הדפסה

בית משפט השלום בחדרה ת"א 29789-05-18

בפני
כבוד ה שופטת יפעת אונגר ביטון

התובע

מקסים שחף
ע"י ב"כ עו"ד ש. י. אביסרור

נגד

הנתבע
אייל שטרן
ע"י ב"כ עו"ד ד. סביון ועו"ד א. הירש

פסק דין

לפני תביעה כספית בסך 56,892 ₪, שעניינה בהתקשרות בין התובע לבין הנתבע, לשיתוף פעולה לקראת תחרות הספורט "איש הברזל" (Iron-Man) שנערכה ביום 11.6.17 בוונציה, איטליה. סברתי כי דין עיקר התביעה להידחות והיא מתקבלת בחלקה הקטן, כמפורט להלן:

התביעה

התובע בעל עסק בשם "TriMax" להכשרת מתאמנים לתחרויות טריאתלון ואיש הברזל. לפי התביעה, הצדדים התקשרו בהסכם בעל פה, בו נקבעו עלויות חבילת ספורט לתחרות הנ"ל, עבור כל משתתף וכן עבור המלווה למשתתף, ובהתאם לכך סוכמה חלוקת הרווחים בין הצדדים.
נקבע כי התובע יעביר לנתבע 1,600 אירו עבור כל משתתף מטעמו וסוכם על חלוקת רווחים ביחס של 80%-20%, לטובת הצד שגייס את המשתתף.

לטענת התובע, הנתבע העלה על הכתב את הסיכום (נספח א' לתביעה - להלן: "הטבלה"), אולם הפר אותו, כדלקמן:

זמן קצר לפני הנסיעה לתחרות, הודיע הנתבע כי הרווחים הצטמצמו בשל הוצאות נוספות שלא סוכמו עם התובע וללא סימוכין. התובע טוען שנאלץ לשלם לנתבע את הסכומים שדרש, משום שהנתבע איים בביטול מקומות לינה.

הנתבע לא סיפק את כלל השירותים להם התחייב במסגרת החבילה:

סוכם כי לאימון הרכיבה המקדים יגיע אוטובוס כולל נגרר, אולם בפועל הגיע אוטובוס ללא נגרר. האופניים הובלו בתא המטען של האוטובוס ולחלקם נגרמו נזקים שתוקנו באופן פרטי מכיסם של המשתתפים. כמו כן, הדבר הביא לעיכוב רב והאימון התחיל שעתיים לאחר המתוכנן.
סוכם כי יצורף לאימון הרכיבה רכב ליווי להגן על הרוכבים ולכוונם לפי מסלול התחרות. רכב ליווי זה נאלץ לשמש כרכב הובלה בשל היעדר נגרר לאופניים, ולשמש אף רכב להסעת הסבב השני של הרוכבים. לכן לא מילא את ייעודו כרכב הכוונה והגנה. המשתתפים נאלצו לרכוב בתנאים מסוכנים ללא הכרת התוואי.
סוכם כי יצורף למשתתפים מדריך ליווי הבקיא במסלול הרכיבה. בפועל המתאמנים יצאו לרכיבה במסלול שאינם מכירים וללא מדריך ליווי. החלטת הנתבע להוציא קבוצה ללא ליווי העמידה את המשתתפים בסכנת חיים ממשית.
הנתבע דרש, זמן קצר לפני התחרות, תוספת עלות עבור הסיור וארוחת הערב. לפיכך, התובע ביטל את השתתפות קבוצתו והוא דורש החזר התשלום בעניין זה.
סוכם כי יצורף מכונאי לצורך טיפול בתקלות. אולם, ביום ההגעה, הודיע הנתבע כי התובע לא יכול להיעזר במכונאי שהגיע מטעם הנתבע היות ולא שילם עבורו. כפתרון למצב אליו נקלע, תפקד התובע כמכונאי בעצמו והסתייע בשירותי מכונאי בתשלום.
סוכם להעניק לכל משתתף חולצה הנושאת את סמלילי צ'אלנג' ו- TriMax . הנתבע מסר חולצות הנושאות את הלוגו של צ'אלנג' בלבד והתובע נאלץ להדפיס חולצות חדשות.
הצדדים סיכמו כי התובע ואשתו לא ישלמו בגין נסיעתם והם יחשבו כחלק מהצוות. חרף האמור, הנתבע גבה מהם 2,800 אירו.
הנתבע גבה דמי ביטול שלא כדין משני משתתפים מטעם התובע, משום שהתובע גייס שני משתתפים אחרים במקומם.
הנתבע סירב לשלם לתובע את חלקו ברווחים, ביחס למשתתפים מטעם צ'אלנג'.

ההגנה

הנתבע טוען שאינו צד להסכם, אלא קישר בין התובע לעסק "צ'אלנג' טרוול" שבניהול בועז ריבק (להלן: "בועז") וכל התנהלות התובע נערכה עמו. הנתבע הוסיף, שתפקידו התמצה בסיוע לוגיסטי למהלכה התקין של התחרות. על כן ביקש לדחות את התביעה נגדו מחוסר יריבות והיעדר עילה. הבקשה המקדמית לסילוק התביעה על הסף נדחתה, תוך שנקבע כי יש להכריע בשאלת היריבות לאחר שמיעת הראיות.

לטענת הנתבע, לאחר בחינת הנתונים הופצה ושווקה חבילת ספורט בסכום של 1,600 אירו למשתתף ו- 1,150 למלווה, הכוללת: רישום לתחרות, טיסה, לינה בבית מלון 4 כוכבים, העברות משדה התעופה לבית המלון, סיור וארוחת ערב (יממה לאחר התחרות), בדיקת מכונאי אופניים לאחר הרכבת האופניים, חולצות של התחרות עם לוגו החברה, עמלות בנקים ועלויות סליקה (להלן: "החבילה").

על מנת להגדיל את כמות המשתתפים בתחרות, הוחלט להתקשר עם התובע אשר מפעיל קבוצת ריצה וטריאתלון. הצדדים סיכמו בעל פה כי התובע יפיץ את החבילה לחברי קבוצתו, ובתמורה יקבל "עמלה" של 80% מן הרווחים עבור כל משתתף (ומלווה) מקבוצתו, בתנאי שמחיר החבילה אותו יגבה מהם לא ישתנה.

הנתבע טוען, כי התובע הוא שהפר את הסיכום הנ"ל, באופן הבא:

קיצץ באופן חד צדדי בשירותים ובהטבות שנכללו בחבילה, אך גבה מחיר מלא ומעבר לו. את ההפרש שלשל לכיסו.
בניגוד למוסכם, מכר חבילות לספורטאים מחוץ לקבוצתו במחירים גבוהים יותר. הנתבע מפנה לעלון שהפיץ התובע, ממנו עולה כי התובע תמחר את החבילה בסך 1,950 אירו במקום 1,600 אירו למשתתף, ועבור המלווה סך של 1,275 אירו במקום 1,150 אירו.
התעשר על חשבונם של ספורטאים שביטלו את השתתפותם בתחרות, תוך שהוא מנפח את עלויות הביטול, ומעביר את יתרת הסכום לעצמו.

הנתבע כופר בטבלה. לשיטתו הטבלה אינה בגדר הסכם ואינה יכולה להוות הסכם. מדובר בהערכת עלויות ראשונית של חבילה המתייחסת לתחרות רוט 2017 בגרמניה, ואינה נוגעת לתחרות נשוא התובענה.

הנתבע כופר במספר המשתתפים מטעם התובע. לגרסתו, התובע גייס 12 מתחרים בנוסף ל- 11 מלווים, ולא 18 מתחרים או 28 משתתפים, כפי שנטען.

אשר לצמצום הרווחים וההוצאות הנוספות, טען הנתבע, כי מדובר בהוצאות שנוצרו סמוך ואף לאחר התחרות, והתובע היה ער לקיומן, אך בחר להתעלם מהן.

