הדפסה

בית משפט השלום בחדרה ת"א 53382-03-18

לפני כבוד השופטת הדסה אסיף

התובעים

.1 מאיר מלחי ת.ז. XXXXXX277
.2 ליאת מלחי ת.ז. XXXXXX978
ע"י ב"כ עוה"ד איתי שטאוי ואח'

נגד

הנתבעים
.1 שי חממי ת.ז. XXXXXX356
.2 ליאת מצרפי ת.ז. XXXXXX705
ע"י ב"כ עוה"ד ערן גיל

פסק דין

1. התביעה היא למתן צווי עשה.

2. יחד עם התביעה מבקשים התובעים גם ליתן להם רשות לפצל את סעדיהם, באופן שיוכלו לתבוע בתביעה נפרדת פיצויים, שאותם לא כללו בתביעה הנוכחית.

3. התובעים, מאיר וליאת מלחי, מתגוררים ב דירה התחתונה בבית שבו שתי דירות. את הדירה הם רכשו מהנתבע 1 (להלן – הנתבע).
הדירה העליונה שייכת לנתבעת 2 (להלן – הנתבעת), וגם היא רכשה אותה מהנתבע.

4. התובעים טענו בכתב התביעה, כי הנתבע הוציא היתר בניה לעבודות שביצע בבית שרכשו, וכן לתוספת של יחידת דיור נוספת בקומה השייכת לנתבעת, ו התחייב להמציא טופס 4 לבניה. לטענת התובעים, ביום 27.02.12 נחתם מסמך בינם לבין הנתבע ובו התחייב הנתבע להפקיד בידי עו"ד יהודה ימין שיק אישי בסך 20,000 ₪ להבטחת קבלת טופס 4, למקרה שבו לא יעשה את שהתחייב.

5. התובעים טענו כי בפועל, הנתבע חרג מההיתר , יש חריגות בניה בשתי הדירות , ולכן לא ניתן עדיין טופס 4.

6. התובעים טענו שלמרות העדרו של טופס 4, הנתבעת משכירה את דירתה, והשוכרים משתמשים בתשתיות חשמל ומים שחיבורן נעשה באופן ארעי ולא חוקי. לטענתם, חיבורים ארעיים אלה גורמים להם לא רק לטירדה, אלא גם לסכנת חיים של ממש, שכן קיים חשש שחיבורי החשמל הארעיים יגרמו לשריפה.

7. לטענת התובעים, גרם המדרגות, שנבנה על ידי הנתבעים ומוביל לביתם , נבנה מעל חלון השינה שלהם, במיקום שונה מזה שלו ניתן היתר. לטענתם, הדבר גורם להם להפרעה יומיומית ולפגיעה בפרטיותם. בנוסף, ביקשו התובעים להורות לנתבעים להתיר להם דרך גישה חיצונית לדוד השמש שלהם שנמצא על גג ביתה של הנתבעת.

8. עוד, טענו התובעים שגם הכלב של השוכרים בדירת הנתבעת, מהווה מטרד עבורם. זאת משום שהחצר שבה הכלב שוהה, נמצאת ממש מעבר לחלון חדר השינה שלהם. לטענתם, הכלב נובח ומרעיש בכל שעות היממה וכן גורם לריח רע בשל הצרכים שהוא מותיר במקום, דבר שמונע מהתובעים לפתוח את חלון חדר השינה.

9. זאת ועוד, טענו התובעים שניקוזי המים מבית הנתבעת נשפכים לשטחם, יחד עם לכלוך, משום שלטענתם, צינורות המים אינם מחוברים כראוי.

10. התובעים דורשים לכן שבית המשפט יורה לנתבעים לדאוג להסדרת הבניה על פי ההיתר ומבקשים שעד שייעשה כך, להורות על הפסקת השימוש בדירת הנתבעת.

11. הנתבע, שייצג את עצמו, טען בכתב הגנתו כי הוא נמצא בהליך של פשיטת רגל . יצוין שעניין זה כלל אינו רלוונטי בתובענה שבפני, שכן התובעים קיבלו את אישורו של בית המש פט המחוזי להגשת התובענה הנוכחית. הנתבע גם טען שהתובעים כבר ניהלו נגדו הליכים שונים בלשכת ההוצאה לפועל בקשר לבית שקנו ממנו, ובמסגרתם הוא שילם לתובעים סכומים שונים וגם ביצע עבורם תיקונים בדירתם. לטענתו, במסגרת הליכים אלה, התחייבו בפניו התובעים שלא יפתחו נגדו בהליכים אחרים הקשורים לבית ולכן מדובר בתביעה שאינה מוצדקת .

