הדפסה

בית משפט השלום בחדרה ת"א 51820-02-15

לפני כבוד השופט יעקב גולדברג

התובע

גיא מזרחי

ע"י ב"כ, עו"ד סטורזי

נגד

הנתבעים
.1 א.ע. ליעם נכסים בע"מ ח.פ. 513572578

.2 אילן מסיכה

ע"י ב"כ, עו"ד דן-גור

פסק דין

לפני תביעה כספית ע"ס 183,702 ₪ שהגיש התובע נגד הנתבעים בקשר עם פעילות שותפות לא רשומה בין הצדדים או מי מהם. ב תחילה עתר התובע גם לסעד של מתן חשבונות אולם סעד זה אינו נתבע עוד על ידי ו.

תמצית כתב התביעה
על פי המתואר בכתב התביעה, התובע והנתבעים פעלו ביחד בפעילות עסקית של הפעלת משאבת חול ומשאית. לטענת התובע, התובע והנתבעים היו אמורים להקים חברה משותפת אולם בסופו של דבר פעלו כשותפות בלתי רשומה. לצורך הפעילות העסקית המשותפת רכשה השותפות, כנטען, משאית מדגם פורד שנת ייצור 2011, משאבת חול, צינור למשאבה ומערכת "איתורן". כנטען, הפעילות העסקית המשותפת ארכה כשלושה חודשים ואז כשלה. לאחר כשלון השותפות נמכרו המשאבה והמשאית.
לטענת התובע, על הנתבעים להשיב לו מחצית דמי מכירת המשאית ומשאבת החול (כ- 167,500 ₪) , מחצית מסכום החזרי המע"מ שהשותפות קיבלה באמצעות הנתבעת 1 (30,150 ₪) , מחצית מהכנסות השותפות בגין עבודות שביצעה השותפות (55,000 ₪) . כמו כן, עתר התובע לקבלת החזר בשווי מחצית מכל סכום ששילם עבור השותפות, לרבות תשלום שהתובע טוען שביצע עבור רכישת חול והובלתו (ויתר הפריטים המופיעים בסעיף 6(ז) לכתב התביעה (כ- 17,300 ₪)) וכן שכר עבודה של התובע בגובה 30,000 ₪. התובע מוסיף , כי קיבל סך 116,260 ₪ וכי סכום התביעה משקף את המגיע לו מהנתבעים לאחר הפחתת סכום זה.
התובע ציין כי כל הנהלת החשבונות של השותפות נעשתה באמצעות הנתבעים, וזאת על פי הצעתם ובהתנדבות מלאה, לאור כשלון התכנון המשותף להקים חברה.
התובע עתר למתן פירוט חשבונות תוך שהוא טוען כי ניהול הנהלת החשבונות של השותפות באמצעות הנהלת החשבו נות של הנתבעים היתה שלא כדין ועתר לקבל את פירוט החשבונות כפי שהוא מצוי בידי הנתבעים. כמפורט בהמשך, בשלב מאוחר יותר של ההליכים מינה בית המשפט, בהתאם להסכמת הצדדים, רואה חשבון מכריע, אשר בחן את התחשבנות השותפות מול התובע והגיש דוח מפורט, אשר ייסקר בהמשך. התובע זנח אפוא את בקשתו לסעד של מתן חשבונות.

תמצית כתב ההגנה
לטענת הנתבעים, הפעילות העסקית התנהלה משך 3 חודשים ולאחר תקופה זו הודיע התובע לנתבעים כי הוא עוזב את הפעילות העסקית באופן מיידי וכך הותיר את הנתבעים חשופים לנזק וידיהם על ראשם.
לטענת הנתבעים, השותפות התקיימה בין התובע ובין הנתבעת 1 בלבד , כאשר הוסכם כי התובע יהיה מנהל העבודה בשטח ואילו הנתבע 2 ישמש כמנכ"ל מטעם הנתבעת 1. כנטען בכתב ההגנה, הנתבע סיפק ערבויות אישיות לספקי השותפות וגם הנתבעת 1 ערבה לספקים, ולולא ערבויות אלה לא היתה השותפות זוכה לאשראי וליחס מן הספקים.
כנטען, בתחילה אכן דובר בהקמת חברה משותפת אולם לאחר מכן סוכם עם התובע כי אין טעם בהקמת חברה בטרם ניתן לדעת האם הפעילות העסקית תהיה מוצלחת ועל כן לא היה טעם בהוצאת הוצאות הכרוכות בהקמת חברה ובהפעלתה והוסכם כי הנתבעת 1 תהווה פלטפורמה לפעילות העסקית של השותפות כנגד החזר הוצאות בשיעור מופחת.
כנטען בכתב ההגנה, הן התובע והן הנתבעים לא היו אמורים לקבל שכר בגין הפעילות העסקית, פרט לחלוקת רווחים ככל שיהיו, אולם הנתבעת היתה זכאית להחזר הוצאות בסכום חודשי של 9,000 ₪, המגלם 1,000 ₪ בגין שירותי הנהלת חשבונות, 5,000 ₪ בגין השתתפות בעלות שכר פקידה, סך 2,500 ₪ בגין השתתפות בהוצאות משרד ו- 500 ₪ בגין שירותי רואה חשבון.
הנתבעים מציינים כי לנתבעת 1 פעילות עסקית רחבה וכי הפעילות המשותפת עם התובע לא היתה אלא חלק שולי במכלול פעילותה העסקית.
הנתבעים הכחישו חלק נכבד מתביעת התובע וחלקו על טענתו כי מגיעה לו מחצית מהחזרי המס שהועברו לנתבעת 1 או שכר כלשהו בגין עבודתו.
הנתבעים טענו כי נטישת המיזם על ידי התובע גרם להם נזק מוניטין בשיעור 100,000 ₪, מה גם שנטישת התובע חייבה את הנתבע לעמול על קיום התחייבויות השותפות משך כששה חודשים.
לטענת הנתבעים, בגין הפעילות העסקית של השותפות התקבל אצל הנתבעת 1 סך 536,097 ₪ ואצל התובע התקבל סכום נוסף של 116,235 ₪. באשר להשקעות בשותפות, כנטען, השקיעו הנתבעים סכום של 343,890 ₪ והתובע השקיע סכום נמוך יותר של 235,217 ₪. עוד נטען כי לנתבעת מגיע החזר בסך 81,000 ₪ לפי החישוב של 9,000 ₪ למשך 9 חודשים (שלושת חודשי הפעילות המקורית וששה חודשים נוספים שבהם הנתבע 1 עבד במסגרת עסקי השותפות לאחר נטישת התובע) וכי לנתבע 1 מגיע סכום של 60,000 ₪ בגין ששת חודשי הפעילות שבהם נאלץ לעבוד בעסקי השותפות שלא על פי המוסכם. לטענת הנתבעת כל סכום עודף המגיע לתובע כסיומה של התחשבנות זו יש לקזז עם נזקי המוניטין הנ"ל.