הנתבע הוסיף וטען שהתובע ביקש לבטל חלק מהשירותים מרצונו החופשי. כך למשל, ביטל התובע בעצמו את הסיור והארוחה בהודעה ששלח לנתבע, ביטל את שירותי המכונאי והוסיף על דעת עצמו חולצות עם הדפסת לוגו TriMax.

הנתבע טוען שלא ניתנה התחייבות להסעת המתחרים לרכיבת האימון. למרות זאת, כשמארגני התחרות באיטליה שהתחייבו לספק אוטובוס, חזרו בהם כחודש לפני התחרות מהתחייבותם, שכרה צ'אלנג' אוטובוס, להסעת המתחרים לרכיבת האימון בשני סבבים.

הנתבע כופר בהיעדר רכב ומדריך ליווי לרכיבת האימון. לטענתו בועז, אשר הכיר את המסלול היטב, שימש כמדריך הרכיבה עבור האימון. קבוצת התובע הגיעה מוקדם, ובחרה שלא לחכות ליתר חברי המשלחת ולמדריך הליווי. על אף זאת, הצטרף הנתבע אשר נהג ברכב הליווי וליווה את חברי הקבוצה במהלך הדרך.

הנתבע כפר בטענת התובע בדבר עלויות ההשתתפות של התובע ורעייתו, טען כי מעולם לא סוכם שיימנו על הצוות ויצטרפו לתחרות ללא תשלום. לעומת זאת, התובע ואשתו שילמו מחירי עלות בלבד.

הנתבע כופר בסכומים שנדרשו עברו ביטול ההשתתפות של יונתן מיכאלי ונוחי רוטנברג. הנתבע טען כי התובע, בחוסר תום לב ותוך זיוף מסמכים, דרש וקיבל מהנ"ל עלויות ביטול מופרזות, כשהוא מציג בפניהם מצג שווא כי אלה דמי הביטול שדרשה צ'אלנג' טרוול. לא בכדי, הוגשה תביעה קטנה כנגד התובע בעניין זה ע"י רוטנברג.

יוער, כי הנתבע ובועז הגישו תביעת לשון הרע כנגד התובע, על יסוד טענתם כי התובע זייף את מכתבו של בועז בדבר עלויות הביטול למתאמנים הנ"ל. התביעה תלויה ועומדת בבית משפט השלום בחיפה.

העדויות

מטעם התובע העידו, פרט לו, רעייתו אורנה ועו"ד שי פרטוש. התובע צירף לתצהירו את הטבלה וקבלות על הוצאות שהוציא (עבור ארוחה במסעדה והדפסת חולצות). התובע צירף לכתב התשובה התכתבויות בדוא"ל, אך אלה לא צורפו, משום מה, לתצהירים.

עדות התובע לא הייתה יציבה ועוררה, כפי שיפורט להלן, לא מעט קשיים לגבי עיקר תביעתו, קרי – עלות החבילה המוסכמת, יחסי הצדדים וחלוקת הרווחים.

עיון בטבלה מעלה כי הסיכום בדבר חלוקת רווחים לא הועלה על הכתב, בניגוד להערכת עלויות התחרות וההוצאות הנלוות. כמו כן, בנוסף לנתונים שצוינו בה, נערך בתחתית המסמך רישום בכתב יד, המתייחס לכאורה לעלויות נוספות הכרוכות בתחרות. יוער כי לצד המחיר עבור טיסות נאמר: "הערכת מחיר פסימית" ובכותרת הטבלה נרשם: "הערכת עלויות – רוט 2017". התובע לא התייחס בתצהירו לתוספות בכתב יד, ולכותרות אלה ולא הסביר אותן. בחקירתו הנגדית אישר כי מדובר בכתב ידו: "שלי. הוא נעשה אחרי כל הפעילות. זה רק כדי להסביר את ה- 350 יורו הנוספים". דא עקא, כי חשבון פשוט של הסכומים הרשומים בכתב יד, עולים הרבה על סכום של 350 יורו (ככל וכל הוצאה המפורטת שם מיוחסת למשתתף בודד).

בניגוד לאמור בתצהיר, התובע הודה בטענת הנתבע, כי מטעמו לקחו חלק באירוע 23 משתתפים, מהם 12 מתחרים.

התובע חזר וטען בעדותו שהסיכומים נערכו עם הנתבע בלבד, אולם הודה שבועז הצטרף למיזם לאחר מספר חודשים, ההתנהלות הכספית נערכה מולו (עמ' 7 ש' ש' 3-9 לפרוט') והכספים הועברו לחשבון שמסר. התובע טוען כי מבחינתו מדובר בחשבון של אייל:
"ש: למי העברת כסף?
ת: לחשבון בנק שבועז מסר לי.
ש: האם העברת תשלום כלשהו לאיל?
ת: העברתי כסף לחשבון שבועז העביר לי וזה החשבון מבחינתי של איל.
ש: זה חשבון של איל?
ת: לא יודע. עד היום אני לא יודע. בחשבונית הראשונה שקיבלתי חתום עליה "צ'לנג' טרוול".

בהמשך לעדות זו, המלמדת כי התובע לא עמד בדווקנות על הגורם המתקשר עמו, העיד שהנתבע מסתתר אחרי ישות אחרת, כפי שהתברר לו בשלב מאוחר: "...והאמת התבררה רק בימים האחרונים שאני מבין שבכלל החברה לא של אייל. בהכנה לדיון התברר שבעצם... זה עוסק מורשה ששייך להדר ריבק שהיא בכלל אשתו של בועז שהיא גוף רביעי בסיפור. זה לא היה ידוע לי ולא היה ידוע לי שהם נכנסים לתמונה".

עדותו הנ"ל של התובע מעלה קושי פנימי, שהרי הוא בעצמו מוסר כי את החשבונית הראשונה קיבל מצ'אלנג' טרוול. כלום לא מצא, בכל שלב שהוא, ולכל הפחות לפני הגשת התביעה, לבדוק ולאמת את זהות העסק אליו העביר כספים וממנו קיבל חשבונית? יתר על כן, הטיעון כי הדבר נודע לתובע "לאחרונה" אינו מתיישב עם העובדה כי את הניהול הכספי ערך מול בועז ואת הכספים העביר לחשבון שנמסר ע"י בועז. האם מעולם לא תהה התובע כיצד בועז קשור למיזם ולהתקשרות עם הנתבע? כאשר נשאל התובע על טענתו התמוהה, ובפרט כשעומת עם הבקשה לסילוק על הסף, שם טען הנתבע כי ההתקשרות לא נעשתה עמו, השיב התובע: "לא שזה לא איל. איל עומד מאחורי כל העניין. זה שהוא אומר שזה לא הוא, זה לא רלוונטי. זה הוא ורק הוא. העובדה שהוא החביא את העסק הזה תחת ישות אחרת ללא ידיעתי, זה באמת לא רלוונטי לעניין...העובדה הטכנית של חשבון הבנק לא רלוונטית" (עמ' 7 ש' 30-35 לפרוט'). גם בהמשך, טוען התובע כי מבחינתו הגורם הפורמלי עמו התקשר, הוא פרט שולי ולא רלוונטי, משום שמבחינתו כל הקשר והסיכומים היו עם הנתבע, לרבות כשנתגלו מחלוקות בינו לבין בועז.

