הדפסה

בית משפט השלום בחדרה ת"א 65578-01-20

מספר בקשה:8
בפני
כב' הרשמת הבכירה טלי מירום

המבקש-הנתבע

ריאד יונס

נגד

המשיבים-התובעים

  1. ראמי יונס
  2. רביע יונס
  3. מוחמד יונס

החלטה

בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף בהעדר סמכות עניינית ובהעדר עילת תביעה, לחלופין בקשה למחיקת כותרת, ו לחלופי חלופין בקשה למתן רשות להתגונן.
המשיבים מתנגדים לבקשה ועותרים לדחייתה תוך חיוב המבקש בהוצאות.
המבקש לא הגיב על תשובת המשיבים, והמועד לכך חלף.
רקע
המשיבים, שלושה אחים, הגישו תביעה לסילוק יד בסדר דין מקוצר נגד המבקש, שהוא דודם (אחיו של אביהם), בטענה להסגת גבול מטעם המבקש בשטח המשיבים. לטענתם, הם בעלים של 2,656 מ"ר מתוך חלקות 24 ו - 25 בגוש 12170 בכפר ערערה, וכמו כן יש למשיב מס' 1 זכות בשטח נוסף של 1,200 מ"ר מכוח הסכם שכירות בינו ובין קק"ל. נטען, כי בחודש ינואר 2020 הקים המבקש גדר מסביב לשטח של 2,000 מ"ר, ללא הסכמת המשיבים ו/או שאר הבעלים, כאשר בכוונתו להקים בשטח זה רפת. לאחר שגילו את דבר הפלישה, ולאחר שהמבקש לא עמד בהתחייבותו לסלק את ידו מהשטח, הגישו המשיבים תלונה במשטרה ובהמשך עתרו לבית המשפט כאן למתן צו מניעה האוסר על המבקש ו/או על מי מטעמו לבצע עבודות כלשהן בשטחם של המשיבים. נטען, כי על פי נסחי הרישום זכאי מבקש להחזיק בשטח של 23 מ"ר בלבד שאף אותם מכר לאחרים, ומכאן שאינו זכאי להחזיק בשום חלק מהחלקה. בנוסף מבקשים המשיבים היתר לפיצול סעדים, על מנת שבהמשך יותר להם לתבוע דמי שימוש ראויים בגין הפלישה וכן לתבוע פיצוי בגין נזקיהם הממוניים והבלתי-ממוניים כתוצאה ממנה.
יצויין, כי הבקשה לצו מניעה נגד המבקש שצויינה לעיל הוגשה ימים אחדים קודם להגשת התביעה, על ידי שני המשיבים הראשונים בלבד. עוד יצויין, כי לאחר דיון במעמד הצדדים שהתקיים בפני כב' השופט אהוד קפלן ביום 2.2.2020 הורה כב' השופט קפלן על דחיית הבקשה, זאת מן הטעם כי בניית הגדר הסתיימה והושלמה. עם זאת קבע כב' השופט קפלן, כי בניית הגדר הינה בנייה אסורה, שכן לחלקה שותפים רבים ובניית הגדר משמעה תפיסת חזקה בחלק מסויים בחלקה, ללא בסיס שבדין.
הבקשה
בבקשתו מעלה המבקש מספר טענות. להלן אסקור את תמצית נימוקיו ביחס לכל טענה, את תמצית נימוקי המשיבים ואת ההכרעה.
א. העדר סמכות עניינית לדון בתובענה:
לטענת המבקש, מדובר בתובענה בין בני משפחה שעניינה זכויות רכושיות שבירושה ואופן חלוקתן. מכאן שהסמכות לדון בתובענה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה בחדרה; מה גם שבפני אותו בית משפט נדונות מספר תובענות שבין בני המשפחה, ובמסגרתן קיבלו הצדדים את הצעתו של כב' השופט טל פפרני להעביר את המחלוקות לבוררות.
