הדפסה

בית משפט השלום בחדרה ת"א 45153-05-19

מספר בקשה:4
בפני
כבוד ה רשמת בכירה טלי מירום

המבקשת-התובעת

פלונית

נגד

המשיבה-התובעת

ביטוח ישיר - איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ

החלטה

בפניי בקשה לביטול המחיקה מחוסר מעש מיום 6.1.20.
רקע
המדובר בתביעה שהוגשה ביום 20.5.2019 כתביעת נזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: חוק הפלת"ד).
ביום 14.11.2019, ומשלא ננקטה על ידי המבקשת כל פעולה לקידום בירור התובענה, נשלחה לה התראה בטרם מחיקה מחוסר מעש. משלא הוסר המחדל, קרוב לחדשיים מאוחר יותר, הורה בית המשפט ביום 6.1.2020 על מחיקת התובענה מחוסר מעש.
ביום 20.1.2020, ובעקבות קבלת דרישה לתשלום יתרת אגרה בסך של 1,570 ₪, הגישה המבקשת בקשה למתן פטור מיתרת האגרה. לטענתה, לא היה מקום לחייבה ביתרת האגרה שכן לא התקיימו דיונים בתובענה, מה גם שהיא שילמה אגרה בסך של 712 ₪ עם הגשת התביעה. לטענתה, הותרת דרישת התשלום על כנה יהא בה משום עינוי דין והכבדה למבקשת, בשים לב לכך שהיא נפגעת גוף.
בבקשתה הפנתה המבקשת להחלטה בת"א (ת"א-יפו) 31245-07-10 קונסטנטיני נ' הפול - המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ [19.7.2012] (להלן: עניין קונסטנטיני), בה נקבע כי הדרך בה מפרשת המדינה את תקנה 5(ב)(3) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז - 2007 (להלן: תקנות האגרות) - קרי, כי בכל מקרה וללא זיקה לשלב הדיוני בו נמחקת התביעה מחוסר מעש יש לחייב תובע בתביעה על פי חוק הפלת"ד שנמחקה מחוסר מעש בתשלום י תרת האגרה, מעבר לאגרה הראשונית - פרשנות זו בלתי ראויה ובלתי הוגנת.
בהחלטה מיום 21.1.2020 דחה כב' הרשם שמעון רומי את הבקשה, בקבעו כי התיק סגור עקב מחיקה מחוסר מעש לאחר התראה כדין.
ביום 26.1.2020 הגישה המבקשת בקשה למתן פטור מיתרת האגרה, תוך שהיא חוזרת ומעלה טענות דומות לאלו שהעלתה בבקשתה הקודמת. בנוסף נטען, כי חיוב המבקשת ביתרת האגרה מהווה סנקציה קשה, בלתי מוצדקת ובלתי מידתית. נקבע, כי אין זה ראוי כי תובעת שנפגעה בתאונה אמיתית תחוייב בתשלום האגרה רק משום שמחיקת התביעה באה ביוזמת בית המשפט, ואילו תובע שהגיש תביעת סרק או תביעה שקרית, אך השכיל לבקש ביוזמתו את מחיקת התביעה, לא יחוייב בתשלום אגרה. מצב דברים זה, טוענת המבקשת, מנוגד לכללי הצדק ולהגינות משפטית. נטען, כי בנסיבות המקרה, ובמיוחד כשמדובר בקטינה, יש לנקוט גישה ליברלית ולפטור אותה מתשלום יתרת האגרה.
כב' הרשם רומי הפנה, בהחלטתו מיום 26.1.2020, להחלטתו הקודמת מיום 21.1.2020.
