ומטבען הן מורכבות מהתחום המשפטי ומהתחום הרגשי גם יחד, נדרש הפתרון היסודי, המקיף והממצה אשר בתחום מומחיותו של בית המשפט למשפחה (ראו: בית המשפט לענייני משפחה, בעמ' 29-28). זאת ועוד, סבורני כי חיובו של מי שאינו נמנה על "הגרעין הקשה" של בני המשפחה להתדיין בבית המשפט למשפחה עלול "לקפחו" לעומת מתדיין בבתי המשפט האזרחיים ולשלול ממנו מספר יתרונות דיוניים וראיתיים העומדים לו בבתי משפט אלה. הגמשת כללי הדיון ודיני הראיות לגיטימית כשמדובר בסכסוכים משפחתיים "אמיתיים" על מנת שלבית המשפט למשפחה יהיו כלים להתמודד עם סוג זה של סכסוכים ולהכריע בהם בדרך התואמת את הבעייתיות המיוחדת להם. אך ככל שפוחתת ה"משפחתיות" המעורבת בסכסוך ראוי לאפשר למתדיינים למצות את זכויותיהם הדיוניות והראייתיות הלגיטימיות במסגרת התדיינות אזרחית "רגילה". כאשר מדובר במחלוקת (כמו זו שבענייננו), שגם אם לקשר המשפחתי יש תרומה מסוימת להיווצרותה, הרי שעיקרה נוגע למערכת יחסים שבין עורך-דין לבין לקוחו, וכאשר הקשר המשפחתי הפורמאלי שבין בעלי הדין פקע זה מכבר, אין כל תרומה למיומנותם של בתי המשפט למשפחה כמומחים לטיפול בסכסוכים בתוך המשפחה".