מינוי רואה חשבון מכריע
בשלבים מוקדמים של ההליך ניתן כנגד הנתבעים פסק דין בהעדר הגנה (פסק דינו של כב' הרשם ש' רומי מיום 3.5.2015) . ערעור על פסק הדין נשמע לפני כב' השופט אסיף (ע"ר 35683-12-15) ובמעמד הדיון בערעור הגיעו הצדדים להסכמה מפורטת אשר כללה, בין היתר הסכמה לב יטול פסק הדין בתיק הנוכחי והסכמה כי ימונה רואה חשבון חוקר לפי תקנות 123 ו- 124 לתקנות סדר הדין האזרחי לשם בדיק ת הנהלת החשבונות של השותפות מיום רכישת משאבת החול ועד יום מכירתה. עוד הוסכם, כי רואה החשבון יבדוק את התאמת הנהלת החשבונות לטבלת הכנסות והוצאות ולכרטסת שנערכו על ידי הנתבעת ואת רשימת הוצאות התובע מול רישומי הנתבעת ביחס לאותה תקופה. הוסכם כי רואה החשבון יבדוק האם כל הוצאה וכל הכנסה בגין השותפות זוכו ונוכו מחשבונות השותפות, לרבות כל ההכנסות ממכירת המשאבה וכל חיובי המע"מ הנלווים.
במסגרת ההסכמה הובהר כי הסכמת הנתבעים לעצם הצגת רשימת הוצאת מטעם התובע לא תהווה הסכמה או הודאה בתוכן הרשימה. כן הוסכם כי הנהלת החשבונות של הנתבעת לא תגולה לתובע אלא לרואה החשבון בלבד, אשר הוסמך לשמוע טענות ודרישות של כל צד ביחס לטבלה ולכרטסת.
הסכמת הצדדים קיבלה תוקף של פסק דין וביום 31.3.2016 מונה רו"ח יניב בוחניק לתפקיד (להלן גם – " המומחה"). המומחה הגיש דוח מפורט ואף השיב לשאלות הבהרה שהופנו לו.
ממצאי המומחה היו כי לתובע הגיע סכום נוסף של 83,364 ₪, מעבר לסכום של 113,526 ₪ ששולם לו במסגרת ההתחשבנות בין הצדדים טרם הגשת התביעה. שאלות הבהרה מטעם הנתבעים לא שינו שינוי מהותי את ממצאי המומחה.

המשך התנהלות הדיון
משהוגשו חוות דעת המומחה והתשובות לשאלות ההבהרה הודיעו הנתבעים כי הם חולקים על ממצאי רואה החשבון בוכניק וכי יש להם טענות נוספות הנוגעות לנזקים שנגרמו, כנטען, על ידי התובע ולקיזוזים שונים. הצדדים הגישו תצהיריהם ונשמעו ראיות הצדדים.

טענות הנתבעים
לטענת הנתבעים, אין מתקיימת יריבות בין התובע לבין מי מהנתבעים. על פי הנטען, הנתבע אינו מחזיק באופן ישיר כל חלק מהשותפות ועל כן אין מתקיימת יריבות מולו. באשר ליריבות מול הנתבעת, טוענים הנתבעים כי התובע לא טען בצורה ברורה מי היה שותפו בשותפות ומכאן שאין מתקיימת יריבות מול שני הנתבעים גם יחד.
אחת מטענות הנתבעים היא כי בין התובע לבין השותפות התקיים הסכם לפיו השותפות תהיה זכאית לסכום חודשי של 9,000 ₪ בגין שירותי משרד ומזכירות והנהלת חשבונות (כמפורט בסעיף 12 לכתב ההגנה). כנטען בכתב ההגנה, סוכם בין הצדדים כי הנתבעת 1 תקבל מן השותפות את הסכומים הבאים: 1,000 ₪ לחודש בגין הנהלת חשבונות, 5,000 ₪ בחודש בגין השתתפות בשכר פקידה, 2,500 ₪ בגין השתתפות בהוצאות משרד, כולל דמי שכירות, תשלום ארנונה, חיובי חשמל, מים, טלפון, הוצאות ציוד משרדי, תוכנות וכיו"ב) וסך 500 ₪ בגין שירותי רואה חשבון.
לטענת הנתבעים, השותפות פעלה משך 9 חודשים ועל כן היתה זכאית לסכום של 81,000 ₪ מן השותפות בתמורה לשירותים הנ"ל ומכאן שיש להפחית מחצית סכום זה מכל תשלום שייפסק לטובת התובע.
הנתבעים מציינים גם את "הגב" הכלכלי שסיפקה הנתבעת לשותפות . לטענת הנתבעים, השותפות נהנתה מאשראי שניתן לה על ידי ספקים על שמה של הנתבעת, הנתבעת חתמה על ערבויות לטובת השותפות, בוצעו תשלומים בשיקים של הנתבעת וכיו"ב שירותים פיננסיים.
הנתבעים סומכים טענתם על עדות הנתבע 2, עדות אשתו, גב' ענבל מסיכה, ועדות מזכירת הנתבעת, גב' קטי בן אלול.
התובע, מצדו, הכחיש מכל וכל את הטענה שסוכם על תשלום חודשי של 9,000 ₪ לנתבעת וטען כי הנתבע התחייב כי יתרום את שירותי המשרד של הנתבעת משך חצי שנה "כדי שהעסק יעמוד על הרגליים".
הנתבעים דוחים את תביעת התובע לשכר וטוענים כי הוסכם בין התובע לנתבע כי איש מהם לא יקבל שכר בחודשי הפעילות הראשונים.
עוד טוענים הנתבעים כי התובע נטש את פעילת השותפות ללא הצדקה ובכך אילץ את הנתבע להשקיע משאבים רבים בפעולות לסיום עסקי השותפות, שבעטיין זכאי הנתבע לשכר מן השותפות.
הנתבעים מוסיפים כי נטישת העסק גרמה להם פגיעה של ממש במוניטין.