ביום 9.2.2020 הגישה המבקשת בקשה לביטול המחיקה מחוסר מעש. נטען, כי מיד עם הגשת התביעה פנה ב"כ המבקשת אל ב"כ המשיבה וניהל עמה מו"מ לסילוק התביעה מחוץ לכתלי בית המשפט, על מנת לחסוך בזמן שיפוטי יקר. נטען, כי המו"מ הבשיל לידי הסדר פשרה ובהתאם נשלח למבקשת כתב קבלה ושחרור. נטען, כי מחמת טעות אנוש ובשוגג לא הוגשה לבית המשפט בקשה למחיקת התביעה ולמתן פטור מיתרת האגרה. נטען, כי רק עם קבלת דרישה לתשלום יתרת האגרה, ולאחר שבקשה למתן פטור מהתשלום נדחתה, רק אז נודע למבקשת כי התביעה נמחקה.
דיון
אקדים ואומר, בבקשתה הנוכחית של המבקשת נטענו מספר טענות שאינן מדוייקות .
ראשית דבר, ובניגוד לנטען, אין המדובר בקטינה. על פי כתב התביעה, המבקשת היתה בת 22 במועד התאונה וכבת 23 במועד הגשת התביעה.
שנית, ישנו קושי רב בטענת המבקשת, כי רק עם דחיית בקשתה למתן פטור מיתרת האגרה (בקשה שהוגשה רק לאחר קבלת דרישת תשלום כאמור) נודע לה על מחיקת התביעה; על פי הרישומים בתיק, ההתראה בטרם מחיקה מחוסר מעש הומצאה לב"כ המבקשת ביום 14.11.19 באמצעות כתובת הדוא"ל אותה מסר ככתובת להמצאת כתבי בי-דין בהתאם לתקנה 497ג לתקסד"א, וכך גם המחיקה עצמה, מיום 6.1.2020. מכאן, שהן ההתראה והן המחיקה עצמה הומצאו לב"כ המבקשת כדין.
לא זו אף זו, מעיון בכתב הקבלה והשחרור שהוגש לתיק עולה, כי זה נחתם עוד ביום 14.9.2019, חדשיים בטרם נמסרה ההתראה וכשלושה חדשים וחצי בטרם המחיקה. גם אם נשתכח מלבו של ב"כ המבקשת, מיד לאחר סיום התיק בפשרה, כי עליו להגיש לבית המשפט בקשה למחיקת התביעה ולמתן פטור מתשלום יתרת האגרה, היה במשלוח ההתראה כדי להזכיר לו עניין זה , ואם התעלם מהתראה זו, אין לו להלין אלא על עצמו.
אשר להסתמכותה של המבקשת על פסק הדין בעניין קונסטנטיני; באותו מקרה מצא בית המשפט, כי אין הבדל בין מחיקת תובענה ביוזמת בית המשפט ובין מחיקת תובענה ביוזמת מגישה, וכי שיעור האגרה המתחייבת אמור להיקבע על פי השלב בו נמחקת התובענה - האם בשלב דיוני מקדמי, שאז יינתן לתובע פטור מלא מתשלום יתרת האגרה, לפי הוראות תקנה 5(ב)(2) לתקנות האגרות, או שמא בשלב דיוני מתקדם יותר, שאז יישא התובע בשליש מסכום יתרת האגרה (בניכוי הסכום ששילם עם פתיחת ההליך), לפי הוראות תקנה 5(ב)(3) לתקנות האגרות.
בכל הכבוד, אין דעתי כדעתו של בית המשפט בעניין קונסטנטיני. מלשונה של תקנה 5 לתקנות האגרות עולה, כי ההבדל בין שני המקרים האמורים אינו רק בשלב בו נמחקת התובענה, אלא גם על ידי מי היא נמחקת: בעוד שהפטור המלא מתשלום יתרת האגרה יינתן כאשר ההליך יימחק בידי מגישו (ת' 5(ב)(2)(א)), הרי שכאשר אין מדובר במחיקה ביוזמת מגיש ההליך דווקא, אין מקום ליתן פטור מלא, אלא חלקי בלבד (ת' 5(ב)(3)). בהקשר זה ראוי לצטט את דברי המדינה ב עניין קונסטנטיני, לפיהם תכליתה של תקנה 5(ב)(3) לתקנות האגרות היא "לתמרץ את בעלי הדין להתייחס בכובד ראש ובתשומת לב להליכים המוסיפים להתנהל בבית המשפט למעלה מן הצורך ולמהר להביא הליכים אלו לסיומם המהיר והיעי ל."
