הדפסה

בית משפט השלום בחדרה ת"א 37538-05-17

לפני כבוד השופטת הדסה אסיף

התובעים

.1 עובדי האדמה בגן השומרון -
כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ
.2 דוד אבן פז ת.ז. XXXXXX369
.3 ציון יהודאי ת.ז. XXXXX980

נגד

הנתבעים

.1 יעקב שטימנץ גזית ת.ז. XXXXXX616
.2 בועז גוטמן ת.ז. XXXXXX172
.3 בועז גוטמן בע"מ ח.פ. 512099932

נגד

מקבל 4
מקבל 5

מנורה מבטחים ביטוח בע"מ - ח.צ. 520042540
הראל חברה לביטוח בע"מ - ח.צ. 520004078

פסק דין

מבוא
ביום 26.4.16 פרצה שריפה במושב גן שומרון. באותו יום ביצעו הנתבעים 2 ו- 3 (להלן: "גוטמן") עבודות לניקוי עשבייה בשטחו של הנתבע 1 (להלן: "גזית"). העבודות בוצעו תוך שימוש במחפרון השייך לגוטמן. במהלך ביצוע העבודות נפל עמוד חשמל, שהיה מוצב בשטחו של גזית. כתוצאה מנפילת העמוד פרצה שריפה , שהתפשטה אל שטחים סמוכים ובהם שטחים של התובעים.

הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק. לעניין האחריות, המחלוקת העיקרית שבין הצדדים היא בשאל ה מהי מעורבותו של המחפרון באירוע ו מהי, אם בכלל, "תרומתו" לנפילת העמוד.

טענות התובעים
3. בכתב התביעה טענו התובעים שגוטמן "הפיל/גרם להפלת עמוד חשמל..."(סעיף 9 לתביעה). לטענתם, העמוד היה בחזקתו ובבעלותו של גזית, שהוא הבעלים של השטח שבו ביצע גוטמן את העבודות.

4. לטענת התובעים, מאחר שהעבודות בוצעו על ידי גוטמן, בשטחו של גזית, ומאחר ששם פרצה האש, הנתבעים הם שאחראים לכל הנזקים שנגרמו כתוצאה מהשריפה. לטענת התובעים , השרפה התפשטה ממשקו של גזית אל כרם זיתים שאותו מחזיקה התובעת 1 (להלן: "האגודה"), וממנו עברה האש לכרם השייך ל תובע 2, מר אבן פז ולבוסתן השייך לתובע 3, מר ציון יהודאי.
לכתב התביעה צורפו חוות דעת בהן פורט הנזק, שלטענת התובעים נגרם לכל אחד מהם.

טענות הנתבע 1 - גזית
5. גזית טוען שאין להשית עליו אחריות כלל. לטענתו, עמוד החשמל כלל לא היה בחזקתו ולא היה שייך לו , אלא הוא חלק מרשת החשמל שבבעלות האגודה. גזית גם טוען שלא רק שעמוד החשמל היה בחזקת האגודה , אלא שהוא גם שימש על מנת להזין לול , ש באותה עת שימש את האגודה לאיחסון ציוד שבבעלותה. לכן טוען גזית, כי האגודה היא שהייתה אחראית לעמוד, לתקינותו ולבדיקתו מעת לעת. לטענתו, האגודה כלל לא טיפלה בעמוד, וסופו שהוא נפל לאחר שנירקב.

6. גזית טוען בנוסף, שאין להשית עליו אחריות בגין נפילת העמוד ותוצאותיה, משום שגם אם לא נפל העמוד מעצמו, הרי שהוא נפל כתוצאה מהעבודות שביצע במקום גוטמן , ולפיכך האחריות לנפילתו מוטלת על גוטמן.

7. גזית מכחיש גם את טענותיהם של התובעים, לפיה ן האש פרצה מחלקתו . הוא טוען שהאש החלה בכרם הזיתים השייך לאגודה, שם ארע קצר בין כבלי החשמל, שנגעו זה בזה כתוצאה מנפילת העמוד. לטענתו, האש פרצה, ואחר כך התפשטה במהירות, בשל עשביה יבשה שהייתה במקום ושאותה לא דאגה האגודה לנקות.
גזית מכחיש גם את הנזקים שלהם טענו התובעים.

8. לצד כתב ההגנה שהגיש גזית , הוא הגיש גם הודעה לצד ג'. הודעה זו הוגשה כנגד האגודה, גוטמן, חברת מנורה מבטחים (להלן: "מנורה") והראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הראל").בהודעה טען גזית שהאש פרצה, והתפשטה, אך ורק מאחר שכרם הזיתים של האגודה, שגובל בחלקתו, היה מוזנח ומלא בעשבייה יבשה. לטענתו, האש אחזה בעשבייה היבשה ו לכן גם התפשטה במהירות, ובכך גדל הנזק שנגרם כתוצאה ממנה.

9. לטענת גזית, בחלקתו הוא לא פרצה האש וגם לא יכלה לפרוץ אש , משום שהוא דאג לנ כש את העשבייה והקוצים מחלקתו ולנקות אותה מכל חומר דליק.

10. גזית גם טען בהודעה, שהאש פרצה כתוצאה מנפילת העמוד ולנפילה זו אחראים האגודה ו/או גוטמן, ואין להשית עליו אחריות כלשהי בגין נפילת העמוד.

11. גזית טען שמנורה ביטחה בפוליסת ביטוח כלי רכב וצד שלישי את המחפרון שבאמצעותו עבד גוטמן, והיא אחראית לכן לפצות אותו בגין כל נזק שנגרם בשל השימוש שעשה גוטמן במחפרון, ובכלל זה בגין כל סכום שיחויב לשלם למי מהתובעים, אם תתקבל התביעה כולה או חלקה.

12. גזית טען שהראל ביטחה אותו בפוליסת ביטוח הנקראת "פוליסת ביטוח יבול לחקלאי", ופוליסה זו מכסה אותו בגין אחריותו כלפי צד שלישי. לכ ן, לטענתו , מכוח הפוליסה הראל היא שצריכה לשלם כל סכום שהוא יחויב, אם יחויב, לשלם לתובעים, וכן לפצות אותו בגין הוצאותיו המשפטיות בהליך זה.

טענות גוטמן ומנורה
13. גוטמן הגישו כתבי הגנה , גם כנגד התביעה העיקרית וגם כנגד ההודעה לצד ג'. הם טענו שאין יריבות משפטית בין התובעים לבין הנתבע 2, בועז גוטמן, שכן את העבודות ביצעה הנתבעת 3, שהיא חברה בע"מ. למרות שטענה זו של גוטמן נטענה כבר בכתב ההגנה ( סעיף 8), התובעים כלל לא התייחסו לסוגיה זו בסיכומיהם, ויש ל כן לקבל אותה ולו מן הטעם הזה.
אני דוחה איפה את התביעה כנגד הנתבע 2, מר בועז גוטמן, ויש לדון לכן רק בתביעה כנגד הנתבעת 3, חברת גוטמן, שתיקרא להלן "גוטמן".