דיון והכרעה
ראשית אפנה לטענת הנתבעים, לפיה אין יריבות בין התובע לבין הנתבעים.
באשר לנתבעת, הרי הנתבעים מודים בסיכומיהם כי הנתבעת היתה שותפתו של התובע. התובע השקיע כספים בשותפות עסקית , שהנתבעת היתה צד לה, ויש לו טענות כספיות המכוונות נגד הנתבעת בקשר עם פעילות העסק המשותף. טענת העדר היריבות נסמכת אפוא על בסיס רעוע, בלשון המעטה.
באשר ליריבות מול הנתבע, אין חולק כי הנתבע הוא בעל המניות של החברה הנתבעת ומנהלה. טענות התובע הן כי הנתבע, שאותו הוא מכיר ושאתו היה ביחסי חברות אישיים, הציג לו מצג שיעזור לו, הביא אותו לסיים את עסקו הקודם ולהשקיע בעסק המשותף, הציג לו מצגים לא נכונים שהביאו אותו, הלכה למעשה, להוסיף ולעבוד במרץ בעבודות שאיבת החול מתוך אמונה כי יקבל תגמול כספי מיידי, בעוד התובע דוחה אותו בלך ושוב. האחריות המיוחסת לנתבע על ידי התובע אינה מתבססת על תפקידו הניהולי בנתבעת או על היותו בעלי הנתבעת אלא על התנהלות אישית בין התובע לנתבע על רקע ההיכרות הקודמת ביניהם והציפיות ההדדיות. לטענת התובע, הנתבע הבטיח לו כי לא יבקש שכר או הוצאות משך ששת החודשים הראשונים של פעילות השותפות, כאשר הנתבע לא עשה הבחנה, כנטען, בין שכרו האישי לבין הוצאות הנתבעת בגין שירותי משרד. גם הנתבע הודה כי המניע להתקשרותו עם התובע היה מניע אישי. הנתבע הודה למעשה כי השתמש בנתבעת לקידום מטרה אישית של הנתבע - סיוע לתובע. כעולה מחומר הראיות, הנתבע בחר לקדם עניין אישי זה באמצעות התקשרות החברה שבבעלותו, היא הנתבעת, עם התובע, אולם הציג לתובע מצג לפיו יעזור לו באופן אישי, כאשר החברה – הנתבעת, תשמש אמצעי עזר לקבלת שירותים משרדיים ולוגיסטיים זאת ותו לא. ממילא, הנתבע לא טרח להסדיר את היחסים המשפטיים של מי מהצדדים בצורה מסודרת או בכתב, באופן שיבהיר לתובע כי יחסיו המשפטיים מ צטמצמים לנתבעת בלבד.
דין טענת העדר היריבות להידחות, על שני ראשיה.

חוות דעת המומחה
לטענת הנתבעים, המומחה חרג מסמכותו מן הטעם שעל פי המוסכם, "על המומחה היה לבדוק התאמה של מסמכי הנהלת חשבונות של הנתבע 1 ... לכרטסת וטבלת אקסל שבידי התובע" אולם, כנטען, המומחה חרג מסמכותו וערך חוות דעת העורכת התחשבנות בין הצדדים "עניין שלא היה בגדר המנדט אשר ניתן לו". מטעם זה, טוען ב"כ הנתבעים, חוות דעת המומחה אינה יכולה להיות מכרעת ויש להכניס בה תיקונים ושינויים כמפורט בסיכומי הנתבעים.
לא מצאתי כי המומחה חרג מסמכותו, כפי שפורטה בפרוטוקול אותו דיון וגם בשלב מוקדם יותר של פסק דין זה. המומחה התבקש לבדוק את כל פעילות הנהלת החשבונות של השותפות בתקופה שהוגדרה בהסכמת הצדדים והתבקש גם לבדוק אם כל הוצאה וכל הכנסה, והמע"מ בגינן, זוכו ונוכו בשותפות. ב"כ הנתבעים לא פירט טענתו ולא הצביע על רכיב או רכיבים ספציפיים בחוות דעת המומחה אשר חרגו מן ההסמכה.
הנתבעים טוענים עוד, כי התובע טען שקיבל מהשותפות סכום של קצת למעלה מ- 116,000 ₪ ואילו המומחה מצא כי התובע קיבל רק כ- 113,500 ₪. לטענת הנתבעים, יש אפוא לקזז את ההפרש בסך 2,734 ₪ מן הסכום שהמומחה קבע כי מגיע לתובע.
אינני מקבל את הטענה. המומחה, רואה חשבון מנוסה, התבקש לבדוק את מכלול ההכנסות וההוצאות של השותפות וכך עשה. ממצאו של המומחה הוא תוצאת בדיקה קפדנית זו. בחוות דעתו ציין המומחה כי נתון זה נלקח מתוך כרטסת הנהלת החשבונות שנערכה על ידי הנתבעים או מי מהם ובעצם העלאת הטענה מבקשים הנתבעים כי בית המשפט יעדיף את גרסת התובע על פני רישומי הנהלת החשבונות שהיתה באחריותם. יתירה מזו, לאחר הגשת חוות דעת המומחה הגיש ב"כ הנתבעים רשימה מפורטת של שאלות הבהרה דקדקניות, אשר לא כללו התייחסות לסעיף זה.
העניין השני שהעלו הנתבעים הוא כי המומחה לא כלל בחישוב ההוצאות הוצאות שלא נמסרו להן אסמכתאות במסמכי הנהלת החשבונות אולם קיימות ראיות כי הוצאו. לטענת הנתבעים, סך ההוצאות הנטענות כ- 12,535 ₪. גם טענה זו דינה להידחות. המומחה התבקש לבדוק את החומר החשבונאי כפי שפורט בהסכמת הצדדים ולערוך חוות דעתו על סמך חומר זה. המומחה לא התבקש להכריע בטענת הנתבעים לקיומן של הוצאות נוספות אשר לא נכללו בחומר החשבונאי שהועבר למומחה.
ב"כ הנתבעים מפנה לדרישת התובעים לקבל אסמכתאות להוצאות הנוספות הנטענות (שלא פורטו לגופן בסיכומי הנתבעים) ורואה בדרישת הפירוט ראייה לכך כי "הסכום נותר פתוח להתדיינות". כיתר חברותיה, גם דין טענה זו להידחות. דרישתו של התובע לקבל ראיות היא מובנת וברורה והגיונה עמה. דרישה זו עמדה בזכות עצמה ואין כל הגיון או צדק לזקוף אותה לחובת התובע כאילו היתה הבעת ויתור על כל טענה דיונית או הסכמה לשינוי ההסכמה אשר אליה הגיעו הצדדים ואשר קיבלה תוקף של החלטה.
סיכומה של נקודה זו, חוות דעת המומחה, על התיקונים הקלים שנוספו בה בתשובות לשאלות ההבהרה מחייבת את הצדדים מכח הסכמתם אשר קיבלה תוקף של החלטה. מעבר לכך, גם לו הייתי מקבל את טענות הנתבעים כי אינה חוות דעת מחייבת, הרי ממילא טענות הנתבעים לגופה של חוות הדעת אינן גורעות ממנה דבר. לא למעלה מן הצורך להזכיר כי איש מהצדדים לא ביקש כי המומחה ייחקר בבית המשפט על חוות דעתו.

