הדפסה

בית משפט השלום בחדרה ת"א 7442-07-18

לפני כבוד השופטת הבכירה הדסה אסיף

התובעת:

מירה נפתלי גנוסר ת.ז. XXXXXX353
על ידי ב"כ עו"ד אורי שורר

נגד

הנתבעת:
קרן ניב טולדנו ת.ז. XXXXXX664
על ידי ב"כ עו"ד רועי רוזן

פסק דין

1. תביעה זו עניינה הפרה נטענת של זכות יוצרים לפי חוק זכות יוצרים, תשס"ח – 2007 (להלן – "החוק").

הרקע לתביעה
2. בני הזוג רשף ביקשו לבנות בית בזכרון יעקב, ולשם כך התקשרו בהסכם עם התובעת (להלן – "מירה") לביצוע עבודות תכנון אדריכלי ועיצוב הבית (להלן – "הבית"). ההסכם מפרט את שלבי העבודה, כאשר לגבי כל שלב נקבע סכום התמורה (נספח א' לכתב ההגנה).

3. ביום 29.2.16 הודיעו בני הזוג רשף למירה, כי נושא עיצוב הפנים, רכישות, תכניות עיצוב פרטניות וכו' טרם בוצע, וביקשו ממנה להוריד את הסעיפים שלא בוצעו, ולערוך חשבון בהתאם (נספח ב' לכתב ההגנה). מירה הסכימה לאמור. בני הזוג רשף אף הודיעו למירה כי הנתבעת, שהינה קרובת משפחה שלהם (להלן – "קרן"), תהיה האחראית על עיצובו הפנימי של הבית. בהתאם לכך נחתם ביום 5.1.16 הסכם עיצוב פנים מול קרן .

4. לטענתה של מירה, קרן הפרה בשני פרסומים את זכות היוצרים שלה ואת זכותה המוסרית, בקשר לתכנון הבית בכלל ו תכנון המטבח בפרט.

5. יוער, כי התביעה הוגשה במקור גם כנגד שידורי קשת, שהיא בעליו של אתרmako שבו נעשה אחד הפירסומים, אך במהלך הדיון בתובענה הגיעה מירה להסכמות עם נתבעת זו. כחלק מאותן הסכמות, התביעה כנגד שידורי קשת נדחתה ללא צו להוצאות (פסק דין מיום 21.2.19, עמ' 2 לפרוטוקול), והדיון נמשך רק כנגד קרן.

6. לאחר ששמעתי הראיות ועיינתי בחומר שהונח בפני, אני מחליטה לדחות את התביעה כנגד קרן, על כל רכיביה.

דיון
הפירסום הראשון – הכתבה באתר mako
7. הפרסום הראשון מתייחס לכתבת תדמית, שפורסמה ביום 30.4.18 באתר mako, בערוץ התוכן Living. לטענת מירה, מנוסח הכתבה ניתן להסיק כי מי שתיכנן את הבית זו קרן. לטענתה, בכך הפרה קרן את זכותה המוסרית, לפי החוק. מירה טענה גם , כי אי מתן הקרדיט גרם לה לעוגמת נפש ולהשפלה מצד מכריה ולקוחותיה ולפגיעה בשמה הטוב ובמוניטין שלה.

8. בסיכומיה טענה מירה שהבית הוא "יצירה אדריכלית" שלה, וזכותה ביצירה זו הופרה (סע' 14 ו- 16 לסיכומיה).

9. לאחר שעניינתי בטענות שני הצדדים, ובכל הראיות שהובאו על ידם, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את טענותיה של מירה בעניין זה. זאת, מכמה טעמים, שדי בכל אחד מהם וכל שכן, בכולם יחד.

10. מירה, שאינה אדריכלית, אינה זכאית לטעון לזכות מוגנת ב "יצירה אדריכלית".

מירה אינה אדריכלית, כהגדרת "אדריכל רשום" בחוק המהנדסים והאדריכלים, תשי"ח-1958 (להלן – "חוק המהנדסים"), והיא אף לא טענה שהיא כזו. מירה גם לא טענה, וכל שכן שלא הוכיחה, שחלים עליה החריגים לחוק, למשל כאמור בסעיפים 2(ג) ו- 9(א).
מירה אף הודתה בעדותה שבהכשרתה היא מעצבת פנים, ולא אדריכלית (סעיף 7 לכתב התביעה; סעיף 3 לסיכומיה). משכך, ובהתאם להוראות סעיף 12 לחוק המהנדסים, היא מנועה מלבצע פעולות אשר יוחדו למקצוע האדריכלות (כמפורט ב סעיף 2 לתוספת הראשונה, שבתקנות המהנדסים והאדריכלים (רישוי וייחוד פעולות), תשכ"ז-1967).

