הדפסה

בית משפט השלום בחדרה ת"א 67812-09-16

לפני כבוד השופטת הדסה אסיף

התובעים

.1 שלום חזן ת.ז. XXXXX186
.2 סנדרה חזן ת.ז. XXXXXX584
.3 מזל לוי ת.ז. XXXXXX856
כולם ע"י ב"כ עו"ד פיני ממן

נגד

הנתבע
הראל לפידות 017607896 מ.ר. 35879

פסק דין

1. התובע 1 (להלן – " שלום") היה מיוצג על ידי הנתבע, שהוא עורך דין, בהליכים שהיו בינו ובין התובעת 3 שהיא אמו (להלן –"מזל"), בבית המשפט לענייני משפחה. התובעת 2 היא רעייתו של התובע 1.

2. מכתב התביעה כפי שנוסח, קשה להבין כיצד, ועל שום מה, הוגשה התביעה על סכום של 350,000 ₪ . קשה גם להבין ממנו מהן טענות כל אחד מהתובעים כלפי הנתבע.

3. התמונה לא התבהרה לגמרי גם במהלך שמיעת הראיות. שלום, שנשאל יותר מפעם אחת כיצד חישב את סכום התביעה, לא נתן לשאלה זו תשובה מניחה את הדעת. (עמ' 8 ש ' 28 ואילך ).
התובעת 2 אמרה בעדותה שהיא בכלל אי נה יודעת למה היא מופיעה כתובעת, משום שאין לה בכלל דרישות כלפי הנתבע: "אני יודעת שאני אחד התובעים אבל אני לא יודעת למה... אני באופן אישי לא רוצה שום דבר ממנו". (עמ' 28 שו' 1, 3).
אשר למזל, כשהיא נשאלה מדוע היא דורשת כסף מהנתבע, היא השיבה שאינה יודעת (עמ' 31 ש' 19-22).

4. בסופו של דבר, ולאחר שמיעת הראיות וסיכומי הצדדים נראה כי הרקע לתביעה הוא כדלקמן:

5. בין שלום ובין מזל, שהיא כאמור אימו של שלום, התנהלו הליכים בבית המשפט לענייני משפחה. נשוא ההליכים הייתה דירה בבנימינה, שהייתה רשומה על שם שלום, אך מזל טענה כי היא שלה. בית המשפט לענ ייני משפחה הורה כי הדירה תימכר, וכי מחצית מהתמורה תהיה של שלום, והמחצית האחרת תשמש לרכישת דירה בפרדס חנה. הדירה בפרדס חנה תירשם על שם שלום ומזל בחלקים שקבע בית המשפט למשפחה, ותשמש למגורי מזל כל ימי חייה.

6. לטענת התובעים, הנתבע מונה ככונס נכסים למכירת הדירה בבנימינה. לטענת ם, הדירה בבנימינה נמכרה במחיר נמוך מערכה האמתי. לטענתם מחירה הנכון של הדירה היה 700,000 ₪, והיא נמכרה לפי שווי של 515,000 ₪ בלבד. שלום טוען לכן כי על הנתבע לשלם לו את ההפרש שבין המחיר האמיתי של הדירה לבין המחיר שבו נמכרה בפועל. מזל טוענת כי לנוכח המחיר שבו נמכרה הדירה, המחצית שקיבלה לא הספיקה לרכישת הדירה שאותה רכשה בסופו של דבר בפרדס חנה, והיא נאלצה להוסיף מכיסה 100,000 ₪. לטענתה, לו היתה הדירה בבנימינה נמכרת במחירה הנכון, היתה מחצית התמורה מספיקה לה לרכישת הדירה בפרדס חנה ולכן על הנתבע להשיב לה את אותם 100,000 ₪ ששילמה מכיסה.

7. התובעים טוענים כי הנתבע הוא שרכש את הזכויות בדירה בבנימינה, וכי בכך רימה אותם הנתבע, התרשל והפר את חובת הנאמנות שלו כעורך דין.

8. הנתבע טוען כי יש לדחות את התביעה. לטענתו, בית המשפט לענייני משפחה אמנם קבע כי הוא ימונה ככונס נכסים ויפעל לפירסום הנכס ולמכירתו למרבה במחיר, אך תחילה א יפשר לשלום לרכוש את חלקה של מזל בדירה במחיר שיקבע השמאי, שעל מינויו הורה. לטענת הנתבע, שלום מימש את זכותו לרכוש את זכויותיה של מזל, ומשכך הוא, הנתבע, לא מונה כ כונס נכסים.