מכאן אפנה לטענות הנתבעים כי מן הסכום המגיע לתובע יש להפחית סכומים שונים, כמפורט להלן.

שירותי משרד, הנהלת חשבונות והוצאות נוספות
אין מחלוקת אפוא כי השותפות קיבלה שירותים משרדיים ושירותי הנהלת חשבונות מן הנתבעת. המחלוקת היא בשאלה האם הוסכם בין הצדדים כי בתמורה לשירותים אלה תשלם השותפות סכום חודשי של 9,000 ₪, כטענת הנתבעים, או שמא הובטח לתובע על ידי הנתבע כי בששת חודשי הפעילות הראשונים של השותפות תהיה השותפות פטורה מהעברת הכנסות לנתבע ומתשלום לנתבעת בגין שירותי משרד ויתר ההוצאות.
במחלוקת עובדתית זו אני מעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעים, כמפורט להלן.
בחקירתו הנגדית העיד התובע (עמ' 15, ש' 30 ואילך):
"ש: תגיד לי, נניח שאילן היה כן מקיים את מה שהוא התחייב, כשחשבת שהוא כן יקיים מה הוא היה אמור לקבל?
ת: חצי מהרווחים לאחר המשכורת שלי.
ש: ז"א אילן, היה צריך לתת איזה שהיא עבודה לתת זמן שלו, בנוסף, להוציא הוצאות באמצעות המשרד שלו שהיא עורף לוגיסטי של העסק שלכם, ועבור שני אלה הוא לא היה אמור לקבל רווחים, עזוב רווחים, אילן לא היה אמור לקבל כלום?
ת: אילן בגלל החברה שהיינו צריכים להקים שנינו לא צלחה בגלל רואה החשבון אוחנה ועו"ד טל מטעמו, הציע שנתרום את החברה שלו כדי שננהל את העסק, ובנוסף למשכורת שאני אמור לקבל, לא סיכמנו על משכורת כי לא ידענו כמה העסק יכניס, סיכמנו שמהרווחים נתחלק חצי חצי.
ש: אני מדבר על עבודה, כשאדם מבזבז את הזמן שלו, ונניח הולך לפגישות, עוד לפני שאילן אמר לך את מה שאמר, בן אדם צריך לתת עבודה, גם אם לא פיזית זה זמן, משלם עבור צילום במשרד, פקידה, וכ', אילן בחלקו א' לא עשה והמשרד שלו שנותן את השירותים זה ב' על א' וב' הוא מקבל אפס?
ת: הוא אמר שהוא תורם את החברה ואת העסק שלו כדי שהעסק יעמוד על הרגליים. חצי שנה הוא אמר אני לא רוצה כלום. אחר כך הוא דיבר על סכומים פעוטים ולא הסכום שהוא הגיע אליו.
ש: על המשרד לא מקבלים כסף, ואילן עצמו על מה שהוא צריך לעשות, הוא לא אמור לקבל כסף, זה היה הסיכום ביניכם?
ת: על מה הוא צריך לקבל כסף? הוא לא עשה כלום.
ש: אני מעביר אותך אחורה, ומנסה להבין מה היה העיקרון, כשאילן ואתה מחלקים ביניכם את המטלות, אתה לעבוד עם המשאבה, והוא עוד לא אמר לך שהוא לא עושה, על זה הוא היה אמור לקבל כסף.
ת: חצי מהרווחים.
ש: על עבודה של ללכת ולהסתובב בין קבלנים, ללכת להביא לקוחות, על זה אם הוא היה עושה?
ת: לא סיכמנו על זה.
ש: לא דיברתם אם מגיע לו ?
ת: לא דיברנו על זה.
ש: זה היתה תרומה?
ת: לא דיברנו על זה.
ש: אם אילן כן היה מבצע, היה אומר לך גיא, מגיע לי כסף, עבדתי במקום בעסקים האחרים שלי ואני רוצה משכורת, אז מגיע לו או לא?
ת: נכנסנו לעסק הזה כחברים. לא סיכמנו בנינו את הדברים כמו שלא סיכמנו את המשכורת שלי. בהתחלה חשבתי שהוא בא לעזור לי והוא לא דיבר על כספים.
ש: בהנחה שאילן היה אומר לך שגם אני עבדתי ואני רוצה משכורת?
ת: לא דיברנו על זה. היה ברור שאני עובד והוא תורם את הנהלת החשבונות."