14. גוטמן, וגם חברת מנורה, טענו, שאין להשית על מי מהם אחריות כלשהי. הם הפנו לכל טענותיו של גזית , לפיהן העמוד הוא בבעלותה ובאחריותה של האגודה, וגם לטענותיו של גזית , לפיהן העמוד נפל ללא קשר לעבודות שבוצעו במקום, ורק בשל מצבו הרעוע והריקבון שפשה בו.

15. לטענתם, המחפרון כלל לא פגע בעמוד, והפעולות שביצע גוטמן לניקוי העשבייה לא גרמו לנפילתו של העמוד.
גוטמן ומנורה גם הכחישו את הנזקים שהתובעים טוענים להם.

טענות חברת הראל
16. גם הראל הגישה כתב הגנה כנגד ההודעה לצד שלישי. בכתב ההגנה טענה הראל כי הפוליסה נשוא ההודעה אינה מכסה את הנזק נשוא התביעה. לטענתה, הפוליסה מחריגה חבות או הוצאה שמקורם בנזק רכוש שנגרם כתוצאה מכלי רכב ממונעים או משימוש בכלי רכב ממונע. לכן לטענתה, אף אם גזית יימצא חב בתשלום כלשהו לתובעים הרי שדין התביעה נגדה להידחות. בנוסף טענה כי חבותה היא בכל מקרה רק בסכומים שהם מעל סכום ההשתתפות העצמית הנקוב בפוליסה.

17. שמיעת הראיות נמשכה מספר דיונים, וכללה גם ראיות שביקשו התובעים להביא לאחר שנשמעו חלק מעדויות הנתבעים. לאחר שמיעת כל הראיות הוגשו סיכומי הצדדים, ואלה מונחים עתה בפניי.

דיון
עמוד החשמל
18. מהראיות שהובאו בפניי עולה כי עמוד החשמל הינו בבעלותה ובאחריותה של האגודה.

19. הגב' אלה אביאלי, שנתנה תצהיר מטעם האגודה, הצהירה בסעיף 4:
"עמוד החשמל בצמוד ללול של גזית ובשטח שלו, אשר נפל, הינו עמוד חשמל אחד מתוך מערכת של עמודים להולכת חשמל אשר הוצבו ע"י האגודה לפני כמה עשרות שנים, ואשר באמצעות מערכת זו סופק חשמל ללולים, ובין היתר ללול של גזית".

20. הגב' אביאלי העידה גם כי האגודה היא שמטפלת בעמודי החשמל. הגב' אביאלי אף העידה כי את מערכת החשמל, ובכלל זה עמודי החשמל , ביטחה האגודה אצל חברת הראל חברה לביטוח בע"מ . מכאן, שהאגודה הייתה מודעת היטב לאחריותה בכל הנוגע לאותם עמודים ולמערכת החשמל כולה.

21. גם התובע 3, מר ציון יהודאי (להלן: "יהודאי"), אישר, גם אם בחוסר רצון ניכר, שעמודי החשמל הם באחריות האגודה ( עמ' 40 שו' 34 ועמ' 43 שו' 23 - 27).

22. על כך שהאגודה היא שאחראית לעמודי החשמל מלמדת גם העובדה שלאחר קריסת העמוד החליפה האגודה את העמוד בעמוד חדש.

23. אם לא די בכל אלה, הוראות סעיף 51 לחוק משק החשמל התשנ"ו – 1996, מלמדות על בעלותה של האגודה ברשת החשמל. סעיף זה קובע כי:

"על אף הוראות סעיף 12 לחוק המקרקעין התשכ"ט מתקן חשמל
או רשת חשמל שחוברו למקרקעין של אחר, יהיו בבעלותו של מי
שהתקין אותם כדין".

23. על הרקע הזה יש לדחות את טענת התובעים, כאילו גזית הוא בעליו של עמוד החשמל שממנו פרצה האש , כפי שנטענה בסעיף 21 לסיכומי התובעים.

מה גרם לנפילת העמוד
24. ממכלול הראיות כפי שהובאו בפני, שוכנעתי שיש קשר סיבתי ברור בין העבודות שביצע גוטמן , לנפילתו של העמוד.

25. בעדותו בבית המשפט הודה גוטמן שבמהלך העבודות לחישוף העשבייה , הוא משך שיחי פטל , וביניהם גם שיח שהיה מצוי במרחק של כמטר וחצי מהעמוד ( עמ' 84 ש' 31-35). גוטמן גם אישר שבהחלט ייתכן ש "זרועות" שיח הפטל הגיעו אל העמוד (עמ' 85 ש' 8). הוא גם הודה שמשיכת שיח פטל נעשית כאשר רגליו של המחפרון נעוצות באדמה ( עמ' 87 שו' 11), דבר שמלמד על הכוח שנדרש משיכת שיח הפטל. מעדותו של גוטמן עולה איפה שהטענה, לפיה יש קשר בין העבודות לנפילתו של העמוד, היא טענה הגיונית ומסתברת מאוד.

26. גם גזית אישר, גם אם בחוסר רצון בולט, שהגיונם של דברים מחייב את המסקנה שיש קשר, בין העבודות שביצע גוטמן, לנפילת העמוד. גזית ניסה אמנם בעדותו להתחמק ממתן תשובות ישירות כאשר נשאל אם היה במקום שיח פטל (עמ' 50 שו' 1, 18 – 20 ), או אם גוטמן משך את שיח הפטל כחלק מהעבודות שביצע ( עמ' 51 שו' 24 – 30, עמ' 52 שו' 28 ), אך בהודעתו לחברת הראל הודה גזית שגוטמן הוא שהפיל את העמוד. כאשר עומת עם הדברים שכתב בהודעה להראל היו תשובותיו של גזית מתפתלות, והן מדברות בעד עצמן (עמ' 53 שו' 1 – 10).

27. בסופו של דבר, נאלץ גם גזית להודות ש"נראה לי הגיוני באותה עת שעמוד חשמל לא נופל מעצמו" ( עמ' 53 שו' 5 – 6 ). הוא גם הוסיף וציין:
"אדם סביר לא מצפה שעמודים יפלו באופן סתמי אלא צריכה להיות סיבה לעמודים שקורסים ונופלים וזה היה ניסיון להסביר את מה שהיה. כלומר הסמיכות של העבודה של בועז (גוטמן, ה.א) אצלי בשטח והנפילה של העמוד, נראו לי קשורים והגיוניים וזה מה שהתבטא בהודעה שלי"( עמ' 63 שו' 18 – 21).

28. גם מומחה הנתבעים, אשר סלוצקי (להלן –"סלוצקי"), אישר בחקירתו שככל הנראה היו שיחים וענפים שנכרכו סביב לעמוד ( עמ' 73 שו' 33 – 34 ).