לטענת המשיבים, סמכות בית המשפט לענייני משפחה משתרעת על תובענות שעילתן סכסוך בתוך המשפחה בין בני זוג, הורים וילדים, נכדים, אחים וסבים, אך לא בני אחים, אלא אם כן אלו באו בגדר עזבונו של אחד מאלו; כיוון שאביהם של המשיבים עודנו בחיים, אין הם תובעים בגדר עזבון, וכיוון שהם אחייניו של המשיב, אין סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה משתרעת עליהם. בנוסף, נטען, כי התביעות המתנהלות בבית המשפט לענייני משפחה בחדרה אליהן התייחס המבקש נסבות על סכסוכים שבין המבקש ובין בין בני משפחה אחרים, ולא המשיבים כאן. עוד נטען, כי אכן הציע כב' השופט פפרני כי ימונה בורר לבחינת טענות הצדדים לתובענות המתנהלות שם, אולם בפועל טרם מונה בורר.
בעניין זה הדין עם המשיבים. אכן, המשיבים הם אחייניו של המבקש ובתור שכאלה, אין עניינם בא בגדר סכסוך בין "בני משפחה", כהגדרתו בסעיף 2 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה - 1995. בנוסף מעיון בהליכים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה בחדרה, אליהם הפנה המבקש בבקשתו, עולה כי המשיבים אינם צד לאף אחד מהם. גם טענת המשיבים בדבר מינוי הבורר נכונה, שכן טרם נמסרו עמדותיהם של כל השותפים במקרקעין נשוא המחלוקת, לרבות היורשים, באשר למינוי הבורר, ומשכך זה טרם מונה בפועל.
מכאן אני קובעת, כי דין הטענה להעדר סמכות עניינית לבית המשפט כאן להידחות, וכפועל יוצא נדחית בקשתו של המבקש להעברת הדיון בתובענה לבית המשפט לענייני משפחה.
ב. התביעה אינה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר:
לטענת המבקש, על המשיבים להראות כי הוקצה להם שטח מסויים; אולם בפועל אין הסכם שיתוף או חלוקה בין בעלי המקרקעין, אלא מדובר בקרקע במושע.
המשיבים הפנו מנגד לנסחי הרישום מהם עולה כי הינם בעלים במקרקעין. כן הטעימו, כי חלקם במקרקעין גדול באופן משמעותי מזה של המבקש, כאשר הם בעליהם של קרוב ל - 4,000 מ"ר ואילו הוא בעליהם של 23 מ"ר בלבד בחלקה 25, כאשר את חלקו בחלקה 24 מכר לצד שלישי. זאת ועוד, טענו, בעלותו של המבקש כפופה להערה בדבר צו מניעה מאת בית המשפט המחוזי בחיפה ולהערות נוספות מטעם רשויות המס וכיוצא באלו.
דין טענתו של המבקש בעניין זה להידחות אף היא. על מנת שתביעה לסילוק יד ממקרקעין תהא ראויה להתברר כתביעה בסדר דין מקוצר יש להציג ראיות בכתב, המצביעות על בעלותו של התובע במקרקעין ממנו מבוקש לפנות את הנתבע (רע"א 43982-05-10 בן עזרא ואח' נ' מדינת ישראל [13.2.2011]. ראיות כאלו אכן הוצגו מטעם המשיבים. אכן, מדובר בבעלות במושע, קרי, בחלקים בלתי מסויימים במקרקעין, ומכאן שבעלותם של המשיבים מתפשטת בכל אתר ואתר בהם, כקבוע ב סעיף 27 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969 (להלן: חוק המקרקעין). העובדה שעל פי סעיף זה אין לאף שותף חלק מסויים בהם אינה שוללת את עצם הבעלות. אשר על כן, נוכח הצגת נסחי הרישום המצביעים על בעלותם של המשיבים במקרקעין נשוא התביעה, הרי שהתביעה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר, ודין טענתו של המבקש בעניין זה להידחות.