בתמ"ש (מח' חיפה) 39274-12-13 ד' נ' ש' [פורסם בנבו] מיום 24.12.13 בית המשפט שולל את סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה במקרה של אחיינית ודוד ומסביר מדוע לא להעביר את התובענה ליתר ביטחון:
"ודוק: המונח 'בן משפחתו' שבחוק אינו שווה-ערך למונח החברתי 'בן משפחה' אלא עליו לקיים קשר משפחתי ביחס לתובע בהתאם למוגדר בהמשך ס"ק (2) העוסק בהגדרת 'בן משפחתו' –  שם מונה החוק שש קבוצות בלבד של קרובי משפחה: בן זוג, ילדיו, הוריו, נכדו, הורי הוריו, אחיו ואחיותיו, כאשר בחלק מהקבוצות הנ"ל כלולים גם בני משפחתו של בן הזוג.
כאמור שש קבוצות אלו בלבד מקיימות את הקשר המשפחתי הנדרש, כאשר בהחלט ישנן קבוצות נוספות של קרובי משפחה אשר אינם נזכרים בחוק וממילא אינן מקיימות את הקשר המשפחתי הנדרש, כמו למשל, דוד, אחיין ובן-דוד. ודוק: לא מדובר ב'השמטה' או ברשימה שאיננה סגורה, אלא ברשימה סגורה בהחלט ובעלת הסדר שלילי מכוון לגבי יתר קבוצות קרובי המשפחה – הסדר שלילי שעל תכליתו כבר עמד ביהמ"ש העליון בבע"מ 164/11 [פורסם בנבו] מיום 29.4.12 בסע' 18 שם:
"דומני כי ניתן להבין זאת על רקע התכלית העומדת בבסיס החוק. רק בנוגע לאותו "גרעין קשה" של בני משפחה, אשר בגדרו מתעוררות מחלוקות שמטיבן ומטבען הן מורכבות מהתחום המשפטי ומהתחום הרגשי גם יחד, נדרש הפתרון היסודי, המקיף והממצה אשר בתחום מומחיותו של בית המשפט למשפחה."
האם תנאי הקשר המשפחתי מתקיים בנידון דידן? מסתבר שלא: הנתבע הינו כאמור דודה של התובעת=אחי אביה - קשר משפחתי זה 'דוד' איננו כלול כאמור בקבוצות קרובי המשפחה  שבס"ק (2) הנ"ל. גם לא הפוך: גם 'בן אח' לא מצוי בהגדרות הנ"ל. תנאי זה של 'קשר משפחתי' אינו מתקיים איפוא בתובענה דנן ולפיכך בימ"ש זה מחוסר סמכות לדון בתובענה דנן (ראה סע' 5 לעיל).
התובעת, בניסיון להצדיק את פנייתה דווקא לבימ"ש זה, הפנתה להלכ' חבס – וכאן מן הראוי שנייחד מספר מילים לעניין זה, (למעשה כל עיקרה של ההחלטה נכתבה במיוחד לשם הבהרת עניין זה כאמור ברישא של החלטה זו), שכן סבורני שיש מן הטועים בכך, בפרט בערכאות שאינן בית המשפט לענייני משפחה והינם מעבירים תובענות לבימ"ש זה בהסתמכם על הלכ' חבס:
הלכ' חבס עוסקת אך ורק בתנאי הרביעי - "שעילתה סכסוך בתוך המשפחה"; בהלכ' חבס ניתן לדון ולהתפלפל רק אחרי שתנאי הקשר המשפחתי מתקיימים! הלכ' חבס אין בכוחה, ואף אינה מתיימרת, לבוא במקום התנאי הנדרש באשר לקשר המשפחתי. [ואכן בהלכ' חבס התקיימו תנאי הקשר המשפחתי שכן מדובר היה באב ובן המצויים כמובן בהגדרת 'בן משפחתו' של ס"ק (2) ].
קרי: במקום שתנאי הקשר המשפחתי אינם מתקיימים, אף אם מהותה של התובענה האזרחית הינה 'סכסוך בתוך המשפחה', היא איננה בסמכותו של בימ"ש זה.
ישאל השואל: מה זה כבר משנה אם התובענה תידון כאן או כאן ומדוע להכביר מילים בעניין זה? לכל היותר "טעינו" והעברנו משם לכאן, מה זה כבר משנה מי השופט שיידון, הלא ממילא מדובר ב'תובענה אזרחית', שתידון לפי החוקים האזרחיים (בעניינינו למשל: חוק החברות)  וכי 'שופט משפחה' לא אמור לדעת 'חוקים אזרחיים'? אף אתה אמור לו: אכן לא זהות השופט משנה אלא זהות בית המשפט: בית המשפט לענייני משפחה הינה ערכאה בעלת סמכות דיונית וראייתית השונה מבתי המשפט האזרחיים, וביהמ"ש העליון כבר עמד על "קיפוח" בעל-דין הנידון בביהמ"ש לענייני משפחה שהינו מחוסר סמכות עניינית לגביו".

כאמור, המבקשים הפנו להלכת חבס וטענו כי על סמך הלכה זו יש לקבוע כי הסמכות העניינית מסורה לבית המשפט לענייני משפחה ואולם, כפי שנכתב מעלה, הרי ששני התנאים מצטברים ורק אם עסקינן בבני משפחה, כהגדרתה בחוק, יש להמשיך ולבחון את מהות הסכסוך כאשר במקרה זה, המבקשים והמשיבים אינם עונים להגדרת בני משפחה. עם זאת, למעלה מן הצורך ולשם דחיית הטענות כולן, נפנה לבחון גם את המבחן השני: מבחן המהות.
"הפסיקה קובעת כי על בעל דין הטוען כי בית המשפט לענייני משפחה הוא המוסמך לדון בתובענה שהגיש, להראות שהסכסוך המשפחתי "תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה" וכי מדובר בשאלה עובדתית הנבחנת על פי כתבי הטענות ובראשם כתב התביעה" [רע"א 6657/13 לז'ה נ' דוברוצקי, (פורסם בנבו, 19.12.2013)].