9. לטענת הנתבע, שלום לא היה מעוניין למכור את הדירה לצד שלישי, משום שהוא היה מעוניין להישאר לגור בדירה. עקב מצבו הכספי שלום לא יכול היה לרכוש בעצמו את חלקה של מזל, ולכן חיפש משקיע, שייכנס בנעליו, ירכוש במקומו את חלקה של מזל, ויאפשר לו, לשלום, להישאר לגור בדירה לפרק זמן שייקבע. על פי המתווה הזה, הסכום שישלם אותו קונה עבור מחצית הזכויות יועבר למזל, וישמש לרכישת דירה עבורה, כפי שקבע בית המשפט לענייני משפחה.

10. לטענת הנתבע, לא היה קל למצוא קונה למחצית הזכויות בדירה, ועוד כזה שיסכים ששלום יישאר לגור בדירה. בסופו של דבר, כך טוען הנתבע, הסכים שלום למתווה, שלפיו הוא ימחה את זכותו לרכישת הדירה בתנאים שקבע בית המשפט למשפחה, לאחיו של הנתבע. האח ישלם למזל מחצית מהסכום שקבע השמאי, ויירשם כבעל מחצית מהזכויות בדירה, ושלום יוכל להמשיך ולגור בדירה לפחות חמש שנים. לטענת הנתבע, התובע היה מודע היטב לכל השתלשלות הדברים, ויש לדחות את טענתו כאילו הוטעה על ידי הנתבע.

11. לטענת הנתבע, יש לדחות גם את תביעתה של מזל. לטענת הנתבע מזל היתה מיוצגת בכל אותם הליכים על ידי עורכת דין מטעמה, וזו אישרה את העיסקה,כמו גם את סכום העיסקה ואת הסכום שיועבר למזל, שהיה בהתאם למחיר שקבע השמאי.

12. שמיעת הראיות נמשכה מספר דיונים. לאחר שמיעת הראיות הגישו הצדדים סיכומים כתובים ואלה, לרבות סיכומי התשובה של התובעים, מונחים עתה בפני. לאחר שעיינתי בכל טענות הצדדים ובכל החומר שהונח בבית המשפט ושבתי ועיינתי בתצהירים ובפרוטוקולים, הגעתי לכלל מסקנה שדין התביעה להידחות.

13. עדותו של שלום הותירה רושם שלילי מאוד . אינני מאמינה לעדותו , וגם לא לנסיונו להציג עצמו כאילו הוא מוגבל, נפשית או קוגנטיבית. לא רק שהרושם הבלתי אמצעי שהותיר שלום היה שלילי ובלתי מהימן, תרמו לרושם הזה גם תשובותיו המתחמקות והמתחכמות.

14. כך, למשל, כאשר נשאל שלום אם הוא יודע לקרוא עברית, השיב תשובה מתחמקת: "כן. גם כותב, קצת, עם טעויות". בפועל, התברר ש שלום כתב עמודים שלמים שאותם שלח בפקס לנתבע (עמ' 7 שו' 7-9). כאשר נשאל שלום אם יש לו אפוטרופוס, השיב תחילה: "כן" . רק כאשר התבקש לציין מיהו אותו אפוטרופוס חזר בו, והשיב " אני לא יודע אם קוראים לזה אפוטרופוס אבל נתתי יפוי כח".

15. אינני מאמינה לעדותו של שלום, שטען בפני כי בעת שנחתם החוזה, שלפיו נמכרה מחצית הדירה לאחיו של הנתבע, הוא לא הבין על מה הוא חותם משום שהיה תחת השפעות של כדורים חזקים. לא רק שעדותו הותירה, כאמור, רושם שלילי ובלתי מהימן, אלא שגם לא הובאה על ידו ולו ראשית ראיה להוכיח את העניין הזה. שלום לא הציג חוות דעת להוכיח שהוא אכן נוטל את אותם כדורים, וגם לא חוות דעת אודות ההשפעות שיש לכדורים שאת שמם מסר בעדותו. אין לכן כל ראיה לכך ש יש בסיס לטענתו של שלום כאילו בשל אותם כדורים הוא הבין על מה חתם.