ג. יש ליתן למבקש רשות להתגונן, בין השאר משום שלא עשה אלא שימוש סביר במקרקעין:
טוען המבקש, כי סעיף 31 לחוק המקרקעין מקנה לו, כאחד מבעלי הזכויות במקרקעין, זכות לעשות במקרקעין שימוש סביר, ובלבד שלא ימנע שימוש דומה משותף אחר. כן הוא רשאי לנקוט צעדים דחופים הדרושים להחזקה תקינה של המקרקעין ו/או למניעת נזק בהם. לטענתו המבקש, השימוש שהוא עושה במקרקעין נשוא התביעה הוא שימוש סביר שאינו מונע מהמשיבים לעשות שימוש במקרקעין שלהם, ולראיה, הם בנו בהם בית מגורים, ואף מבלי לקבל את הסכמת השותפים האחרים ו/או את הסכמת הרשויות.
המשיבים כופרים בטענת המבקש לפיה פעולתו איננה אלא שימוש סביר במקרקעין הנדרש להחזקתו התקינה, ומציגים לראיה תצלומים לפיהם יישר המבקש את השטח בדחפורים, יצק בו בטון והתקין בו גדרות מתכת בגובה של 2 מטרים - פעולות שאינן נדרשות להחזקתו של השטח, שהינו שטח ריק שאין בו אלא עצי זית ספורים.
הלכה פסוקה היא, כי בשלב בקשת הרשות להתגונן אין בית המשפט בוחן את כנותו של המבקש ואת האופן שבו יוכיח את טענותיו, ודי לו לבית המשפט שמדובר בטענה, אשר אם תתברר כנכונה, אזי יש בה כדי להקים למבקש הגנה טובה כנגד התובענה שלפניו (ע"א 544/81 קיהל נ בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון, פ"ד לו(3) 518 [1982]; ע"א 64/88 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ [25.11.1993].
היטיב לתאר זאת כב' השופט יאיר חסדיאל בתא"ק (תל אביב יפו) 46626-12-16 מילי מעוז נ' במרום הפקות 2004 בע"מ [25.5.2017], וכדבריו - ההלכה הפסוקה מורה כי יש ליתן רשות להתגונן "אף אם זיהה היושב בדין, תוך שימוש בטלסקופ, שביב זנב של טענת הגנה".
אכן, בשלב זה יש קושי, על פניו, לראות בפעולותיו של המבקש משום שימוש סביר במקרקעין או כזה הנדרש לצורך החזקה תקינה של השטח, ודאי שלא כאלו שנועדו למנוע נזק בו, כאשר המבקש לא הניח תשתית לקיומה של סכנה כלשהי העלולה להתרגש על המקרקעין. יחד עם זאת, כאשר אין חולק כי לא נערך הסכם שיתוף או הסכם חלוקה כלשהו בין השותפים, וכי מדובר בבעלות ובחזקה שבמושע, אני סבורה כי יש לאפשר למבקש לברר את טענותיו לגופן ולקיים בירור בשאלות העובדתיות הנוגעות לזכותו להחזיק בקרקע.
גם טענותיו הנוספות של המבקש, קרי, כי חלקו האמיתי במקרקעין גדול הרבה יותר מהנטען על ידי המבקשים, מכח הסכמי חלוקת עזבון בינו ובין שותפים אחרים במקרקעין, הגם שאלו טרם נרשמו, וכי בכל מקרה אין מקום ליתן הכרעה כלשהי באשר לזכויות המשיבים מבלי לשמוע את שאר השותפים במקרקעין, יש בהן כדי להצדיק מתן רשות להתגונן למבקש, לאור ההלכה הפסוקה המקלה בעניין.
אשר על כן, ניתנת למבקש הרשות להתגונן.
לאור התוצאה אליה הגעתי, כאשר חלק מטענות המבקש נדחו וחלק התקבלו, אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו בגין הבקשה.
התובענה תנותב, אם כן, בפני שופט/ת.
המותב שידון בתיק ייתן דעתו גם לעניין בקשת המשיבים לפיצול הסעדים, סעד שאיננו בסמכותי.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"א אב תש"פ, 01 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.