הדפסה

בית משפט השלום בחדרה ת"א 63989-06-20

בפני
כבוד ה שופטת יפעת אונגר ביטון

התובעת

סטארי נייט בע"מ

נגד

הנתבעים

  1. עדינה בודנשטין
  2. בנק מזרחי טפחות בע"מ

החלטה

בפני בקשה לסלק התביעה כנגד הנתבעת 1 על הסף מחמת היעדר עילה, מעשה בית דין והיותה טורדנית וקנטרנית.

עיקר העובדות הצריכות לעניין:
הנתבעת מייצגת את הנתבע בהליכי הוצאה לפועל, ובין היתר פעלה כנגד התובעת, לביצוע צ'ק שחולל.
אין חולק כי הצ'ק נמסר ע"י התובעת לצד ג', שהסבה אותו לנתבע 2 .
אין חולק כי הנתבעת לא ייצגה בשום שלב את התובעת ולא באה עמה בדברים.
הפעולות המנהליות בתיק ההוצאה לפועל, לרבות עיקול חשבון התובעת ובקשות למסירת מידע אודותיה, בוצעו ע"י מי ממשרדה של הנתבעת.

בתביעתה דנא, שהוגשה במקור כנגד הנתבעת בלבד, טענה התובעת שלא ניתן להשיג את הנתבעת, במשרדיה בנהריה, לא במספר הטלפון של המשרד ולא במספר הטלפון הנייד. כן נטען כי הנתבעת נהגה ברשלנות, בניגוד לכללי ההוצאה לפועל, כאשר רשמה את כתובת התובעת בכתובת שונה מהכתובת הנקובה בצ'ק המופיעה גם במרשם החברות. אותה כתובת היא כתובתו לשעבר של בעל המניות. נטען, שכתוצאה מכך לא הומצאה לתובעת האזהרה , ונמנע ממנה להגיש התנגדות. כן נטען כי מחמת מסירת האזהרה ברשלנות , עלה בידי הנתבעת לנקוט כ- 40 הליכים מנהליים ללא ידיעת התובע ת כי נפתח נגדה תיק בהוצל"פ, תוך שהיא מגדילה את החוב ואת שכר טרחתה שלא כדין. התובעת העריכה את הנזק שנגרם לה כתוצאה מרשלנות הנתבעת, לרבות פרסום שלילי בחברת BDI, בסך 100,000 ₪.

הנתבעת עתרה לסילוק התביעה על הסף, טענה כי הנתבע אוחז בצ'ק כשורה, ופעלה לפי הוראתו לנקוט הליכי הוצאה לפועל למימוש ו. הנתבעת הוסיפה, כי עם פתיחת התיק נרשמה כתובתה של התובעת עפ"י האמור בצ'ק, אולם הניסיון למסור שם את האזהרה נכשל, והתברר כי התובעת אינה פעילה. משכך, עפ"י הוראות הדין, פעלו למסירת האזהרה בכתובת בעל המניות של התובעת, כרשום במרשם החברות. כאשר השליח לא איתר איש בבית, בשלושה ביקורים במועדים שונים, ולאחר שווידא את נכונות המען, המציא את האזהרה על דרך הדבקה. המסירה דווחה ללשכת ההוצאה לפועל ואושרה, ולאחר חלוף המועד להגשת התנגדות, ננקטו הליכים מנהליים לגביית החוב.

לצד האמור, טענה הנתבעת שאין מקום לתביעה אישית נגדה, שכן פעלה כבא-כוח הנתבע ובשליחותו. כן נטען, שלאחר הגשת התביעה דנא, הוגשו התנגדות ובקשה להארכת המועד להגשתה, אולם ההתנגדות נדחתה. למעשה, קיים מעשה בית דין בשאלת המצאת האזהרה, כך שלא ניתן לדון בה בשנית. לבסוף נטען כי התביעה איננה מבססת, ולו במקצת , את טענות התובעת בעניין הנזק.

בדיון שהתקיים ביום 7.6.21 ביקש ב"כ התובעת ארכה להגשת עמדתו בעניין תיקון התביעה, נוכח הבקשה לסילוק התביעה נגד הנתבעת על הסף. הנתבעת ביקשה לשמור על טענותיה לעניין הסילוק על הסף, ככל והתביעה נגדה לא תמחק.

ביום 16.6.21 הוגשה תביעה מתוקנת, תוך צירוף הנתבע 2 כנתבע נוסף. בכתב התביעה המתוקן נטען, ביחס לנתבעת, כי פעלה בניגוד לכללים אותם היא מכירה היטב, תוך ניצולם לרעה, בהטעיה של ר' ההוצל"פ, במתכוון ובמזיד, על מנת להגדיל את עושרה ותוך עצימת עיניים ופגיעה ברכוש התובעת. כן נטען שלפי חוק השליחות קיימת מערכת יחסים משולשת בין השולח לשלוח ולצד ג', כאשר אם התרשל השלוח יחוב בחיוב ישיר כלפי צד ג'.