29. אני קובעת אפוא, על סמך העדויות וההיגיון הבריא, שהעמוד נפל לאחר שגוטמן, במסגרת העבודות שביצע, משך שיח פטל שענפיו היו כרוכים סביב העמוד.

30. יחד עם זאת, וכפי שיבואר להלן, גם למצבו של העמוד יש חלק בקריסתו.

31. כאמור, הנתבעים הביאו את חוות דעתו של סלוצקי, כחוות דעת של מומחה מטעמם. סלוצקי קבע בחוות דעתו כי בסיסו של העמוד היה רקוב וגם הכבל שעיגן אותו היה חלוד. אני ערה לכך שסלוצקי ביקר בשטח רק שנתיים אחרי השריפה (עמ' 68 שו' 1), ולכך שחלק מהנתונים הובאו בפניו רק בתמונות שהוא עצמו לא ידע לומר מתי צולמו (עמ' 68 שו' 12 – 16 ). אני גם ערה לכך שסלוצקי לא בדק את מקום נפילת העמוד (עמ' 69 שו' 31). יחד עם זאת, קביעתו המקצועית, שלפיה חלקו התחתון של העמוד היה רקוב וכי הדבר נלמד מכך שחלק זה היה, מחודד, וצר יותר מיתר חלקיו של העמוד, לא נסתרה. למעשה, הדבר נראה באופן ברור בתמונות שצורפו לחוות דעתו ( בסעיף 18 ובסעיף 19 לתצהיר).

32. לכך מצטרפת העובדה שהתובעים, שהאגודה ביניהם, לא הביאו חוות דעת נגדית. הם גם לא הציגו ראיה כלשהי לבדיקות שגרתיות , אם היו כאלה, לבדיקת תקינותם של העמודים בכלל , ושל העמוד נשוא התביעה בפרט . לא הוצגה כל ראיה, ולו לבדיקה אחת שנעשתה לאורך כל השנים שבהם ניצב העמוד באותו מקום. האגודה גם לא טרחה לבדוק, ולכל הפחות לא טרחה להציג תוצאות לבדיקה שערכה לגדם העמוד, אף שהגדם נותר במקום שבו קרס העמוד. זאת, אף שכפי שכבר פורט לעיל, מדובר בעמוד שמצוי באחריות האגודה, ועל אף שמעדותה של הגב' אביאלי עלה כי עמודי החשמל הוצבו על ידי האגודה לפני עשרות שנים (סעיף 4 לתצהירה).

33. למעשה, לא רק שלא הוצגה שום ראיה שהיא לפעולות תחזוקה שוטפות שביצעה האגודה מאז הצבת עמודי החשמל ועד ליום התאונה, אלא שהגב' אביאלי אף הודתה שהאגודה אינה עושה דבר אם לא מוגשת לה תלונה ( עמ' 35 ש' 9-14).

34. למחדלי התובעים יש להוסיף את העובדה שאף שמפרוטוקול ישיבת ועד ההנהלה של האגודה מיום 28.8.16, עולה ש יהודאי המליץ כבר אז לפנות לחוקר שריפות בשם אלי היינה , על מנת שזה יערוך חוות דעת בנוגע לשריפה, לא הגישו התובעים חוות דעת כזו. כפועל יוצא מכך , לא ניתן לדעת אם חוות דעת כזו נערכה , אך התובעים נמנעו מלהגיש אותה לבית המשפט , או שמא חוות דעת כזו לא נערכה כלל. כך או כך , ברור שמחדל זה צריך שייזקף לחובת התובעים.

35. אם נערכה חוות דעת, ולא הוגשה, ברור שהדבר פועל לחובת התובעים, ומחייב את בית המשפט להניח שהאמור בחוות הדעת לא היה מועיל לתובעים , אלא דווקא מחזק את גרסת הנתבעים. אם לא נערכה חוות דעת, גם אז הדבר פועל לחובת התובעים , שיכולים היו כבר בסמוך לאירוע השריפה לבדוק את הסיבות שגרמו לה , ובכלל זה את מצבו של העמוד. אם נמנעו התובעים מלעשות זאת, ובשל כך אינם יכולים לסתור את חוות הדעת שהביאו הנתבעים, אין להם להלין אלא על עצמם.

36. התנהלות זו של האגודה חמורה במיוחד, לנוכח העובדה ש לא רק שהאגודה התקינה את עמודי החשמל, היא גם עשתה שימוש בלול שקיבל חשמל באמצעות אותו עמוד. עובדה זו מעצימה את חובתה וחבותה של האגודה, לבדוק את תקינות העמוד ואת תקינות חיבוריו, כולל חיבורי החשמל, אל הלול. כאמור, האגודה לא הציגה שום ראיה שהיא לביצוע בדיקה כלשהי בעניין הזה, ומחדלה בעניין הזה פועל לחובתה.

37. על כך שבמועד השריפה האגודה עשתה שימוש בלול העיד גזית (עמ' 47 שו' 11 – 17, עמ' 61 שו' 28 עד עמ' 62 שו' 6 ). הוא העיד כי מסוף שנות התשעים עשתה האגודה שימוש בלול , ואחסנה בו ציוד, כולל ציוד חקלאי . גזית העיד כי מי שבפועל , ומטעמה של האגודה, איחסן את הציוד בלול, היה מר שלמה אלבז.

38. התובעים, מודעים היטב לחשיבותה של טענה זו ולמשקלה בתובענה שבפניי, ביקשו להביא ראיות לסתור את הטענה הזו של גזית. בקשתם התקבלה, ובעקבות זאת הביאו התובעים שוב את הגב' אביאלי וכן את העד מר פרימו אופיר, ששימש כיו"ר הנהלת האגודה בין השנים 2008 ועד 2015. גם הנתבעים הורשו להביא עדויות נוספות בעניין הזה.

39. לאחר עדותה של הגב' אביאלי התברר שזו כלל אינה מועילה לתובעים. עדותה הייתה עדות שמיעה , מתחילתה ועד סופה. היא הודתה שמעולם לא ביקרה בלול האמור , ולא ידעה לכן אם יש בו או אין בו ציוד השייך לאגודה. בסופו של דבר הודתה כי היא אינה יכולה לשלו ל את האפשרות שייתכן והיה בלול ציוד במועד סמוך לקרות השריפה (עדותה בעמ' 92 ואילך).

40. גם עדותו של מר פרימו כלל לא הועילה לתובעים. מר פרימו, ששימש יו"ר האגודה משנת 2008 ועד סוף שנת 2015 (עמ' 98 שו' 23 – 24 ), טען תחילה בתוקף שבתקופתו לא עשתה האגודה כל שימוש שהוא בלול (עמ' 99 שו' 5 – 11 ). גרסה זו קרסה בהמשך , כש הוא הודה שייתכן שבכל זאת נעשה על ידי האגודה שימוש בלול והדבר פשוט "עבר תחת הרדאר שלו" ( עמ' 100 שו' 1 - 4). הוא גם אישר שהוא מעולם לא ביקר בלול ואפילו לא התגורר ביישוב (עמ' 100 שו' 5 – 8) .