בעת החקירה הנגדית, התובע הודה שגבה ממשתתפי המשלחת שמטעמו, סכום נוסף של 350 יורו. הוא אישר כי לא שיתף את הנתבע בסכום זה, משום שכולו שולם על הוצאות שונות: "יורו ביורו הלך עבור אותם שירותים ואותם עלויות אחד לאחד. אין פה שום רווח ואיל ידע על השירותים והוא סירב להכניס לחבילה הכללית". ברם, התובע אינו מתכבד לפרט מה הם אותם שירותים נוספים שהעניק לחברי קבוצתו ולא צירף, ולו אסמכתא אחת, לגבות את טענתו בנושא זה. עדות זו עומדת בסתירה לטענתו כי הצדדים סיכמו על שותפות, והיא מחזקת את עמדת הנתבע כי לא סוכם שהנתבע יקבל 20% מהרווחים על משתתפים שגויסו על ידו או ע"י בועז. כשנשאל התובע ביחס לסתירה הפנימית הזו, הוא משיב בשלילה, ביחס לערך הרווח:
"ש: אז יכולת לגבות מה שאתה רוצה והרווח הוא 223?
ת: לא" (עמ' 8 ש' 21-22 לפרוט').

כאמור, טענתו של התובע, שהוסכם על חלוקת רווחים הדדית, קרי – זכאותו ל-20% מהרווח ביחס לחברי המשלחת שיגייס הנתבע, איננה מופיעה בכתובים ומפיו: "איפה שכתוב 80% בע"פ" (שם, בש' 23-27 לפרוט'). עם זאת התובע מפנה למייל ששלח לנתבע ב- 4.6.17, מס' ימים לפני היציאה לתחרות, שם הוא כותב: "החלטת והודעת לי שלא יקרה". על פניו, אמירה כזו, מזמן אמת, מעידה כי היה סיכום והתובע מלין בפני הנתבע על הפרתו. אולם, מנגד, קיים מייל מאותו היום, שם כותב בועז: "...ובהתאם אתה מקבל 80% על חברי קבוצתך כפי שסוכם בשותפות" (נספח יא' לתצהיר הנתבע). מעבר למחלוקת בשאלה אם ניתן לייחס משקל למכתב התובע (נספח ד' לכתב התשובה) שלא צורף לתצהירו, הרי גם אם הייתי מקבלת אותו כראייה, חסרה בו שעת המשלוח. קרי, לא ברור אם התובע פנה וטען להפרת הסיכום ואז נענה בידי בועז, או להיפך. כך או אחרת, המצטבר משני מכתבים אלה, הוא שטענת התובע להפרה לא נענתה בשתיקה, אלא בתגובה ברורה מצד הנתבע ובועז, שהתובע אינו זכאי ל-20% מרווחי חברי קבוצתם, אלא רק ל-80% מרווחי חברי קבוצתו.

בניגוד לטענת התובע, כי עלות החבילה וערך הרווח היו קבועים, הוא מאשר בחקירתו הנגדית כי נערכו שינויים, עליהם קיבל הודעה באיחור ובדיעבד. בין היתר נודע לו כי הנתבע ובועז טסו לוונציה כנסיעה מקדימה וכללו אותה במסגרת ההוצאות.

התובע הודה בחקירתו הנגדית שלא הציג התחשבנות כספית מפורטת. הוא נשען על הטבלה וטען כי היא משקפת את הכספים שנגבו (בניגוד להודאתו שגבה יותר). הוא טען כי ההתנהלות הכספית של הפרויקט, כפי שהציג בנספח ג' לכתב התשובה (ולא צורף לתצהיר) מכילה: "לא רק את ההתנהלות הכספית ביני ובין הנתבע אלא כל הפעילות הכספית של כל השנה. אם צריך, אציג את זה". לא ברור מדוע בחר התובע לגלות טפח ולהסתיר טפחיים. מכל מקום, מאחר והגיש תביעה כספית, היה עליו לגבות את מלוא טענותיו בסימוכין ברורים, לרבות הסכומים שגבה, ביחס לסכומים שהעביר לחשבון הבנק של בועז. פירוט של התשלומים שלכאורה הועברו ניתן רק בחקירה החוזרת (עמ' 17 ש' 23-25 לפרוט' – ללא סימוכין). אם לא די בכך, הרי קיימים פערים בלתי מוסברים בחישובי התובע השונים, באופן יחסי לטבלה עליה הוא נסמך, ובאופן יחסי לסכומים המפורטים בנספח ג' הנ"ל. הסכומים אינם ברורים, שכן הם אינם מתיישבים עם עלויות החבילה, לא עפ"י הטבלה ולא עפ"י פרסום החבילה שלו עצמו (נספח א' לתצהיר הנתבע).

התובע עומת עם התכתובת בין הצדדים, לפיה המחלוקת הכספית הוסדרה בדרך של העברה כספית שהייתה אמורה "לסגור את הפרשה". בתגובה לכך, טען התובע כי ביצע העברה זו מתוך אילוץ, ימים בודדים לפני הנסיעה לחו"ל, משום שהנתבע איים כי יבטל שירותים. אולם, לדבריו, מבחינתו לא היה בכך משום פתרון המחלוקת: "אז הסכמתי ואח"כ אמרתי שאגבה דרך בית משפט...". שוב, מתגלה בתובע דיכוטומיה בין הסכמות לבין הסכמות לכאורה. מחד, הציג בפני הנתבע ובועז מצג, כי הוא מסכים, בתשובתו במייל מיום 7.6.17 (נספח ב' לתצהיר בועז) לסיים את פרשת ההתחשבנות, ולקבל 150 יורו כרווח לכל משתתף. מנגד, בלבו פנימה, ידע כי בכוונתו לתבוע את היתרה. נראה כי מתגלה התנהלות בחוסר תום לב מצד התובע בהקשר זה, שכן, ב- 16.6.17, לאחר שהתחרות הסתיימה ולא היה נתון לאותו אילוץ או איום, קיבל חשבונית מצ'אלנג' טרוול על התשלום האחרון ששילם, בה נכתב: "גמר תשלום צ'אלנג' וונציה" (נספח ו' לתצהירו של בועז). התובע לא הלין ולא מחה, משך חודשים רבים ולא דרש לקבל בחזרה כספים ששילם, אלא בחר להגיש תביעתו זו, כשנה לאחר מכן (מכתב הדרישה והתביעה הם ממאי 2018). בנוסף, העיון בהתכתבות בין הצדדים מעלה כי היוזמה לקביעת ערך הרווח למשתתף בסך 150 יורו הייתה של התובע בעצמו, במכתבו לנתבע מ-4.6.17: "הרווחים עבור המשתתפים יהיו 150 יורו לאדם ולא משנה מה הסטטוס שלו". נראה כי הנתבע ובועז זכאים היו להניח שהסכמת התובע לסיום הפרשה בפשרה האמורה היא הסכמת אמת.

בנושאים אחרים, עמד התובע בחקירתו על תביעתו. כך בסוגית ההחזר שדרש עבור חברי קבוצתו בגין הסיור וארוחת הערב (הוצאה שביקש לבטל כחודש לפני הנסיעה), כך בנושא הדרישה להחזר של 65 יורו עבור תשלום שבוצע מראש למזוודת אופניים של שי פרטוש, וכך בנושא הדפסת חולצות. לצד זאת, התובע לא הוכיח דרישה בסך 240 יורו עבור מכונאי (לא צורף סימוכין ללא הסבר מניח את הדעת).

טענתו של התובע, בדבר סיכום על תשלום הוצאות הצטרפותו והצטרפות רעייתו למשלחת, נותרה בגדר הנחה. התובע לא הראה היכן סוכמו הדברים (שלא מופיעים בטבלה) והשיב: "בכל משלחת מקובל שהמלווים, מי שמנהל את המשלחת, זה יורד מהכסף שלו. מהתקציב של התחרות". כשעומת עם היעדר רווחים בהתחשב בהוצאה כזו, ענה: "יש עוד רווחים שלא מוצגים כאן. אנחנו עוסקים רק ברווחים של הקבוצה שלי. יש פה עוד קבוצה של 80% רווחים ויש בה מספיק בשר לשלם את ההוצאות שלי ושל אשתי ושל איל ובועז. יש מספיק בשר כדי לשלם לכולם".