11. מירה טענה כי היא תכננה את הבית בהיותה " מתכננת" או "אדריכלית לא רשומה". טענה דומה נדחתה במקרה אחר, שבא בפני בית משפט השלום בחדרה (תא (חד') 1641-06 ‏ רינה דוקטור נ' כרם אמפורה בע"מ, להלן – "ענין אמפורה").

12. כמו התובעת בענין אמפורה, ניסתה גם מירה לטבוע מושגים חדש ים, שאינ ם קיי מים בחוק – "מתכננת" ו- "אדריכלית לא רשומה". בהתאם, טענה מירה שהיא מתכננת ומעצבת פנים במקצועה, ומזה למעלה מ- 23 היא עוסקת בתכנון בתים פרטיים, לרבות תכנון אדריכלי ו/או עיצוב פנים (סע' 7-9 לכתב התביעה; סע' 2-4 לתצהירה). מירה טענה כי אף שאינה אדריכל רשום, היא "מתכננת", ו כי ככזו היא רשאית לתכנן במידה ויש לה נסיון רב בתחום:
"אדריכל מתכנן ורשאי לחתום על גרמושקה שהופקה לוועדה לתכנון ובניה. מתכנן, יכול לתכנן במידה ויש לו נסיון רב בתחום, הוא יכול לתכנון ולהעזר במהנדס כמו יצחק מייזל ומהנדסים אחרים שחותמים עבור המתכנן לבקשה להיתר מול הרשויות ואני מבקשת להבחין בין הבקשה להיתר לבין תוכניות העבודה" (עמ' 13 ש' 1-6, ההדגשה אינה במקור).

כאשר נשאלה מירה מה השוני בין מתכנן לאדריכל, השיבה: "הוא לא רשום בפנקס. יש לו הסמכה... אין לו הסמכה פורמלית של הרשויות" (עמ' 13 ש' 8-10, ההדגשה לא במקור). אלא שאין מושג ו/או תואר כזה בחוק המהנדסים, ולפיכך הייתה מנועה מירה מלבצע הפעולות הקשורות בתכנון האדריכלי של הבית.

13. בית המשפט בעניין אמפורה מצא, כי טענת התובעת שם, כאילו העובדה שהיא אינה אדריכלית מונעת ממנה לחתום על תוכניות אך אינה מונעת ממנה להיות אדריכלית בכל הקשר אחר של המקצוע, היא "פילפולי מילים ריקים מתוכן" (עמ' 28 לפסק הדין). בכל הכבוד הראוי, דעתי כדעתו.

14. יודגש, במסגרת המחלוקת שבפני, לא נדרשתי להכרעה בסוגית הסגת גבול המקצוע וגם לא בכל הקשור להסכם בין מירה לבני הזוג רשף. הדיון בשאלת כשירותה של מירה דרוש על מנת להגדיר את היקפו וסוגו של התכנון אותו זכאית מירה על פי דין לזקוף לעצמה ולמעשה ידיה. (ר' עניין אמפורה בסעיף 2(ה) לפסק הדין). לכן, וכתוצאה מהאמור לעיל, אין בידי לקבל את הטענה להגנת "יצירה אדריכלית", כאשר מי שיצר אותה אינו אדריכל.
נראה, כי מירה הייתה מודעת לקושי הניצב בפניה בעניין זה. כתוצאה מכך הייתה עדותה פתלתלה, והתיאור, שתיאר בו בית המשפט בעניין אמפורה את עדות התובעת שם , יפה גם כאן, ולפיו:
"התובעת תיארה את עיסוקה כמי ש'הולכת על ביצים': מחד גיסא, נמנעה מלהצהיר בפה מלא כי היא מבצעת עבודה השמורה בדין למי שהוא אדריכל מוסמך; מאידך גיסא לא אוותה לוותר על הצגת עצמה כמי שעוסקת הלכה למעשה בתכנון ועיצוב אדריכליים, באופן שחורג מעיצוב גרידא שאיננו תכנוני ואיננו אדריכלי" ( ענין אמפורה, בסעיף 2(א) לפסק הדין).

14. הטעם השני, לדחיית טענותיה של מירה בכל הנוגע לפירסום באתר מאקו, הוא שלא הוכח שהתיכנון של בית רשף הוא אכן יצירה הזכאית להגנה מכח החוק.