גרסת התובע בעדותו , לפיה הנתבע הבטיח לו כי לא יבקש תמורה בגין שירותי המשרד, הנהלת החשבונות ורואה החשבון משך ששת החודשים הראשונים לפעילות העסק מתיישבת היטב עם יחסי החברות שהתקיימו בין התובע והנתבע, שבעטיים לא חתמו הצדדים על הסכם בכתב , ועל הבטחתו של הנתבע לסייע לתובע לעמוד על רגליו . התובע העיד כי הכיר את הנתבע כבר משנת 2007 וכי בינו ובין הנתבע התפתחה חברות ו כי גם אחיו מכיר את הנתבע ועובד איתו (עמ' 11, ש' 1 ואילך). התובע העיד עוד כי הנתבע סייע לו בעניין אישי הקשור בגירושיו והנתבע אינו חולק על כך .
בחקירתו הנגדית סיפר התובע כי הנתבע הבטיח לו כי יסייע לו באמצעות קשריו, כאשר היה ברור גם לתובע כי הנתבע אינו צריך את העסק הזה וכי יסייע לתובע "לשנות כיוון". התובע העיד כי לאחר הסיכום עם הנתבע ובהסתמך על הבטחתו להקים עסק משותף מכר חנות דגים שקיבל בירושה והכניס לשותפות סכום של 240,000 ₪, "כל מה שקיבלתי ממכירת החנות" (עמ' 12, ש' 3; עמ' 15, ש' 20-21). התובע אישר כי סביב עניין העסק המשותף נערכו מספר פגישות בביתו של הנתבע וכי גם אשת הנתבע נכחה בפגישות או לפחות בקרבת מקום.
התובע העיד כי "ברגע שהחלטנו על סוג העסק ואז ידענו איזו משאית אנחנו והלכים לרכוש, הלכנו ... ורכשנו את המשאבה. אני שילמתי את חלקי, 125,000 ₪ במזומן ואילן [הנתבע] שילם בחמישה תשלומים.." (עמ' 12, ש' 35 ואילך).
התובע העיד כי מלכתחילה הסכימו השניים שהעסק יפעל כשותפות ולאחר מכן הציע הנתבע שהעסק יפעל כחברה ולצורך כך הפעיל את רואה החשבון של הנתבעת, אופיר אוחנה לצורך מילוי טפסי רישום חברה והעביר את הטפסים לעורך דין. התובע העיד כי הנתבע אמר לו כי רישום החברה נכשל מטעמים טכניים שונים "ואז אילן הציע בוא נשתמש בחברה הקיימת שלי..." (עמ' 13, ש' 18).
התובע העיד כי מעורבותו של הנתבע בניהול עסק השאיבה היתה בתחום העסקי אולם את פעילות שאיבת החול ביצע התובע לבדו.
הטענה כי הנתבע לא היה צריך את העסק ופתח אותו כדי לסייע לתובע, שהיה חברו ואחיו של חברו לעבודה, עולה גם מעדות הנתבע: "הסכמתי לבצע את הפעילות העסקית בגין החברות עם התובע ועל מנת לסייע לו במצבו" (ס' 2 לתצהיר).
הנחות היסוד של הפעילות העסקית המשותפת היו כי הנתבע לא צריך את העסק, שתופס מקום שולי בכלל פעילותו העסקית, וכי תכלית כניסתו של הנתבע לעסק היא לסייע לתובע לצעוד את צעדיו הראשונים בענף הבנייה. הנחות אלה משתלבות היטב זו בזו וגרסת התובע, לפיה הנתבע הסכים לנדב לעסק את שירותי המשרד מתיישבת עמן היטב.
העובדה שהצדדים לא ערכו הסכם כתוב תומכת בטענת התובע כי לא ערכו התחשבנות מדויקת ערב כריתת ההסכם וכי דבר זה נכון גם ביחס לתמחור שירותי המשרד. לעומת זאת, טענת הנתבעים לפיה הוסכם בין הצדדים כי השותפות תשלם, בין השאר 5,000 ₪ מדי חודש כהשתתפות בעלות שכר פקידה מעוררת תמיהה, נוכח היקף העבודה המצומצם יחסית של השותפות, וודאי ביחס ליתר פעילויות הנתבעת, אשר כמוצהר על ידי הנתבע, יש לה פעילות עסקית גדולה הרבה יותר (סעיף 7 לתצהירו).
גביית שיעור השתתפות כה גבוה בשכר פקידה אינו עולה בקנה אחד עם גרסת הנתבע עצמו שהצהיר כי ביקש לסייע לתובע וגם עם יתר הראיות, כמפורט בהמשך . בהקשר זה אפנה לעדותה של המזכירה, גב' בן אלול, אשר העידה כי היא מזכירה של כל החברות שבבעלות הנתבע וכי מלבדה עבדה עוד "עוזרת" אחת שלא זכרה את שמה (עמ' 29, ש' 23 ואילך). גב' בן אלול העידה כי טיפלה כמזכירה גם בענייני השותפות. גב' בן אלול העידה כי שכרה לפני תחילת השותפות, במהלך השותפות ולאחר סיום השותפות לא השתנה ומעדותה ניתן ללמוד כי גם אותה מזכירה עוזרת פלונית לא נשכרה לצורך השותפות (עמ' 30, ש' 15 ואילך).
גב' בן אלול הצהירה (סעיף 5 לתצהירה) כי "להערכתי היקף המשרה בה עבדתי באותה עת לצורך הפעילות העסקית מהווה כ- 80% מן המשרה שלי בנתבעת 1". כמפורט בהמשך, מצאתי כי אין לייחס משקל רב לעדותה של גב' בן אלול וממצא זה נכון גם ביחס לרכיב זה בעדותה.
אפשר שנוכח צרימה זו ניסו הנתבעים בסיכומיהם לעבות את רשימת הפעולות והשירותים שתמורתם הוסכם, כביכול, שהנתבעת תקבל סך 9,000 ₪ בחודש וכרכו את הגב הלוגיסטי שהנתבעת סיפקה לשותפות בחישוב התשלום החודשי הנטען .
כפי שנאמר לעיל, מצאתי כי התובע העיד עדות סדורה ובעלת הגיון פנימי רב. אוסיף על כך כי התרשמתי שהתובע אינו מתוחכם וכי העיד את אשר בידיעתו. בהקשר זה אציין, למשל, כי במהלך חקירתו הנגדית התבקש התובע להסביר מדוע לא הצהיר כי אחיו עובד עם הנתבע. בנקודה זו ניתן לומר כי התובע הסתבך בעדותו והשיב תשובות לא מתוחכמות, אולם הסתבכות זו לא רק שלא גרעה ממהימנותו אלא דווקא הגבירה אותה בעיני.
התרשמותי מעדי הנתבעים שונה. כמפורט להלן, התרשמתי כי עדויות הנתבע, אשתו והמזכירה, גב' בן אלול, היו עדויות מגמתיות שיש להתייחס אליהן בזהירות.
הגב' מסיכה העידה כי היא מכירה את עסקי הנתבע ושותפה בהם (עמ' 28, ש' 17). כאשר נשאלה האם ידעה מה סוכם בין הצדדים לגבי הכנסות, הוצאות וחלוקת רווחים השיבה "אני לא נכנסת להתנהלויות כספיות בדרך כלל. אני זוכרת שאז [כ]שדברתי עם אילן אמרתי לו מה אתה צריך כאב ראש ולהיכנס להוצאות. זה כבר עבר למשרד ולא היה בבית ואני זוכרת בוודאות שני דברים שהם אמרו[:] שלושה חודשים לא מקבלים משכורת, אבל מה, כן צריך לשלם 9,000 ₪ למשרד. אני זוכרת בוודאות למה 9,000 ₪ למשרד ולא 10,000 ₪. חשבתי שהוא קבע סכום בכלליות אבל הוא אמר לי שיש פירוט ושהגיעו לסכום הזה על בסיס חישוב".
התקשיתי לייחס מהימנות לדברים אלה. תמוה בעיני שגב' מסיכה, אשר העידה על עצמה כי אינה נכנסת להתנהלות הכספית בדרך כלל, זכרה דווקא את שני העניינים המשרתים את עניינם של הנתבעים בתביעה זו, ולא זכרה, למשל, עניינים הנראים בעלי משקל רב יותר, כמו חלוקת הרווחים או צפי הכנסות או הוצאות. הטענה כי זכרה את הסכום 9,000 ₪ ולא 10,000 ₪ נראית לי טענה מלאכותית מאד, אשר מצביעה על כך שהעדה סברה ככל הנראה כי עליה לחזק את תוקף עדותה. תוספת מלאכותית זו אינה יכולה לגשר על הפער הגדול בין הצהרתה כי לא הכירה את פרטי ההסכמה בין התובע והנתבע ואת סימן השאלה המרחף מעל זכרונה הסלקטיבי.
לא זו אף זו, בסעיף 8 לתצהירה מסרה העדה כי " אינני יכולה להיות בטוחה אם אני זוכרת את הסכום עצמו מן השיחות ממש או שאני זוכרת את הסיכום בדבר התשלום לנתבעת 1, ואת הסכום "אספתי" לזכרוני משיחות אשר נערכו לאחר מכן. עם זאת אין לי ספק בזכרון שלי ביחס לסיכום עצמו. דברים אלה עומדים בסתירה לעדותה של גב' מסיכה, לפיה שוחחה עם בעלה על הסכום של 9,000 ₪ בסמוך לאחר הסיכום הנטען עם התובע.
סיכומו של דבר, אני קובע כי עדותה של גב' מסיכה היא עדות מגמתית של עדה בעלת עניין, שאין לה לייחס לה משקל רב.