12. הנתבע טען גם כי הליך הוצאת טופס 4 לביתה של הנתבעת נמצא בטיפול רציני, והוסיף כי העיכובים בקבלתו אינם באשמתו. הנתבע הודה כי קיימות חריגות בניה בביתה של הנתבעת, אולם לטענו מדובר בחריגות קטנות ולא מכוונות , והן בטיפול. באשר לתשתיות החשמל בביתה של הנתבעת , טען הנתבע כי צריכת החשמל אכן מסופקת באמצעות השכן , אך החיבור נמצא תחת בק רה של חשמלאי ואין חשש משריפה. באשר למים טען, כי יש לנתבעת שעון מים קבוע ולא ארעי.

13. הנתבע הכחיש כי קיימים נזקים לתובעים בשל מיקומו של גרם המדרגות, והוסיף כי לא ידוע לו דבר על ניקוזי המים שמגיעים לשטח התובעים וגם לא לגבי המטרד שנגרם בשל כלבם של השוכרים.

14. גם הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה נגדה. לטענתה, ככל שיש חריגות בניה בבחתם של התובעים, הרי שהנתבע הוא שאחראי להן. אשר לחריגות הבניה בביתה, גם להן אחראי לטענתה הנתבע, ולכן לא ברור מדוע התביעה הוגשה גם כנגדה, ולא כנגד הנתבע בלבד.

לטענת הנתבעת, כבעלת הדירה יש לה אינטרס להתאים את היתר הבניה לקיים בפועל והיא פועלת, באמצעות אביה, להסדיר עניין זה , על ידי הגשת בקשות לוועדות השונות וכי בכל אופן, מדובר בחריגות שהן מינוריות.

15. לטענת הנתבעת, כאשר יינתן טופס 4 לא יהיה צורך עוד בשימוש בתשתיות הזמניות של המים והחשמל. לטענתה, היא פועלת גם לתיקון מיקומו של גרם המדרגות , אף שהיא מכחישה נזקים שנגרמו לתובעים בשל כך.

16. באשר לניקוזי המים טענה הנתבעת, כי מדובר בניקוז של הגג והוסיפה בקשר לדוד המים, שלא נמנעת מהתובעים גישה אליו.

17. הנתבעת מכחישה את טענות התובעים אודות נזקים בשל הימצאותו של כלב השוכרים, וטוענת כי בכל מקרה, היה על התובעים להגיש את התביעה בעניין הזה כנגד השוכרים, שהם בעלי הכלב.

18. מטעם התובעים העידה התובעת ליאת מלחי. מטעם הנתבעים העידו הנתבע, ואביה של הנתבעת, מר אבשלום מצרפי (להלן – מצרפי). לאחר שמיעת הראיות הגעתי לכלל מסקנה שדין התביעה להתקבל.

19. הוכח שדירת הנתבעת, שכאמור נמצאת ממש מעל דירת התובעים, מחוברת לחשמל בחיבור מאולתר, שלא נעשה על ידי הרשות המוסמכת לכך על פי חוק. הוכח גם שאין לאותו חיבור את האישורים הנדרשים לכך על פי חוק. למעשה, שני הנתבעים הודו בכך באופן מפורש בעדותם.

20. הנתבע העיד בעניין זה:
ש. תאשר לבית משפט שלמעשה היום מצרפי מחוברים בחיבור פרוביזורי לחשמל מבתים של שכנים.
ת. אני אדייק. הוא מחובר לגיסי צחי פטאל המון המון המון זמן ונכון שעד שהוא חובר אליו נעזרנו בפילר כפי שהתובעת אמרה של הבניין עצמו ולאחר מכן בעוד שכן בשם דוד לוגסי שנתן לנו את זה באופן זמני עד שהיה לו דייר בדירה וברגע שהיה לו דייר, הוא ביקש שננתק ומצרפי פנה לגיסי צחי פטאל שהוא גיסי במקרה והוא הסכים להתחבר ויש ביניהם הסכם ובא בודק. זה לא נקרא פרוביזורי. משום שמה שאני יודע ממצרפי הוא עשה את העבודה בצורה מאד מסודרת, הביא איש די מוסמך שעבד בחב' חשמל עשרות שנים שמצרפי מכיר אותו ומצרפי הביא אותו לעשות את החיבור באופן הכי מקצועי שיש, על ידי הסכם עם נותן החשמל מר צחי פטאל. יש הסכם מסודר בין מצרפי וצחי פטאל (עמ' 46, ש' 29-35, עמ' 47, ש' 1-3). ( הדגש שלי, ה.א.).