15. נושא זכויות היוצרים בישראל, מוסדר, כאמור, בחוק זכות יוצרים. סעיף 1 לחוק מגדיר:
"יצירה אמנותית" – לרבות רישום, ציור, יצירת פיסול, תחריט, ליטוגרפיה, מפה, תרשים, יצירה אדריכלית, יצירת צילום ויצירת אמנות שימושית ובכלל זה (Typeface).
"יצירה אדריכלית" – בניין או מבנה אחר, וכן מודל לבניין או למבנה כאמור;"

סעיף 4 לחוק מפרט איזו יצירה תהיה מוגנת בחוק:
"(א) זכות יוצרים תהא ביצירות אלה:
(1) יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית או יצירה מוסיקלית, המקובעת בצורה כלשהי;
(2) תקליט;
ובלבד שהתקיים לגבי היצירות האמורות אחד התנאים הקבועים בסעיף 8 או שיש בהן זכות יוצרים מכוח צו לפי סעיף 9.
(ב) לעניין סעיף קטן (א), מקוריות של לקט היא המקוריות בבחירה ובסידור של היצירות או של הנתונים שבו."

16. משמע, בהתאם לחוק, "יצירה אדריכלית" הינה "יצירה אמנותית" בהקשר של בנין/ מבנה או מודל לבניין, כאשר תנאי הסף להגדרה האם היצירה מוגנת על פי החוק, הוא - "יצירה מקורית" "המקובעת בצורה כלשהי"; קרי - עמידה במבחן המקוריות (ראה בהקשר זה ת"א 10097-07-13‏ ‏ססיליה קידר נ' האוניברסיטה העברית ירושלים, בימ"ש מחוזי תל-אביב, להלן – "ענין קידר").

17. ב- ת"א (חי') 4267/04 ‏ שפאן צברית נ' עודד בן זאב, (להלן – "ענין שפאן"), פירט בית המשפט, בסעיף 79 לפסק הדין, כי בתביעה שעילתה זכות יוצרים, על התובע מוטל הנטל להוכיח שהתקיימו בעניינו שלושה תנאים:
א. קיימת זכות יוצרים ביצירה.
ב. התובע הוא הבעלים של זכות היוצרים.
ג. זכותו הופרה על ידי הנתבע.

18. עולה מן האמור בענין שפאן כי כדי שתובע יזכה בתביעתו עליו להוכיח כי היצירה שלטענתו הופרה אכן מוגנת בזכות יוצרים. בעניין זה, אין די בהשקעה של מאמץ, זמן או כשרון , כדי להצדיק זכות יוצרים, אלא המקוריות היא העיקר . לשם כך נדרש על התובע:
"... להביא ראיות באשר למהות היצירה אם היא מוצר יוצא דופן... לפעמים יהיה על התובע להביא עדות של מומחה גם לעניין זה... לא די בטיעון משפטי ללא הקמת תשתית עובדתית לגבי מהות היצירה...". נקבע גם כי "עצם העובדה שאדריכל תכנן מבנה אינה הופכת אותו... לבעל זכויות יוצרים אלא אם יוכיח את מוטיב המקוריות שברעיון של האדריכל".

ובהמשך נקבע שם כי :
"... הגנת החוק ביחס ליצירת אמנות אדריכלית מוגבלת לאופי האמנותי של המבנה. היינו לא די בתכנון בית כדי שיחשב יצירה אלא יש צורך בסממן מקורי–אמנותי פרי מחשבתו של בעל היצירה ושלו בלבד. עצם העובדה שאדריכל תכנן מבנה אינה הופכת אותו מניה וביה לבעל זכות יוצרים אלא אם יוכיח את מוטיב המקוריות האמנותית שברעיון של האדריכל" (ר' "ענין שפאן", בסעיפים 82-85 לפסק הדין).

עמדה זו מקובלת גם בספרות:
"דרישת המקוריות היא "לב לבו" של חוק זכות יוצרים. לכן חשוב מאוד להבין כראוי את משמעותו של המושג "מקורי" על-פי דיני זכויות יוצרים. משמעו, שיצירה נוצרה בידי הטוען לזכות יוצרים (מבחינה זו, שהוא "המקור" ליצירה) ושהיא מגלמת מידה כלשהי של יצירתיות, או של משאב רוחני-אינטלקטואלי השקול ליצירתיות." (טוני גרינמן, זכויות יוצרים (מהדורה שנייה, 2008) כרך א, עמוד 90; להלן – "גרינמן").