בעניין חבס [רע"א 6558/99 חבס נ' חבס, פ"ד נד(4) 337, 344 (2000)], נקבע כי:
"הדיבור "עילה" בהקשר זה משמעותו קיומו של קשר בין התובענה האזרחית לבין הסכסוך המשפחתי. תובענה אזרחית עילתה בסכסוך בתוך המשפחה אם סיבת הסכסוך או מקורו הם ביחסי המשפחה... אמת-המידה לקביעת הקשר בין עילת התביעה לבין הסכסוך בתוך המשפחה היא שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה. נמצא, כי מחד גיסא לא די בקשר רחוק וזניח. מאידך גיסא לא נדרש שהסיבה היחידה והבלעדית להיווצרותה של עילת התביעה הוא הסכסוך המשפחתי. די בכך שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה נכבדה וחשובה להיווצרותה של עילת התביעה, כדי שנראה את עילתה של התובענה בסכסוך בתוך המשפחה".
בעניין חיים [ע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו(6) 295, 308-307 (2002)] הוסיף בית המשפט העליון כי: "לשאלת עיתוי הקביעה בדבר טיבו של הסכסוך כ"סכסוך בתוך המשפחה", או כעניין אזרחי הנתון לסמכות הערכאה האזרחית, משיב בית-המשפט באומרו כי בכך יש להכריע עם תחילת המשפט ועל-פי כתבי-הטענות של הצדדים. על התובע לפרט את העובדות המראות כי מדובר בסכסוך במשפחה, ולפיכך הסמכות לגביו נתונה לבית-המשפט לענייני משפחה. לא חלק על כך הנתבע, תיקבע הסמכות על-פי האמור בכתב-התביעה. חלק הנתבע על האמור בכתב-התביעה לעניין הסמכות, תוכרע השאלה בידי בית-המשפט.....סיווגו של ענין כמצוי בסמכות בית משפט רגיל או בית משפט לעניני משפחה לעיתים אינו קל. עניינים שאינם נוגעים למעמד אישי במובהק, משלבים בתוכם, על פי רוב, יסודות של מחלוקת אזרחית ושל סכסוך משפחתי אלה באלה. נדרש, איפוא, להכריע, מה מביניהם הוא היסוד הדומיננטי ובהתאם לקביעה זו ישוייך ענין לערכאה זו או האחרת. במסגרת בחינה זו יישקל אופיו של הסכסוך המשפחתי, בין היתר, מבחינת הצורך כי ערכאה מיוחדת, המצויידת במנגנון מקצועי מיוחד, תדון בו, או כענין שעיקרו אזרחי, שערכאה בעלת סמכות רגילה ערוכה לפסוק בו.
מלאכת הסיווג האמורה מצריכה, על-פי טיבה, בירור נתונים עובדתיים בעלי אופי אובייקטיבי וסובייקטיבי. יש לבחון נתונים אובייקטיביים העומדים ברקע הסכסוך המשפחתי כמו, למשל, משך הזמן שבו מתקיים הסכסוך, אם שותפים לו רק בני משפחה או גם זרים, אם הסכסוך מתייחס לעניין נקודתי או מתפרס על כלל היחסים בין הצדדים ואם, בראייה כוללת, מדובר במערכת יחסים בעלת אופי כזה המצריכה כי גורמים מקצועיים העומדים לרשות בית-המשפט לענייני משפחה, לרבות גורמים לבר-משפטיים, יסייעו לפתרון כולל של המשבר המשפחתי ומצדיקה זאת.
בצד הנתונים האובייקטיביים ישנה חשיבות גם לפן הסובייקטיבי הבוחן את התייחסות הצדדים עצמם לסכסוך שביניהם. רוצה לומר, איך הם עצמם משקיפים על המחלוקת ביניהם – אם כסכסוך בעל אופי משפחתי או כמחלוקת שעיקרה אזרחי אשר פתרונה אמור להימצא במסגרת הכרעה אזרחית רגילה. הדגשים שהצדדים עצמם מניחים על אופי היריבות ביניהם חשובים במלאכת איתור היסוד הדומיננטי במחלוקת לצורך סיווגו של הנושא לסמכות העניינית של הערכאה המתאימה.
בשל מורכבותה וקשיותה של מלאכת הסיווג האמורה קבע בית-המשפט בפרשת חבס [2] כי את הנתונים השונים המגבשים את הסמכות העניינית יש לקבוע בתחילת המשפט, וכי מדובר בנתונים עובדתיים שיש לקבוע לגביהם מימצאים, ואלה נעשים על-פי כתבי-הטענות ובאמצעות הכרעה שיפוטית בראשיתו של ההליך השיפוטי. לפנינו אפוא שאלה של סמכות עניינית התלויה בקביעת "עובדות סמכותיות", כלשונו של המשנה לנשיא ש' לוין בע"א 4796/95 אלעוברה נ' אלעוברה (להלן – פרשת אלעוברה [3]), בעמ' 678. קביעת עובדות אלה מסורה לערכאה ראשונה על יסוד כתבי-טענות, ועל-פיהם מתגבשת התשתית העובדתית שבגדרה נקבעת סמכותו העניינית של בית-המשפט...".

