הדפסה

בית משפט השלום בחדרה ת"א 73066-11-20

בפני
כבוד ה שופטת קרן אניספלד

תובע

זיאד ג'מיל יונס
ע"י עו"ד מוהנד ג'אודאת

נגד

נתבעים

  1. אמל מוחמד סראחנה
  2. חמאד מוחמד סראחנה

בעצמם

פסק - דין

לפני תביעה לפינוי וסילוק יד בשל הסגת גבול במקרקעין; ביסודה ניצבת טענה לפליש ה של הנתבע ים לחלקת התובע במקרקעין המצויים ביישוב ערערה.

א. ההליך והצדדים לו

התובענה הוגשה ביום 30.11.2020 למתן סעד של פינוי, הסגת גבול במקרקעין וסילוק יד (כך במקור) . היא נסמכת על שילוב של טענות אלו: התובע הוא אחד מבניו של המנוח ג'מיל חאג' תופיק יונס (להלן המנוח). המנוח הינו הבעלים של מגרש 100 ביישוב ערערה (להלן המגרש), כך לפי מפה מצבית (להלן המפה המצבית), ובנה עליו את ביתו. המגרש מצוי בקרקע בנויה בצפיפות שלא עבר ה פרצלציה (להלן המקרקעין). המנוח העביר את זכויותיו במגרש לבניו בהסכם העברה ללא תמורה מתאריך 15.3.2006 (להלן הסכם המתנה). לפי הסכם זה, המנוח עצמו קיבל את זכויותיו במקרקעין במכר מאביו – סבו של התובע .

בכתב-התביעה לא זוהו המקרקעין בנקיבת גוש וחלקה; כך גם בנספחיו של כתב-התביעה. התובע התייחס אליהם כאל מקרקעין בשטחה של תכנית מתאר ענ/124 תוך זיהויים לפי המפה המצבית שגם בה אין נתוני גוש-חלקה. עוד הסתמך התובע על מכתב של ראש המועצה המקומית ערערה לפיו במגרש 100 מצוי ביתו של המנוח בהתאם לרישומי הארנונה ברשות. צוין שלתובע ואחיו ניתן היתר בניה בשנת 1998. גם בכל אלה אין זכר למספרי גוש וחלקה.

לטענת התובע, הנתבעים – ש מחזיקים בשטח הצמוד למגרש, הסיגו את גבולו ופלשו לשטח התובע במגרש שלא כדין. בית-המשפט התבקש ליתן צו פינוי ולהורות על סילוק ידם של הנתבעים משטח הפלישה.

הנתבעים התגוננו ועתרו להורות על דחיית התובענה על הסף. הוטעם כי התובע אינו רשום כבעל זכות במקרקעין ולכן חסר מעמד לתבוע סילוק יד מהם; התובע לא כלל בתביעתו את כל יורשי המנוח , ואף מטעם זה דין התובענה להידחות . צוין שאחיו של התובע מבצע בנייה במקרקעין שגורמת להרס הגדר הממוקמת בגבול החלקות, וברקע ההליך מצוי סכסוך רחב יותר בין הצדדים שהגיע לפתחו של בית-המשפט העליון.

ב. מהלך הבירור

ביום 15.7.2021 נערך קדם-משפט ראשון. במסגרת סמכותי לפי תקנה 41 לתקנות סדר הדין האזרחי מ-2018 הוריתי על הגשת טיעון ב סוגיה זו: "מדוע לא תימחק התובענה כפי שהוגשה בשל כך שאינה מגלה עילת תביעה בדגש על הטיעון לגבי זכויותיו של המנוח במקרקעין נושא ההליך". טיעוני הצדדים הוגשו בהתאם לכך.

בטיעונו הדגיש התובע כי מדובר במקרקעין שלא עברו הליכי הסדר ויש להחיל עליהם את חוק המיטלטלין בכל הנוגע להגנת הבעלות והחזקה. לשיטת התובע, הוא הוכיח את בעלותו במקרקעין ואילו הנתבעים כלל לא טענו לבעלות בהם. עוד נטען כי עילת התביעה נסמכת במובהק על היותו של המנוח בעלים ומחזיק כדין במקרקעין.

הנתבעים גרסו בטיעונם שהתובע כשל בהוכחת בעלותו במקרקעין ואין בתיעוד שצ ירף כדי להעיד על היותו בעל זכות בהם. הודאת התובע בהיותם של המקרקעין לא מוסדרים היא הנותנת שאין לו כל זכות לדרוש מהנתבעים שלא לעשות בהם שימוש.

בתגובה טען התובע כי הנתבעים מבקשים להסתמך על טענות שלא נזכרו בכתב-הגנתם תוך הרחבת חזית המחלוקת. לטענת ו, הוא אינו מתגורר במקרקעין אך אין בכך כדי להשליך על בעלותו בהם כדין.

ג. דיון והכרעה

דין התובענה להימחק בשל היעדר עילה; גם אם יוכיח התובע את מלוא טענות כתב-התביעה, לא יהא זכאי לסעד שהתבקש. להלן ימנו הטעמים לכך.

1. כתב-התביעה נוסח והוגש כתביעה לסילוק יד ממקרקעין. עילתו נסמכת במובהק על חוק המקרקעין ועל טענה בדבר היותו של התובע בעלים במקרקעין [ור' גם סע' 7 בכתב-התביעה] . חוק המקרקעין חל רק על זכויות במקרקעין ולא על זכויות שאינן כאלה. סעיף 161 לחוק המקרקעין מורה כי " מתחילת חוק זה אין זכות במקרקעין אלא לפי חוק".