19. במקרה שבפני, לא הובאה ראיה לכך שתכנון הבית הוא "מקורי". חמור מכך, גם לא הוכח שמירה, והיא לבדה, אחראית לתכנון. מירה טענה אמנם שהיא שתיכננה את הבית, אולם התברר שבהכנת התכניות היו מעורבים גורמים נוספים, כגון המהנדס יצחק מייזל (להלן – "יצחק") והאדריכל ארתור גולדיוק (להלן – "ארתור"). מירה הביאה את השניים האלה לעדות מטעמה.
יצחק, טען, אמנם , שהוא "רק" חתם על התוכניות, אלא שבחתימתו על הבקשה להיתר הוא לקח את האחריות על עצמו (עמ' 7 ש' 6-7, 19, 33-34), וברור איפה שכלפי הרשויות הוצג יצחק כעורך התוכניות, על כל המשתמע מכך.
ארתור טען, אמנם, בעדותו שהוא לא ביצע כל פעולה של תכנון, אלא רק העביר למחשב את הסקיצות הידניות שהגישה לו מירה (עמ' 10 ש' 15-17, 23-31), אך הסקיצות, שעל פי עדותו קיבל ממירה, לא הוגשו. טענתה של מירה , לפיה הסקיצות לא צורפו כיון שלאחר הכנת השרטוט על פיהן, הן נזרקו לפח , היא תמוהה לכשעצמה. בסופו של דבר, לא הוצגו כלל תכניות רשמיות הנושאות את חתימתה של מירה, או כאלה שנעשו על ידה, ולא על ידי אחרים. ואכן, כשנשאלה על כך הודתה מירה כי רק המסמכים שהועברו לבני הזוג רשף נשאו את חתימתה (עמ' 12 ש' 31-32; עמ' 31 ש' 13-21). אדגיש, כי מאחר שארתור עובד כשכיר אצל מירה, יש לקחת גם נתון זה בחשבון בעת שבאים להעריך את משקל עדותו.

20. אם לא די בכל האמור עד כה, יש לזכור כי ג ם אם היה מקום לקבוע שמדובר בזכות יוצרים של מירה וכי היא ראויה להגנה על פי החוק , עדיין על מירה הנטל להוכיח שקרן היא שהפרה אותה. זאת, לא עלה בידי מירה להוכיח. למעשה, מירה כלל לא הוכיחה שקרן הייתה מעורבת ב כתיבת הכתבה, בניסוחה או בקביעת הנוסח שפורסם.

21. למעט טענה סתמית, בדבר אחריותה של קרן לדברים שפורסמו, לא הביאה מירה שום ראיה. טענותיה של מירה בענין זה התמקדו בתוכן הכתבה ולא בזהות מנסח הכתבה. לכן, גם אם יש בתוכן הכתבה משום הפרה של זכות יוצרים השייכת למירה, מירה לא הפנתה לראיה או אסמכתה המעידים על אחריותה של קרן להפרה הנטענת. קרן אף לא נחקרה בנקודה זו, למעט השאלה, מול מי התנהלה בהקשר לכתבה (עמ' 50 ש' 1-15). מירה אף לא ביקשה לחקור את מי מעורכי הכתבה, או את ליאת רהב ממשרד יחסי הציבור שיזמה את הכתבה . יוצא, שאין בפני כל ראיה שהיא לכך שיש לייחס את ניסוח הכתבה, או הדברים שנכתבו בה, לקרן.

22. לבסוף, אציין שלא רק שמירה , שעליה הנטל, לא הביאה שום ראיה להוכיח שקרן אחראית לניסוח הכתבה או לתוכנה, קרן הוכיחה שבניגוד לטענתה של מירה, כאילו היא לא נתנה למירה את הקרדיט המגיע לה, היא דווקא עידכנה את מאקו מפורשות על כך שמירה היא שביצעה את התיכנון האדריכלי של הבית.

23. קרן, אשר עדותה הותירה רושם מהימן מאוד, העידה כי טרם פרסום הכתבה, היא התבקשה למלא שאלון, ובו ציינה במפורש כי את עבודות האדריכלות ביצעה מירה. שאלון זה הוצג על ידי קרן ואף על ידי שידורי קשת (אשר נמחקה בהסכם פשרה) , (נספחים ו-ז לכתב ההגנה, נספח 2 לכתב ההגנה של שידורי קשת).