התרשמותי מעדות גב' בן אלול אינה טובה יותר. גב' בן אלול העידה כי היא משמשת מזכירה של הנתבעת ושל חברות אחרות בבעלות הנתבע מזה 15 שנים וכי טיפלה גם בענייני השותפות.
בתצהירה העידה גב' בן אלול כי נכחה במספר פגישות שבהן סוכם כי בתמורה למתן שירותי המשרד, הנהלת החשבונות וכו', תשלם השותפות לנתבעת סכום של 9,000 ₪, כאשר פירוט רכיבי התשלום תואם לזה שנכלל בכתב ההגנה.
כאשר נשאלה האם היתה מזכירה יחידה השיבה שהיתה מזכירה נוספת ,"עוזרת", שעזרה לה "אם צריך הדפסות", בין בעבודה בענייני השותפות ובין בעבודה ביתר עסקי הנתבע (עמ' 30, ש' 4 ואילך). גב' בן אלול העידה כי לא זכרה את שמה של אותה עובדת והדבר מתמיה. לא בכדי, בעדותו של הנתבע עצמו נשללה במפורש העסקת מזכירה נוספת מלבד גב בן אלול (עמ' 39, ש' 35 ואילך).
כמו בעדותה של גב' מסיכה, גם בעדותה של גב' מלול בולט הפער בין יכולת זכרון מרשימה לפרטים טכניים מסוימים, לבין אי יכולת להיזכר בעניינים אחרים,בין עניינים טכניים ובין עניינים אחרים בעלי חשיבות רבה הרבה יותר.
גב' בן אלול ידעה להצהיר, כאמור, לא רק שהוסכם על תשלום חודשי של 9,000 ₪, אלא שהתיימרה לדעת לפרט במדויק את ארבעת הרכיבים המרכיבים תשלום זה. לעומת זאת, כאשר התבקשה לפרט את יתר פרטי ההסכמה שביסוד הקמת השותפות, כגון חלוקת הכנסות השותפות, אופן ניהול השותפות, משכורת לתובע, משכורות פועלים וכו', השיבה: "אני לא זוכרת בוודאות הכל... איך התנהל בדיוק הכל, אני לא זוכרת" (עמ' 30, ש' 33 אילך).
בהמשך חקירתה של גב' בן אלול מסרה העדה הסבר לאי בקיאותה בפרטים, לפיו לא נכחה בשיחה שבה דובר איך תתנהל השותפות (עמ' 32, ש' 24). הסבר מאוחר זה מעורר סימן שאלה ביחס להצהרתה בתצהירה כי נכחה במספר פגישות בין התובע והנתבע אשר במהלכן סוכם עניין דמי השירותים שישולמו, כנטען, לנתבעת (ס' 3 לתצהיר). הסבר זה עומד אף בסתירה לדבריה לפיהם הנתבע משתף אותה במידע ביחס לכל מה שהוא עושה במשרד (עמ' 37, ש' 5).
כמו גב' מסי כה, גם גב' בן אלול זכרה כי "כל ההוצאות של המשרד יחולקו ביניהם ולאחר שלושה חודשים יקבל משכורת גיא [התובע – י.ג.] והגיוני שגם אילן יקבל" (עמ' 32,ש' 25). תמוה בעיני כיצד הן גב' מסיכה והן גב' בן אלול זכרו דווקא את אותם שני פרטים מתוך מערכת עסקית רחבה ועשירה בפרטים ולא זכרו פרטים אחרים.
ניתן לסכם כי עדותה של גב' בן אלול סבלה תפניות, סימני שאלה, סתירות לאמור בתצהירה, ודמיון מביך לעדותה של גב' מסיכה. סימני שאלה אלה מקבלים משנה תוקף בשים לב לעובדה שגם אם אינה בעלת עניין ישיר בתוצאת ההליך, ניכר כי היה לגב' בן אלול עניין לרצות את מעסיקה, הנתבע, וכי נתון זה יכול להסביר את קווי הדמיון הרבים שבי עדותה לבין עדות גב' מסיכה.

הנתבע, אילן מסיכה, העיד כי גם לאחר תחילת פעילות השותפות "לא היה שינוי דרסטי" בהיקף העבודה שהוטלה על משרדו ולא נשכר כוח אדם נוסף לצורך הטיפול בעסקי השותפות (עמ' 39, ש' 35 ואילך). בהמשך עדותו הסביר הנתבע כי היה תחשיב עלויות שהגיע לסכום של 9,000 ₪ לחודש (עמ' 47, ש' 1 ואילך), ומיד בהמשך דבריו הוסיף הנתבע כי "בנוסף לפעילות המשרד, בגלל היקף הפעילות, את השירותים שאני נתתי במשך שלושה חודשים נתתי בחינם". הסבר זה מתמיה, מאחר שגרסתו של הנתבע לאורך כל הדרך היתה כי שני הצדדים הסכימו כי לא יקבלו שכר בגין עבודתם בשותפות משך שלושת חודשי הפעילות הראשונים, כעניין הדדי וללא קשר להיקף פעילות יתר עסקיו של הנתבע או להיקף הפעילות המשרדית.
בכך ניסה הנתבע ליישב את הסתירה שבין טענתו כי נכנס לשותפות העסקית עם התובע בראש ובראשונה כדי לסייע לו לבין וטענתו כי הצדדים הסכימו כביכול על תשלום סכום גבוה של 9,000 ₪ על ידי השותפות בגין שירותי משרד, כאשר הנתבע עצמו העיד כי שירותי המשרד שניתנו לשותפות לא שינו מהותית את היקף הוצאות משרדו.
סיכומו של דבר, אני דוחה את טענת הנתבעים לפיה הוסכם כי השותפות תשלם לנתבעת 9,000 ₪ לחודש עבור שירותי משרד, הנהלת חשבונות וכו' ומקבל את גרסת התובע לפיה הנתבע הבטיח לו או יצר מצג לפיו בחצי השנה הראשונה לפעילות השותפות לא ייגבה ממנה תשלום עבור שירותים אלה.

