הדפסה

בית משפט השלום בחדרה ת"א 43363-10-20

לפני
כבוד ה שופט יניב הלר

התובעת:

קרן קיימת לישראל

ע"י ב"כ עו"ד רפאל בס

נגד

הנתבעים:

  1. באסל מחול
  2. אבו איוב אכלם
  3. באסם מוריס נג'אר

ע"י ב"כ עו"ד זיאד סמעאן

החלטה

עניינה של החלטה זו בהכרעה בבקשתה של התובעת כי יותר לה לפצל סעדיה.

רקע והליכים קודמים

התובעת, קרן קיימת לישראל (להלן: " קק"ל"), הגישה את התביעה שנדונה בתיק זה כנגד הנתבעים, בעליהם של עדרי בקר וצאן. במסגרת תביעתה עתרה קק"ל למתן צווים לסילוק ידם של הנתבעים משמורת יער פסוטה ומחלקות ספציפיות בשמורה זו (להלן : " השמורה"). עוד עתרה הנתבעת למתן צו עשה שיאפשר תפיסה וסילוק של עדרי בקר וצאן במקרה של הפרתו של צו המניעה.
בגוף תביעתה, וכן בבקשה נפרדת שהוגשה בד בבד עם התביעה, עתרה קק"ל גם למתן היתר לפיצול סעדים.

בתביעה פורטו הסעדים הבאים, שהתבקש כי יותר לתובעם בנפרד ובמועד מאוחר יותר:
תשלום עבור הנזקים לשמורה.
תשלום עלות השיקום של השמורה.
תשלום דמי השימוש.

בבקשה הנפרדת לפיצול הסעדים הבהירה קק"ל כי נזקי ה לא יתגבשו במלואם טרם הופסקו הסגות הגבול וטרם סילוק ידם של הנתבעים מ השמורה, ועתרה למתן האפשרות להגיש תובענה נפרדת אחר שנזקיה ייאמדו ויוערכו במלואם.

בנוסף לאלה, הגישה קק"ל בקשה לצו מניעה זמני אשר יורה לנתבעים להפסיק לאלתר את הפלישה לשמורה (להלן : " הבקשה לסעד הזמני").

ביום 25.10.2020 נדרש כבוד השופט אלכס אחטר לבקשה לסעד הזמני, נתן צו במעמד צד אחד, וקבע את הבקשה לדיון לפניו במעמד שני הצדדים.

הדיון נערך ביום 19.11.2020, ובמסגרתו מסרו הצדדים כי:

"באנו בינינו בדברים, וגובשה בינינו הסכמה עקרונית לפיה צו המניעה שניתן על ידי בית המשפט, מיום 25.10.2020 יהפוך לצו מניעה קבוע...
אנו נגיש לבית המשפט פסיקתא מוסכמת וזאת עד ולא יאוחר מיום 29.11.2020 שעה 10:00 ובית המשפט יתבקש לחתום על ההסכמות כפי שיגובשו בינינו ויועלו במסגרת הפסיקתא. אין בכך כדי לפגוע בבקשת התובעת לעניין פיצול הסעדים. הצדדים יתנו את דעתם גם ביחס לבקשה זו במסגרת הפסיקתא שתוגש על ידם...".

בהמשך לכך הגישו הצדדים ביום 24.11.2020 הודעה ואליה צורפה פסיקתה מוסכמת לחתימה.

במסגרת הודעתם זו של הצדדים נמסר כי:

"הצדדים לא הגיעו לידי הסכמה בדבר אישור הבקשה לפיצול סעדים שהתובעת הגישה כנגד הנתבעים בתביעה דנן, וכבוד בית המשפט מתבקש לתת החלטתו בבקשה זו".

ביום 25.11.2020 נתן כבוד השופט אחטר תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים , כפי שנוסחו בפסיקתה.

למען השלמת התמונה, נוסח הפסיקתה כולל צווי מניעה וסילוק יד קבועים , שעניינם במניעת כל פלישה עתידית לשמורה.
כן קובעת הפסיקתה כי אם יקבלו הנתבעים היתר רעייה בשמורה, יתבטלו הצווים בהתייחס לחלק השמורה שהותרה להם הרעייה בו.