24. לפי עדותה של קרן, שלא נסתרה, הכתבה הוזמנה על ידי ליאת רהב, ממשרד יחסי ציבור של חנות רהיטים, ממנה נרכשו רהיטים לבית (להלן – "ליאת"). קרן אף העידה שלה עצמה לא הייתה השפעה על תוכן הכתבה, וכי כאשר נודע לה על טענותיה של מירה, היא מיד פעלה לתקון נוסח הכתבה. כתמיכה לטענותיה הציגה קרן מסרון מיום 2.5.18, המועד שבו נשלח מכתבה של מירה. במסרון, המופנה אל יוזמת הכתבה, ליאת, ביקשה קרן מליאת להוסיף קרדיט בתחילת ובסיום הכתבה, לרבות שינוי הנוסח כך שלא ישתמע כאילו היא תכננה את החלק האדריכלי (נספח ח' לכתב ההגנה).
טענה זו של קרן , לפיה היא לא ידעה על נוסח הכתבה, ולא היה בכוונתה להחסיר קרדיט ממירה, נתמכת בכך שבזמן אמת, ביום פרסום הכתבה (30.4.18), כאשר קרן ש יתפה את הכתבה באתר האינטרנט שלה, היא ציינה באופן ברור ומפורש את שמה של מירה כמי שביצעה את עבודות האדריכלות בבית. (נספח ז' לכתב ההגנה).

25. לעומת עדותה של קרן שהותירה רושם חיובי מאוד, עדותה של מירה, כאשר נשאלה בנוגע לאותו שאלון, הייתה מתפתלת והותירה רושם שלילי ביותר. כך למשל, לשאלה: "היא לא ציינה את שמך כאדריכלית?", השיבה מירה : "בשאלון, לא. רק בקרדיטים היא ציינה את שמי כאדריכלית" (עמ' 23 ש' 13-14; ראו גם המפורט בסעיף 23 לפסה"ד דלעיל). מעיון בפרוטוקול ברור כי לא בקלות הודתה מירה כי קרן אכן העבירה את שמה למאקו (עמ' 17 ש' 21), ובהמשך אף ניסתה לחזור בה מהודאה זו, כשטענה: "אני לא ראיתי איך היא העבירה למאקו את הנתון הזה" (עמ' 21 ש' 11-16).

26. מירה התבקשה להסביר מדוע היא טוענת שקרן הפרה את זכותה המוסרית לקבל קרדיט על תיכנון הבית, למרות שקרן העבירה את הקרדיט למאקו, ועל כך השיבה:
"... אני לא מבינה את השאלה. אתה לא מזקק לי את השאלה הזאת עד הסוף ואני לא מבינה במשפטים. המשפט הזה נועד בעיני להבהיר את העוול שנגרם לי כתוצאה מהפרסומים השונים במקומות שציינתי" (עמ' 21 ש' 26-28).
כאשר חזרו עבורה על השאלה, ניסתה מירה להסיט את המיקוד לפרסום השני, בספר המטבחים (עמ' 21 ש' 30-34). בהמשך טענה :
"... זה בתצהיר שלי אז כתבתי משהו שהוא לא נכון? בניגוד לאנשים אחרים, אני כתבתי משהו שהוא נכון... אנחנו במשפט אחר. אנחנו לא במשפט של מאקו" (עמ' 22 ש' 1-10).

27. לא רק שעדותה של מירה הותירה רושם בלתי מהיימן, הרושם הוא שהיא גם הייתה נגועה בחוסר תום לב. זאת, משום שטרם הגשת התביעה פנה בא כוחה של מירה אל בא כוחה של קרן במכתב, ש בו צוין מפורשות:
"ככל שמרשתך תוכיח כי הציטוטים שבכתבה אינם דבריה, וכי העבירה למשרד יחסי הציבור את הקרדיט למרשתי, כי אז לא תהיה למרשתי יריבות נוספת כלפי מרשתך" (נספח ד2 לכתב התביעה).

והנה, גם לאחר שקרן צירפה לכתב הגנתה את השאלון, אשר מתוכנו עולה שהיא אכן נתנה קרדיט למירה, וגם לאחר שמירה אישרה בעדותה כי היא מודעת לזה (עמ' 21 ש' 11-16), המשיכה מירה וטענה שקרן הפרה את זכותה לקבל קרדיט על תכנון הבית.