21. גם מצרפי הודה שהחשמל בדירת הנתבעת אינו מחובר לרשת החשמל, אלא מחובר באמצעות השכנים:
ש. תאשר לבית משפט שאת החשמל היום שמחובר לבית זה מחובר עם חשמל פרוביזורי מהשכנים?
ת. טוב שהעלית את השאלה הזו ואני אענה. סה"כ 4 מ' כבל חשמל בלבד מאושר על ידי חשמלאי שעבד בחברת חשמל, על ידי מהנדס חשמל חתום ויש לו אישור, קוראים לו יניב.
הבאתי אותו ושילמתי לו וביקשתי ממנו לעשות בדיקה. נכנס ועשה בדיקות בפנים והכל תקין. 4 מ' כבל בלבד. במשך כל השנים האלה אני אשאל את התובעת האם פעם אחת קפץ חשמל או היה בלגן בחשמל? מעולם לא היה בלגן. אני דאגתי להכל. פעם אחת היא הביאה מישהו מהמשפחה שלה ועשה לה נתק בתוך הבית, ולא אני. בכבל אצלה ולא אצלי בכלל.
ש. כלומר, אתה מאשר שהיום הבית שלך מחובר לחשמל של השכנים?
ת. בטח. זה ידוע. (עמ' 52, ש' 13-22).

22. הנתבעים גם הודו שחיבור החשמל נעשה כך, משום שלאור חריגות בניה רבות, לא נתנה הרשות המקומית את האישור הידוע כ"טופס 4", שהוא אישור לכך שניתן לאכלס את דירת הנתבעת.

23. הנתבע העיד בעניין זה:
ש. תאשר לבית משפט שלמעשה עד עכשיו אין טופס 4 לבניין של הנתבעת ולא טופס אכלוס.
ת. או קיי. נכון. אין טופס 4 ואין טופס אכלוס. אם אין טופס 4 אז אין חשמל מהפילר. וזה נכון. אבל עד כמה שאני יודע הם משלמים מים וארנונה והכל לעירייה, העירייה לוקחת את שלה (עמ' 45, ש' 18-22).

24. גם מצרפי חזר על דברים אלה:
ש. זה נכון שנכון לעכשיו הבית של הבת שלך לא מחובר בחיבורי קבע לא לחשמל ולא למים ולא לביוב.
ת. לא. אנחנו משלמים מים. יש שעון. חשמל, אין לי כי לא קיבלתי טופס 4 ואדון שי לא עשה לי טופס 2. אם היה לי טופס 2 אז לא היתה לי בעיה עם החשמל (עמ' 51, ש' 34-35, עמ' 52, ש' 1-2).

25. בכתב התביעה דרשו התובעים צו, שיאסור את המשך החיבור לחשמל, כל עוד זה לא נעשה על פי חוק. לטענתם, החיבור כפי שהוא , חושף אותם לסכנות באופן יומיומי ועלול לגרום לשריפה.

26. הנתבעים טענו להגנתם שתי טענות:
האחת, שמתן צו כמבוקש הוא למעשה צו ש"זורק לרחוב" את המשפחה שגרה עתה בביתה של הנתבעת. הטענה השניה שהיא שאין כל סכנה בחיבור כפי שנעשה, והוא אושר ונבדק על ידי חשמלאי מוסמך.
כפי שיבואר להלן, אין ממש בטענות אלה של הנתבעים, ויש לדחותן.