סעיף 4 לפסיקתה קובע:

"4. היה ונתבעים לא יקיימו את צו המניעה הקבוע... יחולו הצווים הבאים:
4.1.1 [הוראות בדבר מתן האפשרות לקק"ל לסלק את עדרי הצאן]...
4.1.2 [פטור מאחריות לנזק במקרה של פינוי על ידי קק"ל, וחובת הנתבעים לשלם הוצאות פינוי, אחסון והזנה]...
4.2 [הוראות בדבר החזרת העדרים במקרה פינוי עד להכרעה שיפוטית]...
4.3 לא יהיה באמור בסעיפים 4.2-4.1 לעיל כדי לפגוע בזכותה של התובעת לנקוט נגד הנתבעים ו/או מי מהם בכול ההליכים המשפטיים העומדים לזכותה, על פי חוק, בגין הפרת צווי פסיקתא זו, ובין השאר, לתבוע את הנתבעים ו/או מי מהם לסלק את ידם מהשמורה, ולתבוע מהנתבעים ו/או מי מהם לשלם דמי שימוש ראויים ו/או תשלום פיצויים בגין נזקים שגרם לשמורה ולתבוע מהנתבעים ו/או מי מהם תשלום דמי שיקום של השמורה ואת הוצאותיה בגין ההליכים המשפטיים בהם תנקוט".

נוכח אי ההסכמות לעניין פיצוי הסעדים, שבה קק"ל והגישה בקשה למתן החלטה בעניין זה.

התיק הועבר לטיפולי, דיון נערך לפניי במעמד הצדדים, ובסיומו אף אפשרתי לצדדים לסכם טענותיהם בקצרה.

טענות הצדדים

לטענת קק"ל:

אחר שהצדדים הודיעו על אי הסכמה בעניין פיצול הסעדים, לא ניתן לטעון כי יש בפסיקתה כדי להכריע בעניין זה. ההפך הוא הנכון – אין לפרש את הפסיקתה ואת פסק הדין שניתן בעקבותיה כנועלים את הדלת בפני פיצול הסעדים.
את סעיף 4 לפסיקתה אין לפרש כמונע תביעתם של סעדים נוספים. יש לפרש אותו כך שהוא מכוון לאפשרות לתבוע פיצוי בגין הפרתם של סעיפים 4.2-4.1, העוסקים בפינוי עתידי של עדרי צאן ובקר אם יפרו הנתבעים בעתיד את צווי המניעה וסילוק היד, ויפלשו שלא בהיתר לחלק מהשמורה.
מעבר לכך – נזקיה של קק"ל כלל לא התגבשו במלואם ביום הגשתה של התביעה (22.10.2020):

עדר של הנתבעים נתפס ופונה עוד ביום 21.10.2020, אולם את נזקי השמורה לא ניתן היה לאמוד אלא לאחר מכן, עם סילוק העדרים ובחינת מצבן של החלקות בשמורה.
כך בפרט לגבי עלות השיקום, שיש לאמוד רק עם תום הפלישות החוזרות והנשנות לשמורה.
קק"ל תפסה בסופו של דבר 54 ראשי בקר, הובילה אותן והחזיקה בהן במשך 17 ימים, ודמי ההובלה והאחסון יכולים היו להיאמד רק עם תום תקופת ההחזקה (הוצגה חשבונית תשלום ע"ס 80,833 ₪ מיום 20.11.2020 , בגין עלויות הזנה ושמירה של עדר הבקר שנתפס).

לטענת הנתבעים:

בדיון שנערך לפני כבוד השופט אחטר התבקשו הצדדים לתת דעתם לבקשה לפיצול סעדים, ויש לראות בפסיקתה כחותמת גם עניין זה.
את סעיף 4.3 לפסיקתה יש לפרש כך שהוא מאפשר תביעת סעדים נוספים רק במקרה של הפרת פסק הדין המוסכם. קיום פסק הדין במתווה שהותווה בפסיקתה משמעותו איון האפשרות לתביעת כל סעד נוסף.
הבקשה לפיצול סעדים שהוגשה על ידי קק"ל מלכתחילה התייחסה אך לנזקים לשמורה ולעלות שיקומה. ל א נאמר בה דבר לגבי עלויות הובלה, הזנה וטיפול.
הכלל הוא כי אין לפצל סעדים, ויש למצות את מלוא הסעדים בהליך אחד. אין לסטות בנקל מכלל זה.
פסק הדין שניתן בתיק זה לא קיבל את תביעת קק"ל במלואה, ולמצער יש לראות בו דחייה של סעד הצהרתי שהתבקש, כך שלא ניתן לעתור בבקשה לפיצול סעדים.