28. חוסר תום ליבה של מירה בא לידי ביטוי גם בעניין נוסף.
מירה טענה לפגיעה בשמה הטוב ובמוניטין שלה , שנפגעו, לטענתה, מכך שפורסם כאילו קרן היא שתכננה את הבית. על דברים אלה היא חזרה גם בעדותה. כשנשאלה מדוע לא צרפה אסמכתא לפגיעה, השיבה: "איך אני יכולה להוכיח שנפגע לי מוניטין" (עמ' 13 ש' 32). והנה, בהמשך עדותה של מירה יצא המרצע מן השק, והתברר ששמה של מירה והמוניטין שלה כלל לא נפגעו. מירה הודתה שבעקבות תכנון הבית, היא קיבלה לידיה גם את תכנונם של לפחות שני בתים נוספים, שנבנו ממש בסמוך לבית נשוא התובענה, וכי כל השלושה מזוהים איתה, וכדבריה: "... ובעקבות הבית הזה קיבלתי עוד שני בתים בדיוק מגרש ליד והבתים האלה מזוהים איתי אם שאלת על מוניטין" (עמ' 27 ש' 31-34).

29. מכל הטעמים שפורטו לעיל, אני דוחה את התביעה בכל הקשור לכתבה באתר mako.

הפירסום השני - בספר "מטבח ישראלי" (להלן – "ספר המטבחים")
30. לטענתה של מירה, בספר כלול פרסום של מטבח הבית, אליו היה מצורף שרטוט שלה, שבו עשתה קרן שימוש ללא אישורה או ידיעתה. בכך, לטענתה, הפרה קרן את זכות היוצרים של ה בשרטוט ואת זכותה המוסרית לקבל קרדיט על השירטוט .
בנוסף, לטענת מירה, מהמלל שלצד השירטוט ניתן להתרשם, בטעות, כי קרן היא המתכננת של המטבח ולפיכך יש בכך משום פגיעה בזכותה המוסרית לקבל קרדיט על תכנון המטבח.

31. אני דוחה את טענותיה של מירה גם בענין הז ה.

32. נקבע כי :
"... כדי להצליח בתביעה לזכות יוצרים המתבססת על היותם של השרטוטים "יצירה אמנותית", על המערערת להוכיח שקיימת זכות יוצרים באלמנט ויזואלי הקיים בשרטוטים המקוריים ושזו הופרה על-ידי העתקת המוצר המוגמר" (ע"א 513/89‏ S/interlego a נ' lines bros. S.a-exin ואח', פ''ד מח(4) 133 ), סעיף 18(ג) לפסק הדין).

33. אלא, שמירה לא הוכיחה כי השרטוט , שכפי שפורסם בספר, הוא אכן שלה, במובן זה שהוא עומד במבחן המקוריות, הנדרשת לשם הכרתו כיצירה מוגנת על פי החוק.

34. מירה הציגה שירטוטים שערכה (ת/2-3) וטענה ש השירטוט שפורסם בספר, זה ה לה ם. אני דוחה טענה זו. עיון בשרטוטים של מירה, מעלה כי מדובר בשרטוטים סכמטיים, בלתי מפורטים, המציגים רק מיקום פונקציונלי של אלמנטים שונים במטבח, כגון – חיבורים של מים, חשמל, גז ומיזוג אויר. בשירטוטים ת/2, ת/3 מיקום האי ומיקום מכשירי החשמל (כמו מקרר, כיריים, תנור) הוא כללי, ואין כלל חלוקה של ארונות ומגרות (עמ' 26 ש' 22-27; עמ' 32 ש' 5-7). על תיכנון כללי כזה נקבע ב סעיף 18 לפסק הדין ב"עניין קידר" כי :
"בהתאם לכלל השולל הגנה מרעיונות גרידא, הבחירה שעושה האדריכל באשר למיקומם של חלקים פונקציונליים של בניין, להבדיל מהעיצוב של אותם חלקים, לא תהיה מוגנת בזכויות יוצרים" (גרינמן שם, כרך ב', עמ' 139-140).

35. לכן, גם אם כבסיס השתמשה קרן בשירטוט שיצרה מירה, קרן היא בעלת זכות היוצרים על השירטוטים שפורסמו בספר, משום שיש בהם תוספת מקורית על גבי היצירה הקיימת, וכפי שנקבע ב"עניין lines bros.":
"מטרתן של זכויות יוצרים היא להגן על יצירתו המקורית של היוצר, אך בד בבד לאפשר ולעודד פיתוח יצירות מקוריות חדשות הנבנות על הרעיון המצוי באותה יצירה" (סעיף 12 לפסק הדין; ההדגשה לא במקור‏).

36. יודגש, מירה אישרה ש השרטוטים שהיא עשתה הועברו לקרן מרצונה החופשי "... הסכמתי והעברתי למשפחת רשף" (עמ' 27 ש' 10-11, 16, 28-29). ברור גם שמירה ידעה היטב שקרן תעשה שימוש בשירטוטים האלה, והיא אף אישרה כי מקובל שהאדריכל מוסר את השרטוטים שלו ל מעצב כדי שיוכל להתבסס עליהם . גם קרן העידה על הנוהג הזה (עמ' 48 ש' 5-9).