התובע סירב להשיב לשאלות בנושא גביית דמי ביטול מחברי קבוצתו שביטלו את הרישום. לטענתו: "לא רלוונטי לתביעה ולא לשום דבר שקשור להתנהלות כאן...זה יידון בבית המשפט בתביעה של לשון הרע. זה לא רלוונטי. כל הנספח הזה לא רלוונטי". לעומת זאת, הוא מבאר כי דמי הביטול נגבו, לשיטתו, שלא כדין, משום שהביטול של שני חברי הקבוצה נעשה לפני הכרטוס הסופי, כך שניתן היה להחליפם במתחרים אחרים שנוספו לאחר הביטול: "זה הנוהל של אל על". יתר על כן, לטענת התובע לא היה מקום לגבות דמי ביטול עבור המלון ועבור הרישום לתחרות, כיון שמשתתפים אחרים נרשמו לאחר הביטולים וניתן היה להחליף את אלה באלה.

רעיית התובע אישרה בעדותה את הטענות על היעדר כלי להובלת האופניים, את ההוצאה עבור ארוחת ערב לחברי קבוצתו של התובע ואת הדפסת החולצות. כן טענה שהתובע והנתבע סיכמו שעלות נסיעתם תמומן מתקציב המיזם, כפי שסוכם ובוצע ביחס לבועז ורעייתו, אולם בסופו של דבר נדרשו לשלם בגין כך. בחקירתה הנגדית, הודתה כי לא נכחה בעת שסוכמו הפרטים בין התובע לנתבע והיא ניזונה מפי בעלה.

עו"ד שי פרטוש, שייצג את התובע בהליך (עד שלב ההוכחות), היה אחד ממשתתפי התחרות בקבוצתו של התובע. עדותו לא תרמה באופן משמעותי לטענות התובע. הוא העיד כי ביצע שדרוג של הטיסה לכוון אחד, במעמד ביצוע רישום לטיסה בדלפק. לדבריו, לא הכיר את הסיכומים או את ההתחשבנות בין הצדדים ביחס לתשלומים הלכה למעשה. הוא ציין כי שילם כל תשלום לפי דרישת התובע, ותשלומים נוספים עבור עצמו שלא היו כלולים בחבילה. העד זכר כי המחיר היה 65 יורו, אך: "אני לא יודע אם זה על השדרוג או על האופניים". הוא אישר שהתובע נשא בעלות ארוחה למשתתפי קבוצתו, ואת היעדרו של מכונאי, חרף העובדה שסעיף זה נכלל בחבילה הכוללת.

מצד ההגנה העידו, נוסף לנתבע, בועז, נחמן רוטנברג וליאור מור. תצהיריהם של הנתבע ושל בועז מפורטים וצורפו להם מסמכים רבים, התומכים לכאורה בטענותיהם, ועל פניו יש בהם תשובות מסודרות לטענות התובע.

עדותו של בועז היא מהותית להבנת המערכת הכלכלית של המיזם ולהתנהלות הכספית מול התובע. בועז העיד כי בנובמבר 2016, הועבר המיזם מהעסק של הנתבע (צ'אלנג' ישראל) לעסק שלו ושל רעייתו הדר (צ'אלנג' טרוול). לגרסתו, שירותי הנתבע נשכרו, בתשלום, לצורך ייעוץ שיווקי ולסיוע לוגיסטי ותפעולי בעת התחרות, אך כל הניהול הפיננסי של המיזם נותר בידו בלבד. לדבריו, קיבל מהנתבע את הערכת העלויות והדגיש כי דובר בהערכה, שהתבססה על מיזם אחר בגרמניה, ולא הייתה סופית, הן מפאת פרק הזמן הארוך לפני התחרות (יוני 2017) והן משום שהיה מדובר במיזם ראשון ליעד וונציה. יוער, כי העדות על העברת המיזם מהנתבע לבועז לא נתמכה בסימוכין בכתב. בועז העיד כי ההעברה בוצעה בעל-פה, וסוכם שהנתבע יקבל 75% מהרווח הסופי.

עדותו של בועז בנושא זה מעוררת תמיהה, כיון שעל פניו מדובר בתמורה לא מבוטלת עבור שירותי ייעוץ וסיוע לוגיסטי. בועז השיב: "...מכיוון שהפרויקט היה קיים והוא עשה חלק ניכר...אני מסתכל קדימה וחשוב לי לצבור נסיון ואנשים. בסופו של דבר יצאנו ברווח קטן...לא תמיד מסתכלים על הרווח הראשוני". בהמשך, כשהופנה לסע' 10 לתצהירו, שם נטען (בלשון רבים) כי השניים פנו למנהלי קבוצות לשיווק המיזם, החל בועז להסתבך בעניין מעורבותו של הנתבע, טען כי למעשה הנתבע הוא שפנה לקבוצות: "אז מבחינתי זה העסק שאיל חלק ממנו כפרי לנס...הוא שותף עסקי שנתן לי שירותים. הוא יועץ מטעמי. הוא שותף לרווחים ולא לעסק". גרסה זו השתנתה כאשר בועז אישר שכלל לא פנה למנהלי קבוצות אלא: "אנחנו פרסמנו בפייסבוק" (עמ' 23 ש' 35 לפרוט').

עדותו של בועז בתצהירו, בדבר המגעים בין התובע לנתבע, היא מפי השמועה. הוא מעיד: "אייל שהיה אחראי על המגעים עם מקסים עידכן אותי שהם סיכמו....אייל עידכן אותי שמקסים ביקש לוותר...". בחקירתו הנגדית סיפר "הכוונה ב-80% שזה אמור לשמש את הנסיעה של המאמן שיוכל להשתתף בלי שהוא ישלם, זה הרעיון מאחורי זה". נוסף לכך, ציין כי להבדיל מהסיכום עם קבוצת "עוצמה", התובע ביקש לוותר על חלק מהמרכיבים של החבילה ביחס לקבוצתו. בועז טען בתצהיר שאין היגיון בטענת התובע שהסכים לחלוק עמו ברווחים לגבי המשתתפים שמגייסת "צ'אלנג'", משום שסיכום כזה עם כל אחת מהקבוצות המצטרפות למיזם יותיר אותו ללא רווחים כלל. כשנשאל מפורשות על מעמדו של הנתבע במיזם ענה: "לשאלה – אז הוא שותף או משווק לכם בלבד – אני אומר שהוא היה שותף לרווחים לאותם חבר'ה שהוא מביא." (ש' 27-29 עמ' 25 לפרו').

ברם, בעת החקירה הנגדית, התברר כי הסיכום עם "עוצמה" לא יצא אל הפועל, משום שהקבוצה התפרקה. בועז העיד כי המתחרים מ"עוצמה" נרשמו ושילמו ישירות לצ'אלנג' טרוול ולא היה צורך בהעברת כספים דרך מנהל הקבוצה. לדבריו, הבעלים של הקבוצה אמר שאין לו צורך ברווח ולא שילמו לו דבר. בפועל השתתפו מספר מתחרים והיו שניים שביטלו וחויבו בדמי ביטול נמוכים. כמו כן הצטרפו מתחרים בודדים שלא מטעם קבוצות: "שמהם הרווח שלנו נגזר". מכאן שהאמור בתצהירו ביחס לקבוצת "עוצמה" אינו רלוונטי למחלוקת ולא מהווה חיזוק לטענותיו.