השאלות העומדות להכרעה

השאלות העיקריות העומדות להכרעתי הן שתיים:

השאלה האחת, האם הוסכם על הצדדים כי הבקשה לפיצול סעדים תידחה.
השאלה השנייה, בהנחה שהתשובה לשאלה הראשונה שלילית – האם יש מקום להתיר את פיצול הסעדים המבוקש, במלואו או בחלקו.

אדון בשתי השאלות כסדרן.

הכרעה בשאלה הראשונה: לא הוסכם על ידי הצדדים כי הבקשה לפיצול סעדים תידחה

במחלוקת שבין הצדדים, האם יש לפרש את הפסיקתה שלה ניתן תוקף של פסק דין כחותמת את נושא פיצול הסעדים, עמדתי כעמדת קק"ל. זאת, מן הטעמים הבאים:

הצדדים הודיעו שלא הסכימו בעניין פיצול הסעדים

כמצוטט לעיל, בדיון שנערך לפני כבוד השופט אחטר נדרשו הצדדים מפורשות לתת דעתם לעניין פיצול הסעדים.

בהודעתם של הצדדים עצמם, אשר הוגשה לבית המשפט יחד עם הפסיקתה, מסרו הצדדים מפורשות כי לא הגיעו להסכמה בנושא.

אם הודיעו הצדדים בהודעה מפורשת שאין הסכמה – אין הסכמה.

צודקת קק"ל אפוא בטענתה שקריאת הודעתם של הצדדים כפשוטה – ומדובר בהודעה פשוטה וברורה ולפיה אין הסכמות לעניין פיצול הסעדים – אינה מתיישבת עם פרשנות הפוכה של ההסכמות עצמן, ולפיה עניין פיצול הסעדים הוסדר.

גם הסכמות הצדדים כעולה מן הפסיקתה גופה מלמד ות כי עניין פיצול הסעדים לא הוסדר בה

את סעיף 4 לפסיקתה יש לקרוא בהקשרו הנכון:

הסעיף עוסק מפורשות במקרה שצו המניעה המוסכם על ידי הצדדים כמפורט בפסיקתה עצמה לא יקוים בעתיד .

במקרה כזה – של אי קיום ההסכמות הקבועות בפסיקתה – כך נקבע בסעיף 4 , תינתן האפשרות לקק"ל לפעול לסילוקם של עדרי הנתבעים, ויינתנו לה הסעדים הקבועים בסעיפי המשנה 4.1 ו-4.2. פעולה עצמאית כאמור לא תפגע בזכותה של קק"ל להגיש תביעה נפרדת בגין כל נזק שייגרם לה, כך נקבע בסעיף משנה 4.3.

זהו פשוטו של הסעיף, המתייחס מפורשות לאפשרות של אי קיום עתידי של ההסכמות מצד הנתבעים, ולזכויות שיעמדו לקק"ל לפעול כנגד הנתבעים בתגובה לכך .

קריאה של סעיף משנה 4.3 כמאיינת כל תביעה שאינה קשורה לתביעה בגין הפרת ההסדר המוסכם אינה נאמנה לפשוטו ולהקשרו הברור: מדובר בסעיף משנה שנועד להרחיב את האפשרות שבידיה של קק"ל לתבוע את נזקיה העתידיים. אין לפרש סעיף משנה זה כבא לצמצם את האפשרות לתביעה של נזקי העבר דווקא, ופירוש זה אינ ו הולם כלל את מיקומו של סעיף המשנה ואת ההקשר של הוראותיו.