לאחר שבחנתי טענותיהם של הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לסילוק התביעה כנגד הנתבעת, על הסף, להתקבל.

חוק השליחות, תשכ"ה – 1965 (לה לן: "החוק") קובע: "שליחות היא יפוי כוחו של שלוח לעשות בשמו או במקומו של שולח פעולה משפטית כלפי צד שלישי". עוד קובע החוק: "שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי הענין, את השולח".

משמע, הכלל הוא כי פעולות השלוח, יש בהן לחייב או לזכות את השולח בלבד.

החוק קבע חריגים לכלל, שהוגדרו בסע' 6 ו- 7 לחוק, כאשר בסע' 6 נקבע, כי אם פעל אדם בחזקת שלוחו של אחר בלי שהורשה לכך, או בחריגה מהרשאתו, יכול אותו אדם לאשר את הפעולה בדיעבד. אולם אם צד שלישי לא ידע שהשלוח פועל ללא הרשאה או בחריגה מהרשאתו, יוכל לבחור אם לראות את השלוח כבעל דברו, או לחזור בו מהפעולה ולתבוע את השלוח, כל עוד לא ידע על אשרור הפעולה. סע' 7 מתייחס למצב של שליחות נסתרת, קרי – מצב בו הצד השלישי לא ידע , בעת הפעולה , על השליחות או שלא ידע את זהות השולח.

כפשט, שני החריגים הנ"ל אינם חלים במקרה שלפנינו, שכן אין עסקינן בשליחות נסתרת ואין מדובר על פעולות הנתבעת ללא הרשאה או בחריגה מהרשאה. דבר ייצוג הנתבעת את הנתבע היה ידוע מלכתחילה, מיד עם היוודע לתובעת, לשיטתה, על נקיטת הליכי ההוצאה לפועל. בנוסף, אין מחלוקת כי הנתבעת קיבלה את הרשאתו של הנתבע לייצגו בהליך למימוש הצ'ק, בדרך של פתיחת הליכי הוצאה לפועל ולא חרגה מהרשאתו זו. למעשה, כל פעולותיה של הנתבעת נעשו בשמו של הנתבע. על כן, על פניו המקרה דנא אינו חוסה תחת אחד החריגים שהוגדו בחוק.

התובעת טענה, כזכור, כי הנתבעת התרשלה בביצוע ההליכים בתיק ההוצאה לפועל ובפרט בהליכי מסירת האזהרה. נשאלת השאלה , בהנחה והנתבעת התרשלה באלה, ולא ראיתי צורך להכריע בשאלה זו, האם התרשלות זו מקימה עילה לתובעת. התשובה לכך שלילית, כפי שניתן ללמוד מפסיקת בית המשפט העליון. אבהיר:

בע"א 37/86, ע"א 58/86 משה ובת שבע לוי נ' יצחק יחזקאל שרמן וערעור שכנגד, נקבע כי ללקוח של עורך דין יכול ויהיה בסיס חוזי לתביעת עורך הדין שייצג אותו, כאשר נטען להפרת ההסכם ע"י עורך הדין. ללקוח יכול ויהיה גם בסיס נזיקי לתבוע את עורך הדין שייצג אותו, אם הוא טוען כי עורך הדין התרשל מבחינה מקצועית בזמן שייצג אותו.

אולם, בעניין הנ"ל נדונה גם השאלה: "מה דינו של עורך דין המייצג לקוח פלוני ביחסיו עם מי שאינו לקוחו אלא צד שכנגד פלוני – האם כלפי פלוני זה מוטלת על עורך הדין חובה כלשהי? היהא אחראי כלפי זה מטעם כלשהו ועל פי עילה כלשהי, אם יתברר שכתוצאה מהטיפול בעניין לקוחו ולמען לקוחו הסב נזק לאחר?"
נקבע כי חובותיו של עורך דין אינן כלפי מרשהו בלבד. הוא חב חובות מסוימות גם כלפי יריבו וגם כלפי הציבור: "...הגישה המקובלת כיום היא, שעורך דין יכול לעוול ברשלנות, גם כשלא שוררים יחסי עורך דין – לקוח. ההשקפה הכללית באשר לאחריותו של אדם בעוולת רשלנות כלפי צד שלישי, בשל ייעוץ שנתן או מידע מוטעה שמסר...."