41. בסופו של דבר, התברר מעדותו של חיים ברינקר, ש שימש כיו"ר התובעת בשנת 2006, שבשנה זו ביקשה האגודה לעשות שימוש בלול. ברינקר העיד שכאשר פרימו קיבל אחריו את התפקיד בשנת 2008, לא נעשתה חפיפה מסודרת בינו ובין פרימו, משום שפרימו לא רצה לקיים ישיבת חפיפה מסודרת (עמ' 102 שו' 22- 29). אם לא נעשתה חפיפה מסודרת, וכאשר פרימו מודה שמעולם לא היה בלול, ואף מציין שבהחלט ייתכן שנעשה בלול שימוש שהוא לא היה מודע אליו, ממילא לא יכולה עדותו להועיל לתובעים.

42. אם לא די בכך ששתי העדויות האלה, של אביאלי ושל פרימו, כלל אינן יכולות לסייע לתובעים, לא ניתן להתעלם מכך שהתובעים גם בחרו שלא להביא עדויות אחרות. זאת, אף שאלה יכולות היו, לכאורה, לסייע להם לסתור את טענותיו של גזית באשר לשימוש הנטען בלול.

43. כאמור, גזית העיד שמי שבפועל הכניס את הציוד של האגודה ללול, היה מר שלמה אלבז. שלמה אלבז הובא בשלב הראשון כעד מטעמם של התובעים, דבר שמלמד על כך שיש שיתוף פעולה בינו ובין האגודה, ולא נטען שהייתה מניעה כלשהיא להביאו שוב. למרות זאת, התובעים, מנימוקים השמורים עימם, בחרו שלא להביא את אלבז שנית, במסגרת עדויות "ההזמה" שהותרו להם. התובעים גם בחרו שלא להביא להעיד מטעמם את הגב' אירית יהודאי, שמשמשת כיו"ר האגודה מאז 2015 ועד היום. זאת , אף שברור שלא היה כל קושי להביאה להעיד , ולו משום שהיא רעייתו של התובע 3. תשובתו המתחכמת של יהודאי , כשנשאל מדוע לא באה רעייתו להעיד, רק מחזקת המסקנה שעל פי הכללים הידועים יש לזקוף את אי הבאתה, לחובת התובעים ( עמ' 44 שו' 31).

44. אם לא די בכך, מפרוטוקולים של ישיבת ועד ההנהלה, שהוגשו באמצעות מר חיים ברינקר , עולה כי באוגוסט 2016, כארבעה חודשים לאחר השריפה, נדונה בקשתו של גזית לפינוי הציוד של האגודה מהלול. נתון זה מחזק את טענתו של גזית, לפיה ב מועד השריפה עדיין היה הציוד בלול. אמנם, באותה ישיבה מציין מר שלמה אלבז שהוא כבר פינה את הציוד , אך כאמור, מר אלבז לא הובא להעיד . לכן, לא ניתן לדעת מתי פונה הציוד , ואם הדבר נעשה רק לאחר השריפה, כפי שטוען גזית, או שנים רבות לפני השריפה, כפי שניסו לטעון התובעים. מחדל זה, שבאי הבאתו של אלבז, נזקף, כאמור, לחובת התובעים.

45. לנוכח כל האמור עד כה אני קובעת שקריסתו של העמוד ארעה משתי סיבות, שלא ניתן לקבוע למי מהן תרומה גדולה יותר: מצבו הרעוע של העמוד מחד גיסא, והעבודות שביצע גוטמן, מאידך גיסא.

46. גוטמן והתובעים טענו כי גם גזית נושא באחריות לנפילת העמוד. זאת, מאחר שהעמוד מצוי בשטחו והוא לא הזהיר את גוטמן , וגם לא נקט בפעולות שימנעו את נפילת העמוד.
אני דוחה טענות אלה.

47. את הטענה לפיה גזית צריך היה להנחות את גוטמן, אני דוחה משום ש העמוד אינו דבר נסתר מן העין שגזית היה צריך להסב את תשומת לבו של גוטמן אליו. גוטמן עצמו הודה שהעמוד בולט לעין. סלוצקי, שאת חוות דעתו הביאו גוטמן, העיד גם הוא שגובהו של העמוד לפחות 7 מ', וברור איפה שהוא נראה בבירור.

48. סלוצקי, המומחה שהביאו גוטמן, העיד שחרף הריקבון שפגע בחלקו התחתון של העמוד, במבט עין העמוד נראה כרגיל, לא ראו עליו סימן והוא לא היה עקום (עמ' 74 שו' 3 – 6) . סלוצקי הדגיש כי על הריקבון ניתן היה לעמוד רק מבדיקה של אגרונום וכי האחריות לביצועה של בדיקה כזו מוטלת על האגודה ( עמ' 74 שו' 13 – 17, 28 ועמ' 81 שו' 24 ). כזכור, הגב' אביאלי ציינה שלא התקבלה שום תלונה על העמוד, ויש בעדות זו חיזוק למסקנתו של סלוצקי , לפיה המראה החיצוני של העמוד לא העיד על מצבו. יוצא , שגזית לא יכול היה לדעת מה מצבו של העמוד ואם נדרשת זהירות מיוחדת קשר אליו, וממילא אין מקום לקבוע שהוא התרשל בכך שלא הדריך את גוטמן בעניין זה.

49. לכן, לא מצאתי שיש להשית על גזית אחריות לקריסתו של העמוד.

50. סוף דבר, שאני קובעת שהאגודה וגוטמן אחראים שניהם לנפילתו של העמוד. בהתאם לסעיף 11 לפקודת הנזיקין, הם חייבים כלפי התובעים ביחד ולחוד, בגין הנזק שנגרם מנפילת העמוד. בנסיבות העניין, ולאור כל האמור עד כה, הרי שביחסים בינם לבין עצמם, כל אחד מהם אחראי למחצית הנזק שנגרם כתוצאה מאותה נפילה.

היכן פרצה האש
51. הצדדים הקדישו חלק לא מבוטל מסיכומיהם, לשאלה איפה בדיוק פרצה האש ואם היא החלה בחלקתו של גזית , או שמא בכרם הזיתים של האגודה. לנוכח המסקנה שאליה הגעתי, לפיה האש פרצה כתוצאה מנפילת העמוד, נפילה שלה אחראים האגודה וגוטמן, אני סבורה שאין צורך להכריע בשאלה זו. יחד עם זאת, ומאחר שהצדדים התייחסו לעניין זה בהרחבה בסיכומיהם, לא אפטור עצמי מלהתייחס גם לשאלה הזו.