16. תשובותיו המתחכמות של שלום רק מחזקות את מסקנתי לפיה טענותיו, כאילו לא הבין למי הוא מוכר את מחצית הדירה, או מה הסכום שישולם עבור המחצית, אינן אמת. לכך מצטרפת העובדה שכאשר במהלך חקירתו הנגדית של שלום התברר שמסמכים שצורפו על ידו אינם תומכים בטענותיו, היו תשובותיו מתחמקות באופן מובהק (עמ' 8 שו' 9-20).

17. כמעט כל טענה וטענה שהעלה שלום נסתרה וקרסה בחקירתו הנגדית. כך, למשל, טענתו לפיה לא ידע מי הקונה (עמ' 9 שו' 24-31), וטענתו לפיה הנתבע הוא שהביא את השמאי, שקרסה כאשר התברר שהשמאי מונה על ידי בית המשפט (עמ' 9 שו' 34 ואילך).

18. גם טענתו של שלום, לפיה דווקא היה לו די כסף כדי לרכוש בעצמו את מחצית הדירה מאמו מזל קרסה , כאשר התברר שאפילו סכום של 24,000 ₪, שאותו היה צריך לשלם עבור מס שבח, לא היה ל ו, והוא נאלץ ליטול הלוואה על מנת לשלם אותו.

19. גם אינני מאמינה לתשובתו המיתממת של שלום, כאילו רק רצה לדאוג שאימו על מנת שתוכל לרכוש דירה חלופית. אמנם, בהליכים שבפני שילבו שלום ומזל ידיים כנגד הנתבע, אולם אז, בהליכים שהיו בבית המשפט לענייני משפחה, הם היו יריבים. כל אחד מהם היה מיוצג על ידי עורך דין מטעמו. לא היו ביניהם הסכמות כלל, ו לכן בסופו של דבר בית המשפט לענייני משפחה הוא שקבע את המנגנון למכירת הדירה, ונתן לשלום "זכות ראשונה" לרכישת מחצית הזכויות בעצמו, בסכום שייקבע השמאי. מאחר שבפועל הדירה ממילא הייתה רשומה כולה על שמו של שלום, הרי שכדי לממש את הזכות הזו, ועל מנת שלא למכור את הדירה לצד שלישי, היה על שלום לשלם למזל מחצית משווי הדירה. בהינתן הסכסוך שהיה אז בין שלום ומזל, הרי שגירסת הנתבע, לפיה שלום היה מעוניין לשלם למזל כמה שפחות, היא גירסה הגיונית מאוד, ואינני מאמינה לטענתו כאילו התנדב לשלם למזל סכום גבוה יותר מזה שקבע השמאי.

20. הוכח ששלום לא רצה לעזוב את הדירה. אשתו, סנדרה אישרה זאת בעדותה. תשובותיה מחזקות את גרסת הנתבע, שציין כי כל העסקה כפי שנקשרה לבסוף, נעשתה מכיוון שהתובע לא רצה שהבית יימכר לקונה חיצוני, משום שהוא רצה להמשיך ולהתגורר בבית, אך בה בעת לא היה לו די כסף לשלם בעצמו את מחצית שווי הדירה לאמו (עמ' 25 שו' 19).

21. אינני מאמינה אפוא כלל לעדות התובע.

22. אשר למזל – עדותה אינה מועילה, לא לה, וגם לא לשלום. התרשמתי שמדובר באשה מבוגרת שבכל ההליכים, ובפרט באלה הקשורים לדירות בבנימינה ובפרדס חנה, כולל בהליך שבפני, היא מובלת על ידי בניה ואינה יכולה להעיד מידיעה אישית כמעט דבר. התברר שמזל אינה יודעת לקרוא או לכתוב , ואינה יודעת אפילו מה כתוב בתצהיר העדות הראשית שעליו חתמה. כאשר נשאלה למה חתמה השיבה: "מה שאמרו לי לחתום, חתמתי" (עמ' 30 שו' 7), אך לא זכרה לומר מי אמר לה לחתום (שם, בשו' 9). מזל לא ידעה להסביר מה התביעה שלה כלפי הנתבע (עמ' 30 שו' 17-18, עמ' 31 שו' 19-22), והודתה שהיתה מיוצגת בבית המשפט לענייני משפחה על ידי עורכת הדין זיסמן, שלה קראה "סמדר" (עמ' 30 שו' 20, עמ' 31 שו' 1-2). בסופו של דבר הרושם מעדותה של מזל הוא שמדובר בעדות מבולבלת מאוד. כחלק מהבלבול הזה מזל בכלל לא ידעה להסביר מדוע היא תובעת את הנתבע, וטענה שהיא רוצה ממנו כסף כי אין לה מספיק (עמ' 31 ש' 20). לא ניתן לסמוך על עדות זו כלל.