די לי בשני נימוקים עיקריים אלה כדי להגיע למסקנה כי יש לקבל את עמדת קק"ל. הסכמה לדחיית הבקשה לפיצול סעדים לא התגבשה מעולם, וממילא אין לראות את פסק הדין ככולל בחובו הסכמה זו.

הכרעה בשאלה השנייה: יש להיעתר לבקשה לפיצול סעדים, בהסתייגות אחת

אפתח בדיון כללי קצר בעניין פיצול סעדים, וממנו אפנה למקרה הפרטי נושא ענייננו.

פיצול סעדים – כללי:

פיצול סעדים הוא החריג – ויש לקבל היתר מפורש לכך

כלל יסוד הוא כי במסגרת כתב תביעה על התובע לתבוע את מלוא הסעדים הנובעים מעילת התביעה. סעד שלא נכלל בתביעה, לא יוכל התובע לתבוע אותו בעתיד אם לא קיבל היתר מפורש לכך (תקנה 44 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות הישנות"), ובמקביל – תקנה 25(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות החדשות")).

שיקולי בית המשפט במתן היתר לפיצול סעדים

מחוקק התקנות הותיר את ההכרעה האם יש לאפשר פיצול סעדים לשיקול דעתו של בית המשפט.

"במסגרת שיקול הדעת שניתן לבית המשפט אם להתיר פיצול סעדים, יש לבחון אם הייתה מניעה לתבוע את כל הסעדים בחדא מחתא בעת הגשת התביעה" (בר"ע (חיפה) 1885/07 רוזנברג נ' מכשירי תנועה בע"מ ( 2.7.2007) (כבוד השופט יצחק עמית) ).

עוד נדרש בית המשפט לשקול בין השאר טעמים של ייעול הדיון (ע"א 466/89 יאיר ותמר צברי נ' יואל ושונה מסוארי (3.12.1990)), וכן טעמים הקשורים בנסיבות עובדתיות או ראייתיות, כך שבית המשפט צריך לשקול האם נכון לדרוש מסכת ראייתית שלמה טרם יידון הסעד המרכזי הנתבע (בר"ע 384/88 דוד מרגלית נ' זלמן כהן (19.5.1993) ).

סעדים שהתגבשו אחר הגשתה של התביעה – אינם טעונים היתר לתביעה נפרדת

בנוסף לאמור, יש להזכיר כי סעדים שטרם התגבשו עד למועד הגשתה של התביעה – הרי שאין כלל צורך בהיתר לפיצול סעדים לגביהם (ע"א 830/86 ס.א.ר. חרושת דפנה נ' ס.א.ר. סרט אלכסון בע"מ (בפירוק מרצון), פ''ד מב(4) 805 (6.2.1998) ).

המועד להגשת בקשה לפיצול סעדים

שינוי בולט אחד קיים בין הסדרים הנוהגים על פי התקנות הישנות והחדשות: על פי התקנות הישנות ניתן להגיש בקשה לפיצול סעדים כל עוד לא הסתיים ההליך (ע"א 615/84 אברהם מרקוביץ – חברה לבניין ולהשקעות בע"מ נ' חייא סתם, מב(1) 541 (31.3.1988)), ואף לאחר הסיכומים (ע"א 466/89 יאיר ותמר צברי נ' יואל ושונה מסוארי (3.12.1990)). על פי התקנות החדשות, לעומת זאת, יש להגיש בקשה לפיצול סעדים בשלב המקדמי של ההליך, ו על בית המשפט להכריע בה עד תום קדם המשפט (תקנה 25(ג) לתקנות החדשות).

יישום לענייננו – מדובר במקרה שבו יש מקום להתיר את הפיצול

כאמור, תביעה זו עניינה בעתירה לצווי מניעה וסילוק יד. תכליתה, כעולה מעיון בה, סילוק עדרי צאן ובקר מן השמורה, ומניעת כניסתם אליה שלא בהיתר, תוך פגיעה בה.

טענת קק"ל כי בעת הגשתה של התביעה לא ניתן היה לאמוד את מלוא הנזקים לשמורה מתקבלת על הדעת.