אכן, מקום בו אין התובע עצמו נותן דעתו להליך ואינו נוקט כל פעולה לקידום התובענה שהגיש, קל וחומר חרף התראות מאת בית המשפט, ובית המשפט הוא זה שנדרש לתיק על ידי מתן התראה טרם מחיקה, תוך השקעת זמן שיפוטי יקר- ערך למעקבים ולהתראות, יש טעם רב בהטלת אגרה; מדובר בתובענה שנמחקה כתוצאה מחוסר מעש אמיתי של התובע , לעומת מעש והקצאת זמן שיפוטי יקר על ידי בית המשפט.
מחיקה, לרבות מחיקה מחוסר מעש, אינה חוסמת את דרכו של תובע לערכאות והוא רשאי להגיש את תביעתו מחדש; עם זאת, ועל מנת שלא יהיה בכך כדי ליתן היתר לתובע להפקיד את תביעתו בבית המשפט מבלי לעקוב אחריה, בא החיוב באגרה ומתמרץ את התובע עצמו לעמוד במועדים שנקבעו בחיקוק או בהחלטת בית המשפט.
יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט יואב פרידמן בת"א (שלום חיפה) 65405-09-16 פלוני נ' מעיין הציפור בע"מ [28.09.2017]:
"הטלת אגרה בשיעור סביר במקרה שסיבת המחיקה הצפויה הנה חוסר מעש יוצרת משטר המתמרץ את התובע עצמו לעמוד במועדים שנקבעו [ ...] בנוסף יש בהטלת האגרה משום ביטוי הולם לכך שאכן הוקדש זמן שיפוטי (בין זמן רשם ובין זמן שופט) לטיפול ומעקב אחר התיק, ויש אפוא הגיון בתשלום האגרה. המתאם עליו מדובר בבקשה, בין השלב הדיוני לבין גובה האגרה בא אכן לידי ביטוי כאשר המחיקה מחוסר מעש בטרם החל הדיון תניב אגרה בשיעור שליש (בניכוי האגרה הראשונית ששולמה) ולא בשיעור המלא. אותו מתאם אינו אלא אינדיקציה לכוונת מתקין התקנות ליצור משטר שמתמרץ הת נהלות דיונית החוסכת בזמן שיפוטי, שיכול להיות מנותב לטיפול במטלות שיפוטי ות נוספות, ובתיקים נוספים."
לפני סיום מוצאת אני לנכון להפנות לדבריה של כב' השופטת יעל וילנר ברע"א 1378/18 מרדכי מורד נ' עיריית רחובות [24.4.2018], שם נדונה חובתו של תובע לעקוב אחרי תביעה שהגיש:
"בית המשפט אינו משמש אכסניה לתובענות שטרם הבשילו לדיון ענייני בהן, ויש לפעול לצמצום התופעה שבגדרה תביעות אלו מוגשות למעין "משמורת" של בתי המשפט אשר נאלצים לנהל אותן ולהתעדכן בעניינן לאורך שנים ארוכות ללא יכולת לדון בהן לגופן, וכשתאריך ההבשלה הולך ומתרחק מהודעת עדכון אחת לרעותה הבאה אחריה [ ...] נכונים הדברים אף אם תביעה הוגשה כשהיא בשלה לדיון לגופה, ובמהלך הדיון בה חל שינוי בנסיבות אשר מונע את המשך בירורה במשך תקופה ממושכת. במקרה כזה, על הצדדים לפעול למחיקתה, וככל שיהיה בכך צורך לאחר שיתברר מצב הדברים העדכני, להגיש תובענה חדשה."
סיכום
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.
המחיקה מחוסר מעש תוותר על כנה וכך גם החיוב באגרה.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ז שבט תש"פ, 12 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.