23. עד נוסף שהביאו התובעים היה מר אמיל חזן. אמיל הוא בנה של מזל, ואחיו של שלום. עדותו של אמיל רק חיזקה את הרושם שהותירה עדותה של מזל, לפיה בניה הם שמחליטים עבורה באילו הליכים לנקוט (עמ' 34 שו' 16-24, 29). מעדותו של אמיל גם התברר כי הוא ליווה את אימו מזל לכל אורך הדרך, והיה מודע היטב לכל ההליכים וההחלטות, ולמחיר שקיבלה מזל עבור זכויותיה בדירה (עמ' 35 ש' 25).

24. אשר למחלוקת שבפני - בסופו של דבר אישר אמיל בדיוק את גרסת הנתבע, שלפיה שלום רצה לרכוש את הבית, ולממש בכך את הזכות שנתן לו בית המשפט לענייני משפחה לרכוש את הבית במחיר שקבע השמאי (עמ' 35 שו' 16-20). אמיל גם אישר שעורכת הדין סמדר זיסמן ייצגה באותה עת אותו ואת אמו בכל ההליכים הקשורים למכירת הבית בבנימינה ולרכישת הבית בפרדס חנה (עמ' 36 שו' 9-14).

25. כאשר נדרש להסביר מדוע הוא בא בטענות דווקא אל הנתבע, טען רק "אני יודע שאמא שלי עשקו אותה פה. אני יודע שלאמא שלי היה מגיע מהמכירה של הדירה בבנימינה הרבה יותר מה שאומר שהיא לא היתה צריכה להוסיף את הכספים שהיא הוסיפה בנוסף לחלק שאחי נתן..." (עמ' 37 שו' 22-24). לא היה בפיו של אמיל הסבר מדוע הטענות מופנות כלפי הנתבע ולא, למשל, כלפי שלום, כלפי עורכת הדין שייצגה באותה עת את אמו, או כלפי השמאי ש הוא שהעריך את הדירה בסכום של 515,000 ₪ (תשובותיו בעמ' 38 שו' 21-28).

26. עד נוסף שהעיד מטעם התובעים היה מר אבי כחלון, שטען בתצהירו כי הציע לשלום לרכוש את הדירה בבנימינה תמורת 650,000 ₪ , ואף הציע לשלום להמשיך ולהתגורר בנכס חינם למשך שנתיים. עדותו אינה מועילה לתובעים. ראשית, משום ש הוא העיד שמסר את הצעתו לשלום, ולא לנתבע, ואין לכן כל ראיה לכך שהנתבע אכן ידע על הצעה זו. שנית, וזה העיקר, משום שאינני מאמינה לעדותו. זאת, משום שלא היה בפי אבי הסבר לכך שהוא לא פנה עם הצעתו ישירות לנתבע. ויובהר – מהראיות שהובאו בפני עולה כי אבי, וגם אביו, הכירו היטב את הנתבע. למעשה, שלום הגיע אל הנתבע בעקבות המלצה שקיבל מאביו של אבי. תמוה איפה - אם אכן היה אבי מעוניין לרכוש את הבית, מדוע לא פנה לנתבע? העדר הסבר מניח את הדעת מביא אותי למסקנה שאף אם הייתה הצעה כזו, היא הייתה מהשפה ולחוץ, ואבי לא היה באמת מעוניין ברכישה באותם תנאים.

27. אם לא די בכל האמור עד כה, התובעים כלל לא הוכיחו ששווי הדירה היה גבוה יותר מזה שקבע השמאי, וכל שכן שלא הוכיחו ששווי הדירה היה 700,000 ₪ כפי שטענו בפני. לא הוגשה מטעם התובעים חוות דעת בעניין שווי הדירה. ניסיונם של התובעים להיבנות בעניין הזה מהערכתו של השמאי אפלבויים , דינו להדחות. אותה הערכה לא הוגשה כחוות דעת ואינה יכולה לכן לשמש ראיה להוכחת תוכנה (ר' החלטה בעניין זה בעמ'5 ש' 10-12).