27. הנתבעת אינה גרה בדירה נשוא התביעה. מי שגר בדירה היא משפחה ששוכרת את הדירה מהנתבעת. כפי ששכרה את הדירה הזו, היא יכולה לשכור דירה אחרת למגוריה. לכן, אין ממש בטענות כאילו מתן הצו יגרום לכך שלאותה משפחה לא יהיה מקום למגוריה.

28. למעשה, מתברר שהיחידה שעלולה להינזק ממתן צו שיאסור את הותרת חיבור החשמל הנוכחי, וכפועל יוצא ימנע את השימוש בדירה, היא הנתבעת, שככל הנראה מקבלת נכון לעכשיו דמי שכירות. למרות זאת, הנתבעת עצמה בחרה שלא להעיד בפני. מחדל זה פועל לחובתה, בהיותה בעלת הדין ומי שעלולה, לפחות לכאורה, להיפגע ממתן הסעדים המפורטים בתביעה. הימנעות הנתבעת מלהעיד מחייבת לכן את המסקנה שהיא אינה עומדת מאחורי הטענות לנזק הנטען, וחוששת מלהעיד בעניינו. ההלכות בעניין הימנעותו של צד מלהביא עדים רלוונטיים ידועות ואין צורך לשוב עליהן.

29. אשר לטענה לפיה החיבור הנוכחי בטוח, ולא מסוכן, גם דינה של טענה זו להידחות:
א. לא הובאה חוות דעת של מומחה לעניין הזה.
ב. החשמלאי, שכביכול אישר את תקינות החיבור, הסתייג ממנו בעצמו. זאת, כאשר ביקש מהנתבעים להוסיף על גבי המסמך, התחייבות שלהם, לפיה הם שיהיו אחראים לנזקים שיגרמו בעקבות חיבור החשמל:
"אנחנו אבשלום מצרפי 005956814 ואייל לוי 9587691 יודעים בזה שאחראים על כל נזק שייגרם בגין קצר או בעיית חשמל ונושאים באחריות". הוא גם דרש שיצורף צ'ק בטחון לאותו מסמך (נספח ח' לתצהיר התובעת).
ג. החשמלאי לא הובא לעדות על ידי הנתבעים באשר לאישור שנתן ונראה כי לא בכדי.

30. מן המפורסמות, שחשמל הוא אמנם דבר מועיל, אך גם מסוכן. על הרקע הזה הנטל על הנתבעים להוכיח שהחיבור הנוכחי בטוח, אף שלא נעשה על ידי הרשות המוסמכת לכך על פי כל דין. נטל זה לא עלה בידם להרים. אציין בהקשר זה, כי חרף העובדה שהנתבעת הגישה סיכומים עתירי מלל, היא נמנעה מלהתייחס באופן ישיר לטענת התובעים, לפיה החיבור הארעי לאספקת החשמל, מהווה סכנת חיים הן לתובעים והן לכל אדם אחר, ולא ה ייתה בפיה טענת הגנה ראויה לכך.

31. הנתבעת, אף שהיא אחראית לכך שהיא מאפשרת לשוכרים מטעמה להתגורר בדירה ללא חיבור חשמל חוקי ובטוח, ניסתה להרחיק עצמה מאחריות לכך כשטענה, כי האחריות ככל שקיימת כזו, מוטלת על הנתבע ולא עליה. מדובר בטענה מיתממת שדינה להידחות. זאת, משום שמעדויות הנתבעים עולה, שאביה של הנתבעת, מצרפי, היה מעורב בהליך בניית הבית כבר מתחילת הדרך (ראו עדות הנתבע בעמ' 43, ש' 28-31, ובעמ' 44, ש' 5-6, וכן עדות מצרפי בעמ' 50, ש' 14).

32. לאור כל האמור, אני מורה על ניתוק החשמל לדירת הנתבעת, אלא אם החיבור ייעשה על ידי הרשות המוסמכת לכך על פי כל דין, ולאחר קבלת האישורים הנדרשים.

33. התובעים טענו כי דירת הנתבעת מחוברת גם לתשתיות המים בחיבור ארעי וכי בשל כך, ניקוזי המים מדירת הנתבעת נשפכים לשטחם. לכן, דרשו התובעים סעד לפיו בית המשפט יורה לנתבעת לחבר את ניקוזי המים מבית הנתבעת לתשתיות המתאימות.