52. התובעים טענו שהאש פרצה בחלקתו של גזית. הם גם טענו כי נתון זה מחייב את היפוך הנטל, באופן שעל גזית להוכיח שלא התרשל . זאת, לנוכח הוראות סעיף 39 לפקודת הנזיקין שקובע:
"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש,
וכי הנתבע הבעיר את האש או שהיה אחראי להבערת האש, או שהוא תופס
המקרקעין או בעל המטלטלין שמהם יצאה האש – על הנתבע הראיה שלא
הייתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה התרשלות שיחוב עליה".

53. טענה זו, לפיה האש פרצה דווקא בחלקתו של גזית, לא עלה בידי התובעים להוכיח. יהודאי אישר שהוא ראה להבות רק בכרם של האגודה (עמ' 41 שו' 2 – 3 ). אבן פז, התובע 2, ציין שהשדה, שממנו הגיעה האש , הוא השדה של האגודה ( עמ' 40 שו' 4). סלוצקי, שהגיש חוות דעת מטעם הנתבעים, קבע שהאש פרצה בכרם האגודה, כתוצאה מכבלי חשמל שנפלו שם ופגעו זה בזה. הקביעה הזו לא נסתרה ולו משום שהתובעים נמנעו מלהציג חוות דעת של חוקר שריפות, כפי שכבר פורט לעיל.

הנזק
54. התובעים טענו שכתוצאה מהשריפה נגרמו להם נזקים שונים, כל אחד בגין הנזק שנגרם לחלקה שבחזקתו. הנתבעים טענו, אמנם, שלא הוכחו זכויותיהם של התובעים בשטחים שנשרפו, אך ממכלול הראיות שהוצגו, ובכלל זה ממסמכים ותכתובות שהוחלפו בין הצדדים עוד לפני הגשת התביעה, שוכנעתי שלא מדובר במחלוקת אמיתית בעניין זה, והשטחים, שלטענת התובעים ניזוקו, הם אכן שטחים שמוחזקים על ידי התובעים, כל אחד בשטח שנטען על ידו.

55. האגודה טענה כי נגרמו נזקים לתשתיות בכרם שבחזקתה . לטענתה, שומה שערכה השמאית יהודית בלאושילד , ואשר עותק שלה צורף לתביעה, קבעה שהנזק לתשתיות עמד על 46,505 ₪. לכן, לאחר ניכוי של 10,000 ש"ח בגין השתתפות עצמית, שילמה לה הראל סך של 36,505 ש"ח. האגודה טוענת כי סכום ההשתתפות העצמית הוא נזק שהיא זכאית לפיצוי בגינו.

בשל הנזק שנגרם לכרם של האגודה, דורשת האגודה , על בסיס השומה שערך השמאי פביאן לופטקה, פיצוי בסכום של 53,839 ש"ח. לטענת האגודה לנזק זה יש להוסיף את שכ "ט השמאי בסכום של 1,200 ש"ח ומע"מ.

56. לטענת התובע אבן פז, גם הוא פנה לשמאי, שהעריך את הנזקים שנגרמו לכרם הזיתים שבחזקתו, בסכום של 20,257 ₪. בנוסף הוא נשא בשכ"ט השמאי בסכום של 1,404 ש"ח וכן בהוצאות כיבוי האש בסכום של 1,063 ש"ח.

57. לטענת התובע יהודאי, לפי חוות דעת השמאי שצורפה לתביעה, לבוסתן שבבעלותו נגרם נזק בסכום של 61,319 ש"ח. גם יהודאי טוען שנשא בשכ"ט שמאי בסכום של 1,404 ש"ח ובהוצאות כיבוי אש בסכום של 1,063 ש"ח.
58. בחקירת השמאי התברר שחלק מהפעולות הנוגעות לשיקום הכרמים של האגודה ואבן פז, ש את עלותן הוא העריך בחוות הדעת, מבוססות על המלצות של מדריך חקלאי ( עמ' 20 שו' 12). הוא הודה שאת הקביעה, לפיה צריך לדשן ולהשקות את הכרמים במשך 4 שנים , הוא מבסס על המלצותיו של המדריך החקלאי ( עמ' 20 שו' 26). הוא גם הודה שהמדריך החקלאי מומחה גדול יותר ממנו בתחום של מטעי זיתים , ואף ש לטענתו הוא יכול היה לתת בעניין הזה חוות דעת בכוחות עצמו, הוא העדיף לבסס את חוות דעתו על קביעתו של המדריך החקלאי ( עמ' 21 שו' 5 – 9 ). מכאן, שהקביעה, אודות הצורך בהשקיה ודישון למשך 4 שנים, אינה חלק מחוות דעתו המקצועית של השמאי. במילים אחרות, בעניין זה חוות הדעת אינה אלא הערכה כספית של עלויות ההשקיה והדישון למשך 4 שנים. (וראה גם סעיפים 2 ו- 3 לפרק "ביאורים להערכה" בחוות הדעת של האגודה ואבן פז ).

59. המדריך החקלאי לא הובא להעיד, ומחדל זה פועל לחובת האגודה ואבן פז, שחלק ניכר מסכומי חוות הדעת בעניינם דן בעלויות הדישון וההשקיה לתקופה של 4 שנים. זאת, משום שבהעדר המדריך החקלאי, לא ניתן לקבוע שעלה ביד ם להוכיח את הצורך בהשקיה ובדישון לתקופה של 4 שנים, להבדיל מעלות ביצוע הפעולות האלה. לעניין הצורך בביצוע הפעולות, חוות הדעת אינה אלא עדות שמיעה, ולא ניתן לקבלה. לאור הדברים האלה יש לבחון אפוא את הנזקים אחד לאחד:

הכרם של אבן פז
60. גיזום העצים, הלבנת העצים וריסוק הגזם – לא מצאתי שהיה הבדל משמעותי בסכומים שקבעו שני השמאים ואני מקבלת לכן את קביעת שמאי התובעים , לפיה עלות ביצוען של הפעולות האלה היא 1,522 ש"ח.

61. עבודות מחפרון – שמאי התובעים קבע סכום של 1,600 ש"ח ליום עבודה. שמאי הנתבעים ציין כי מדובר במחיר סביר ( סעיף 2 בהערות שבעמ' 5 לחוות דעתו). לכן, אני מאשרת את קביעת שמאי התובעים בעניין הזה.

62. עבודות השקיה – שמאי התובעים קבע, כאמור לעיל, כי יש צורך להשקות במשך 4 שנים בכל החודשים שבהם אין גשם. שמאי הנתבעים קבע , לעומת זאת , שדי בשנה אחת של השקיה. כפי ש כבר ציינתי, לא מדובר בקביעה מקצועית של שמאי התובעים, אלא בחישוב המבוסס על קביעה מקצועית של אדם אחר, המדריך החקלאי, שלא הובא להעיד. לכן, אני מעדיפה את קביעת שמאי הנתבעים ,שמבוססת על דעתו המקצועית. בהתאם, אני קובעת כי עלות ההשקיה היא 1,080 ש"ח בלבד ( סעיף 2.2 לעמ' 4 לחוות דעת יורם מירה).