סיום פעילותו של התובע בשותפות
לטענת התובע, השקיע את כספו בשותפות וברכישת משאבת החול רק לאחר שסיכם על פעילות עסקית משותפת עם הנתבע ובהתבסס על מצגו של הנתבע. כנטען, התובע ארגן וביצע את כל פעולות עבודת משאבת החול, לרבות נהיגה במשאית שגררה את המשאבה (סעיף 16 לתצהיר התובע). כנטען, התובע ארגן ופיקח על עבודת הפועלים וכן היה אחראי על גביית התשלום והעברתו לקופת השותפות בגין עבודות שאיבת החול. באשר לנתבע, לטענת התובע, הנתבע לא נקף אצבע ולא טיפל בדבר וחצי דבר בקשר עם עבודת השטח.
לטענת התובע, בהתאם לחלוקת העבודה המוסכמת, לפיה התובע הוא שיעבוד באופן פעיל ויבצע את הפעילות שתניב הכנסות לשותפות, הוסכם בין הצדדים כי הנתבע, המנהל במקביל את יתר עסקיו, לא יקבל תשלום כלשהו משך ששת חודשי הפעילות הראשונים של השותפות , ואילו התובע, אשר היה מופקד על עבודת השטח של השותפות, אשר אין לו הכנסות נוספות זולת ההכנסה הצפויה מן השותפות, יקבל שכר של 10,000 ₪ לחודש החל מן החודש הראשון של עבודת השותפות.
לטענת התובע, כאשר ביקש את שכרו מן השותפות, וליתר דיוק, מהנהלת החשבונות, אשר היתה בטיפול הנתבעת, ונשלטה על ידי הנתבע, התנער הנתבע מהבטחותיו לתובע ומן ההסכמה ביניהם וסרב להעביר לו משכורת בטענה שהשותפות מפסידה כסף. הדברים הובהרו בחקירתו הנגדית של התובע:
"ש: אתה טוען שמגיע לך שכר מסוים, אתה אומר שאחרי חודש אתה זוכר שהיתה התרחשות מסוימת בעקבות זה שלא קיבלת שכר, לב אחת הטענות שלך למה לא מוזכר בתצהיר?
ת: גם לא סיפרתי על הפגישות . מגיע לי משכורת, כן, אם הפועלים הפשוטים קיבלו 7,000 ₪ אז גם לי מגיע. היתה לי משאבה של סולר בבית, אני הייתי מביא את הפועלים והייתי מביא עבודות וכן מגיע לי שכר על זה.
ש: נראה לי מוזר שמישהו לא מקבל שכר ולא דורש?
ת: כן, לא דרשתי כי אילן אמר לי שמפסדים כסף. אמרתי לו לא נורא, גם אחרי חודשיים הוא התקשר אלי ואמר לי שאנחנו מפסידים כסף, אמרתי לו לא נורא. אחרי שלושה חודשים הוא גם אמר לי שהעסק מפסיד כסף אמרתי לו בוא נשב, כי אם העסק מפסיד איך אפשר להוציא משכורת?
ש: בסוף בסוף, מה היה הרווח של העסק, לפני מכירת המשאית והמשאבה?
ת: בערך 100,000, 110,000 ₪.
ש: זה הכנסות?
ת: כן. ביקשתי לראות את כל הנהלת חשבונות ולא נתנו לי אותה עד היום. אז אני לא יודע לענות בדיוק כמה.
ש: אם אני שואל אותך האם העסק בשלושה חודשים הפסיד, או הרוויח אתה יודע להגיד?
ת: לא יודע .לפי הטבלאות שקיבלתי באקסל יש רווח אבל יכול להיות שהרווח גדול יותר. לא הראו לי את החשבוניות עצמן אלא רק את הסיכומים."

גרסת התובע מקובלת עלי הן בשל הגיונה הפנימי והן נוכח האמון שרכשתי לתובע. התובע העיד כי את כל הכסף שקיבל ממכירת חנות הדגים שהיתה לו הכניס לשותפות וטענה זו לא נסתרה. אין מחלוקת כי התובע ראה בנתבע חבר שלו ושל אחיו ואף הסתייע בנתבע בעבר בעניינים אישיים, ועל כן ציפה שהנתבע יעזור לו. כפי שהנתבע עצמו העיד בתצהירו, הוא נכנס לעסק המשותף עם התובע כדי "לסייע לו במצבו" (סעיף 2 לתצהיר) .
אין מדובר אפוא ביחסים עסקיים רגילים בין שני צדדים השואפים למקסם את רווחיהם אלא ביחסים עסקיים שיסודם בחברות ובהבטחה לעזרה ובנסיבות אלה ניתן להבין מדוע הצדדים לא ערכו הסכם בכתב ביניהם.
על רקע זה ניתן להבין גם מדוע הסכים התובע לעבוד במרץ במסגרת השותפות, כאשר שני הצדדים יודעים כי חלקו של הנתבע בעבודה בעסקי השותפות קטן בהרבה.
כאמור לעיל, בנסיבות אלה חוסר הסימטריה בהסכמה שהתובע ימשוך משכורת מהשותפות והנתבע לא ימשוך משכורת מן השותפות משך ששת חודשי פעילותה הראשונה מתאזן בהיקף עבודת התובע, בכך שהשקיע בשותפות סכום כסף שאינו נופל מהשקעתו הכספית של הנתבע בשותפות וביחסי האמון בין הצדדים והצהרתו של הנתבע כי הוא רוצה לעזור לתובע.
לאחר שלושה חודשי עבודה מאומצת של התובע, שבהם לא קיבל שכר כלשהו, בניגוד למוסכם בין הצדדים, הפסיק התובע את עבודתו.
משקיבלתי את גרסת התובע וקבעתי כי על פי המוסכם בין הצדדים הובטחה לתובע משכורת חודשית ודחיתי את גרסת הנתבעים לפיה הוסכם כי גם התובע יוותר על משכורת , התוצאה המתבקשת היא כי אי העברת משכורת לתובע משך שלושה חודשים היוותה הפרה יסודית של ההסכם בין התובע לנתבע.
למעלה מן הצורך אוסיף כי הנתבעת לא הביאה ראיות וממילא לא הוכיחה כי השותפות אכן הפסידה בשלושת חודשי פעילותה הראשונים וכי הפסדיה היו כאלה שהצדיקו אי תשלום משכורת לתובע. בהקשר זה יוזכר כי הנתבעת התנגדה נחרצות לגילוי ספרי חשבונותיה לתובע ומנעה מן התובע את היכולת לבדוק את טענתו של הנתבע ולבחון אותה לאור נתוניה הכספיים של השותפות. על רקע יחסי החברות שעמדו ברקע הקמת השותפות ונוכח האמון הרב שרחש התובע לנתבע יש לראות בחומרה את הלנת שכרו של התובע על ידי הנתבעים באמתלת הפסדים בלתי מוכחים.
התובע נשאל בעדותו כמה זמן עבר מאז שהודיע לנתבע כי הוא עוזב את העבודה ועד שעזב את העבודה בפועל והשיב:
"אילן [הנתבע] קרא לי לשיחה למשרד שלו ואז הבנתי שהוא מציב כל מיני דרישות גבוהות ובאותו רגע אמרתי שאני לא מוכן לעבוד יותר ובתוך שבוע שבועיים המשאית היתה מכורה והמשאבה היתה בתיווך אצל מ.בר" (עמ' 19, ש', 30).