34. הנתבע טען בעניין זה, כי המים מחוברים באופן חוקי, וכי נציגים מעיריית חדרה הגיע ו לדירת הנתבעת והרכיב ו שני שעוני מים לבניין. שעון לכל דירה. עוד הוסיף הנתבע באשר לניקוזי המים, כי מדובר בניקוז של הגג.

35. בעדותו, שב הנתבע וטען שתשתית המים חוברה כחוק. הוא גם ציין ש יש ברשותו טופס 2, שהוא אישור של העירייה לחיבור המים (עמ' 46, ש' 9). עדות זו קרסה , משני טעמים:
א. מצרפי, שהעיד מטעם הנתבעים, הודה כי הנתבע לא שילם על טופס 2 ולכן אין טופס כזה (עמ' 52, ש' 6-8).
ב. בעקבות עדות הנתבע , ניתן צו שבו הוריתי לנתבע להמציא את הטופס עד ליום 12.01.20 (ראו פרוטוקול מיום 09.01.20, עמ' 46, ש' 18-20). ביום 12.01.20, הגיש הנתבע מסמכים וביניהם טופס 2. עיון בטופס מעלה כי מדובר בטופס המאשר הספקת חשמל ומים לצורך ביצוע עבודות במקרקעין, ולא למטרת מגורים. יוצא אפוא, כי לא הוכח שיש בדירת הנתבעת חיבור חוקי למים.

36. אשר לחריגות בניה – הנתבעים הודו, למעשה, שבשתי הדירות יש חריגות בניה, מההיתר שניתן:
א. באשר לבית של הנתבעת, הודה הנתבע בקיומן של חריגות בניה, כאשר העיד:
"אנחנו מודים בכך שיש מס' חריגות, למשל מחסן שלא נעשה ועל ידי כך זה נעשה לשטח עיקרי. אנחנו מודים שיש חריגות אבל זה מטופל. לא נעשה מחסן וזה משמש כשטח עיקרי. כדי לעשות מחסן, צריך לחצות את החדר (עמ' 44, ש' 26-28).
ב. באשר לביתם של התובעים, אישר הנתבע כי תוקף ההיתר הראשון שניתן לבית התובעים פג, לאחר שעברו שלוש שנים מנתינתו (עמ' 47, ש' 9), והוסיף, כי לא האריך אותו משום שהוא מטפל בחריגות שבו (עמ' 47, ש' 11-12).

37. גם מצרפי אישר בעדותו שלבית של הנתבעת אין כלל טופס 4 (עמ' 51, ש' 14). הוא הוסיף, שביקש אישור מהועדה המחוזית לתכנון ובניה בחיפה משום שהועדה המקומית דחתה את בקשתו בנימוק שיש בבית של הנתבעת חריגות בניה (עמ' 51, ש' 18-23). מצרפי אישר שגם בבית של התובעים קיימות חריגות בניה (עמ' 54, ש' 35-37, עמ' 55, ש' 1-2).

38. מאחר שקיימות חריגות בניה, הנטל על הנתבעים להראות שחריגות אלה אינן גורמות נזק לתובעים. נטל זה לא עלה בידם להרים. יצוין, שאף אם הנטל הוא על התובעים, הרי שעלה בידם להרימו.

39. הוכח שהנתבעים בנו את גרם המדרגות מעל חלון השינה של התובעים (תמונות צורפו לתצהיר התובעת, נספח ו '). זאת, כאשר הנתבעים מודים כי הוא היה צריך להיבנות במקום אחר. הנתבע אישר זאת בעדותו:
ש. לא זה מה ששאלתי. תאשר לבית משפט שכיום המדרגות לא נמצאות לא נמצאות במקום שעל פיו ניתן ההיתר הראשוני שלפי מכרת את הבית לתובעים.
ת. זה נכון אבל הוגשה תוכנית שינויים לשינוי המדרגות במיקום הנוכחי (עמ' 44, ש' 34-36).
גם מצרפי הודה כי גרם המדרגות נבנה במקום שונה מזה שסומן בהיתר שניתן (עמ' 51, ש' 26).

40. לאור דברים אלה, ברור כי על הנתבעת, שהיא הבעלים בדירה העליונה, ועל הנתבע כמי שבנה את הדירה, לדאוג לתיקון החריגות האלה ולהתאים את הדירה להיתר שניתן. אני מורה להם לכן לעשות זאת עד ליום 30.5.20, בין על ידי הריסת החלקים שחורגים מההיתר, ובין על ידי קבלת היתר ה"מכשיר" את החריגות.