63. הוצאות דשן – מומחה התובעים חישב את ההוצאות בעניין הזה לפי דישון לתקופה של 4 שנים. מומחה הנתבעים קבע שאין צורך בדישון, כפי שלא היה דישון גם לפני השריפה. אכן, אין מחלוקת על כך שהכרם לא דושן בשנים שקדמו לשריפה . מר אבן פז עצמו הודה בעדותו שהכרם לא היה פעיל שנים רבות לפני השריפה (עמ' 38 שו' 23- 30). מאחר ששומת התובעים נשענת בעניין הזה על קביעותיו של מדריך חקלאי שלא הובא להעיד, אני מעדיפה גם בעניין הזה את קביעת שמאי הנתבעים, וקובעת שאין מקום לפיצוי בראש הנזק הזה.

64. עבודות צנרת – שמאי התובעים העריך את עלות שיקום מערכת ההשקיה בסכום של 4,427 ₪, וקבע סכום נוסף של 500 ₪, בגין עבודות השיקום שיידרשו בתקופת השיקום. שמאי התובעים ציין שאת הסכום הוא קבע על פי הצעת מחיר מטעם החברה לשיווק חקלאי "עמיר". שמאי הנתבעים העריך את הסכום הנדרש לשיקום הצנרת, בסכום של 1,320 ש"ח בלבד . הוא ציין בחוות דעתו כי מאחר שמדובר בצנרת ישנה, בכרם בן עשרות שנים, יש לנכות 50% פחת, וכי את החישוב יש לעשות לפי עלות הקמת צנרת כפי שהיא מפורטת בתחשיב משרד החקלאות משנת 2015.

65. תשובותיו של מומחה התובעים, לשאלות שנשאל בעניין החלטתו להתעלם מתחשיבי משרד החקלאות היו מגומגמות למדי.

בנוסף, שמאי התובעים טען שביצע את הערכתו על פי ערך כינון, אף שבפועל אין מקום לחישוב כזה, משום שכאמור אין מחלוקת על כך שמערכת ההשקיה לא שוקמה בפועל (עמ' 23 שו' 35 ועמ' 24 שו' 9 – 20 ). אינני מקבלת את ההסברים שנתן בעניין זה שמאי התובעים בחקירתו. שמאי הנתבעים, לעומת זאת, ניכה 50% בשל פחת, לנוכח מצבה של הצנרת. מאחר שמעדותו של אבן פז עולה שאכן מדובר בצנרת שלא הייתה בשימוש שנים רבות, שבמהלכן הוא כלל לא עיבד את הכרם, אני מעדיפה את חישוביו של שמאי הנתבעים, שאותם עשה על בסיס תחשיבי משרד החקלאות, ובהתחשב בגיל הצנרת שניזוקה, ובמצבה. אני מעמידה לכן את סכום הנזק, שנגרם לאבן פז בגין הצורך בשיקום הצנרת, על סך 1,320 ₪.

66. אשר לעלות עבודות השיקום – שני השמאים הער יכו אותן בסכום של 500 ש"ח (יום עבודה) , ואני קובעת לכן כי לנזקי התובע יש להוסיף גם את הסכום הזה.

67. הוצאות כיבוי אש – מדובר בסכום של 1,063 ₪, ששולם בפועל ואין עליו מחלוקת. לכן אני קובעת כי גם סכום זה הוא חלק מהנזקים שנגרמו לתובע אבן פז.

68. סך כל סכום הנזק שנגרם לאבן פז בגין השריפה הוא: 7,085 ₪.

הכרם של האגודה

69. גיזום העצים, הלבנת העצים וריסוק הגזם – לא מצאתי שהיה הבדל משמעותי בסכומים שקבעו שני השמאים ואני מקבלת לכן את קביעת שמאי התובעים , לפיה עלות ביצוען של הפעולות האלה 4,614 ש"ח .

70. עבודות מחפרון – שמאי התובעים קבע סכום של 1,600 ש"ח ליום עבודה וקבע שדרוש יום וחצי עבודה. עלות העבודות האלה נקבע ה על ידו לכן לסכום של 2,400 ש"ח. שמאי הנתבעים ציין כי מדובר במחיר סביר ( סעיף 2 בהערות שבעמ' 5 לחוות דעתו). לכן אני מאשרת את קביעת שמאי התובעים בעניין הזה.

71. עבודות השקיה – שמאי התובעים קבע, שיש צורך להשקות במשך 4 שנים בכל החודשים שבהם אין גשם. שמאי הנתבעים קבע, לעומת זאת , שדי בשנה אחת של השקיה. מאחר שכפי שציינתי לא ניתן לאמץ את חוות דעתו של מומחה התובעים לעניין ההשקיה, משום שהיא נשענת על המלצה של מדריך חקלאי שלא הובא להעיד, אני מעדיפה את קביעת שמאי הנתבעים. לכן אני קובעת כי עלות ההשקיה היא 3,231 ש"ח בלבד ( סעיף 1.3 לעמ' 4 לחוות דעת יורם מירה).

72. הוצאות דשן – מומחה התובעים חישב את ההוצאות בעניין הזה לפי דישון לתקופה של 4 שנים. מומחה הנתבעים קבע שאין צורך בדישון, כפי שלא היה דישון גם לפני השריפה. אין מחלוקת על כך שהכרם לא דושן בשנים שקדמו לשריפה . הגב' אביאלי הודתה שהכרם לא היה פעיל שנים רבות לפני השריפה ( עמ' 33 שו' 14-17). מאחר ששומת התובעים נשענת בעניין הזה על קביעותיו של מדריך חקלאי שלא הובא להעיד, אני מעדיפה גם בעניין הזה את קביעת שמאי הנתבעים , וקובעת שאין מקום לפיצוי בראש הנזק הזה.

73. עבודות צנרת – השמאי מטעם התובעים העריך את עלות שיקום מערכת ההשקיה בסכום של 16,198 ₪, וקבע סכום נוסף של 2,500 ש"ח בגין העבודות שיידרשו בתקופת השיקום. השמאי ציין כי את הסכום קבע על פי הצעת מחיר מטעם החברה לשיווק חקלאי "עמיר". שמאי הנתבעים, לעומת זאת, העריך את הסכום הנדרש לשיקום הצנרת בסכום של 3,927 ש"ח בלבד. הוא ציין בחוות דעתו כי מאחר שמדובר בצנרת ישנה, בכרם בן עשרות שנים, יש לנכות 50% פחת, כאשר את החישוב יש לעשות לפי עלות הקמת צנרת בתחשיב משרד החקלאות משנת 2015. בפועל, אין מחלוקת על כך שהכרם לא שוקם וכך גם מערכת ההשקיה. הגב' אביאלי אישרה זאת בעדותה (עמ' 32 שו' 35 ועמ' 33 שו' 1 – 5) . לכן, מהנימוקים שפורטו בעניין זה לעיל בפרק הנוגע לנזקיו של אבן פז, אני מעדיפה את חישוביו של שמאי הנתבעים, ש נעשו על פי תחשיבי משרד החקלאות.