בועז הועמד על ההיגיון הכלכלי בעריכת הסכם לכאורה, לפי התובע יקבל רק 80% מהרווחים ביחס למשתתפי קבוצתו. על פניו, אם רווחיו נגזרים רק מתשלומי חברי קבוצתו, אין טעם כלכלי להפריש 20% לטובת צ'אלנג' טרוול, שכן הגיוני שהתובע – לו ניסיון רב בארגון קבוצות לתחרויות בחו"ל – יעדיף ליטול לעצמו את הרווח במלואו. כאן לכאורה, נתן בועז הסבר לוגי: לשיטתו, היתרון באיחוד הקבוצות למשלחת אחת, הינו בהקטנת העלויות לכולם. מנגד, כנשאל אם העלות הייתה גבוהה, נמוכה או שווה, בהנחה והתובע היה פועל עצמאית מול מארגני התחרות בוונציה, השיב: "אני לא יודע. החברה שאלה כמה אנשים ובהתאם לזה הביאו מחיר...לא יודע להגיד". בשלב מאוחר יותר בעדותו הוא משנה את גרסתו ומשיב: "אין לי ספק שהיה עולה לו יותר להוציא את הקבוצה שלו לבד. אם הוא הוציא 30 קבוצות והוציא איתנו קבוצה אז העדיף את העלויות שאנחנו הצענו" (עמ' 27 ש' 32-34 לפרוט'). בנוסף טען שהתובע קיבל שירותים ולכן היה היגיון כלכלי בהעברת 20% מהרווח על חברי קבוצתו לצ'אלנג': "אנחנו ארגנו הכל, טיסות, מלון, אתרים" (עמ' 26 ש' 1 לפרוט').

בועז כופר בטענת התובע על השתתפות ברווחי חברי קבוצת צ'אלנג', וחוזר על האמור בתצהירו כי התובע מעולם לא היה שותף במיזם. יחד עם זאת, הוא עומד על כך שהיה על התובע להשתתף בעליית שיעור ההוצאות בפרויקט. בסופו של יום הוא טוען שהצדדים הגיעו להבנה, לפיה התובע יזכה לרווח בסך 150 יורו ביחס לכל אחד מהמשתתפים שהביא, והתובע אישר זאת, שילם את היתרה (נספח ב' לתצהירו ועמ' 27 ש' 3-19 לפרוט') ולא היתה לו כל טענה מאז ועד הגשת התביעה.

בועז עמד בתצהירו על הטעויות בתביעת התובע. אכן, בראשית ההליך הועמד סכום התביעה על בסיס עלות החבילה במלואה. לאחר מכן, התביעה תוקנה ביחס לערך הרווח כביכול. ברם, בתצהירו, גזר התובע את ערכי תביעתו מערכי רווח של 180 ו- 186 יורו, בעוד שעפ"י החישוב הנכון, ערכי הרווח מתוך הסימוכין של התובע עצמו אמורים להיות 160 ו-168 יורו בהתאמה. ראוי לציין גם את הטענה, כי התובע כלל בחישוביו רווחים עבור ההשתתפות שלו ושל לרעייתו (שהעלות לגביהם חושבה ללא מרכיב רווח), את הטענה כי אין לגזור רווח מהצטרפות המלווה של אנה ברק, והטענה כי ליאור מור וירון גרינר אינם מתחרים מטעמו של התובע. בחקירה הנגדית בועז הודה ששני המתחרים הנ"ל נרשמו למיזם באמצעות התובע, אולם הסתייג וטען: "בגלל שסיכמנו איתו רק על הקבוצה שלו ובדיעבד הבנו שיש כאלה שלא קשורים לקבוצה, אז הם לא נחשבים...לדעתי אם הוא הציג שזה אנשים שהוא הביא זו הונאה".

נחמן רוטנברג העיד בתצהירו על ההרשמה למיזם ועל הביטול בעקבות פציעה. כן פירט אודות המערכת הכספית עם התובע ביחס לרישומו למיזם, לפני ולאחר הביטול. בין היתר טען כי התובע חייב אותו בסכום נוסף, על הסכום שפורסם, בגין הרשמה מאוחרת, כאשר הסתבר לו שבפועל התוספת עבור רכיב זה קטנה משמעותית ממה שנדרש לשלם. עוד העיד על ההליך בו נקט כנגד התובע בבית המשפט לתביעות קטנות להחזר כספים ששילם לתובע עבור החבילה, לאחר שנתבררו לו הסכומים האמיתיים לחיוב בגין דמי ביטול. בחקירה הנגדית הודה כי לפי תנאי שיווק החבילה, לא היה זכאי להחזר כספים משום שהביטול בפועל היה לאחר המועד האחרון לביטול המזכה בהשבת כספים (קרי – ביטול עם חיוב מלא). העד חזר על טענתו כי התובע חייב אותו בתוספת תשלום עבור רישום מאוחר, בסך 1,500 יורו בעוד שנדרשו בגין כך 200 יורו בלבד. כן טען כי התובע הציג בפניו מצד לפיו דמי הביטול עבורו הם 4,550 יורו בעוד שנודע לו כי דמי הביטול שנדרשו הם 995 יורו בלבד. טענה זו לא נסתרה בחקירתו הנגדית.

עד ההגנה ליאור מור העיד על התייחסותו הגרועה של התובע אליו במהלך התחרות (לרבות חוסר התעניינות בו לאחר ששבר את הבוהן במהלך התחרות ושהה באוהל הרפואה עד לאחר חצות), לאחר שפירט את סכום התשלום שנדרש לשלם עבור החבילה. הוא הודה כי נרשם למיזם באמצעות התובע, הגם שלא היה חבר בקבוצתו. העד ציין כי למרות ששילם בעד סיור וארוחת ערב, לא הוזמן לאירוע זה ולא קיבל החזר של התשלום. כמו כן ציין שהתובע התעלם ממנו ולא שיתף אותו בלו"ז הפעילות. בחקירה הנגדית הודה כי שותף בקבוצת ווטצאפ של המשלחת מטעם התובע, שם נשלחו הודעות העדכון על מועדי הפעילות בזמן התחרות.

לבסוף העיד הנתבע. עדותו הותירה רושם לא אמין, בפרט בשל חוסר ההיגיון הכלכלי בטענותיו. כך למשל, טען לאקסלוסיביות בעניין פרסום הרישום לתחרות, כך שנמנע מהתובע לרשום מתחרים או מלווים שאינם משתייכים לקבוצתו, הגם שהוא זוכה ל-20% מהרווח ביחס אליהם. לפי טענה זו, הנתבע, כמי שעוסק בניהול מיזמים מסוג זה כעסק כלכלי, מעדיף לוותר גם על רווח וגם על הקטנת עלויות (לפי דבריו ככל שהקבוצה גדולה יותר, כך ישיג תנאים טובים יותר בתחרות), תוצאה בלתי סבירה ושאינה מתיישבת עם השכל הישר.

הנתבע אישר בעדותו כי לא ביקש לחלוק עם התובע ברווח הנוסף, שנוצר לו בשל כך שמכר את החבילות שפרסם במחירים גבוהים יותר (350 יורו). לצד זאת, טען כי התובע לא היה אמור לפרסם כלל, אלא לשווק לחברי קבוצתו בלבד. אם כך הדבר, אין היגיון בטענות, משום שהנתבע ובועז העידו כי מצדם הייתה פנייה רק לקבוצה נוספת "עוצמה" ומעבר לכך פרסום בפייסבוק. איני מאמינה, בנסיבות אלה, שהנתבע לא היה מוכן מלכתחילה לרישום של משתתפים דרך התובע, מעבר לחברי קבוצתו, כפי שטען. רישום של כל חבר וחבר במשלחת, אמור להקטין עלויות מחד ולייצר רווח לנתבע ולבועז מאידך. עדיפה בעיני הגרסה הראשונית שלהם, כי המטרה הייתה לפנות לקבוצות, תוך פרסום מקביל באינטרנט, על מנת ליצור משלחת כמה שיותר גדולה ולהפיק את מירב הרווח במצטבר.