37. מירה טענה שמדובר ממש בשירטוט שלה, וכי לא הסכימה שקרן תפרסם אותו כשלה. מירה טענה שיש התאמה של 98% בין השירטוט שלה, לזה שפורסם בספר (עמ' 26 ש' 10-15). אני דוחה טענה זו, שכן השוואת השרטוטים אינה תומכת בה. עיון בשרטוטים של מירה (ת/2-3), והשוואתם לשרטוט של קרן אשר פורסם בספר המטבחים (נספח י"ב לתצהיר קרן), אמנם מעלה דמיון מסוים, ואין תמה באשר לכך, שכן מדובר באותו הבית ובאותו החלל, אולם אין זהות או דמיון ברמה המחייבת לקבל המסקנה כי מדובר ביצירה של מירה.

38. כאמור, השרטוטים של מירה היו סכמטיים ובלתי מפורטים. מנגד, בשרטוט שפורסם בספר מפורטות מידות, חלוקה וסידור פנימי של ארונות המטבח והמגירות . השרטוט אף כולל תאור חזית המטבח, סידור הישיבה באי, ועוד שינוים אחרים , שנעשו בהתאם לטעמם של בני הזוג רשף ובהתאם למכשירי החשמל הספציפיים שנרכשו על ידם (עמ' 32 ש' 27, 33-34; עמ' 34 ש' 22-23, 33-34; עמ' 35 ש' 33-34). מהשרטוט ומהתמונות בספר עולה בבירור כי המטבח כפי שעוצב ונבנה, שונה מהתכנית הראשונית שהציגה מירה.

39. בסופו של דבר, כשעומתה מירה עם כל ההבדלים האלה, לא יכלה עוד להכחיש שנערכו שינויים בשרטוט, אך ניסתה להוריד מחשיבותם: "ההבדל בין התוכנית המפורטת שלי לבין זו שבספר היא 2%. לא הומצא כאן כלום, זה משהו שעבדו עליו באיזה מניפולציה על התוכניות שלי" (עמ' 27 ש' 10-11). אני דוחה טענה זו.
כפי שפורט לעיל, ישנו שוני ברור ומובחן בין השרטוטים, המגלם בחובו השקעה יצירתית ומקורית של קרן, כך שהשרטוט אשר פורסם בספר הינו שרטוט חדש, השונה מהמקור, ולמירה אין זכות יוצרים בו.

40. מירה גם לא הוכיחה שבפירסום המופיע בספר, לרבות המלל שלצד התמונות והשרטוטים , קרן היא שהפרה את זכותה, ולא, למשל, כותבת הספר.

41. לא הוצגה שום ראיה לכך שקרן היא שכתבה את המלל, או שהיא הייתה מעורבת בכתיבתו. מירה, שנשאלה אם קרן כתבה את העמוד בספר, השיבה שהיא אינה יודעת, ואישרה שהיא כלל לא ביררה איזה מידע נתנה קרן לעורכת הספר (עמ' 25 ש' 28-34). טענתה של קרן, לפיה בראיון שקדם לפרסום הספר היא נתנה קרדיט למירה , לא נסתרה (עמ' 52 ש' 6-7, 9-10).

42. אוסיף, כי בעוד שבפרסום הראשון מירה תבעה גם את שידורי קשת, כאן בחרה מירה שלא לתבוע את עורכת הספר – שרון היבש, ובחרה, מנימוקים השמורים עמה, גם שלא לזמנה למתן עדות.

43. בסופו של דבר, גם לא הוכח שמירה היא שתכננה את המטבח, וממילא לא הוכח שהיא זכאית לזכות יוצרים בנוגע ל תיכנונו.

44. קרן, שעדותה לא נסתרה, העידה שעבודתה הביאה לכך שהמטבח שתוכנן ועוצב על ידה בסופו של דבר היה שונה מזה שהוצע על ידי מירה. קרן אישרה אמנם ש"התוואי וההעמדה של המטבח היה ונשאר כפי שהיה בתכנון האדריכלי", וכי "אני לא באה לתכנן בית חדש אלא באה לעצב בית שהוא בתהליך בניה ושאותו תיכנן אדריכל" (עמ' 48 ש' 17-18). אך לצד זאת העידה כי התכנון הראשוני של מירה היה סכמטי במהותו, וכאשר היא נכנסה לתמונה, ונדרשה להתאים את המטבח לרכישות של בני הזוג רשף ולטעמם, היא ביצעה שינויים מהותיים: התאמות למכשירי החשמל שנרכשו, חלוקת פנים בארונות ואופן הפתיחה, תוספות של תריס, עגלת פח נשלפת וחזית ארונות המטבח (עמ' 48 ש' 29-30, 32-36). קרן אף הוסיפה כי היא זו שבחרה את משטחי השיש והתאימה אותם לכיור, החליפה את משטח העץ על האי ותכננה את סידור הישיבה באי (עמ' 49 ש' 5-7; עמ' 50 ש' 29-31).