2. התובע לא נקב, בכתב-התביעה או בנספחיו, במספרי גוש וחלקה לזיהוי המקרקעין. מפה מצבית – בה תואר הנכס כחלק מחלקה 100 בגוש בנוי, אינה עשויה לשמש תחליף לכך ולו גם בדוחק. המספר 100 אינו מספר חלקה אלא מספר ו של המגרש שבו טוען התובע לזכויות.

3. התובע לא הציג נסח רישום שיעיד על כך שלאביו היו זכויות במגרש או במקרקעין. הדברים אמורים גם באבי-האב, ממנו רכש המנוח את זכויותיו במקרקעין במסגרת מכר – כך על-פי הנחזה מהסכם המתנה. המפה המצבית, גם אם תוכ ח, לא עשויה לשמש בסיס כדין לקביעה כי לתובע יש זכות כלשהי במקרקעין או במגרש, או כי למנוח הייתה זכות כזו שהיה בכוחו להעבירה לבניו.

4. הוא הדין בתיעוד הנוסף שהציג התובע במצורף לכתב-התביעה. אין ראשית ראיה לזכויות של המנוח במקרקעין – זכות קניין רשומה או זכות אובליגטורית; הוא הדין גם באביו של המנוח. במצב דברים זה, הסכם המתנה אינו מעיד על הענקת זכות ממשית כלשהי לתובע במקרקעין או במגרש. הית ר בניה – לא כל שכן כזה שאינו נוקב בגוש וחלקה, אינו מעיד דבר וחצי דבר במישור הזכויות הקנייניות; הוא מוגבל לתחום התכנון והבניה. מכתבו של ראש המועצה אינו מעיד אלא שהמנוח היה רשום בספרי הרשות לצרכי חיוב בארנונה. ב תשלום מס ארנונה מחוייב גם פולש שמחזיק נכס ללא כל זכות; תשלומו אינו ראיה ל דבר במישור הזכו יות הקנייניות.

לפיכך, אפילו יעלה בידי התובע להוכיח את כל התיעוד שצירף לתביעה, לא יהא בכך לבסס מסקנה על-אודות היותו בעל זכות קניין במקרקעין או במגרש. באין ראשית ראיה לזכות כזו, התובע אינו עשוי לקבל סעד של פינוי וסילוק יד – סעד שביסודו קביעה בדבר היותו בעל זכות כדין במקרקעין ובמגרש. הטיעון והתיעוד שעליהם הסתמך התו בע אף אינם מספקים ראשית ראיה להיותו בעל זכות אובליגטורית במקרקעין ובמגרש.

זאת ועוד. התובע אישר שהמקרקעין לא עברו פרצלציה. הזכויות בהם הן אפוא במושע. אפילו הראה התובע זכות לכאורה במקרקעין – ולא אלו פני הדברים, בהיעדר חלוקה כדין, אין לתובע זכות בלעדית להחזיק בחלק מסויים בהם ולעתור לסילוק ידם של אחרים מחלק זה. הדבר נובע מהוראת סעיף 27 בחוק המקרקעין: "מקרקעין שהם של כמה בעלים, בעלותו של כל אחד מהם לפי חלקו מתפשטת בכל אתר ואתר שבמקרקעין ואין לשום שותף חלק מסוים בהם".

ככל שהתובע טוען שיש לו זכות במקרקעין – יתכבד וינקוט בהליך המתאים לשם הצהרה על זכויותיו בפני בית-המשפט המוסמך , או למצער על זכויותיו של המנוח . בהיעדר קביעה כזו, אין בסיס בדין לדיון בתביעתו לסילוק ידם של הנתבעים מן המקרקעין או המגרש.

די בדברים הללו כדי להצדיק את סילוק ההליך על הסף ואין צורך להידרש לטענות נוספות, לרבות אי-צירוף בניו האחרים של המנוח להליך.

מחיקת תובענה על הסף ללא בירור תיעשה במשורה, ורק אם ברי על-פני כתב-התביעה כי לא יעלה בידי התובע לקבל את הסעד המבוקש, אפילו יוכיח טענותיו [ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ ( 2007); ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב-יפו, פ"ד מ(2) 668 (1986); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 171 (מהדורה עשירית, 2009)]. זכות הגישה לערכאות שהינה בעלת פן חוקתי מצדדת בכך [שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד 38-27 (מהדורה שנייה, 2008)]. אך כאשר ברור כבר בשלב המקדמי של הדיון כי התביעה לוקה בקשיים מהותיים שיורדים לשורשה ובעטיים התובע אינו עשוי לזכות בסעד המבוקש על-ידו, ראוי לסלק את ההליך ולמנוע ניהולו שלא לצורך תוך בזבוז משאבי ציבור לשווא.

הדברים יפים במובהק במקרה דנן.

ד. סיכומם של דברים

התביעה נמחקת אפוא.

נוכח מחיקתה בשלב מוקדם של הבירור, על-סמך טיעון שהוגש על-פי הוראת בית-המשפט בקדם-המשפט ולא על-בסיס בקשה שהוגשה ביוזמת הנתבעים, לא יעשה צו להוצאות.

ככל שהתובע ינקוט נגד הנתבעים הליך דומה, טרם קביעת זכויותיו בבית-המשפט המוסמך, יוכלו הנתבעים לעתור לפסיקת הוצאותיהם גם בגין ההליך דנן.

המזכירות תמציא את פסק-הדין לצדדים.

ניתנה היום, א' כסלו תשפ"ב, 05 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.