נוסף על כך, בענייננו – טעמים של יעילות, מתן הסעד הנחוץ בעיתו ומניעת התדיינות יתרה מביאים כולם למסקנה כי ראוי ליתן את ההיתר לפיצול בין סעדים של צווי עשה ומניעה לבין סעדים כספיים, הראויים להתברר בהליך נפרד של הוכחות אחר הוכחתה של פלישה ומתן הצווים בשלב הראשוני.

דומה כי מהלכו של תיק זה יוכיח: אחר דיון קדם המשפט נפתרה סוגיית הפלישה, והצדדים הגיעו להבנות על מתן צווים בהסכמה. זאת, עוד קודם שנאמד הנזק והועמדה תביעה כספית, ו ממילא הרבה בטרם נדונה תביעה כספית שכזו לגופה .

לפחות חלק מן הסעד לא התגבש; הפרדת הדיון בצווים מן הסעדים הכספיים תייעל את הדיון הכולל

מעבר לאמור, לפחות דמי ההזנה והשמירה על ראשי הבקר שנתפסו טרם שולמו בעת הגשתה של התביעה.

כאמור – כל סעד שנולד אחר מועד הגשתה של התביעה ממילא אין צורך להתיר תביעתו בנפרד. על כן, את עלות האחסון וההחזקה שמיום הגשתה של התביעה ואילך לא היה צורך כלל להתיר לקק"ל לתבוע בנפרד.

במצב דברים זה, דיון בסעדים הכספיים החלקיים שהתגבשו, אם התגבשו, עובר להגשתה של התביעה (למשל – עלות תפיסה של עדרי הבקר שנת פסו) לא היה מייעל ומקצר את ההתדיינות הכוללת.

עדיין נותרו סעדי האחסון, השמירה וההזנה העתידיים; עדיין צריך ה יה לאמוד את נזקי השמורה בכללותם; עדיין צריך היה להעריך את דמי השימוש בכללותם, ועוד.

הואיל וכך – מקרה זה הוא מקרה מייצג שבו ייטה בית המשפט להתיר את פיצול הסעדים, מטעמים של ייעול הדיון, הפיכתו לתכליתי וענייני, והפרדה בין סוגי סעדים שונים המחייבים דרכי הוכחה שונות.

בעניין זה גם לא מצאתי ממש ב"תזה" שבנו הנתבעים, כאילו "סעד הצהרתי" שאליו עתרה קק"ל נדחה בפועל, ועל כן אין מקום להתיר את פיצול הסעדים. לא מצאתי כי בפסק הדין שניתן יש משום דחייה של טענה עובדתית כלשהי מטענות קק"ל. אם יש להסיק ממנו דבר מה, אזי ההפך הוא הנכון: עדרי הנתבעים פלשו לשמורה, וצווים שתכליתם סילוקם ממנה ניתנו בהסכמה.

אכן, הבקש ה המקורית לפיצול הסעדים לא הייתה מדויקת, אך אין בכך לשלול ההיתר לפיצול הסעדים כעת

בעניין אחד מצאתי כי יש צדק בדברי הנתבעים: אכן, הבקשה לפיצול הסעדים במקורה התייחסה לנזקים לשמורה עצמה, ולדמי שימוש ראויים. פיצול הסעדים שעליו עומדת כעת קק"ל הוא רחב יותר – הוא כולל גם את דמי התפיסה , האחזקה, השמירה וההזנה של ראשי הבקר שנתפסו, וכן נזקים עתידיים.

לעניין נזקים עתידיים כלל אין צורך לבקש היתר לפיצול סעדים, כאמור. אלא שגם אותו חלק הקשור לתפיסה ושמירה שקדם למועד הגשת התביעה – אני סבור כי יש טעם להתיר את תביעתו בתביעה נפרדת.

אזכיר כי לפי ההסדר הקיים בתקנות הישנות ניתן להגיש בקשה לפיצול סעדים עד תום הדיון בתיק. סעיף 180(ג) לתקנות החדשות קובע כי ההסדר החל על תיקים כמו התובענה נושא ענייננו (שהוגשה ואף החלה להתנהל עוד בשנת 2020) הוא ההסדר הקבוע בתקנות הישנות.