עדותו של הנתבע, מתיישבת בסופו של יום עם טענת התובע כי העומד מאחורי כל המיזם הוא הנתבע ולא אחרים. העברת הטיפול במיזם, לאחר שנערך הסיכום עם התובע, תוך דיווח על כך לתובע בדיעבד, עולה בבירור מעדויותיהם של הנתבע ושל בועז. נוסף לכך, עיון במיילים שכתב הנתבע, מעלה כי מי שקיבל את ההחלטות המשמעותיות והמהותיות הוא הנתבע, הוא אף זה שמורה לבועז כיצד לפעול והוא זה שאליו פונה התובע כשנוצרו בעיות. המצג שמצג התובע בלשון בה הוא נוקט באותם מיילים, תומכת בעמדת התובע כי הנתבע הוא מי שעומד מאחורי המיזם מתחילתו ועד סופו. הנתבע מאשר במכתבו לתובע, מס' ימים לפני התחרות, שהעביר את העסק לבועז מחמת נסיבות עסקיות שלו (אלה פורטו בעמ' 36 ש' 5-13 לפרוט').

הנתבע טען בעדותו, כי אלמלא נחשף המייל שהפנה התובע לנוחי (נחמן רוטנברג) שם טען כי לכאורה דרשו הנתבע ובועז סכומים מלאים עבור ביטול, המחלוקת בין הצדדים הייתה מסתיימת עם ההסכמה על רווחיות בערך של 150 יורו, והתשלום האחרון שביצע התובע. מאידך, אין בידי הנתבע כל ראייה לבסס את טענתו המקורית כי לפי הסיכום, נמנע מהתובע לפרסם את החבילות ברבים.

דיון והכרעה

בחינת טיעוני הצדדים וראיותיהם, מעלה קיומה של התקשרות חוזית, למכירת חבילת ספורט לתחרות איש הברזל שנערכה ביוני 2017 בוונציה, ולחלוקת רווחים ביניהם. ברם, מרבית תנאי החוזה שנויים במחלוקת.

נראה כי השאלות הצריכות הכרעה הן:

מי הצדדים להסכם ומהם תנאי החוזה המפורשים? האם הטבלה משקפת את הסכמותיהם כנטען ע"י התובע, לרבות מלוא ההתחייבויות עליהן ביסס התובע את תביעתו?
האם תנאי ההסכם, כפי שיוכחו, הופרו ע"י הנתבע, הן מבחינת היקף השירות והן מבחינת חלוקת הרווחים?
האם יש לחייב את הנתבע בהחזר כספים לתובע, ואם כן, מהם רכיבי התביעה שהוכחו?

ראשית דבר, כאמור, יש לבחון את הטענה להיעדר היריבות. הנתבע חזר וטען בסיכומיו כי התובע לא הוכיח שההתקשרות נערכה עמו. איני מקבלת טענתו זו ואני סבורה כי התובע הוכיח התקשרות עם הנתבע עצמו, הגם שבהמשך הדרך, הצטרף בועז לפעילות, מטעמו של הנתבע. המסקנה הנ"ל היא תוצר של העובדות המצטברות הבאות:

אין חולק כי המפגש הראשון (ולשיטת הנתבע, גם היחיד) בו התקיים שיח בדבר שיתוף פעולה לשיווק חבילת תיור, נערך בין התובע והנתבע בלבד. השניים סיכמו ביניהם את התנאים לשיתוף הפעולה והם היחידים שיכולים להעיד, ממקור ראשון, על מה שסוכם.
התובע, בועז והנתבע – כולם כאחד – העידו כי בועז הצטרף לנתבע בהתקשרות האמורה. התובע העיד, ועדותו לא נסתרה, כי הנתבע לא הודיע לו בזמן אמת על השינוי. מקל וחומר - לא ביקש את הסכמתו. באין ראייה אחרת, עד למכתבו של הנתבע מיום 5.6.17, שם הוא כותב לתובע: "לצערי אינני יכול לטפל כפי שאני רוצה בפרויקטים ואתה יודע למה ולכן ובעיקר בגלל שהוא ענייני ישר מסודר בועז נכנס כשותף", מבחינת התובע, הנתבע בלבד הוא הצד השני להתקשרות.
גם עם צירופו לכאורה של בועז, הנתבע המשיך לעסוק בענייני המיזם, הצטרף למשלחת וניהל את ענייניה, והלשון בה נקט במכתביו, מציגה אותו כ"נותן הטון" ובר הסמכא בכל הקשור להסכמות וההכרעות הנוגעות לתובע. כך הוא כותב במכתבו הנ"ל: "לסיכום הדבר היחיד שאני מוכן לבלוע (לספוג) זה הפרשי השער". במכתב נוסף מאותו יום הוא כותב: "מקסים אני לא עובד ככה...בועז אנא העבר למקסים את הסכום שנותר לתשלום... במידה ולא אבטל חדר אחד במלון...לא תהיה דרך חזרה". בהמשך הוא כותב: "פשוט נספק מה ששולם. בועז דבר איתי בבקשה שנחזור בצורה מסודרת מה יקוזז...". אמירות אלה מציבות את הנתבע כמי שההחלטות בידו, הן לעניין ההחלטה על מה לוותר (הפרשי השער), כיצד לנהוג אם התובע לא ישלם (יבוטל חדר במלון). הן מבטאות את השליטה בעסק במתן ההוראות לבועז. יש בכך תמיכה מלאה לדברי התובע כי לכל אורך הדרך הנתבע הוא שקבע את דרך הפעולה, היה מעורב בנעשה ונתן הוראות לבועז בדבר הסיכומים עם התובע.
אין זה סביר בעיני כי מי ששירותיו נשכרו כקבלן משנה של עסק אחד, יהיה המוסמך לקבוע בעניין ההוצאות וההכנסות של העסק ששכר את שירותיו, יתווה את דרך הפעולה של אותו עסק, ויבוא בקשר ישיר עם לקוחותיו או שותפיו של אותו עסק. בהקשר זה, יש לציין, כי הנתבע לא הוכיח שנשכר שקבלן משנה של צ'אלנג' טרוול (שמדי פעם הוא מכנה צ'אלנג' ישראל). לא הוצגו הסכם התקשרות, חשבוניות או קבלות לתמוך את האמור.
נוכח האמור, טענת הנתבע בדבר היעדר יריבות נדחית.
עתה יש לבחון מה בדיוק סוכם בין התובע לנתבע. בהיעדר הסכם מפורש בכתב, יש לנסות וללמוד מתוך העובדות שהוכחו, את תנאי ההתקשרות. אפתח במה שאין עליו מחלוקת: הן התובע והן הנתבע מסכימים כי הוצע לתובע לשווק חבילת תיור לתחרות, במחיר של 1600 יורו למתחרה ו- 1,150 יורו למלווה. הוסכם כי התובע יהיה זכאי לעמלה בשיעור 80% מהרווח, בגין כל משתתף מטעמו.

המחלוקת בשאלה אם נאסר על התובע לשווק את החבילה לציבור הרחב, ובעקבות זאת בשאלה איזה מבין המשתתפים בפועל ייחשב כמשתתף מטעם התובע, סולקה תוך כדי ההליך, כאשר שני הצדדים אישרו למעשה, כי מטעם התובע נרשמו 23 משתתפים, מהם 12 מתחרים.

אין חולק כי החבילה כללה רישום לתחרות (סלוט), טיסות והעברות, לינה בבית מלון 4 כוכבים, בדיקת מכונאי לאחר הרכבת האופניים, אימון רכיבה, סיור בוונציה וארוחת ערב, חולצת משלחת, עמלות בנקים ועלויות סליקה (סע' 9 לתצהיר הנתבע). הרכב החבילה הנ"ל דומה בעיקרו לאמור בטבלה שהציג התובע, מלבד נושא המכונאי שאינו מתומחר בה, ונושא האוטובוס שתומחר בטבלה אך מצוי במחלוקת (אם היה חלק מהחבילה במקור, או נוסף לאחר מכן). בנוסף, קיימת מחלוקת ביחס לערך הרווח, כאשר לפי הטבלה - עליה מסתמך התובע לכל אורך הדרך - נקבע ערך רווח קבוע בסך 223 יורו למתחרה ו-215 יורו למלווה, ואילו לשיטת הנתבע, לא נקבע ערך רווח קבוע, אלא מדובר בנתון משתנה, לפי ההוצאות בפועל תוך כדי הוצאת המיזם אל הפועל.