45. עדותו של אביב רשף, מבעלי הנכס (להלן – "אביב"), תמכה בעדותה של קרן.
אביב העיד כי חלקה של מירה הסתכם בתכנון האדריכלי בלבד, כמו תכניות למיקום נקודות החשמל והאינסטלציה, תכנון המעלית והפרגולה ואף עיצוב הגינה (עמ' 41 ש' 30-32; עמ' 44 ש' 18-22; עמ' 45 ש' 23-24). מאידך, באשר לחלקה של קרן, העיד אביב כי קרן הייתה אחראית על שינויים בפנים הבית שנבעו מרכישות של ריהוט שרכשו בסין, ואשר חייבו שינוי מהותי בתכנון הראשוני שערכה מירה. כך, למשל, טען שקרן היא זו שהחליטה היכן יעמוד המיקרוגל, מה יהיה סדר החלוקה הפנימית של ארונות המטבח, התאמה לקולט, מיקום הכיריים, שינוי גובה הצנרת בחדר המקלחת, מיקום הסלון, מיקום התאורה ועוד (עמ' 42 ש' 6-29).

46. אני מאמינה לעדותם של קרן ואביב, שמתחזקת מעדותה של מירה עצמה, שלא רק שלא הכחישה את השינויים בין המטבח הקיים לזה שבתכנית המטבח שהכינה (עמ' 34 ש' 13-14), אלא שהיא עצמה גם הגדירה את קרן כמעצבת הפנים של הבית, בכתבה שפורסמה מחדש לאחר שמירה אישרה את נוסחה (נספח י' לתצהיר קרן).

47. בעדותה ניסתה מירה ליישב הסתירה בין טענתה לפיה עשתה תכניות מפורטות, להבדלים שנמצאו במטבח שנעשה בסופו של דבר, ותשובתה הייתה מתפתלת:
"ציינתי בדיוק את מה שעשיתי. צילה רשף לא יודעת מה זה תוכניות פרטניות... אמרתי נותרו דברים נוספים מפורטים אחרים שקשורים להלבשת הבית... זה פירוט על נושאים אחרים. על נושאים שאני טיפלתי בהם פורטו בצורה מושלמת" (עמ' 20 ש' 24-28).

48. טענתה של מירה, לפיה תכניות נגרות שהיא הכינה נשלחו לסין על מנת לייצר על פיהן את ארונות המטבח, גם היא אינה יכולה להועיל לה. זאת, משום שהוכח כי המטבח שיוצר בסופו של דבר, היה שונה מהתכנית ששלחה מירה לסין.

49. לכן, אני קובעת כי קרן, ולא מירה, היא שתכננה ועיצבה את המטבח .

50. לאור כל האמור, אני דוחה את טענותיה של מירה, כאילו קרן הפרה את זכות היוצרים שלה, או את הזכות המוסרית , אם בקשר לשרטוטים, ואם בקשר לתיכנון או לעיצוב המטבח.

51. באשר לטענות הנוספות שנטענו בתביעה, למשל לעניין חוק עוולות מסחריות ולעוגמת הנפש הנטענת, יאמר כי בסעד הכספי לא פורט דבר לענ יין זה, ובמהלך הדיון ובסיכומיה זנחה מירה את הטענות האלה, ומשכך מתייתר הצורך לדון בהן.

סיכום:
52. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה על כל חלקיה.
מירה (התובעת), תישא בהוצאות יה של קרן (הנתבעת) בגין התביעה, ובנוסף גם בשכ"ט עו"ד ל קרן, בסכום של 30,000 ₪.

הספר, שהובא ללישכתי על ידי ב"כ התובעת יחד עם הסיכומים מטעמו, יעמוד לרשות התובעת בלישכתי בבית משפט השלום בהרצליה, עד ליום 10.9.20.

המזכירות תעביר לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, כ' תמוז תש"פ, 12 יולי 2020, בהעדר הצדדים.

חתימה