אכן, ראוי היה כי כבר במועד הגשתה של הבקשה המקורית יוזכרו בה מלוא הנזקים שניתן לצפותם.
עם זאת, הדיון בתיק טרם הסתיים, וכעת מבהירה קק"ל מפורשות כי בין הנזקים שהיא מבקשת לתבוע בנפרד מנויה החשבונית שהציגה בנספח ג לסיכומיה, תשלום בסך 80,833 ₪ בגין עלויות החזקה, שמירה והזנה.

לטעמה של קק"ל נושא זה כלול היה בבקשה המקורית לפיצול הסעדים, ואף אם לא, הרי שרוב העלות מתייחסת לתקופה שלאחר הגשתה של התביעה.

כך או כך, מדובר בעניין טכני וסמנטי לחלוטין – מעצם עמידתה של קק"ל על כך שיותר לה לתבוע את תשלומה של אותה החשבונית עולה שהיא עומדת כעת, בטרם הסתיים הדיון בתיק, על מתן היתר לפיצול הסעדים גם בנושא זה.

הנושא האחד שאיני מאפשר תביעתו בנפרד – עלויות תפיסה והובלה של העדר שנתפס

עניין אחד ניתן היה וראוי היה להביא לעיוני לפחות עד עתה – עלויות הת פיסה של אותם 54 ראשי בקר שנתפסו.
בנושא זה מצופה היה כי אם שולם תשלום שמעבר לאותם 80,833 ₪ הרי שזה יובהר ויוצג כעת. משום כך – לעניין הוצאות העבר בנוגע לאותם 54 ראשי בקר שנ מסר שנתפסו, אני מתיר את תביעת הסך האמור והנזכר בחשבונית נספח ג , ואותו בלבד.

צירוף המסקנות לעיל – היתר לפיצול סעדים

צירוף כל האמור לעיל, מביא למסקנה כי יש להתיר את פיצול הסעדים, כך שיינתן היתר לקק"ל לתבוע כל נזק שטרם התגבש במועד הגשתה של התביעה (דבר שממילא לא היה צורך לקבל היתר לגביו).

בנוסף יינתן היתר לקק"ל לתבוע את הסעדים שפירטה בבקשתה המקורית, גם אם מי מהם מתייחס, בחלקו או במלואו, לתקופה שקדמה לתביעה: תשלום דמי הנזקים שנגרמו לשמורה, עלויות השיקום של השמורה ודמי שימוש ראויים.

כן יינתן היתר לקק"ל לתבוע את עלוי ות השמירה, ההזנה וההחזקה המתייחסות לעדר של 54 ראשי בקר, כעולה מחשבונית על סך 80,833 ₪ שצורפה כנספח ג לסיכומיה, כנזכר.

עלויות התפיסה וההובלה לאחסון של אותו העדר שלא הובהרו ופורטו עד עתה, אינני מאפשר לתובען בנפרד.

הוצאות ההליך

לא נותר לי אלא לחתום בהוצאות ההליך .

לא אכחד כי עמדתי הראשונית, כפי שהובעה בדיון ביום 19.11.2021, השתנתה אחר עיון נוסף בחומר.

ייתכן כי ניסוח מדוקדק יותר של הבקשה לפיצול סעדים שהוגשה עם הגשתה של התביעה יכול היה להקל , ו אף לייתר לפחות חלק מן הדיון וההתלבטות שהצריכו החלטה זו.

אחר אלה, הגעתי למסקנה כי הצדק עם קק"ל: הצדדים לא הסכימו מעולם שהבקשה לפיצול סעדים תידחה, ואת רוב רובה של הבקשה אף קיבלתי כאמור.

עמדת הנתבעים, לפחות לעניין טענתם שהצדדים הסכימו כי הבקשה לפיצול סעדים תידחה, ראוי היה לה שלא תועלה, ויש בה משום עיוות של הודעת הצדדים שהוגשה לבית המשפט. ולו משום כך ראוי שתיפסקנה הוצאות לטובת קק"ל.

הנתבעים ישלמו לקק"ל אפוא את הוצאות הבקשה, בסך של 1,000 ₪, וזאת בתוך 30 יום מהיום.

בכך מסתיים הדיון בתיק זה, והמזכירות תפעל לסגירתו ברישומיה.

ניתנה היום, כ"ו חשוון תשפ"ב, 01 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.