נוסף למחלוקות הנ"ל, קיימת מחלוקת מרכזית בשאלה אם התובע זכאי לעמלה בשיעור 20% מהמשתתפים מטעם הנתבע (או בועז – להלן: "העמלה שבמחלוקת"). קיימים חילוקי דעות ביחס לנושאים נוספים ובהם: התשלום עבור התובע ואשתו, היקף הוצאות המיזם וערך הרווח בסופו, החזר כספי בגין ביטול הסיור, הקצאת מכונאי, החזר לשי פרטוש, החזר דמי ביטול לנרשמים שביטלו השתתפותם, הדפסת חולצות, עגמת נפש בגין אי אספקת שירותים שהובטחו (אוטובוס עם נגרר לאופניים, ליווי לרוכבים). אדון במחלוקות אלה, בהתאם לסעדים הכספיים שדרש התובע בתביעה המתוקנת.

אני סבורה שדין טענת התובע ביחס לעמלה שבמחלוקת להידחות, בהיעדר הוכחה. יש לזכור כי התובע הוא בבחינת "המוציא מחברו שעליו הראייה" ועליו הנטל להביא ראיות להוכחת כל טענה עליה הוא מבקש להסתמך. לשם הוכחת טענתו, העיד התובע והזכיר את מכתבו (נספח ד' לכתב התשובה). את דעתי ביחס לאותו מכתב ציינתי בסע' 22 לעיל. כמו כן, העיון במכתב זה מלמד כי התובע כלל לא ערך חישוב של הסכומים המגיעים לו, לשיטתו, ולא דרש סכום כספי מוגדר. הדעת נותנת כי אם אמנם התכוון במכתב לעמלה שבמחלוקת, היה דורש במפגיע את הסכום המדויק המגיע לו ולא מותיר ערפל. לטעמי הוכח, מעדויות שני הצדדים, כי מקובל בתחום שיווק חבילות הספורט לקבוצות, לזכות את ראש הקבוצה בעל הקבוצה, או המאמן, בעמלה עבור מכירת החבילה, אך לא הוכח שקיים נוהג דומה לזכותם בעמלה עבור מכירות המבוצעות ע"י הנהלת המיזם. אין מחלוקת שהתובע שילם לנתבע ולבועז תשלומים החל מחודש מרץ 2017 ועד יוני 2017, אך מעולם לא קיזז את הסכומים המגיעים לו, לגרסתו, עבור העמלה שבמחלוקת, להבדיל מקיזוז העמלה בשיעור 80% עבור המשתתפים מטעמו. התובע לא נתן הסבר מניח את הדעת לכך שהשהה את דרישתו עד ימים בודדים פני היציאה לתחרות, והדבר תומך בטענה כי לא הוסכם שיקבל את העמלה שבמחלוקת.

בסע' 12ב' לכתב התביעה המתוקן, עותר התובע להחזר כספי בסך 1,012 יורו בגין "צמצום רווחים". מעבר לאי הוכחת העילה, לא ברור כיצד הגיע התובע לסכום זה. גם בתצהירו אין כל הסבר ופירוט. הטבלה אליה הפנה התובע באותו סעיף, אף היא לא מגלה מהו אותו צמצום רווחים וכיצד חושב. ייתכן שהתובע מכוון לפער בין ערך הרווח בטבלה (223 ו-215 יורו) לבין ערך הרווח בפועל, אך הוא לא הוכיח מה היה הרווח בפועל, או מה היו ההוצאות שגרמו להפחתת הרווח, אם בכלל. מכל מקום, גם אם הכוונה היא לגידול בהוצאות שהביא להפחתת הרווח, לא צורף תחשיב ולא צורפו אסמכתאות שיועילו לגיבוש הסכום הנטען בסך 1,012 יורו. לא ברור לי על סמך מה נקבע סכום זה ואין בבסיסו כל ראייה. גם מהותית, מתקיימת כאן סתירה פנימית בגישתו של התובע. אם הוא טוען לשותפות מלאה עם הנתבע בחלוקת הרווחים, הרי ממילא היה אמור להיות שותף מלא בהוצאות בפועל, ולא יוכל לטעון לערך הרווח עפ"י הטבלה. לכן, הבסיס הרעיוני עליו מבסס התובע את התביעה בגין "צמצום הרווחים" נשמט נוכח טענתו לשותפות מלאה. לפי הגיון מסחרי וניסיון החיים, שותפים אחראים וחולקים יחד בהכנסות ובהוצאות. אין אפשרות ששותף יזכה לרווח קבוע, מבלי לקחת אחריות על מלוא ההוצאות. על כן אני דוחה רכיב זה בתביעת התובע.

אין חולק כי התובע מצא לנכון למכור חבילה אחרת, שאינה החבילה שהוצעה ע"י הנתבע. הא ראיה כי פרסם מודעה על חבילה הכוללת, בנוסף לחבילה של הנתבע: השכרת מזוודה לאופניים, הרכבת אופניים ע"י מכונאי, ביטוחים, חולצה נוספת, ספר מסע, צוות ליווי ומאמנים. התובע מכר את החבילה בעלות גבוהה מהחבילה שהפיץ הנתבע, בפער של 350 יורו למתחרה ו- 125 יורו למלווה. יש לזכור כי התובע טען שהעמלה שבמחלוקת היא הדדית. כלומר, שהנתבע זכאי ל-20% מהרווח בגין משתתפים מטעם התובע. אולם, אין חולק כי לא העביר לנתבע או לבועז 20% מהרווח בגין ההפרש בין עלות החבילות שמכר לעלות החבילה שמכר הנתבע. גם עובדה זו עומדת לו לרועץ בדרך להוכחת השותפות המלאה בין הצדדים. התובע ניסה לטעון שכל ההפרש שימש להוצאות "שקל בשקל", אך לא הביא ולו קצה קציה של ראייה להוכחת טענה זו. ואם היו לו הוצאות, בגדרי הסכומים הנ"ל, ואם אכן הנתבע שותפו, מדוע לא דרש ממנו לחלוק עמו בהוצאות אלה ומדוע לא הוציאן עבור כלל משתתפי התחרות אלא רק עבור המשתתפים מטעמו ? הולכת ומתחזקת איפוא המסקנה כי מלכתחילה התובע לא ראה את עצמו שותף מלא של הנתבע בפרויקט ובמלוא המיזם. הוא בחר להקים חבילה משל עצמו, למכור אותה במחירים אחרים ללא שיתוף הנתבע ולמעשה ליצור קבוצה בתוך קבוצה, ביחס לאותם משתתפים מטעמו. בין היתר בא הדבר לביטוי בהודעתו על ביטול ההשתתפות בסיור וארוחת הערב שאורגנו ע"י הנתבע ובועז (להלן: "הסיור").