74. אשר לטענה לפיה מדובר במערכת השקיה ישנה – גם כאן אני מעדיפה את עמדת שמאי הנתבעים , על פני עמדת שמאי התובעים. שמאי התובעים טען שביצע את הערכתו על פי ערך כינון, אף שבפועל אין מקום לחישוב כזה כאשר מערכת ההשקיה לא שוקמה בפועל ( עמ' 23 שו' 35 ועמ' 24 שו' 9 – 20). אינני מקבלת את ההסברים שנתן בחקירתו לכך שבכל זאת ביצע את חישוביו על פי ערך כינון . מאחר שמעדותה של גב' אביאלי עולה שאכן מדובר בצנרת שלא הייתה בשימוש שנים רבות, שכן האגודה כלל לא עיבדה את הכרם בשנים שקדמו לשריפה, אני מעדיפה את קביעת שמאי הנתבעים, ומעמידה את סכום הנזק שנגרם לאגודה בגין שיקום הצנרת, על סך 3,927 ש"ח לפי קביעת שמאי הנתבעים.

75. אשר לעלות עבודות השיקום – שני השמאים הער יכו את עלותו של יום עבודה בסכום של 500 ש"ח. בעוד ששמאי התובעים קבע שיש צורך בחמישה ימי עבודה, קבע שמאי הנתבעים שדי בשני ימי עבודה. מאחר שנראה שקביעת שמאי התובעים מבוססת על החלפה של כל מערכת ההשקיה, ולא לקחה בחשבון ניכוי פחת, אף שבפועל לא הוחלף דבר, אני מעדיפה גם כאן את קביעת שמאי הנתבעים, ומעמידה את סכום הנזק בעניין הזה על סכום של 1,000 ש"ח בלבד.

76. בסך הכול סכום הנזק שנגרם לאגודה בגין השריפה הוא: 15,172 ₪.

בוסתן יהודאי
77. שמאי התובעים קבע שניזוקו בשריפה 25 עצי פרי ונוי וכי נגרם גם נזק למערכת ההשקיה. השמאי קבע כי נדרש לעקור את העצים שניזוקו ולנטוע מחדש עצים בוגרים, כדוגמת אלה שניזוקו. לפי קביעת שמאי התובעים מדובר בעצים מסוגים שונים, והוא מונה את עלות החלפתם בסעיפים 1 עד 12 להערכת הנזק. בנוסף , קבע שמאי התובעים כי עלות שיקום מערכת ההשקיה היא 3,909 ש"ח, עלות עקירת העצים, פינויים ונטיעת העצים החדשים 3,510 ₪, ועלות עובד לצורך העקירה, הנטיעה ושיקום מערכת ההשקיה 1,500 ש"ח (לפי חישוב של 3 ימי עבודה בעלות של 500 ש"ח לכל יום). בביאורים לחוות דעתו ציין השמאי שהערכתו לעלות העצים מבוססת על הצעת מחיר לרכישת עצים בוגרים, מטעם משתלה מתמחה בשם "נירוונה" . הוא ציין שהערכתו לשיקום מערכת ההשקיה היא על פי הצעת מחיר מטעם החברה לשיווק לחקלאי "עמיר", ואילו הערכת עלות העבודה מתבססת על הצעת מחיר מטעמה של חברת גוטמן.

78. בעוד שעלות העצים שקבע מומחה התובעים עומדת על סכום של 51,800 ש"ח, קבע שמאי הנתבעים פיצוי בסכום של 8,500 ש"ח בלבד בראש הנזק הזה. בהסבריו ציין כי הערכתו מבוססת על עלות של 600 ש"ח לעץ וכי סכום זה כולל את עלויות העקירה, הניקוי ופינוי השטח וכן כוללת גם את עלות הטיפול בעצים ואת אובדן היבול.

79. הסיבה לפער הגדול בין שתי חוות הדעת מקורו במחלוקת אם יהודאי זכאי לפיצוי שמשקף עלות עצים בוגרים, כפי שסבר שמאי התובעים, או שמא הוא זכאי רק לפיצוי שמשקף עלות שתילים של אותם עצים, ועלות הטיפול בהם עד לבגרות , כפי שסבר שמאי הנתבעים.

80. בעניין זה יש פנים לכאן ולכאן. מצד אחד, העצים שהיו בבוסתן ה יו עצים בוגרים והשבת המצב לקדמותו משמעה שתילת עצים בוגרים אחרים. מצד שני, לא ניתן להתעלם מהזמן שחלף מאז השריפה ומהעובדה שבפועל הדרך כלל לא אצה ליהודאי, שלא ביצע שום פעולה שהיא בבוסתן, והותיר אותו כמות שהוא מאז השריפה שארעה בשנת 2016. מאז חלפו כבר 4 שנים. אם היה יהודאי שותל אז שתילים, אלה היו מגיעים עתה למצב של עצים בוגרים או למצב קרוב לכך. מאחר שעד כה יהודאי לא עשה דבר, ניתן להבין שכלל לא הפריע לו לחכות עד להחלפת העצים. לכן, החלטתו של יהודאי שלא לשתול שתילים צעירים מהווה בנסיבות האלה פעולה בניגוד לחובה של הקטנת הנזק. יהודאי נשאל על כך. הוא ניסה אמנם לטעון שלא שיקם את הבוסתן בשל חוסר יכולת, אולם אינני מאמינה לטענה זו. עדותו בעניין זה הותירה רושם מתחמק ולא מהימן (עמ' 41 שו'8 – 19 ).

81. מאחר שיהודאי לא פעל לתיקון הנזק, ומאחר שלא שוכנעתי שהסיבה לכך היא העדר יכולת כלכלית, משמע שלא היה חשוב לו להחליף באופן מיידי את העצים שניזוקו, בעצים בוגרים.
מאחר שנראה שלא היה חשוב לתובע לקבל עצים בוגרים חדשים באופן מיידי, לא הייתה שום סיבה לכך שלא יחליף אותם בשתילים , שעלותם ז ולה לאין שיעור, ויקטין בכך את הנזק.