28. משלא הוכח ששווי הדירה היה גבוה יותר מזה שלפיו רכש אחיו של הנתבע את מחצית הזכויות בדירה, הרי שלא עלה בידי התובעים להוכיח שנגרם להם נזק, ודין תביעתם להידחות.

29. מעבר לכך, בהעדר הוכחה לכך ששווי הדירה כפי שנקבע בהסכמים עם הנתבע ואחיו נמוך משוויה האמיתי, נשמט הבסיס מתחת לטענת התובעים כאילו תנאי ההסכם גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל, וממילא נשמט הבסיס מתחת לטענת אודות עושק או ניצול מצוקה.

30. אם לא די בזאת, ברור כי בעניינו של שלום לא היה כלל ניצול של מצוקה, שכן גם אם המחיר ששולם היה נמוך, וכאמור טענה זו כלל לא הוכחה, שלום קיבל במקביל זכות להמשיך ולהתגורר בבית שנים רבות ללא תשלום, וכבל את הקונה בהתחייבות לפיה הבית לא יימכר תקופה לא מבוטלת. ברור איפה שלהסכם קדם מו"מ וששלום ידע היטב לעמוד על זכויותיו.

31. אשר לטענותיה של מזל אודות השווי שממנו נגזר הסכום ששלום לה – דינן של אלה להידחות . מזל ה ייתה מיוצגת. עורכת הדין מטעמה ידעה אודות כל ההסכמים והסכומים, ועדותה, לפיה עידכנה את מזל בכל שלב וקיבלה את הסכמתה, לא נסתרה. לכן, אין מקום לכל טענה של מזל כלפי הנתבע, בשל השווי שלפיו קיבלה את חלקה, ולעניין זה אין בכלל חשיבות מיהו הרוכש.

32. אני דוחה את טענות התובעים כאילו הנתבע מכר את הזכויות במסגרת תפקידו ככונס נכסים. זאת, משום שלאחר שמיעת הראיות התברר כי בית המשפט לענייני משפחה קבע אמנם כי הנתבע ימונה ככונס נכסים, אך לצד קביעה זו נתן תחילה לשלום אפשרות לרכוש את מחצית הדירה בעצמו, ולפני הליכי הכינוס. מאחר ששלום בחר לממש את הזכות הזו, בסופו של דבר לא מונה הנתבע ככונס. התובעים מודים כי מינוי כונס הנכסים היה רק אפשרות חלופית אם לא ירכוש שלום את מחצית הזכויות (סעיף 32 לסיכומי התובעים), ועל כך מעידה גם החלטת בית המשפט למשפחה, שאותה מביא בכ' התובעים ב סעיף 51 לסיכומיו :
"לאחר עיון בבקשה ובתגובה, ובהתחשב בכך שטרם ננקטו הליכי הכינוס..."

33. מאחר ששוכנעתי ששלום ובאת כוחה של מזל היו מעורבים בכל ההליכים, ו שלום הבין היטב את המתווה שבמסגרתו רכש הנתבע עבור אחיו את מחצית הזכויות ושילם את הכסף לידי מזל על מנת שישמש לרכישת הדירה בפרדס חנה, אני דוחה את כל טענות התובעים כלפי הנתבע , וכפועל יוצא מכך דוחה את התביעה.

34. אשר להוצאות ההליך – בעניין זה אני לוקחת בחשבון מחד גיסא את אופן הגשת התביעה, ובכלל זה את אופ ן ניהול ההליך, כולל הבקשה להגשת סיכומי תשובה, שב סופו של דבר לא הייתה בהם אלא הפניה לסיכומים המקוריים, ואת חוסר הבהירות בכל הנוגע לעילות התביעה של התובעים בכלל ושל התובעת2 בפרט. ,מאידך גיסא, אני לוקחת בחשבון גם את העובדה שאילולא התנהלותו של הנתבע, שבהיותו בא כוחו של שלום רכש משלום, עבור אחיו, זכויות בנכס שהיה במוקד התדיינות משפטית שבה ייצג את שלום, ככל הנראה לא הייתה תובענה זו באה לעולם. לכן, אני מחייבת את התובעים יחד ולחוד בהוצאות הנתבע ובשכ"ט עו"ד לנתבע בסכום כולל של 11,700 ₪ בלבד.

המזכירות תעביר לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, א' טבת תש"פ, 29 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.