התובע דורש בתביעתו החזר בסך 45 יורו לכל משתתף מטעמו, בגין ביטול הסיור. אין מחלוקת כי הסיור למשתתפים מטעמו בוטל, כפי שאישרו הנתבע ובועז בתצהיריהם. ברם, הנתבע טען שהתובע קיזז את עלות הסיור, מהתשלומים שהעביר לבועז וגיבה זאת בהודעת וואטצפ של התובע עצמו (סע' 46 לתצהירו, סע' 66 לתצהיר בועז ונספח ז' לתצהיר הנתבע). נטען כי למעשה התובע מבקש למעשה החזר בגין מה שלא העביר. מנגד, התובע העיד בחקירתו הנגדית: "אני לא יודע מה אתה מדבר. אני מבקש רק 45 יורו ששילמתי לאייל. זה מה שאני דורש. מה אני עשיתי לקבוצה שלי הוכחתי בחשבונית שהוצאתי את כל הקבוצה לסיור וארוחה מטעמי וזה לא קשור לדרישה מאיל. הדרישה מאיל להחזיר לי את הכסף ללא תמורה". משמע, המחלוקת היא בשאלה אם בפועל התובע שילם, בניגוד להצהרתו בהודעת ווטצאפ הנ"ל, עבור הסיור. הדעת נותנת כי לא שילם, כיון שהודיע על ביטול הסיור עבור קבוצתו למעלה מחודש לפני התחרות וחזר על כך שוב בסמוך לה. מכל מקום, לא הוכיח את התשלום. לא צורפו סימוכין של התשלומים שהעביר בהעברות בנקאיות לחשבון הבנק שמסר לו בועז, ולא צורף פירוט להרכב אותם תשלומים. לכן, גם אם הייתי נוטה לכך שמשקל ראיות הצדדים בשאלה זו שווה – הרי התובע לא עמד בנטל לפי מאזן ההסתברויות, ואין לי אלא לדחות תביעתו בנוגע לסכום זה.

כך גם בעניין הדרישה לתשלום עבור מכונאי. לא ברור מאין מקור הדרישה, כאשר הנתבע ובועז הבהירו שהתובע הוא שביקש לחסוך את עלות המכונאי וטען כי הוא יהיה המכונאי לקבוצתו, טענה שלא נסתרה. העיון בטבלה מעלה כי עלות מכונאי לא תומחרה. בנוסף, לא הוצגה כל אסמכתא כי נשא בהוצאה בגין מכונאי בסכום 240 אירו כפי שתבע. גם טענת התובע בגין גרימת נזק לאופניים של המתחרים לא גובתה בסימוכין. הנתבע ובועז שללו זאת תוך שהעידו כי איש לא פנה אליהם בעניין זה. התובע עצמו לא טען ולא הוכיח שנשא בעצמו בתשלומים עבור נזקים לכאורה לאופניים.

התובע דורש תשלום בסך 65 אירו, אשר לטענתו החזיר לשי פרטוש, בשל שדרוג כרטיס הטיסה חזרה ארצה. לטענתו, שדרוג הכרטיס העניק לשי פטור מתשלום עבור מזוודת האופניים, שעלתה 130 יורו לשני הכוונים. מנגד, העיד בועז, שעלות זו קוזזה ממה ששי נדרש לשלם בגין השדרוג ולכן, למעשה, סכום זה הוחזר לו. בועז הוסיף בתצהירו כי הסביר את הדברים לשי בפתח שדה התעופה. במחלוקת זו, אין לי אלא לדחות טענתו של התובע. כפי שצוין לעיל, שי מסר עדות בבית המשפט וכאשר נשאל על הזיכוי האמור, לא ידע להשיב (ראו ס' 31 לעיל) והתובע לא גיבה את הטענה, לפיה שי שילם סכום מלא בסימוכין.

עם כל הכבוד, דרישת התובע להחזר עלות הדפסת חולצות אינה ברורה לי. לפי הטבלה, עליה הוא נסמך החבילה כללה מסירת חולצה אחת לתחרות. לעומת זאת, בחבילה ששיווק למשתתפים מטעמו כלל שתי חולצות (ראו נספח א' לתצהיר התובע אל מול נספח א' לתצהיר בועז). התובע טען כי סוכם על הדפסת שני סמלילים, אך הנתבע סיפק חולצה עם סמליל אחד, של צ'אלנג' בלבד. לכן, נאלץ התובע להדפיס חולצות מחדש. טענה זו נתמכת בתמונות מטעם הנתבע (נספח ד' לתצהירו), בהן נראית המתחרים לבושים בחולצות הנושאות את לוגו TriMax בלבד, ובחשבונית (נספח ג' לתצהיר התובע) שהונפקה ימים לפני התחרות – 6.6.17. טענתו זו של התובע נתמכה גם בעדות רעייתו ובעדות שי פרטוש. אני מקבלת את עדותו של התובע בנושא זה, כי לפי הסיכום הנתבע התחייב לספק חולצה הכוללת סמלילים כפולים אך בפועל לא סיפק אותה והתובע נאלץ "ברגע האחרון" להדפיס חולצות עם הסמליל שלו. לכן יש לחייב את הנתבע להחזיר לתובע עלות זו בסך 526.50 ₪.

מחמת שלא קיבלתי טענת התובע בדבר שותפות מלאה עם הנתבע במיזם, ובין היתר, אור לכך שהתובע עצמו יצר חבילה משלו, מכר אותה למשתתפים מטעמו במחיר גבוה יותר ולא חלק ברווחיה עם הנתבע, אני דוחה טענתו כי סוכם בין הצדדים שלא ישלם עבור השתתפותו והשתתפות רעייתו. טענתו זו לא הוכחה, עומדת בסתירה להתנהלותו (לא דרש בכתובים קיזוז של העלות). ההיפך הוא הנכון. הוכח, גם מפי התובע עצמו, כי העמלה בשיעור 80% מהרווח עבור משתתפי קבוצתו, נועדה לאפשר לו לממן את עלות נסיעתם.

סוגיית גביית דמי הביטול מנוחי ויונתן – המחלוקת הנוגעת לתיק זה, היא השאלה אם נדרש היה לחייב בדמי ביטול, אם לאו, ללא קשר לסכומי החיוב ולמצגים שהוצגו לנוחי, אשר יתבררו בהליך הנוסף. כאמור, טענת התובע היא שניתן היה להימנע מדמי ביטול מאחר והביא שני משתתפים נוספים במקום נוחי ויונתן, טרם הרישום הסופי לטיסות. בתגובה לכך, נטען ע"י בועז בתצהירו: "רוטנברג ביקש לבטל את השתתפותו סמוך לתחרות. היות ומדובר בביטול מאוחר, ישנן עלויות נוספות הכרוכות בחברת התעופה עמה טסה כל הקבוצה, בית המלון, מארגני התחרות וכדומה". שני הצדדים לא ראו להביא ראיות או לפרט את טענותיהם. מלבד מועד הביטול של נוחי, לא הוצגה תשתית ראייתית מספקת. לא ברור מתוך הראיות, מי מהמשתתפים הובא לאחר שנוחי ויונתן ביטלו את השתתפותם, מתי הועברו שמות אלה לבועז, כמה נדרשו המצטרפים החדשים לשלם, ואם היה בכך כדי לכסות את הוצאות הביטול, מתי כורטסו כרטיסי הטיסה, מה תקנון חברת התעופה קובע בקשר להחלפת שמות, וכד'. על כן, התובע לא הוכיח תביעתו ברמה הנדרשת, גם ברכיב זה.

אני סבורה בהינתן כל הנ"ל, שאין מקום לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי לתובע עובר עגמת נפש ואבדן השקעה.

אשר להוצאות המשפט, הרי החלק הארי של התביעה נדחה (בעיקר מטעמי היעדר ראיות ואי הרמת הנטל). נוסף לכך, יש לקחת בחשבון – מצד אחד את תיקון התביעה בשל הטעות שנפלה בתחשיבי כתב התביעה המקורי, מה שהצריך את תיקון כתב ההגנה; ומנגד את דחיית טענתו המקדמית של הנתבע להיעדר יריבות. בסופו של יום, בשים לב למכלול ההליך, לסכום התביעה לעומת התוצאה, אני מחליטה לחייב את התובע לשאת בהוצאות משפט לזכות הנתבע, בסך 7,500 ₪. מתוך סכום זה יקוזז הסכום שפסקתי לזכות התובע, כאמור בסע' 59 לעיל.

זכות ערעור כדין.

ניתנה היום, ט"ז תשרי תשפ"א, 04 אוקטובר 2020, בהעדר.