למדים אנו כי המקום בו הדין מכיר באחריותו של עורך דין כלפי מי שאינו לקוחו, ואף אם הוא הצד שכנגד, הינו כאשר נתן ייעוץ או מסר מידע מוטעה, ואלה גרמו נזק. עוד נקבע שם: "מידתה של אותה חבות, ומתי היא מתגבשת, כבר תלויה בנסיבות העובדתיות של כל מקרה ומקרה". המקרים שהובאו באותו עניין כדוגמא, עסקו במקרים בהם הניזוקים באו בנעלי הלקוח, כמו במקרה של עריכת צוואה באופן רשלני שהביא לפסילתה, או במקרים בהם עורך הדין נתן ייעוץ לחבר או ידיד, מבלי שנקשרו יחסי עו"ד-לקוח.

ביהמ"ש בחן את חבותו של עורך הדין, במקרה בו הוא מייצג את לקוחו בעסקה, כאשר הצד השני לה אינו מיוצג. מקרה זה דומה במקצת למקרה דנא, שבו הנתבעת ייצגה את הנתבע, אל מול התובעת, שלא הייתה מיוצגת. נקבע: "ניתן לומר, כי כאשר עורך-דין מייצג לקוח פלוני ואילו הצד האחר לעיסקה אינו מיוצג כלל, נדרשות ממנו מיומנות וזהירות רבה יותר בהצגת העניין, לבל יכשיל במודע או בהיסח דעת נמהר את הצד האחר, כשהוא יכול להניח שזה סומך על אמינותו, יושרו ומהימנותו".

באותו עניין, כאשר יישם בית המשפט העליון את ההלכה הנ"ל על עובדות המקרה, הגיע למסקנה שאם ייקבע כי עורך הדין לא ייצג את המערערים (הרוכשים) הרי לא חלות עליו החובות שהושתו עליו ע"י בימ"ש קמא, ובכלל זאת החובה לברר את מצבו של לקוחו והאם לקוחו מתכוון לעמוד בעסקה. בית המשפט מגיע למסקנה כי עורך הדין באותו עניין ייצג את הקבלן בלבד ולכן לא חלה עליו אחריות כלפי הרוכשים.

ומכאן לענייננו: כפי שציינתי לעיל, אין מחלוקת שלא היה כל מגע בין הנתבעת לתובעת. פתיחת התיק נעשתה ע"י משרדה של הנתבעת, כמי שייצגה את הנתבע בלבד. דומני, כי בנסיבות אלה, בהן לא ניתן להצביע על ייעוץ או על מידע שמסרה הנתבעת לתובעת, הרי לא חלה חבות של הנתבעת כלפי התובעת. החובה לפעול בהתאם לחוק ההוצאה לפועל ותקנותיו ועל-פי כללי ההוצאה לפועל היא חובתה של הנתבעת כלפי הנתבע ולא כלפי הצד שכנגד, שזכויותיו עומדות לו אל מול לשכת ההוצאה לפועל.

אף אם תרצה לומר אחרת – הרי מתוך הנסיבות העובדתיות שהובאו לפני ע"י הנתבעת בבקשתה, ולא נסתרו, עולה, שהמצאת האזהרה במענו של בעל המניות נעשתה רק לאחר שניסיון ההמצאה למען התובעת לא צלח, ובוצעה לפי מענו הרשום במרשם החברות. ברי, כי לו היה טורח בעל המניות לעדכן את מרשם החברות במענו החדש, לא הייתה מומצאת האזהרה במענו הקודם. תלין איפוא התובעת על בעל מניותיה ולא על התובעת.

מעבר לאמור, התברר כי בהחלטת כב' הרשמת הברפלד-אברהם מיום 13.8.20, נקבע: "על מנת ליתן למבקשת את יומה בביתה משפט, מצאתי מקום להאריך את המועד להגשת ההתנגדות וליתן רשות להגן כנגד הפקדת מלוא סכום החוב...". משמע, שאין יסוד לטענת התובעת כי נגרם לה נזק בשל אי מסירת האזהרה כביכול, משום שממילא הוארך המועד להגשת התנגדות. גם הטענה כי בשל אי המצאת האזהרה לכאורה נגרם נזק כתוצאה מנקיטת הליכים איננה מבוססת, שעה שניתן היה להביא לעיכוב ההליכים לו הייתה התובעת מקיימת את החלטת כב' הרשמת כאמור ומפקידה את סכום החוב בקופת בית המשפט. כך, לא הראתה התובעת בתביעתה כיצד הנזק לכאורה אשר נגרם לה (ולא פורט, קל וחומר הוכח, בראיה כלשהי) מקורו בכישלון המצאת האזהרה לכאורה.

די באמור, על מנת שבקשת הנתבעת לסילוק על הסף תתקבל.

אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעת והותרתה כנגד הנתבע בלבד. התובעת תישא בהוצאות משפט בסך 2,500 ₪.

הנתבע יגיש כתב הגנה תוך 60 יום מיום שהוגש כתב התביעה המתוקן (16.6.21), אולם פגרת הקיץ לא תבוא במניין הימים.

ניתנה היום, ז' אב תשפ"א, 16 יולי 2021, בהעדר.