אם לא די בכך, שמאי הנתבעים גם ציין שהעתקה של עץ בוגר היא לא רק קשה ויקרה , אלא גם שסיכויי ההצלחה שלה קלושים ( עמ' 115 שו' 32). שמאי התטבעים כלל לא התייחס לעניין זה. לעניין עלויות צנרת ועבודה, דינו של יהודאי כדין התובעים האחרים ואין צורך לשוב על הנימוקים שפורטו שם. לכן , אני מעדיפה גם כאן את חוות הדעת של מומחה הנתבעים ומעמידה את סכום הנזק שנגרם ליהודאי על סך של על סך של 12,584 ש"ח, כמפורט בחוות דעתו של שמאי הנתבעים.

82. הנתבעים טענו שאין מקום לפסוק לתובעים את כל סכום הנזק. לטענתם בכל הנוגע לגובה הנזק, לאגודה רשלנות תורמת, וזאת מעבר לחלקה בעצם קרות האירוע.

83. לטענת הנתבעים, מצבו של כרם האגודה היה מוזנח ביותר , צמחה בו עשבייה רבה , והדבר תרם באופן משמעותי לעוצמת השריפה, כמו גם למהירות שבה עברה האש לחלקותיהם של אבן פז ויהודאי. לכן, לטענת הנתבעים , יש לחייב את האגודה בחלק מסכום הנזק של אבן פז ויהודאי ולהפחית מסכום הנזק שנגרם לה, וזאת בשל אחריותה התורמת לנזק הזה.

84. האגודה מכחישה את טענות הנתבעים בעניין הזה. היא טוענת שהעשבייה בכרם שבאחזקתה נוקתה. לחיזוק טענתה בעניין זה הביאה האגודה את העד שלמה אלבז, שהעיד שכשבועיים לפני השריפה הוא כיסח את העשבייה בכרם האגודה. זו העדות היחידה שהובאה מטעמה של האגודה בעניין הזה, ולא מצאתי שיש בה די כדי להרים את הנטל הנדרש להוכיח טענה זו. כפי שכבר צוין , אין מחלוקת על כך שהכרם כלל לא היה מטופל לפחות בחמש השנים שקדמו לשריפה. העדה אביאלי אישרה זאת וכך עלה גם מעדויות נוספות, כפי שכבר תואר לעיל. בנסיבות האלה על האגודה הנטל להראות שבכל זאת נוקתה הצמחייה היבשה. נטל זה לא עלה בידי האגודה להרים. עדותו של אלבז לא נתמכה בכל ראיה נוספת. לא הוצגו יומני עבודה וגם לא ראיה אחרת (עמ' 16 שו' 33 ועמ' 17 שו' 3). לא הוצגו פרוטוקולים שבהם דובר על ניקוי הצמחייה (עמ' 35שו' 27 – 33 ). מי שכביכול נתנה את ההוראה לניקוי העשבייה, הגב' יהודאי, לא הובאה להעיד, אף שכפי שכבר צוין לא היה כל קושי להביאה לעדות בהיותה רעייתו של אחד התובעים.

85. להעדר כל ראיה בעניין הזה מצטרפת העובדה שהתובעים נמנעו, כפי שכבר פורט בהרחבה לעיל, מלהביא חוות דעת של חוקר שריפות, אף שהיו מודעים היטב לחשיבות חוות דעת כזו כבר בסמוך לאירוע השריפה, וכפי שעולה מפרוטוקול האגודה מיום 28.8.16.

86. אוסיף כי יהודאי עצמו ציין בתצהירו שראה שהאש "עוברת דרך הכרם במהירות בסיועה של הרוח החזקה" ( סעיף 8 לתצהירו) כשהוא מתייחס בדברים אלה לכרם האגודה. עדות זו, לצד עדותו, לפיה בבוסתן האש עברה באיטיות משום שהבוסתן היה נקי (עמ' 42 שו' 23), מחייבת את המסקנה לפיה האש עברה בכרם במהירות, משום שהכרם לא היה נקי מעשבייה.

87. העובדה שהאש עברה בכרם במהירות מביאה אותי לכלל מסקנה שיש לזקוף חלק מהנזק בכרם האגודה, לאחריותה של האגודה . יחד עם זאת, לא מצאתי שיש מקום לזקוף לחובת האגודה גם חלק מהנזקים שנגרמו בשטחים שמוחזקים ע"י אבן פז ויהודאי, ולו משום שאיש מהצדדים, גם לא הנתבעים, לא הביא חוות דעת בעניין זה.

88. בהעדר חוות דעת, ועל דרך של אומדנא , אני סבורה שמעבר לאחריותה של האגודה בעצם קרות הנזק, כפי שצוין בפרק האחריות, יש לזקוף לחובת האגודה גם 10% מהנזק שנגרם לכרם שלה בפועל, משום שהעובדה שהכרם מלא עשבייה תרמה להתפשטות האש.

89. אשר לחבות מנורה – זו לא כפרה בחבותה לנזקים שבאחריותו של גוטמן. לפיכך, חבותה של מנורה היא ביחד ולחוד עם חבות ה של הנתבעת 3, חברת גוטמן.

90. אשר לחבות הראל – אין למעשה צורך להכריע בעניין זה מאחר שהתביעה כנגד גזית נדחית מחוסר אחריות, ואולם למעלה מן הצורך אציין כי נראה שהפוליסה אכן אינה מכסה נזקים מהסוג נשוא התביעה שבפניי.

סוף דבר
91. הנזק שנגרם לאגודה עומד על סך של 15,172 ₪. מסכום זה יש להפחית 10% בגין אחריותה של האגודה לקצב התפשטות האש. יוצא , שהאגודה זכאית רק לסכום של 13,655. מסכום זה על גוטמן לשלם מחצית, היינו את הסך של 6827 ₪.

92. הנזק שנגרם לאבן פז עומד על סך של 7,085 ₪. האגודה אחראית למחצית מסכום הנזק, בשל חלוקת החבות כפי שפורטה לעיל. יוצא , שעל גוטמן לשלם לו סך של 3,543.

93. הנזק שנגרם ליהודאי עומד על סך של של 12,584 ₪. האגודה אחראית למחצית מסכום הנזק, בשל חלוקת החבות כפי שפורטה לעיל. יוצא, שעל גוטמן לשלם לו סך של 6,292 ש"ח.

94. לאור התוצאה שאליה הגעתי, התביעה כנגד גזית נדחית. לכן , אני מחייבת את התובעים יחד ולחוד בהוצאות גזית בגין התביעה וההודעה שנאלץ גזית להגיש כנגד צדדי ג' (אגרות, מסירות ושכר עדים ומומחים), ועל כל אלה בשכ"ט עו"ד לגזית בסכום של 5,850 ש"ח.

95. לאור חלוקת האחריות בין האגודה, שהיא אחת התובעים, לבין גוטמן, ודחיית התביעה כנגד גזית, שמשמעה גם דחיית ההודעה שהגיש גזית לצדדי ג', יתר הצדדים יישאו כל אחד בהוצאותיו.

המזכירות תעביר לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, א' ניסן תש"פ,26 למרץ, בהעדר הצדדים.