לאחר שעיינתי בכתב התביעה וביתר שאת בבקשת המבקשים עצמה, לא שוכנעתי כי הסכסוך הינו סכסוך משפחתי באופן המצדיק העברת התיק, מטעמי סמכות עניינית, לבית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט ידרש להכריע בשאלה האם פעולות הבנייה שמבוצעות הינן פעולות אסורות בהיותן מבוצעות ללא היתר ובשטח שהופקע אם לאו. מדובר במחלוקת שאמנם קיימת, בין היתר, בין אחים, אך מדובר במחלוקת נקודתית העוסקת בתחום המקרקעין ולא שוכנעתי כי לצורך בירור הסכסוך נדרשת המיומנות המקצועית של בית המשפט לענייני משפחה, כפי שנקבע גם בת"א (מח' חיפה) 33730-06-18 ופיק אבו רומי נ' אחמד אבו רומי [פורסם בנבו, מיום 28.1.19 ] הדומה מאוד לענייננו.

נכון הוא שבבקשה משווים הנתבעים לסכסוך אופי משפחתי, ואולם הם עצמם מפרטים לגבי פעולות בניה שבוצעו ומחלוקות על בניה בשטחים שהופקעו לטובת הציבור ולא על סכסוך משפחתי. סיכומו של דבר, אני קובע, כי הסמכות לדון בתובענה זו מסורה לבית משפט זה, הבקשה למחיקת התביעה נדחית.

באשר לביטול צו המניעה הקבוע, הרי שהמבקשים לא התייצבו לדיון על אף שזומנו אליו כדין, לא הגישו כתב הגנה ואף לבקשה לא צירפו ראיות המוכיחות טענותיהם. יתרה מכך, בבקשה עצמה מודים המבקשים כי ביצעו עבודות ללא היתר, ו לכל הפחות הניחו מתקנים להצבת אשפה (ר' סעיפים 21-22 לבקשה) ומודים הם כי המדובר בדרך מאושרת (סעיף 28 לבקשה) , אלא שטוענים הם כי המשיבים עצמם ניסו בעבר לשנות את תוואי הדרך. טענה זו חסרת משמעות ואיננה רלוונטית. כך גם כלל הטענות אודות התנהלות המבקשים והמשיבים בועדה לתכנון ובנייה נטענו בעלמא ואף אינן רלוונטיות כלל ( ר' סעיפים 26-27 לבקשה). בנסיבות אלה, לא שוכנעתי שישנם טעמים לבטל את צו המניעה שניתן לגבי עבודות בניה אסורות בתוואי הדרך המאושרת וכן אני קובע. הבקשה לביטול הצו שניתן ביום 17.03.21 נדחית.

המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ט' סיוון תשפ"א, 20 מאי 2021, בהעדר הצדדים.