התובע העיד כי הנתבע לא שיתף אותו בהליך מכירת משאבת החול ומידר אותו מכל מידע לעניין זה (סעיף 19 לתצהיר התובע).
על רקע היחסים הקודמים בין הצדדים ופניותיו הקודמות של התובע לנתבע לקבל את שכרו מתוך הכנסות השותפות, אני רואה בהתייצבות התובע לאותה פגישה ובדרישתו לקבל את שכרו כמתן הזדמנות לנתבעים לתקן את הפרת החוזה, הזדמנות שהנתבעים דחו. מכירת המשאבה והמשאית סתמה את הגולל על פעילות השותפות ומנעה תיקון ההפרה וצמצום הנזק. הנתבע לא הציע לתובע לשלם לו את שכרו או להעביר לו תמורה כספית כלשהי ואף לא לרצות אותו ובכך ויתרו הנתבעים על הזדמנות לתקן את הפרת החוזה וקבעו עובדה בשטח.
טענת הנתבעים כאילו התובע פעל שלא כדין בכך שנטש כביכול את העבודה בשותפות לאחר שלושה חודשים שבמהלכם הולן שכרו, לא רק שאינה מבוססת בעובדות, אלא שהיא מדיפה ריח של ציניות והיתממות.

טענת הנתבע כי מגיע לו שכר מן השותפות
לאור התשתית העובדתית שנקבעה עד כה יש לדחות את טענת הנתבע כי מגיע לו שכר כלשהו מן השותפות בגין המשך עבודתו בשותפות משך תשעה חודשים, ששה מהם לאחר עזיבת התובע.
באשר לשכר הטען בתקופת פעילות השותפות , הרי כמוסכם, הנתבע לא היה זכאי לקבל הכנסות מן השותפות משך ששת חודשי פעילותה הראשונים.
באשר לשכר הנטען בגין התקופה שלאחר עזיבת התובע, הרי המשך פעילות הנתבע בשותפות לאחר עזיבת התובע התמקדה בהליכי חיסול עסקי השותפות ומימוש נכסיה (בלשון הנ תבעים – "סיום הפעילות העסקית") וזאת באופן חד צדדי ללא יידוע התובע, שיתופו בקבלת החלטות כלשהן או במידע רלוונטי. הנתבע רקח את תבשיל השותפות והוא האחראי להקדחתו והוא אינו זכאי לקבל שכר בגין חיסול עסקי השותפות, באחריותו, זמן כה קצר לאחר כינונה .

טענת הפגיעה במוניטין
לטענת הנתבעים, "נטישת" השותפות על ידי התובע גרמה לשותפות ואף לנתבעים לפגיעה במוניטין. יש לדחות טענה זו לאור ממצאי כי לא היה כל פסול בכך שהתובע הפסיק לעבוד בשותפות וכי האחריות לכשלון השותפות רובצת על כתפי הנתבעים ולא על כתפי התובע. כל נזק שנגרם למוניטין של מי מהנתבעים בשל אי עמידה בהתחייבות שהשותפות נטלה על עצמה, נגרם באשמת הנתבעים ואין לתלותו בתובע. לא זו אף זו, הנתבעים לא הציגו תשתית ראייתית לביסוס הטענה, בין חוות דעת מקצועית ובין ראיות רציניות אחרות, וממילא לא עמדו בנטל הוכחת הטענה.

שכר עבודת התובע
כאמור לעיל, אני מקבל את טענת התובע כי בעת הקמת השותפות הוסכם בינו ובין הנתבע כי יקבל שכר בתמורה לעבודתו. התובע הוכיח כי עבד במשך חודשי הפעילות בעבודות שאיבת החול שהיו הבסיס להכנסות השותפות. ראייה כבדת משקל לתפקידו המרכזי של התובע ביצירת ההכנסות לשותפות היא העובדה שבסמוך לאחר הפסקת עבודת התובע נמכרה משאבת החול שהיתה אמצעי הייצור העיקרי של השותפות והשותפות לא יצרה פעילות מניבת הכנסות.
התובע העיד כי הובטח לו שכר או הכנסה חודשית של 10,000 ₪ לחודש ובתצהירו סכם את הסכום הנטען לכ- 30,000 ₪. בסיכומיו עתר התובע לשכר חודשי של 7,000 ₪. התובע לא העיד האם הוסכם על שכר נטו, שכר ברוטו או עלות שכר ואי פירוט זה נובע לדעתי, במידה רבה, מן היחסים הלא פורמליים בין הצדדים. לצורך הדיון אעריך אפוא את הסכום נטו המגיע לתובע מן השותפות בסכום כולל של 20,000 ₪. כיוון שלו היתה השותפות משלמת לתובע סכום זה, היה סכום זה נגרע מיתרת הסכום שבקופת השותפות, שהתובע היה זכאי למחצית ממנו. לפיכך, אני פוסק לתובע מחצית מסכום זה, דהיינו 10,000 ₪.

סיכום
לאור כל המפורט לעיל אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
(1) סך 83,364 ₪ , בהתאם ליתרה לתשלום שקבע המומחה רו"ח בוכניק, בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום 1.6.2013;
(2) סך 10,000 ₪ שהם חלקה של הנתבעת בשכר התובע, בגין שלושה חודשי עבודה. סכום זה ישולם בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 1.6.2013;
(3) אגרת בית המשפט כפי ששולמה על ידי התובע בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום כל תשלום.
(4) תשלום בגין חלקו של התובע בשכר טרחת המומחה בסכום כולל של 14,400 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום ביצוע כל תשלום.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 20,000 ₪.

ניתן היום, י' כסלו תשע"ט, 18 18 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.