41. אשר לחריגות הבניה בדירת התובעים – כפי שהוכח כאמור, הוכח שקיימות חריגות בניה גם בדירת התובעים. הנתבע התחייב כלפי התובעים לתקן את החריגות האלה, או להכשירן. התחייבות זו עולה מההסכם מיום 27.02.12, שעליו חתם הנתבע . הנתבע גם הודה בכך בעדותו (עמ' 43, ש' 28-31). לכן, על הנתבע לדאוג להסדרת החריגות האלה, בין על ידי הכשרתן, ובין על ידי תיקונן או הריסתן, והכל עד ליום 30.5.20.

42. נותר לדון בעניין הכלב – שוכנעתי שהכלב של השוכרים, אכן מהווה מטרד ממשי. לטענת התובעים, מאחר והם גרים בקומת הקרקע, חלון השינה שלהם מופנה לחצר של הנתבעת, כאשר הכלב של הנתבעים הוא בגובה החלון וללא חוצץ בינו לבינם. לטענת התובעים המטרד מתבטא בכך שהכלב נובח ברוב שעות היממה, ובלילות הוא גם קשור בשלשלאות ברזל, שמרעישות ומפריעות להם לישון. בנוסף טענו התובעים שהכלב עושה את צרכיו בחצר והריח הקשה מפריע ומונע מהם לפתוח את החלון, כך שהם נאלצים להשתמש במזגן בכל ימות השנה. (תמונות צורפו לתצהיר התובעת).

43. כפי שכבר צוין, הנתבעת בחרה שלא להעיד. למעשה, אביה, מצרפי, העיד שהיא "בחיים לא התקרבה למקום ולדעתי לא היתה בכלל בבניין זה" (עמ' 57, ש' 14-15). מצרפי הודה שהוא "מודע לתלונות של שני הצדדים" (עמ' 57, ש' 8).

44. גם השוכרים , משפחת לוי, שהם בעליו של הכלב, לא הובאו על ידי הנתבעים להעיד. בדיון מיום 09.01.20 טען ב"כ הנתבעת כי לוי חולה ולכן לא יכול היה להתייצב לדיון. קיבלתי את בקשתו של ב"כ הנתבעת לזמן את לוי למועד נוסף שבו תישמע עדותו , אולם, גם במועד הנדחה, שנקבע במיוחד לשמיעת עדותו של לוי, הוא לא התייצב. (ראו פרוטוקול הדיון מיום 20.01.20). לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, קבעתי כי לא ייקבע דיון נוסף לשמיעת העד לוי. זאת, משום שחרף דבריו של ב"כ הנתבעת בדיון מיום 09.01.20, הוא לא הגיש מסמכים רפואיים באשר למצבו הרפואי של לוי באשר לדיון הקודם, ומשום שהתברר כי הנתבעים לא זימנו את לוי באמצעות זימון מסודר וכי לכן לא ניתן לדעת מתי נמסר לעד על מועד הדיון (עמ' 64, ש' 27-36). עוד קבעתי, כי בהיעדר זימון כדין לא ניתן להוציא צו הבאה לעד וכי הנתבעים בהתנהלותם ויתרו על עדותו של לוי וקבעתי, כי תצהירו לא ייחשב עוד ראיה מטעמם (עמ' 65, ש' 12-16).

45. סעיף 44(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], קובע:
"מיטרד ליחיד
(א) מיטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם...".

46. על טיבה של עוולת המטרד עמד כבוד השופט מאיר שמגר:

"שני מאפיינים של מהות ההפרעה, בה אנו דנים, עולים מנוסחה של הוראת החוק. ראשית, זו חייבת להיות מוחשית ולא קלת-ערך, מהותית ולא חולפת. שנית, מידתה של ההפרעה, כממשית או כקלת-ערך, נמדדת על-פי אמת-המידה של הזכות של הנפגע לשימוש סביר במקרקעין ושל ההנאה הסבירה מהם, בהתחשב עם מקומם וטיבם. אין בפנינו איפוא אמת-מידה אבסולוטית הישימה בכל אתר ובכל עת, אלא עלינו להציג זה לצד זה את מידת ההפרעה (הממשית) ואת זכות השימוש וההנאה הסבירים של התובע והנפגע ולקבוע מה סביר בנסיבות המקום והזמן. בחינתה של הסבירות נעשית על-פי אמת-מידה אובייקטיבית, היינו על-ידי ההערכה של מהותה ועצמתה של ההפרעה לפי דעתו של מסתכל אובייקטיבי.
...
מי שגר בעיר אמנם אינו יכול לדרוש כי מעטה שתיקה ושלווה יקיפוהו בכל עת, אך מאידך-גיסא גם אין ספק ספיקא כי רעש חזק ומתמיד, עשרים וארבע שעות ביממה, המגיע לחדר השינה של פלוני, אינו בגדר התופעות החייבות להיסבל. 'הנאה סבירה', כלשון סעיף 44, כוללת זכות לישון בלילה בשקט וללא הפרעה מרעש הבא מן החוץ, וכן, בין היתר, גם זכות למנוחה ולשלווה מבית, אחרי שובו של אדם מעבודתו" (ע"א 44/76 אתא חברה לטכסטיל בע"מ נ' שוורץ, פ"ד ל(3) 785, 796-795 (1976).

47. מן התמונה שהציגו התובעים, שלא נסתרה, ברור כי התנהלות השוכרים עם כלבם, גורמת למטרד של ממש ל תובעים. הדברים אמורים במיוחד לאור העובדה שהחצר שבה קשור הכלב נמצאת ממש מעבר לחלון השינה שלהם כאשר אין דבר שחוצץ ביניהם, דבר שמונע מ התובעים שימוש סביר ברכ ושם.

48. מאחר ולא עלה בידי הנתבעים לסתור את טענות התובעים באשר למטרד שנגרם להם על ידי כלבם של לוי, אני מקבלת את גרסת התובעים באופן מלא. לפיכך, אני נותנת צו האוסר על החזקת הכלב הזה, או כלב אחר, בחלק של החצר שאליו פונה חלון חדר השינה של התובעים.

49. באשר לדרישת התובעים להתיר להם גישה לד וד השמש באמצעות מדרגות חיצוניות - הנתבעים טענו כי הם אינם מתנגדים לכך, כל עוד התובעים יגישו בקשה להיתר ל צורך בנייתן, וכאשר המדרגות ייבנו מחצר ביתם. לכן גם בעניין הזה זכאים התובעים לצו שביקשו.

50. לאור כל האמור לעיל, ניתנים צווים כמפורט להלן:
א. כנגד הנתבע 1 – להסדיר את חריגות הבניה בבית התובעים, עד ליום 30.5.20 וכמפורט בסעיף 41 לעיל.
ב. כנגד שני הנתבעים יחד ולחוד - להסדיר את חריגות הבניה בבית הנתבעת עד ליום 30.5.20 וכמפורט בסעיף 40 לעיל.
ג. כנגד שני הנתבעים יחד ולחוד – לנתק , בתוך 7 ימים מקבלת פסק הדין, את חיבור החשמל והמים לדירת הנתבעת, ולא לחברם אלא באמצעות אישור כדין ועל ידי רשות מוסמכת על פי דין.
ד. כנגד שני הנתבעים יחד ולחוד - לאפשר לתובעים גישה לדוד המים שעל גג המבנה, גם על ידי מדרגות חיצוניות, ובכפוף לקבלת אישור בניה מתאים.
ה. אני אוסרת בזה על הנתבעת או על מי מטעמה להחזיק בעלי חיים בחצר דירתה, בחלק שמתחת לחלון חדר השינה של התובעים.

51. אני מתירה לתובעים לפצל את סעדיהם, ולהגיש תביעה נפרדת כנגד הנתבעים או מי מהם, בגין הנזקים הכספיים שנגרמו ו/או שייגרמו להם כתוצאה מכל האמור לעיל.

52. אני מחייבת את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובעים את הוצאות התובענה (אגרות, מסירות ושכר עדים ) , ובנוסף אני מחייבת אותם יחד ולחוד לשלם שכ"ט עו"ד לתובעים, בסכום של 11,700 ₪.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, א' אדר תש"פ, 26 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.

ניתנה היום, י"ט אדר תש"פ, 15 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.